——–
וְנַחֲלָה לֹא-יִהְיֶה-לּוֹ, בְּקֶרֶב אֶחָיו: יְהוָה הוּא נַחֲלָתוֹ, כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר-לוֹ.
ונחלה לא יהיה לו. פירש רבינו תם הכי גרסי' בספרי ונחלה לא יהיה לו זו נחלת שאר היינו שאר בני יעקב שלא היו מאם אחת בקרב אחיו זו נחלת ה' הם חמשה בני לאה. רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה בנימוקיו על החומש (כתב יד) ובספר אמרי נועם ראיתי שמביא דברי ר"ת יותר באורך ע"ש. ואחר זמן רב זיכני ה' וראיתי ס' הישר מר"ת (כתב יד) וסיים שם וצריכי דאי כתב רחמנא חד הוה מוקמינן ליה בנחלת שאר דמסתבר טפי למעוטי לא נחלת ה' ועוד כתב פירוש זה גם לפי גי' זו נחלת ז' והם ז' עם מנשה ואפרים וק"ק על רבינו ישעיה דמשמע דר"ת קיים גי' זו נחלת שאר ואלו בס' הישר מבואר דהביא ב' הגי' ופירש פירוש זה בין לגי' זו בין לגי' אחרת ואח"כ כתב בס' הישר ואיכא למי' זו נחלת ז' שלא נחלקו וכו' וק"ק דמרן זקנו רש"י כבר כתב זה משם ר' קלונימוס:
וְעָמְדוּ שְׁנֵי-הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-לָהֶם הָרִיב, לִפְנֵי יְהוָה, לִפְנֵי הַכֹּהֲנִים וְהַשֹּׁפְטִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ בַּיָּמִים הָהֵם.
הכהנים והשופטים אשר יהיו. תיבות אלו גימטריה יפתח בדורו כשמואל בדקדוק כמו שפי' רש"י זלה"ה
שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: מִקֶּרֶב אַחֶיךָ, תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ–לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי, אֲשֶׁר לֹא-אָחִיךָ הוּא.
שום תשים עליך מלך אשר יבחר ה' אלהיך בו מקרב אחריך תשים עליך מלך. אפשר לרמוז בזה ונקדים מ"ש הרב המפורסם מהר"ר יחזקאל סג"ל לנדא נר"ו אב"ד ור"מ דק"ק פראג בתשובו' חדשו' מעתה הוא ספר נודע ביהודה ח"מ סימן א' שכתב דגם לסוברים דלא מהני אביו מישראל ואמו מישראל לעיכובא לק"מ מרחבעם דלא אסר קרא אלא ראשית מינוי המלך שאז נצטוו שיהיה מקרב אחיך וזה במלך ראשון אבל מלך בן מלך המלכות ירושה ואין צריך שימה חדשה והראיה שאין מושחין מלך בן מלך וכיון שמלך אביו שוב ממנין בנו אף שאין אמו מישראל ושם תמה על מרן כ"מ דאנה מצא דאם רחבעם גיורת היתה ודילמא הא דנקראת נעמה העמונית מזרע עמון באה וכו' והאריך בזה עין בספרו:
ואנא זעירא בהגהותי על הר"מ ה' מלכים במהדורא בתרא פ"ח דין ד' דקדקתי בדבריו ושם הקשיתי עליו דבקמא ל"ח ויבמות ס"ג וע"ז מוכח מהש"ס לכל ישר הולך דנעמה אם רחבעם גיורת היתה ותו אשתמיטיתיה דכן כתב הריטב"א פ"ק דקידושין בהדיא ע"ש. ואפשר דזה רמז הכתוב לאפוקי סברת הרב הנז' שום תשים עליך מלך כפל שום תשים לרמוז דבין בשימה ראשונה דהיינו ראשית מינוי המלך בין שימה שנית דהיינו בנו היורש עצר שניהם שום תשים מקרב אחיך בכל צריך מקרב אחיך שיהיה אמו מישראל וכן מקרב אחיך ר"ת אם דתדיר בעי אם בישראל ואין חילוק בין שימה לשימה. ולסברת מ"ד דבמלך בעינן שיהיה אביו ואמו מישראל יש לרמוז דר"ת אלהיך בו מקרב אחיך ר"ת אב אם דבעי אביו ואמו מישראל:
וְיָסְפוּ הַשֹּׁטְרִים, לְדַבֵּר אֶל-הָעָם, וְאָמְרוּ מִי-הָאִישׁ הַיָּרֵא וְרַךְ הַלֵּבָב, יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ;
