——–
כדי להשלים כל הסדרה שנים מקרא ואחד תרגום הצגנו תשלום כל הסדרה ותרגום והפטרה:
(ה) וַתַּ֣הַר בִּלְהָ֔ה וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּֽן: וְעַדִּיאַת בִּלְהָה וִילִידַת לְיַעֲקֹב בַּר:(ו) וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ דָּנַ֣נִּי אֱלֹהִ֔ים וְגַם֙ שָׁמַ֣ע בְּקֹלִ֔י וַיִּֽתֶּן-לִ֖י בֵּ֑ן עַל-כֵּ֛ן קָֽרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ דָּֽן: וַאֲמֶרֶת רָחֵל דְּנַנִּי יְיָ וְאַףקַבִּיל צְלוֹתִי וִיהַב לִי בַּרעַל כֵּן קְרַת שְׁמֵהּ דָּן:
דנני אלהים. דנני וחיבני וזכני:
(ז) וַתַּ֣הַר ע֔וֹד וַתֵּ֕לֶד בִּלְהָ֖ה שִׁפְחַ֣ת רָחֵ֑ל בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב: וְעַדִּיאַת עוֹד וִילִידַת בִּלְהָה אַמְתָאדְרָחֵל בָּר תִּנְיָן לְיַעֲקֹב:(ח) וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל נַפְתּוּלֵ֨י אֱלֹהִ֧ים | נִפְתַּ֛לְתִּי עִם-אֲחֹתִ֖י גַּם-יָכֹ֑לְתִּי וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ נַפְתָּלִֽי: וַאֲמֶרֶת רָחֵל קַבִּיל יְיָ בָּעוּתִיבְּאִתְחַנָּנוּתִי בִּצְלוֹתִי חֲמֵידַת דִּיהֵי לִיוְלַד כַּאֲחָתִי אַף אִתְיְהִיב לִיוּקְרַת שְׁמֵהּ נַפְתָּלִי:
נפתולי אלהים. מנחם בן סרוק פרשו במחברת (במדבר יט טו) צמיד פתיל, חבורים, מאת המקום נתחברתי עם אחותי לזכות לבנים. ואני מפרשו לשון (דברים לב ה) עקש ופתלתול, נתעקשתי והפצרתי פצירות ונפתולים הרבה למקום להיות שוה לאחותי: גם יכלתי. הסכים על ידי. ואונקלוס תרגם לשון תפלה, כמו נפתולי אלהים, נתפללתי בקשות החביבות לפניו, נתקבלתי ונעתרתי כאחותי: נפתלתי. נתקבלה תפלתי. ומדרש אגדה יש רבים בלשון נוטריקון:
(ט) וַתֵּ֣רֶא לֵאָ֔ה כִּ֥י עָֽמְדָ֖ה מִלֶּ֑דֶת וַתִּקַּח֙ אֶת-זִלְפָּ֣ה שִׁפְחָתָ֔הּ וַתִּתֵּ֥ן אֹתָ֛הּ לְיַֽעֲקֹ֖ב לְאִשָּֽׁה: וַחֲזַת לֵּאָה אֲרֵי קָמַת מִלְּמֵילַדוּדְבָרַת יָת זִלְפָּה אַמְתַהּ וִיהָבַתיָתַהּ לְיַעֲקֹב לְאִנְתּוּ:(י) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּ֛ה שִׁפְחַ֥ת לֵאָ֖ה לְיַֽעֲקֹ֥ב בֵּֽן: וִילִידַת זִלְפָּה אַמְתָא דְלֵאָה לְיַעֲקֹבבָּר:
ותלד זלפה. בכלן נאמר הריון חוץ מזלפה לפי שהיתה בחורה מכולן ותינוקת בשנים ואין הריון נכר בה, וכדי לרמות ליעקב נתנה לבן ללאה שלא יבין שמכניסין לו את לאה, שכך מנהג לתן שפחה גדולה לגדולה וקטנה לקטנה:
(יא) וַתֹּ֥אמֶר לֵאָ֖ה (בגד) בָּ֣א גָ֑ד וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ גָּֽד: וַאֲמֶרֶת לֵאָה אֲתָא גָד וּקְרַתיָת שְׁמֵהּ גָּד:
בא גד. בא מזל טוב, כמו (שבת סז ב) גד גדי וסנוק לא, ודומה לו (ישעיה סה יא) העורכים לגד שלחן. ומדרש אגדה שנלד מהול, כמו (דניאל ד כ) גדו אילנא, ולא ידעתי על מה נכתבה תבה אחת. דבר אחר למה נקראת תיבה אחת בגד, כמו בגדת בי כשבאת אל שפחתי, כאיש שבגד באשת נעורים:
(יב) וַתֵּ֗לֶד זִלְפָּה֙ שִׁפְחַ֣ת לֵאָ֔ה בֵּ֥ן שֵׁנִ֖י לְיַֽעֲקֹֽב: וִילִידַת זִלְפָּה אַמְתָא דְלֵאָה בָּרתִּנְיָן לְיַעֲקֹב:(יג) וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֔ה בְּאָשְׁרִ֕י כִּ֥י אִשְּׁר֖וּנִי בָּנ֑וֹת וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ אָשֵֽׁר: וַאֲמֶרֶת לֵאָה תֻּשְׁבַּחְתָּא הֲוַת לִיאֲרֵי בְכֵן יְשַׁבְּחֻנַּנִּי נְשַׁיָּא וּקְרַתיָת שְׁמֵהּ אָשֵׁר:(יד)  רביעי  וַיֵּ֨לֶךְ רְאוּבֵ֜ן בִּימֵ֣י קְצִיר-חִטִּ֗ים וַיִּמְצָ֤א דֽוּדָאִים֙ בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּבֵ֣א אֹתָ֔ם אֶל-לֵאָ֖ה אִמּ֑וֹ וַתֹּ֤אמֶר רָחֵל֙ אֶל-לֵאָ֔ה תְּנִי-נָ֣א לִ֔י מִדּֽוּדָאֵ֖י בְּנֵֽךְ: וַאֲזַל רְאוּבֵן בְּיוֹמֵי חֲצַד חִטִּיןוְאַשְׁכַּח יַבְרוּחִין בְּחַקְלָא וְאַיְתִי יָתְהוֹןלְלֵאָה אִמֵּהּ וַאֲמֶרֶת רָחֵל לְלֵאָההָבִי כְעַן לִי מִיַּבְרוּחֵי דִּבְרִיךְ:
בימי קציר חטים. להגיד שבחן של שבטים, שעת הקציר היה ולא פשט ידו בגזל להביא חטים ושעורים אלא דבר ההפקר שאין אדם מקפיד בו: דודאים. סיגלי, עשב הוא ובלשון ישמעאל יסמי"ן:
(טו) וַתֹּ֣אמֶר לָ֗הּ הַֽמְעַט֙ קַחְתֵּ֣ךְ אֶת-אִישִׁ֔י וְלָקַ֕חַת גַּ֥ם אֶת-דּֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַתֹּ֣אמֶר רָחֵ֗ל לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב עִמָּךְ֙ הַלַּ֔יְלָה תַּ֖חַת דּֽוּדָאֵ֥י בְנֵֽךְ: וַאֲמֶרֶת לַהּ הַזְעֵיר דִּדְבַרְתְּ יָתבַּעְלִי וְתִסְּבִין אַף יָת יַבְרוּחֵידִּבְרִי וַאֲמֶרֶת רָחֵל בְּכֵן יִשְׁכּוּבעִמָּךְ בְּלֵילְיָא חֳלַף יַבְרוּחֵי דִּבְרִיךְ:
ולקחת גם את דודאי בני. בתמיהה, ולעשות עוד זאת לקח גם את דודאי בני ותרגומו ולמסב: לכן ישכב עמך הלילה. שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך. ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו:
(טז) וַיָּבֹ֨א יַֽעֲקֹ֣֥ב מִֽן-הַשָּׂדֶה֘ בָּעֶ֒רֶב֒ וַתֵּצֵ֨א לֵאָ֜ה לִקְרָאת֗וֹ וַתֹּ֨אמֶר֙ אֵלַ֣י תָּב֔וֹא כִּ֚י שָׂכֹ֣ר שְׂכַרְתִּ֔יךָ בְּדֽוּדָאֵ֖י בְּנִ֑י וַיִּשְׁכַּ֥ב עִמָּ֖הּ בַּלַּ֥יְלָה הֽוּא: וַאֲתָא (נ"י וְעַל) יַעֲקֹב מִןחַקְלָא בְּרַמְשָׁא וּנְפָקַת לֵאָה לְקַדָּמוּתֵהּוַאֲמֶרֶת לְוָתִי תֵיעוֹל אֲרֵי מֵיגַראֲגַרְתִּיךְ בְּיַבְרוּחֵי דִּבְרִי וּשְׁכִיב עִמַּהּבְּלֵילְיָא הוּא:
שכר שכרתיך. נתתי לרחל שכרה: בלילה הוא. הקדוש ברוך הוא סיע שיצא משם יששכר:
(יז) וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים אֶל-לֵאָ֑ה וַתַּ֛הַר וַתֵּ֥לֶד לְיַֽעֲקֹ֖ב בֵּ֥ן חֲמִישִֽׁי: וְקַבִּיל יְיָ צְלוֹתַהּ דְּלֵאָה וְעַדִּיאַתוִילִידַת לְיַעֲקֹב בַּר חֲמִישָׁאֵי:
וישמע אלהים אל לאה. שהיתה מתאוה ומחזרת להרבות שבטים:
(יח) וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה נָתַ֤ן אֱלֹהִים֙ שְׂכָרִ֔י אֲשֶׁר-נָתַ֥תִּי שִׁפְחָתִ֖י לְאִישִׁ֑י וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ יִשָּׂשׂכָֽר: וַאֲמֶרֶת לֵאָה יְהַב יְיָ אַגְרִידִּי יְהָבִית אַמְתִי לְבַעְלִי וּקְרַתשְׁמֵהּ יִשָּׂשׂכָר:(יט) וַתַּ֤הַר עוֹד֙ לֵאָ֔ה וַתֵּ֥לֶד בֵּן-שִׁשִּׁ֖י לְיַֽעֲקֹֽב: וְעַדִּיאַת עוֹד לֵאָה וִילִידַת בַּרשְׁתִיתָאֵי לְיַעֲקֹב:(כ) וַתֹּ֣אמֶר לֵאָ֗ה זְבָדַ֨נִי אֱלֹהִ֥ים | אֹתִי֘ זֶ֣בֶד טוֹב֒ הַפַּ֨עַם֙ יִזְבְּלֵ֣נִי אִישִׁ֔י כִּֽי-יָלַ֥דְתִּי ל֖וֹ שִׁשָּׁ֣ה בָנִ֑ים וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ זְבֻלֽוּן: וַאֲמֶרֶת לֵאָה יְהַב יְיָ יָתֵהּלִי חָלַק טַב הָדָא זִמְנָאיְהֵי מְדוֹרֵהּ דְּבַעְלִי לְוָתִי אֲרֵייְלֵידִית לֵהּ שִׁתָּא בְנִין וּקְרַתיָת שְׁמֵהּ זְבֻלוּן:
זבד טוב. כתרגומו: יזבלני. לשון (מלכים א' ח יג) בית זבול הירבירייריא"ה בלע"ז בית מדור. מעתה לא תהא עיקר דירתו אלא עמי שיש לי בנים כנגד כל נשיו:
(כא) וְאַחַ֖ר יָ֣לְדָה בַּ֑ת וַתִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמָ֖הּ דִּינָֽה: וּבָתַר כֵּן יְלִידַת בְּרַתָּא וּקְרַתיָת שְׁמַהּ דִּינָה:
דינה. פרשו רבותינו שדנה לאה דין בעצמה אם זה זכר לא תהא רחל אחותי כאחת השפחות, והתפללה עליו ונהפך לנקבה:
(כב) וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָֽהּ: וְעַל דּוּכְרָנָא דְרָחֵל קֳדָם יְיָוְקַבִּיל צְלוֹתַהּ יְיָ וִיהַב לַהּעִדּוּי:
ויזכר אלהים את רחל. זכר לה שמסרה סימניה לאחותה, ושהיתה מצרה שלא תעלה בגורלו של עשו שמא יגרשנה יעקב לפי שאין לה בנים, ואף עשו הרשע כך עלה בלבו כששמע שאין לה בנים. הוא שיסד הפיט (קרובות דר"ה שחרית) האדמון כבט שלא חלה, צבה לקחתה לו ונתבהלה:
(כג) וַתַּ֖הַר וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן וַתֹּ֕אמֶר אָסַ֥ף אֱלֹהִ֖ים אֶת-חֶרְפָּתִֽי: וְעַדִּיאַת וִילִידַת בָּר וַאֲמֶרֶת כְּנַשׁיְיָ יָת חִסּוּדִי:
אסף. הכניסה במקום שלא תראה וכן (ישעיה ד א) אסף חרפתנו, (שמות ט יט) ולא יאסף הביתה, (יואל ד טו) אספו נגהם, (ישעיה ס כ) וירחך לא יאסף, לא יטמן: חרפתי. שהייתי לחרפה שאני עקרה, והיו אומרים עלי שאעלה לחלקו של עשו הרשע. ומדרש אגדה כל זמן שאין לאשה בן אין לה במי לתלות סרחונה, משיש לה בן תולה בו. מי שבר כלי זה, בנך, מי אכל תאנים אלו, בנך:
(כד) וַתִּקְרָ֧א אֶת-שְׁמ֛וֹ יוֹסֵ֖ף לֵאמֹ֑ר יֹסֵ֧ף יְהֹוָ֛ה לִ֖י בֵּ֥ן אַחֵֽר: וּקְרַת יָת שְׁמֵהּ יוֹסֵף לְמֵימָריוֹסֵף יְיָ לִי בַּר אָחֳרָן:
יוסף ה' לי בן אחר. יודעת היתה בנבואה שאין יעקב עתיד להעמיד אלא שנים עשר שבטים, אמרה יהי רצון שאותו שהוא עתיד להעמיד יהא ממני, לכך לא נתפללה אלא על בן אחר:
(כה) וַיְהִ֕י כַּֽאֲשֶׁ֛ר יָֽלְדָ֥ה רָחֵ֖ל אֶת-יוֹסֵ֑ף וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ אֶל-לָבָ֔ן שַׁלְּחֵ֨נִי֙ וְאֵ֣לְכָ֔ה אֶל-מְקוֹמִ֖י וּלְאַרְצִֽי: וַהֲוָה כַּד יְלִידַת רָחֵל יָתיוֹסֵף וַאֲמַר יַעֲקֹב לְלָבָן שַׁלְּחַנִּיוְאֵיהַךְ לְאַתְרִי וּלְאַרְעִי:
כאשר ילדה רחל את יוסף. משנלד שטנו של עשו, שנאמר (עובדיה א יח) והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, אש בלא להבה אינו שולט למרחוק, משנלד יוסף בטח יעקב בהקדוש ברוך הוא ורצה לשוב:
(כו) תְּנָ֞ה אֶת-נָשַׁ֣י וְאֶת-יְלָדַ֗י אֲשֶׁ֨ר עָבַ֧דְתִּי אֹֽתְךָ֛ בָּהֵ֖ן וְאֵלֵ֑כָה כִּ֚י אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֶת-עֲבֹֽדָתִ֖י אֲשֶׁ֥ר עֲבַדְתִּֽיךָ: הַב יָת נְשַׁי וְיָת בְּנַידִּי פְלָחִית יָתָךְ בְּהֵן וְאֵזִילאֲרֵי אַתְּ יְדַעְתָּ יָת פָּלְחָנִידִּי פְלָחִתָּךְ:
תנה את נשי וגו' . איני רוצה לצאת כי אם ברשות:
(כז) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ לָבָ֔ן אִם-נָ֛א מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶ֑יךָ נִחַ֕שְׁתִּי וַיְבָֽרֲכֵ֥נִי יְהֹוָ֖ה בִּגְלָלֶֽךָ: וַאֲמַר לֵהּ לָבָן אִם כְּעַןאַשְׁכָּחִית רַחֲמִין קֳדָמָךְ נַסֵּיתִי וּבָרְכַנִייְיָ בְּדִילָךְ:
נחשתי. מנחש היה, נסיתי בנחוש שלי שעל ידך באה לי ברכה, כשבאת לכאן לא היו לי בנים, שנאמר (לעיל כט ו) והנה רחל בתו באה עם הצאן, אפשר יש לו בנים והוא שולח בתו אצל הרועים, ועכשיו היו לו בנים שנאמר (להלן לא א) וישמע את דברי בני לבן:
(כח)  חמישי  וַיֹּאמַ֑ר נָקְבָ֧ה שְׂכָֽרְךָ֛ עָלַ֖י וְאֶתֵּֽנָה: וַאֲמָר פָּרֵישׁ אַגְרָךְ עֲלַי וְאֶתֵּן:
נקבה שכרך. כתרגומו פריש אגרך:
(כט) וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו אַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ אֵ֖ת אֲשֶׁ֣ר עֲבַדְתִּ֑יךָ וְאֵ֛ת אֲשֶׁר-הָיָ֥ה מִקְנְךָ֖ אִתִּֽי: וַאֲמַר לֵהּ אַתְּ יְדַעְתָּ יָתדִּי פְלָחִתָּךְ וְיָת דַּהֲוָה בְעִירָךְעִמִּי:
ואת אשר היה מקנך אתי. את חשבון מעוט מקנך שבא לידי מתחלה כמה היו:
(ל) כִּ֡י מְעַט֩ אֲשֶׁר-הָיָ֨ה לְךָ֤ לְפָנַי֙ וַיִּפְרֹ֣ץ לָרֹ֔ב וַיְבָ֧רֶךְ יְהֹוָ֛ה אֹֽתְךָ֖ לְרַגְלִ֑י וְעַתָּ֗ה מָתַ֛י אֶֽעֱשֶׂ֥ה גַם-אָֽנֹכִ֖י לְבֵיתִֽי: אֲרֵי זְעֵיר דִּי הֲוָה לָךְקֳדָמַי וּתְקֵיף לְמִסְגֵּי וּבְרִיךְ יְיָיָתָךְ בְּדִילִי וּכְעַן אֵימָתַי אֶעְבֵּידאַף אֲנָא לְבֵיתִי:
