דבר תורה על פרשת קרח – מרן החיד"א

——–

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה בילקוט בני קרח בשעה שהיו יושבין אצל קרח אביהם רואים משה וכובשים פניהם בקרקע אמרו אם נעמוד מפני משה רבינו אנו נוהגין בזיון באבינו וכבר נצטוינו על כבוד או"א ואם לא נעמוד כבר כתיב מפני שיבה תקום מוטב שנעמוד מפני משה רבינו אעפ"י שאנו נוהגין בזיון באבינו עכ"ל וצריך לדעת במה נסתפקו ומה היתה הכרעתם. ואפשר במאי דפליגי הרמב"ם והטור בי"ד סי' ר"ם דהרמב"ם סבר דאף אם אביו רשע ובעל עבירות חייב בכבודו אבל הסמ"ג והטור חולקים עליו דאם הוא רשע אינו חייב בכבודו וזהו אשר נסתפקו אם נעמוד מפני משה רבינו אנו נוהגים בזיון באבינו ושמא הדין הוא כדעת הרמב"ם דאף אם אביו רשע חייב בכבודו. ואם לא נעמוד שמא הדין הוא דאביו רשע אין חייבים לכבדו וא"כ אנו מבטלים מצות עשה מפני שיבה תקום זהו היה ספיקן. והכריעו דאפילו תימא דאביו רשע איתיה בכבוד אב ואם. מ"מ רבו צדיק מכריע ויותר חייב בכבוד רבו צדיק יותר מאביו רשע ולכן אמרו מוטב שנעמוד מפני משה רבינו שהוא צדיק איש האלהים ולכ"ע אנו חייבים בכבודו יותר מכבוד אב רשע:

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.

אפשר לומר דרך רמז דהנבהל להון חסר יבואנו וזהו ויקח כלומר יקח ויקח עד"ש יתן ויחזור ויתן כלומר מי שדרכו להיות נבהל להון וכל מעייניו יקח ויחזור ויקח. קרח יהיה קרח חסר יבואנו. בן יצהר אף שעושה צדקה ומאיר אפלת העניים בצהרים. בן קהת יקהו שיניו דאטו הגוזל ועושה צדקה עושה מצוה והרי כתיב כי אני ה' שונא גזל בעולה ולזה יקהו שיניו בחצי ימיו יעזבנו בן לוי שיתלוה בגהינם לפושעים נמנה. אמנם אם העושר כדת וזהו ודתן כלו' אבל דתן דהוי"ו מחלקת שאין בידו עולה ועושרו מאת ה' וזהו ואב"י רם אבינו שבשמים. ויותר נראה לומר שהוא מפרט שני מיני עושר. אחד שטורח מאד ועושה עושר במשפט וזה רמז ודתן שיגע כדת ונתעשר. או שיגע פחות פחות וה' הריק לו ברכה. והוא מחבב העניי' ומעניקן וזהו בני אלי א"ב בנים לאבינו שבשמים. אז שכרו. ואון עצמה ירבה בכח גופו. וממונו בן פלת שיעשו לו נסים ונפלאות וממחתה כי לא תקרב אליו. ועוד שיזכה לבנים זרע קדש בני ראובן והמה רואים בתורה ואמר כל העם ראו בן שזכה העשיר. ובניו יהיו מורי הוראות בינ"ן של קדושים וזהו רמז ויקומו לפני משה אשר כח בהם לעמוד לפני גדול והשרים אשר אתו בעלי חכמה:

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.

