הנתיב השלושים ואחד – נתיב שמירת הגוף והנפש – אור לנתיבתי

——–

בנתיב זה נבאר ההיזק הגדול שנגרם לגופו ונפשו של האדם במובן החומרי, ובודאי שהוא גורם בכך שכח נשמתו כמו כן נדעך, והולך ותש כוחה של נשמתו במקביל לגופו שהולך ונהרס.

מלבד הידוע שכל העליות והירידות של האדם בעבודת ה' תלויים בשמירת היסוד, כי ככל שהיסוד חזק כן הבנין שנבנה עליו חזק, וכשהיסוד מעורער כן כל הבנין שנבנה עליו אינו יציב.

ולכך כשיסוד האדם שהוא שמירת ברית קודש חזק ויציב זוכה הוא ונחשב ל"חי", להרגיש טעם בתורה ותפילה, מלא הוא בסיפוק רוחני מישיבתו בבית ה', בית ה' אינו עליו למשאוי, עירני הוא במשך היום ללמוד ולפלפל בחכמת התורה, כשלעומתו זה שיסודו נחלש, הינו אטום ללא רגש בתורה ותפילה, בית ה' עליו למשאוי, וכמו בית סוהר ייחשב לו, בבוקר יאמר מי יתן ערב, ובערב מי יתן בוקר. מחכה לסיום השיעור, לסיום הסדר, לסיום היום, ולמחר יקיץ משנתו ביאוש אחר שאין לו שום סיפוק מהתורה ותפילה.

מלבד כל זאת גורם זה החוטא בנפשו נזקים וחבלות גדולות לגופו. וב"ה אינה ה' לידי קונטרס יקר המציאות וכמו כן נעדר הוא במציאותו מהישג יד, חיברו החכם הרופא המנוסה המפורסם נודע לתהילה אברהם בר"י שטערן מווילנא [הנוסח שבשער החוברת], שנדפס בשנת תרל"ב.

ואלו דבריו השייכיים לנתיב זה שאנו בו מענין שמירת בריאות הגוף והנפש:

שלושה חוטאים הם בעולם וכפשעם וחטאתם כן ענשם וכל אחד מהשלושה – לבדו ישא עונשו.

א) אדם כי יחטא לה' לעבור על עדותיו וחוקיו ולרעהו לא עשה רעה. וחרה אף ה' בו ונשא עוונו. אמנם אם ישוב אל ה' בלב שלם, ירחמהו ויסלח לו. כי ה' א-ל ארך אפים. לא יחפוץ במות המת כי אם בשובו מדרכו וחיה.

ב) אם לרעהו יחטא איש, תשובתו נשארה מעל, עד כי יתרפס וירהב רעהו לכפר פניו. והשיב את אשמו. אז אשמתו תכופר. כדאיתא בש"ס: עבירות שבין אדם לחבירו אין יום כיפור מכפר עד שירצה את חברו. אולם כבד משניהם הוא השלישי.

ג) החוטא לנפשו אם עוכר שארו ואכזרי הוא ולא ישמור בריאות גופו. דמו בראשו. כי מביא על עצמו חליים רעים ונאמנים. וככלות בשרו ושארו מי יתפלל לו. אם בריאה חדשה יברא ה'?

ואם כן הוא, אויה לו להמתגאל עצמו, אללי לו, גדול עוונו מנשוא כי חטא לה' לבני האדם ולעצמו.

לה': כי הלך עקלקלות ויעש הרע בעיניו בהתנגדו לרצונו הגדול כי הוא אמר: "פרו ורבו ומלאו את הארץ" והוא עגב לזנונים ושחת ארצה.

לבני האדם: כי בשרירות לבו אשר הלך אפס כחו מאתו יעמוד מלבוא עוד בחברת האנושי ובאחוז מרעים בל תחד כבודו, אך כאיש נדהם ישכב על ערש דוי ולטורח הוא עליהם.

