——–
שְׁלַח-לְךָ אֲנָשִׁים, וְיָתֻרוּ אֶת-אֶרֶץ כְּנַעַן, אֲשֶׁר-אֲנִי נֹתֵן, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל: אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו, תִּשְׁלָחוּ–כֹּל, נָשִׂיא בָהֶם.
שלח לך אנשים ויתורו. בפ' דברים כתיב ויחפרו לנו את הארץ ופירש מר זקנינו הרב החסיד מהר"א אזולאי זלה"ה בספר בעלי ברית אברהם דנכשלו בלשונם במה שאירע להם בסוף שכל מ' שנה הכרוז יוצא ערב ט"ב צאו לחפר. ובבקר היה מכריז הבדלו החיים והיו קמים מאירים כשמש שזוהמתם מתעכלת וזהו במדבר הזה יתמו כלו' יהיו תמימים והטעם שהיו שבים בתשובה והיו נכנעים מלב ונפש והיינו ופגריכם אתם חסרונין דילכון יפלו במדבר כמו שאמר בזהר:
וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב, וַיָּבֹא עַד-חֶבְרוֹן, וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי, יְלִידֵי הָעֲנָק; וְחֶבְרוֹן, שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה, לִפְנֵי, צֹעַן מִצְרָיִם.
ויבא עד. גימטריא עם הכולל כלב לבדו כמשז"ל כלב הוא לבדו שהלך להשתטח על קברי אבות והנה אפשר לתת טעם לכלב שהלך לינצל מעצת מרגלים ונשתטח על קברי אבות כי כתב רבינו האר"י זצ"ל שיהודה נתעבר בכלב וכלב ידע שיהודה היה בצער על ענין נדוי עה"ב והיו עצמותיו מגולגלין עד שהתפלל משה רבינו ע"ה שמע ה' קול יהודה במשז"ל ולכן חש כלב שמא לא יהיה כח ביהודה לעוזרו דקאי בנדוי ואסור בשאלת שלום דמנודה לשמים המיר ולכך נתפחד והלך על קברי אבות ובכלל התפלל על יהודה עצמו בעבור הנדוי:
וַיָּבֹאוּ עַד-נַחַל אֶשְׁכֹּל, וַיִּכְרְתוּ מִשָּׁם זְמוֹרָה וְאֶשְׁכּוֹל עֲנָבִים אֶחָד, וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט, בִּשְׁנָיִם; וּמִן-הָרִמֹּנִים, וּמִן-הַתְּאֵנִים.
ויכרתו משם זמורה ואשכול ענבים אחד. תיבות אלו בגימטריא אשכול זה היה משאוי תתק"ס סאין עם הכולל בדקדוק כמשז"ל בסוטה דף ל"ד ששמנה נטלו אשכול וכל אחד היה נושא משאוי ק"ך סאין ע"ש ופירש"י וח' פעמים ק"ך הם תתק"ס:
ואפשר לתת טעם שנזדמן להם משאוי תתק"ס סאין כי לילית במחלת גימטריה תתק"ס שם רמז דשטן רקד ביניהם ונתלבשו בטומאה. ובזה אפשר לתת טעם למ"ש הקדוש בעל ראשית חכמה כי שונה משניות מבטל היצר הרע דסגולת משניות להרוג יצה"ר ע"ש כי מתניתין גימטריא תתק"ס ועל ידי קריאת מתניתין יבוטלו. ואפשר שזה טעם שיש במקוה תתק"ס לוגין לעזר ולהועיל ליטהר מהנז' ולכך אפשר דישב משה רבינו ע"ה מ' יום ללמוד תורה דיש במ' יום תתק"ס שעות לבטל הנז' ועיין בילקוט ראובני סוף משפטים ובס' נחלת יעקב אבני שהם פ' בראשית בנחלת יעקב אות י"ו ועיין תשובת הרשב"א בח"א סי' רע"א דאמר בירוש' דבריה בטלה בתתק"ס ולא נתפרש הטעם לשעור זה ע"ש ועיין באחורי תרעא ובפתח עינים ודוק:
וּמָה הָאָרֶץ הַשְּׁמֵנָה הִוא אִם-רָזָה, הֲיֵשׁ-בָּהּ עֵץ אִם-אַיִן, וְהִתְחַזַּקְתֶּם, וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים–יְמֵי, בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
והימים ימי בכורי ענבים. פי' מהר"ש מאסטרפולי ז"ל כי האותיות שקודם ענבים הם סמא"ל שיש לו שליטה בתמוז אב שהלכו המרגלים. ובס' אסיפת הכהן כתב דבמסרה כתי' ענבם ע"ש ועמו הסליחה כי במסרה ליתיה. אך אני הצעיר ישבתי קצת כמו שאמר בס' הקטן דברים אחדים ע"ש:
ויְסַפְּרוּ-לוֹ, וַיֹּאמְרוּ, בָּאנוּ, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ; וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ, הִוא–וְזֶה-פִּרְיָהּ.
וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. יש לדקדק תיבת וגם אין לה הבנה והיל"ל והיא זבת חלב ודבש וזה פריה ומאי וגם. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו דהוצרכו לומר בתחילה ארץ זבת חלב ודבש כי כל שקר אומרים בראשו קצת אמת. ואפשר שזהו תמיהת רבא בקדושין דף ל"א על פסוק ראש דברך אמת ראש דברך ולא סוף דברך אלא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת הכונה דהא דכתיב ראש דברך אמת הוא תמוה דח"ו אף המדבר שקר בתחילה מדבר אמת וכיון שכן לא הול"ל ראש דברך אמת דח"ו נראה דלא סוף דברך וח"ו זו מדת המשקר לז"א אדרבא מסוף דברך ניכר שראש דברך אמת. והסוף אמת אמת תפסיה גם לראש כי הוא אמת והכל אמת. ובהיות כי המרגלים ידעו ארח כל ארעא דהמשקר ידבר ראש דברו אמת. לכן נתחכמו להרע תחילת דבריהם לומר שיש להם מה לדבר וז"ש וגם זבת כלומר יש דבר אחר וגם זבת והיתה כונתם שיבינו דהם לא משקרי והוצרכו לומר בתחילה אמת דהא כבר רמזו הדבר האחר בתיבת וגם אלא דמשום פתח דבריך יאיר לא אמרוה בפירוש אלא ברמז והתחילו בטובה בפירוש לומר זבת חלב ודבש. ועוד אפשר שרמזו בתיבת וגם מה שאמרו בפירוש אח"ך ארץ אוכלת יושביה והיינו מלשון כריתה כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה באסתר רבתי על פסוק גם ושתי המלכה מלשון גוממו עם השופי והוא המצאה לומר דבתחילה רמזוה ואינו שקר. רק שהתחילו בפירוש זבת חלב ודבש משום פתח דברך יאיר וכמו שאמרנו:
וְאוּלָם, חַי-אָנִי: וְיִמָּלֵא כְבוֹד-יְהוָה, אֶת-כָּל-הָאָרֶץ.
ואולם חי אני וימלא כבוד ה' את כל הארץ כי כל האנשים הרואים את כבודי וכו' וכל מנאצי לא יראוה. יש לדקדק אמאי אצטריך לומר חי אני וכו' והול"ל סלחתי כדבריך ואולם כל האנשים וכו'. וכד הוינא טליא פירשתי במשז"ל דלשון הרע הורגת ג' האומרו והמקבלו והנאמר עליו והכא המרגלים שתו בשמים פיהם ואמרו כי חזק הוא ממנו אפי' ב"ה וכו'. והכא לא שייך אלא מיתת שנים האומרו והמקבלו. וז"ש ואולם חי אני וכו' דהכא לא שייך אלא תרי מגו תלתא כי כל האנשים וכו' דהם ישראל שקבלו הלשון הרע וכל מנאצי דהם המרגלים המדברים לה"ר לא יראוה ואולם חי אני:
וְהֵמַתָּה אֶת-הָעָם הַזֶּה, כְּאִישׁ אֶחָד; וְאָמְרוּ, הַגּוֹיִם, אֲשֶׁר-שָׁמְעוּ אֶת-שִׁמְעֲךָ, לֵאמֹר.
