——–
מעוד בחינה הדברים נכונים, מצד עצם ההנאה, כי כל המושג הנאה במהותו, בין הנאה גשמית ובין הנאה רוחנית, ההנאה היא מילוי חסר נפשי, וללא חסר אין הנאה. וממילא ההנאה של משיג השלמות מצד עצמו, גדולה לאין ערך ושיעור ממי שיצרו אותו בעל שלמות, שהראשון השלים את החסר העצום שהיה לו שהתאוה כל ימיו אל השלימות, ולכן יהנה הנאה עצומה, ואילו השני לא. ולהלן (סימן ג אות ו) יתבאר יסוד זה, לך ראה שם. מעתה מובן מעוד פן מדוע שמנו ה' בזה העולם, כדי שנעבוד כאן בעולם הזה להשיג את הצידקות, את המצוות, את הקירבה אליו, ואחרי מאה ועשרים שנקבל את תוצאות מעשינו, להיות קרובים אליו, ממילא ההנאה מכך תגדל עשרת מונים, כי כאמור הנאה תלויה בגודל החסר, ומי שעבד מאה ועשרים שנים להשיג את הקירבה לאלהים, החסר שלו לקירבת אלהים הוא ענק ועצום, וכשלבסוף ישיג חסר הזה, ההנאה מכך תהיה עצומה לאין ערך ושיעור, ממי שיקבל את הקירבה להשם ללא עבודה, רק מתנת חינם.
היוצא מבואר מכל האמור, שכל מה שה' ברא אותנו ואת כל העולמות, הוא כדי לתת לנו את שיא ההנאה, כמו שאילו יכולת היית נותן לילדך את שיא ההנאות, אך ה' ברוב חכמתו, לא די לו בהנאות שאנו מכירים, אלא חפץ להעניק לנו הנאות גדולות מכך עשרת מונים, ולכך ברא את כל העולמות והביאנו לעולם הזה, כדי שנזכה ונרכש ונגיע לשיא ההנאה, שהיא למעשה להיות כעין כמוהו, להיות מלכים הראויים לדרגה זו מחמת עצמנו, מחמת השגתינו, ולא מחמת שקיבלנו זאת במתנה.
ומעתה שה' כל כך אוהב אותנו, וכל כך חפץ בטובתינו, ולשם כך ברא את כל העולמות, ואת העולם הזה על כל רבדיו וחלקיו, מן הגלקסיות על מליארדי כוכביהם, ועד האטומים והאלקטרונים של האות שאתה קורא עכשיו, הכל עשה ה' כדי להטיב לנו, איך לא נרוץ אל ה' כחולה אהבה, ונאמר לו תודה, תודה אבא, אנחנו אוהבים אותך, אנחנו חפצים בקירבתך, אנחנו רוצים לעשות את רצונך בשלימות, כדי שנזכה להיות מלכים, ונזכה לאושר עוד יותר גדול, כמו שהמלך במשל, חפץ שהנער יצליח בלימודיו ובמשימותיו, כדי שימליכו על ממלכתו כפי שהיה לבסוף.
ובמשפט אחד: ה' שהוא אין סוף טוב, חפץ להעניק לנו את שיא הטוב שיכול נברא לקבל, ושיא הטוב הוא שאנחנו מעצמנו ומכוחנו נהפוך את עצמנו להיות כעין "כמוהו". החפץ לראות מקורות למאמר זה, וגם הרחבה ודיוק הדברים [שבמאמר זה כתבנו משל, ולעולם אינו כנמשל ממש], יראה כאן למטה בהערה(((מקורות)))התכלית שאנו נהיה כמוהו, כ"כ בדרך ה' (ח"א פרק ב) שכיון שה' שלם בתכלית, גם הטוב שחפץ להטיב הוא שיא הטוב שיכולים לקבל, ולכן חפצו "בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית' מצד עצמו, שהוא הטוב השלם והאמיתי", ושזה יושג על ידי שנתדבק בבורא. וששיא הטוב הוא שהאדם בעצמו השיג את הטוב מצד עצמו, ולא שקיבלו במתנה, כמו שהבורא שלם בעצמו. [וכן הרחיב שם בפרק ג, שצריך שיהיה זה בבחירה, כי המוכרח במעשיו, לא נקרא שלם, כי אינו בעל השלימות, אלא המכריחו הוא בעל השלימות], ושהקירבה לה' משיגה את השלימות, כי כל הבריאה תלויה בהשגת אור ה', וכל המשיג יותר, שלם יותר, וקרב יותר לבורא, ולהיפך להיפך. ושתושג הקירבה והשלימות, במדות טובות ועבודת ה', ולהיפך להיפך. עכת"ד. עוד שהתכלית להיות כמוהו, מבואר בדעת תבונות (ח"א אות קנח) ובאדיר במרום (ח"א על מאי מצחא דלתתא). עוד בכך שה' חפץ שאנחנו נהיה מלכים, ראה בקל"ח פתחי חכמה (פתח לא), ושזהו אומרם שלכל צדיק יש לו עולם בפנ"ע, והיינו כשזכה רק להשיג את שורש נשמתו. ברם אם זכה יותר, זוכה לש"י עולמות. ע"כ, ועע"ש. גם בקצרה כתב בדעת תבונות (ח"א אות יח) שברא ה' הכל כדי להטיב, וכדי שתהיה ההטבה שלימה ידע, שראוי שיהיו המקבלים אותה מקבלים אותה ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב ההוא, ולא ישאר להם בושת בקבלם הטוב. ואח"כ (אות כ) מסביר, שהשלמות שעל האדם להשיג היא הדביקות, וחסרון שיש לו הוא ההרחק מהדביקות.