——–
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה:
ש"ר ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה דרש ר' שמלאי תרי"ג מצות נאמרו למשה ונתנו לישראל על ידי משה שכן מנין תורה וא"כ אינם אלא תרי"א ושנים היכן הם אלא אמרי רבנן אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום ותרי"א א"ל משה שנאמר תורה ציוה לנו משה מורשה א"ת אלא ירושה ירושה היא לישראל לעולם. ולכאורה יפלא מה ענין זה לקראין ויקחו לי תרומה ולא קרב זה אל זה ויראה במ"ש בסנהדרין דף ס"ג אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאי ישראל כליה ארשב"י והלא כל המשתף ש"ש ודבר אחר נעקר מן העולם אלא מה ת"ל העלוך שאיוו לאלוהות הרבה ופירש הרב חידושי אגדות שכונת רשב"י לומר שלא עשו העגל לע"ז רק לאמצעי דוקא כטענת דור אנוש בתחילה כמו שאמר הרמב"ם ריש ה' ע"ז עיין שם באורך גם ידוע מאמרם ז"ל דמשה רבינו יצא לטעון כשעשו העגל לי צוית להם לא צוית. והנה אם אנו אומרים כי טעותם לעשות אמצעי אין צורך לטענת לי ציוית דלעולם הציווי לכל ישראל וח"ו לא עלה על דעתם לכפור או לעבוד ע"ז רק לאמצעי. והשתא ממה שראינו דאחר העגל נצטוו לעשות משכן זה מורה כי טעות ישראל לא היה אלא לאמצעי וגם הם ידעו שכלם נצטוו ואין כאן טענת לי צוית ומשום שטעותם היה דצריך לאמצעי כל קבל דנא לאפוקי סברא זו המזוייפת אמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם וכביכול השרה שכינתו ממש לעוררם וללמדם כי אין דבר חוצץ וטעו במאי דס"ד לעשות אמצעי. עוד נקדים מ"ש המפרשים דהמלאכים היו רוצים לזכות התורה מדינא דבר מצרא אך לא צדקו בדינם דאיכא פסידא דמוכר דאינהו לא שייכי בפשטי התורה ולישראל נאמרה כפי פשוטה וסודה. אך יש להרהר על זה דאמרו רבותינו זכרונם לברכה דבתחילה נעקר יצה"ר מלב ישראל וכשחזרו לומר קרב אתה ושמע חזר יצה"ר אל מקומו. ועד שלא היה להם יצה"ר תינח דהושוו למלאכים שלא יש להם יצה"ר ונוסף עוד דשייכי בפשט ובסוד מה שא"כ המלאכים. אמנם כשחזר היצר הרע אפסדתן לקמיתא דיש בזה מה שאין בזה דיש עדיפות למלאכים שלא יש להם יצר הרע מה שאין כן ישראל ואי איכא פסידא דמוכר במאי דלא שייכי המלאכים בחלק הפשט הלא איכא נמי פסידא אי ישראל לוקחים התורה דיש בהם יצה"ר משא"כ במלאכים. וצ"ל תשובה אחרת לזכות את ישראל ולהפיץ ולהדיח טענת המלאכים מדינא דבר מצרא והיא דהאבות שמרו התורה וישראל הם יורשים התורה מהאבות וקי"ל בח"מ סי' קע"ה דין י"ז דאם המצרן לא סלק ללוקח ומת הלוקח אינו יכול לסלק היורש. ועפ"ז נבא לכונת המאמר ויקחו לי תרומה הה"ד תורה ציוה לנו משה כלו' דממה שראינו שציוה ה' לעשות משכן אחר העגל למדנו דטעותם היה לעשות אמצעי ולא כפרו ולא שיתפו ח"ו ולכן להורות לבני ישראל כי אין צריכים לאמצעי אשר לו אלהים קרובים ציוה לעשות המשכן להשרות שכינתו ומעתה נתבטלה טענת לי ציוית והאמת שגם ישראל ידעו שכל' נצטוו וז"ש הה"ד תורה ציוה לנו משה דהיינו כדדריש תורה תרי"א ואנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו"ם דייקא כי לכל ישראל נאמרו. אמנם מזה דלא שמעו כי אם דברות שתים ואמרו קרב אתה ושמע חזר היצה"ר ועתה יטענו המלאכים כי להם יאתה קבלת התורה מדינא דבר מצרא כיון דאיכא פסידא נמי בנתינתה לנו לז"א תור"ה ציוה לנו משה תרי"א ומזה חזר יצה"ר ואין לחוש לטענת המלאכים כי הלא היא מורשה ירושה לישראל מאבות וכיון שמת הלוקח אין המצרן יכול לסלק היורש:
