——–
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר
אפשר לרמוז במ"ש פ"ק דסוטה אני את דכא שהקב"ה שורה במי שהוא עניו והוא מרכב' לשכינה. וז"ש ואתה תצוה מלשון צוותא את היא השכינה כידוע הכונה אתה תחבר השכינה עם בני ישראל שיהיו מרכבה כביכול. ואמר ואתה להיות משה רבינו עליו השלום בעלה דמטרוניתא על דרך שאמרו בזהר משם ר' פנחס ן' יאיר ע"ה לכן אמור אתה דהוית בעלה דמט' הנני נותן וכו' ע"ש ולז"א ואתה בעצמך שאתה בעלה דמט' תצוה וכו'. וזה יהיה ויקחו אליך כלומר שיקחו מדתך שאתה עניו ביותר. ולא תסבור כמ"ד פ"ק דסוטה אתי דכא אלא העיקר שהשכינה כביכול תרד ותשרה בעניו וז"ש שמן זית זך שהיא השכינה היא תהיה עם הכתית שהוא העניו וזו הענוה סגולתה למאור להתחכם בתורה ולכוין אל האמת כמו שאמר מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהיו נוחים ועלובים וכו'. וגם לעלות ממדרג' למדרגה נשמתו דכיון שהוא עניו הוא כמקריב כל הקרבנות וגם מכוין לתורה לאמיתה ובזה מעלה נשמתו תמיד וזהו להעלות נר נשמת אדם תמיד. ואפ' לרמוז בי ר"ת תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית גימט' שב"ת ב"ן שהזהיר בנר שבת יהיה לו בן חכם וזהו למאור שיאיר בתורה. וגם למאור גי' זרע שיהיה לו זרע למאור להאיר ישראל בתורתו:
ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך וכו'. שמעתי במ"ש הרגיל בנר של שבת הויין לו בנין רבנן וידוע כי כל ת"ח אמיתי יש בו ניצוץ ממשה רבינו ע"ה ולכך אמרו משה שפיר קאמרת יען ניצוץ משה רבינו מתנוצץ בו. וז"ש ואתה תצוה את בנ"י כלומר צוה אותם מצוה שיקחו אליך כלומר שיולידו ולד שניצוץ ממך יאיר בו ונמצא שהם לוקחים אליך ממש. וזה על ידי שמן זית זך שידליקו נרות של שבת ובזה יזכו לבן חכם שיתנוצץ בו אור מניצוצך ונמצא שהם לוקחים אליך על ידי מצוה זו ודוק:
להעלת נר תמיד. פירש המורה כל לילה ולילה קרוי תמיד וכן תמיד האמור בלחם הפנים שהוא משבת לשבת ולא היא דתמיד דלחם הפנים ממש הוא דקאי אלפני ה' והכי אמרינן דד' כהנים היו ב' מכאן וב' מכאן וד' מצד אחר טפחו של המסלק הישנה בצד טפחו של מסדר החדשה וכו'. נימוקי רבינו ישעיה המז"ל:
וְשַׂמְתָּ אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל כִּתְפֹת הָאֵפֹד, אַבְנֵי זִכָּרֹן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנָשָׂא אַהֲרֹן אֶת-שְׁמוֹתָם לִפְנֵי יְהוָה, עַל-שְׁתֵּי כְתֵפָיו–לְזִכָּרֹן
ונשא אהרן את שמותם. ואלה שמותם מכאן שהמרגלים כשרים היו וכו' עכ"ל ס' אמרי נועם. ויראה להרחיב הדבר שהמסרה זו רמזה מ"ש רבינו האר"י זצ"ל שהשבטים עצמן נתעברו במרגלים לסייעם וכשחשבו לחטוא נסתלקו מהם כמו שאמר בעניותי בראש דוד פ' שלח בס"ד וז"ש ונשא אהרן את שמותם של השבטים שהוזכרו למעלה. והם הלכו עם המרגלים דכתיב ואלה שמותם. ור"ת ונשא אהרן את שמותם גי' שבו שנסתלקו כשראו שנתיעצו לחטוא:
וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לְכַהֲנוֹ-לִי: אַהֲרֹן–נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר, בְּנֵי אַהֲרֹן.
