——–
ובזה יובן הנאמר בדין עבד עברי, שלאחר שש שנים שדינו לצאת לחופשי, אם אומר(שמות כא, ה): "אהבתי את אדוני את אשתי ואת בני לא אצא לחפשי", נאמר שם: "והגישו אדוניו אל האלוקים והגישו אל הדלת או אל המזוזה ורצע אדוניו את אוזנו במרצע ועבדו לעולם".
והגמרא (קידושין כ"ב ע"ב) שואלת: מדוע דוקא רוצעים את אזנו ולא איבר אחר? ועונה הגמרא: אוזן ששמעה על הר סיני "עֲבָדַי הם" ולא עבדים לעבדים, והלך וקנה אדון לעצמו – תירצע. והוא לכאורה קשה, דמה בכך שהלך וקנה אדון לעצמו, והלא עבד עברי חייב בכל המצוות שבתורה, ואם כן מה גרע בכך שקנה אדון לעצמו?
אלא הביאור הוא, כל מטרת ה' יתברך בשעבוד מצרים שנים כה רבות, למען נעתיק את תכונת העבדות אליו, ובזאת רצה להעניק לנו את החירות האמיתית ביותר, כי בכך שלא נרגיש שום אדנות מבלעדו, אלא יהא הוא אדוננו הבלעדי, בזה בעצם נהיה בני חורין אמיתיים, כי עבדותנו לבורא אינה כעבד לרבו שיש לרבו רווח אישי בעבדות עבדו, עבדותנו להקב"ה היא חירותנו הגדולה ביותר אחר שכל מעשינו יזקפו לזכותנו הבלעדית ולאושרנו בב' עולמות.
ולכך נאמר בדברה ראשונה שבעשרת הדברות: "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", וידוע מה שמקשים המפרשים, למה לא נאמר "אנכי ה' אלקיך אשר בראתי שמים וארץ", שזה מראה לכאורה יותר על אנוכיות שמו יתברך שהינו מקור הכל הממציא יש מאין. ולדרכינו יובן, שהרי כאן דורש הקב"ה מישראל עבדות למצוותיו וזו מטרת קבלת התורה, לכך מדגיש הוא שפדאם ממצרים מבית עבדים על מנת שיעתיקו תכונת העבדות אליו, וזו היתה כל מטרתו בשעבוד מצרים ובגאולתן של ישראל לפדותן מ"בית עבדים", ולכן הדגיש "מבית עבדים" שהרי היה די לומר אשר הוצאתיך מארץ מצרים, אלא רצה לומר פדיתיך ממקום שהייתם עבדים שם דייקא, כדי שתעתיקו עבדות זו אלי.
מה שאין כן אילו היה אומר אשר בראתי שמים וארץ היה משמע שברצונו לחייבנו באמונת חידוש העולם בריאת שמים וארץ, ואין זה המכוון, שהרי אמונה זו של חידוש העולם זוהי גם אמונת אומות העולם המאמינים בא-ל עליון שחידש עולם, אולם יחודיותנו על כל האומות היא באמונת ההשגחה הפרטית בכל רגע ורגע, וזו אמונתנו שנתבררה לנו מיציאת מצרים, שמראשיתה ועד סופה היתה לשם גילוי השגחתו הפרטית עלינו, והיא המחייבת עבדות אחר שהוא האדון שהיה – הוא האדון עתה, והוא ש"עשה" לכל המעשים, הוא כמו כן "העושה" לכל המעשים, והדבר מחייב עבדות, ולכך ההדגשה שבדברה הראשונה שבעשרת הדברות היא: "אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים", להורות על הנזכר.
ועכשיו, אותו עבד שעבד שש שנים וחש בנפשו "עבדות" מהי, הנה אותו עבד מזדמנת לו אפשרות לאחר שש שנים להשתחרר מעבדות אדונו, ולהיות עבד למלכו, אשר זה רצון ה' מכל יהודי ויהודי, ובמקום להעתיק את תכונת ה"עבדות" למלכו, הולך הוא ומרצונו נותן את תכונת העבדות שלו שרכשה – אמנם בעל כרחו – לבשר ודם ונמכר לו, ונותן לו את תכונת הכניעה והעבדות שלו, במקום שעד שכבר נזדמן לו להרגיש מהי עבדות, הלא היה עליו לנצל את אפשרות שחרורו להיות עבד מלכו של עולם, הרי שבידים הלך זה ועשה היפך מה שעשה הקב"ה, ששעבדנו במצרים כדוגמת זה שנשתעבד עתה על מנת שנעתיק את עבדותנו אליו, וזה הולך ועושה היפך מזה.
ועל כן רוצעים את אזנו לאמור: אוזן ששמעה על הר סיני "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים", כל מטרת הוצאת עם ישראל ממצרים למען יעתיקו את עבודתם לה' יתברך, שכמו כן עבד זה נשתעבד לעבודת עבד וטעם טעמה של כניעה, במקום להעתיקה למלך מלכי המלכים – הולך וקונה אדון לעצמו – תירצע, וזאת על מנת לעוררו על טעותו.
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בים דרך – בראשית
אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…