ודרך פשוט אפשר במ"ש רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) ויקחו אין קיחה אלא תורה שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם לי לשמי כל העוסק בתורה לשמה כדאי שיהיה לו הרמת ראש תרומה תורה מ' התורה שנתנה למ' יום ועוד האריך בזה ובנדרים דף ל"ח שהתורה נתנה למשה והוא נהג טובת עין ונתנה לישראל ומקשה עלה ומסיק דמה שניתן למשה הוא הפלפול ע"ש והכא כתיב ויקחו לי תרומה שיקחו תורה שנתנה למ' יום ומזה מוכח דהתורה נתנה לישראל וז"ש הכתו' תורה ציוה לנו משה תורה תרי"א מצות ולא תימא כדס"ד שניתנה למשה דע מורשה קהלת יעקב שהיא ירושה לנו:
ובכונת הכתוב ויקחו לי תרומה וכו' דהכפל והשינויים מבוארים אפשר בסברת ר"י הביאה הטור ח"מ סי' רי"ב דאם נדר בלב אינו חייב דחולין מקדשים לא ילפינן ועיין בהגהה י"ד סי' רנ"ח דדוקא בקדשים כתיב נדיב לב עולות וז"ש ויקחו לי תרומה שכבר נודע ומפורסם שהתנדב לצדקה כי אמר בפיו וכבר נקראת תרומה אז ויקחו דדוקא כשאמר חייב לתת וזהו בצדקה דעלמא דוקא אך מאת כל איש אשר ידבנו לבו שגמר בלבו תקחו את תרומתי דהיינו קדשים דאז בלב לבד חייב:
ואפשר לומר עוד רמז במ"ש הרמב"ם פ"ג דתרומות שיכול הישראל להפריש תרומת מעשר וליתנה לכהן ויתן המעשר' ללוי אחר שיפריש ממנו תרומתו שהיא מעשר מן המעשר ופסק כסברת אבא אלעזר בן גמלא דלא כרבנן ובמקומו ישבנו בעניותנו דעת הרמב"ם ושם כתבנו מה שהקשו מגדולי הדור על מהרימ"ט ח"א סי' פ"ה דנעלם ממנו דברי הרמב"ם הנז' עיין שם באורך וזהו הרמז ויקחו לי תרומה ר"ל תרומה גדולה. מאת כל איש אפי' ישראל תקחו את תרומתי לתרומת מעשר ואין צריך שהלוי יפרישנה וזהו מאת כל איש:
עוד אפשר לרמוז מאי דקי"ל דאם תרם כריו של בעל הבית ובא בעה"ב וא"ל כלך אצל יפות תרומה ולא אמרו כלך אצל יפות אלא לענין תרומה ומצוה ואי לאו אית ביה משום כיסופא וז"ש ויקחו לי תרומה ממש. וזאת התרומה יכולי' ליקח מאת כל איש אף שאינו שלוחו בתנאי אשר ידבנו לבו לבעל הבית שיאמר כלך אצל יפות תקחו את תרומתי שהוא מצוה דלא אמרו כלך אצל יפות אלא למצוה כמו שאמר פ"ב דמציעא:
דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת-תְּרוּמָתִי.
אשר ידבנו לבו תקחו ר"ת אילת. כ"כ בלקוטי' אשר בספר רבינו אפרים (כתב יד). ועל פי מה שדרשו בזהר הקדוש פסוק זה על השכינה הנה מה טוב אילת אהבים. ומה נעים כי איל"ת גי' אמת שהוא ת"ת והוא יחוד קבה"ו. ולפי פשוטו גימט' אמת דהצדקה נקראת אמת כמו שאמר בתנא דבי אליהו דכתיב אמת מארץ תצמח וצדק משמים נשקף ע"ש והכא איירי בצדקה לפי רבותינו זכרונם לברכה והמפרשים. ויתכן דהצדקה נקראת אמת כי בצדקה מיחד קבה"ו במ"ש רבינו האר"י זצ"ל וזה רמז דבצדקה מיחד אמת ומספרו אילת ת"ת ומלכות ודוק:
וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.