והמתה את העם הזה כאיש אחד. שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה משם הרב הכולל כמהר"ר יצחק יצחקי זלה"ה אחיו של מורינו הרב מהר"א יצחקי זלה"ה שהיה מפרש במשז"ל בפ' ונתתי את פני באיש ההוא והכרתי אותו מקרב עמו כי מזרעו נתן למולך איש נכרת ואין צבור נכרתין וכן דרשו בספרא פ' שחוטי חוץ ובספרי פ' בהעלותך גבי קרבן פסח ע"ש והכא שהקב"ה אמר אכנו בדבר תמה משה רבינו ואמר והמתה את העם הזה כאיש אחד דנכרת הרי אין צבור נכרתין. והקב"ה כביכול קבל דבריו ולא מת אחד פחות מבן ששים כמשז"ל:
ומשם הרב מהר"ר אברהם צמח זלה"ה בנו של הרב הגדול המקובל מהר"ר יעקב צמח זלה"ה היה אומר במ"ש פעמים ג' עם גבר והרמב"ם ס"ל דיחיד שניה מוחלין לו שלישית אין מוחלין לו וציבור גם שלישית מוחלין להם והכא המרגלים הי' חטא ג' עגל ומתאוננים ומרגלים וז"ש והמתה את העם הזה כאיש א' שאין נמחל לו עון ג' הלא אלו צבור ובצבור גם חטא ג' מחול להם ומ"ה בקרח נתרשלו ידיו שכבר היה בידם סרחון ד' כמו שפירש"י. ובזה פירש הרב הנז' כונת מאמרם ז"ל בילקוט וכאשר נשאת לעם הזה וכו' ר' יוסי בר חנינה ורבי שאול בר נחמן חד אמר אמר הקב"ה ממצרים ועד הנה לא חטאו קדמי וחורנא אמר אמר משה לפני הקב"ה ממצרים ועד הנה לא שרית ושבקית לון איך מה דשרית ושבקית לון לעבר שרי ושביק לון לדאתי. דפליגי אימת הוה זמן המרגלים והראשון סבר דקרח קדם למרגלים ומרגלים ד' כמו שאמר הרא"ם ריש סדר זה וז"ש למה נסמכה פרשת מרגלים. ולהכי דריש דהקב"ה אמר ממצרים ועד הנה לא חטאו דכך היא המדה למחול ג' עונות לצבור ונמצא דלא חטאו אבל עתה במרגלים דהוא ד' נחשב להם וצריך להענישם ואידך סבר דמרגלים קודם קרח והוא ג' לכן דריש שהם דברי משה דשואל כדין דצבור ימחול להם גם עון ג' וזהו שאמר איך מה דשרית לון לעבר בשני עונות ראשונים שרי ושביק גם לזה כי הם צבור וכמו שאמר והמתה את העם הזה כאיש אחד עד כאן דברי הרב הנז' ועיין בס' אש דת:
ולי ההדיוט יראה לפרש במאמר הנז' בסגנון אחר דלפי' הרב מהר"א צמח זלה"ה הנז' לא דאיק אומרו שרי ושביק לון לדאתי. אמנם יראה דכ"ע סברי כמו שאמר הרא"ם דמחלוקותו של קרח קדם לעון המרגלים וכמו שאמר הרא"ם ג"כ פ' דברים עמ"ש בחצרות זה מחלקותו של קרח ע"ש והראשון דריש שהם דברי הקב"ה כמו שפירש הרב הנז' דעד עתה הג' עונות נמחל להם. אך המרגלים שהוא ד' נענשין והשני סבר כמ"ד דפעמים ג' עם גבר ר"ל חמשה פעמים שלש הם חמשה וזו היתה שיטת משה רבינו כמו שאמר בדרוש שמואל פ' קרח ופ' ואתחנן במאמרם ז"ל שאמר הקב"ה למשה ששה חטאים חטאת והשיב האחד למדתי ממך וכו' והוא תמוה דמה הרויח משה רבינו דלכי מדלית חד אכתי פשו ה' ופירש הגאון מהר"ר העשל זלה"ה דמשה רבינו סבר פעמי' ג' עם גבר הם חמשה והיינו דקאמר אחד למדתי ממך והחמשה כמאן דליתנהו דמדתך להעביר ה' עכ"ד והנה כי כן מדוקדק המאמר הנז' דמשה רבינו לשיטתו דה' נמחלין ולז"א איך מה דשרית ושבקי' לו לעבר דהיו ג' שביק לון לדאתי דלא מיבעי' דעון המרגלים ד' שתמחול אלא דאכתי פש להו גבך א' והוא החמישי ולפי רחמיך שביק לון לדאתי אם יחטאו עוד חטא ה':
וְהָיָה לָכֶם, לְצִיצִת, וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת-כָּל-מִצְו?ֹת יְהוָה, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם; וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים, אַחֲרֵיהֶם.
ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אשר אתם זנים אחריהם. אפשר לרמוז כי יצרו של אדם מתגבר עליו ואין לו תקון כי אם לעסוק בתורה כמשז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין. וגם כתב הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פ' ויקהל כי המשתתף עם הת"ח כיששכר וזבולון נצול מיצה"ר ג"כ ואפשר לרמוז בכתוב בישעיה סי' נ"ה הוי כל צמא לכו למים ואשר אין לו כסף וכבר הראשונים פירשו פסוקים אלו בענין המשתתף עם ת"ח ולפי דרכנו נאמר. הוי כל צמא בתאוות גופניות ומתגבר עליו היצר שהוא צמא בגימטריא ס"מ לכו למים ללמוד תורה וע"י התורה מתבטל היצה"ר דע"י התורה יש יחוד זו"ן הויה אדני גי' מים עם הכולל ואשר אין לו תורה ולא ידע ללמוד כסף יכול להשתתף עם הת"ח ובעידנא דעסיק שותפו החכם בתורה גם הוא ניצול מיצה"ר כמו שאמר מהרח"א. והכל רמוז בתורה כי סופי תיבות ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם אוי מים והיינו כנבואת ישעיה אוי כל צמא לכו למים וע"ד שפירשנו:
עוד אפשר לרמוז כי ציצית גי' ת"ר וחוטים ח' וה' קשרים הם תרי"ג כמשז"ל ומצינו פ' תכלת באותו תלמיד ששכר זונה וטפחו לו ד' ציציות ופירש ואחר כך זכה ונתגיירה ובאה ונשאת עמו והיה אחד מתלמידי ר' חייא ע"ש ואפשר שכח היצה"ר בא מס"מ ולילי"ת והם גי' תרי"א וב' כחות שלהם שמהם בא היצה"ר גי' תרי"ג ולכך ציצית עם החוטים והקשרים גי' תרי"ג לבטלן הן' וכחותיהן ומשו"ה ניצול אותו תלמיד ורמוז ולא תתורו שהוא גימ' תרי"ב גי' סמאל לילית עם הכולל. ונוסף ת' כנגד ת' מקטרגים גונדא דילהו שהם כנגד ת' איש דעשו ועל ידי הציצית מבטלן וז"ש ולא תתורו רמז בגימט' של תיבת תתורו דהציצית מבטלם:
ועוד אפשר לרמוז מעשה אותו תלמיד הנז' דהכל רמוז בתורה כי אתם זנים אחריהם ר"ת :
אותו תלמיד משכיר זונה נאה ישאנה מגויירת מבית המדרש ר' חיא (תיבת חיא היא שלימה בתיבת אחריהם):
ועוד אפשר לרמוז מעשה דנתן דצוציתא דעל ידי שפירש מעבירה היה נר דולק מראשו אור גדול כמו שאמר רש"י סוף פ' זה בורר והמעשה באורך כתקנו הביאו בסדר הדורות ובתיבות אתם זנים אפשר לרמוז כי הוא ר"ת : אם תשמרו מזנות זיו נר ידלק מראשיכם:
וְעַבְדִּי כָלֵב, עֵקֶב הָיְתָה רוּחַ אַחֶרֶת עִמּוֹ, וַיְמַלֵּא, אַחֲרָי–וַהֲבִיאֹתִיו, אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר-בָּא שָׁמָּה, וְזַרְעוֹ, יוֹרִשֶׁנָּה.
ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי וכו'. יש לדקדק דמשמע הכלב היה לו איזה ענין נוסף על יהושע והלא גם יהושע הטיב דרכו כמו כלב ושקולים הם. ויש לישב דיהושע היה לו תפלת משה רבינו והיא היתה לו לעזר ולהועיל ואין להחזיק לו טובה כל כך ועוד שאז"ל דכלב היה מתעה למרגלים בפיו ולבו לשמים וכתיב ואשיב אותו דבר כאשר עם לבבי כמו שדרשו רבותינו זכרונם לברכה ולכן יש להחזיק טובה לכלב. ועוד אפשר לומר במש"ל אות ג' משם האר"י ז"ל דכלב נתעבר בו רוח יהודה וכתבנו בעניותנו שכלב חש לנדוי יהודה ועל זה הלך להתפלל על קברי אבות. וז"ש ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו אף שהיתה רוח אחרת שנתעבר בו יהודה לא סמך על זה וימלא אחרי שהלך להשתטח על קברי אבות בעבור שחש על נדוי יהודה וזהו זהירות יתירה על כן היתה חברון לכלב ור"ת רוח אחרת עמו וימלא בגימט' עבור רמז לנשמת יהודה אשר באה בעבו"ר בכלב כדבר האמור מפי כבוד האר"י זצ"ל:
לְמַטֵּה יוֹסֵף, לְמַטֵּה מְנַשֶּׁה–גַּדִּי, בֶּן-סוּסִי.
למטה יוסף למטה מנשה. אפשר שהזכיר יוסף שהיה מחבב את הארץ כמו שאמר והעליתם את עצמותי וכן ארונו צף שיקחהו משה רבינו ע"ה וכן בנות צלפחד וכמו שפירש"י בפ' פנחס וזהו להגדיל המדורה על נשיא זה שלא נסתכל ביוסף שחיבב הארץ והבנות הלכו בדרך אביהם יוסף ואדם לא זכר ונתחבר בעצה רעה למרגלים. ורבינו האר"י מפרשה על דרך אמת דיוסף עצמו נתחבר במנשה בנשיא זה ולא בהושע נשיא אפרים וכו' ע"ש ויאורו עיניך:
וַיַּהַס כָּלֵב אֶת-הָעָם, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר, עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ–כִּי-יָכוֹל נוּכַל, לָהּ.
יש לדקדק ולהבין מה טעם הס' דויהס גדולה, ותו כפל הענין עלה נעלה יכול נוכל. ואפשר לרמוז דידוע דארץ ישראל היא בחינת מלכות ונמצא שפגמו בשכינה גם אמרו כי חזק הוא ממנו ופגמו בתפאר"ת ישראל כמשז"ל פ"ג דערכין אפי' בעל הבית אינו יכול להוציא כליו משם דממנו לשון זכר וז"ש אפילו בע"ל הבי"ת כלומר ז"א ולא מיבעיא השכינה כביכול. והגם שעדין לא אמרו זה מ"מ כלב היה בעצתם וידע נגעי לבבם וז"ש ויהס קרי ביה וי לשון הוי. ה"ס גי' אדני. בלומר וי לכון אשר פגמתם בכבוד אדני השכינה וזהו וי ה"ס. ולא עוד שפגמתם גם בו"ק וז"ס סמך גדולה לרמוז לו"ק כל א' כלולה מעשר:
ועוד אפשר לרמוז שהכתוב רמז דמאין זכה כלב למעלה זו להשתיק כל העם בעידן רתחא לזה רמז סמ"ך גדו"ל לומר שיש לו על מה לסמוך סמיכה גדולה על אבות העולם שהתפלל שם כמו שאמר ז"ל וזהו סמך כמשמעו גדול. ולהבין כפל הדברים אפשר דכונת כלב דאם יאמתו בדעתם שיעלו ויוכלו בודאי כי גדול ה' והכל בידו יתברך אז ודאי יעלו ויוכלו כי אם ח"ו יסתפקו אף שהוא לבד בלב ובמחשבה הוי מחשבת ע"ז ונחשבת כמעשה וז"ש ויאמר עלה אם ודאי לנו העליה אז נעלה כי יכול בדעת ובלב שלם אז נוכל לה. אי נמי אפשר דיען כלב ידע מה בחשוכא אשר הלכו חשכים תרתי לרעותא אחת שלא יוכלו לעלות מצד תוקף אנשיה וחוזק מבצריה ואת"ל שיעלו ארץ אוכלת יושביה היא לז"א כי עלה נעלה כלפי תוקף וחוזק הערים ואנשיהם כי יכול נוכל לה לארץ ולא תהיה משכלה ונוכל לכבוש הארץ ממחתה כי לא תקרב ודוק:
וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ, בַּמִּשְׁמָר: כִּי לֹא פֹרַשׁ, מַה-יֵּעָשֶׂה לוֹ.
ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו ויאמר ה' אל משה מות יומת האיש וכו'. הנה רבותינו זכרונם לברכה אמרו דלא היו יודעים באיזו מיתה וכבר כתבנו לעיל משם רבינו ישעיה ז"ל דאסתפק להו אי בחנק או בשריפה ע"ש והדבר קשה דמשה רבינו ע"ה קבל תורה שבעל פה כלליה ופרטיה פירושיה ודקדוקיה ואיך לא קיבל פירוש מות יומת האמור במחלל שבת. ולפי המדרש שהביאו התוספות בבתרא דף קי"ט דהמקושש לש"ש נתכוון לפי שהיו אומרים דאין צריך לקיים המצות במדבר לכך ברעות נפשיה לקטלא נפיק למען ישמעו ולמען ילמדו דלא פקע חיוב המצות ע"ש. ויש לדון בזה דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וגם דגדולה עבירה לשמה ויש זכות לפוטרו ממיתה וכמו שכתבנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' פנחס בס"ד. אמור מעתה דהיה יודע משה רבינו ע"ה דמחלל שבת בסקילה. אך במקושש היה מסופק אם חייב מיתה לפי דעשה לשם שמים וגם דה"ל מלאכה שאינה צריכה לגופה וז"ש ויניחו אותו במשמר כי לא פורש מה יעשה לו דייקא כלומר כי לו אין לדונו כשאר מחללי שבתות שהוא עשה לש"ש וגדולה עבירה לשמה וכו' וז"ש ויניחו אותו ולא אמר ויניחוהו להורות דהיה אחר והוא מגדף כמשז"ל דהיו בפרק אחד ולכן כתיב אותו למעט מגדף ונ"ט למה הונח לבדו כי לא פורש מה יעשה לו שאין זה כמחלל שבת דעלמא דהיה לש"ש ובהיות שהי' לש"ש לא הונח עם מגדף במשמר אחד. ויאמר ה' מות יומת האיש שהוא תואר לצדיק כלומר אף דבצד מה הוא צדיק והו"ל שוגג מות יומת שהדבור והמעשה היה בעבירה שהתרו בו ולא הניח מלקושש ונמצא שהתיר עצמו למיתה כמו שהוא דין המותרה ומדיבורו וממעשיו היה חילול ה' אף דמחשבתו טובה. ומשו"ה נצטוו בציצית שהוא רמז לתרי"ג מצות דכך עולה ציצית וח' חוטין וה' קשרים גי' תרי"ג כמשז"ל וכ' וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות לומר שחייבים בכל המצות אף בהיותם במדבר וכמו שאמר בספר הקטן ראש דוד. ואוסיף נפך כי ציצת כתיב וחסר יו"ד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דג' פעמים כתיב ציצת והאחרון לציצת והלמ"ד להשלים עשרה לכל ציצת. ולדרכנו אפשר לומר דלכך נכתב ג' פ' לרמוז דצריך לקיים תרי"ג מצות במחשבה דיבור ומעשה ולהורות דהכל הולך אחר החיתום להכי כתיב למ"ד בסוף לומר דאם קיים במעשה אז נשלמו חלק הדיבור והמחשבה ולכך תשלום הב' ציצת הם בג':
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-שָׁלַח מֹשֶׁה לָתוּר אֶת-הָאָרֶץ; וַיִּקְרָא מֹשֶׁה לְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן, יְהוֹשֻׁעַ.
