——–
וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה: אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.
ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה. אפשר לרמוז כי סופי תיבות בני ישראל הבאים מצרימה מילה שם רמז שזמן קריאת פרשיות אלו תקון לפגם הברית כאשר ניצוצי הקדושה נתפזרו הלכו שבי לפני צר הסט"א והוא רמוז שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה. וסופי תיבות ואלה שמות בני ישראל הבאים תהלים כי קריאת ס' תהלים הוא תקון לפגם הברית כמו שביארנו בעניותנו במ"ש בריש שוחר טוב שהתפלל דוד הע"ה דהעוסק בתהלים יהיה כעוסק בנגעים ואהלות שסגולתם לכפר פגם הברית עוד יש לרמוז כי ר"ת מצרימה את יעקב איש גימט' ב"ן לרמוז כי השכינה אשר אליה מתיחס שם בן כביכול ירדה עמהם. ועוד רמז דיש להם דין בן. וכיון שכן קושי השעבוד משלים. וכיון שהם בן יקבלו התורה וליכא טענת בן המצר לגבי בן כמו שאמר באסיפת זקנים וע"י התורה קדש הם והקדש מפקיע מידי שעבוד. וגם יקבלו שבת הרמוז בסופי תיבות את יעקב איש וינוחו בשבת בעבדותם וגם בשבת הגדול יתגלה שבחם כי יתפסו ע"ז של מצרים וכו' והכל רמוז תחילת הכל כי טרם מכה ציץ רפואה פרח:
ועוד אפ' לרמוז כי תיבת ואלה גימטריה מ"ב כי כל מ"ב הוא לברר לזה גלו למצרים לברר ני' הקדושה וכמדומה לי שראיתי בדרשות מהרח"ו (כתב יד) שהוא רמז גם כן דסופי תיבות שמות בני ישראל הבאים תלים רומז על הארש לתהלים כמש"ה ואתה קדוש יושב תהלות ישראל וגם ברמזי רבעה"ט ראיתי שכתב ר"ת שביה וסופי תיבות מילה ע"ש:
ואלה שמות הבאים מצרימה וכו' ויוסף היה וכו'. אפשר לומר כי יען טרם מכה ציץ רפואה פרח בפסוקים אלו רמז כמה מיני תרגימ"א ולא פסיק טעמ"א לצאת ישראל ממצרים ותפרה ישע גאולת ישראל. הלא מראש כתבנו בכמה דוכתי בהקדמ' שתי שטרות היוצאי' על שדה אחת אי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי כמבואר בח"מ סי' ר"ם ובמעמד בין הבתרי' נתן ארץ ישראל הוא ית' לאברהם אבינו עליו השלום בתנאי גלות מצרים ושעבוד מלכיות ובמילה נתן ארץ ישראל לאברהם אבינו עליו השלום בתנאי לקבל אלהותו. ואם ישראל רוצים בשטר המילה פקע הגלות כמבואר באורך במקומות שונים בקונטריסנו. ולכן ראש על אר"ש רמז מילה בסופי תיבות בני ישראל הבאים מצרימה לרמוז שאם יקבלו שטר המילה אשר נתן אלהים לאברהם פקע השעבוד. ועוד טעם אחר שהשכינה כביכול השלימה הגלות וזה רמז מצרימה גימט' שכינה. וכי תימא הרי נאמר לאברהם אבינו עליו השלום ד' גליות כמשז"ל ע"פ אימה חשכה וכו' לז"א הבאים ר"ת בבל אדום יון מדי כי כלם היו במצרים ושעבדו בהם ואם זכינו היה עולה גלות מצרים בעד כלם. ועוד טעם אחר את יעקב איש וביתו באו הם המלאכים שבאו למצרים כמו שפירשו בזהר הקדוש וזהו כשש מאות אלף ע"ש וא"כ המלאכים ישלימו החשבון. ראובן שמעון וכו' דכל שמות השבטים אמרו רבותינו זכרונם לברכה דרומזים על הגאולה. ובעניותי בספרי הקטן ראש דוד ביארת"י הקדש שכל שם רומז טעם א' למהר ישועתם ע"ש וממנו נקח שהכתוב רמז כמה טעמים בהזכרת שמות קדושי עליון השבטים. ואמר עוד ויוסף היה במצרים טעמא טעים טעם מחודש ליצ"מ דבמה שנמכר יוסף נמחל חלק השעבוד שנתחייבו ישראל כמו שאמר הרב מהר"י קובו בדרשותיו שנדפסו מחדש. ובני ישראל פרו וכו' עוד טעם אחר מצד ריבוי העם כידוע:
הָבָה נִּתְחַכְּמָה לוֹ
אז"ל ג' היו באותה עצה איוב יתרו ובלעם וכו'. וראיתי בפי' התורה לרבותינו בעלי התוס' (כתב יד) שכתבו וז"ל והא דכתיב באיוב כי יתרי פתח ויענני והמסורת כתיב יתרו ומפרש דהכי קאמר יתרו היה נמי באותה עצה והוא פתח הדבר ואותי ה' ענה וקשיא דהא אמרינן דיתרו ברח ואיוב לא ברח אלא שתק וי"ל שהיה יתרו גדול הדור באותה שעה והיה בידו למחות ולא לברוח ולכך מאשימו איוב עכ"ל ואני בעוניי בספרי הקטן ראש דוד פ' יתרו פירשתי פ' אלו של איוב ע"ש. ועתה ראיתי בדברי הימים של משה שיתרו מיחה ביד פרעה ויעצו שלא להרע לישראל וחרה אף פרעה וגרשו ממצרים וברח למדין ובהכי ניחא משז"ל שבשביל שברח זכה וישבו בניו בלשכת הגזית מפני שמה שברח היה מצד שמיחה לפרעה ועי"ז הוצרך לברוח ולא כמו שאמר התוס' ודוק:
בְּתִרְגּוּם הַמְּיֻחָס לְיוֹנָתָן
בתרגום המיוחס ליונתן בפ' זו כתב דלוי ראה למשה ואהרן וקהת ראה לפנחס ושמעתי מקשים דלוי היה לו יותר מן מ"ד שנים כשבא למצרים דיוסף היה בן שלשים בעומדו לפני פרעה ושבע ורעב ט' שנים הם ל"ט וחמשה לפחות שנולד קודם יוסף הם מ"ד. וישראל ישבו רד"ו שנה במצרים הסר מרד"ו פ' דמשה הם ק"ל וא"כ ק"ל ומ"ד הם קע"ד דהיינו מ"ד שהיה לוי כשבא למצרים וק"ל עד שלא נולד משה הם קע"ד ולוי חי קל"ז א"כ איך אפשר דלוי ראה למשה ואהרן. גם קהת חיה קל"ג וקהת מיורדי מצרים הסר מרד"ו קל"ג ישארו ע"ז א"כ כשנפטר היה אהרן בן ששה שנים ואיך אפשר דבו' שנים יוליד אהרן לאלעזר ואלעזר לפנחס. והיא תמיהא קיימת. וחפשתי בפי' אשר סביב התרגום הנז' בקצת ספרים וראיתי שהרגיש בזה. ומ"ש שם לתרץ לחשבון קהת דהראשונים היו מולידים והם קטנים לא דק דהחשבון ברור כמו שכתבנו ודוק:
הֵילִיכִי אֶת הַיֶּלֶד הַזֶּה וְהֵינִקִהוּ לִי וַאֲנִי אֶתֵּן אֵת שֶׁכָּרַךְ וְכוּ' וִיהִי לָהּ לַבֵּן וְתִקְרָא שְׁמוֹ מֹשֶׁה כִּי מִן הַמַּיִם מִשֶּׁיִּתְהוּ.
ויש לדקדק מ"ש והניקהו לי תיבת לי יתרה גם תיבת ואני נראית יתירה דהול"ל ואתן את שכרך. ותו להבין שם משה דהול"ל משוי שהוא פעול אך משה הוא מוציא אחרים. ואפשר בהקדים מ"ש רבותינו זכרונם לברכה כל המגדל יתום בתוך ביתו מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו ושמעתי משם הרב המופלא מהר"י הכהן בעל בתי כהונה ז"ל שפי' במאמר זה בהך דקי"ל שטף נהר את זתיו והוליכם לשדה אחר זה אומר ארצי גדלה וזה אומר זתי גדלו יחלוקו. והנה כי כן משפט אחד למגדל יתום בתוך ביתו עם גדלו זתיו בשדה אחר דזה אומר מזונותי גדלו היתום וזה אומר אב אני המוליד ומשפטיו יחלוקו בשכר הגידול הזה. אכן משפטו עם ה' ורב טוב אשר צפן ונותן להמגדלו כאלו ילדו כל חלקו משלם שכר גידול ושכר הולדה זה תורף דברי הרב הנז'. ועתה נבא אל הביאור הנה בתיה בהוצאת הילד מן היאור הו"ל כמו שילדתו כי הצילתו לשטף מים רבים אליו לא יגיעו ואם לאו היה נטבע ואבד וזה חשוב כאשר ילדתו בעצם. ועתה אם תניקהו בחנם לא יהיה נקרא כולו על שמה מן הדין לכן אמרה והניקהו לי כדי שיהי' כולו שלי ואני שהצלתיו מהנהר במקום לידה אתן את שכרך וא"כ הרי הוא לי כולו וכ"כ ויהי לה לבן ממש דהרי איכא גידול ולידה ולכן קראתו משה כי שכר ההנקה