שמעתי שהכונה דהנה מימי עולם היתה השראת שכינה בצדיקים כידוע. ועתה שהקב"ה אמר ועשו לי מקדש מקום מוכן להשרא' שכינה בעצם אפשר לטעות כי מעתה לא תשרה שכינה בצדיקים כי כבר לכבוד ישראל הנה מקום מיוחד להשרא' שכינה. לז"א ועשו לי מקדש ולא תימא כי עתה הן נגרע מעלת הצדיקים אשר היו מרכבה אל השכינה אלא ושכנתי בתוכם ממש כאשר זאת לפנים בישראל על ראש צדיקים תחול ע"כ שמעתי:
ודרך רמז ותוכחות מוסר אפשר לרמוז כי הן האדם גברא דשפיר חזי ישתדל להיות הוא עצמו מקדש וכל כלי הקדש יהיו בו בעצמו. הא כיצד יראה עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו כמשז"ל על פ' בקרבך קדוש ויעשה עצמו בתי הנפש בית המקדש להתקדש בעשר קדושות ויטהר רעיוניו. ויעשה בו מעין דוגמא לכלי המקדש דהיינו מזבח יעשה הכנה בגופו מזבח גדול לזבוח יצרו וכל יצר מחשבות לבו אלו הן הנשרפין באש יראת ה' אשר תלהט בקרבו והיא אש של גבוה ומצוה להביא מן ההדיוט להתעורר בצום ובכי ותכף משמיא מיהב יהבי אש גבוה רבוצה כארי בלבו לב טהור וזבח עליו כל יצר הרהורים רעים והיו לבער ויעשה הרמת הדשן להסיר שירי שיריים מהרהורים רעים ומצות הרמת הדשן בכל יום כי היצה"ר מתחדש בכל יום ומכניס מחשבו' רעות. מזבח הקטר' שיהיו מעשיו נאים כקטורת וריחו נודף ללמד פושעים דרך ה' ומצותיו. מנורה להאיר לעם בנועם המדות שכלם יהיו פונות לאמצעי כלומר לדרך האמצעי כמו שאמר הרמב"ם ולהאיר נר ישראל בתורה ומצות וכתבו גורי האר"י שהמנורה וכל פרטיה רמז לתורה. וצריך לדשן המנורה שמא בלימודו יש איזה כונה שאינה לשמה וינקה וייטיב הנרות ניצוצי אור התורה. וז' קני מנורה שע"י התורה יתיחדו זו"ן בז' עשיריות שהם ע' שנה כלו' כל ימי חיי האדם מוזהר לעסוק בתורה וליחד חג"ת נהי"ם והשלהבת עולה מאיליה רמז ליחד הדודים על ידי עסק התורה. ארון. יהיה דרופתקא דאוריתא חצ"ר תבונות כרכא דכלא ביה שמעתא ואגדתא וכל חכמות התורה. כרובים שיהיה כתינוק נקי מחטא כמו שאמר בן שנה שאול שהיה נקי מחטא כבן שנה. פורש כנפיו ובאברתו יסך לנשברי לב ולתלמידים הרוצי' לחסות בצל כנפיו. שלחן. יערוך שלחן לעמלי תורה ועניים מרודים יביא בית ויהיו על שלחנו. לחם הפנים. לדרוש בתורה הנקראת לחם כמה פנים וביום השבת יערכנו לדרוש לעם פנים מפנים בתורה. כיור. שירחצו ממנו בתוכחתו ובמתק ודשן עדיו הפושעים מזוהמת עונותם. יכין ובועז. שיהיו לו שני עמודים חזקים כנחשת ועיקרים גדולים לישר עניניו וכל מעייניו. האחד יכין אל יהי מהיר בשום דבר כי פרי המהירות חרטה ולכן יתישב בכל דבר ויהיה הכל בהכנה דרבה הכנת גוף ונפש בלי חפזון ומהירות כי כאשר יתישב האדם ויהיה מתון מתון קודם שידבר או יעשה שום דבר ביראת ה' על פניו ודאי כל דבריו ומעשיו יהיו מתוקנים לש"ש. ובועז. רמז שיאגור כעסו ותוקפו בו בקרבו. וזהו בו עז ולא יכעוס על זולתו ובני ביתו כי אם יכעוס על עצמו אשר עונותיו הטו אלה שיעשו נגד רצונו וזהו בו עז שהקושי שיבא לו ידע כי הוא הגורם. או ירמוז שיהיה מלא תורה ואין עז אלא תורה וזהו בו עז שתדיר יחשוב בתורה אף כשהולך או מתעסק בצרכיו וכיוצא. וזה רמז הכתוב ועשו לי