הנתיב השנים עשר – נתיב הבטחון – אור לנתיבתי

——–

אפשר לומר שעצת העצות לנצח את יצר התאווה היא השמחה והבטחון בה' שינצח.

בספר "צדקת הצדיק" לרבי צדוק הכהן מלובלין (אות קכט) מובא, שהיצר מקטרג על השב בתשובה, באומרו: היאך זה שחטא כל כך פעמים הרבה, והנה תקובל תשובתו בין רגע, ובהבעת חרטה אחת או שתיים יעזוב את הרגליו לגמרי, והארכנו בזה לעיל בביאור דברי הרב "צדקת הצדיק" שלכך אין התשובה נגמרת מהר מחמת קטרוגים אלו, ונמשכת זמן מה עם רצף עליות וירידות עד שתקובל תשובתו.

ושם (באות קכט) מביא הרב עצה לאותו קטרוג שלא יפיל את האדם, וכן כותב הוא שם: והעצה נגדו היא השמחה והבטיחות בלב, שבוודאי השם יתברך ברוב רחמיו וחסדיו יקבלו בתשובה שלמה לפניו.

ובהעלמת ידיעה זו טמון כל הצלחת היצר ללפת את בחורי ישראל ולהכשילם, על אף כאבם ושברם הגדול מאד מחטאתם כי כבדה. ועל אף משפט הצדק המגיע להם להסתייע מהבורא להצליחם במלחמה עמו.

והביאור בזה הוא, דבאמת לאחר הצער והחרטה והכאב הגדול מן החטא יתכן בהחלט שמגיע לו לשב לקבל סיוע מן השמים, אלא שמחמת חוסר בטחונו בה' שיצליח פעם לגבור על יצרו, נופל הוא, ואינו משתמש באותו סיוע.

והדבר ממש דומה לאדם העמל ויגע לפרנסתו ומחוסר הוא בטחון בה', שהעדר בטחון זה מונע ממנו הרבה ברכה, והעמל והיגיעה מפרכים ושוברים אותו למאד מבלי שיראה ברכה בעמלו, ולו היה בטחונו חזק בה', היתה השמחה מלווה אותו בעבודתו מתוך אמונה שעוד יראה הצלחה ויבורך בכל אשר יעשה, כי הבטחון מרגיע את מתח העבודה ומחזק לצפיה ותקוה טובה המעודדת יותר מכל.

כן הוא העמל ויגע ומשתדל ללחום עם יצרו, ואכן מפרך עצמו בעמל והשתדלות.

ובפרט בעמל מהלך הירידות והעליות שאין לך עמל מפרך יותר ממנו, וכדוגמת בנין ערי מסכנות לפרעה שהיו ישראל בונים ומצרים היו הורסים, ולכך נקראה עבודתם עבודת פרך, אחר שכפי הנראה אין תכלית בעבודה זו, שהרי בכל פעם שקם – נופל הוא לאחר מכן, וזהו הקושי שבעבודה.

ואם כן אי אפשר שתיכון עבודת פרך זו ביד האדם להחזיק בה מעמד זמן מה, כי הלא מיד יפול וישבר, והתקנה לכך היא רק בטחון ושמחה שיביאוהו לתקוה וציפיה לימים טובים שבהם יחלץ ממצבו, כי מבלי תקוה לימים טובים ולימים של סיעתא דשמיא, מה תקוה לאדם להצליח בעמלו המפרך והמייגע הזה.

ולכך כמו שנדרש ונחוץ בטחון בה' בכל ענייני האדם החומריים, להצליח בפרנסה ובבריאות וכדומה, ומבלי הבטחון חיי האדם מלאים דאגה ויגון יאוש וחוסר תקוה, לא פחות מכך מחוייב האדם להתחזק בבטחון בה' שיצליח במלחמתו עם יצרו.

וכמו שבארנו לעיל שהדברים קל וחומר, אם הבטחון מועיל ומציל בענייני החומר, על אחת כמה וכמה שהבטחון יועיל ויציל בענייני הרוח שהם חיי הנפש האמיתית של האדם הרבה יותר מחיי הגוף, אם כן בוודאי שמובטח האדם שיזכה לסיעתא דשמיא.

ואף שבעניני רוחניות הבחירה היא ביד האדם, מכל מקום הרי "אלמלי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו" – ועל זה צריך לבטוח בה' שיעזרהו.

ובמילים אחדות נתן לנו ה"צדקת הצדיק" עצה לאותו קטרוג על התשובה שהוא הגורם לעמל והפרך שבעבודה, והוא האמונה והבטחון והשמחה.