וגידולו אח"ך משלה ניכר לכל אך הוצאתו מהנהר שהיא במקום לידה זה לא ניכר ולכן קראתו משה על שם שהוציאתו מהנהר להורות דכלו שלה ויהי לה לבן ממש ולא כמגדל יתום בתוך ביתו דעלמא דמדינא יחלוקו כי בתיה הצילתו מהמות במקום לידה ועל כן קראה שמו משה לזכר עולם. וזה שנים פירשתי דקראתו משה ולא משוי לרמוז דבשכר שהיא הוציאתו מהמים הוא יוציא אותה מגהינם שכבר ברדתה לרחוץ אמרו ז"ל שרחצה מגלולי בית אביה וכבר רוח נכון חדש בקרבה ועל כן קראתו משה כי הוא יוציאנה מאפלה לאורה. ונתנה טעם כי מן המים משיתהו וכדאי זכות זה שהוא יוציא אותי מאפלת גהינם. וכמדומה ששמעתי באומרים לי כי כן פירשו המפרשים וכיונתי לדבריהם ז"ל. ואפשר לומר כי אמרה ואני אתן את שכרך כלומר אני בת מלך אתן את שכרך בשופע רב כיד המלך. והניקהו לי כאלו את מינקת בן המלך לי דייקא בכל כבוד וזריזות וחמלה ושאת תאכלי מאכלים טובים ומעדנים לזכך החלב כי את מנקת בן בת המלך. ואל תחושי לצרכי הוצאה במאכלים היקרים והסגולים והפסדת מלאכתך בשומך כל חריצותך וזריזותך עליו כי אני מלכה אתן את שכרך את ריבה כל אביזרא דהוצאה המצטרכת:
מִי שִׁמְךָ לְאִישׁ שָׁר וְשׁוֹפֵט עָלֵינוּ
פי' הרב מופת הדור מהרח"א ז"ל בעץ החיים דלדון דיני קנסות בעו סמוכין ושלשה וז"ש מי שמך לאיש שר ושופט דהוו שלשה עלינו דבשלמא למצרי בן נח דיין אחד סגי לא עלינו דלנו בעי שלשה עיין שם באורך ואפשר לומר במאי דקי"ל בח"מ סימן כ"ב דאם קבל עליו קרוב או פסול הוי קבלה. אבל אי איכא תרתי לרעותא דקבל פסול במקום ב' או ג' לא מהני ויש חילוק דעות באחרונים ע"ש וכתב הרב מהרח"א ז"ל שם דמשה היה בן ט"ו ואיכא מאן דסבר דעד י"ח פסול ע"ש. ואשתמיטתיה להרב ז"ל מאמרם ז"ל בשמות רבה פרשה ה' דמשה היה בן י"ב שנה ע"ש וז"ש אתה פסול שאתה נער בן י"ב שנה ומי שמך כלומר קבלך לאיש כלומר כאלו אתה גדול וגם קבלך לב' שר ושופט עלינו דאף פסול שקבלוהו לשנים הוו תרתי לריעותא ולא מהני קבלה וכ"ש לג'. או אפשר לאיש שר ושופט ג' וברישא לאיש כאלו אתה גדול ובשלשה הא ודאי לא מהני. ואפילו תימא דקטן יכול לדון ואתה יחיד מומחה במקום ג' מי שמך קבלך שתדון. עלינו שאנו גדולים ואנו יכולים לומר לא אזילנא לבי דינא דזוטר מינן:
וְיִשְׁמַע פַּרְעֹה אֵת הַדָּבָר הַזֶּה וִיבַקֵּשׁ לַהֲרֹג אֵת מֹשֶׁה.
יש לחקור קצת דמשה היה כבן בתיה בתו של מלך והיה לו גדולה ואם שר אחד קרוב למלכות יאמרו עליו שהרג הדיוט אחד מי יבקש דמו ממנו. וכ"ש כשלא יש ראיה גדולה ועדים בדבר וכשהרג המצרי לא היה איש דכתיב וירא כי אין איש. ואיך כששמע פרעה תכף בקש להרוג משה החביב לבתו וגדול בחצר המלכות ומבלי חקירה כלל רק בשמיעה בעלמא. ואפשר במשז"ל שהרגו בשם המפורש וז"ש הלהרגני אתה אומר דייקא באמירה כמשז"ל. וז"ש וישמע פרעה את הדב"ר הזה לשון דיבור באמירה לחוד ומזה נתפעל מאד מאד כי יכול לבא אצלו ומבלי שום הרגשה יזכיר השם ויהרגהו ובמקום סכנה כזו אין להשגיח בשום דבר ויבקש להרוג את משה כי פרעה סבר שהוא עשה רב פשע דש"ד ולכן לא יועיל לו חכמתו ביום עברה ופקודת חטאו ממלך הארץ ולכן בקש להורגו:
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה, הֵן-רַבִּים עַתָּה עַם הָאָרֶץ; וְהִשְׁבַּתֶּם אֹתָם, מִסִּבְלֹתָם.