מאמר רבותינו זכרונם לברכה בסדר היו'. בשעה שא"ל הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך ארע לו למש' א"ל תורה היתה שלי ונתתי' לך שאלמלא היא אבדתי את עולמי הה"ד לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. וצריך ביאור דהרי משה עניו מכל האדם ותמיד היה מכבד ומגדיל לאהרן ומה זה היה שארע לו בגדולת אחיו. ואפשר לומר דח"ו לא ארע לו בגדולת אחיו אמנם ארע לו דרוצה היה לקיים כל מצות כהונה דכמה עשין ולאוין יש בתורת כהנים וכל ישעו וכל חפץ לקיים המצות כמשז"ל פ"ק דסוטה שטעם שנתאוה משה ליכנס לארץ ישראל היינו משום לקיים המצות התלויות בארץ ישראל וה"נ היה רוצה לקיים כל מצות כהונה. לז"א תורה היתה שלי וכו' כלומר סמא בידך לקיים המצות על ידי קריאת מעשה המצות והלימוד נחשב כמעשה וכמו שאמר זאת תורת העולה כל העוסק וכו':
ובזה פירשתי זאת לפנים מאמר רבותינו זכרונם לברכה ששמעתי בנסח זה אמר לו הקב"ה למשה חכם אתה ואתה רוצה ליכנס לארץ והוא תמוה ועם הקודם מבואר דכל אוות נפשו ליכנס לארץ היה לקיים מצות התלויות בארץ ועל זה א"ל הקב"ה משה חכם אתה ובידך לעסוק בתורת מצוות ארץ ישראל כפשוטן ובסודן והרי הוא כאלו קיימתם. ועתה אמת אגיד כי אחר כך ראיתי כתוב נסח המאמר בשם הרב ברכת שמואל שמסיים א"כ אין אני קוברך וכתוב שם שהרב הנז' פירש פירוש נאה:
ובאופן אחר יראה במאמרינו במ"ש רבותינו זכרונם לברכה והביאו ילקוט ראובני שהיה מצטער משה שבני אהרן יהיו כהנים ולא בניו וא"ל הקב"ה דגם בני אהרן נחשבים בניו ע"ש כי איני זוכר נסח הלשון וז"ש בשעה שא"ל הקב"ה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ארע לו למשה כלומר על סיום האמירה שא"ל את אהרן אחיך ואת בניו ולכן ארע לו על שאהרן זכה שבניו ימלאו מקומו והוא לא זכה אשר שום א' מבניו יהיה כהן והיינו דקאמר ארע לו למשה על בניו. וא"ל הקב"ה תורה היתה שלי ונתתי' לך וכל המלמד בן חבירו תורה כאלו ילדו ונמצא כי רבו כמו רבו בניך וגם בני אהרן בניך הם וכמש"ה אלה תולדות אהרן ומשה:
ובזה אפשר לפרש מסרה ואתה הקרב אליך ואתה תדבר אל כל חכמי לב ואתה תצוה את בני ישראל הכונה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו ואז ארע לו למשה רבינו ע"ה שלא יזכו בניו לזה. והקב"ה נחמו שהתורה נתן לו ועי"ז יש לו בנים רבים כהנים לויים וישראלים כמדובר וזהו ואתה תדבר אל כל חכמי לב שאתה תלמדם תורה ומצוות ונקראים בניך. ועוד זאת יתירה ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך כמו שפירשנו בסמוך ששמעתי אומרים ויקחו אליך שיקחו למשה כי כל ת"ח יש בו ניצוץ משה רבינו כמו שאמר משה שפיר קאמר וכו' וזו מעלה יתירה למשה רבינו שבכל הדורות כל חכמי ישראל הטובים והקדושים יאיר בם מניצוצותיו והרי כלם בניו וחלקו יפה יפה יותר מאהרן:
