השתלשלות האישה מן האיש – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. כל נדיב לבו יביאה את תרומת ה' זהב וכסף ונחשת (לה.ה)

יש לדקדק, מדוע נקט קרא "יביא-ה", מדוע לא נקט בפשטות "יביא"?

ב. ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכו' (לה.כב)

איתא בבעל הטורים – "ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו"- בגימטריא: "אז איש ואשתו באים יחד".

ויש להבין, מה שייכות ישנה בין הפסוק לגימטריתו?

ג. ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו חח ונזם וטבעת וכומז כל כלי זהב וכו' (לה.כב)

יש לדקדק, דבתחילה נקט לשון רבים: "ויבאו האנשים וכו'", ואילו אח"כ נקט לשון יחיד: "כל נדיב לב", אך אח"כ שוב נקט לשון רבים: "הביאו". והדבר צ"ב!

ד. וכל אשה חכמת לב בידיה טוו ויביאו מטווה (לה.כה)

יש לדקדק, מהי כוונת הפסוק: "בידיה טוו ויביאו מטווה"?

ה. כל איש ואשה אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה אשר צוה ה' לעשות ביד משה הביאו בני ישראל נדבה לה' (לה.כט)

יש לדקדק, מדוע הדגיש קרא "לבם אותם". הרי יכל לומר אשר נדב ליבם להביא וכו'. וצ"ב ייתור הפסוק!

ו. ויעש את הכיור נחשת ואת כנו נחשת במראות הצובאות (לח.ח)

פירש רש"י – "במראות הצובאות"- בנות ישראל היו בידן מראות, שרואות בהן כשהן מתקשטות, ואף אותן לא עכבו מלהביא לנדבת המשכן. והיה מואס משה בהן, מפני שעשויים ליצר הרע. אמר לו הקב"ה: קבל, כי אלו חביבין עלי מן הכל, שעל ידיהם העמידו צבאות רבות במצרים, כשהיו בעליהם יגעים בעבודת פרך, היו הולכות ומוליכות להם מאכל ומשתה ומאכילות אותם, ונוטלות המראות. וכל אחת רואה עצמה עם בעלה במראה, ומשדלתו בדברים לומר: אני נאה ממך, ומתוך כך מביאות בעליהם לידי תאוה, ונזקקות להם, ומתעברות ויולדות שם. שנאמר: "תחת התפוח עוררתיך" (שיר השירים ח.ה), וזה שנאמר: "במראות הצובאות", ונעשה הכיור מהם, שהוא לשום שלום בין איש לאשתו וכו'.

יש להבין בדברי הנשים לבעליהן: "אני נאה ממך", וכך היו משדלות בעליהן בדברים. דיש לתמוה, וכי ע"י מימרא זו מרבים אהבה בין בני הזוג, הרי יוצא שמתגאה האישה על בעלה?

ז. עוד יש לידע, מדוע השלום בית במצרים, הגיע ע"י "מראות צובאות" דווקא, ולא בדרך אחרת?

ח. עוד יל"ע בדברי הרש"י: כי הכיור הינו סמל לשימת שלום בין איש לאשתו, עד שעושים על ידו שלום בהשקיית הסוטה.

ויש לידע, מדוע נבחר דווקא הכיור להיות סמל ל"שלום בית". מה שייכות ישנה בין יסוד השלום בית לבין הכיור?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של המשגיח הג"ר ירוחם ממיר זצ"ל בספרו דעת תורה [שמות ביאורים עמ' רעח] וז"ל – וענין זה של השתלשלות הבריאה, מתחילת האצילות עד אחרית העולמות, אמנם הוא סוד כל הבריאה וקיומה, והיא אמנם חכמה גדולה ורבה, אשר רק אדה"ר אשר חכמתו מרובה מן המלאכים, הוא לבדו ידע התייחסות כל דבר לרעהו ואיך להכיר בזה מהותם וצורתם ולהגדירם בשם.

כשאדה"ר אמר (בראשית ב.כג) "זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת", אל נדמה כי זה דבר פשוט, חכמה עמוקה מחכמת סוד ההשתלשלות מונח בזה, היינו להודיע כי השתלשלות האשה היא מאיש, ואשר אמנם רק אדם ידע מזה. עכ"ל.

