הנאה מילוי חסר

——–

ו. היסוד המבואר כאן הוא, שכל הנאה מכל סוג שתהיה, הן גשמית, הן רוחנית, תלויה במילוי חסר, ולכן בהתגלות הרשעה והתרבות הרשעה, אדרבה יתמלא החסר, שהוא הרצון להשיג את הטוב, ולהתקרב אל הטוב, ובהשגתו תגדל ההנאה והעונג.

נסביר, כושי פרימטיבי החי בכפר אוהלים, שלא ראה בית בנוי מימיו, לא יהנה לגור בבית בנוי, הוא יעדיף לחוש את החול נוגע באצבעות רגליו. רק אחרי שיגור בבית בנוי, ויחוש את מעלותיו על האוהל, וישתוקק להנאות אלו, אז השתוקקות זו תיצור אצלו חסר נפשי, ובבואו לגור בבית מגורים, יהנה במילוי החסר. כמו כן יתכנו שני אנשים שאוכלים יחדיו ארוחת מלכים, ולשניהם אותו חוש טעם וריח, ושניהם רעבים באותה מידה, ומכל מקום האחד יהנה מהארוחה עשרת מונים מחבירו. כי האחד עשיר והשני עני, לעני יש חסר נפשי עצום על ידי ההשתוקקות היום יומית להשיג אוכל, קל וחומר בתאוה למאכלי מלכים, ועל כן בהשגת השתוקקות זו, מתמלא אצלו חסר עצום, וישיג הנאה עצומה. ואילו העשיר לא מתאווה לכך כל כך, שכך הוא אצלו בין כה בכל יום, והיות ואין לו חסר גדול להשלים, גם הנאתו מהאוכל לא תהיה רבה. להבדיל כך הוא גם בהנאות רוחניות, כגון השתוקקות לדעת ש"ס, גורמת חסר נפשי, האדם המרגיש שחסר לו ידיעת הש"ס, ומשתגע למה אני לא יודע, ומתי אדע וכו'. וכשהשתוקקות זו באה לידי מילוי החסר, בהשגת ידיעת הש"ס, וגם שלבים קודמים, בהשגת מסכת אחת וכו', הנפש מתמלאת הנאה.

