האדם נוסע בתוך הזמן – אפיקי אליהו על התורה

——–

א. מוציא מצה (סדר ליל הסדר)

יש לידע, מדוע חייבים אנו לאכול ד' כזיתות מצה, כפי שאבותינו אכלו ביציאת מצרים. וכי לא מספיקה הרגשתנו כבני חורין להרגיש כאבותינו במצרים, מדוע צריכים אנו אף "לאכול" כאבותינו?

ב. עוד יל"ע, דהרי עיקר שמחת החג הינה על החירות ביציאת אבותינו ממצרים – משעבוד פרעה הרשע. וכל עניין המצות – נגרם בדרך אגב מפני שמיהרו לצאת ממצרים.

א"כ צ"ב, מדוע מחוייבים אנו לאכול מצות כפי שאכלו אבותינו ביציאת מצרים? הרי עיקר החג אינו על אכילת המצות כלל?

ג. ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל וכו' (שמות יב.כז)

יש להבין, מדוע נקרא חג הפסח -"פסח" בסגול – בלשון הווה. מדוע לא נקרא חג הפסח – בקמץ – בלשון עבר, הרי נקרא "חג הפסח" ע"ש הפסיחה שפסח הקב"ה במצרים וכו' אשר היתה בעבר?

ד. את יום חג המצות הזה את יום מקרא קודש הזה זמן חרותנו באהבה וכו' (תפילת העמידה)

יש להבין, כיצד אומרים אנו בתפילה "זמן חרותנו"- וכי זהו "זמן חרותנו", הרי הינו רק זכר לחירותנו?

ה. הא לחמא עניא די אכלו אבהתנא במצרים וכו' (הגדה)

יש לדקדק, לאותם הגורסים "הא לחמא עניא וכו'", דהרי אין זה הלחם שאכלו אבותינו במצרים בעבר [אלא רק דומה למה שאכלו]?

ו. רשע מה הוא אומר? מה העבודה הזאת לכם, "לכם" ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר, ואף אתה הקהה את שיניו ואמר לו: "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים": "לי"- ולא לו. אילו היה שם, לא היה נגאל (הגדה)

יל"ע, וכי איזו תשובה היא זו לבן הרשע "אילו היה שם, לא היה נגאל"?, מה שייכות ישנה בין גאולת מצרים שהיתה בעבר, לבן הרשע – הכופר בעיקר כעת?

ז. בכל דור ודור חייב אדם לראות את עצמו, כאילו הוא יצא ממצרים, שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, שלא את אבותינו בלבד גאל הקב"ה אלא אף אותנו גאל עמהם שנאמר: ואותנו הוציא משם וכו' (הגדה)

יש להבין, מדוע "חייב" אדם לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים, מה העניין שחייב להרגיש כך?

ח. עוד יש להבין, דאמר: "אלא אף אותנו גאל עמהם"- וכי יצאנו ונגאלנו אנו ממצרים?

{כל הקושיות מתורצות ביסוד אחד}

יבואר ע"פ יסודו של הגרא"א דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (ח"ב עמ' 21) בעניין שורש נצחיות ישראל. וז"ל – שלא למזכרת אנו חוגגים את המועדים, אלא חוזרים אנו בהם לתוכנם המקורי – לאותה קדושת הזמן שנשפעת גם עכשיו כבעת ההיא.

אמר מו"ר זצ"ל (הרב צבי הירש ברוידא זצ"ל מקלם) כי לא הזמן עובר על האדם, אלא האדם נוסע בתוך הזמן. למשל: בשבת הראשונה כאילו נקבעה "תחנה" ששמה שבת, ובכל שבוע ושבוע מגיע האדם לאותה "תחנה" עצמה – ממש אותה השפעת קדושה עצמה של שבת בראשית.

וכן במועדים: בכל שנה ושנה חוזר האדם ומגיע אל "תחנת" גאולת מצרים, אשר בזמן ההוא אפשר להשיג השפעת הגילוי של חירות – זמן חירותנו ממש. עכ"ל.

א"כ מבואר – כי זמני השבתות והמועדים אינם רק זיכרון לאותם מועדי ניסי ה' אשר קרו עם עם ישראל בעבר – אלא הינם חזרה ממשית לתחנה המקורית של המועד בדיוק כפי שהיה בעבר, ואפשר לזכות בהשפעת הגילוי בדיוק כפי שנעשה מקדמא דנא.

{לפ"ז כל הקושיות מתורצות}

הקושיות א' וב' מתורצות – חייבים אנו באכילת מצה בפסח, על אף שעיקר החג הינו על "זמן חירותנו", היות והחג איננו רק זכר ליציאת מצרים – אלא יציאתנו ממש ממצרים – ברגע זה.

לכן מחובתנו להרגיש בדיוק כפי שיצאו אבותינו ממצרים – כאכילתם את המצות עקב מיהורם [על אף שקרה הדבר בדרך אגב].

לפ"ז גם הקושיא השלישית מתורצת – חג הפסח נקרא חג הפסח בסגול – בלשון הווה דווקא, ולא בלשון עבר. ללמדנו, כי עניין "הפסח"- הפסיחה והנס אשר עשה הקב"ה עם אבותינו במצרים, איננו רק בעבר, אלא הינו בהווה בכל פסח ופסח, בכל דור ודור – משפיע עלינו ה' את אותה השפעה של נס "הפסיחה" לחגוג את "הפסח"- בהווה.

לפ"ז גם הקושיא הרביעית מתורצת – חג הפסח הינו "זמן חירותנו" ממש, ולא רק זכר לחירותנו – בכל פסח ישנה את אותה "תחנה" של מועד זמן חירותנו – בדיוק כפי שהיה בעבר.

לפ"ז גם הקושיא החמישית מתורצת – הגורסים "הא לחמא עניא" שפיר גירסתם, היות וחג הפסח הינו ממש זמן יציאתנו ממצרים.

ממילא, המצה אשר אנו אוכלים איננה רק דומה למצה של אבותינו במצרים, אלא הינה ממש "הא לחמא עניא"- הלחם עוני שהיה במצרים, כי הרי חג הפסח כעת הינו ממש יציאתנו ממצרים, בעומדנו כעת בתחנת גאולתנו.

לפ"ז גם הקושיא השישית מתורצת – היות וכל עניין החג הינו הרגשתנו ממש ביציאת מצרים, אין ראוי יותר מלענות לאותו בן רשע הכופר בעיקר בלשון עבר: "אילו היה שם, לא היה נגאל"- וממילא אין אתה ראוי לחגוג את חג הפסח, שהרי אותו רשע -"לא היה נגאל". ולא היה יוצא – בעבר, ואף לא יוצא – בהווה ממצרים, כי הרי לא שייך בו כל עניין החג.

ולפ"ז גם הקושיות ז' וח' מתורצות – "חייב" אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, "ואף אותנו גאל עמהם"- כיסוד החגים, אשר הינם ממש כאותו מועד שהיה בעבר.

עצירתנו בתחנת חג הפסח מחייבת אותנו להרגיש כאילו יצאנו ממצרים. שהרי ברגע זה יוצאים אנו ממצרים, ואף אותנו גואל ה' – בכל פסח ופסח בכל דור ודור.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב אליהו יוחאי אלקיים שליט"א
אפיקי אליהו על התורה

פירושים חידושים וביאורים על דרך המוסר והדרש, תוך ביאור כולם ביסוד אחד
זכני השי"ת בטובו ובחסדו
הצב"י אליהו יוחאי אלקיים
פעיה"ק יבנה תובב"א – שנת תשע"ב לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5