ויקח קרח. כתב הש"ך על התורה דכל שבט לוי היו עניים שלא לקחו מהביזה ולא שאלו ממצרים לפי שהיה שכר שעבוד ושבט לוי לא נשתעבדו ושבט לוי אף שהיו רואים ישראל מלאים מכסף וזהב וכל טוב ארץ מצרים הם לא היו חומדים שום דבר. אך קרח היה חומד ממון הרבה ונזדמן לו אוצר א' מיוסף הצדיק ע"ה לרעתו ע"ש באורך. וק"ק ממ"ש פ"ק דסוטה חכם לב יקח מצות זה משה שכלן נתעסקו בביזה ואלו משה בעצמות יוסף וכן אמרו במדרשים גם בש"ר על פ' פסל לך אמרו שבשכר שהוא לא לקח ביזה לפי שעסק בעצמות יוסף לכך א"ל הקב"ה פסולתן יהא שלך ונתעשר ע"ש ואי אמרת דכוליה שבטא ריח בינה לא עדת בהו ואין כסף והיו עניים לפי שלא נשתעבדו מאי רבותא דמשה ועיין בזהר הקדוש פרשת בשלח דף מ"ו ע"א ועמ"ש פ"ע שם בסוטה:

וַיִּקַּח קֹרַח, בֶּן-יִצְהָר בֶּן-קְהָת בֶּן-לֵוִי; וְדָתָן וַאֲבִירָם בְּנֵי אֱלִיאָב, וְאוֹן בֶּן-פֶּלֶת–בְּנֵי רְאוּבֵן.

במדרש רבה ראש הסדר. ויקח קרח הה"ד אח נפשע מקרית עז זה קרח שחלק על משה ומרד וירד מן כבוד שהיה בידו וכו' ומדינים שחלק על משה ועל המקום כבריח ארמון שהעלתה הארץ בריחים בעדו כארמון. ולקמן דרשו עוד במדרש האי קרא ושם נאמר זה קרח שפשע בתורה שהיא עז שנאמר ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום וכו' ע"ש. וכבר אני בעניותי פירשתי במאמר זה בספרי הקטן ראש דוד על הסדר בהקדמת האר"י ז"ל שהיה הרע של קין ע"ש ואפשר לרמוז כי ר"ת נפשע מקרית עז גימ' קין. ואפשר לומר במה שכתבנו בעניותנו דטעם מיתה מנוולת זו שגזר עליהם משה רבינו ע"ה היינו שהם כפרו בתורה ודין הכופרים לסבב להם מיתה ומורידין ולא מעלין כמו שאמר בי"ד סי' קנ"ח וח"מ סי' תכ"ה וכה עשה משה רבינו ע"ה להורידם בשאול חיים. וז"ש אח נפשע מקרית עז שפשע בתורה מדינים שבקש דינים מדינים לפרס' שהוא כופר ציצית ומזוזה וכיוצא. ומשו"ה כבריח ארמון שהעלתה הארץ וכו' ונפל שמה כמשפט הכופרים. וטעם שמתו הטף מלבד מה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה בעבור המחלוקת אפשר שהם חלקו על התורה כמשז"ל ואמרו פ' ב"מ בעון ביטול תורה בנים מתים והכא שכפרו מכל וכל בתורה ומשפטם חרוץ במיתה זו נלוו אליהם הטף ודוק:

וַיִּקָּהֲלוּ עַל-מֹשֶׁה וְעַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֲלֵהֶם רַב-לָכֶם–כִּי כָל-הָעֵדָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים, וּבְתוֹכָם יְהוָה; וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּׂאוּ, עַל-קְהַל יְהוָה.

אפשר לומר לפי פשוטו דנראה מפשטי המקראות וממדרשי רבותינו זכרונם לברכה כי כל עסק מחלוקותם היה על כהונת אהרן כדכתי' ובקשתם גם כהונה וכ"כ רש"י אם נטלת המלכות לא היה לך ליתן הכהונה לאהרן אחיך. ואיבר' דרש"י כתב דנתקנ' על נשיאותו של אלצפן ובערמ' עשה בתחילה לבקש על הכהונה כמו שפירש רבינו ישעיה ז"ל אבל נראה דמתרצה היה במלכות משה רבינו ע"ה. ואפשר שז"ש רב לכם כלומר לשניכם בני עמרם גדולה אחת תספיק ואמאי נטלתם שתי גדולות אתה המלכות ואחיך הכהונה כי כל העדה כלם קדושים וראוים לגדולה ולא יאות שכל הגדולות תהיין לכם וז"ש ומדוע תתנשאו שניכם כל אחד לקח לעצמו שררה גדולה אתה המלכות ואחיך הכהונה הגדולה:

והרב כלי יקר פירש רב לכם כבר שמשתם זמן מה ועתה ישמשו אחרים כי כלם ראויים ותהיה השררה חוזרת חלילה לכלם עכ"ד ויראה להרחיב הדבר במ"ש מור"ם י"ד סימן נז"ר דין ב' וכשרוצים הצבור יכולין לסלק הגבאי ולמנות אחר ואין כאן משום חשד וה"ה שאר ממונים עכ"ל ומקור דבריו הם ממ"ש בסוף ס' הכלבו ושם מפורש דהיינו כשהגיע זמן הקבוע להם לצאת ואף אם לא קבעו זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו בכך וכיון שנהגו לעשות חליפין אין כאן חשד ואם אין המנויין לזמן אין יכולין לסלקן וכל זה מבואר שם בכלבו. ואפשר שקרח בא בטענה דכיון דכל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' סתמו כפירושו דלא תהיו אתם קבועים לכל הימים בשררה דהדעת נותנת דכל אחד יזכה בשררה וא"כ רב לכם די במה ששמשתם וכי תאמרו היינו דוקא כשהתנו שיהיה המינוי לזמן או שכך נהגו מקדם ואחר כך אין צריך תנאי. אבל אתם חדשים מקרוב ולא נעשה התנאי מקודם וא"כ עתה איכא חשדא. לז"א כי כל העדה כלם קדושים וזה פשוט שכלם צריכים לזכותם כל אחד שישתרר זמן מה. ואם תאמרו דגם בזה איכא חשדא ואומדנא כזו לא מפקא מחשד. הלא תדעו כי אין זה אלא כשהצבור מינום אבל אתם מעצמכם נטלתם גדולה ומדוע תתנשאו על קהל ה' שלא מינו אתכם וא"כ רב לכם והדין הוא שכלם יזכו:

ורבותינו זכרונם לברכה אמרו וישמע משה ויפול על פניו מלמד שחשדוהו מאשת איש ופירש הרב כלי יקר זלה"ה מאמר זה ומשז"ל כל המתגאה לסוף נכשל באשת איש דהכונה שמרוב גאותו אינו סובל שיהיה מושל בעולם זולתו וגם האשה שהיא משועבדת לבעלה אינו סובל וירצה שתהיה משועבדת לו עכ"ד ואפשר להרחיב הדברים ונפרש בזה מ"ש כי תשתרר עלינו גם השתרר. כי הנה מצינו דהבן חייב לכבד אביו יותר מאמו שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו וכפ"ז יש ס"ד דמושל בעם גם הנשים יהיו חייבות ומשועבדות לו דהן ובעליהן חייבים לעשות יקר למושל. אבל אין זה אמת כי האשה חייבת בכבוד או"א ומכי נשאת פטרה הכתוב מכבוד או"א וחייבת בכבוד בעלה. וה"נ היא פטורה לפי דין התורה מלהשתעבד למושל דהן לו יהי המושל שקול ישקל כאב ואם מ"מ התורה פטרתה ואין חייבת כמו שאינה חייבת לאב ואם. ומיהו בדברים קלים שתוכל לכבד אב ואם ומושל באופן שלא יהיה חסרון לכבוד בעלה חייבת לכבדם. ולפי דעתם שמשה רבינו רצונו לשעבד לנשים ויניחו כבוד הבעלים. מוכרח שסובר דהטעם שהן ובעליהן חייבין בכבודו וז"ש כי תשתרר עלינו ומזה שאתה נוהג שררה עלינו נולד גם השתרר על נשינו שאתה רוצה לשעבדן ובכל זאת לא צדקת:

ורש"י ז"ל פירש ויפול על פניו מפני המחלקת שכבר זה בידם סרחון רביעי חטאו בעגל ויחל משה וכו' במהלוקותו של קרח נתרשלו ידיו משל לבן מלך שסרח על אביו ופייס עליו אוהבו פעם ושתים ושלש כשסרח רביעית נתרשלו ידי האוהב ההוא אמר עד מתי אטריח למלך שמא לא יקבל עוד ממני עכ"ל ויש לדקדק אמאי אצטריך משל לזה והלא הדברים פשוטים. ואפשר לומר דאם לא הי' המשל היינו סוברים שמחל להם הקב"ה בשלשתן והיינו טעמא דכתיב פעמים שלש עם גבר דבצבור לכ"ע נמחל להן שלשה. ואין זה אמת דהכא לא שייך מעביר ראשון ראשון דבעגל עם היותו חטא ראשון היו מחויבים שהעע"ז כאלו כופר וכו' וכמו שכתבנו בעניותנו בספרי הקטן ראש דוד פ' בראשית דף ד' ע"ב שז"ש סרו מהר מן הדרך וכו' ע"ש ולהכי מביא משל לבן מלך דהיה חייב בראשונה דמלך ב"ו אינו מעביר ראשון ועכ"ז נתפייס וה"נ משה רבינו ע"ה אף דידע דלא שייך מעביר ראשון דחק ונכנס תלת זימני:

והרב דת ודין פ' הברכה פירש משם אחרים מאמרם ז"ל פ"ק דסוטה ברב בישר רב לכם בני לוי ברב בישרוהו רב לך אל תוסף דהכא היה סרחון ד' ונתרשלו ידיו דפעמים שלש עם גבר. אבל משה רבינו היה רוצה שהקב"ה ימחול לו ה' חטאים דסבר הפירוש פעמים שלש עם גבר חמשה. והשתא יקשה על משה רבינו דכיון דהוא סובר דפעמים ג' עם גבר הם חמשה למה נתרשלו ידיו במחלקת קרח. וז"ש ברב בישר דאמר רב לכם שכבר חטאו ג' ונתרשלו ידיו וא"כ תפס השיטה פעמים שלש עם גבר דג' מוחלין ולכן כשרצה דה' לא יחשבו לו דפעמים ג' הם ה' לכן א"ל רב לך כי אתה בעצמך פסקת דאינו מוחל אלא ג' כמו שאמר רב לכם בני לוי עכ"ד:

ויש להעיר על זה דבני לוי לא חטאו בעגל ולגבי דידהו אינם שלש. ועוד דגם במרגלים לא חטאו דמשבט לוי לא הלך איש ולכן לא נמנו בכלל ישראל אלא מבן חדש כדי שלא יהיו בגזרת המרגלים כמשז"ל ואפילו תימא דבמתאונני' חטאו זה הוא עון שני ואמאי נתרשלו ידיו יתפלל עליהם. והפשוט בזה הוא דכלפי חטא ישראל הוא מה שנתרשלו ידיו שהיה בידם סרחון ד'. ועוד נדקדק לשון רש"י דקאמר שמא לא יקבל עוד מה ספק איכא הלא כך היא המד' פעמים ג' עם גבר. ותו לשיטת משה רבינו דהם חמשה הרי קרא כתיב פעמים שלש ואמאי אפיקיה בהך לישנא לימא חמשה. ואפשר לישב הכל ונאמר דמשה רבינו סבר דאיתנהו לתרתי פעמים או שלש וגם חמשה דהם פעמי' שלש והענין דלפי דעת האדם וגדולת נשמתו כך הוא נידון יש שנדון בשתים ויש בג' ויש בה' דהכל לפי מה שהוא אדם וכמו שאמר התוספות בנימוקי החומש (כתב יד) דער ואונן נתחייבו בקטנותן דכבר היו שלמים בדעת כבני ך' שנה ובזה פירש הרב ברכת שמואל מאמרם ז"ל שאדם נברא כבן עשרים דהכונה שהי"ל דעת כאלו הוא כבן ך' ע"ש. וזה שאמר רב לכם בני לוי כלומר דלכם שאתם קדושים וחכמים אין צריך ג' או חמשה רק באחת ושתים תלכדו. ולכן ברב בישרוהו דכפי דבריו שאמר רב לכם דכונתו שיש נלכד אף בפחות מג' כה משפטו וא"ל רב לך ואיך אדם גדול כמוך רצונו לותר לו ה' אלא שמענותנותו לא היה מחשיב עצמו לגדול. וזהו שנתרשלו ידיו ואמר שמא לא יקבל עוד ומאי שמא דנקיט אמנם הוא הדבר דיתכן דגם ללוי יעביר הג' חטאות ואפשר דלא יעביר כי הכל לפי גדולת האדם ולכן היה מספק משה רבינו עליו השלום שמא לא יקבל עוד ממנו:

וַיְדַבֵּר אֶל-קֹרַח וְאֶל-כָּל-עֲדָתוֹ, לֵאמֹר, בֹּקֶר וְיֹדַע יְהוָה אֶת-אֲשֶׁר-לוֹ וְאֶת-הַקָּדוֹשׁ, וְהִקְרִיב אֵלָיו; וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר-בּוֹ, יַקְרִיב אֵלָיו.

בקר ויודע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו. אפשר בהקדים מאמרם ז"ל שהביא בס' מתת יה וז"ל משה היה יודע ולמד מפי הגבורה שקרח ישרף ואיך היה קורא להם לשלום אלא משה היה יודע שקרח לבדו לא יספיק לו לעשות תשובה אך חבורתו אם היו חוזרין בתשובה לא נתחייבו כליה וכו' ע"ש ואפשר דמשה רבינו מטמין ברמז חזות קשס אשר חזה על קרח וז"ש בקר ויודע ה' מלשון ויודע בם את אנשי סוכות לשון שבר וכמו שאמר פ"ק דסוטה דף ה' ע"ש ופירש"י והכונה למחר ישבר קרח אשר לו מתיחס כל המחלקת כמו שאמר ויקח קרח. ואת הקדוש שהוא אהרן והקריב אליו רמז בזה דצריך אתערותא דלתתא ואין השפע חל אלא על המוכן וז"ש ואת הקדוש שקידש עצמו בתחילה ואחר כך והקריב אליו. ורמז עוד בזה כי לא מחשבתם כי כל העדה כלם קדושים אלא הקדוש יחידי והן בעון לא יש קדושים רבים. ואת אשר יבחר בו רמז בזה דאשר יעשה תשובה יקריב ורצה בזה להודיע להם טעמו שדחה הענין למחר שמא יעשו תשובה וז"ש אשר יבחר לעתיד כי עתה אינו מן המובחר שחולק על התורה ועל הנבואה ואם ביני ביני יעשו תשובה אשר יבחר יקריב אליו ויקבל תשובתו וכמשז"ל מה ראה לומר בקר אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה שמא בין כך וב"כ יעשו תשובה. ומ"ש מתוך מאכל ומשתה היינו שהר"ן איש נתפתו על עסקי לגימא כמו שאמר בסנהדרין דף נ"ב ע"פ בחנפי לעגי מעוג ואפשר לרמוז קריאי מוע"ד גי' מעוג עם הכו' דעל עסקי מעוג קרואי"ם והולכים לתומ"ם ולכן אמר משה שמא על עסקי לגימא אומרים ועד שלא שקעה גדולה לגימא חדרי בטן חולקים כבוד לקרח. אבל הלילה הזו יראו בטעותם ויחזרו וכאשר ראה שהי"ל שחד הלגימא ועיור עיניהם אז אמר אל תפן אל מנחתם אל תקבלם בתשובה אבל בתחילה היה מתאוה שישובו כדאמרן:

וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא יְהוָה, וּפָצְתָה הָאֲדָמָה אֶת-פִּיהָ וּבָלְעָה אֹתָם וְאֶת-כָּל-אֲשֶׁר לָהֶם, וְיָרְדוּ חַיִּים, שְׁאֹלָה–וִידַעְתֶּם, כִּי נִאֲצוּ הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה אֶת-יְהוָה.

