ה. ביאור מאמר רבי שמעון בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע

——–

ובזה יובנו דברי הגמרא בברכות (ה' ע"א):

אמר רבי לוי בר חמא אמר רבי שמעון בן לקיש: לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, שנאמר: "רגזו ואל תחטאו" (תהלים ד'). אם נצחו מוטב, ואם לאו יעסוק בתורה, שנאמר: "אמרו בלבבכם", אם נצחו מוטב, ואם לאו יקרא קריאת שמע, שנא': "על משכבכם", אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה, שנאמר: "ודומו סלה".

ויש להבין, בתחילה אומר ר' לוי לעולם ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, דהיינו שירגז על יצרו הרע המחטיאו ומפסידו יום יום מאוצרות תורה ומצוות, וירגז עליו כאדם הרוגז על כזה המכלה ממונו ומפסידו בעסקיו, ובזה יתגבר על יצרו, כי יראהו כשונאו הרוצה ברעתו ולא ישמע לו.

ולכאורה עצה זו לא תיכון ביד האדם בלתי היותו עוסק בתורה, שהרי קוב"ה קאמר: "בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין", ועיין במסילת ישרים שער הזהירות פ"ה דברים נוראים לחושב לנצח את יצרו מבלעדי תורה, דכתב שם דהחושב כן "אינו אלא טועה ולא ירגיש בטעותו עד שימות ותאבד נשמתו". (ועיין עוד בדברינו על כך באריכות לקמן פרשת "במדבר" מאמר סז) ואם כן, היאך תתכן עצה ראשונה של ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע מבלי תורה, והיאך נאמר: "נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה" – וכי מה סלקא דעתך שבלי עסק התורה יצליח לנצחו?

ועוד יש להבין מה שנאמר אחר כך, דאם לא נצחו לאחר עסק התורה יקרא קריאת שמע, דמה ענין ק"ש להיות חזק יותר מעסק התורה שהוא בעצם עיקר התבלין נגד יצר הרע, ועוד דהרי וכי אפשר שיעסוק בתורה מבלי שיקרא ק"ש, והלא בכל יום מציווים אנו לקרוא ק"ש עם עסקנו בתורה שהרי אף מי שתורתו אומנותו מפסיק לקריאת שמע. ובהכרח איכא לתרוויהו בהדי הדדי, וכן הנאמר לבסוף "ואם לאו יזכור לו יום המיתה", מה יתן זכרון יום המיתה כשלא הועילה תורה וק"ש.

ועוד למה נאמר יזכור לו "יום המיתה", והלא היה לו לומר יזכור "המוות" ומה ההדגשה ל"יום המיתה".

ועוד קשה מאד, אם העצה החזקה ביותר היא יום המיתה למה לא להשתמש בה לכתחילה.

ולדברינו בס"ד יובן.

דבודאי מדובר באחד שעוסק בתורה וקורא קריאת שמע, וכוונת המאמר לב' אופנים הנ"ל שבהם מחליש היצר דעתו של העוסק בתורה להפילו לגמרי בכך שיפסיק מלימוד התורה, ולכך קאמר ר"ש בן לקיש "לעולם" ירגיז אדם יצר הטוב על יצר הרע, דהיינו אתה שעוסק בתורה ועם כל זה בא יצרך לבלבלך, אזי לעולם – היינו בכל מיני אופנים שבא היצר על האדם – עליו לנצחו בדרך של להרגיז את יצרו הטוב על יצרו הרע, כאדם הרוגז על נוכל שהיתל בו והתלוצץ עליו, ובכך הפסידו הפסד גדול אשר לא ינוח ולא ישקוט עד שישלם לו כפועלו.

ובכן אומר ר"ש בן לקיש, אם הצליח בכעסו על יצרו להדיחו ממנו, וכאמור אחר שהינו עוסק בתורה ובכך עובד הוא את ה' בלא בלבולים – מוטב, והיא עצה כללית שלא לתת ליצר ליכנס כלל לראש האדם ולבלבלו – להרגיז את יצרו הטוב ולראות ביצרו הרע כאוייב ושונא שאין כמוהו, אם הצליח בעצה כללית זו לסלקו מעליו – מוטב, ואם לא, שלבו חלש ואין מתעורר אצלו רוגז כראוי על יצרו הרע, והנה הצליח היצר לחדור בטענות למיניהם לראשו של האדם – אזי מפרט ר"ש בן לקיש את ההתמודדות באופני הדחת היצר את האדם כדלהלן.

אם הוא באופן שכבר חטא ונכשל, והינו שרוי בחטא ובא יצרו אליו בפיתוי חדל לך מעסק התורה אחר שבין כה הינך שרוי בחטא ולשוא הוא כל עמלך, והינך בבחינת "ולרשע אמר אלקים" וכו', אל תשמע לו, אלא תמשיך לעסוק בתורה, על אף שלא נצחו ועל אף שהינו שרוי בחטא, וכוונת אומרו: "יעסוק בתורה" היינו ליתן עצה גם כשלא נצחו, ואין הכוונה למי שלא עסק בתורה שיעסוק, אלא כאמור, הכוונה לזה שעסק ופיתהו יצרו שמאחר והינו חוטא שיחדל מלעסוק, ועליו קאמר יעסוק בתורה, דהיינו תמשיך לעסוק בתורה ותדע אדרבא, אם תעזוב את התורה תפול ברשתו ביותר, שהרי אם כשאתה במים כן אתה ניצוד כל שכן כשתצא מהמים, ולכן אף שהינך שרוי בחטא תמשיך לעסוק בתורה וסוף שהתורה תחזירך למוטב וכמאמר הבורא (פתיחתא רבתי דאיכה): "הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו שמאור שבה מחזירן למוטב".

