ה. תועלת ד': הזדמנות למציאת עושר רוחני בשעה אחת

——–

"אם ראית דור שמתרפין מדברי תורה עמוד והחזק בה ואתה נוטל שכר כולם" (ירושלמי סוף ברכות).

הנבחרים למעלה יתרה, הלוא המה אלו שהתבלטו והצטיינו לגבורה בשעת רפיון. חז"ל אומרים: "זכה האדם נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן, לא זכה נוטל חלקו וחלק חבריו בגיהינום". ולכאורה למה? אם זכית – זכית לעצמך בחלקך, ולמה ייטול האדם גם חלק חבריו? אלא, כשנמצא אדם בחברה טובה ובזמן חיזוק והתעלות גם מצד הסובבים אותו, אמנם יש לו עדיין התמודדות עם יצרו הרע, אולם התמודדותו אינה אלא עם יצרו הפרטי שלו, שהרי מצד הסובבים אותו – אדרבא, מקבל הוא חיזוק מהם, ואם כן כשניצח, שכרו אתו ופעולתו לפניו על גבורתו נגד יצרו. אולם כשנמצא אדם בזמן רפיון ובסביבה רופפת, הרי שהתמודדותו לא רק עם יצרו שלו אלא גם עם יצריהם של כל הכלל שמסביבו, שהרי משנה חיזוק דרוש לו כדי להצליח להתעלם מהכלל ולהיות יחיד בין רבים, לכן המגלה גבורה רוחנית מבלי להתחשב בזרם הכללי, הרי שבדין מגיע לו שייטול לא רק את שכרו אלא גם את שכר חבריו בגן עדן, שהרי לא גבר רק על יצרו שלו אלא גם על יצריהם של חבריו. וכידוע דברי הגר"א, שהיצר החברתי קשה הוא בהרבה מהיצר הפרטי.

וכמו כן מצינו, שהקדוש ברוך הוא בחר לו לשרתו את גיבוריו שהראו גבורה דווקא בשעת רפיון, וכנאמר ביחזקאל (מ"ד, ט"ו): "והכהנים הלויים בני צדוק אשר שמרו את משמרת קדשי בתעות בני ישראל מעלי המה יקרבו אלי לשרתני". וכן מצינו אצל בני לוי, בזמן עוון העגל, בשמעם את הכרזת: "מי לה' אלי" – "ויאספו אליו כל בני לוי" (שמות לב, כו), וקיימו בעצמם: "האומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ואת אחיו לא הכיר", המה "יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל ישימו קטורה באפך וכליל על מזבחך" (דברים לג, י).

הרי שלטב עביד רחמנא, להזמין לאדם אפשרויות לחיזוק בשעת רפיון, כדי לרוממו ולגדלו במדריגות נפלאות בעולם הזה, ולהגדיל שכרו בעולם הבא, והנה בזה מזמן לו הבורא קרש קפיצה – מעלית נפלאה שעמה ימריא בזמן קצר לקומות גבוהות. שהרי עיני ה' משוטטות בזמן שהדור מתרפה מדברי תורה, או בזמן שהדור חוטא ונכשל בכריתות ומיתות בית דין, לראות מי הם אלו שעדיין מחזיקים בבריתו, כדי לקיים עולמו בזכותם, וכל העולם ניזון בזכותם בימים טרופים אלו, ומי מסוגל לכך אם לא אלו המלומדי מלחמה ועוסקים בתורה ומוסר בתקופות ארוכות בשנה, הלוא המה בעיקר המסוגלים לעמוד בזמני רפיון, להיבחן ולנצח, וכנאמר (תהילים יא, ה): "ה' צדיק יבחן".

וזה הטעם שהוצרך רבי שמעון בר יוחאי לגלות למערה, וכי עד עכשיו לא היה עוסק הוא בתורה, הלוא כל אחד היה מאחל לעצמו לעסוק בתורה ואפילו משהו מכפי שהיה רשב"י עוסק בתורה טרם היכנסו למערה, אלא כאמור לשלימותו ועלייתו של צדיק נשגב זה ראתה ההשגחה עליונה צורך דווקא ב- 13 שנה במערה מתוך רדיפה ודחק, ובזה זכה למה שזכה, כעדותו על עצמו לרבי פנחס בן יאיר חמיו: "אלמלי ראיתני בכך לא הייתי בכך". (שבת לג, ע"ב)

וכמובן חלילה לנו לשמוח להיבנות על חורבנן של אחרים ולשמוח בהזדמנות זו שהננו מחזיקים בתורה בזמן שאחרים מתרפים ממנה, אלא הכוונה שעל האדם לשמוח על שזיכהו ה' בזמן חושך של נסיונות ופיתויים לעמוד לשרת לפני ה', וביחד עם שמחה זו לבו יכאב על ייתר התועים שטרם זכו לידע את ה'.

והדברים אמורים לא רק לגבי בני תורה, אלא כן הוא לכל אדם לפי מדריגתו בעבודת ה' מתנסה הוא כפי מדריגתו לראות הישנו אוהב את ה' בכל לבו או רק בחלק ממנו, וניסיון זה יוכיח לו בעצמו עד היכן אהבתו לה', וכאמור לעיל – איך שיהיה יהא לו רווח מכך. שהרי אם יעמוד בניסיון – יתעודד בדרכו ויוסיף הלאה, ואם ייכשל ידע באמת היכן מקומו וירבה בגדרים וסייגים לעמוד על משמרתו.

ואם כן אדרבא, תכלית האפשרויות והנוחיות שניתן לבן תורה לעסוק בתורה בניחותא או לכל עובד ה' לעשות מלאכתו מתוך שלווה, הנה הם לצורך ימי הניסיון, והוא היפך השקפתנו, אנו רואים את הימים התכליתיים – כימים היפים והנוחים, ואת ימי הקושי והנסיון כימים שאין בהם לכאורה תכלית, ימים אלה הינם בדרך כלל מאוסים אצלנו. אולם ונהפוך הוא, הימים היפים והתכליתיים של האדם המה דווקא ימי הניסיון והקושי שבהם הוצרך להתאמץ בקיום תורה ומצוות, והימים הנוחים והשקטים המה הכנה לתכלית, ואינם תכליתיים מצד עצמם אלא לשמש לאדם הפוגה בין נסיון לנסיון כדי שלא ימוט מרצף עומס הנסיונות, והפוגה זו הינה לצורך אגירת כוח נפשי לימי הניסיון.

והוא ענין הנאמר בגמרא (ע"ז יח, ע"א) ברבי חנינא בן תרדיון: "כלום מעשה בא לידך", שעל זה אמר לו מחלקך יהא חלקי, ואף שהוא מעשה אחד, אולם הוא "תכלית", ועד שהגיע לעשות מעשה תכליתי זה, הרבה הכנות ונסיונות עברו עליו עד שהגיע למדריגה זו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5