הרב שארית יעקב דף יו"ד ע"ב פירש ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן וכו' שהכונה דלא תימרו דמטעם צער בעלי חיים דין הוא שיצאו ישראל מתוקף גלותם בצר להם ממצוקותיהם דכתבו התוס' מציעא דף ל"ב דלגבי מלך אשתרי צער בעלי חיים וז"ש ויאמר מלך מצרים כלומר שהוא מלך וצב"ח בטל אצלו ע"ש באורך:
ולפי דרכו אפשר לומר מ"ש הכתוב ויאמר פרעה הן רבים וכו' במ"ש התוס' בע"ז דף י"א דמשום כבוד המלך הותר צב"ח דכבודו הוא כבודן של ישראל והוא כבוד צבור ודחי כבוד רבים לצב"ח ע"ש. ומאחר שכן למדנו דאם הרבים יש להם צער ובמקום כבוד בזה להם לעגה להם למלך אין שוה לדחות צער בעלי חיים. וז"ש ויאמר פרעה הן רבים עתה עם הארץ כלומר אתם סוברים דכי איכא צער בעלי חיים והם רבים אין לך דבר שעומד להניחם בצערם והשבתם אותם מסבלותם וז"ש ויאמר פרעה כלומר אתם סוברים שאני פרעה כאיש דעלמא בלי תואר מלך לענין זה משום דאם צב"ח נדחה לכבוד המלך היינו משום כבוד הרבים וכלפי לייא הן רבים עתה ויש לרבים צער וביזוי. הלא תדעו כי לא צדקתם אלא כמו שאמר מתחילה ויאמר מלך מצרים אני סובר שלגבי מלך לא משגחינן בצב"ח ומאן פלג לכם בין רבים ליחיד. ותו דגם אם נודה לכם בחילוק זה [היינו אם לרבים שהוא מלכם מצערם ומבזם אז חיישינן משום צב"ח] (הוא אם הרבים שהוא מלכם מצערם ומבזם אך איכא צב"ח) אבל אני מלך מצרים עיקר מלכותי על מצרים ורובי רבבות המצריים שאני מלכם ניחא להו ומתכבדים בשעבוד ישראל והדר דינא לכ"ע דלא שייך צער בע"ח וז"ש ויאמר מלך מצרים למה משה ואהרן אתם חכמים מחוכמים ולא ירדתם לחילוק זה. והן לו יהי שעדיין יש קצת ספק אני מוחזק ואיך תפריעו את העם ממעשיו אשר הם ברשותי ומוחזקני בעבודתם ובמה כחכם לאפקועי מן המוחזק אתם שיודעים כמה גדול כח המוחזק בכל ספיקא דדינא וז"ש למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו ודוק:
הִנֵּה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רָב וְעָצוּם מִמֶּנּוּ
הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו. כתוב בשער הפסוקים לרבינו האר"י זצ"ל, כי ר"ת התיבות האלה העבירום לרמוז כי גזר עליהם להעביר מהם אות ברית קודש ושלא ימולו בניהם וכו' ע"ש ואפשר לרמוז עוד כי סופי תיבות הנה עם בני ישראל הוא מיל"ה לבאר שהעבירום על המילה. ובדרוש הקודם פירש הרב זצ"ל כי אומרו הנה עם בני ישראל ר"ל העם של בני ישראל ולא שהם ישראל עצמם רק הם הגרים שגיירו יוסף ויעקב והם מתייחסים ונטפלים לישראל וזהו עם בני ישראל העם שהם של בני ישראל והיו בערים מיוחדות כמו שאמר ואת העם העביר אותו לערים והם היו רב ועצום מהמצריים וכנגד ישראל אמר ויקוצו מפני בני ישראל וכו' עיין שם באורך ולפי דרוש זה יבא היטב גם כן ר"ת העבירום שם רמז דעם זו הן הן אשר העבירום לערים מיוחדות שהיו גרים ולאלו קורא עם בני ישראל:
וְהָיָה כִּי תִּקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שׂנְאֵינוּ וְנִלָּחֵם בְּנוֹ וַעֲלֵה מִן הָאָרֶץ
אפשר לרמוז במ"ש ונלחם בנו וכו' במשז"ל על פ' ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם נאכלם כלחם ופירש הרב המופלא חסידא קדישא כמהר"ח ן' עטר זלה"ה דהיינו שיבררו הקדושה אשר בתוכם ונשארו גל של עצמות כמו שמבררים ניצוצי הקדושה ע"י האכילה ע"ש באורך. וזהו ונלחם בנו כלומר יעשנו כלחם ויברר הקדושה ועלה הניצוצות מן הארץ יעלה כל הניצוצות ונאבד וכן הוות להו דעשו מצרים כמצולה שאין בה דגים וביררו כל הקדושה ואע"ג דאינהו לא חזו מזלייהו חזו. וז"ש והיה כי תקראנה מלחמה כי מזלם אינו חזק אז הם יעשו את שלהם ויבררו הניצוצות כלחם ונלח"ם בנו וכו'
וְכַאֲשֶׁר יַעֲנוּ אוֹתוֹ כֵּן יַרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ.
