הכרה ברורה בשעת העשיה

——–

נתבונן בדברים ונראה עד כמה הם פשוטים.

הרי כפי שביארנו יש לאדם באופן כללי שלושה לבושי נפש: מחשבה, דיבור ומעשה. המחשבה היא האור, והדיבור והמעשה הם הכלים שדרכם משרישים בכוחות הגוף את ההכרות.

והרי כל בר דעת מבין, שדיבורים שאדם מדבר מתוך שינה, או מתוך שכרות וכדו', אף שהם בגדר דיבורים, ודאי לא ישפיעו על לבו, כי בשעה שאדם מדבר צריך שתהיה בו דעת מה הוא מדבר.

בכדי שדיבור יפעל את פעולתו, הוא צריך להיות במהלך של "דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב". ואפילו אם אינם מן הלב, לפחות שיבואו מההכרה. דיבור שנובע לא מ"דברים היוצאים מן הלב" ולא מדברים שהם בגדר הכרה ברורה אצל האדם, או לכה"פ הכרה חלקית, אלא סתם כמסיח תוך כדי שינה וכדו' – דיבור זה כמעט ואינו משפיע על האדם.

אם כן, בלבוש הנקרא דיבור אנו מבינים לבד, שהכרת השכל והכרת הלב [האור], צריכים להיות מחוברים ללבוש של הדיבור, ובשעה שאדם מדבר צריך שתהיה בו הכרה ברורה מה הוא מדבר. ככל שההכרה ברורה יותר, כך הפנמת הדברים מכח הדיבור תהיה חזקה יותר, וכן להיפך.

מהלבוש של הדיבור נבין גם ללבוש של המעשה. מעשה שנעשה על סמך הכרה קדומה, חסרה לו נקודת האור. מעשה שנעשה בתמידיות עם הכרה, זהו מעשה שהאור מתחבר היטב בתור הכלי, וממילא יש כאן הפנמה גמורה בעובדא.

ממילא, בכל נקודה ונקודה שאדם רוצה לעבוד בה – ולענייננו זוהי נקודת הרצון – צריך להיות שהכרת הרצונות, כלומר שיש רצון פנימי וחיצוני, וההכרה שהרצונות אינם יכולים לפעול – יהיו חיים בהכרת שכלו של האדם בשעת העבודה.

וכגון בדוגמא שהובאה לעיל בענין ההימנעות מדיבור, בשעה שהוא לא מדבר, הוא צריך שתהיה לו הכרה ברורה למה הוא לא מדבר. לא הכרה שטחית: "קיבלתי על עצמי שפעמיים ביום אמנע מלדבר ולכן אני לא מדבר…", אלא הכרה ברורה: "יש לי רצון לדבר, וזהו רצון חיצוני, כלומר הרצון האמיתי, שהוא הרצון של הנשמה, ה"רצוננו לעשות רצונך", לא רוצה שאדבר. וכיון שחפץ אני לסלק את המעטה החיצוני של הדיבור, שהוא רצון לדבר, ממילא אני מונע את השליטה של הרצון החיצוני על הרצון הפנימי, וע"י כיפוף הרצון החיצוני, לאט לאט יתגלה האור הפנימי".

כל המחשבה הזו [כמובן בקיצור] צריכה להיות חיה אצל האדם בשעה שהוא מונע מעצמו מלדבר. בצורה כזו העבודה הרבה יותר חזקה והרבה יותר ברורה.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5