ולעצמו: בדרך עקש ופתלתול אשר הלך, נתן הודו ושנותיו לאכזרי, הוא כוחו וראשית אונו אשר בלעדהו הגבר כאין. הוי מוראה ונגאלה! לא לו יהיה הזרע אשר ינחילהו ימי עונג ועדן. בהולידו בנים כשתילי זיתים סביב לשולחנו. על ברכיו ישתעשעון. מנעימים ימיו ושנותיו וזכרו לדור ודור. אהה! שבת מאתו השמחה לשמוח באשת נעוריו, יעלת חן עזר כנגדו ונפשה קשורה בנפשו ולשגות באהבתה. והרעיון הנורא. כי השחית נפשו ובשרו מיתרי בריאותו נתקו. הה! יפלח כבדו ולבו כדונג ימס, כי יתנחם ויתעצב אל לבו על המעשה הרע אשר עשה תחת השמש. בדד ישב ויאנח מר, תשתפך עליו נפשו ומחכה למות, ישיש כי ימצא קבר. מי הסב לו כל זה? הוא ולא אחר! הוא הרוצח והנרצח. ולו מבטן יצא ויגוע.

ועתה קורא יקר, אחי שמע לי. וזה חזיתי ואספרה. המחלה הרעה הזאת נקראת בספרי הרופאים הגדולים (כליון שקוי השדרה), מקור ומקום המחלה הזאת הוא בשקוי השדרה. רבים חללים היא מפלת בנשואים צעירי ימים אשר אין מעצור להם בתאותם. ועצומים הרוגיה באותם האנשים אשר אחרי שרירות לבם הרע ילכו וכו'. האנשים האלה אף שאוכלים תמיד מטעמים הרבה ומושכים ביין את בשרם, המה מזי רעב ויכחישו יום יום מבשרם, לא תאר ולא הדר להם, נתעבים ונאלחים, דבקה עצמם לבשרם חלושים ועטופים עד לא יכלו לשום יד למו פה, וידמה להם כאלו גדולי נמלים רומשים עליהם לאורך השדרה וימררו את חייהם. כל ראשם לחלי, מכף רגל ועד ראש אין בהם מתום מיסורים רעים, הפנים ילבינו ונופלים, העינים יכהו ומשוקעים בחלליהם ומרגישים בכל האברים קרח גדול ולא יחם להם. מר להם מר, נגזלה שנתם מאתם, ואם ישנו מעט, הרהורים רעים יבעתום, וחולמים כאלו הוזים וכו', ובלי רצונם יצא ויזוב מהם הזרע ומחליש אותם במאד מאד, כידוע לחכמי לב, עד כי אף ביום יזל ויזוב הזרע מאתם עד ישתינו או יסיכו רגלם מחולשה גדולה ברכם כושלות, ואם ילכו מעט ברגלים יגעו ויעפו מהר. גם אינם מולידים שוב לעולם כי אפס כח מנהם ויצורו צעדי אונם. הולכים ערירי ומחכים למות, ידם ירופפו, אזניהם תצלינה, ולימים, גם השבץ יאחזם וימית אותם מהרה.

ומה ישתומם הקורא בקראו בספר היקר והנחמד מראש הרופאים הרמב"ם ז"ל בהלכות דעות. פרק רביעי וז"ל: "שכבת זרע, הוא כח הגוף, וחייו ומאור העינים. וכל זמן שתצא ביותר הגוף כלה וכחו כלה וחייו אובדים. הוא שאמר שלמה בחכמתו: אל תתן לנשים חילך. כל השטוף בבעילה זקנה קופצת עליו, וכחו תש ועיניו כהות, וריח רע נודף מפיו ומשחיו, ושער ראשו וגבות עיניו וריסי עיניו נושרות, ושער זקנו ושחיו ושער רגליו רבה, שיניו נופלות והרבה כאבים חוץ מאלו באים עליו. אמרו חכמי הרופאים: אחד מאלף מת בשאר חולאים, והאלף מרוב התשמיש, לפיכך צריך אדם להזהר בדבר זה, אם רצה להיות בטובה". עכ"ל.

והנה אמת יהגה חכו. וכל דבריו באמונה אין בהם יתרון כל. כי עושים כאלה. אף אם צעירים המה לימים תקפוץ עליהם הזקנה, פניהם ילבינו, עורם ימאס, ועצמותיהם כמוקד נחרו. תמיד המה ישנים וזועפים. קצרי אפים ומתעברים על ריב לא להם וחתחתים בדרך. אבדה חכמתם ובינתם, נבערים מדעת כבהמות הארץ, הולכים שחוח על משענתם ותבחר מחנק נפשם מות מחיים.