ויש להוסיף את דברי הג"ר חיים ויטל בעניין זה, ואל"ד – צריכים בני הזוג לדעת – כי בעל ואישה הינם נשמה אחת ממש, נשמה אשר התחלקה קודם לידתם לשני חלקים אחד הפך לדיכרא – זכר, והשני – לנוקבא, הזכר הוא הנותן והנקבה היא המקבלת.

ולכשינשאו יחד יהיה האיחוד אף בעוה"ז, של שתי הנשמות אשר בעצם הינם נשמה אחת רק בשני גופים.

ממילא, כאשר אחד מבני הזוג פגום מכח השתלשלות הקשר בין בני הזוג, פגם באחד ודאי יהיה ניכר ואף יוכל להיוולד בבן הזוג האחר, לכן כאשר הבעל אינו מנוקה מעוון אין צורך בבדיקת המים, שהרי פגם הבעל מגלה על פגם האישה – החלק השני בנשמה המשותפת.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיא הראשונה מתורצת – לימדתנו התורה, כי "כל נדיב ליבו יביאה"- כאשר נודב האיש תרומה לה', בהיותו בבחינת "יביא", נחשב לו כאילו אף אשתו נדבה כביכול, "יביאה"- לשון נקבה. ללמדנו, כי השתלשלות האישה מן האיש.

לפ"ז גם הקושיות ב' וג' מתורצות – רימזה לנו התורה, כי "ויבואו האנשים על הנשים"- האיש והאישה, הינם בבחינת "כל נדיב לב הביאו"- לשון יחיד, בהיותם קשורים בנשמתם המשותפת, וכביכול "נדיב לב" – לב אחד להם.

אף קרא ד"ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו"- הוי בגימטריא: "אז איש ואשתו באים יחד". ללמדנו, כי השתלשלות האישה מן האיש, ובנדבת "נדיב לב" של הבעל, נזקפת קדושת המצווה כבחינת "הביאו"- כביכול "איש ואשתו באים יחד" במעשיהם.

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – רמזה לנו התורה, כי "וכל אשה חכמת לב"- כאשר האשה "חכמת לב" בנודבה במעשיה למלאכת ה', נחשב כאילו "בידיה טוו ויביאו מטווה"- לשון רבים, גם היא וגם בעלה, מכח היותם קשורים בנשמותיהם.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – רצתה התורה ללמדנו, כי "כל איש ואשה"- בני הזוג, נחשבים הם לבחינת "אשר נדב לבם אותם להביא לכל המלאכה"- קשורים הם בנשמותיהם, כבחינת "ליבם אותם"- כביכול, לב אחד להם. וממילא נחשבת ומשפיעה עשייתם "בכל המלאכה" זה על זה. כי השתלשלות האישה מן האיש.

ולפ"ז גם הקושיות ו'. ז' וח' מתורצות – המראות הצובאות, הינן סמל לשלום בית, וכפי שמצינו בעניין המעשה דהמראות הצובאות, ששידלו הנשים לבעליהן ע"י אמירת האשה לבעלה: "אני נאה ממך"- לא שח"ו התנשאה היא על בעלה, אלא להיפך התכוונו אותן נשים צדקניות לומר לבעליהן כי "אני נאה"- כל נוי מעשי, הינו מכוחך-ממך, בהיותך שומר את עצמך מכל חטא ופגם, ולכן אף אני "יפה ממך".

אף אותו שלום בית הגיע מכח "המראות הצובאות" דווקא, רמז ליסוד קשר בני הזוג, בהיותם בבחינת "מראה" המשקפת ומדמה את העומד מולה, כן בני הזוג משפיעים כמראה האחד על השני.

לזה צוה ה' את משה, לשבץ את המראות הצובאות בכיור דווקא, אשר הינו סמל לשלום בית. כי בידיעת בני הזוג יסוד זה, לא יגיעו הם לידי מריבות וכדו', בהרגישם כי הינם כנשמה אחת מאוחדת. וכן כמבואר בפר' הסוטה, כי מה שסטתה האישה וזקוקה לשתיית מי הכיור, הגיע מכח ה"איש איש כי תשטה"- בעצמו, בקלקולו את נשמת אשתו מכח מעשי עצמו [ועי' פר' נשא משכ"ב].

וכאשר ישרור השלום בביתם יהיו בני הזוג בבחינת "כי אלו חביבין עלי מן הכל" בעיני ה'.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5