מקדש. ושכנתי בתוכם ממש ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבני' כל כליו וכן תעשו. הכונה ושכנתי בתוכם ממש שיהיו הם כמו בית המקדש ויהיו בהם מדות והנהגות אשר אליהם רומזים כלי הקדש ובפרט ענוה שהיא סגולה לפעול פעולת בית המקדש להשרות שכינה כמו שאמר אני את דכא וכן מקריב קרבנות כמו שאמר מעה"כ כאלו הקריב וכו' וז"ש ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת כל כליו אשר גם את הכל רמזים למדות והנהגות ישרות תרומיות תוריות וכן תעשו בעצמכם תבנית כל רמז משכן וכליו. ואחר זמן רב ראיתי מ"ש הרמב"ם בפרקי ההצלחה פ"א שרמז קצת כלי המקדש באדם ע"ש סגנון דברי קדשו. בשו"ת פאר הדור דף ל"ג ע"ש:
יש להעיר במדות כלי המקדש כי יש שינוי גדול ביניהם. אמות הארון כלם שבורות. אמות השלחן מקצת שבורות ומקצת שלמות. ואמות המזבח שלמות ואפשר לרמוז במ"ש בזהר כי הן בעון העגל לא זכינו לתורה עילאה וניתנה לנו מצד אסור מותר כשר פסול וכו' וכמו שאמר מז"ה בחס"ל. ואפשר שזהו הרמז שאמות הארון שבורות להורות כי לא זכינו אל השלמות בתורה על ידי שנשתברנו בכחות נפשנו בחטא ובא הפגם באורך ורחב וקומה בעוה"ר. ואמות השלחן מקצתן שבורות ומקצתן שלמות להורות כי המשלי' את שלחנו בעה"ז ישבר לעה"ב צא ולמד מרבינו הקדוש עשיר מופלג ושלחנו שלחן מלכים והוא לא היה נהנה. ומי שמחסר שלחנו בעה"ז ישלים שלחנו לעה"ב. או ירמוז דהשלחן לפעמים חסר בימי החול ולפעמים מלא לכבוד שבת ויו"ט או לכבוד אורחים ות"ח. ואמות המזבח שלמות להורות שכאשר יעשה אדם דבר או ענין לכפרתו יזהר שיהיה בתכלית השלימות בשלם שבפנים. ושמעתי כי בדי הארון והשלחן והמזבח הם רומזים לעמי הארץ המקיימים מלך וחכם וכהן. ויען כי כהונה ומלכות לא היו תדיר בישראל מה שאין כן התורה כי לא תשכח מפי זרעו על כן בבדי הארון נאמר לא יסורו ממנו שתמיד יש חכמים ומוזהרים ע"ה לשאת אותם ולהגדילם בפרנסה וכבוד:
ורבינו אפרים בפרישתו (כתב יד) כתב ועשית בדי עצי שיטים אלו התלמידים וכו' והבאת את הבדים בטבעות כלומר תביאם בעומק הלכה לשאת את הארון בהם כלומר ע"י תלמידים הרבה מתנשא ומתעלה כמו שאמר ומתלמידי יותר מכלם יהיו הבדים לא יסורו ממנו שלא יפנו התלמידים ימין ושמאל אלא יבינו הדבר על בוריו זהת"ד והוא ז"ל האריך הרבה לפרש כל הפסוק דרך רמז. ולפי דרכו ז"ל אפשר לומר לא יסורו ממנו כמו שאמר הרב האר"י זצ"ל דהרוצה להצליח בלמודו ולהבין יצייר בדעתו דמות דיוקנו של רבו ובזה יפתח לו שערי אורה וזה הרמז לא יסורו ממנו מרבו שכל מעיינו יהיה ברבו לחשוב בצורתו והוא יורד לעומק ההלכה. ובזה אני ההדיוט מפרש מש"ה בריש יהושע רק חזק ואמץ לשמור לעשות ככל התורה אשר ציוך משה עבדי אל תסור ממנו דהול"ל אל תסור ממנה פי' מהתורה דבגוה קמשתעי. אמנם רמז לדבר האמור שכדי שיצליח בלימודו צריך שיהיו כל מחשבותיו עם רבו ואם אמרו בתלמיד ורבו דעלמא כ"ש וכ"ש דיהושע מועיל לו מאד לידבק עם משה וזהו בעצם אל תסור ממנו ודוק:
וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ; וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, סָבִיב.