אפשר לפרש עפ"י מ"ש בס' זרע בירך ח"ג על ברכות דף ל' סוף ע"ג דישמעאל ועשו היו חייבים בגלות מצרים כי הם מזרע אברהם אבינו עליו השלום ולפי שישראל היו בגלות לבד והם פרעו השט"ח שהיה מוטל על ישמעאל ועשו לכן זכו בברכת ישמעאל לפרות ולרבות הרבה ולברכת עשו ועל חרבך תחיה לדון בדין ד' מיתות ודיני נפשות וזו היא שיטה אחרת שלא כמו שאמר הזהר פ' בלק ע"ש באורך ואפשר דזה רמז הכתוב וכאשר יענו אות"ו דוקא ולא לישמעאל ועשו כן ירבה שזכה במתנת ישמעאל לפרות ולרבות הרבה. וכן יפרוץ לשון מלכות כמו שאמר פורץ לעשות לו דרך דהיינו שזכו בברכת עשו שהמלך והסנהדרין ידונו דיני נפשות. ובזה אפשר בצאת ישראל ממצרים היתה יהודה לקדשו דאינה השכינה שורה אא"כ יש רבבות כמשז"ל וגם התורה לא נתנה אא"כ היו ס' רבוא וזה זכו ע"י ברכת פו"ר שניתן להם מתנת ישמעאל וז"ש בצאת ישרא"ל ממצרים כלומר ישראל דוקא ולא עשו ולא ישמעאל היתה יהודה לקדשו לזה זכו שהיו רבים ושרתה שכינה וקבלו התורה וגם ישראל ממשלותיו שוכן לממשלה לדון ד"נ ממתנת עשו שניתנה להם בעד הגלות:
וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהוָה אֵלָיו, בְּלַבַּת-אֵשׁ–מִתּוֹךְ הַסְּנֶה; וַיַּרְא, וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ, וְהַסְּנֶה, אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
המפרשים פירשו להראות דאף דישראל בערו באש הגליות איננו אוכל ע"ד חיצי כלים והם אינם כלים כמו שאמר הרב כלי יקר ע"ש. ואפשר להרחיב הדברים דמשה היה רוצה שיגמרו ת' שנים במצרים ולא יהיה עוד גלות כמו שאמר רבותינו זכרונם לברכה והמפרשים אבל לא היה אפשר כי הן בעון חוללנו טבועים בטיט הסט"א ירדו לשערים עם ה' מ"ט שערי טומאה ואם ח"ו היו שוהים עוד נכנסים בשער הן' של טומאה והיתה נפילה עולמית מוחלטים לטומאה כי טמ"א גימט' ן'. לכן המו מעיו ית' לו והוא רחום הוציאנו לפני הזמן ובזה היה מקום להזדכך בקרבת אלהים לפני הר סיני ופסקה זוהמתן. וז"ש לו הקב"ה אהיה אשר אהיה אהי' עמם בצרה זו אהי' עמם בצרה אחרת כמו שאמר בברכות דף ט'. ובמערכה אל הדרוש כתיב והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל שהכונה כאמור מפי כבוד המפרשים בוער באש הגליות ולא יכלו. ויאמר משה וכו' מדוע לא יבער הסנה כלומר מדוע לא יהיו עתה בגלות ת' שנה ובזה יהיה קץ לצרתם ולא תהיה עוד צרה כי אפס קצ"פ הגלות. ויאמר אל תקרב הלום וכו' אדמת קדש הר סיני כלומר עיקר יציאת מצרים הוא בעבור שיזכו לתורה בהר הטוב הזה ולא סגי בלאו הכי:
ואפשר לרמוז עוד במשז"ל בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו כי התורה חירות משעבוד מלכיות וז"ש והנה הסנה בער גימטריה קול קול רמז שעוסקים בתורה ועי"ז הסנה איננו אוכל כי התורה מגנא ומצלא:
מאמרם ז"ל בש"ר ולא שמעו
מאמרם ז"ל בש"ר ולא שמעו אל משה שהיה קשה להם לפרוש מע"ז. אפשר דקשי' ליה לבעל המאמר בפ' דהול"ל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח מעבודה קשה דעל ידי העבודה קשה הי"ל קוצר רוח כפי הפשט להכי דריש מקוצר רוח מקטנות ופחיתות נפשם ובמקום שהיה להם להגדילה על דרך שאמרו בזהר זכה יתיר יהבין ליה וכו' זכה יתיר וכו' קצר קצר רוחם שהניצוצות השייכות לרוחם הן הנה היו מוטמעות בקליפת מצרים ערות הארץ ורוחם קצרה וקטנה פחתת היא וזהו מקוצר רו"ח. ולא מסתייה להו אלא ומעבודה קשה שהיה קשה להם לפרוש מע"ז וזה וזה גורם כי לא שמעו אל משה שבו הנשמה העליונה קדושה ראשונה:
וְיוֹאֵל מָשָׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ
אמרו במכילתא שהתנה יתרו עם משה הבן שיהיה לך תחילה לע"ז מכאן ואילך לשם שמים. וקשה איך משה רבינו נתרצה בזה וי"ל דיתרו טעה במ"ש מכאן ואילך וזה היה תנאי קודם נשואין כמבואר במכילתא שם ומכאן ואילך משמע מאותה שעה שעדין לא נשא והול"ל משם ואילך ואז לא היה מקבל. הרדב"ז בתשובותיו (כתב יד) סי' שני אלפים קס"ח:
מִדְרָשׁ רָבָה סוֹף פָּרְשָׁה ד'
מדרש רבה סוף פרשה ד'. אמר לו הקב"ה אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי לכך וילך משה ואחר כך וישב אל יתר חותנו. בנו של ר' חייא הגדול אמר לא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו יתרו נדרו וכו' עכל"ה ויש להבין במאי פליגי. ואפשר במ"ש הרב עיר בנימין בראשון פ' המדיר סי' קי"ו משם הגאון מהר"ש במאמרם ז"ל גבי יפתח ופנחס כי יפתח אמר אני ראש וקצין אלך אצל פנחס ופנחס אמר הוא צריך לי ואני אלך אצלו וזו היא שקשה על פנחס שנקרא מלאך וה' עמו איך יצאה כזאת מלפניו להקפיד בכבוד המדומה בעלמא דשקרא ודין גרמ"א צר"ת הבת אבדה נפש ואמר מר כי הרב כלי יקר על התורה ישנו בנותן טעם דחכם מתיר לנדר עם הארץ שהוא כבעל דמפר נדרי אשתו כן החכם שליט ומושל על עם הארץ ובידו להתיר נדרו וישימהו ככלי אין חפץ בו וא"כ יפה אמר פנחס הוא צריך לי שאתיר לו נדרו ואני אלך אצלו כי אין זה דרך ההתרה כי החכם בחכמתו מתיר לו מצד שהע"ה כפוף אצלו ויפתח בגאותו שחקים הקם יקים נדרו כי אין לו מתירין זהו תורף דבריו. ויתכן דבזה פליגי דרבותינו סברי דהגם שהיה הולך משה רבינו ע"ה אצל יתרו לא הוה אפשר להתיר לו כיון דמי לנו גדול ממשה איש האלהים ומי בשחק יערוך להתיר לו ולהחשיב למשה שהוא כפוף תחתיו ובודאי יתרו לא מצי למשרי ליה כיון דמשה גדול יתר מאד מיתרו עד אין קץ וז"ש אם יאמר לך יתרו כלום מן השבועה כי אין מי שיתיר לך אמור לו בעל השבועה התיר אותי מן נדרי כי גדול ה' והוא כביכול התיר לי כי אין בלתו דמצי להתיר לי ומשו"ה וילך משה ואחר כך וישב. ובנו של ר' חייא הגדול סבר דאע"ג דפנחס סבר הכי מ"מ מדחזי' דנסתלקה ממנו שכינה במו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה והביאו רש"י בשופטים סוף סי' י"א דלהכי כתיב בדברי הימים על פנחס לפנים ה' עמו ע"ש א"כ משם למדנו דהא דחכם מתיר היינו אף למי שגדול ממנו ומשו"ה דריש דלא הלך אצל פרעה עד שהתיר לו נדרו דאף דמשה רבינו ע"ה איש האלהים יתרו מצי להתיר. ולדעת רבותינו אפשר לישב דהא דנסתלקה שכינה מפנחס לאו היינו דחכם מצי להתיר אף לגדול רק דהי"ל לפנחס לילך אצל יפתח ולומר לו הרי עיניך הרואות כי באתי עדיך אך דע דלהתירך אלי תבא כי כן משפט ההתרה ואלמלא ידע יפתח היה בא אחר כך אצל פנחס:
ועל פי זה נבא למאמרם ז"ל במדרש שמואל ע"פ ויהי דבר ה' אל נתן לאמר לך ואמרת אל עבדי אל דוד כה אמר ה' האתה תבנה וכו' א"ל הקב"ה לנתן האיש הזה ממהר הוא הקדם ואמור לו עד שלא ישכיר פועלים אל תבנה הבית ור' סימון אמר האיש הזה נדרן הוא הקדם עד שלא ידור ויהיה לו בושה אצל סנהדרין עכ"ל וצריך לדעת פלוגתייהו ופירש הבן יקיר לי אור עיני החכם השלם כמה"ר אברהם נר"ו דאפשר דפליגי בפלוגתא דהרב המבי"ט ובנו מהרימ"ט ומייתי פלוגתיהו בס' קול יעקב דף ק"א דהרב המבי"ט סבר דפתח לא בעי התרה מדאורייתא דהו"ל טעות אלא מדרבנן מפני שאינם יודעים הטעם ולכן בד' נדרים דכ"ע ידעי לא בעי התרה. ומהרימ"ט ס"ל דגם פתח צריך התרה מדאורייתא ומאן דאמר הראשון סבר כהרב המבי"ט דפתח לא בעי התרה מדאורייתא והכא אף מדרבנן לא בעי דומיא דארבע נדרים דהוא דבר ידוע דאם ה' אמר אתה לא תבנה אין לך הקדש טעות יותר מזה. ולכן האי מ"ד אתי מצד פועלים. ורבי סימון סבר כמהרימ"ט דגם פתח בעי התרה מדאורייתא ומשו"ה אמר נדרן הוא זה עד כאן דברי ידידי הבן יקיר מגן אברהם בעזרו. ונראה להמתיק כפי זה מ"ש ויהיה לו בושה אצל סנהדרין כפי ההקדמה הנז' שכדי שיהיה לדוד הע"ה התרה צריך ליכנע ולילך לסנהדרין כמי שהוא כפוף להם וז"ש עד שלא ידור ויהיה לו בושה אצל סנהדרין להשפיל עצמו וכתר מלכותו לילך לסנהדרין דבלא"ה לית ליה התרה:
ולי אפשר לפרש פלוגתייהו במ"ש בהגהה בי"ד סי' רנ"ח דבקדשים אפי' נדר בלב חייב דכתיב כל נדיב לב עולות. וכתב הרב דרישה דאפי' בקדשים דוקא אם גמר בלבו חייב אבל אם הרהר ועדין לא גמר אינו חייב, והשתא אפשר דבהכי פליגי חד אמר והוא ר' סימון לך בבקר ואמור לו כי האיש הזה נדרן דאפי' בקדשים לא מחייב כי אם בגמר בלבו ועד עתה ליכא נדר דלא גמר בלבו אך שמא יקדים ויגמור בלבו. ומ"ד הראשון סבר דמשאמר לו נתן כל אשר בלבבך עשה ודאי גמר בלבו רק דהוי הקדש טעות כי ה' אמר אתה לא תבנה ואין לך הקדש בטעו' גדול מזה ואין כאן נדר אף שגמר בלבו ואף שפירש בפירוש בפיו וביטא בשפתיו האמנם יש לחוש אפשיטי דפועלים ודוק:
וימת מֶלֶךְ מִצְרַיִם
אמרו רבותינו זכרונם לברכה שנצטרע וצריך לדעת מנא להו. ופירש הרב רבינו העשל זצ"ל במ"ש דביום סלוקו של משה רבינו לא נשתמש בחצוצרות דאין שלטון ביום המות וכן כתיב ויקרבו ימי דוד למות והיינו דקשיא לרבותינו זכרונם לברכה דהכא כתיב וימת מלך מצרי' והול"ל וימת פרעה כי אין שלטון ביום המות לז"א שנצטרע ומ"ה כתיב מלך דעדיין היה יושב על כסא מלכותו ועוסק ברפואות ודפח"ח:
וַיֹּאמֶר אֶל-בְּנֹתָיו, וְאַיּוֹ; לָמָּה זֶּה עֲזַבְתֶּן אֶת-הָאִישׁ, קִרְאֶן לוֹ וְיֹאכַל לָחֶם.
פירש"י שמא ישא אחת מכם כד"א כי אם הלחם אשר הוא אוכל, שמעתי מקשים משם הרב כמהר"ר ידידיה הכהן זלה"ה נכד הרב שער אפרים זלה"ה בכתובות דף י"ג דקאמר מדברת לישנ' מעליא כדכתיב אכלה ומחתה פיה דאמאי לא מייתי מקרא דתורה כי אם הלחם אשר הוא אוכל קראן לו ויאכל לחם. ולק"מ דפשטיה דקרא מצי לפרש שפיר על אכילה ממש. אבל קרא דאכלה ומחתה מוכח שפיר טפי דהוא לישנא מעליא ודוק:
וַתֹּאמַרְןָ הַמְיַלְּדֹת אֶל-פַּרְעֹה, כִּי לֹא כַנָּשִׁים הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת: כִּי-חָיוֹת הֵנָּה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ.
