הבסיס של היום

——–

נקטנו בדוגמא אחת של מצוה שבה מתחיל אדם את יומו, אבל כמובן שזו רק הראשית.

ניתן דוגמא נוספת. אדם מתפלל תפילת שחרית, מסיים את תפילתו, ועומד לצאת מבית הכנסת, איש איש לפי מעשיו, על התורה ועל העבודה, כל אחד פונה לדרכו.

אבל לפני שיוצאים, יש לעצור לרגע, ולדבר עם הרבש"ע בצורה פשוטה מאד: "רבונו של עולם, עומד לפָנַי יום, יום ארוך, יום שאתה נתתי לי על מנת שאעבוד אותך. ברצוני לגרום לך ביום זה נחת רוח, אבל קשה לי, ואני יודע שישנן הצלחות אך ישנן גם נפילות. אני מתחנן לפניך, ראשית כל שהמחשבה הזו שרצוני לעשות לך נחת רוח לא תמוש מזכרוני מהבוקר ועד הלילה [ודאי שכל אחד שוכח, אבל התפילה היא שאדם יזכה ללכת בבחינה של מוסיף והולך, שהשכחה תתמעט והזכרון יתחזק, כל אחד לפי מצבו], ולא רק שלא אשכח אותך, יתר על כן אני מבקש, רבונו של עולם, שבעומק הנפש, נפשי תתמלא בתשוקה ורצון לעבוד אותך לאורך כל היום".

כלומר, הבסיס ליציאה ליום, ההתחלה, הראשית, צריך להיות בצורה של תפילה, תחינה ודיבור עם הרבש"ע, שיזכהו שיוכל כל העת לזכור אותו ולרצות לעשות רצונו ית', וכן שיוכל לקיים זאת הן באיכות והן בכמות.

אם הראשית של היום בנויה בכזו צורה, שההשתוקקות של האדם היא לעשות רצון קונו, מהראשית ניתן להמשיך ולטפס הלאה.

מי שזך יותר – ובמשך הזמן כל אדם יכול להגיע לכך – ירגיל את עצמו שמיד כשייעור משנתו, מהרגע שפגה שנתו והוא בצלילות הדעת, המחשבה הראשונה שיחשוב היא הדברים שדיברנו: "רבונו של עולם, אתה הערת אותי, נתת לי יום לעבוד אותך; אני מתחנן לפניך, ראשית שלא אשכח אותך, שאזכור בכל רגע ורגע שאני נמצא כאן לעבוד אותך, וכמו כן שהלב שלי יהיה פתוח להשתוקק ולרצות לעשות לך נחת רוח".

ר' חיים מוולוז'ין זצ"ל בספרו 'נפש החיים' כתב, שהמחשבה הראשונה שאדם חושב בכל יום, היא הראשית, והיא המלווה את האדם לאורך כל היום בפנימיות. אם המחשבה הראשונה בשעת קימת האדם משנתו תהיה התשוקה לעבוד את בוראו, יזכה שהפנימיות של כל אותו יום, תהיה פנימיות של התקשרות לבורא, פנימיות של לשם שמים, פנימיות של לעשות נחת רוח ליוצרו.

ובאמת, ככל שהדברים פשוטים, כך יש בהם הסח הדעת, והיצה"ר מנסה להשכיחם. אבל אדם שכבר נכנס לעבודה, מתרגל בדברים הללו ואינו נבהל אפילו אם הוא שוכח מאה ומאתיים פעמים ביום. כל פעם הוא מתחיל מחדש, נזכר מחדש.

בהמשך היום, כשאדם שוכח ופתאום הוא נזכר, עליו להעמיד את עצמו לרגע נרעד, ולומר: "רבונו של עולם, שכחתי אותך, שכחתי שאני צריך לעבוד אותך. אני לא נבהל, אני מתחזק בחזרה, ואני מתחנן לפניך שאזכור אותך תמיד, והשכחה תלך ותתמעט וכו"'.

ודאי שהדברים צריכים לבא בהדרגה, ובהתחלה א"א לזכור כל היום, אבל לכה"פ צריך אדם לקבוע לעצמו חמש או עשר פעמים ביום שבהם הוא מתחיל את הדיבורים הללו, ולאט לאט להרחיב זאת עד שיגיע למצב שאו שהוא עוסק בתורה וחושב בלימוד, או שהוא עוסק בעבודת קונו! כל מעשיו – בין בתורה, בין בעבודה ובין בגמילות חסדים או שאר צרכיו – הכל טבול עם רצון לעבוד את השי"ת, עם זכירת הבורא, ועם ההכרה שהאדם חי למען בוראו!

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב המחבר שליט"א
בלבבי משכן אבנה – א

ספר זה בא להראות וללמד דעת כיצד יזכה האדם לדברי המס"י (פ"א) שכתב כי השלמות האמתי הוא רק הדבקות בו ית"ש
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5