ההבדל בין בקשה חומרית לבקשה רוחנית

——–

הנה, כפי שהתבאר לעיל, ודאי שאדם צריך לבקש אף על צרכיו הגשמיים, כמו צורכי פרנסה, בריאות, משפחה וכדומה. ואדרבה, בתחומים הללו יכול הוא לחוש יותר במוחשיות את רגש התלות והתקווה לישועת ה'. אדם שמתפלל רק על יראת שמים – ולא מבקש על פרנסתו, סימן שגם מה שמבקש על יראת שמים, אינו מאמיתות ליבו.

ואולם כאשר האדם מתפלל על דברים גשמיים, אין לו לבקש גבוהה-גבוהה, ולחפוץ מעל ומעבר למה שהוא צריך. וכמו שכותב בספר משנת רבי אהרון: "…גם בליבו יהיה המבוקש אך במידה מועטה ובהסתפקות גדולה. ודבר זה נובע מהידיעה הברורה כי אין מגיע לאדם מאומה, והכל הוא נדבה וחסד מאתו יתברך. וממילא, גם בפנימיות לבבו, אי אפשר שירצה וידרוש הרבה. וכשירגיש כך, נמצא, שכשיקבל, יחשוב כאילו ניתן לו כל טוב, וממילא ישמח בהם שמחה גדולה אמיתית", וכבר אמר יעקב אבינו: "כי חנני אלוקים וכי יש לי כל "! זו צריכה להיות הרגשתו הפנימית של היהודי, שלא חסר לו כלום, וממילא משאלותיו החומריות מועטות וצנועות. [כמובן שהדבר תלוי במדרגת האדם, ובכל מקרה, כל עוד האדם מרגיש שיש לו חסרון וצורך בדבר מסויים, ודאי שעליו לפנות על כך בתפילה לה', גם אם עבור אדם אחר זה אולי 'מותרות'].

וכמו כן בבקשות גשמיות, אל לו לאדם להתעקש ולהפציר יותר מידי על מילוי בקשתו, כי הוא איננו יודע אם הדבר טוב לו או לא.

מספרים על החסיד ר' ישראל קרדונר זצ"ל, שהיה עני מרוד, ובימי החורף המושלגים, לא היו לו אפילו נעלים לרגליו. למרות חסרונו וצערו לא התעקש בתפילתו על מילוי רצונו, ובתפילתו אמר לפני ה': רבונו של עולם, אתה יודע את מחסורי ואת הקור הרב הגורם לי צער. אם ברצונך לשמוע את תפילתי, אנא, תן לי נעלים חמות, כדי שלא יהיה לי קר וכדי שתתיישב דעתי ואוכל ללמוד ולהתפלל כראוי. אולם, אם על כל פנים, מסיבות הידועות לך, רצונך שאשאר בלי נעליים, תן לי דעת ותבונה שיסייעו לי להבין שאיני זקוק להן, ואשמח גם בלעדיהן"…

כך בבקשות גשמיות. ואולם בבקשות רוחניות – אדם יכול וצריך להתעקש שהוא רוצה עוד ועוד, ועיקר ההצלחה תלויה בעקשנות, כמובא לעיל. וכמו כן אין לאדם להסתפק במועט! כפי שאמרו חז"ל (ברכות נ ע"א): "הרחב פיך ואמלאהו" – בעניינים רוחניים הרחב פיך לבקש כל תאוותך, כי אין גבול להשגות הרוחניות שהאדם יכול להשיג.

ומקובל מצדיקים, שכאשר יהודי מתפלל על צרכיו הרוחניים, שום קטרוג אינו יכול לעכב תפילתו מלעלות השמימה.

כתב בספר חסידים: כי אם ישאל אדם דבר שהוא לשבח בוראו, כגון על לימוד תורה ושאר חפצי שמים, ושופך את נפשו עליו – הקדוש ברוך הוא שומע תפילתו, אף על פי שאין בידו מעשים טובים. (ברומו של עולם 299-302)

הרב אליהו דסלר זצ"ל כתב, שאדם הרוצה לעלות במעלות רוחניות ולהתקרב אל ה' יתברך, צריך להתייגע רבות בתורה ובמצוות, בעבודת המידות וכו', כדי לתקן את נפשו ולהכשירה. ואולם ישנה אפשרות אחרת – לעשות "קפיצת דרך" רוחנית בהתקרבות לקב"ה, וזאת על ידי תפילה. וזו לשונו (בספר "שם ושארית"): "אבל הדרך השניה היא דרך התפילה, דרך "קונה עולמו בשעה אחת" שהיא ישירה להתקרב לה' יתברך, אף על פי שעדיין לא תיקן טמטום ליבו… חידוש גדול למדנו בזה – שאם נתעורר להתפלל באמת על התקרבות אליו יתברך, נזכה לבחינת קפיצת הדרך רוחנית מעל כל המחיצות המעכבות… שמדרגת התפילה היא ברומו של עולם, היינו שהיא מעל גבי חוקי העולם… אלא מתעלים בבת אחת וזוכים לטהרת הלב. (ברומו של עולם 194)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה

כסלו התשע"ג
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5