ופצתה האדמה את פיה וכו'. בס' אמרי נועם כתב דהטעם כמו כפיית ההר כשלא רצו לקבל התורה וכן עתה שפקרו נבלעו בארץ עכ"ד ואפשר להרחיב הענין במ"ש בתנחומא פ' נח דמה שלא רצו ישראל לקבל היה תורה שבעל פה. וא"כ בהר סיני שרצו בתורה שבכתב היה עונשם לכפות עליהם ההר אך אלו שכפרו גם בתורה שבכתב גדל עונשם שלא ישארו במקומם ויכס עליהם ההר כמעמד ה"ס. רק תבלעמו ארץ. דכפית ההר יש דוגמתו במפולת וכיוצא אבל אלו שכפרו בכל צריך שיהיה ענינם משונה כמו שאמר משה רבינו ע"ה:

וַיִּחַר לְמֹשֶׁה, מְאֹד, וַיֹּאמֶר אֶל-יְהוָה, אַל-תֵּפֶן אֶל-מִנְחָתָם; לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם, נָשָׂאתִי, וְלֹא הֲרֵעֹתִי, אֶת-אַחַד מֵהֶם.

אל תפן אל מנחתם. אמרו רבותינו זכרונם לברכה אל תקבלם בתשובה ואפשר במשז"ל שהם כפרו בתרי"ג מצות ויש שפירשו שלזה אמר אל תפן אל מנחתם כי הקטר"ת עולה תרי"ג כמו שאמר רש"י סוף פ' נשא עכ"ד והנה כתב הרמ"ע ז"ל שהגוים אין להם תשובה ופירשו המפרשים דבשלמא ישראל שנצטוו בתרי"ג מצות הן וענפיהן ודקדוקיהן התשובה מוכרח' כי אין אדם מחומר קורץ יוכל ליזהר בהם ולא אפשר בלא חטא ומסוף העולם ועד סופו בארבע מצינו שמתו בעטיו של נחש ותו לא והדין נותן שיהיה תשובה לא עשה כן לכל גוי כי לא נצטוו אלא בז' מצות וכלם שכליות עכ"ד וכפי זה מצד הדין לכופר בכל התורה כלה דין הוא שלא יהיה לו תשובה כי זהו בסוג מי שלא נצטוה אלא ז' מצות שאפשר לקיימם והכא נמי מצי מקיים רוב המצות. אלא דכיון שהוא ישראל והוא מחוייב בתרי"ג מצות ובכלל התשובה אעפ"י שחטא ישראל הוא וכששב ושב אל אחוזתו תרי"ג מצות ובכלל היא התשובה וזהו מחסד עליון שיהיה לו תשובה. ואפשר דבזה פליגי אי איכא תשובה לע"ז אי לא כידוע. ואפשר דז"ש משה רבינו אל תפן אל מנחתם שהיא קטרת יען דקטרת גי' תרי"ג וסניגורם קטיגורם דהם כפרו בתרי"ג מצות. ומזה עצמו נולד שאין להם תשובה שלא ניתנה אלא בעבור דלא מצי למיקם בלי חטא אבל לא יספיק טעם זה לעובר וכופר בתרי"ג. ויען לפי האמת האלהים עשה ורב חסד שהתשובה מועלת גם לעע"ז שהוא כופר בכל על כן בא דבר משה רבינו ע"ה כי הנה אלה רשעים יעמידם על שורת הדין ובאופן דאל תפן אל מנחתם שהוא הקטרת ואל תקבלם בתשובה דא ודא חדא היא:

וַיֹּאמֶר, מֹשֶׁה, בְּזֹאת תֵּדְעוּן, כִּי-יְהוָה שְׁלָחַנִי לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל-הַמַּעֲשִׂים הָאֵלֶּה: כִּי-לֹא, מִלִּבִּי.