פירש הרב כתנות אור דהם צדיקות ולא היו בפתקא של חוה ונמשלו לחיות שאינן צריכות מילדת ע"ש ולפי דרכו אפשר במ"ש חכמי האמת דקודם החטא היה שמה חיה. ואחר שחטאה נקראת חוה מלשון חויא. ושרה באה לתקן וע"כ נקראת בתחילה שרי כמו שאמר בעניותנו לעיל פ' וירא ע"ש וז"ש כי לא כנשים המצריות העבריות כי חיות הנה כונתם ראויות לקרותן חיה לכל אחת מהנה כי צדיקות הן כמו שהיתה חוה קודם החטא שנקראת חיה ואלו קראו בשמותן חיות לרוב צדקתן ולזה אינן צריכות מילדת בטרם תבא המילדת וילדו:
וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה, בְּלֶכְתְּךָ לָשׁוּב מִצְרַיְמָה, רְאֵה כָּל-הַמֹּפְתִים אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בְיָדֶךָ וַעֲשִׂיתָם לִפְנֵי פַרְעֹה;
כד הוינא טליא שמעתי משם הרב הגדול מהר"א ששון זלה"ה שהיה מדקדק מה הלשון אומרת בלכתך וכו' ראה את כל המופתים וכו' הלא המופתים היו לעשות נגד פרעה ומה ענין המופתים דרך הלוכו בדרך לשוב מצרים. ופירש הרב ז"ל במעשה גחזי שאמר לו אלישע הנביא קח המשענת ושמת וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דגחזי בדרך שם המשענת על כלב וחי. וכשהלך אצל הנער וישם המשענת לא עשה כלום. ולאפוקי זה נתן רשות למשה רבינו ע"ה שאם תאוה נפשו בלכתו בדרך לעשות המופתים לא יחסר סגולתם כי עוד יוכל לעשותם לפני פרעה וז"ש בלכתך ראה וכו' ועם כל זה ועשיתם לפני פרעה ע"כ שמעתי משם הרב ז"ל:
ובמטו מיניה דמר אפשר לומר להפך ולדרכנו דייק לישנא דקרא והוא כי אדרבא יודיע דרכיו למשה שלא יעשה בדרך שיאבדו סגולתם וכמעשה גחזי והדין נותן שלא יעשה הנס על מגן בשגם גדול יתר מאד מעלת וכח משה רבינו ע"ה. מ"מ לא מן השם הוא זה. וז"ש בלכתך וכו' ראה בעין שכלך את כל המופתים ודוקא ראיה בעין השכל לאפוקי שלא יעשה שום מעשה. ואז ועשיתם לפני פרעה מעשה ממש לאפוקי שאם יעשה בדרך במעשה הדין נותן שלא יוכל לעשותם לפני פרעה דנאבדה סגולתן ודוק:
אוֹת זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו. מה שתרגם אנקלוס כל ברא דיתיליד ליאודאי קשה דהאמרינן בסוטה שאף על עמו גזר. ויש אומרים דהכי פירושו כל ברא דיתיליד למצרים כדת יאודים יהיה לו. הגהה. ורבנו צדקיה בר' אברהם תירץ שיפה תרגם אנקלוס דקודם לא גזר אלא על ישראל אבל באותו יום שנולד משה א"ל אצטגניניו שבו ביום יולד מי שעתיד להושיע ישראל ובאותו יום לבד גזר אף על עמו וכן פירש המורה ז"ל שבאותו יום לבד גזר על עמו ואנקלוס לא דחק עבור יום אחד לתרגם כל ברא דיתיליד סתם שיהיה משמע שאף על עמו גזר (אח"י שני הדרכים דחוקים. ואפ' דכיון דאמרו בש"ר דהגוים לא קבלו ממנו ונשארה הגזרה ליהודים לכך פירש אנקלוס ליהודאי דזה היה המסקנא):
ולא יכלה עוד הצפינו פירש המורה והיא ילדתו לששה חדשים ויום אחד וק' ממ"ש בסוטה דמצרים מנו לה משעה דהדרא ולא ידעי דהיא הות מעברא תלת ירחי מעיקרא אלמא לט' חדשים נולד וההיא דסוטה נמי קשיא לי דהכתיב וילך איש מבית לוי והדר ותהר האשה מבתר דהדרא איעברא. הגהה. והקשה עוד ר' צדקיה בר' אברהם דמרים אמרה עתידה אמי שתלד בן שעתיד להושיע את ישראל ועמרם עבור אותו דבר החזירה א"כ לא הי' מעוברת קודם שהחזירה. ועוד א"ת שהיתה מעוברת מקודם מה צורך היה להחזירה הרי היתה מעוברת. הגהה. ותפתח ותראהו את הילד. זה משה שהיה ילד. והנה נער בכה זה אהרן שהיה עומד על שפת היאור שהיה נער גמור והיה בוכה ממה שהיה רואה באחיו (א"ה עיין ברבינו בה"ט ברמזיו):
ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם ותימה למה לא שאל שום נביא דבר זה ששאל משה וא"ל מה שמו מה אומר אליהם וי"ל שאר הנביאים לא ראו אלא בחלום ובחזיון וגם לאבות לא נגלה פב"פ ומה שאמר אני ה' על שם אדנות ואלהות אבל משה שראה את הבורא פב"פ אמר אם יאמרו לי ישראל מה שמו מה אומר אליהם בעבור זה שאל. ונ"ל שאין זה קושיא כלל לפי שכבר ידעו שמו של הקב"ה מימי משה לא הוצרכו לשאול אבל משה שהיה ראש לנביאים והוצרך לדבר לישראל בשמו של הקב"ה הוצרך לשאול:
ויקח משה את אשתו ואת בניו ותימה והלא לא הי"ל אלא בן אחד גרשום ואיך אמר בניו וי"ל אליעזר עתה נולד לפיכך כתיב לקמן ויבקש המיתו לפי שלא מלו אותו כי גרשום יש זמן הרבה שנולד. ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5