ויקרא משה להושע בן נון יהושע. בתרגום המיוחס ליונתן תרגם וכד חמא משה ענותנותיה קרא ליה וכו'. ודשו ביה רבים ענוה מאן דכר שמה הכא. ועוד יש לחקור דמה ראה משה רבינו ע"ה להתפלל על יהושע. ותו השתא דנחית להתפלל יתפלל על כלם. ותו יש להבין לשון רבותינו זכרונם לברכה שאמרו דמשה רבינו ע"ה א"ל יה יושיעך מעצת מרגלים וצריך לדעת מאי איריא שם י"ה דנקט. ותו מה הלשון יושיעך מעצת מרגלים הול"ל י"ה יצילך מן החטא:
ואפשר לומר בהקדים מ"ש בכמה דוכתי בשם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכים ז"ל דמי שהוא עניו אין הפ' שולט בו. וכבר נודע דשר עמלק הוא הפ'. ואפשר שזה טעם שבחר משה ליהושע להלחם בעמלק דידע שהוא עניו באמת ואין שר עמלק שולט בו. והזמן שהלכו המרגלים הוא זמן שליטת פ' כמש"ל אות ה' בשם הרב הקדוש מהר"ש מאסטרפולי ז"ל. גם במקום אחר כתבנו משם רבינו האר"י זצ"ל דמי שיש לו גאוה פוגם בשם י"ה. ויען הדבר ידוע דמרובה מדה טובה נראה דמי שהוא עניו שם י"ה עזרו ומגינו. ובזה נישב החקירות הנז' דהשתא לעיקר עון המרגלים קים ליה למשה רבינו דיהושע יצליח מאחר שהוא עניו ואין הפ' בשגם הוא זמן שליטתו יכול לשלוט עליו מצד ענותנותו כאמור. אך יש לחוש שהמרגלים יפתו אותו בעלילותם ובתועבותם ולחלוקה זו דוקא הוא שהתפלל משה רבינו ע"ה יה יושיעך מעצת מרגלים הכונה שם י"ה מגן עזרך שאתה עניו ושם יה להדר עז"ר הוא יושיעך מעצת מרגלים דייקא שלא יפתוך בעצתם הנסרחת. ומשו"ה לא התפלל על אחרים כי האדם בחירי הוא. אמנם ליהושע דבענותנותו ניצול מהעיקר. התפלל שלא יפתוהו המרגלים בכח שם י"ה המגין עליו. והשתא א"ש מאי דתרגם המתרגם וכד חמא משה ענותנותיה דענין זה בנוי על ענותנותיה דיהושע והרי הוא כמבוא"ר:
וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה, לָתוּר אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב, וַעֲלִיתֶם, אֶת-הָהָר.
עלו זה בנגב ועליתם את ההר. אפשר לרמוז במ"ש הרשב"א דע"י מתנת הארץ נתבטלה טענת מודעא רבא לאוריתא כדכתיב ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו והשתא זה רמז להם עלו זה בנגב ועליתם את ההר. את ההר גי' תורה כלו' דכאשר הולכים לארץ ישראל מוכרח שתקיימו התורה ובטלה מודעא שכפה עליהם ההר. והתינח קודם שתבואו לארץ ישראל אך עתה ועליתם את ההר תסלקו טענת ההר ותקבלו התורה שהוא בגימטריא תורה כאמור מאחר שהולכים לארץ ישראל ולא נשאר טענת מודעא:
לַמָּקוֹם הַהוּא, קָרָא נַחַל אֶשְׁכּוֹל, עַל אֹדוֹת הָאֶשְׁכּוֹל, אֲשֶׁר-כָּרְתוּ מִשָּׁם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
למקום ההוא קרא נחל אשכול. אפשר במ"ש רבינו אפרים בפי' (כתב יד) אשכולו' מרורות למו הוא אשכול של אדם הראשון וזה היו מרורות. וז"ש למקום ההוא קרא נחל אשכול כלומר נחל נובע מאשכול אדם הראשון כי הוא גרם הכל אשכול גימט' נחש:
כִּי דְבַר-יְהוָה בָּזָה, וְאֶת-מִצְוָתוֹ הֵפַר; הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, עֲוֹנָה בָהּ.
עונה בה. אמרו בספרי דבע"ז אינו פוקד על בנים ושמעתי שהקשה הרב מהר"י זיין דהכתיב בע"ז כי ה"א אל קנא פוקד וכו'. ולי ההדיוט נראה דכונת הספרי דבע"ז לא דמי לשאר עבירות דנפרעין ממנו מעט והניחו יתרם לעולליהם כי בע"ז הרוב נפרעין ממנו. והמורם שירי שיריים מהעון פוקד על בנים וכן נראה מפי' הרב זית רענן ריש דף ס"ב וכן נראה מפי' רבינו הלל לספרי (כתב יד):
וְכִפֶּר הַכֹּהֵן, עַל-הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה–לִפְנֵי יְהוָה: לְכַפֵּר עָלָיו, וְנִסְלַח לוֹ.
