דף רצ"ט ע"ב – הזוהר הקדוש (כולל תרגום בעברית) ספר דברים

אזהרה – אדם שלא מילא כרסו ש"ס ופוסקים אסור בלימוד לעומק של ספר הזוהר ומותר רק בגירסא (קריאה ללא ניסיון הבנה), כל תיאור של הקדוש ברוך, אינו אלא כוונה לסודות שמדברים בעולמות העליונים והשם יתברך אין לו גוף או דמות הגוף, לא גשמי ולא רוחני חס ושלום. התרגום איננו בא להסביר את הסודות שנמצאים בספר הזוהר.

לימוד הזוהר הקדוש מסוגל להרבה עניינים – ניתן לקרוא על כך כאן

—-

בְּגִין דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי, דְּאַף עַל גַּב דְּהַהוּא בַּר נַשׁ אִיהוּ בְּבֵי אֲסִירֵי דְּמַלְכָּא, וְאִיהוּ אָסִיר בְּבֵי אֲסִירֵי, דְּיִשְׁתְּדַּל בַּר נַשׁ עָלֵיהּ, וִיסַיֵּיעַ לֵיהּ לְאַפָּקָא לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. וַהֲוָה אָמַר הָכִי. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דָּן דִּינִין דִּבְנֵי עָלְמָא לְעֵילָּא, הֵן לַמָּוֶת הֵן (דף רצ"ט ע"ב) לְשָׁרוּשֵׁי, הֵן לַעֲקוֹר, הֵן לַעֲנוֹשׁ נְכָסִין, וּלְאָסוּרִין. מַאן דְּאִתְחֲזֵי לַעֲנוֹשׁ נְכָסִין, נָפַל בְּבֵי מַרְעֵיהּ, וְלָא יִתְסֵּי, עַד דְּיִתֵּן כָּל מַה דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ. כֵּיוָן דְּאִתְעֲנָשׁ בְּמָמוֹנֵיהּ, וְיָהִיב כָּל מַה דְּאִתְגְּזַר עָלֵיהּ, אִתְּסֵי, וְנָפַק מִבֵּי אֲסִירֵי. וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלֵיהּ דְּיִתֵּן עוֹנְשֵׁיהּ וְיִפּוּק.

{ מִשּׁוּם שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁאוֹתוֹ אָדָם הוּא בְּבֵית אֲסִירֵי הַמֶּלֶךְ וְהוּא אָסוּר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל אָדָם עָלָיו וְיַעֲזֹּר לוֹ לְהוֹצִיאוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְהָיָה אוֹמֵר כָּךְ: הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דָּן דִּינִים שֶׁל בְּנֵי הָעוֹלָם לְמַעְלָה, הֵן לְמָוֶת, הֵן לְשָׁרְשׁוֹ, הֵן לַעֲקֹר, הֵן לַעֲנֹשׁ בִּנְכָסָיו, וְלֶאֱסֹר אוֹתוֹ. מִי שֶׁנִּרְאֶה לַעֲנֹשׁ נְכָסִים, נוֹפֵל בְּבֵית חָלְיוֹ, וְלֹא יִתְרַפֵּא עַד שֶׁיִּתֵּן כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו. כֵּיוָן שֶׁנֶּעֱנָשׁ בְּמָמוֹנוֹ וְנוֹתֵן כָּל מַה שֶּׁנִּגְזַר עָלָיו, יִתְרַפֵּא, וְיוֹצֵא מִבֵּית הָאֲסוּרִים. וְעַל זֶה צָרִיךְ לְהִתְעַסֵּק עִמּוֹ שֶׁיִּתֵּן עָנְשׁוֹ וְיֵצֵא. }

מַאן דְּיִתְחֲזֵי לְשָׁרוּשֵׁי, יִתְפְסוּן לֵיהּ, וְיָהֲבֵי לֵיהּ בְּבֵי אֲסִירֵי, עַד דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִכֹּלָּא. וּלְזִמְנִין דְּיִשְׁתְּרַשׁ מִשַּׁיְיפֵי, אוֹ מֵחַד מִנַּיְיהוּ, וּלְבָתַר יַפְּקוּן לֵיהּ מִבֵּי אֲסִירֵי. מַאן דְּיִתְחֲזֵי לַמָוֶת, הָכִי הוּא, דְּאִילּוּ יִתֵּן כָּל כּוּפְרָא, וְכָל מָמוֹנָא דְּעָלְמָא לָא יִשְׁתְּזִיב.