החלי הזאת תביא לידי זיבת הזרע רך ודק, לחולת הריאה, לרבוי המים לחרחור. לקדחת. לשלילות הדעת, לתאות ואחיזת השינה, לשלילת מראה העין. לחלי הצמיתה. לכאב אברים. לידי חולי נופל. למיתה פתאומית. לחולי אבן. ולשאר חליים רעים. גם חום הגוף המחויבות לנו, ובלעדיה והיינו לאין. כאבן דומם וכחציר יבש תמעט המחלה הזאת. גם תחלוש כל הגוף וכחות ופעולת הקבה והעכול, הלא המה הכלים המעכלים את המאכל אשר יאכל ויבוא בקרבנו. ועושים אותו לקפאון. והקפאון הזה מתהפך אחרי כן לדם המשלים חסרון הדם אשר נאבד מאתנו יום יום.

ואם המה חלשים ורעים מה יתרון לאדם הזה אם יאכל כל יום שור אבוס. ומה יועילו כל המאכלים? הלא יחלישו את הכלים ביותר ומרה תהיה באחרונה וטוב לו לענות בצום נפשו.

תראה מזה קורא נעים פעולות רעות ורבות המסתעפות מהתועבה הזאת. הה! עצמו מספר! וכמעט אין כל דבר תחת השמש. אשר מכחיש ומחליש כל כך הגוף כמו הרעה הזאת. ורעה גדולה מזו שמחליש גם כח הזכרון וכחות התפעלות הנפש. הלא ידעת אם לא שמעת מהתאחדות הגוף והנפש אשר משולבות הנה ומרוכסים יחדו. ואם יחלה הגוף מהר ינתקו וירופפו גם כחות הנפש. ותעמיד מחשוב עוד גבוהות ורמות הנתן לה ממעל. והיא בוקה ומבולקה, הומיה פתיות ובל ידעה מה, ושבח ויקר לא תתן עוד ליוצרה כמאז וקדם, ומותר לאדם הזה מן הבהמה אין. לזה פטרו חכז"ל את החולה מתפילה. כי בחולשת הגוף נחלשה גם הנשמה הטהורה ואין לאל ידה לכוון הכונות הגדולות כדת. גם בשכור אמרו ז"ל שאסור להתפלל כי רוב היין ושכר ושאר משקים חריפים בלבלו חושיו כידוע, אבדו עשתונותיו ולא יבין אומר ודברים.

ואם כן מה לנו גדול מהבריאות, לא תסולה בכתם אופיר וכל הון יקר כאפס נגדה, מה בצע בכל אלה גם אם יצבור כסף וזהב וימלא ביתו נכאת, כי הושם במועקה מתניו, ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה וחליים רעים וחבלי המות יאפפוהו? היקח איש אתו את כל הון ביתו. עת לקבר יובל? היתענג בשכיות כסף רצפי זהב וגביעי פז אם כל ראשו לחלי ויסורים רעים, ישפכו לארץ מררתו, יפלחו כבדו וכליותיו? היערב לו יין ושכר וכל מיני שמנים אם לחמת תנינים ורוב פתנים יתהפכו בקרבו? האם יתעדן בשכבו על מטות שן והטובות אטון מצרים והוא שבע נדודים, מקלל יומו אשר יולד בו ומחכה למות לנוח עם יגיעי כח.

ראו נא, הצפרים עפות מעל לראשנו יעופפו מבין עפאים יתנו קול מזמרים, שירים ותשבחות לאל יוצרם יתנו, כשמחים בחלקם ובשמחה יאכלו את לחמם, והאדם הזה שוכב על ערש דוי כגבר אין איל לבו סחרחר ויחיל בקרבו. אלה תולדות פרץ הזמן והעת כי עת רעה היא זנה תזנה הארץ אחרי רהבים ושטי כזב. רוח התאוה תתעם ודמיוני הדמיון הדיחום, זאת פעולת עושי רשע וזה דרכם כסל למו יאכלו מפרי מעשיהם וממועצותיהם ישבעו. כי משובת פתאים תהרגם בל יראו שמחה וטובה, אך נפשם עליהם תשתוחח ויכלו ימיהם ביגון ושנותיהם באנחה.