לרגלי. עם רגלי, בשביל ביאת רגלי באת אצלך הברכה, כמו (שמות יא ח) העם אשר ברגלך, (שופטים ח ה) לעם אשר ברגלי, הבאים עמי: גם אנכי לביתי. לצורך ביתי, עכשיו אין עושין לצרכי אלא בני וצריך אני להיות עושה גם אני עמהם לסמכן, וזהו גם:
(לא) וַיֹּ֖אמֶר מָ֣ה אֶתֶּן-לָ֑ךְ וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ לֹֽא-תִתֶּן-לִ֣י מְא֔וּמָה אִם-תַּֽעֲשֶׂה-לִּי֙ הַדָּבָ֣ר הַזֶּ֔ה אָשׁ֛וּבָה אֶרְעֶ֥ה צֹֽאנְךָ֖ אֶשְׁמֹֽר: וַאֲמַר מָה אֶתֵּן לָךְ וַאֲמַריַעֲקֹב לָא תִתֶּן לִי מִדַּעַםאִם תַּעְבֶּד לִי פִּתְגָּמָא הָדֵיןאֱתוּב אֶרְעֵי עָנָךְ אֶטָּר:(לב) אֶֽעֱבֹ֨ר בְּכָל-צֹֽאנְךָ֜ הַיּ֗וֹם הָסֵ֨ר מִשָּׁ֜ם כָּל-שֶׂ֣ה | נָקֹ֣ד וְטָל֗וּא וְכָל-שֶֽׂה-חוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים וְטָל֥וּא וְנָקֹ֖ד בָּֽעִזִּ֑ים וְהָיָ֖ה שְׂכָרִֽי: אֶעְבַּר בְּכָל עָנָךְ יוֹמָא דֵּיןהַעֲדֵי (נ"י אַעְדִּי) מִתַּמָּן כָּלאִמָּר נְמוֹר וּרְקוֹעַ וְכָל אִמָּרשְׁחוּם בְּאִמְרַיָא וּרְקוֹעַ וּנְמוֹר בְּעִזַיָאוִיהֵי אַגְרִי:
נקד. מנמר בחברבורות דקות, כמו נקדות, פוינטור"א בלע"ז : טלוא. לשון טלאים חברבורות רחבות: חום. שחום דומה לאדום, רו"ש בלע"ז [אדום] לשון משנה שחמתית ונמצאת לבנה, לענין התבואה: והיה שכרי. אותן שיולדו מכאן ולהבא נקדים וטלואים בעזים ושחומים בכשבים יהיו שלי ואותן שישנן עכשיו הפרש מהם והפקידם ביד בניך, שלא תאמר לי על הנלדים מעתה אלו היו שם מתחלה, ועוד שלא תאמר לי על ידי הזכרים שהן נקדים וטלואים תלדנה הנקבות דוגמתן מכאן ואלך:
(לג) וְעָֽנְתָה-בִּ֤י צִדְקָתִי֙ בְּי֣וֹם מָחָ֔ר כִּֽי-תָב֥וֹא עַל-שְׂכָרִ֖י לְפָנֶ֑יךָ כֹּ֣ל אֲשֶׁר-אֵינֶ֩נּוּ֩ נָקֹ֨ד וְטָל֜וּא בָּֽעִזִּ֗ים וְחוּם֙ בַּכְּשָׂבִ֔ים גָּנ֥וּב ה֖וּא אִתִּֽי: וְתַסְהֵד בִּי זָכוּתִי בְּיוֹם דִּמְחָראֲרֵי תֵיעוֹל עַל אַגְרִי קֳדָמָךְכֹּל דִּי לֵיתוֹהִי נְמוֹר וּרְקוֹעַבְּעִזַּיָּא וּשְׁחוּם בְּאִמְרַיָא גְּנוּבָא הוּאעִמִּי:
וענתה בי וגו' . אם תחשדני שאני נוטל משלך כלום, תענה בי צדקתי, כי תבא צדקתי ותעיד על שכרי לפניך, שלא תמצא בעדרי כי אם נקדים וטלואים, וכל שתמצא בהן שאינו נקוד או טלוא או חום בידוע שגנבתיו לך, ובגנבה הוא שרוי אצלי:
(לד) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן הֵ֑ן ל֖וּ יְהִ֥י כִדְבָרֶֽךָ: וַאֲמַר לָבָן בְּרַם לְוַי יְהֵיכְפִתְגָּמָךְ:
הן. לשון הן, קבלת דברים: לו יהי כדברך. הלואי שתחפץ בכך:
(לה) וַיָּסַ֣ר בַּיּוֹם֩ הַה֨וּא אֶת-הַתְּיָשִׁ֜ים הָֽעֲקֻדִּ֣ים וְהַטְּלֻאִ֗ים וְאֵ֤ת כָּל-הָֽעִזִּים֙ הַנְּקֻדּ֣וֹת וְהַטְּלֻאֹ֔ת כֹּ֤ל אֲשֶׁר-לָבָן֙ בּ֔וֹ וְכָל-ח֖וּם בַּכְּשָׂבִ֑ים וַיִּתֵּ֖ן בְּיַד-בָּנָֽיו: וְאַעְדִּי בְיוֹמָא הַהוּא יָת תְּיָשַׁיָארְגוֹלַיָא וּרְקוֹעַיָא וְיָת כָּל עִזַּיָאנְמוֹרְתָא וּרְקוֹעֲתָא כֹּל דִּי חִוָּרבֵּהּ וְכָל דִּשְׁחוּם בְּאִמְּרַיָּא וִיהַבבְּיַד בְּנוֹהִי:
ויסר. לבן ביום ההוא וגו' : התישים. עזים זכרים: כל אשר לבן בו. כל אשר היתה בו חברבורית לבנה: ויתן. לבן ביד בניו:
(לו) וַיָּ֗שֶׂם דֶּ֚רֶךְ שְׁלֹ֣שֶׁת יָמִ֔ים בֵּינ֖וֹ וּבֵ֣ין יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב רֹעֶ֛ה אֶת-צֹ֥אן לָבָ֖ן הַנּֽוֹתָרֹֽת: וְשַׁוִּי מַהֲלַךְ תְּלָתָא יוֹמִין בֵּינוֹהִיוּבֵין יַעֲקֹב וְיַעֲקֹב רָעֵי יָתעָנָא דְלָבָן דְּאִשְׁתָּאֳרָן:
הנותרת. הרעועות שבהן החולות והעקרות, שאינן אלא שירים, אותן מסר לו:
(לז) וַיִּֽקַּח-לוֹ יַֽעֲקֹ֗ב מַקַּ֥ל לִבְנֶ֛ה לַ֖ח וְל֣וּז וְעַרְמ֑וֹן וַיְפַצֵּ֤ל בָּהֵן֙ פְּצָל֣וֹת לְבָנ֔וֹת מַחְשׂף֙ הַלָּבָ֔ן אֲשֶׁ֖ר עַל-הַמַּקְלֽוֹת: וּנְסִיב לֵהּ יַעֲקֹב חוּטְרִין דִּלְבָןרַטִּיבִין וִּדְלוּז וְדִדְלוּף וְקַלִּיף בְּהוֹןקִלְפִין חִוָּרִין קִלּוּף חִוָּר דִּיעַל חוּטְרַיָּא:
מקל לבנה. עץ הוא ושמו לבנה, כמה דתימא (הושע ד יג) תחת אלון ולבנה, ואומר אני הוא שקורין טרינבל"א בלע"ז שהוא לבן [צפצפה עצנית]: לח. כשהוא רטוב: ולוז. ועוד לקח מקל לוז, עץ שגדלין בו אגוזים דקים קולדר"א בלע"ז [אלסר]: וערמון. קשטיניי"ר בלע"ז [עץ ערמון]: פצלות. קלופים קלופים, שהיה עושהו מנמר: מחשף הלבן. גלוי לובן של מקל. כשהיה קולפו היה נראה ונגלה לובן שלו במקום הקלוף:
(לח) וַיַּצֵּ֗ג אֶת-הַמַּקְלוֹת֙ אֲשֶׁ֣ר פִּצֵּ֔ל בָּֽרְהָטִ֖ים בְּשִֽׁקֲת֣וֹת הַמָּ֑יִם אֲשֶׁר֩ תָּבֹ֨אןָ הַצֹּ֤אן לִשְׁתּוֹת֙ לְנֹ֣כַח הַצֹּ֔אן וַיֵּחַ֖מְנָה בְּבֹאָ֥ן לִשְׁתּֽוֹת: וְדָעִיץ יָת חוּטְרַיָּא דִּי קַלִּיףבִּרְהָטַיָּא אֲתַר בֵּית שַׁקְיָא דְמַיָּאאֲתַר דְּאָתָן (נ"י דְּאָתְיָן) עָנָאלְמִשְׁתֵּי לְקִבְלֵיהוֹן דְּעָנָא וּמִתְיַחֲמָן בְּמֵיתֵיהוֹןלְמִשְׁתֵּי:
ויצג. תרגומו ודעיץ, לשון תחיבה ונעיצה הוא בלשון ארמי, והרבה יש בתלמוד (שבת נ ב) דצה ושלפה, (חולין צג ב) דץ ביה מידי. דצה כמו דעצה, אלא שמקצר את לשונו: ברהטים. במרוצת המים, בבריכות העשויות בארץ, להשקות שם הצאן: אשר תבאן וגו' ברהטים. אשר תבאנה הצאן לשתות, שם הציג המקלות לנכח הצאן: ויחמנה. הבהמה רואה את המקלות והיא נרתעת לאחוריה, והזכר רובעה ויולדת כיוצא בו. ר' הושעיא אומר המים נעשין זרע במעיהן ולא היו צריכות לזכר, וזהו ויחמנה וגו' :
