——–
א. וידבר ה' אל משה אחרי מות שני בני אהרן (טז.א)
יש להבין, איזה מאמר אמר ה' למשה בקרא ד-"אחרי מות שני בני אהרן"? דמשמע כי זהו ציווי בפני עצמו. שהרי לאחר מכן ממשיך הפסוק: "ויאמר ה' אל משה וכו'"?
ב. אחרי מות שני בני אהרן (טז.א)
איתא בויקרא רבה (כ.ז) – זה שאמר הכתוב (תהילים עח.סג): "בחוריו אכלה אז ובתולותיה לא הוללו"- "בחוריו"- אלו נדב ואביהוא בני אהרן. "אכלה אש"- לפי שבתולותיו לא הוללו, מלשון הלולא ומשתה חתונה. שהרי כמה בתולות נאות יושבות עגונות וממתינות להם, והם אמרו: אחי אבינו מלך, אחי אמנו נשיא, אבינו כהן גדול, אנו שני סגני כהונה, איזו אשה ההוגנת לנו.
ויש להבין, כיצד שני צדיקים אלו, הגיעו כביכול לכדי גאווה – בביטולם ישובו של עולם?
ג. בזאת יבוא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעולה (טז.ג)
יש לבאר כוונת הפסוק!
ד. ונתן אהרן על שני השעירים גרלות גורל אחד לה' וגורל אחד לעזאזל (טז.ח)
יל"ע, מדוע דווקא השעיר הפנימי, אשר בו מתעסק הכהן הגדול עצמו – בהכנסת דמו לפני ולפנים בקדושה וטהרה, ובהקרבת אימוריו על המזבח, איננו מועיל לכפר כי אם על טומאת מקדש וקדשיו.
בשונה משעיר המשתלח, אשר אין לגבוה ממנו כלום, והמתעסק בו אינו אלא איש עתי, [זר] ואפילו טמא, ואין בו את כל עבודות הקודש – דווקא הוא המכפר על כל הקלות והחמורות. אתמהה!
ה. את משפטי תעשו ואת חוקותי תשמרו ללכת בהם (יח.ד)
צ"ב, מה שייכות ישנה בין המשפטים לבין פרשת העריות, שנכתבה היא בסמוך לה לאחר מכן?
ו. אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (יח.ה)
פירש רש"י – "וחי בהם"- ולא שימות בהם.
ויש לתמוה, הרי פשוט שאין חובה למסור נפש למות על קידוש ה', אלא רק על ג' האיסורים הידועים בלבד. א"כ מה חידש לנו קרא באומרו: "וחי בהם"?
ז. ושמרתם אתם את חוקותי ואת משפטי (יח.כו)
יש לדקדק, דלכאורה תיבת "אתם" מיותרת היא?
{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}
יבואר ע"פ יסודו של הגר"א לאפיאן זצ"ל בספרו לב אליהו (פר' אמור) בעניין הנאות העוה"ז. וז"ל – מעתה יובן יפה, מדוע מודים כולם דבעינן "לכם" ביום שניתנה בו תורה. כל עבודתנו לה' יתברך ואהבתנו אותו תלויה בזה שנוכל לעבדו גם באכילה ושתיה וכו'. על ידי התורה שקיבלנו בהר סיני יכול "הלכם" להפוך גם הוא להיות לה', ואדרבא, זוהי כל תכלית בריאת האדם. עכ"ל.
א"כ מבואר – כי אסור לאדם לצער את עצמו, הדרך להתעלות בתורה חייבת להגיע ע"י הנאות העוה"ז לשם שמים, כי זוהי כל תכלית הבריאה.
{לפ"ז כל הקושיות מתורצות }
הקושיות א' וב' מתורצות – סברו בני אהרון כי בכדי להתעלות בתורה, אפשר להגיע לכך רק מכח צעור וסיגוף הגוף. וביניהם: לפרוש מן האשה וכו', לכן לא נשאו הם נשים.
ובוודאי שלא היתה בצדיקים אלו שום גאווה כלל, אלא כל מטרתם היתה למען עלייתם ברוחניות. אך טעו הם בזה, כי הדרך להתעלות רוחנית חייבת להגיע דווקא ע"י הנאות העוה"ז בקיומן לשם שמים, כי זוהי כל תכלית הבריאה.
יסוד זה מלמדת אותנו התורה לדורות, כמאמר מיוחד "אחרי מות שני בני אהרון"- אשר הינו מאמר בפני עצמו, ללמדנו מה היה שורש חטאם של בני אהרון ומהי הדרך הנכונה להתעלות ברוחניות.
לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – רצתה התורה לרמז לנו, כי "בזאת יבוא אהרון אל הקודש"- בכדי להתקדש ולהתעלות ברוחניות ו"לבא אל הקודש", אפשר להגיע רק ע"י "פר בן בקר לחטאת ואיל לעולה"- באכילה ושתייה כדבעי – לשם ה', למען התחזקותו לעבודת הבורא.
וכן "בכתונת בד קודש ילבש"- ע"י בגדים מכובדים ונאים, כי דווקא מכח הנאתו מן העוה"ז לצורך עלייתו הרוחנית, אפשר להגיע אל "הקודש".
לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – עניין שני השעירים מסמלים את ב' הדרכים לעלייה רוחנית. כי אומנם ישנו את "השעיר לה'"- המסגף נפשו ואינו יוצא מביהמ"ק – כביכול אינו נהנה מן העוה"ז כלל.
מאידך, ישנו את השעיר המובל "לעזאזל"- אשר יוצא מן המקדש – כביכול, נהנה הוא מן העוה"ז לשם ה'.
מבואר, כי בעוד שהשעיר לה' מועיל לכפר רק על טומאת מקדש וקודשיו, השעיר לעזאזל אשר עובד את ה' ע"י קידוש הנאות העוה"ז, מכפר הוא על כל העבירות הקלות והחמורות גם יחד. ללמדנו, כי הדרך השלימה בעבודת ה', באה דווקא מכח קידוש הנאות העוה"ז.
לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – סמיכות פרשת המשפטים לפרשת העריות באה ללמדנו, כי הדרך להגיע "למשפטים"- ולשמירת התורה והמצוות, צריכה להיות סמוכה ומעורבת בהנאות העוה"ז אשר יעשו לשם שמים. כי רק ע"י כך אפשר להגיע להתעלות רוחנית אמיתית. (אך כמובן צריכה היא זהירות לבל ישתמש בהנאות העוה"ז שלא לשם ה', לחטוא לפני ה' ח"ו).
לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – דרך התורה צריכה להיות בבחינת "וחי בהם – ולא שימות בהם" היינו, כי לא הצומות והסיגופים הינם הדרך להגיע אל הנקודה הרוחנית באדם. אלא להפך, הצרכים החומריים, והנאות העוה"ז, דווקא מכוחם – אם יעשו לשם שמים – יפעלו הם את שלימות האדם. כי רק ע"י ה"וחי בהם" אפשר להתעלות ברוחניות בעבודת ה' השלימה.
ולפ"ז גם הקושיא השביעית מתורצת – דקדקה התורה ביתורה תיבת "אתם". לרמז, כי אם "ושמרתם"- תשמרו ותלכו בדרך התורה בבחינת "אתם"- לטובתכם ובשבילכם, ע"י השתמשות בענייני העוה"ז לשם ה'. תגיעו אז להתעלות רוחנית אמיתית עד לבחינת "את חוקותי ואת משפטי"- עבודת ה' בשלימות.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה
פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…