ואם ילמוד אדם קודם שכיבה התורה משמרתו שלא יבוא לידי כך כמ"ש רז"ל בפרק היה קורא: אמר רבי חייא בר אבא אריב"ל כל המשביע עצמו בדברי תורה ולן – אין מבשרין אותו בשורות רעות, שנאמר: "ושבע ילין בל יפקד רע". וכבר נודע כי "רע" יקרא המוציא זרע לבטלה. כענין שדרשו ז"ל במסכת סוטה "ונשמרת מכל דבר רע" – שלא יהרהר ביום וכו'. והיינו שלא יבוא לידי תקלת קרי בלילה כשיהיה שבע בד"ת כי דברי תורה מרפאים לחולי זה. ועוד האריך השל"ה ז"ל שם, ועיין בו גם בספר "החרדים" אשר כתב בשם הזוהר מזה הרבה מאד.

והנה המחלה הזאת תביא גם לידי עצלות ועיפות. לחלישה גדולה לרתת האברים והגידים. ליבשות הליחות ולידי חליים רעים בעורות המוח.

גם ראו חכמי הרופאים אדם אחד שעקם דרכיו והזנה במעלליו. והרגיש לימים כבירים כאב גדול במתניו. הפתילים קפצו וגדלו מאד, וקונן והילל על יסורים רעים שהרגיש מאין הפוגות בעורות המוח. אשר בערו כאש צרבת וכאוד מוצל מאש. ולימים אחדים אחזו השבץ ומת. ועוד אחר הנטבע בחטא הזה נראה אך על ראשו וערפו ליחה סרוחה, ולימים לא כבירים הלכה ונמשכה הליחה הזאת גם על השדרה כולה, ומשם על המתנים השוקים והכרעים והבטן. ואכלה ושחתה את בשר החולה הזה כל כך שלא ניכר עוד מראהו וימת אחר כן ביסורים רעים וקשים מאד.

רופא אחד ראה עלם בן ט"ו שנים שהתגאל עצמו לערך שמונה שנים רצופות, ונחלש כל כך עד שגם ביום – זב הזרע מאתו תמיד, וכל פעם שזב הזרע מאתו קמו עיניו יורדות מים ואחזהו השבץ ואבד כל החושים, אישון עינו הרחיב מאד. ועפעפיו כבדו טחו בליחה כבזפת. ואף שאכל הרבה מאד מאכלים טובים ובריאים – כחש בשרו מיום ליום עד שנחלשו גם כוחות העכול, בטלו הטוחנות ולא יוכל לטעום מאומה. ואם אכל מעט קט – אבדו עשתונותיו, וכשכור התנועע הנה והנה.

ועלם אחר בן שמונה עשרה שנה שהלך אחרי שרירות וזדון לבו, נתעלף פעם אחת פתאום ברתת ורטט בכל אבריו, פניו היו אדמדם והדופק חלש מאד. לפעמים שב ורפה לו לשעה אחת אך לא היה בריא כבראשונה, ואחר קרה לו כזאת פעם בפעם וביתר עוז ונאנח וגעה תמיד מר מאד. ולימים לא כבירים בצקה גם חזהו וימת ביסורים קשים, ובדי שאול ירדו.

גם ראו רופאים נאמנים וחכמים כמה אנשים שהזנו במעלליהם ולא זכרו את בריאותם וחייהם, ונתיבשו בהם הליחות כל כך עד שהכה המוח בגלגלתם כמו פעמון ואחר אבדו מאור עינים ומתו.

והנה כל היסורים רעים וקשים המגיעים לאדם השוגה תמיד באהבת נשים ומוציא זרע הרבה, מגיעים ביתר עוז להמתגאל עצמו. הה! אפס כל חדוה כל גיל וששון מאתו. מאוס ימאס בתענוגי ונעימות העולם בתבל ומלואה, לא יריח ריח ניחוח הנצנים אשר נראו בארץ, ובפרחים נחמדים ושושני העמקים תתעב נפשו. נלאה נשוא – יפעת קרני השמש המשמחת אנשים ובירח – כי יקר. הולך בין סבכי היער בין עצי ברושים וארזים – בל יתענג. סר רוחו מעליו ובינת אדם אין לו, כקול רעם וברק המפוצץ שן סלע, כן לאזנו קול שרים ושרות וכנורו לאבל נהפך. שבע רבת הבוז לגאי יונים, וחרפתו תמיד כפתוחי חותם על מצחו, הכרת פניו תענה בו פשעו וחטאתו כי עגב לזנונים והלך עקלקלות ותבחר מחנק נפשו.