{ מִי שֶׁרָאוּי לְשָׁרְשׁוֹ, יִתְפְּסוּ אוֹתוֹ, וְיִתְּנוּ אוֹתוֹ בְּבֵית הָאֲסוּרִים עַד שֶׁיִּשְׁתָּרֵשׁ מֵהַכֹּל. וְלִפְעָמִים מִשְׁתָּרֵשׁ בְּאֵיבָרָיו אוֹ מֵאֶחָד מֵהֶם, וּלְבַסּוֹף יוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִבֵּית הָאֲסוּרִים. מִי שֶׁרָאוּי לְמָוֶת – כָּךְ הוּא, שֶׁאִלּוּ יִתֵּן כָּל הַכֹּפֶר וְכָל מָמוֹן שֶׁבָּעוֹלָם, לֹא יִנָּצֵל. }

וְעַל דָּא אִצְטְרִיךְ לְאַסְיָא חַכִּים, לְאִשְׁתַּדְּלָא עָלֵיהּ, אִי יָכִיל לְמֵיהַב לֵיהּ אַסְוָותָא מִן גּוּפָא, יָאוּת. וְאִי לָאו, יִתֵּן לֵיהּ אַסְוָותָא לְנִשְׁמָתֵיהּ, וְיִשְׁתְּדַל עַל אַסְוָותָא דְּנִשְׁמְתָא. וְדָא הוּא אַסְיָא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִשְׁתְּדַל עָלֵיהּ בְּהַאי עָלְמָא וּבְעָלְמָא דְּאָתֵי.

{ וְעַל זֶה צָרִיךְ לְרוֹפֵא חָכָם שֶׁיַּעֲסֹק בִּרְפוּאָתוֹ. אִם יָכוֹל לָתֵת לוֹ רְפוּאָה מִן הַגּוּף – מוּטָב, וְאִם לֹא – יִתֵּן לוֹ רְפוּאָה לְנִשְׁמָתוֹ, וְיִשְׁתַּדֵּל בִּרְפוּאַת נִשְׁמָתוֹ. וְזֶהוּ רוֹפֵא שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁתַּדֵּל עָלָיו בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא. }

אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, עַד הַשְׁתָּא לָא שְׁמַעְנָא מֵאַסְיָא דָּא, וּמִסִּפְרָא דָּא. בַּר מִזִּמְנָא חֲדָא, דְּאָמַר לִי טַיְּיעָא חֲדָא, דְּשָׁמַע לַאֲבוֹי, דְּאַסְיָא חַד הֲוָה בְּיוֹמוֹי, דְּכַד הֲוָה מִסְתְּכַּל בְּבַּר נָשׁ, כַּד אִיהוּ בְּבֵי מַרְעֵיהּ, הֲוָה אָמַר, דָּא חַי וְדָא מֵת. וַהֲווּ אַמְרִין עָלֵיהּ דְּהוּא זַכָּאָה קְשׁוֹט, דְּחִיל חַטָּאָה. וְכָל מַה דְּלָא יָכִיל (אצ"ל למזבן) לְמִדְבַּק מַה דְּאִצְטְרִיךְ, אִיהוּ הֲוָה קָנֵי, וְיָהִיב מִדִּילֵיהּ. הֲוָה אַמְרִין, דְּלֵית חַכִּים בְּעָלְמָא כְּגִינֵיהּ. וּבִצְלוֹתֵיהּ הֲוָה עָבִיד יַתִּיר, מִמָּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּידוֹי. וּכְדְדָמֵי לָן, דָּא הֲוָה הַהוּא אַסְיָא.

{ אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, עַד עַתָּה לֹא שָׁמַעְתִּי מֵרוֹפֵא זֶה וּמִסֵּפֶר זֶה, חוּץ מִפַּעַם אַחַת שֶׁאָמַר לִי סוֹחֵר אֶחָד, שֶׁשָּׁמַע לְאָבִיו שֶׁרוֹפֵא אֶחָד הָיָה בְיָמָיו, שֶׁכַּאֲשֶׁר הָיָה מִסְתַּכֵּל בְּבֶן אָדָם כַּאֲשֶׁר הוּא בְּבֵית חָלְיוֹ, הָיָה אוֹמֵר, זֶה חַי וְזֶה מֵת. וְהָיוּ אוֹמְרִים עָלָיו שֶׁהוּא צַדִּיק אֲמִתִּי, יְרֵא חֵטְא, וְכָל מַה שֶּׁלֹּא יָכֹל לְהַשִּׂיג מַה שֶּׁנִּצְרָךְ, הוּא הָיָה קוֹנֶה וְנוֹתֵן מִשֶּׁלּוֹ. וְהָיוּ אוֹמְרִים שֶׁאֵין חָכָם בָּעוֹלָם כָּמוֹהוּ, וּבִתְפִלָּתוֹ הָיָה עוֹשֶׂה יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה בְיָדָיו. וְכִמְדֻמֶּה לָנוּ, זֶה הָיָה אוֹתוֹ רוֹפֵא. }

אָמַר הַהוּא טַיְּיעָא, וַדַּאי סִפְרָא דִּילֵיהּ בִּידִי אִיהוּ, דְּקָא יָרִיתְנָא מֵאָבִי אַבָּא, וְכָל מִלּוֹי דְּהַהוּא סִפְרָא, כֻּלְּהוּ אִתְיַיסְּדוּן עַל רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ, וּמִלִּין דְּאַסְוָּותָא סַגִּיאִין, דְּאִיהוּ אָמַר דְּלָא יָאוּת לְמִפְעַל לוֹן, בַּר (אי) אִיהוּ דְּחִיל חַטָּאָה.

{ אָמַר אוֹתוֹ סוֹחֵר, וַדַּאי סִפְרוֹ בְיָדִי הוּא, שֶׁיָּרַשְׁתִּי אוֹתוֹ מֵאֲבִי אַבָּא, וְכָל דְּבָרָיו שֶׁל אוֹתוֹ סֵפֶר, כֻּלָּם מְיֻסָּדִים עַל סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְסוֹדוֹת נֶעְלָמִים מָצָאתִי בוֹ וּדְבָרִים שֶׁל רְפוּאָה רַבִּים, שֶׁהוּא אָמַר שֶׁלֹּא רָאוּי לַעֲשׂוֹת אוֹתָם חוּץ אם הוּא יְרֵא חֵטְא. }

וְאִינּוּן מִמַּה דְּהֲוָה עָבִיד בִּלְעָם, דְּהֲוָה לָחִישׁ לְחִישִׁין עַל מְרָע, וַהֲוָה אָמַר בְּפוּמוֹי וְאִתְסֵּי מִיַּד. וְכֻלְּהוּ בָּרִיר לוֹן בְּהַהוּא סִפְרָא. וְאָמַר, דָּא אָסוּר, וְדָא מוּתָּר לְמַאן דִּדְחִיל חַטָּאָה. בְּגִין דְּמַרְעִין סַגִּיאִין אָמַר, דְּתַלְיָיא אַסְוָותָא דִּלְהוֹן, בִּלְחִישׁוּ דְּפוּמָא. וְאִינּוּן מִסִּטְרָא דְּנָחָשׁ, וּמִנְּהוֹן מִסִּטְרָא דְּקֶסֶם. וְכָל אִינּוּן דְּאָסוּר לוֹמַר בְּפוּמָא, וְאָסוּר לְמֶעְבַּד בְּעוֹבָדָא, הֲוָה אָמַר. עַד דְּאַשְׁכַּחְנָא עַל מַרְעִין יְדִיעָאן דְּאִצְטְרִיךְ לוֹמַר כַּךְ. וּלְנַדּוּיֵי בְּנִדּוּי וּבְשַׁמָתָא, עַל הַהוּא מְרָע. וְאִיהוּ תַּוָּוהָא סַגִּי לְגַבָּן.