(((חלק אלוה ממעל)))עוד שהתכלית שנהיה כמותו יתעלה, עולה מכך שחפצה של הנשמה לחזור אל יוצרה, שהלא היא "חלק אלוה ממעל" ראה בסמוך, ובדרך ה' (ח"א פ"ד) ובעוד דוכתי. ובמסילת ישרים (פרק א) משל לעירוני שנשא בת מלך שאם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש אילו הבאת לה כל מעדני עולם [הגשמיים] אינם כלום לה, שהיא מן העליונים.ברם צריך תשומת לב, שאין הכוונה באומרנו שהנשמה חלק אלוה, שהיא "חלק" מהבורא, שהרי היא נבראה, ושום "חלק" מהבורא אינו נברא. אלא הכוונה שהיא נבראה בקירבה לאור ה', וממנו חיותה, על כן נקראת חלק אלוה, והנשמה בהכנסה לאדם הורחקה מה', ובחזרתה להתקרב לאור ה', בזה יושלם היחוד והתיקון, כמבואר בדעת תבונות (קנח ד"ה הנה עיקר) וז"ל, והנה הנשמות עצמן טרם רדתן לגוף, אינן אלא ככל שאר הנבראים, תלויים בבורא ית', לפי שאין להם שם עבודה בבחירה וכו'. מה שאין כן לנשמות טרם בואן בגוף בעולם הזה, כי לא יהיו אלא כעבד דשקיל ואזיל אחרי אדוניו. והנה הם "חלק אלוה" ממעל ודאי, ודבוקות בו ית', אך בבושת מקבל הצדקה, כמו שביארנו. עכ"ל. הנה שהמושג חלק אלוה, הוא משום הדביקות שלהם בבורא, ולכן אע"פ שהן נבראות נקראות חלק אלוה ממעל, שככל שקרובים יותר להשם, כך מקבלים יותר מאורו, ואור זה הוא חלק אלוה, וכאשר יתבאר להלן (סימן ב אות ד) שכך הוא בכל הבריאה, מי שמקבל יותר "אור" מאת הבורא, הוא יותר קדוש, לפי שהוא יותר "קרוב" אל הבורא. ולהיפך להיפך, ע"ש. וכן בהמשך (ד"ה ומשל נאה) כתב וז"ל, שעל כל פנים, הנשמות "חלק אלוה" ממעל הן, ומתאחזות בו תמיד מצד היותו שרשן ומקורן, אך לא בלב גס והרמת ראש, אלא כשנים ההופכים פניהם זה לכאן וזה לכאן, שמראה זה על הריחוק וכו'. עכ"ל. הרי שמבאר שהאמירה "חלק אלוה", היינו משום שחיות הנשמות ממנו בדביקות, "ומתאחזות בו" ולכן הן חלק אלוה, ושאל הדביקות הזו חפצם לחזור, וכן כתב עוד בהמשך שם ע"ש. וכ"כ בכללים ראשונים (כלל כח) וז"ל, אך בהיותם [הנשמות] בלתי תיקון, הוא היותם אחור באחור, שאין להם מצח להרים ראש לפניו, ואף הוא אינו פונה להם באהבה, אפס כי הם נשואים מני רחם, והם דבקים בו ית' מצד היות הנשמה חלק אלוה ממעל, ובבחי' זאת לא יתפרדו מעולם ועד עולם. ולכן נוק', אפילו כשהיא אחור באחור, כותל אחד לשניהם, כי בבחינת קשר מוטבע בין הקדושה העליונה, כלל הארותיו ית'. ונשמות ישראל, אין ביניהם פירוד [דהיינו לעולם יש דביקות ביניהן לבורא]. אך כשהם חסירי ההשלמה, לא יהיו המה אלא נסבלים ממנו, אך לא שיפנה להם באהבה רבה, ולא שיהיה להם הרמת פנים לפניו.(((שותפות ומלכות)))עוד שהנשמה נעשית כעין הבורא אחר עבודתה [ובמשל העני נהפך למלך] כן מבואר בכללים ראשונים (כלל כט) שכתב הרמח"ל, והנה בדבר הזה הוא השיתוף ששם הקדוש ברוך הוא בינו ובין התחתונים, כי במה שהוא עצם ההנהגה, שהיא השלמת הבריאה, חילק הקב"ה את הדבר בינו ובין התחתונים בשוה, שהם שותפים אליו ממש, הוא עומד ומתקן עניני ההשפעה המתיחסים לימין, דכתיב וימיני טפחה שמים, והם מתקנים עניני הקבלה המתיחסים לשמאל, דכתיב אף ידי יסדה ארץ. ובמדרש אמרו על כנסת ישראל "יונתי תמתי", תאומתי, לא אני גדול ממנה, ולא היא גדולה