ויתכן עוד לומר במאמרינו בהקדים מה שפירש הרב עמודיה שבעה במשז"ל פ' ר' עקיבא כשעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת מה לילוד אשה בינינו א"ל הקב"ה לקבל תורה בא כמו שאמר בתרגום המיוחס ליונתן דעמרם גירש יוכבד ונשאה אליצפן ן' פרנך והוליד ממנה אלדד ומידד ואח"כ החזירה עמרם וילדה משה רבינו ונמצא שהחזיר גרושתו מן הנשואין ומן התורה אסור כדכתיב לא יוכל בעלה וכו' וז"ש מלאכי רום מה לילוד אשה בינינו כלומר אשה הידועה אשר הוחזרה מגרושיה ונשאת לאחר והוא בא מביאה אסורה ואיך היה אשר ניתן לו רשות לעלות בשמים ממעל. והשיב להם הקב"ה לקבל תורה בא כלומר עדיין לא נתנה תורה ועמרם לא עביד איסורא ומשה זרע קדש עכ"ד. וממנו נקח הענין וההמצאה לפרש מאמרינו כי הנה בראותו משה רבינו ע"ה שא"ל ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך חשב מחשבות שמא הוא נפסל לכהן גדול כי בא מביאה אסורה דאביו מחזיר גרושתו משנשאת והכהן צריך שלא יהיה מום בו לא בגופו ולא ביחוסו ועל כן ארע לו ונצטער מאד עליו ועל אביו ואמו. וא"ל הקב"ה תורה היתה שלי ונתתיה לך כלומר זה היה מעש' עד שלא נתנה תורה ואין כאן עון אשר חטא באביך והרי נתינת התורה לך הוא עד על זה שאם ח"ו באת מאיסור לא הייתי נותן לך התורה אשר היא יסוד העולם:
ואפשר עוד לומר שארע למשה במ"ש לו ואתה הקרב אליך כלומר אתה מעצמך מבלי שום המלכה בישראל או בלי שום הוראה מה' על כהונת אהרן כגון שכל ישראל ישמעו קול ה' אומר שאהרן יהיה כ"ג כי אז לא היה שום פקפוק וערעור בדבר כי עתה יאמרו כי לא ציוה ה' בדבר רק משה רבינו מדעתו עשה וילונו העם. וכמו שהיה שקרח ור"ן ראשי סנהדראות ערערו על זה. אך אם ה' נתן קולו לפני חילו שאהרן כ"ג אין אומר ואין דברים ותכל תלונותם מעל משה ואהרן וז"ש בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך אתה דייקא מעצמך ארע לו למשה שזה נותן יד לפושעים ללו"ן במדב"ר ולהרבות מחלוקת בישראל ופרט זה ארע לו לבד שיהיה על ידו דוקא לא על עיקר כהונת אהרן כי בכל לבו ובכל נפשו ישמח משה בגדולת אחיו. והשיבו ה' תורה היתה שלי ונתתיה לך וכו' כלומר אם מאמינים בכל התורה אשר נתתי להם על ידך כי בכל ביתי נאמן אתה גם יאמינו בכהונת אהרן שלא עשית מדעתך ואם יפקפקו בכהונה יפקפקו גם בתורה והמה יאבדו ואתה תעמוד כמו שהיה בענין קרח כי אם ישמע ישראל קול על כהונת אהרן יבואו לפקפק על התורה ששמעו מפיך ואדרבה בעשות שינוי בכהונה יצא עתק על התורה ולכן המאמין בתורה שנתנה על ידך יאמין בכהונה. והוא אשר דברו רבותינו זכרונם לברכה ברבה סדר קרח אמר משה רבש"ע לא כך ציותני ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך והרי עומדים עלינו להרגנו אמר בקר ויודע ה' וכו' וכמו שאמר בעניותינו בספרי הקטן ראש דוד סדר קרח ע"ש:
ועוד יתכן לומר דרך אסמכתא דבירושלמי פ' בא לו איכא פלוגתא תדיר ומקודש הי מיניהו עדיף והשתא יתכן דמשה רבינו הוה ס"ד דמקודש עדיף ועל כן ארע לו שהוא נתרחק מהכהונה כי לא זכה למעלת מקודש ולא שארע לו בגדולת אהרן ח"ו אלא שהוא לא זכה ג"כ להתקדש כמוהו וז"ש כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך וכו' לקדשו וכו' ארע לו. והשיבו הקב"ה דאין ההלכה כן אף דיש סברא זו בעולם ואלו ואלו דברי אלהים חיים מ"מ ההלכה היא דתדיר עדיף דהיא סברת בית הלל כמבואר בירושלמי וכמו שפסק רבינו עובדיא ז"ל פ' כל התדיר ועל זה אמר לו תורה היתה שלי ונתתיה לך והיא תדיר ותדיר עדיף ממקודש:
מַעֲשֵׂה חָרַשׁ, אֶבֶן–פִּתּוּחֵי חֹתָם תְּפַתַּח אֶת-שְׁתֵּי הָאֲבָנִים, עַל-שְׁמֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; מֻסַבֹּת מִשְׁבְּצוֹת זָהָב, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.
