הכרה בארעיות חיי העוה"ז

——–

הדברים שאנו מדברים נראים לחלק כרחוקים, אבל הם רחוקים וקרובים! הם רחוקים כי האדם מטבעו שטוף בעסקי העוה"ז. הוא רץ ורץ כל הזמן, ולא נותן לבו לנעשה עמו. אבל אדם צריך לעצור את המרוץ הזה! אדם שאינו חושב לפחות פעם אחת ביום על יום המיתה כפשוטו, באמת אינו מסוגל למסור את עצמו לקב"ה, כי המושג 'למות' כלל אינו קיים אצלו. הוא רץ!

אדם מוכרח לחשוב לפחות פעם אחת ביום על יום המיתה בצורה אמיתית, לא מצד הפחד אלא מצד הנקודה הפשוטה: אולי היום זה היום האחרון שלי? איך אני משאיר את העולם ואני הולך? האם אני מסודר לצאת מכאן או לא?

הגמ' אומרת: "חזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן" (פסחים ט ע"א). אחת ההבנות בזה היא, כי החבר חי כל הזמן בהרגשה: אולי עוד מעט לא אהיה כאן, ואז אכשיל אחרים באכילת טבל.

זוהי דוגמא לאדם שחי את חייו בצורה נכונה. הרי לאף אחד אין בטחון שמחר בבוקר עדיין יימצא בעולם. ממילא, הוא מסדר לעצמו את מהלך חייו בצורה ברורה: מצד אחד אילו החיים ממשיכים איך הוא חי, ומצד שני אילו ח"ו זהו יומו האחרון כיצד עליו לנהוג.

כשלא מתרגלים לחשוב בצורה כזו, הדברים נראים רחוקים ותלושים מן המציאות. אבל האדם, אם הוא קצת בר דעת, הרי הוא רואה שבכל יום ישנן מודעות אבל, ואף אחד לא חי כאן לעולם, וכיון שאינו יודע כמה בדיוק מידת ימיו, ממילא הוא מסדר שתי צורות של חיים: חיים שיש מחר, וחיים שאין מחר. החיים שיש מחר הם מהלך אחד, והחיים שאין מחר הם מהלך נוסף.

מי שלא מסדר את החיים שלו כך, הריהו שקוע עמוק בתוך ענייני העולם הזה, וא"א לדבר איתו על הנקודה הבאה. הדבר הראשון שאדם צריך להרגיש כאן בעולם הוא, שאין לו בטחון אפילו על עוד דקה אחת בלבד!

בודאי שאין לחיות עם הבנה זו בכל רגע ורגע, כי אם כן הוא לא יעשה מאומה [בדרך כלל, חוץ מיחידים שיכולים לחיות כך]. אבל לפחות שיהיה מודע לצורת חיים פשוטה זו.

הוא שוכב בלילה לישון בלי וודאות מה יהיה מחר בבוקר, והוא צריך לקחת בחשבון, שהוא אחראי להשאיר בית נטול כל תקלות, והוא בודק האם השאיר חובות שאינם ידועים לו, והוא רושם אותם בפנקסו, על מנת שלא יצא מן העולם הזה עם חוב. זה מצד החלק שהוא משאיר כאן בעולם. וכמו כן הוא מתבונן כיצד יגיע אל העולם שאליו הוא הולך, באיזו מדרגה?

זו הנקודה הראשונה שאדם צריך לקנות, שנקודת החיבור לחיים בעולם הזה תהיה נקודה שאיננה ודאית כלל! לחיות בהרגשה תמידית שאינו יודע מה ילד יום. לא מכח נקודת עצבות, אלא מתוך הכרה ברורה שזהו מהלך הבריאה בעצם: הקב"ה נתן חיים לאדם, והוא לא נתן לו ידע כמה זמן יחיה. הרצון לברוח ממחשבה בנושא, הוא בעצם רצון לברוח מן המציאות. ככל שהאדם יותר מציאותי, הוא חי עם צורת חיים מקבילה: צורת חיים של סדר לזמן, וצורת חיים שבה כל יום אולי הוא היום האחרון.

ע"י יישום דברים אלו בפשוטם ממש, נעשה האדם מקושר לשני העולמות: גם לעולם הזה לצורך עבודת ה', וגם לעולם העליון ששם הוא המקום שיצטרך להגיע אליו.

רק כאשר אדם חי בצורה כזאת, וזוהי מערכת חיים אמיתית אצלו ולא מן השפה ולחוץ – אז שייך להתחיל לדבר עמו על נקודה של מסירות נפש למען קרבת ה' [איננו מדברים עדיין על הנקודה לחיות במסירות נפש, אלא על מסירות נפש לשעתה].

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5