{ וְהֵם מִמַּה שֶּׁהָיָה עוֹשֶׂה בִּלְעָם, שֶׁהָיָה לוֹחֵשׁ לְחָשִׁים עַל חוֹלֶה, וְהָיָה אוֹמֵר בְּפִיו וּמִתְרַפֵּא מִיָּד. וְכֻלָּם מְבָרֵר אוֹתָם בְּאוֹתוֹ סֵפֶר. וְאָמַר, זֶה אָסוּר, וְזֶה מֻתָּר לְמִי שֶׁיְּרֵא חֵטְא. מִשּׁוּם שֶׁחֳלָאִים רַבִּים אָמַר שֶׁתְּלוּיָה רְפוּאָתָם בִּלְחִישַׁת הַפֶּה. וְאֵלּוּ מִצַּד הַנָּחָשׁ, וּמֵהֶם מִצַּד שֶׁל קֶסֶם. וְכָל אוֹתָם שֶׁאָסוּר לוֹמַר בַּפֶּה וְאָסוּר לַעֲשׂוֹת בְּמַעֲשֶׂה הָיָה אוֹמֵר. עַד שֶׁמָּצָאתִי עַל חֳלָאִים יְדוּעִים שֶׁצָּרִיךְ לוֹמַר כָּךְ, וּלְנַדּוֹת בְּנִדּוּי וּבְשַׁמְתָּא עַל אוֹתוֹ חֹלִי, וְהוּא תְמִיהָה גְדוֹלָה אֶצְלִי. }

חַדֵי רִבִּי אֶלְעָזָר, וְחַדוּ חַבְרַיָּיא. אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, אִי הַהוּא סִפְרָא הֲוָה לְגַבָּן נֶחְמֵי מַה אִיהוּ אָמַר. אֲנָא אִמְסַר בִּמְסִירָה, עַל מְנַת לְאַחְזָאָה לְבוּצִינָא קַדִישָׁא. וְתָנֵינָן, אָמַר רִבִּי אֶלְעָזָר, הַהוּא סִפְרָא הֲוָה בִּידִי תְּרֵיסָר יַרְחֵי, וְאַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ נְהוֹרִין עִלָּאִין וְיַקִירִין. כַּד מָטֵינָא לְאִינּוּן רָזִין דְּהֲוָה מִבִּלְעָם תַּוַּוהְנָא.

{ שָׂמַח רַבִּי אֶלְעָזָר, וְשָׂמְחוּ הַחֲבֵרִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אִם אוֹתוֹ סֵפֶר הָיָה אֶצְלֵנוּ, הָיִינוּ רוֹאִים מַה הוּא אוֹמֵר. אֲנִי אֶמְסֹר בִּמְסִירָה עַל מְנָת לְהַרְאוֹת לַמְּנוֹרָה הַקְּדוֹשָׁה. וְלָמַדְנוּ, אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אוֹתוֹ הַסֵּפֶר הָיָה בְיָדִי שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, וּמָצָאתִי בוֹ אוֹרוֹת עֶלְיוֹנוֹת וַחֲשׁוּבִים. כַּאֲשֶׁר הִגַּעְתִּי לְאוֹתָם סוֹדוֹת שֶׁהָיוּ מִבִּלְעָם, תָּמַהְתִּי. }

יוֹמָא חַד לָחִישְׁנָא בַּאֲתָר חַד, וַהֲווּ אַתְוָון סַלְקָן וְנַחְתָּן. עַד דַּחֲמֵינָא בְּחֶלְמָא, וְאָמַר לִּי, מַה לָךְ לְמֵיעַל בִּתְחוּמָא דְּלָא דִּילָךְ, וְלָא אִצְטְרִיךְ לָךְ. אִתְּעַרְנָא, וְאַבְאִישׁ קַמָּאי, עַל רָזִין סְתִימִין דַּהֲווֹ תַּמָּן. שָׁדַרְנָא לְהַהוּא יוּדָאִי, וְרִבִּי יוֹסֵי בַּרִבִּי יְהוּדָה שְׁמֵיהּ, וְיָהִיבְנָא לֵיהּ סִפְרָא.

{ יוֹם אֶחָד לָחַשְׁתִּי בְּמָקוֹם אֶחָד, וְהָיוּ הָאוֹתִיּוֹת עוֹלוֹת וְיוֹרְדוֹת. עַד שֶׁרָאִיתִי בַחֲלוֹם וְאָמַר לִי, מַה לְּךְ לְהִכָּנֵס בִּתְחוּם שֶׁאֵינוֹ שֶׁלְּךְ וְשֶׁאֵינוֹ נִצְרָךְ לְךְ? הִתְעוֹרַרְתִּי. וְרַע בְּעֵינַי עַל סוֹדוֹת הַסְּתוּמִים שֶׁהָיוּ שָׁם. שָׁלַחְתִּי לְאוֹתוֹ יְהוּדִי, וְרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה שְׁמוֹ, וְנָתַתִּי לוֹ אֶת הַסֵּפֶר. }