אפשר לדעת ר' יוסי הגלילי דתלתה תורה את כל אלה בשביל הירא מעבירות ז"ש מי האיש הירא וכו' וישוב לביתו בעבור ביתו כלומר שיתלה שבנה בית דבשביל הירא תלתה תורה את כל אלה. וזהו שאמר הכתוב מקודם ודברו השוטרים אל העם לאמר מי האיש אשר בנה וכו' הכונה ודברו השוטרים אל העם בשביל אמירה אחת דהיינו מי שהוא ירא שיהא תולה באלו ודוק:
כִּי-תָצוּר אֶל-עִיר יָמִים רַבִּים לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ לְתָפְשָׂהּ, לֹא-תַשְׁחִית אֶת-עֵצָהּ לִנְדֹּחַ עָלָיו גַּרְזֶן–כִּי מִמֶּנּוּ תֹאכֵל, וְאֹתוֹ לֹא תִכְרֹת:
פירש מר זקנינו הרב חסד לאברהם ז"ל בפירושו הנקרא בעלי ברית אברהם (כתב יד) כי הנפש כשהיא בתוך הקליפות היא נעה ונדה כאבן בתוך כף הקלע בורחת מהשטן הרודף אחריה להענישה ומכנסת עצמה בדומם או בצומח או בבעל חי ואז השטן כשנכנסת הנפש בגוף ההוא אינו יכול להזיק לו וזהו אומרו הוא יתברך למלאך המות שהולך להשטין על האדם למעלה כי תצור אל עיר שהוא האדם להלחם עליה בטענתך ותראה שנכנסה אותה הנפש בעץ לא תשחית את עצה כדי להזיק לאותו המגולגל כי האדם עץ השדה לבא מפניך וכו' ר"ל אותו העץ ממש הוא עץ השדה לבא מפניך שבסיבתך שאתה רודף אותו להזיקו הוא נכנס במצור ההוא של העץ לשמור עצמו ממך עכ"ד:
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול–לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
לבלתי רום לבבו מאחיו. ולא משל הקדש ולבלתי סור מן המצוה שלא יסור מן המצוה ימין ושמאל. זהו לשון ספרי. והוא תמוה. גם בפסיקתא אמרו לבלתי רום לבבו מאחיו זו מצות המלוכה שאמר שמואל לישראל ע"כ וגם זה תמוה. ואפשר במשז"ל הכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו וכל שכן מלך דהרשות בידו ליקח כמו שאמר שמואל בפרשת המלך דהוא מותר בו כאשר פסק הרמב"ם. ופירוש הפסוק לבלתי רום לבבו ונתן טעם מאחיו כלומר שזו הגדולה והעושר הוא מאחיו מסיבת אחיו שהעשירוהו ומאשר לאחיו עשה את כל החיל הזה. והיינו דאמרו בפסיקתא זו מצות המלוכה שאמר שמואל לישראל דדריש מאחיו מסיבת אחיו דעל ידיהם גבה מאד והיינו מחמת מצות המלוכה שאמר שמואל דלזה העשיר והוא בעצם מאי דכתיב מאחיו. והשתא קאמר בספרי דדוקא מאחיו יכול להתעשר ולא מן ההקדש דקדשים שהוקדשו אין לו רשות ליגע מהם דדוקא מאחיו יכול להתעשר ולא משל הקדש:
והנה יש לדקדק בכתוב שאמר והיתה עמו וקרא בו כל ימי חייו למען ילמד ליראה את ה' אלהיו לשמור את כל דברי התורה הזאת ואת החקים האלה לעשותם לבלתי רום לבבו מאחיו ולבלתי סור מן המצוה וכו' והשתא האי דכתיב לבלתי רום לבבו אם הכונה שהתורה תועיל לבלתי רום וכו' גם כן הול"ל ולבלתי רום ותו מ"ש ולבלתי סור וכו' הא כבר כתיב למען ילמד וכו' להכי אתא הספרי ומפרש דהכי קאמר למען ילמד וכו' וזה מועיל לבלתי רום לבבו שאם יגאה וירום לבו עי"ז יסור מן המצוה וז"ש לבלתי רום לבבו ואין זה העיקר לבד אלא שלא יסור מהמצוה כי בגאותו יבטל המצות והו"ל כאלו כתיב לבלתי רום לבבו מאחיו שלא יסור מן המצוה ומ"ש ולבלתי אינו ענין אחר אלא סיום הקודם וזהו כונת הספרי ודוק:
צֶדֶק צֶדֶק, תִּרְדֹּף–לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ.