תפתח את שתי האבנים על שמות בני ישראל. רש"י ז"ל פירש על שמות כמו בשמות. ואני שמעתי אומרים במ"ש הרמב"ם שהיה רושם השמות בדיו על האבנים ומניח השמיר על הדיו ונבקע וז"ש תפתח על שמות בני ישראל הרשומים כבר בדיו. ונכון. ואח"ז רב ראיתי שכן כתוב בס' מדרש תלפיות:
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית–לַמָּאוֹר: לְהַעֲלֹת נֵר, תָּמִיד.
ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד. אפשר לרמוז ענין חנוכה בר"ת. ובהשמיד יונים קבעו חנוכה וכל איש לא יחסר כל שמנה מהדלקת נרות זרע ישראל תהיו זריזים כלכם כאשר תדליקו יהיה תלוי למעלה מהנרות אור ובו ראו למצות המהדרין עשו להדליק תדיר נרות תהיינה יחד מ"ד:
כתית למאור להעלות נר תמיד. אפשר דרמז מאמר רבותינו זכרונם לברכה הביאו הרמב"ן פ' בהעלותך שמצות הנרות לעולם תהיה ופירשו הרב ז"ל על נרות חנוכה ע"ש באורך וזה רמז ויקחו אליך שמן זית זך כתי"ת כלומר זה יהיה לשנים שמספרם כתית שהם שנות בית ראשון ובית שני כמו שרמז רבינו בעל הטורים בפרפראות על פסוק זה. ואחר זה למאור קרי ביה לא מאור על דרך שכתב מהר"ם שלא יאמר זכרנו לחיים בלמד פתוחה דמשמע לא חיים. והכא רמז דאחר שנות כתי"ת לא מאור כלומר לא יהיה עוד מנורה שנחרב בית שני. ומ"מ האיכא שיריים נר חנוכה תהיה לעולם וז"ש להעלות נר תמיד כי נר חנוכה מצותה נר איש וביתו כמו שאמר פ' במה מדליקין. או אפשר דרמז דזה שהבית לא עמד אלא כתי"ת שנים ואח"ז לא מאור דנחרב דין גרמא להעלות נר תמיד כי מהרה יבנה בית המקדש וישוב הכל. וזה ע"י ששפך חמתו על עצים ואבנים ונחרב הבית אחר כתי"ת שנים ובזה נשארו ישראל בעולם ונזכה לבנין הבית הג' להעלות נר תמיד:
וראיתי בילקוט ראובני שכתב משם הרב מגלה עמוקות ואתה תצוה סמך אל נחשת שסיים פ' תרומה ורמז בו כי היה משה ניצוץ שלישי של הבל וזהו נחשת ואתה כלומר נח שת ואתה וזהו יפיפית מבני אדם שת הבל הוצק חן נח עכ"ד. והרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה היה מפרש מאמרם ז"ל וירא מלאך ה' אליו בלבת להשלים את השם הכונה כי משה נוטריקון משה שת הבל. ונמצא דחסר משמות שת הבל אותיות תב"ל והם לבת וז"ש וירא מלאך ה' בלבת להשלים השם כלומר דתיבת לבת משה שם תמצא משה שת הבל עכ"ד:
ועפ"ז נבא לבאר מאמר במדרש משלי שקר החן שקר היה חינו של נח שהיה צדיק בדורו בלבד והבל היופי יופיו של אדם הראשון אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה עכ"ל והוא תמוה. אך על פי האמור אפשר דהכונה שקר חינו של נח והבל היופי יופיו של אדם הראשון שהוא שת שלא נתקנו נח ושת כי אם על ידי משה רבינו ע"ה וז"ש אשה יראת ה' היא תתהלל זה משה שנתקנו בו והיה תקון לאדם הראשון בצד מה. ותיבת אשה ר"ת אדם שת הבל והוא משה שתקנם. ויומתק זה במ"ש בלקוטי תורה מהאר"י זצ"ל כפי סדר הרב מהר"ם פאפירש ונדפס ובישעיה סוף דף ז' כתב כי משה מם של אדם שהוא משיח שת הבל ע"ש וזכ"ה יפיפית מבני אדם הבל ושת כמו שאמר הרב מגלה עמוקות שלקח יופי שניהם וזהו יפיפית יופי כפול הוצק חן נח בשפתותיך שתקנת נח בשפתותיך שמסרת נפשך להציל ישראל והיה תקון נח בביטוי שפתים שאמר מחני נא [ועמ"ש בעניותי לקמן ריש פ' כי תשא אות ד' יותר באורך בס"ד ע"ש ודוק] ולפי מ"ש רבותינו זכרונם לברכה שנתקיים בצד מה מ"ש מחני נא שלא הוזכר שם משה רבינו בפ' ואתה תצוה הזו ניחא שע"כ נרמז נחשת ואתה כמו שאמר הרב מגלה עמוקות דזה גרם שלא נזכר שמו בפרשה זו להיותו מנח כדבר האמור:
וְעָשִׂיתָ אֶת-מְעִיל הָאֵפוֹד, כְּלִיל תְּכֵלֶת.
כתב רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) את מעיל האפוד זו צדקה שנאמר ומעיל צדקה יעטני. והיה פי ראשו בתוכו שיעלים הצדקה ולא יתפרסם שנאמר מתן בסתר יכפה אף. שפה יהיה לפיו כלומר אעפ"י שעשה צדקה בסתר הקב"ה מפרסמה לכל. שפ"ה גימט' שכינה. מעשה אורג מה אורג זה כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול כך הצדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול שנאמר אחת לאחת למצוא חשבון. כפי תחרא שנאמר וילבש צדקה כשיריין מה השיריין הזה בל קליפה וקליפה מצטרפין לחשבון גדול כך כל פרוטה וכו'. לא יקרע פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד. שוליו אלו העניים וכו' רמוני תכלת כי תראה ערום וכסיתו ופעמוני זהב בתוכם שיתן לתוך קופה של צדקה שלא ידע למי נותנה והמקבלה אינו יודע ממי קבלה ונשמע קולו בבואו אל הקדש והלך לפניך צדקך וגו' ובצאתו ולא ימות ובצאתו מהעה"ז לא ימות מיתת גהנם ד"א ובצאתו לדרך יתן צדקה שנאמר והלך לפניך צדקך וכתיב צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו עכ"ל:
ולפי דברי הרב ז"ל כי דרש ידרשנו על מעשה הצדקה אפשר לרמוז כי הנה ללמד יצא רבינו האר"י זצ"ל כי ע"י מעשה הצדקה מיחד שם הויה והרמז כי זרוע הנותן כנגד וי"ו. וה' אצבעותיו כנגד ה' והפרוטה יוד וה' אצבעות העני או הגזבר כנגד ה' אחרונה. וגם ע"י הצדקה מברר מרפ"ח ניצוצין עוד כתב מהרימ"ט דף קנ"ג משם האר"י ז"ל שדרש נדרו ושלמו לה' אלהיכם כל סביביו יובילו שי למורא דהגם דכתיב טוב אשר לא תדור מ"מ אם הוא בקהל רב ועי"ז מעשה לאחרים טוב וז"ש נדרו ושלמו וכי תימא טוב שלא לידור לז"א כל סביביו יובילו שי למורא לעשות לאחרים ובכי הא שרי. עוד כתבו גורי האר"י ז"ל שאין הצדקה דומה לשאר מצות דעבירה מכבה מצוה אלא הצדקה אין העבירה מכבה אותה כמו התורה דאין עבירה מכבה תורה:
ובזה יש לרמוז בפסוק כי נר מצוה ותורה אור כי במדרש רבה בפרשתנו דורשו על הצדקה שהעושה צדקה אינו מחסר כמו הנר שמדליקין ממנו ואינו חסר ע"ש ולפי האמור יש לפרש כי נר כמו הנר שאינו חסר אם מדליקין ממנו כך מצוה שהוא הצדקה כמו שקורא במדרש ובירושל' הצדקה מצוה כמו שאמר הוה פליג מצוון וכיוצא וז"ש כי נר מצוה כמו הנר שאינו חסר כן מצוה שהוא צדקה ויש לה מעל' תורה אור שאין עבירה מכבה אותה:
וזה רמז הכתוב והי"ה שהוא יחוד השם הנעשה בצדקה זרוע וי"ו ה' אצבעות פרוטה יו"ד ה' אצבעות הוא יחוד והיה וכמו שאמר והי"ה מעשה הצדקה. והי' פי ראשו בתוכו ר"ת גימט' רפ"ח שמברר מרפ"ח ניצוצין. ורמז שיהיה בסתר כמו שאמר רבינו אפרים ז"ל. אך אם הוא לעשות לאחרים שרי וז"ש שפה יהיה לפיו כשיהיה לעשות כי יתנדבו סביב על דרך שפירש רבינו האר"י זצ"ל לדרכו כל סביביו יובילו שי וכו' כמדובר והצדקה מעט מזה ומעט מזה יצטרף מעשה אורג כפי תחרא כשיריין שבין הכל יהיה דבר הגון ומסויים להחיות לב נדכאים והצדקה יהיה לו לא יקרע דאין הסט"א שולטת ואין עבירה מכבה אותה ככל אשר דיברנו:
וכבר נודע שהרב הגדול מהר"ם אלשיך דרש דרש משה להאי פרשתא דרש"ה ארי כמין חומר דהני קראי דחנ"ה הן מזהירי"ן על חומר לשון הרע וכן אמרו דהמעיל מכפר על לה"ר והרב ז"ל עייפינהו וסדרי"נהו במתק ודש"ן עדי"ו ויקהל משה את כל עד"ת מימינו אש דת ככתוב בספר תורת משה. גם אני בעניי כתבתי על דרך זה בדרשותי בס"ד. וגם עתה דרך זו אלך פור"ש הן להם דרך המדב"ר ואמרתי אקדמה הקירה אחת שכתבתי בדרושי' בהא דאמרינן פ"ג דערכין דתקנת מדברי לה"ר הוא לעסוק בתורה דכ' מרפא לשון עץ החיים. והוינן בה דאין קטיגור נעשה סניגור ומה הלשון כתותי מכתת יצא הרח"ש ממקום אשר לא טהור לתקן אשר עות ולשונו תהגה משפטי ה' והלא אין קטיגור וכו' ופריקנא בעניותין במ"ש הרב גור אריה פ' שמיני במ"ש קח לך עגל לכפר על מעשה העגל והקשה הרי אין קטיגור וכו' ותירץ דכשבא לכפר העון עצמו לא נאמר זה. וה"ה הכא שהלשון בא לתקן משום פגמו עצמו שרי. ועוד תירצנו במ"ש פ"ק דקדושין דהוה ס"ד דכסף יועיל לגרש ואמרינן אין קטיגור וכו' אמנם בשטר מקדש ובשטר מגרש דמילי דהאי שטרא לחוד ומילי דהאי שטרא לחוד וה"ה הכא הלשון שפגם בדברים רעים אמרי"ם המאררים מצו ללמוד בתורה ומכפר ולא שייך אין קטיגור דמילי דלה"ר מרים ורעים ולהבדיל דברי תורה אמרות טהורות והיו למאורות. וזהו הרמז ועשית את מעיל האפוד