הַאִם הַהַקְצָנָה הִיא דֶּרֶךְ נְכוֹנָה אוֹ לָאו, וּבְאִם כֵּן כֵּיצַד וּמָתַי לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהּ?

——–

בענין שבירת מדת הגאוה הכעס וכיוצא מצינו ברמב"ם (הלכות דעות פ"ב ה"א): מי שהוא בעל חמה, אומרים לו להנהיג עצמו שאם הוכה וקולל לא ירגיש כלל… ואם היה גבה לב, ינהיג עצמו בבזיון הרבה, וישב למטה מן הכל, וילבש בלויי סחבות המבזות את בעליהן, עד שיעקור גובה הלב ממנו, ויחזור לדרך האמצעי שהיא דרך הטובה, ולכשיחזור לדרך האמצעי ילך בה כל ימיו, ועל קו זה יעשה בכל הדעות וכו'.

הרי שאופן זמני, כדי שישיג האדם את הדרך האמצעית והטובה יש לנקוט מתחילה בלבד בהקצנה, על מנת לבסוף להגיע לדרך האמצעית, וכן הוא בכל הדעות כגון פרישות מן התאוה והחומריות וכיוצא.

הרי שבדוקא נקט הרמב"ם דרך הקיצוניות רק לשלב ההתחלתי בלבד והטעם לפי שהמקצין בפרישות יתרה ובדעתו לילך בה בדרך קבע, בדרך כלל יבוא לו זאת מצד החיקוי והרצון להדמות לצדיקים ואנשי השם, ובכך מסתכן הוא בסכנות גדולות, ראשית בכך שיקצין בפרישות ממאכל ומתענוגי העולם וינהג כקדושי ופרושי עולם, יחזיק וישמח בעצמו להיותו כאחד מהם, וכאשר יפול מנוהג זה יחדל מכל וכל, להיותו מתאוה להחשב כאנשי השם, ולא יסכים להתפשר על פחות מכן, וירחק לבסוף אף מדרך הבינונית והרצויה.

ושנית, בנקל יפול ברשת הגאוה אחר שהמניע אותו לזה הוא החיקוי.

ושלישית, בשביל שאוחז הוא בדרך הפרישות בקיצוניות יחוש סיפוק רב בעיני עצמו להיותו מעל כולם, ובכך יתפשר ביתר הדברים שמחויב הוא בהם ויקל ראשו בדברים אחרים, והוא להיות שפרישות זו שנהג בה עדיין אינה מצד מהותו, אלא מצד התלהבותו והתפעלותו מאנשי השם ומחפצו לחקותם.

וכמו כן המסילת ישרים שלל בכל תוקף פרישות זו (ראה בשער החסידות פי"ח).

עד כאן דברנו בחלק ה"סור מרע", לסור ממדות ודעות רעות שאז יש לילך בהקצנה בשלב ההתחלתי ואין חשש כאמור לגאוה בהיותו מודע לעצמו שאין בכוונתו לדבוק בדרך זו בקביעות, אם כן יודע הוא את מקומו, שאינו אלא עובד זמני להגיע לדרך האמצעי, כך שלא יתימר להדמות לגדולי עולם אנשי השם.

אולם בחלק ה"עשה טוב", וכגון להתמיד בתורה בקיצוניות יום ולילה, לכון בכל התפילות והברכות החל מראש ועד סוף וכן במתן צדקה לפזר מיד ממונו בקיצוניות, בכגון אלו לא מצינו שיש לנקוט בקיצוניות ואפילו לא בשלבי התחלה על מנת להגיע לדרך הבינונית, והטעם לכך להיות רוב בני העולם אינם יכולים לעמוד בזה, שלא כמו בחלק הסור מרע הנ"ל אפשר עוד לעמוד בזה בדרך התחלתית אחר שהוא ב"שב ואל תעשה", מה שאין כן בחלק ה"עשה טוב" שהוא ב"קום ועשה" -אף בדרך ההתחלתית לא יוכלו עמוד בה רוב ככל בני האדם. ועוד להיות שאלו מעשים בפועל בהכרח שיפול בגאוה בעשותו אותם ואפילו כשאינם אלא בשלבי ההתחלה, לכך הדרך בהם להתקדם ולהוסיף בכל זמן מעט או הרבה ובלבד שלא להשאר על עומדו.

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נפשי בשאלתי חלק א – שו"ת

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5