אפשר לפרש במה שהגדילו בזהר שכר מזכי לחייבא דבעי למרדף בר נש למזכי לחייבא כמאן דרדיף בתר חייוי וכו' ואמרו ז"ל זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וז"ש צדק צדק כלומר לא סגי בצדקך לנפשך אלא צדק תרדוף להצדיק לחייבא וזהו הכפל צדק צדק תרדוף דייקא דבעי למרדף על דא למען תחיה חיים נצחיים כי כל המזכה את הרבים אין חטא בא על ידו וירשת את הארץ היא ארץ חיים אשר ה' אלהיך נותן לך בהוה כי כל שאתה מרבה זכיות אתה בונה בתים ועליות מרווחים בג"ע כי אין הקב"ה מקפח שכר שיחה קלה והוא נותן תדיר חלק ירושתך בארץ חיים:
ואפשר לומר עוד ונקדים מ"ש ביומא דף פ"ו אמר ר"ל גדולה תשובה שהזדונות נעשות לו כשגגות וכו' והאמר ר"ל נעשות לו כזכיות שנאמר ובשוב רשע מרשעתו וכו' עליהם חיה יחיה ל"ק כאן מאהבה כאן מיראה והמפרשים נתנו טעם למשז"ל במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד כי הנה הצדיקים אינם יכולים לקיים כי אם רמ"ח מצות עשה אבל בעל תשובה נוסף עליהם כי כל הלאוין וחייבי כריתות ומיתות אשר עשו נהפכו להם לזכיות כאלו קיימו מצות עשה והני זכיות הבאים אליהם מכח עבירות להם לבדם ניתנו אך לא לצדיקים ונמצא היות זכיותיהם יתרות הרבה מהצדיקים עכ"ד. ואז"ל על פסוק נוראות בצדק תעננו שהוא על התשובה הנקראת צדק. וזהו שאמר הכתוב צדק צדק תרדוף כלומר התשובה שנקראת צדק תעשינה מיראה ומאהבה וזהו צדק צדק תרדוף דכיון שהוא מאהבה אתיא רדיפה רדיפה למען תחיה כדכתיב חיה יחיה דדריש ר"ל דזדונות נעשות לו כזכיות וירשת את הארץ הידועה ארץ חיים אשר ה"א נותן ל"ך דייקא ולא לצדיק כי אתה יתר עליו שהעבירות נעשו זכיות:
לְבִלְתִּי רוּם-לְבָבוֹ מֵאֶחָיו, וּלְבִלְתִּי סוּר מִן-הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול–לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל-מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו, בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל.