וּבְרָזִין דְּבִלְעָם אַשְׁכַּחְנָא, מֵאִינּוּן שְׁמָהָן דְּמַלְאָכִין דְּשָׁדַר לֵיהּ בָּלָק, וְלָא הֲווֹ מִסְתַּדְּרָן עַל תִּקּוּנַיְיהוּ כַּדְּקָא יָאוּת. אֲבָל כַּמָה זִינֵי אַסְוָותָא אַשְׁכַּחְנָא בֵּיהּ, דְּקָא מִתְתַּקְּנֵי עַל תִּקּוּנֵי אוֹרַיְיתָא, וְרָזִין סְתִימִין דִּילָהּ. וַחֲמֵינָא דְּאִינּוּן בַּחֲסִידוּתָא. וּצְלוֹתִין וּבָעוּתִין לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְאִי תֵּימָא, דְּהֲוָה עָבִיד אַסְוָותָא בִּפְסוּקֵי אוֹרַיְיתָא, אוֹ בְּרָזִין דְּאוֹרַיְיתָא. חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא הֲוָה אָמַר רָזִין דְּאוֹרַיְיתָא, וְעַל הַהוּא רָזָא אַפִּיק רָזִין דְּאַסְוָּותָא, דְּלָא חֲמֵינָא כְּהַהוּא גַּוְונָא לְעָלְמִין. אֲמֵינָא בְּרִיךְ רַחֲמָנָא, דְּאַחְכִּים לִבְנֵי נָשָׁא מֵחָכְמָתָא דִּלְעֵילָּא.

{ וּבַסּוֹדוֹת שֶׁל בִּלְעָם מָצָאתִי מֵאוֹתָם שֵׁמוֹת שֶׁל מַלְאָכִים שֶׁשָּׁלַח לוֹ בָּלָק, וְלֹא הָיוּ מִסְתַּדְּרִים עַל תִּקּוּנָם כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. אֲבָל כַּמָּה מִינֵי רְפוּאָה מָצָאתִי בוֹ שֶׁהֵם מְתֻקָּנִים עַל תִּקּוּנִי הַתּוֹרָה וְסוֹדוֹת סְתוּמִים שֶׁלָּהּ. וְרָאִיתִי שֶׁהֵם בַּחֲסִידוּת, וּתְפִלּוֹת וּבַקָּשׁוֹת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְאִם תֹּאמַר שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה רְפוּאָה בִּפְסוּקֵי הַתּוֹרָה אוֹ בְסוֹדוֹת הַתּוֹרָה – חַס וְשָׁלוֹם. אֶלָּא הָיָה אוֹמֵר סוֹדוֹת הַתּוֹרָה, וְעַל אוֹתוֹ סוֹד הוֹצִיא סוֹדוֹת שֶׁל רְפוּאָה שֶׁלֹּא רָאִיתִי בְּאֹפֶן זֶה לְעוֹלָם. אָמַרְתִּי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁהֶחְכִּים לִבְנֵי אָדָם מֵחָכְמָה שֶׁל מַעְלָה. }

וּמֵאִינּוּן מִלִּין דְּבִלְעָם נָסִיבְנָא, וַחֲמֵינָא בְּהוּ דְּלָא הֲוָה בְּעָלְמָא חַכִּים בַּחֲרָשִׁין כְּגִינֵיהּ. אֲמֵינָא, בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּבִטֵּל מֵעָלְמָא חַרְשִׁין, דְּלָא יִטְעוּן בְּנֵי נָשָׁא מִבָּתַר דַּחַלְתָּא דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ אָמֵן. (ע"כ). (מכאן חזור לפרשת בלק, אמר רבי אלעזר, בלעם חייבא, מאן קטיל ליה וכו', דף קצ"ג ע"ב) בָּרוּךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן יִמְלוֹךְ יְיָ' לְעוֹלָם אָמֵן וְאָמֵן.