אמרו ביומא דף ע"ב מבית ומחוץ תצפנו אמר רבא כל ת"ח שאין תוכו כברו אינו ת"ח ואפשר דהטעם דכיון דבקרבו ישים ארבו והוא מדבר אחד בפה וא' בלב א"כ נעשו אבריו הפנימיים מגואלי' וכיצד תשרה התורה בו שהיא תורת אמת ואיך לב חורש מחשבות און יכוין לדעת התורה תורת אמת ולכן מילתא פסיקתא קאמר אינו ת"ח דכיון שאין תוכו כברו לבו לא נכון עמו שקורי קמשקר ובודאי אינו ת"ח דלא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא ונלמד מהארון אשר ציונו הקב"ה מבית ומחוץ תצפנו וכן הת"ח שהוא כלי מחזיק התורה דרופתקא דאוריתא צריך שיהיה תוכו כברו ואף שיש בו חומר והוא בשר ודם. צריך לעשותו חומ"ר בקדש שכמעט אינו ניכר שעושה מעשה החומר כמו שבארון היה עץ שהוא דומה לחומר ובציפוייו מבית ומחוץ אינו ניכר כלל וכמעט הכל זהב כן הת"ח על ידי מדותיו ומעשיו הטובים וענותנותו יעשה החומר צורה ויתבטל החומר ולא יוכר כלל וכשם דכתיב מבית ומחוץ תצפנו אף שלפי האמת שהיה עושה ארון עץ ונותנו בתוך של זהב ואח"כ נותן בתוך של עץ אחר של זהב כמו שפירש"י ואם כן הול"ל מחוץ ומבית תצפנו. אמנם רמז באומרו מבית ומחוץ שהת"ח מראש יסכים הדברים בלבו ושוב יוציאם לחוץ:
ורבינו אפרים בפי' (כתב יד) כתב ועשו ארון עצי שיטים. ירמוז לת"ח שהוא ארון של תורה אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו הרי ה' אמות ומחצה וכל אמה בת ששה טפחים הרי ל"ג זש"ה ג"ל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. מבית ומחוץ תצפנו שצריך ת"ח להיות תוכו כברו ביום שמינו את ר' אלעזר בן עזריה נשיא אמרו כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס כאן עכ"ל ועוד האריך הרבה והנה במ"ש שהם גל טפחים זש"ה גל עיני וכו' אפ' למתק הדברים כי הרמז הוא שהגם שהת"ח יהיה לו יד בתורה בארך ורוחב וקומה כלומר בגירסא ללמוד הרבה רמז לאורך ורחב רמז לפלפול ברחב לב חריף וקומה בשיעור קומ' חכמת האמת עכ"ז יהיה נראה בעיניו שלא ידע כלום לפי גדולת התורה ורזי עולם ותדיר ישאל גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. ולזה כל אמות הארון באו עד השברי"ם ובין באורך בין בקומה בין ברחב יש אמות שבורות פטמה לחצאין רמז לקבוע הת"ח בדעתו כי עדין לא נקרא שלם ועדיין לא הגיע לחצי חיובו מקוצר המשיג ומעומק המושג ושוברו עמו. ומ"ש רבינו אפרים ביום שמינו ראב"ע נשיא אמרו כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס כאן. הדבר ק' דר"ג הוא היה אומר כל מי שאין תוכו כברו אל יכנס לבית המדרש. אבל ביום שנתמנה ראב"ע סלקו שומר הפתח ואתוספו כמה מאות ספסלי כמו שאמר פרק תפלת השחר. איברא דגם לראב"ע היכא דקים לן שאינו הגון לא יכנס אבל מסתמא יכנס וכבר אני בעניי הארכתי בזה ברמזי אבות בקונט' פ"ע. ע"ש ודוק
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹן, יִהְיוּ, הַבַּדִּים: לֹא יָסֻרוּ, מִמֶּנּוּ.
ואמרו כל המסיר בדים עובר בלאו ותימה דהכתיב בבמדבר סיני ושמו בדיו. תשובה ד' בדים היו לארון וח' טבעות דכתיב ויצוק ד' טבעות זהב וב' טבעות על צלעו השנית. ב' היו קבועים גזרת הכתוב וב' למשא. וביומא פ' בא לו מוכיח דשני בדים לבד היו והאי דכתיב ושמו בדיו נשמטין היו ולא מתפרקין (אח"י עמ"ש בפ' במדבר תשובו' הרדב"ז (כתב יד) על זה):
מן המזרח למערב היו עשרה קלעים ובין קלע לקלע ה' אמות ומן המזרח למערב ן' אמות והרי אם תמנה עשרה קלעים ובין קלע לקלע ה' אמות לא תמצא ן' אמות ושמעתי שלא היו מונין מאותו הקלע שהיה בין מקצוע מזרחי' צפונית אלא למעלה ממנו כנגדו וממנו עד למערב חמשים אמות. נימוקי רבינו ישעיה המז"ל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5