הלא שמעתם אחי ורעי אחרית האיש ההוא השומר נשף ויזנה במעלליו, בעולם הזה ובעולם הבא. ומי הוא זה נער חסר לב אשר שמע את דברי הקדושים המזהירים ולא ימס לבו כדונג ויחיל בקרבו מפחד המיתה? אין רעה וחטאה גדולה מזאת אשר גדל עונה מנשוא. הלא קראתם את דברי השל"ה ז"ל ששערי הרחמים והתפילות ננעלו לפניו, ואם לא ישוב בכל לבב ויבקש יומם ולילה רחמים על חטאיו ויענה בצום נפשו. אבד זכרו ושמו מחלק הצפון לצדיקים. הוי! ישועות פני ה' לא יראה, בצל שדי בל יתלונן, אל תופת ואבדון ירד, בעמקי שאול ובמקום רפאים ינוח.

לכן צעירי ימים הולכי עקלקלות ותועי דרך, מי יתן ותקחו משל ומוסר מאת אומללים כאלה ולא תסורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם לזנות אחרי התאוותה גופניות, פלסו מעגליכם לבל תכשלו ותאבדו, השמרו מדבר הוות מקטב ישוד, נוסו, נוסו משם, שובו שובבים, שובו אל ה' בתם לבב ובנקיון כפים, אולי יאבה ה' הרחום והחנון סלוח לכם, הפרו מחשבות זמה, ועבדו את ה' בגילה וברעדה, בתורתו תהגו יומם ולילה והוא ישמרכם מכל רע, וכל המחלה אשר שם עליכם יסיר מאתכם. הרבו תפילה ותחינה, ודעו כי לא יבזה ה' לב נשבר ונדכה, הוא ישמע קולכם וירפא לכם מהרה. עוד בשיבה תנובון דשנים ורעננים תהיו.

ועתה קורא משכיל ידיד לבי זאת העצה היעוצה מטעם זקנים חכמים ונבונים תתבונן. מכל משמר נצור לבך מזמה. והרהורים רעים המחממים את כח המדמה ומביאים לידי מקרה לא טהור המחליש את כח האדם ומפרפר עמודי הגוף. גם מנע עצמך מחברת הנשים ואל תרבה שיחה עמהן כי יקחו את לבך ואת נפשך ותהיה כמטרה לחצי עגבתם, ויצרו צעדי אונך להנצל מיד יקוש, גם השמר לך מגעת בשרך הרבה בידיך וביותר באבר המוליד אף עת תשתין, כי על ידי זה יגיע האבר לידי קישוי וחטאתך לפתח רובץ כמחז"ל: כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, פירש"י ז"ל כי זה היה בידם, כדכתיב: "כי השחית כל בשר את דרכו", ואמרו ברותחין קלקלו (נדה דף י"ג ע"א), גם הרמב"ם כתב הרבה מהמקשה עצמו לדעת. ושומע להם ישכון בטח, יחיה בנועם ונגע לא יקרב באהלו, ושונא תוכחת לבדו ישא. ע"כ מהספר "מזור ותרופה".

ועוד ידוע כי גם בעולם הזה חייו אינם חיים, כידוע שכל עיקר העצבות הודכאון ולפחות חוסר השמחה באים מפגם זה, וכידוע שרוב הבעיות הנפשיות כחרדה ודכאון הינם מצויים בעיקר אצל אלה שחטא זה בידם. מלבד חוליים קשים ומרים שפוקדים את החוטא בחטא זה.

וכמו כן כל מזלו של האדם נופל חלילה בחטא זה וכמו שאמר שלמה המלך ע"ה: (משלי ו, כ"ו) בעד אשה זונה עד ככר לחם, וכמובא בגמרא שהנופל בזנות נופל בעניות.

וכן מובא בספה"ק "הרוקח", שבעוון זה מזלו של האדם מתהפך. ואף אם נולד בכוכב ומזל של עושר וטוב, נהפך לו מזלו לרע. וכתב שם:

"משחית זרע לבטלה" – ראשי תיבות "מזל", לומר שבכך מתהפך מזלו, ואפילו זהב בידו – יהפך לברזל, הפך מיוסף הצדיק שנאמר בו "וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו", בזכות ששמר עצמו מחטא זה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5