{ וּמֵאֵלּוּ הַדְּבָרִים שֶׁל בִּלְעָם לָקַחְתִּי, וְרָאִיתִי בָהֶם שֶׁלֹּא הָיָה בָעוֹלָם חָכָם בְּכִשּׁוּפִים כְּדֻגְמָתוֹ. אָמַרְתִּי, בָּרוּךְ הָרַחֲמָן שֶׁבִּטֵּל מֵהָעוֹלָם הַכִּשּׁוּפִים, שֶׁלֹּא יִטְעוּ בְּנֵי אָדָם מֵאַחַר יִרְאָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִתְבָּרַךְ וְיִתְעַלֶּה שְׁמוֹ אָמֵן. }

נעתק מספר זוה"ק הנדפס בליוורנו ע"י הגאון החסיד חיד"א זצ"ל

ישמח חיי"ם חדא"י נפשאי הנה אשו"ר ארש בלבנו"ן ספר"א נהר שפיר"א דאתא מכלל יופי נקי מכל דופי תהלתו בפי כל בשר, יום ליום יביע. צדיקים יראו וישמחו וישרים יעלוזו. אלו הן הגולי"ן, גילת ורנן תתענג בדשן נפשם, האי דישנ"א. ולשונם תמהר לדבר צחות בשבח המגיע. איכו השתא יהבי רבנן עינייהו ומכווני דעתייהו הלא ברז"י שפ"ר התקונים מפני בירורי המדו"ת, פועלי אמת וצדק. מפני שהכ"ל יפה, הוד לטובה וגם נצח לצפירת תפארה, בגבורות ישע רב חסד בחכמה, ובתבונה ודעת דתנו רבנן באימ"ה רבה וקל זיע. ושבחא אתיא ממיל"ה מדב"ר קד"ש, לקול תתו מעורר אהבה והשפי"ע בצחצחות ברומי עלמא עילאה, ונהרו"ת המושכין ביום טוב אבות על בנים. כי שם צוה ה' הברכה ערוכה בכ"ל כמסלת שדה אשר ברכו ה' יורש עש"ר ארי"ה הוא דרביע. הדור אתם ראו חזו שמ"ש מנהו הבריק ברקאי דבר חדש חידשו סופרים חכמים הזהר"ו בכ"ל, ומראה יאי ויאי כז"הר הרקיע. גם אשו"ר נלוה עמם, נסחי דווקני ובריא נהורין. סדרי בירורין הוו זהירי"ן, מאימתי קורין. ויצא אל הדבר"ת ועלה יפי"ע. בכל הרואה זאת לפנים דפוס קושטנטינא במעלו"ת אח"ז משובח ומפואר, הא איכא כמה שני דפרי"ס ויהללוהו בשערים כי השב"ע השביע ואולם הנה זה בא הרב הר"ש בוזאגלו זלה"ה שדי ביה נרגא בשנותו את טעמו, מצמיח חסיר חליף יתיר אף מפקיע. עבר עובדא ושינה רוב הגהות דפוס קושטנטינא זוהרו מוכיח מידע ידיע. ובנסחו זהר מנטובה דבק לאהבה ודין גרמ"א אשר חשב שמגיה דפוס קושטא שינה מדעתו ופירושא אתמר מדויל ידיה והיטב חרה לו תוקע ומריע. ולדבר הזה יסלח, כי אני בעניי ידעתי מאן ניהו מר המגיה ולא הרים ידו, רק אשר מצא בנסחי גדולי ישׂראל ולהאי מילתא שבחו רבנן כי שיח וכי שיג לו, מומחה ופקיע. איכו השתא מחזקינא טייבותא למע' המגיהים אשר על עומדם יעמודו בשינויי הרש"ב ונסחי הרמ"ז בכ"י לברר אוכל לדון ולהכריע. והלא מראש הודעתי דזמנין דמשכחת איזה הגהה מאי"ן באת מיני קטניו"ת כמו עשב מזריע. ויברךָּ דוד הוא הקטן לגומרה של תורה ברוךָּ אל ההודאות ומרומם על כל ברכה ותהלה בזמירות נריע. בקול תודה (לפ"ק) לעושה נפלאות למופת ולאות האל למושעות כי אלהים יושיע. יאר פניו אתנו ויאיר עינינו בתורתו תורת חיים

—-

לכל ספר הזוהר עם פירוש פשוט בעברית לחצו כאן

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות התנא האלוקי – רבי שמעון בר יוחאי וכל התנאים והצדיקים שהיו שותפים בזוהר הקדוש.

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א  לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5