כליל תכלת שאם חטא בלה"ר וכיוצא שדי תיכלא בכוליה וחייב כרת כמש"ה יכרת ה' כל שפתי חלקות. והתיקון הוא והיה פי ראשו בתוכו למעט הדיבור ולהזהר בכל דיבור אסור שפה יהיה לפיו סביב דמלבד חומות השיניים והשפתיים אשר עשה ה' כמשז"ל הוא יעשה חומה אחרת וידמה כאלו שפה לפיו סביב חזקה מאד לא יקרע וזהו סור מרע ואח"ז ונשמע קולו בדברי התורה לכפר העון. וכי תימא פה דובר נבלה איך קטיגור יעשה סניגור שאמרת ונשמע קולו. לז"א בבואו אל הקדש לפניו ילך דבר דברים שבקדושה ומילי דלה"ר לחוד ומילי דאורייתא לחוד כמו שאמר בקדושין דהאשה מתקדשת בשטר ומתגרשת בשטר. ועוד ובצאתו ולא ימות כלומר בצאתו מהקדושה ודיבר לה"ר נתחייב מיתה ועתה אחרי שובו מרפ' לשון עץ חיים ולא ימות א"כ הוא תיקון העון עצמו ובזה לא אמרו אין קטיגור וכו' כמו שאמר הרב גור אריה:
וזה אפשר להסמיך במסרה. ונשמע קולו בבואו אל הקדש. נעשה ונשמע. ונשמע פתגם המלך הכונה ונשמע קולו בבואו אל הקדש שתקון הלה"ר זאת תורת העול"ה. והשתא יקשה איך בדבור עצמו תקנתו והו"ל אין קטיגור וכו' והיה צריך מעשה כי הדבור הוא עשה את כל הרעה הזאת וז"ש נעשה ונשמע כלומר בזה האי צריך מעשה ותס"ר דבור"א דאין קטיגור וכו' והתירוץ הוא ונשמע פתגם המלך שהיא התורה כלה שמותיו של הקב"ה ודברי לה"ר דברי נרגן ומילי דהשתא דבר המלך וזאת התורה וכמש"ל ולא שייך אין קטיגור ע"ד שאמרו פ"ק דקדושין:
ועוד אפשר לומר במסרה ונקדים מ"ש בס' יד אבישלום במאמרם ז"ל בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה והענין במ"ש הרב זרע ברך דמלאכי השרת סברו דב"ח נבראו לשמשן והורה להם הקב"ה דמעלת ישראל גדולה והראיה שא"ל הקב"ה נעשה אדם דר"ל דכל אחד יעשה אדם ולא יכלו אמנם ישראל בוראים מלאכים ע"י המצות שמקיימים כי בכל מצוה שמקיים האיש ישראלי נברא מלאך וזה כונת ישראל שאמרו נעשה ונשמע רצונם נעשה מה שנצטוינו במרה שבת וכבוד אב ואם ודינין ועי"ז יבראו מלאכים ודין גרמא ונשמע שאר מצות דשוב לא יקטרגו המלאכים על התורה וזה כונת המאמר בשעה שאמרו נעשה וכו' דהורו דמעלתן גדולה ממלאכי השרת דישראל יכולים לברא מלאכים ע"י המצות אז אמר ה' ויקחו לי תרומה למשכן ושכנתי בתוכם דעתה אין כח למה"ש לקטרג זהת"ד:
אמור מעתה זה כונת המסרה ונשמע פתגם המלך דהיינו קבלת התורה לישראל וגם זכו למשכן ונשמע קולו בבואו אל הקדש וכי תימא איך מה"ש לא זכו בתורה וגם שישכון כבוד ה' במשכן לז"א נעשה ונשמע דהיינו נעשה המצות ויבראו מלאכים וכו' כמדובר ובזה נצח ישראל דמה"ש אינם יכולים לברא מלאכים ודוק:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5