(לט) וַיֶּֽחֱמ֥וּ הַצֹּ֖אן אֶל-הַמַּקְל֑וֹת וַתֵּלַ֣דְןָ הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּטְלֻאִֽים: וְאִתְיַחֲמָא עָנָא בְּחוּטְרַיָּא וִילִידָא עָנָארְגוֹלִין נְמוֹרִין וּרְקוֹעִין:
אל המקלות. אל מראות המקלות: עקדים. משנים במקום עקידתן, הם קרסלי ידיהן ורגליהן:
(מ) וְהַכְּשָׂבִים֘ הִפְרִ֣יד יַֽעֲקֹב֒ וַ֠יִּתֵּ֠ן פְּנֵ֨י הַצֹּ֧אן אֶל-עָקֹ֛ד וְכָל-ח֖וּם בְּצֹ֣אן לָבָ֑ן וַיָּ֨שֶׁת-ל֤וֹ עֲדָרִים֙ לְבַדּ֔וֹ וְלֹ֥א שָׁתָ֖ם עַל-צֹ֥אן לָבָֽן: וְאִמְּרַיָּא אַפְרֵשׁ יַעֲקֹב וִיהַב בְּרֵישׁעָנָא כָּל דִּרְגוֹל וְכָל דִּשְׁחוּםבְּעָנָא דְלָבָן וְשַׁוִּי לֵהּ עֶדְרִיןבִּלְחוֹדוֹהִי וְלָא עֲרֵבִנּוּן עִם עָנָאדְלָבָן:
והכשבים הפריד יעקב. הנלדים עקדים נקדים הבדיל והפריד לעצמן ועשה אותן עדר עדר לבדו, והוליך אותו העדר העקוד לפני הצאן, ופני הצאן ההולכות אחריהם צופות אליהם, וזהו שנאמר ויתן פני הצאן אל עקוד, שהיו פני הצאן אל העקדים, ואל כל חום שמצא בצאן לבן: וישת לו עדרים. כמו שפרשתי:
(מא) וְהָיָ֗ה בְּכָל-יַחֵם֘ הַצֹּ֣אן הַֽמְקֻשָּׁרוֹת֒ וְשָׂ֨ם יַֽעֲקֹ֧ב אֶת-הַמַּקְל֛וֹת לְעֵינֵ֥י הַצֹּ֖אן בָּֽרְהָטִ֑ים לְיַֽחֲמֶ֖נָּה בַּמַּקְלֽוֹת: וַהֲוֵי בְּכָל עִדַּן דְּמִתְיַחֲמָן עָנָאמְבַכַּרְתָּא וּמְשַׁוִּי יַעֲקֹב יָת חוּטְרַיָּאלְעֵינֵי עָנָא בִּרְהָטַיָּא לְיַחָמוּתְהוֹן בְּחוּטְרַיָּא:
המקשרות. כתרגומו הבכירות ואין לו עד במקרא להוכיח עליו. ומנחם חברו עם (שמואל ב' טו לא) אחיתפל בקשרים, (שם טו י) ויהי הקשר אמיץ, אותן המתקשרות יחד למהר עבורן:
(מב) וּבְהַֽעֲטִ֥יף הַצֹּ֖אן לֹ֣א יָשִׂ֑ים וְהָיָ֤ה הָֽעֲטֻפִים֙ לְלָבָ֔ן וְהַקְּשֻׁרִ֖ים לְיַֽעֲקֹֽב: וּבְלַקִּישׁוּת עָנָא לָא מְשַׁוֵּי וַהֲווֹלַקִּישָׁא לְלָבָן וּבַכִּירַיָּא לְיַעֲקֹב:
ובהעטיף. לשון אחור, כתרגומו ובלקישות. ומנחם חברו עם (ישעיה ג כג) המחלצות והמעטפות, לשון עטיפת כסות, כלומר מתעטפות בעורן וצמרן ואינן מתאוות להתיחם על ידי הזכרים:
(מג) וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַֽעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים: וּתְקֵיף גַּבְרָא לַחֲדָא לַחֲדָא וַהֲווֹלֵהּ עָן סַגִּיאָן וְאַמְהָן וְעַבְדִּיןוְגַמְלִין וַחֲמָרִין:
צאן רבות. פרות ורבות יותר משאר צאן: ושפחות ועבדים. מוכר צאנו בדמים יקרים ולוקח לו כל אלה:
לא (א) וַיִּשְׁמַ֗ע אֶת-דִּבְרֵ֤י בְנֵֽי-לָבָן֙ לֵאמֹ֔ר לָקַ֣ח יַֽעֲקֹ֔ב אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֑ינוּ וּמֵֽאֲשֶׁ֣ר לְאָבִ֔ינוּ עָשָׂ֕ה אֵ֥ת כָּל-הַכָּבֹ֖ד הַזֶּֽה: וּשְׁמַע יָת פִתְגָּמֵי בְנֵי לָבָןדְּאָמְרִין נְסִיב יַעֲקֹב יָת כָּלדִּי לְאָבוּנָא וּמִדִּי לְאָבוּנָא קְנָאיָת כָּל נִכְסַיָּא הָדֵין:
עשה. כנס, כמו (ש"א יד מח) ויעש חיל ויך את עמלק:
(ב) וַיַּ֥רְא יַֽעֲקֹ֖ב אֶת-פְּנֵ֣י לָבָ֑ן וְהִנֵּ֥ה אֵינֶ֛נּוּ עִמּ֖וֹ כִּתְמ֥וֹל שִׁלְשֽׁוֹם: וַחֲזָא יַעֲקֹב יָת סְבַר אַפֵּילָבָן וְהָא לֵיתוֹהִי עִמֵּהּ כְּמֵאִתְמַלִּיוּמִדְּקַמּוֹהִי:(ג) וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-יַֽעֲקֹ֔ב שׁ֛וּב אֶל-אֶ֥רֶץ אֲבוֹתֶ֖יךָ וּלְמֽוֹלַדְתֶּ֑ךָ וְאֶֽהְיֶ֖ה עִמָּֽךְ: וַאֲמַר יְיָ לְיַעֲקֹב תּוּב לְאַרְעָאדַּאֲבָהָתָךְ וּלְיַלָּדֻתָךְ וִיהֵי מֵימְרִי בְּסַעְדָּךְ:
שוב אל ארץ אבותיך. ושם אהיה עמך, אבל בעודך מחבר לטמא אי אפשר להשרות שכינתי עליך:
(ד) וַיִּשְׁלַ֣ח יַֽעֲקֹ֔ב וַיִּקְרָ֖א לְרָחֵ֣ל וּלְלֵאָ֑ה הַשָּׂדֶ֖ה אֶל-צֹאנֽוֹ: וּשְׁלַח יַעֲקֹב וּקְרָא לְרָחֵל וּלְלֵאָהלְחַקְלָא לְוַת עָנֵהּ:
ויקרא לרחל וללאה. לרחל תחלה ואחר כך ללאה שהיא היתה עקרת הבית, שבשבילה נזדוג יעקב עם לבן, ואף בניה של לאה מודים בדבר, שהרי בעז ובית דינו משבט יהודה אומרים (רות ד יא) כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם וגו' , הקדימו רחל ללאה:
(ה) וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ן רֹאֶ֤ה אָֽנֹכִי֙ אֶת-פְּנֵ֣י אֲבִיכֶ֔ן כִּֽי-אֵינֶ֥נּוּ אֵלַ֖י כִּתְמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וֵֽאלֹהֵ֣י אָבִ֔י הָיָ֖ה עִמָּדִֽי: וַאֲמַר לְהֵן חָזֵי אֲנָא יָתסְבַר אַפֵּי אֲבוּכֶן אֲרֵי לֵיתוֹהִיעִמִּי כְּמֵאִתְמַלִּי וּמִדְּקַמֹּהִי וֵאלָהֵהּ דְּאַבָּאהֲוָה בְּסַעְדִּי:(ו) וְאַתֵּ֖נָה יְדַעְתֶּ֑ן כִּ֚י בְּכָל-כֹּחִ֔י עָבַ֖דְתִּי אֶת-אֲבִיכֶֽן: וְאַתִּין יְדַעְתִּין אֲרֵי בְּכָל חֵילִיפְּלָחִית יָת אֲבוּכֶן:(ז) וַֽאֲבִיכֶן֙ הֵ֣תֶל בִּ֔י וְהֶֽחֱלִ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֣רֶת מֹנִ֑ים וְלֹֽא-נְתָנ֣וֹ אֱלֹהִ֔ים לְהָרַ֖ע עִמָּדִֽי: וַאֲבוּכֶן שְׁקַּר בִּי וְאַשְׁנִי יָתאַגְרִי עֲשַׂר זִמְנִין וְלָא שָׁבְקֵהּיְיָ לְאַבְאָשָׁא עִמִּי:
עשרת מנים. אין מונים פחות מעשרה: מנים. לשון סכום כלל החשבון, והן עשיריות, למדנו שהחליף תנאו מאה פעמים:
(ח) אִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר נְקֻדִּים֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָֽלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן נְקֻדִּ֑ים וְאִם-כֹּ֣ה יֹאמַ֗ר עֲקֻדִּים֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׂכָרֶ֔ךָ וְיָֽלְד֥וּ כָל-הַצֹּ֖אן עֲקֻדִּֽים: אִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַר נְמוֹרִיןיְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּל עָנָאנְמוֹרִין וְאִם כְּדֵין הֲוָה אֲמַררְגוֹלִין יְהֵא אַגְרָךְ וִילִידָן כָּלעָנָא רְגוֹלִין:(ט) וַיַּצֵּ֧ל אֱלֹהִ֛ים אֶת-מִקְנֵ֥ה אֲבִיכֶ֖ם וַיִּֽתֶּן-לִֽי: וְאַפְרֵשׁ יְיָ יָת גֵּיתֵי דַּאֲבוּכוֹןוִיהַב לִי:(י) וַיְהִ֗י בְּעֵת֙ יַחֵ֣ם הַצֹּ֔אן וָֽאֶשָּׂ֥א עֵינַ֛י וָאֵ֖רֶא בַּֽחֲל֑וֹם וְהִנֵּ֤ה הָֽעֲתֻּדִים֙ הָֽעֹלִ֣ים עַל-הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּֽים: וַהֲוָה בְּעִדַּן דְּאִתְיַחֲמָא עָנָא וּזְקָפִיתעַיְנַי וַחֲזֵית בְּחֶלְמָא וְהָא תְיָשַׁיָּאדְּסָלְקִין עַל עָנָא רְגוֹלִין נְמוֹרִיןוּפַצִיחִין:
והנה העתודים. אף על פי שהבדילם לבן כלם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב: וברדים. כתרגומו ופציחין פיישי"ד בלע"ז [מנומש], חוט של לבן מקיף את גופו סביב, חברבורית שלו פתוחה ומפולשת מזן אל זן, ואין לי להביא עד מן המקרא:
(יא) וַיֹּ֨אמֶר אֵלַ֜י מַלְאַ֧ךְ הָֽאֱלֹהִ֛ים בַּֽחֲל֖וֹם יַֽעֲקֹ֑ב וָֽאֹמַ֖ר הִנֵּֽנִי: וַאֲמַר לִי מַלְאָכָא דַּיְיָ בְּחֶלְמָאיַעֲקֹב וַאֲמָרִית הָא אֲנָא:(יב) וַיֹּ֗אמֶר שָׂא-נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙ כָּל-הָֽעֲתֻּדִים֙ הָֽעֹלִ֣ים עַל-הַצֹּ֔אן עֲקֻדִּ֥ים נְקֻדִּ֖ים וּבְרֻדִּ֑ים כִּ֣י רָאִ֔יתִי אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר לָבָ֖ן עֹ֥שֶׂה לָּֽךְ: וַאֲמַר זְקוֹף כְּעַן עַינָיךְ וַחֲזֵיכָּל תְּיָשַׁיָּא דְּסָלְקִין עַל עָנָארְגוֹלִין נְמוֹרִין וּפַצִיחִין אֲרֵי גְלֵיקֳדָמַי יָת כָּל דִּי לָבָןעָבֵד לָךְ:(יג) אָנֹכִ֤י הָאֵל֙ בֵּית-אֵ֔ל אֲשֶׁ֨ר מָשַׁ֤חְתָּ שָּׁם֙ מַצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֥רְתָּ לִּ֛י שָׁ֖ם נֶ֑דֶר עַתָּ֗ה ק֥וּם צֵא֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְשׁ֖וּב אֶל-אֶ֥רֶץ מֽוֹלַדְתֶּֽךָ: אֲנָא אֱלָהָא דְּאִתְגְּלֵיתִי עֲלָךְ בְּבֵיתאֵל דִּי מְשַׁחְתָּא תַמָּן קָמָאדִּי קַיִּמְתָּא קֳדָמַי תַּמָּן קְיָםכְּעַן קוּם פּוּק מִן אַרְעָאהָדָא וְתוּב לְאַרְעָא יַלָּדוּתָךְ:
האל בית אל. כמו אל בית אל, הה"א יתרה, ודרך מקראות לדבר כן, כמו (במדבר לד ב) כי אתם באים אל הארץ כנען: משחת שם. לשון רבוי וגדלה כשנמשח למלכות, כך (לעיל כח יח) ויצק שמן על ראשה, להיות משוחה למזבח: אשר נדרת לי. וצריך אתה לשלמו, שאמרת (שם כב) יהיה בית אלהים, שתקריב שם קרבנות:
(יד) וַתַּ֤עַן רָחֵל֙ וְלֵאָ֔ה וַתֹּאמַ֖רְנָה ל֑וֹ הַע֥וֹד לָ֛נוּ חֵ֥לֶק וְנַֽחֲלָ֖ה בְּבֵ֥ית אָבִֽינוּ: וַאֲתִיבַת רָחֵל וְלֵאָה וַאֲמָרַן לֵהּהַעוֹד (כְּעַן) לָנָא חֳלָק וְאַחֲסָנָאבְּבֵית אֲבוּנָא:
העוד לנו חלק. למה נעכב על ידך מלשוב, כלום אנו מיחלות לירש בנכסי אבינו כלום בין הזכרים:
(טו) הֲל֧וֹא נָכְרִיּ֛וֹת נֶחְשַׁ֥בְנוּ ל֖וֹ כִּ֣י מְכָרָ֑נוּ וַיֹּ֥אכַל גַּם-אָכ֖וֹל אֶת-כַּסְפֵּֽנוּ: הֲלָא נוּכְרָאָן אִתְחֲשַׁבְנָא לֵהּ אֲרֵיזַבְּנָנָא וַאֲכַל אַף מֵיכַל יָתכַּסְפָּנָא:
הלוא נכריות נחשבנו לו. אפלו בשעה שדרך בני אדם לתת נדוניא לבנותיו בשעת נשואין, נהג עמנו כנכריות, כי מכרנו לך בשכר הפעלה: את כספנו. שעכב דמי שכר פעלתך:
(טז) כִּ֣י כָל-הָעֹ֗שֶׁר אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֤יל אֱלֹהִים֙ מֵֽאָבִ֔ינוּ לָ֥נוּ ה֖וּא וּלְבָנֵ֑ינוּ וְעַתָּ֗ה כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר אָמַ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֵלֶ֖יךָ עֲשֵֽׂה: אֲרֵי כָל עוּתְרָא דִּי אַפְרֵשׁיְיָ מֵאֲבוּנָא דִּילָנָא הוּא וְדִבְּנָנָאוּכְעַן כֹּל דִּי אֲמַר יְיָלָךְ עִבֵד:
כי כל העשר. כי זה משמש בלשון אלא, כלומר משל אבינו אין לנו כלום אלא מה שהציל הקדוש ברוך הוא מאבינו שלנו הוא: הציל. לשון הפריש, וכן כל לשון הצלה שבמקרא לשון הפרשה, שמפרישו מן הרעה ומן האויב:
(יז)  שישי  וַיָּ֖קָם יַֽעֲקֹ֑ב וַיִּשָּׂ֛א אֶת-בָּנָ֥יו וְאֶת-נָשָׁ֖יו עַל-הַגְּמַלִּֽים: וְקָם יַעֲקֹב וּנְטַל יָת בְּנוֹהִיוְיָת נְשׁוֹהִי עַל גַּמְלַיָּא:
את בניו ואת נשיו. הקדים זכרים לנקבות, ועשו הקדים נקבות לזכרים, שנאמר (לקמן לו ו) ויקח עשו את נשיו ואת בניו וגו' :
(יח) וַיִּנְהַ֣ג אֶת-כָּל-מִקְנֵ֗הוּ וְאֶת-כָּל-רְכֻשׁוֹ֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁ מִקְנֵה֙ קִנְיָנ֔וֹ אֲשֶׁ֥ר רָכַ֖שׁ בְּפַדַּ֣ן אֲרָ֑ם לָב֛וֹא אֶל-יִצְחָ֥ק אָבִ֖יו אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן: וּדְבַר יָת כָּל גֵּיתוֹהִי וְיָתכָּל קִנְיָנֵהּ דִּקְנָא גֵּיתֵי קִנְיָנֵהּדִּי קְנָא בְּפַדַּן אֲרָם לְמֵיתֵילְוַת יִצְחָק אֲבוּהִי לְאַרְעָא כְנָעַן:
מקנה קנינו. מה שקנה מצאנו עבדים ושפחות וגמלים וחמורים:
(יט) וְלָבָ֣ן הָלַ֔ךְ לִגְזֹ֖ז אֶת-צֹאנ֑וֹ וַתִּגְנֹ֣ב רָחֵ֔ל אֶת-הַתְּרָפִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לְאָבִֽיהָ: וְלָבָן אֲזַל לְמִגַּז יָת עָנֵהּוּנְסִּבַת רָחֵל יָת צַלְמָנַיָּא דִּילַאֲבוּהָא:
לגזז את צאנו. שנתן ביד בניו דרך שלשת ימים בינו ובין יעקב: ותגנב רחל את התרפים. להפריש את אביה מעבודה זרה נתכונה:
(כ) וַיִּגְנֹ֣ב יַֽעֲקֹ֔ב אֶת-לֵ֥ב לָבָ֖ן הָֽאֲרַמִּ֑י עַל-בְּלִי֙ הִגִּ֣יד ל֔וֹ כִּ֥י בֹרֵ֖חַ הֽוּא: וְכַסִּי יַעֲקֹב מִן לִבָּא דְלָבָןאֲרַמָּאָה עַל דְּלָא חַוִּי לֵהּאֲרֵי אָזֵל הוּא:(כא) וַיִּבְרַ֥ח הוּא֙ וְכָל-אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיָּ֖קָם וַיַּֽעֲבֹ֣ר אֶת-הַנָּהָ֑ר וַיָּ֥שֶׂם אֶת-פָּנָ֖יו הַ֥ר הַגִּלְעָֽד: וַאֲזַלּ הוּא וְכָל דִּי לֵהּוְקָם וַעֲבַר יָת פְּרָת וְשַׁוִּייָת אַפּוֹהִי לְטוּרָא דְגִלְעָד:(כב) וַיֻּגַּ֥ד לְלָבָ֖ן בַּיּ֣וֹם הַשְּׁלִישִׁ֑י כִּ֥י בָרַ֖ח יַֽעֲקֹֽב: וְאִתְחַוָא לְלָבָן בְּיוֹמָא תְלִיתָאָה אֲרֵיאֲזַל יַעֲקֹב:
ביום השלישי. שהרי דרך שלשת ימים היה ביניהם:
(כג) וַיִּקַּ֤ח אֶת-אֶחָיו֙ עִמּ֔וֹ וַיִּרְדֹּ֣ף אַֽחֲרָ֔יו דֶּ֖רֶךְ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וַיַּדְבֵּ֥ק אֹת֖וֹ בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד: וּדְבַר יָת אַחוּהִי עִמֵּהּ וּרְדַףבַּתְרוֹהִי מַהֲלַךְ שִׁבְעַת יוֹמִין וְאַדְבֵּקיָתֵהּ בְּטוּרָא דְגִלְעָד:
את אחיו. קרוביו: דרך שבעת ימים. כל אותן שלשה ימים שהלך המגיד להגיד ללבן הלך יעקב לדרכו. נמצא יעקב רחוק מלבן ששה ימים, ובשביעי השיגו לבן, למדנו שכל מה שהלך יעקב בשבעה ימים הלך לבן ביום אחד (שנאמר וירדוף אחריו דרך שבעת ימים, ולא נאמר וירדוף אחריו שבעת ימים) :
(כד) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל-לָבָ֥ן הָֽאֲרַמִּ֖י בַּֽחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן-תְּדַבֵּ֥ר עִם-יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד-רָֽע: וַאֲתָא מֵימָר מִן קֳדָם יְיָ לְוַתלָבָן אֲרַמָּאָה בְּחֵילְמָא דְּלֵילְיָא וַאֲמַרלֵהּ אִסְתַּמַּר לָךְ דִּילְמָא תְמַלֵּילעִם יַעֲקֹב מִטַּב עַד בִּישׁ:
מטוב עד רע. כל טובתן של רשעים רעה היא אצל הצדיקים:
(כה) וַיַּשֵּׂ֥ג לָבָ֖ן אֶת-יַֽעֲקֹ֑ב וְיַֽעֲקֹ֗ב תָּקַ֤ע אֶת-אָֽהֳלוֹ֙ בָּהָ֔ר וְלָבָ֛ן תָּקַ֥ע אֶת-אֶחָ֖יו בְּהַ֥ר הַגִּלְעָֽד: וְאַדְבֵּיק לָבָן יָת יַעֲקֹב וְיַעֲקֹבפְּרַס יָת מַשְׁכְּנֵהּ בְּטוּרָא וְלָבָןאַשְׁרֵי יָת אֲחוֹהִי בְּטוּרָא דְגִלְעָד:(כו) וַיֹּ֤אמֶר לָבָן֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב מֶ֣ה עָשִׂ֔יתָ וַתִּגְנֹ֖ב אֶת-לְבָבִ֑י וַתְּנַהֵג֙ אֶת-בְּנֹתַ֔י כִּשְׁבֻי֖וֹת חָֽרֶב: וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב מָה עֲבַדְתָּוְכַסֵּיתָא מִנִּי וּדְבַרְתָּא יָת בְּנָתַיכְּשַׁבְיוֹת חַרְבָּא:
כשביות חרב. כל חיל הבא למלחמה קרוי חרב:
(כז) לָ֤מָּה נַחְבֵּ֨אתָ֙ לִבְרֹ֔חַ וַתִּגְנֹ֖ב אֹתִ֑י וְלֹא-הִגַּ֣דְתָּ לִּ֔י וָֽאֲשַׁלֵּֽחֲךָ֛ בְּשִׂמְחָ֥ה וּבְשִׁרִ֖ים בְּתֹ֥ף וּבְכִנּֽוֹר: לְמָה אִטְמַרְתָּ לְמֵיזַל וְכַסֵּיתָא מִנִּיוְלָא חַוֵּיתָא לִי וְשַׁלָּחִתָּךְ פּוֹןבְּחֶדְוָא וּבְתוּשְׁבְּחָן בְּתוּפִּין וּבְכִנָּרִין:
ותגנב אתי. גנבת את דעתי:
(כח) וְלֹ֣א נְטַשְׁתַּ֔נִי לְנַשֵּׁ֥ק לְבָנַ֖י וְלִבְנֹתָ֑י עַתָּ֖ה הִסְכַּ֥לְתָּ עֲשֽׂוֹ: וְלָא שְׁבַקְתַּנִּי לְנַשָּׁקָא לִבְנַי וְלִבְנָתָיכְּעַן אַסְכֶּלְתָּא לְמֶעְבָּד:(כט) יֶשׁ-לְאֵ֣ל יָדִ֔י לַֽעֲשׂ֥וֹת עִמָּכֶ֖ם רָ֑ע וֵֽאלֹהֵ֨י אֲבִיכֶ֜ם אֶ֣מֶשׁ | אָמַ֧ר אֵלַ֣י לֵאמֹ֗ר הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ מִדַּבֵּ֥ר עִם-יַֽעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד-רָֽע: אִית חֵילָא בִידִי לְמֶעְבַּד עִמְּכוֹןבִּישׁ וֵאלָהָא דַּאֲבוּכוֹן בְּרַמְשָׁא אֲמַרלִי לְמֵימַר אִסְתַּמַּר לָּךְ מִלְּמַלָּלָאעִם יַעֲקֹב מִטַּב עַד בִּישׁ:
יש לאל ידי. יש כח וחיל בידי לעשות עמכם רע. וכל אל שהוא לשון קדש על שם עזוז ורוב אונים הוא:
(ל) וְעַתָּה֙ הָלֹ֣ךְ הָלַ֔כְתָּ כִּֽי-נִכְסֹ֥ף נִכְסַ֖פְתָּה לְבֵ֣ית אָבִ֑יךָ לָ֥מָּה גָנַ֖בְתָּ אֶת-אֱלֹהָֽי: וּכְעַן מֵיזַל אֲזַלְתָּ אֲרֵי חַמָּדָאחַמֵדְתָּא לְבֵית אָבוּךְ לְמָה נְסִבְתָּאיָת דַּחַלְתִּי:
נכספתה. חמדת, והרבה יש במקרא (תהלים פד ג) נכספה וגם כלתה נפשי, (איוב יד טו) למעשה ידיך תכסף:
(לא) וַיַּ֥עַן יַֽעֲקֹ֖ב וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֑ן כִּ֣י יָרֵ֔אתִי כִּ֣י אָמַ֔רְתִּי פֶּן-תִּגְזֹ֥ל אֶת-בְּנוֹתֶ֖יךָ מֵֽעִמִּֽי: וַאֲתֵיב יַעֲקֹב וַאֲמַר לְלָבָן אֲרֵידְחֵילִית אֲרֵי אֲמָרִית דִּילְמָא תָנֵיסיָת בְּנָתָךְ מִנִּי:
כי יראתי וגו' . השיבו על ראשון ראשון, שאמר לו (פסוק כו) ותנהג את בנותי וגו' :
(לב) עִ֠ם אֲשֶׁ֨ר תִּמְצָ֣א אֶת-אֱלֹהֶ֘יךָ֘ לֹ֣א יִֽחְיֶה֒ נֶ֣גֶד אַחֵ֧ינוּ הַֽכֶּר-לְךָ֛ מָ֥ה עִמָּדִ֖י וְקַח-לָ֑ךְ וְלֹֽא-יָדַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב כִּ֥י רָחֵ֖ל גְּנָבָֽתַם: עִם (נ"י אֲתַר) דִּי תַשְׁכַּחיָת דַּחַלְתָּךְ לָא יִתְקַיַּם קֳדָםאֲחָנָא אִשְׁתְּמוֹדַע לָךְ מָה דְעִמִּיוְסַב לָךְ וְלָא יְדַע יַעֲקֹבאֲרֵי רָחֵל נְסִיבָתְהוֹן:
לא יחיה. ומאותה קללה מתה רחל בדרך: מה עמדי. משלך:
(לג) וַיָּבֹ֨א לָבָ֜ן בְּאֹֽהֶל יַֽעֲקֹ֣ב | וּבְאֹ֣הֶל לֵאָ֗ה וּבְאֹ֛הֶל שְׁתֵּ֥י הָֽאֲמָהֹ֖ת וְלֹ֣א מָצָ֑א וַיֵּצֵא֙ מֵאֹ֣הֶל לֵאָ֔ה וַיָּבֹ֖א בְּאֹ֥הֶל רָחֵֽל: וְעַל לָבָן בְּמַשְׁכְּנָא דְיַעֲקֹב וּבְמַשְׁכְּנָאדְלֵאָה וּבְמַשְׁכְּנָא דְּתַרְתֵּין לְחֵינָתָא וְלָאאַשְׁכַּח וּנְפַק מִמַּשְׁכְּנָא דְלֵאָה וְעַלבְּמַשְׁכְּנָא דְרָחֵל:
באהל יעקב. הוא אהל רחל, שהיה יעקב תדיר אצלה, וכן הוא אומר (להלן מו יט) בני רחל אשת יעקב, ובכלן לא נאמר אשת יעקב: ויבא באהל רחל. כשיצא מאהל לאה חזר לו לאהל רחל קודם שחפש באהל האמהות. וכל כך למה, לפי שהיה מכיר בה שהיא משמשנית:
(לד) וְרָחֵ֞ל לָֽקְחָ֣ה אֶת-הַתְּרָפִ֗ים וַתְּשִׂמֵ֛ם בְּכַ֥ר הַגָּמָ֖ל וַתֵּ֣שֶׁב עֲלֵיהֶ֑ם וַיְמַשֵּׁ֥שׁ לָבָ֛ן אֶת-כָּל-הָאֹ֖הֶל וְלֹ֥א מָצָֽא: וְרָחֵל נְסִיבַת יָת צַלְמָנַיָּא וְשַׁוִּתִּנּוּןבַּעֲבִיטָא דְגַמְלָא וִיתִיבַת עֲלֵיהוֹן וּמַשִּׁישׁלָבָן יָת כָּל מַשְׁכְּנָא וְלָאאַשְׁכָּח:
בכר הגמל. לשון כרים וכסתות כתרגומו בעביטא דגמלא, והיא מרדעת העשויה כמין כר ובעירובין (דף טז א) הקיפוה בעביטין, והן עביטי גמלים, בשטי"ל בלע"ז :
(לה) וַתֹּ֣אמֶר אֶל-אָבִ֗יהָ אַל-יִ֨חַר֙ בְּעֵינֵ֣י אֲדֹנִ֔י כִּ֣י ל֤וֹא אוּכַל֙ לָק֣וּם מִפָּנֶ֔יךָ כִּי-דֶ֥רֶךְ נָשִׁ֖ים לִ֑י וַיְחַפֵּ֕שׂ וְלֹ֥א מָצָ֖א אֶת-הַתְּרָפִֽים: וַאֲמֶרֶת לַאֲבוּהָא לָא יִתְקֵף בְּעֵינֵירִבּוֹנִי אֲרֵי לָא אִכּוּל לְמֵיקַםמִן קֳדָמָךְ אֲרֵי אֹרַח נְשִׁיןלִי וּבְלַשׁ וְלָא אַשְׁכַּח יָתצַלְמָנַיָּא:(לו) וַיִּ֥חַר לְיַֽעֲקֹ֖ב וַיָּ֣רֶב בְּלָבָ֑ן וַיַּ֤עַן יַֽעֲקֹב֙ וַיֹּ֣אמֶר לְלָבָ֔ן מַה-פִּשְׁעִי֙ מַ֣ה חַטָּאתִ֔י כִּ֥י דָלַ֖קְתָּ אַֽחֲרָֽי: וּתְקֵיף לְיַעֲקֹב וּנְצָא עִם לָבָןוַאֲתֵיב יַעֲקֹב וַאֲמַר לְלָבָן מַהחוֹבִי מַה סוּרְחָנִי אֲרֵי רְדַפְתָּאבַּתְרָי:
דלקת. רדפת, כמו (איכה ד יט) על ההרים דלקנו, וכמו (ש"א יז נג) מדלק אחרי פלשתים:
(לז) כִּי-מִשַּׁ֣שְׁתָּ אֶת-כָּל-כֵּלַ֗י מַה-מָּצָ֨אתָ֙ מִכֹּ֣ל כְּלֵֽי-בֵיתֶ֔ךָ שִׂ֣ים כֹּ֔ה נֶ֥גֶד אַחַ֖י וְאַחֶ֑יךָ וְיוֹכִ֖יחוּ בֵּ֥ין שְׁנֵֽינוּ: אֲרֵי מַשִּׁשְׁתָּא יָת כָּל מָנַימָה אַשְׁכַּחְתָּא מִכֹּל מָנֵי בֵיתָךְשַׁוִּי הָכָא קֳדָם אַחַי וְאַחָיךְוְיוֹכִיחוּן בֵּין תַּרְוָנָא:
ויוכיחו. ויבררו עם מי הדין, אפרובי"ר בלע"ז :
(לח) זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָֽנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹֽאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי: דְּנַן עֶסְרִין שְׁנִין אֲנָא עִמָּךְרְחֵלָיךְ וְעִזָּיךְ לָא אַתְכִּילוּ וְדִכְרֵיעָנָךְ לָא אֲכָלִית:
לא שכלו. לא הפילו עבורם, כמו (הושע ט יד) רחם משכיל, (איוב כא י) תפלט פרתו ולא תשכל: ואילי צאנך. מכאן אמרו איל בן יומו קרוי איל, שאם לא כן מה שבחו, אילים לא אכל אבל כבשים אכל, אם כן גזלן הוא:
(לט) טְרֵפָה֙ לֹֽא-הֵבֵ֣אתִי אֵלֶ֔יךָ אָֽנֹכִ֣י אֲחַטֶּ֔נָּה מִיָּדִ֖י תְּבַקְשֶׁ֑נָּה גְּנֻֽבְתִ֣י י֔וֹם וּגְנֻֽבְתִ֖י לָֽיְלָה: דִּתְבִירָא לָא אַיְתֵיתִי לְוָתָךְ דַּהֲוַתשָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא מִנִּי אַתְּ בָּעֵילַהּ נְטָרִית בִּימָמָא וּנְטָּרִית בְּלֵילְיָא:
טרפה. על ידי ארי או זאב: אנכי אחטנה. לשון (שופטים כ טז) קולע באבן אל השערה ולא יחטא, (מ"א א כא) אני ובני שלמה חטאים, חסרים, אנכי אחסרנה, אם חסרה חסרה לי, שמידי תבקשנה: אנכי אחטנה. תרגומו דהות שגיא ממנינא שהיתה נפקדת ומחסרת, כמו (במדבר לא מט) ולא נפקד ממנו איש, תרגומו ולא שגא: גנבתי יום וגנבתי לילה. גנובת יום או גנובת לילה הכל שלמתי: גנבתי. כמו (איכה א א) רבתי בגוים שרתי במדינות, (ישעיה א כא) מלאתי משפט, (הושע י יא) אהבתי לדוש:
(מ) הָיִ֧יתִי בַיּ֛וֹם אֲכָלַ֥נִי חֹ֖רֶב וְקֶ֣רַח בַּלָּ֑יְלָה וַתִּדַּ֥ד שְׁנָתִ֖י מֵֽעֵינָֽי: הֲוֵיתִי בִימָמָא אֲכַלְנִי שַׁרְבָא וּגְלִידָא(הֲוָה) נָחֵית עֲלַי בְּלֵילְיָא וּנְדַדשִׁנְתִּי מֵעֵינָי:
אכלני חרב. לשון (דברים ד כד) אש אכלה: וקרח. כמו (תהלים קמז יז) משליך קרחו, תרגומו גלידא: שנתי. לשון שינה:
(מא) זֶה-לִּ֞י עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָה֘ בְּבֵיתֶ֒ךָ֒ עֲבַדְתִּ֜יךָ אַרְבַּֽע-עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ בִּשְׁתֵּ֣י בְנֹתֶ֔יךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים בְּצֹאנֶ֑ךָ וַתַּֽחֲלֵ֥ף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּ֖י עֲשֶׂ֥רֶת מֹנִֽים: דְּנַן לִי עֶשְׂרִין שְׁנִין בְּבֵיתָךְפְּלָחִתָּךְ אַרְבַּע עֶשְׂרֵי שְׁנִין בְּתַרְתֵּיןבְּנָתָךְ וְשִׁתְּ שְׁנִין בְּעָנָךְ וְאַשְׁנֵיתָאיָת אַגְרִי עֲשַׂר זִמְנִין:
ותחלף את משכרתי. היית משנה תנאי שבינינו מנקוד לטלוא ומעקדים לברדים:
(מב) לוּלֵ֡י אֱלֹהֵ֣י אָבִי֩ אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וּפַ֤חַד יִצְחָק֙ הָ֣יָה לִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה רֵיקָ֣ם שִׁלַּחְתָּ֑נִי אֶת-עָנְיִ֞י וְאֶת-יְגִ֧יעַ כַּפַּ֛י רָאָ֥ה אֱלֹהִ֖ים וַיּ֥וֹכַח אָֽמֶשׁ: אִילוּלָא פוֹן אֱלָהֵהּ דְּאַבָּא אֱלָהֵהּדְּאַבְרָהָם וּדְדָחִיל לֵהּ יִצְחָק הֲוָהבְּסַעְדִּי אֲרֵי כְעַן רֵיקָן שִׁלַּחְתָּנִייָת עַמְלִי וְיָת לֵיאוּת יְדַיגְלֵי קֳדָם יְיָ וְאוֹכַח בְּרַמְשָׁא:
ופחד יצחק. לא רצה לומר אלהי יצחק, שאין הקדוש ברוך הוא מיחד שמו על הצדיקים בחייהם, ואף על פי שאמר לו בצאתו מבאר שבע (לעיל כח יג) אני ה' אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק, בשביל שכהו עיניו והרי הוא כמת, יעקב נתירא לומר אלהי ואמר ופחד: ויוכח. לשון תוכחה הוא ולא לשון הוכחה:
(מג)  שביעי  וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר-אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי-ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה-אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֨לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ: וַאֲתֵיב לָבָן וַאֲמַר לְיַעֲקֹב בְּנָתָאבְּנָתַי וּבְנַיָּא בְנַי וְעָנָא עָנִיוְכֹל דִּי אַתְּ חָזֵי דִּילִיהוּא וְלִבְנָתַי מָה אֶעְבֵּיד לְאִלֵּיןיוֹמָא דֵין אוֹ לִבְנֵיהֶן דִּילִידָן:
מה אעשה לאלה. איך תעלה על לבי להרע להן:
(מד) וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: וּכְעַן אֱתָא נִגְזַר קְיָם אֲנָאוְאָתְּ וִיהֵי לְסָהִיד בֵּינִי וּבֵינָךְ:
והיה לעד. הקדוש ברוך הוא:
(מה) וַיִּקַּ֥ח יַֽעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה: וּנְסִיב יַעֲקֹב אַבְנָא וּזְקָפַהּ קָמָא:(מו) וַיֹּ֨אמֶר יַֽעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ-גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל-הַגָּֽל: וַאֲמַר יַעֲקֹב לַאֲחוֹהִי לְקוּטוּ אַבְנִיןוּנְסִיבוּ אַבְנִין וַעֲבָדוּ דְּגוֹרָא וַאֲכָלוּתַמָּן עַל דְּגוֹרָא:
לאחיו. הם בניו, שהיו לו אחים נגשים אליו לצרה ולמלחמה:
(מז) וַיִּקְרָא-ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָֽׂהֲדוּתָ֑א וְיַ֣עֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד: וּקְרָא לֵהּ לָבָן יְגַר שָׂהֲדוּתָאוְיַעֲקֹב קְרָא לֵהּ גַּלְעֵד:
יגר שהדותא. תרגומו של גלעד: גלעד. כמו גלעד:
(מח) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵֽינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד: וַאֲמַר לָבָן דְּגוֹרָא הָדֵין סָהִידבֵּינִי וּבֵינָךְ יוֹמָא דֵּין עַלכֵּן קְרָא שְׁמֵהּ גַּלְעֵד:(מט) וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְהֹוָ֖ה בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵֽרֵעֵֽהוּ: וְסָכוּתָא דִּי אֲמַר יִסֶּךְ מֵימְרָאדַּיְיָ בֵּינִי וּבֵינָךְ אֲרֵי נִתכַּסִּיגּבַר מֵחַבְרֵהּ:
והמצפה אשר אמר וגו' . והמצפה אשר בהר הגלעד, כמו שכתוב (שופטים יא כט) ויעבר את מצפה גלעד. ולמה נקרא שמה מצפה, לפי שאמר כל אחד מהם לחברו יצף ה' ביני ובינך אם תעבור את הברית: כי נסתר. ולא נראה איש את רעהו:
(נ) אִם-תְּעַנֶּ֣ה אֶת-בְּנֹתַ֗י וְאִם-תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל-בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: אִם תְּעַנֵּי יָת בְּנָתַי וְאִם תִּסַּבנְשִׁין עַל בְּנָתַי לֵית אֱנַשׁעִמָּנָא חָזֵי מֵימְרָא דַּיְיָ סָהִידבֵּינִי וּבֵינָךְ:
בנתי בנתי. שתי פעמים, אף בלהה וזלפה בנותיו היו מפלגש: אם תענה את בנתי. למנוע מהם עונת תשמיש:
(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַֽעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה | הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ: וַאֲמַר לָבָן לְיַעֲקֹב הָא דְּגוֹרָאהָדֵין וְהָא קַמְתָא דִּי אֲקֵימִיתבֵּינִי וּבֵינָךְ:
יריתי. כמו (שמות טו ד) ירה בים, כזה שהוא יורה חנית:
(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם-אָ֗נִי לֹא-אֶֽעֱבֹ֤ר אֵלֶ֨יךָ֙ אֶת-הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם-אַ֠תָּ֠ה לֹא-תַֽעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת-הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת-הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה: סָהִיד דְּגוֹרָא הָדֵין וְסָהֲדָא קָמָאאִם אֲנָא לָא אֶעְבַּר לְוָתָךְיָת דְּגוֹרָא הָדֵין וְאִם אַתְּלָא תֵעִבַּר לְוָתִי יָת דְּגוֹרָאהָדֵין וְיָת קַמְתָא הָדָא לְבִישׁוּ:
אם אני. הרי אם משמש בלשון אשר, כמו (לעיל כד לג) עד אם דברתי דברי: לרעה. לרעה אי אתה עובר, אבל אתה עובר לפרקמטיא:
(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַֽעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק: אֱלָהֵהּ דְּאַבְרָהָם וֵאֱלָהֵהּ דְּנָחוֹר יְדוּנוּןבֵּינָנָא אֱלָהֵהּ דַּאֲבוּהוֹן וְקַיֵּים יַעֲקֹבבִּדְדָחִיל לֵהּ אֲבוּהִי יִצְחָק:
אלהי אברהם. קדש: ואלהי נחור. חול: אלהי אביהם. חול:
(נד) וַיִּזְבַּ֨ח יַֽעֲקֹ֥ב זֶ֨בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶֽאֱכָל-לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר: וּנְכֵס יַעֲקֹב נִכְסָתָא בְּטּוּרָא וּקְרָאלַאֲחוֹהִי לְמֵיכַל לַחְמָא וַאֲכָלוּ לַחְמָאוּבִיתוּ בְּטוּרָא:
ויזבח יעקב זבח. שחט בהמות למשתה: לאחיו. לאוהביו שעם לבן: לאכל לחם. כל דבר מאכל קרוי לחם, כמו (דניאל ה א) עבד לחם רב, (ירמיה יא יט) נשחיתה עץ בלחמו:
לב (א)  מפטיר  וַיַּשְׁכֵּ֨ם לָבָ֜ן בַּבֹּ֗קֶר וַיְנַשֵּׁ֧ק לְבָנָ֛יו וְלִבְנוֹתָ֖יו וַיְבָ֣רֶךְ אֶתְהֶ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ וַיָּ֥שָׁב לָבָ֖ן לִמְקֹמֽוֹ: וְאַקְדֵּם לָבָן בְּצַפְרָא וּנְשַׁק לִבְנוֹהִיוְלִבְנָתֵהּ וּבָרִיךְ יָתְהֵן וַאֲזַל וְתַבלָבָן לְאַתְרֵהּ:(ב) וְיַֽעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַֽיִּפְגְּעוּ-ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים: וְיַעֲקֹב אֲזָל לְאָרְחֵהּ וַעֲרָעוּ בֵהּמַלְאָכַיָּא דַּיְיָ:
ויפגעו בו מלאכי אלהים. מלאכים של ארץ ישראל באו לקראתו ללוותו לארץ:
(ג) וַיֹּ֤אמֶר יַֽעֲקֹב֙ כַּֽאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַֽחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵׁם-הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם: (פפפ) וַאֲמַר יַעֲקֹב כַּד חֲזָנוּן מַשְׁרִיתָאמִן קֳדָם יְיָ דֵּין וּקְרָאשְׁמָא דְאַתְרָא הַהוּא מַחֲנָיִם: פפפ:
מחנים. שתי מחנות, של חוצה לארץ שבאו עמו עד כאן, ושל ארץ ישראל שבאו לקראתו:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…