ולבלתי סור מן המצוה ימין ושמאל. פרש"י אפי' על מצוה קלה של נביא כגון שמואל שאמר לשאול שבעת ימים תוחיל וכו' וידוע דנביא מוחזק שאמר לעשות להוראת שעה נגד התורה כגון אליהו בהר הכרמל שומעין לו. וז"ש לבלתי סור מן המצוה של נביא ימין ושמאל כלומר אף על שאמר לך על ימין שהוא שמאל להוראת שעה אף שהוא נגד התורה צריך לשמוע לו וזהו ימין ושמאל ממש שמאל שהוא לעבור על דברי תורה אפ"ה צריך לשמוע ואם לאו נענש וזה שאמר למען יאריך ימים וכו':
וְאָמַר אֲלֵהֶם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם קְרֵבִים הַיּוֹם לַמִּלְחָמָה עַל-אֹיְבֵיכֶם; אַל-יֵרַךְ לְבַבְכֶם, אַל-תִּירְאוּ וְאַל-תַּחְפְּזוּ וְאַל-תַּעַרְצוּ–מִפְּנֵיהֶם.
פירש"י אפילו אין בכם אלא זכות ק"ש בלבד כדאי אתם שיושיע אתכם. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו שהקורא ק"ש ב' פעמים כמקריב שני תמידין והקרבנות מבטלות שעבוד מלכיות כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה. וז"ש הכהן שמע ישראל כלומר בזכות שמע ישראל כמו שפירש"י אתם קרבי"ם היום כלומר אתם מקריבין קרבנות היום שקרבנות היום הם שני תמידין ובזכות זה למלחמה נגד אויביכם כלומר כדאי זכות זה לערוך מלחמה דהקרבנות מועילות לבטל שעבוד מלכיות וא"כ אל ירך לבבכם כי יש ויש זכות להנצל ולנצוח ודוק:
וּבָאתָ, אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם, וְאֶל-הַשֹּׁפֵט, אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם; וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ, אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט. וְעָשִׂיתָ, עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ, מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה; וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת, כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ. יא עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ, וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ–תַּעֲשֶׂה: לֹא תָסוּר, מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ–יָמִין וּשְׂמֹאל.
כאשר ירדוף הקורא הני קראי לעולם ירגי"ש אדם בכפל הדברים וכפל הענין. ואפשר לפרש בהקדים מה שכתב הרמב"ן בחידושי פ' זה בורר דרב האי גאון כתב דאם מופלא שבב"ד נחלק עם אחרים הלכה כמותו כי רב הוא בחכמה והרמב"ן נחלק עליו דיחיד נגד רבים דעת היחיד בטל וההיא דאמרו פ"ק דיבמות דאיכא מ"ד עשו בית שמאי כדבריהם משום דהוו מחדדי טפי לא אתמר אלא במועטים נגד מרובים אבל יחיד דבריו בטלים לגבי רבים אפילו היחיד חכמתו מרובה מאד ע"ש. וזה רמז הכתוב כדעת הרמב"ן לאפוקי דעת הגאון ובאת אל הכהנים הלויים שהם מורי הוראות ואל השופט פקיע ומומחה ודרשת לא תימא דנעשה כדעת השופט אף שהוא יחיד מצד מה שהוא חכם ובקי. לא היא אלא והגידו לך לשון רבים ועשית על פי הדבר אשר יגידו כלומר דאם רבים אומרים אז ועשית אבל השופט לבדו והוא באחד אין לעשות על פיו ובעינן והגידו לשון רבים וכדעת הרמב"ן:
ואומרו ועשית על פי הדבר וכו' אפשר לפרש במה שהקשו הראשונים דקיימא לן כל קבוע כמחצה על מחצה דמי וא"כ הסנהדרין אשר קבועים הם נדונים כמחצה על מחצה וא"כ איך עומדים למנין ואחרי רבים להטות הא קביעי וקיימי. ותירוצי הראשונים בזה אחת היא דדיבורייהו ניידי ואין כאן קבוע ומשום הכי אזלינן בתר רובא. וזאת שנית דלא שייך כל קבוע אלא היכא דאיכא ספיקא לברר הדבר כגון ט' חנויות שלקח ואינו יודע ממי לקח אבל בסנהדרין יודעין ורואים מי המזכין ומי המחייבין ובזה אזלינן בתר רובא. והביא הרב פר"ח בי"ד סי' ק"י ס"ק י"ג את דבריהם. וז"ש והגידו לך לשון רבים דאזלינן בתר רובא. וכי תימא הרי הם קבועים במקום וכל קבוע כמחצה על מחצה לז"א ועשית על פי הדבר רמז דאנו שומרים הדברים ודיבורייהו ניידי ואזלינן אחר הדברים אף שיגידו מן המקום ההוא והמקום קבוע מ"מ ועשית על פי הדברים ודיבורייהו ניידי וזה תירוץ ראשון. ועוד ושמרת לעשות ככל אשר יורוך שאתה מכיר המורים רמז תירוץ ב' דאין זה קבוע מאחר שאתה מכיר לעשות ככל אשר יורוך וידעת מי הם המורים ולא אמרו כל קבוע אלא היכא שאינו ניכר מה שאנו דנים בו מהיכן הוא:
ואמר עוד על פי התורה אשר יורוך רמז מאי דקי"ל בח"מ סי' כ"ה דאם יש שנים שאומרים דבר אחד אך כל אחד ממקרא אחר אין נמנים לשנים דאין טעם אחד משני מקראות אך אם אמרי תרוייהו מסברא אף שהטעמים חלוקים נמנים לשנים דשניהם מסכימים בדין וכל מבוקשינו היכי לדיינו דייני להאי דינא ומה לנו אם חלוקים בטעמן וז"ש על פי התורה אשר יורוך רמז בזה רמז שהתורה מגדת הדין בפסוק אחד וזהו על פי התורה אשר יורוך דתורה אחת היא לנו ואין טעם אחד משני מקראות. ועל המשפט אשר יאמרו רמז דהעיקר הוא המשפט ואם חלוקין בטעמן לא אכפת לן דעיקר הוא דהסכמתם בדין כמו שאמר מהריק"ו והביאו מור"ם שם בח"מ סי' כ"ה ע"ש:
ואפשר עוד לרמוז אומרו ע"פ התורה ועל המשפט דהול"ל ע"פ התורה והמשפט ומאי ועל המשפט. אמנם בפ"ק דהוריות אמרו דאם ב"ד הורו וידע א' שראוי להוראה שטעו אין לו לעשות כהוראתם. ואלו בירושלמי פ"ק דשבת ופ"ב דע"ז אמרו רבי וב"ד התירו השמן שמואל אכל רב לא קביל עליה מיכול א"ל שמואל אכול דלא כן כתב אנא עלך זקן ממרא. וצ"ל דאם האוסר סובר שטעו ודאי אין לו לעשות כהוראתם אך אי לא ברירא ליה מילתא דיש לו פקפוקי דברים לבד מחויב לעשות כדבריהם. ועוד יש חילוק דאם א' אוסר על עצמו מה שהורו ב"ד לא מן הדין דלענין דינא מסכים הולך לדעת הב"ד אך הוא רוצה להחמיר על עצמו דרך חומרא רשאי וכמו שאמר על יחזקאל דלא אכל מבהמה שהורה בה חכם. ושמואל ידע דלא מצד חומרא היה רב נמנע מלאכול אלא שהיה לו פקפוק על זה ולא ברירא ליה לאסור וע"כ הכריחו לאכול:
ועוד מתבאר מדברי הרמב"ן בספר המצות בשרש א' דזה שידע שטעו ב"ד חייב לבא לפניהם ולמשקל ולמטרי קמיהו ואם ב"ד הסכימו ביטול דעתו ושבשו עליו סברותיו ינהוג כדעתם. ומשמע דדוקא כאשר חשבוהו לטועה ודברו אליו קשות והסכימו בטעותו אז בשגם הוא בצר עודנו עומד בדעתו מחויב לחזור ולנהוג כמותם והוא מ"ש ימין ושמאל אפי' שיאמרו על ימין שהוא שמאל. אך אם בהתוכחם עמו ולא היה להם כח לומר שהוא טועה דגם הם ראו דיש פנים