הקבלה וכן המכריחים צריכים להיות סבירים

——–

נקודה זו צריכה זהירות רבה. צריך לדאוג שהמכריחים יהיו גבוליים בנקודה הנצרכת, ולא קיצוניים שאין שום סיכוי לעמוד בהם!

לדוגמא: אדם רגיל ללמוד כל יום עשר שעות, והוא מחליט שממחר ילמד שמונה-עשרה שעות, ואם לא ילמד – יתן אלף שקל לצדקה ליום!

כל אדם נורמלי, עם הכנסה נורמלית ומצב נורמלי, מבין שזוהי שטות מיניה וביה! הוא יכול לשאוף אולי לטווח הרחוק ללמוד שמונה עשרה שעות ביום [הגם שבדורנו מצד כוחות הגוף הדבר כמעט ואינו מציאותי], אך מראש זוהי שאיפה גבוהה מידי!

ולא רק שהשאיפה גבוהה, אלא גם הגדרים שהוא יוצר לעצמו אינם מציאותיים אצל אדם נורמלי. אם הוא יפול שלוש או ארבע פעמים, שוב לא יהיה לו ממה לחיות באותו חודש!…

מראש הקבלה צריכה להיות סבירה. לדוגמא: אם הוא רגיל ללמוד עשר שעות, השאיפה הרחוקה שלו צריכה להיות שילמד ארבע-עשרה שעות, והשאיפה הממשית שלו מהיום למחר אינה ארבע-עשרה שעות, אלא במקום עשר שעות – עשר ורבע או עשר וחצי שעות. ואם לא יעמוד בזה – יתרום לצדקה סכום מסוים שקצת מפריע לו להיפרד ממנו.

באופן כללי, המבחן האמיתי לאדם אם קבלותיו נכונות או לא, הוא: אם אחרי שהוא מקבל אותן הוא לא יכול לישון איתם בלילה – זהו סימן מובהק שהן הרבה הרבה למעלה ממדרגת הלב שלו!

אדם צריך לקבל עצמו רק קבלה שהוא מרגיש שבכוחו להשיג אותה, אלא שהשגתה אינה כה קלה, הוא יודע שייתקל גם בקשיים, אבל זה אפשרי! והוא שמח עם ההכרח שהכריח את עצמו!

אם ישנה בהלה פנימה מההכרח שהכריח את עצמו, זהו סימן שעדיין אינו מספיק רוצה, ואסור לו עדיין לקבל קבלות מעין אלו! קודם צריך שבאמת ירצה לחלוטין, ורק אחרי שהוא רוצה, יקבל קבלה לקיום הרצון, ויהיה שמח עם הקבלה שקיבל.

אם אדם מקבל קבלות, והקבלות אינן נובעות משמחה, בהכרח שאלו קבלות של מדרגת השכל, ולא של מדרגת הלב.

כל יחיד ויחיד צריך לקחת את מדרגת הלב בה הוא נמצא, להעמיד לעצמו את השאיפה הברורה, להרגיש עד כמה הוא חסר משם, ולקבל על עצמו בהדרגה ליישם את הדברים.

הדברים שאנו מדברים כאן, הם מבחן אמיתי לכל צורת עבודת האדם. מי שאינו אמיתי, מוכן לנסות הרבה דברים, אבל הוא לא מוכן לקחת אחריות על הכשלונות. הוא מנסה כאן ומנסה שם, אבל להכריח את עצמו לנקודות מסוימות הוא לא מסוגל! הוא לא רוצה, כי הוא רוצה להיות משוחרר.

אבל כיון שהבריאה של הקב"ה אינה כך, אלא כל עניינה ומהותה היא קבלת עול מלכות שמים, בהכרח שלכל יחיד ויחיד יהיה עול. רמת העול ומהות העול משתנה מאדם לאדם.

ויש להדגיש: כל האמור לעיל הוא רק בשעה שאדם כבר עורר בעצמו ע"י הנקודות שהזכרנו את הרצון. או אז, כדי שלרצון יהיה קיום, הוא יוצר לעצמו מחייבים. אבל אם אדם אינו מרגיש שלם ורגוע עם אותן נקודות שהוא רוצה לקבל אותן, בינתיים לא יקבל על עצמו כלום, אלא יתחיל לעורר בעצמו שוב את הרצון: האם באמת הנני רוצה לעבוד את הקב"ה או לא? רוצה! [נניח שהוא כבר עבר את השלב הזה]. כמה באמת מוכן אני לתת לקב"ה מהחיים שלי כדי לעבוד אותו? וכו'.

כשאדם באמת יעורר את הרצון שלו, ויגיע למהלך של "אין לנו אלא רצון אחד לאבינו שבשמים", ודאי יזכה לקרבת ה' אמיתית.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5