ממני, כי הם ממש שותפים בשוה. ואף על פי שיש מרחק כל כך גדול בינו ית' ובינינו, נתן לנו ההשוואה הזאת. הוא הענין שנוק' היא רק ספירה עשירית, ואף על פי כן עושה הקבלה לכל ז"א. ואמנם מציאות השותפות שבין הקדוש ברוך הוא וישראל הוא זה, כי הנה המציא האדון ברוך הוא את החושך המוטבע בתחתונים, שבו תלוי מציאות הרע והחזרתו לטובה. ואמנם לתחתונים מגיע רבות התיקון במציאות החשוך הזה, וכפי מה שהם מתקנים בו, כך ישפיע האדון ב"ה השפעות חדשות לפי ערך ההכנה וכו'. וכן כתב עוד אודות השותפות, בכמה מקומות, כגון בדע"ת (אות קנח) ובקל"ח (פתח לא) שכל צדיק זוכה לעולם בפנ"ע, ואם זכה יותר, יזכה לש"י עולמות.(((הנמשל גדול מהמשל לאין ערוך)))אחר עלות כל זאת, מתברר, שהנמשל גדול מהמשל לאין ערך, ולאין שיעור, כי במשל לבסוף נעשה הילד מלך, ובנמשל נעשה האדם כמו אלהים, שותף לאלהים. כי במשל ההנאות הן הנאות העולם הזה, ובנמשל הן הנאות העולם הבא, שעליהן נאמר עין לא ראתה אלהים זולתך. כי במשל יש להנאות סוף, וגם בהם יהיו צרות העולם הזה, על כל חלקיהן. ובנמשל ההנאות הם אין סופיות, וללא עכירות העולם הזה.(((א"א לא להכנס לתוכנית)))אגב בואנו הלום נאמר עוד מילה, לאור האמור, יש טועים ובדעתם עולה מחשבה אפיקרוסית, שאם ה' עושה לי טובה בזה שהוא נותן לי מצוות ועבירות, אני יכול לומר לה' איני חפץ בטובות, ומעדיף לעשות מה שבא לי, ולא להיכנס ל"תוכנית האלקית", איני חפץ להכנס למעגל של שכר ועונש, ואעשה מה שבא לי, ואח"כ לא אקבל עונש, כי אני בחרתי לא להיות בתוכנית האלוקית. מחשבה זו היא שטות ואפיקורסות, כי אמנם ה' הוא רב חסד, אך ה' הוא גם מלך, ומלך מחליט מה טוב לנתיניו, ומחייבם וכופה אותם לנהוג בחוקיו. וכמו אב שמכריח את בנו ללכת לבית ספר, וגם אם יגיד הבן אני לא רוצה טובות, איני רוצה ללמוד, אביו לא ישמע לו ויכפהו ללכת ללימודים. וכמו במשל עם הנער, שחפץ לטייל, אך המלך כפהו להשאר בלימודיו. כן ה' לא מניח לנו ברירה, ואי אפשר לומר לו איני חפץ בטובות, אני לא רוצה את תוכניתך, אלא לעשות את אשר יעלה על ליבי. כי ה' כופה אותנו על כך, ולא משאיר זאת לברירה ובחירה. הבחירה שה' הניח בידינו, היא לבחור לעשות מצוות או עבירות, אולם לבחור להכנס לתוכנית האלוקית, או לא להכנס אליה, ולעשות מה שבא לי, לזה אין בחירה, ואין ברירה, וה' כופה על זאת. כי על אף שה' הוא אב אוהב ורחום, אך ה' הוא גם מלך, ומלך מחליט מה טוב לנתיניו, וגם אם הם לא חפצים בהחלטותיו, וסוברים באיזה דבר שהוא לא טוב להם, המלך כופה אותם על זאת, וכבר מילתנו אמורה, שלא רק מלך נוהג כן, אלא גם אב בבנו. וכך כתוב בספרי (במדבר שלח פיסקא קטו) והובא גם ברש"י על החומש, על הפסוק אני ה' אלהיכם (במדבר טו,מא) שאנו אומרים בסוף פרשת שמע פעמיים באהבה, וז"ל, עוד למה נאמר, והלא כבר נאמר [בתחילת הפסוק] אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים, ומה ת"ל [לשם מה הכפילות] אני ה' אלהיכם? כדי שלא יהיו ישראל אומרים, מפני מה צונו המקום, לא שנעשה וניטול שכר. אנחנו לא עושים ולא נוטלים שכר וכו'. אמר להם, והעולה על רוחכם היו לא תהיה, אשר אתם אומרים נהיה כגויים וכו', חי אני נאום ה' אלהים, אם לא ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה אמלוך עליכם. ביד חזקה, זו דבר, שנאמר, הנה יד ה' הויה. בזרוע נטויה, זו חרב, שנאמר וחרבו שלופה בידו וגו'. עכ"ל.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א
הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5