לדבריו אלא שאמרו דהם ירדו חדרי עומקא דדינא וסברתם אמת. וזה גומר בדעתו שהם טועים אז מחויב שלא לנהוג בדעתם זהו העולה מסוגיות הבבלי ירושלמי ודברי הרמב"ן הנזכרים. אמור מעתה ז"ש על פי התורה אשר יורוך כי אתה מחויב לקבל הוראתם ואם אתה מסכים בדין אלא שאתה רוצה להחמיר אז ועל המשפט על דייקא לפנים משורת הדין וז"ש וע"ל המשפט אשר יאמרו לך תעשה דרך חסידות על המשפט והיינו דוקא לעצמך לא להורות לאחרים וזהו תעשה. ואם אתה סובר שטעו והם אומרים שאתה טועה ושבשו עליך סברתך אז לא תסור מן הדבר אשר יגיד"ו דברים קשים כגידין שדברו קשות שאתה טועה בכגון זו לא תסור ימין ושמאל אפי' שאומרים על ימין שהוא שמאל לדעתך אתה מחוייב ללכת אחריהם ודוקא באופן זה אשר יגיד"ו דברים קשים כגידים אז ימין ושמאל בפי' על ימין שהיא שמאל לאפוקי אם לא דברו אליך קשות אז הבט ימין וראה ועשה בדעתך ודוק היטב:
כִּי-תִשְׁמֹר אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת לַעֲשֹׂתָהּ, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם, לְאַהֲבָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו, כָּל-הַיָּמִים–וְיָסַפְתָּ לְךָ עוֹד שָׁלֹשׁ עָרִים, עַל הַשָּׁלֹשׁ הָאֵלֶּה.
פירש רש"י ויספת לך עוד שלש הרי תשע ג' שבעבר הירדן וג' שבארץ כנען וג' לעתיד לבא עכ"ל ויש לדקדק דלעת"ל לא ישא גוי אל גוי חרב וכו' ולמה לי ערי מקלט ולא זו דאיכא ערי מקלט אלא לא יספיקו ששה וצריך להוסיף עוד ג'. ועוד הכתוב דמסיים ולא ישפך דם נקי וכו' אינו מתישב דהרי נשפך דם נקי בשוגג וההורג הולך לערי מקלט. והגם דפשטיה דקרא שלא ימית גואל הדם להורג שוגג אינו מתישב כל כך [ועיין מה שכתוב בלקוטי תורה לגורי האר"י זצ"ל (כתב יד)] ושמעתי משם הרב מהר"ר אליהו הכהן זלה"ה בעל שבט מוסר וכו' שפירש כי הנה במשך זה הגלות המר והארוך כמה וכמה שהרגו בשוגג והיו צריכים לגלות בערי מקלט ומעת הוסר התמיד חסרנו כל טוב. והנה חייבי חטאות שבזמן הגלות בבא גואל ויבנה בהמ"ק במהרה בימינו יקריבו קרבנות איש איש לצאת ידי חובתו וכמו שאמר פ"ק דשבת דר' ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנה בית המקדש אקריב חטאת שמנה. הנה כי כן כל חייבי גלות ילכו לערי מקלט לכפרתם. ומשום שיש אלף ושבע מאות והותר שנחרב הבית וכלם צריכי להתקן בכללם החייבים גלות לזה צריך ט' ערי מקלט כי גדלו הרבה החייבים גלות בערי מקלט כשיגיע זמן לשמור כל המצוה כל תרי"ג מצות מזמן החרבן וז"ש. כי תשמור את כל המצוה שהם שיעור קומה רמ"ח כנגד רמ"ח אברי' ושס"ה לאוין כנגד שס"ה גידין והיינו בזמן הבית שיבנה ב"ב לאהבה וכו' וללכת בדרכיו כל הימים אז ויספת עוד ג' ערי מקלט שיהיו ט'. וכי תימא אז אין צורך לערי מקלט שיתוקן העולם ולא יצטרך לזה. לז"א ולא ישפך דם נקי וכו' האמת הוא שאז אינו נשפך דם נקי ואין צורך לערי מקלט משום שיהרגו אז. רק והיה עליך דמים אתה חייב מגלגולים בזמן החרבן דמים שהם חובה עליך שהרגת בשוגג ולא גלית ועתה צריך לתקן ללכת לערי מקלט ומשו"ה אצטריכו ט' ערי מקלט:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5