שם בספרי. לכפר עליו להוציא את הספק. עמ"ש הרב הגדול מהר"י אלפאנדרי במוצל מאש ח"ב סימן מ"ב ועיין בשו"ת הרשב"א סי' תקנ"ג ע"ש:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
וישאוהו במוט בשנים. מוט משמע שני בדים דכתיב ונתנו על המוט ואי אפשר בפחות משני בדים השתא דכתיב במוט בשנים משמע שתי מוטות ד' בדים אלו על גבי אלו שתי וערב והיינו דאמרינן טורטני וטורטני דטורטני שני בדים מחוברים יחד ועוד משימין חבור על חבור באלכסון:
הנפילים פירש המורה מבני שמחזאי ועזאל שנפלו מן השמים ותימה והרי נימוחו בדור המבול וי"ל מבני עוג יצאו שנא' והוא נשאר מיתר הרפאים:
ארך אפים ורב חסד ותימא למה לא אמר ואמת כמו שאמר בפ' כי תשא וי"ל לפי שאמר הקב"ה אכנו בדבר ואורישנו אמר משה אם אומר ואמת א"כ יאמת דבריו ויוריש' אבל בכי תשא אמר ועתה הניחה לי כלומר הדבר תלוי ברצונך ואם תרצה אכלם (הגהה) הרב ר' אביגדור כ"ץ פירש ה' ארך אפים ורב חסד נושא עון ופשע ונקה לא ינקה פוקד עון אבות על בנים על שלשים ועל רביעים סלח נא לעון העם הזה ופ' תשא בי"ג מדות שלמד הקב"ה למשה כתיב ה' ה' וכו' למה לא נאמר באלו המדות אחרונות כבראשונות בראשונות אמר שני פעמים ה' ה' וכאן לא נאמר אלא פעם אחת. בראשונות נאמר אל וכאן לא אמר אל. בראשונות נאמר חנון ורחום ובאלו לא נאמר הנון ורחום. בראשונות נאמר ואמת וכאן לא אמר ואמת. בראשונות נאמר נוצר חסד ובאחרונות לא נאמר נוצר חסד. בראשונות נאמר נושא עון ופשע וחטאה וכאן לא נאמר וחטאה. יש לומר באחרונות לא נאמר כי אם ה' פעם אחת עבור שבראשונות דרשו רבותינו זכרונם לברכה ה' קודם שיחטא ה' לאחר שיחטא וכאן לא שייך לומר קודם שיחטא שהרי כבר חטאו ישראל. ואל לא נזכר כאן דאל משמע לשון חוזק כמו שאמר ואת אילי הארץ ואלו כביכול התישו כח והחזיקו להקב"ה כתש כח שנאמר כי חזק הוא ממנו (כתב יד) אין בעל הבית יכול להוציא כליו משם. רחום וחנון נמי דכתיב מוציא דיבה הוא כסיל וכתיב כי לא עם בינות הוא על כן לא ירחמנו עושהו ויוצרו לא יחוננו והם לא היה להם דעת להבין. ואמת לא נאמר באחרונות שהמרגלים לא אמרו אמת. וחסד לא נאמר בהם שגם אברהם אבינו עליו השלום חטא בירושת הארץ שאמר במה אדע ונוצר חסד משמע זכירת חסדי אבות. וחטאה לא נאמר באחרונות דחטאת שגגה והמרגלים היו מזידין. (אח"י עיין בספר אמרי נועם. ועל דרך האמת מפורש באר היטב):
כי לא פורש וכו' והא אמרינן כל מיתה האמורה סתם אינה אלא חנק וגבי שבת כתיב כל העושה בו מלאכה יומת וכן מחלליה מות יומת י"ל דמספקא להו דילמא דרשינן חילול חילול מבת בהן דכתיב בה את אביה היא מחללת מה להלן שריפה אף כאן שריפה:
את ה' הוא מגדף מחרף כמו והיתה חרפה וגדופה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה מכאן כרת למברך ה' וא"ת הכתיב באמור רגום ירגמו בו התם בעדים והתראה והכא בלא עדים והתראה (ע"כ מנמוקי רי"ד זלה"ה):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5