אם עזבו היצר בכך שהינו ממשיך לעסוק בתורה מוטב, ואם עדיין בא אליו באופן אחר שבא הוא ללומדי תורה והוא האופן האחר הנזכר לעיל, שהאדם במצב של קודם החטא ועוסק בתורה ורק קשה לו ללמוד מחוסר חשק או מסיבות אחרות, ואז בא הוא לעוסק בתורה בדרך אחרת, והיא של חלישות הדעת להעציבו ולשוברו מחוסר סיפוק, ואחד שכזה מסיתו יצרו לאמר: אחר שבין כה אינך רואה ברכה בתורתך, צא והינפש מעט משבת בבית המדרש יום ולילה, צא מעט לרחובה של עיר, אזי לאחד שכזה שהינו בבית המדרש ורק מפתהו יצרו מחמת חוסר סיפוקו, לזה נותן עצה ר"ש בן לקיש: יקרא ק"ש, דהיינו יתבונן במשמעות קריאת שמע שהוא קורא, ובכך יתחזק בקבלת עול מלכות שמים, והוא עצה נפלאה ביותר, שיקבל עליו עול מלכות שמים שעיקרה הוא לעבוד את ה' בין אם יש לי סיפוק וברכה ובין אם לאו, שזו קבלת עול מלכות שמים האמיתית שהאדם עושה את רצון ה' אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו למקום, כי זה שבודק בסיפוק ובתוצאות הינו חסר בקבלת עול מלכות, שהרי דורש לראות במו עיניו סיפוק ותוצאות ובאם לאו נשבר והולך, ואילו המקבל עול מלכות באמת מתרצה באשר יתרצה הבורא ואינו עובד לפי סיפוקו או לפי חשקו, אלא גם כשאינו מרגיש טעם וערבות לא בתורה ולא בתפילה – ממשיך הוא לעבוד, וזה מתוך קבלת עול אמיתית, ולאחד שכזה אומר ר"ש בן לקיש: תקרא ק"ש, דהיינו תתבונן בקבלת עול מלכות שמים שמשמעותה האמיתית היא לעבוד את ה' בכל אופן, וגם כשאין הרגשת סיפוק וחשק יש לעבוד גם במועט שאפשר.

והוא כעבד נאמן שעושה עבודת אדונו באמונה, פעמים בחשק ופעמים שלא בחשק, אולם מעבודתו אינו מש ואפילו לא ליום אחד ולא לשעה אחת. וכמו שראיתי בסיפורי הסטייפלר, ששאלו אחד מה עליו לעשות אחר שאין תמיד חשק ללמוד, וענהו הרב, וכי חושב אתה שלי יש תמיד חשק ללמוד?! אלא מה שצריך הוא – "קבלת עול", ועול תורה כולל הוא ללמוד גם כאשר קשה.

ולבסוף אומר ר"ש בן לקיש, אם לא הועילו לגמרי פרטי עצות הנזכרים לב' אופני דרכי היצר, ועדיין נתון הוא בעליות וירידות ואינו יציב כרצונו בעבודת ה' להיות מתמיד בעבודתו אלא קם ונופל – אל יפול ברוחו אלא יזכור שעליו לא להתייאש אלא מיד להמשיך בעבודתו עד יום המיתה, דהיינו יזכור פרט חשוב שהודיעונו חז"ל: לא עליך המלאכה לגמור, ועד יום המיתה יש לאדם להתחזק בעבודתו ולא ליפול ברוחו, כי כל זמן שנשמתו קיימת בקרבו עדיין יש לו זמן להחשב מְנַצֵּחַ.

שהרי ברוב המקרים מתייאש האדם מחמת שרוצה לראות נצחונו ותוצאות הצלחותיו מיד, ולכך מעודדו לבסוף ר"ש בן לקיש, זכור ודע עד יום המיתה הינך צריך להיות בבחינת "עובד", ולא מחייב שתהא תמיד בבחינת "מנצח", ולכך נאמר יזכור לו "יום המיתה" ולא נאמר יזכור "המות", לומר, כי זו עבודתך כל ימיך להתמודד ולהשתדל ולהתעקש, ואף שעבודה זו מלווה בעליות וירידות אין נחשב בזה שיצרך נצחך, אלא אדרבא, בזה שהינך קם כל פעם מחדש ולא נשבר, אתה המנצח! אולם בתנאי שהתמודדות זו היא עד יום מותך.

וכמו שמסופר מעשה בתלמיד שבא לפני המשגיח הגר"י לוינשטיין, וטען שהינו נגוע במידות ותאוות רעות ושבור הוא מכך מאד, שאלהו הרב: בן כמה אתה? ענה בן ח"י שנה, המשיך הרב ושאלו: כמה הם ימי האדם, ענהו התלמיד: שבעים או שמונים שנה, ובכן אמר לו הרב: וכי חושב אתה שבנין או מכונה שניתן להשלימה במשך שבעים שנה תידרש להעשות במספר שנים. האדם הוא בנין שניתן להשלימו, ולשם כך נתן הבורא לאדם זמן של שבעים או שמונים שנה של עבודה לתקן, וכי הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו מדוע לא השלימו הבנין בח"י שנה, אכן אי אתה בן חורין להיפטר ממנה, אולם גם עליך לזכור שלא עליך המלאכה לגמור.

וממילא מתורצות כל הקושיות שהיו במאמר זה, אחר שכל המאמר מדבר על הפיתוי להפסקה מלימוד התורה, כי איירי באחד שלומד תורה, והפיתוי הוא שלא ימשיך בלימודו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5