מנסיוני עם רבים אשר היו עמדי לקבל עצה בדבר חטאת נעורים ולבם כואב ודואב עליהם מאד, ומה שראיתי הוא שהמשותף אצל כולם הוא השתלטות העצבות והיאוש, ומרגלא בפומייהו: אני לעולם לא אצא מזה… אין לי סיכוי… וכיוצא משפטים כאלו, ובזה נצחונו של היצר מובטח עליהם לנצחם ולהשפילם, אחר שהבטחון והתקוה מהם והלאה, והיאוש והעצבות הוא הממלא את חלל ליבם, ואם כן מה חשק ורצון יהא להם להתחדשות. מה יביאם לנסות להתחדש, אחר שהיצר שלל מהם את האמונה והבטחון להצלחתם, הרי נתאמת אצלם שאין שום טעם להתאמץ ולהתחדש, וכפי שאומרים הם שלהצלתם דרוש רק "נס".

וכמה טועים הם, משום שאכן נדרש להצלתם "נס", אולם נס זה מצוי הוא למי שבוטח בה' שיעזרהו, ואינו מצוי למיואש ממנו, כי על הבוטח בה' נאמר "חסד יסובבנו", אם כן אכן דרוש להם נס וחסד שיצילם מהחטא אולם התנאי לזכות לנס הלא הוא הבטחון בה', וזה נעדר מהם.

לכן העצה היעוצה לסלק את העצבון והיאוש, והגם שנכשלת פעמים אין מספר, וגם עתה בעבודתך הינך נופל וקם נופל וקם לאין ספור פעמים – להתחזק בשמחה ובטחון בה' שסוף סוף תנצח.

ובפרק הבא נביא עצה נוספת היאך בכל זאת לשמוח ולא להתעצב כאשר במו עיניך הינך רואה עצמך נופל שדוד בידי יצרך והינך טרף בשיניו, ואיך אם כן אפשר לשמוח, ולשמחה מה זו עושה בעת כזאת.

מובא בספר "נתיבות שלום":

ובספרים הקדושים מצינו עוד סמא דחיי לפגם זה שמקורו מעצבות ועצלות, ואמרו רמז לזה כי "בעצב תלדי בנים", שעל ידי העצבות נולדו לו המקרים [מקרה לילה – הנקראים בנים של האדם], רחמנא לצלן, ובכתבי הרמ"ם זצ"ל: "כי שחה לעפר נפשנו וכו"' – על ידי זה שהוא בעצבות מיסוד העפר, על ידי זה "דבקה לארץ בטננו", הוא דבוק לתאוות ארציות. והביא שם מהרבי הקדוש הר"ן מלעכוויץ זי"ע: "הזורעים בדמעה" – שהזריעו בתערובות ופגמו בברית קודש – העצה "ברינה יקצורו", על ידי שמחה יכול להגיע לתיקון. ובשם מרן הסבא קדישא מלעכוויץ זי"ע – שאמר לאחד, כי בשמחה יכול לתקן את פגמיו אלו יותר מכל מיני סיגופים.

ומרן ב"יסוד העבודה" אמר: "ויקם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף", שיש תענוג ושמחה בעבדות ה', והרי כל מקור הפגם הוא שמחפש תענוגים ועל ידי זה נופל בתענוגים אסורים, אבל אם משים תענוגיו בעניני קדושה, תורה ועבודה, ושמחה של מצוה זה תיקון שלא ייתפש להתענג באיסור ורע, וכמו שעיקר הפגם הזה ושליטת הסטרא אחרא בזה – הוא בשלטון הלילה ובחשכה, ובמיוחד בזמן שינה שאינו שולט על עצמו, וכמו כן בשעה שהוא במצב של שינה רוחנית ובזמן שהוא בחשכות רוחנית, עזוב ומרוחק, אז נופל בכל הענינים האלו, והעצה נגד כל זה היא חיות ושמחה דקדושה, ואז בורחים ממנו כל הפגמים. ואם כי האיש העומד בקשרי מלחמה ואויבו מתגבר עליו ורוצחו נפש, כלום תערב לו כל שמחה? אך החייל הנאמן למלך, גם מזה אינו נופל ברוחו, ויודע שרצונו של מלך שתפקידו להלחם, ואף אם לא תמיד הינו מנצח. וכמאמר אדמו"ר ז"ל על המדרש כשם שקילוסו של הקב"ה עולה מצדיקים בגן עדן, היינו, על ידי תורה ותפילה, כך קילוסו עולה מרשעים שבגיהנום, על ידי מלחמות היצר, שמצננות הגיהנום בדמעותיהן, עיין בבית אברהם. ואם כי לכאורה הם תרתי דסתרי – שברון לב, הכנעה ושפלות מצד אחד, חיות ושמחה מצד השני, אבל לאמיתו של דבר ידוע על פי חסידות, כי לא רק שלא סותרין זה את זה, אלא גם אי אפשר אחד בלא השני, וכי המרירות ותענוג הנפש הם תרין רעין דלא מתפרשין, ואי אפשר להגיע מהם אלא על ידי עזרת השניה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5