המשוואה היא: ככל שגדל החסר [כשיש יותר השתוקקות לסיים ש"ס, או לרכוש מידה טובה, או לעבוד את ה' וכדומה, וככל שירבו המחשבות על כך, מתי אזכה לכך, וכדומה] כך בהשלמת אותו חסר, תגדל ההנאה, ועוד ראה כאן בהערהעצירת התאוה לא תהיה בעת שהאדם קרוב להשגתה, כאשר סבורים אנשים, כי אז הדבר קשה עד מאוד, אלא בעת שהתחיל לחשוב על אותה תאוה, שאז האדם מתחיל ליצור בנפשו יצירת חסר לתאוה זו, וככל שירבה לחשוב עליהן, כך חסר זה "ישגע" את האדם להגיע לידי מלויו. ואף שבעת שהוא חושב על תאוה זו, בטוח בליבו שלא יעשה תאוות אלו, כי הן אסורות, או שליליות, או לא מתאימות לו, וכדומה, מכל מקום מחשבות אלו מגדילות את החסר הנפשי, וממילא את הצורך למלאותו. וכשהחסר הנפשי ענק, אז קשה מאוד לעצור את התאוה, לפי שכאמור, ככל שהחסר גדל, כך תגדל התאוה וההנאה. נניח שאני רוצה מחשב חדש, ובאמת איני צריך [כי אם אני צריך באמת, אין זו תאוה שלילית אלא חיובית, כמש"כ הרמב"ם (דעות פ"א ה"ד), והמספיק לעובדי ה' (שער הפרישות), ועע"ש דברים נפלאים] כשאני מדמיין בפעם הראשונה "הלוואי ויהיה לי מחשב" וכדומה, ואחר כך אני מדמיין את עצמי משתמש במחשב, סוף סוף אוכל לרשום את חידושי התורה שלי, אוכל לתקנם באותו דף, אז לא אצטרך לטובות של פלוני, כמה זמן אחסוך, איך יהיו הדברים מסודרים, תהיה לי ספריה אדירה של ספרי קודש, וכו' וכו'. מחשבות אלה, הן הן המחשבות הקריטיות, כי אלו הן המחשבות שיוצרות את החסר הנפשי. ככל שאני אחשוב עליהן יותר, כך אני מגדיל את החסר הנפשי, והצורך למלאות חסר זה, יגרום "שגעון", הרגשה שאני "חייב" לקנות מחשב. תופעה מוכרת? לפני שראיתי את המחשב, לא היה לי שום תאוה לכך. אולם כשראיתיו וחמדתיו בראשונה, כאן כאן הוא הזמן לשים לב למחשבות התאוה, כי אם אתן לדמיוני להשתולל במחשבות עליו, אני מפתח אצלי את "פצצת הזמן המתקתקת", וככל שאחשוב על כך יותר, כך אני מעמיס חומר נפץ בפצצה. הרעיון הוא כשעולה בדמיוני המחשבה הראשונה איזה מחשב מצויין, הלוואי והיה לי וכו', עלי להחליט האם אני צריך מחשב באמת, או שזה רעיון שלילי ותאוותני. אם התשובה היא שזה רעיון שלילי, כאן צריך לעצור את המחשבות, שכל מחשבה שתעלה בליבי על המחשב, עלי לדחותה ולחשוב על דבר אחר.לאידך גיסא, מי שרוצה לעשות דבר חיובי, כאן טמון הסוד והדרך להשיגו, כגון מי שרוצה לסיים ש"ס משניות, ספר פלוני, קבלה אלמונית, ככל שהוא יחשוב על כך, כמה יהיה לי טוב אם אעשה כך, כמה זה חשוב, כמה אני יכול להיות קרוב לה' על ידיהן, וכדומה, ככל שהוא "יתייסר" במחשבות אלו, כך הוא מפתח "פצצה" חיובית בנפשו, ומגדיל את החסר הנפשי, שיבא לידי מילויו, כשהוא ישיג את המידה שחפץ, או כשיסיים את הספר שמבקש. וככל שיגדל החסר הנפשי, יהיה חייב להשיגו, והרגשה זו "תשגע" אותו להשיגו, להשלים נפשו במדה זו, או בסיום זה, כי בליבו פנימה לא ימצא מנוח ומרגוע עד שישלים את אשר מבקש. וככל שיגדל החסר, כך תגדל ההנאה בהשגה.יסוד זה מבואר בדברי הרמח"ל הנזכרים, והרחיבו המכתב מאליהו (ח"ג עמ' 180). וסיבת יסוד זה היא בכך שה' ברא את הבריאה בשלימות, וגרם לה חסרון, כדי שהבריאה תשוב אל השלימות. וכך היא כל עבודת האדם, שה' הוריד את הנשמה ממקום גבוה מאוד, ששם היא נהנת מהקירבה לבורא, אל הגוף העכור, שם הנשמה רחוקה מאוד מהבורא, כדי שתחוש את החסר העצום מריחוק מהבורא, ותתאווה לשוב אל מקום מחצבה, ביתר שאת וביתר עוז, וכך תהנה עשרת מונים, כיון שהיא השלימה את עצמה (דרך ה' ח"א פ"ד) וכאמור. וזו הסיבה ש"הנפש לא תמלא" בתאוות העולם הזה, שאינה מוצאת בהם מרגוע, עד שתשיג הנאות רוחניות, לפי שהיא מן העליונים. ככתוב במסילת ישרים (פרק א, ממדרש קהלת רבה ו) משל לעירוני שנשא בת מלך, אם יביא לה כל מה שבעולם, אינם חשובים לה כלום, שהיא בת מלך. כך הנפש, אילו הבאת לה כל מעדני עולם, אינם כלום לה, שהיא מן העליונים. עד כאן. וכיון שהבריאה מושתתת על יסוד זה, על כן הוא סובב אותנו ברובדים נוספים של כל הנאה, ושל כל חשק ורצון. שזהו יסוד בחיים, ולכן כדאי להרחיבו, כי ממנו לומדים היכן צריך לעצור תאוה לדברים שליליים, או לדברים אסורים, ואיך לפתח כלים להשלים רצון חיובי.

ולכן ברא ה' את הנשמה "חלק אלוה ממעל", היינו בקירבה ודביקות עצומה לבורא, במקום שהנאת הנשמה היא ללא גבול ושיעור, והוריד את הנשמה לזה העולם, כדי שתוכל לבחור בין טוב לרע, כדי לבחור בטוב, ולשוב ולהתדבק ביוצרה, כי הנשמה, חפצה לשוב אל מקומה, אל הבורא, כי משם לוקחה, וכפי שכל דבר חפץ לשוב אל שורשו, כן הנשמה חפצה לשוב אל יוצרה, ולשם שאיפתה, ושם תשיג את שיא הנאתה, ביתר שאת וביתר עוז מבתחילה (דעת תבונות שם אות כד).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אסי הלוי שליט"א
שלחן ערוך המדות – א

הלכה ומוסר
חלק ההלכה בו נידונו חקרי ההלכות, ברור דינים וגדרים הלכתיים בהלכות מדות
חלק המוסר בו באו דברי המוסר, ודרכי כבישת המדות הטובות, וההרחקה מן הרעות
מאשר חנני ה' יתברך – הצב"י אסי הלוי אבן יולי ס"ט
פעה"ק ירושים תובב"א – בשנת "הביאני אל בית היין ודגלו עלי אהבה" – התשס"ח לפ"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5