בזאת תדעון כי ה' שלחני לעשות את כל המעשים האלה כי לא מלבי. אפשר לפרש דרצה לומר דלא מיבעיא דלא עשה מדעתו רק ה' לו ציוה. אלא אפילו לא חשב והתאוה למלכות או לכהונת אהרן או לשלוח מרגלים וכיוצא וה' מילא משאלות לבו אין זה כי לא מלבי לא הרהרתי בלבי על זה. אלא הוא יתברך שלחני מרצונו דוקא:

וַיָּשָׁב אַהֲרֹן אֶל-מֹשֶׁה, אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְהַמַּגֵּפָה, נֶעֱצָרָה.

קטרת שהקטיר אהרן והמגפה נעצרה נשאל הרדב"ז אם היה בפנים או בחוץ והשיב בתשובה כתיבת יד וזה טופס אמריו פשטיהו דקראי משמע דבחוץ הקטיר דכתיב וירץ אל תוך הקהל ויתן את הקטרת והוראת שעה היתה וקטורת של הקדש היה מפני שהיו ישראל מרננין אחר הקטרת שהיה ממית אמר יקטירו ממנו בחוץ והוא מחיה ומבטל הגזרה ועוצר המגפה תדע שהרי ע"כ אתה צריך לומר הוראת שעה היתה שהרי לא היה מצות הקטרת אלא בבקר ובין הערבים ע"ג המזבח הזהב ולא במחתה שלא היו מקטירין במחתה אלא יום אחד בשנה ביה"כ ונכנס בו לפני ולפנים:

ויְהִי מִמָּחֳרָת, וַיָּבֹא מֹשֶׁה אֶל-אֹהֶל הָעֵדוּת, וְהִנֵּה פָּרַח מַטֵּה-אַהֲרֹן, לְבֵית לֵוִי; וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ צִיץ, וַיִּגְמֹל שְׁקֵדִים.

ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים. מצאתי בחיבור (כתב יד) ישן נושן לתלמידי רבינו יהודה החסיד זצ"ל ממה שקבלו מרבם. למה פרח מטה אהרן שקדים ששקדים אין גדלים אלא משני פרחים א' חלול כנקבה ואחד בולט כזכר וכשהרוח מנשב נכנס הבליטה בנקבות וגדל ממנו הפרי כן אהרן משמש למטה במקדש ומיכאל כנגדו במקדש של מעלה ומקטיר על המזבח נשמות של צדיקים עכ"ל ולפי דבריו יש לרמוז כי שקדים הוא אותיות מקדשי שם רמז למקדש של מעלה מכוון כנגד של מטה:

ורש"י ז"ל פירש ויגמול שקדים כשהוכר הפרי הוכר שהן שקדים וכו' ולמה שקדים הוא הפרי הממהר להפריח מכל הפירות אף המערער על הכהונה פורענותו ממהרת וכו'. שמעתי מהבן יקיר לי מגן אברהם בעזרו נר"ו שפירש בזה שרש"י הוקשה לו שתי קושיות על דרך מ"ש המפרשים כשאומר הש"ס מאי דכתיב שהוקשה לבעל המאמר קושיא אחרת מבחוץ וכן שמעתי דמפרשי כשרש"י אומר השאלה בפי' שהוקשה לו קושיא אחרת חוץ ממה שמפרש וכן כאן הוקשה לו דמאחר דהקב"ה לא אמר כי אם מטהו יפרח תיסגי שיאמר הכתוב ויצץ ציץ ויגמול פרי ולמה שקדים כלומר למה הוצרך להזכיר שהם שקדים ומאי נפקא לן. ותו אמאי הקב"ה לא אמר כי אם מטהו יפרח והול"ל ויגמול פרי. ולזה תירץ שהיו שקדים לומר שהפורענות ממהרת ומשו"ה הקב"ה לא הזכירו דמפי עליון לא תצא הרעות ולא אמר אלא מטהו יפרח. ולא אמר יציץ ויגמול שקדים להיות דמורה על הרעה וכיון שאחר הפרח הוא תכף הציץ שהוא חנטת הפרי לא הזכירו הקב"ה ובזה הכל מתוקן. כן פירש בני ידידי בתוספת נפך משלי בס"ד:

וַאֲנִי, הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת-אֲחֵיכֶם הַלְוִיִּם, מִתּוֹךְ, בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–לָכֶם מַתָּנָה נְתֻנִים, לַיהוָה, לַעֲבֹד, אֶת-עֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד.

ואני הנה לקחתי. רש"י פירש כל מקום שאמר ואני הנה אינו אלא שמחה וק' והכתיב ואני הנה מביא את המבול מים ונוכל לתרץ דיש שמחה לפני הקב"ה באבוד רשעים עכ"ל ס' מנחה בלולה. ועמו הסליחה חדא דדברי רש"י הם בפ' ואני הנה נתתי לך את משמרת תרומותי ותו דלא כתב בלשון שלילה ותו דקרא דמבול הוא ואני הנני ורש"י לא כתב אלא דהנה לשון שמחה כמו הנה הוא יוצא לקראתך. שוב ראיתי דדברי ס' הנז' לקוחים מהרא"ם ע"פ ואני הנה נתתי לך וכתב כן בשם ספרי והשיגו הרב נח"י דספרי קאי לאידך מ"ד אבל למ"ד הנה לשון שמחה לא קשה מידי עיי"ש ועיין במדבר רבה פרשה ג':

וַיִּקַּח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, אֵת מַחְתּוֹת הַנְּחֹשֶׁת, אֲשֶׁר הִקְרִיבוּ, הַשְּׂרֻפִים; וַיְרַקְּעוּם, צִפּוּי לַמִּזְבֵּחַ.

וירקעום צפוי למזבח. כדי לזכותם להכניסם לעה"ב כי המזבח מכפר. זכרון אותיות ר"ן זכו כלומר ר"ן איש זכו ליכנס למחיצת צדיקים וכי מיתתן היתה כפרתן. רבינו אפרים בפירוש התורה (כתב יד). והדבר מבואר דפלוגתא אי עדת קרח יש להם חלק לעה"ב היינו על הבלועים דוקא וכדיהיב טעמא דכתיב בהו ותכס עליהם הארץ בעה"ז ויאבדו מתוך הקהל לעה"ב כמבואר במשנה פ' חלק. והיינו טעמא דקרח נשרף ונבלע מלבד הטעם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דאם נשרף לגמרי היה מיתתו כפרתו כמו הר"ן איש לכן להטו האש ונתגלגל ונבלע שיהיה בכללם:

וְהָיָה, הָאִישׁ אֲשֶׁר אֶבְחַר-בּוֹ–מַטֵּהוּ יִפְרָח; וַהֲשִׁכֹּתִי מֵעָלַי, אֶת-תְּלֻנּוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֵם מַלִּינִם, עֲלֵיכֶם.

מטהו יפרח יפרח ד' במסרה דין. צדיק כתמר יפרח. יפרח כשושנה. יפרח בימיו צדיק והביאה הרב בעל הטורים בפרפראותיו. ואפשר לרמוז במ"ש גורי האר"י זצ"ל צדיק כתמר יפרח סופי תיבות קרח דבזכות שמואל ינצל עכ"ד. וצריך להבין מה שייכות יש לרמז זה במזמור הזה. ואפשר דזה המזמור אמרו משה רבינו ע"ה והוא מאחד עשר מזמורים שאמר משה רבינו ע"ה. ותחילת המזמור הזה הוא מזמור שיר ליום השבת ר"ת למשה. ואפשר לפרש מ"ש ותבט עיני וכו' באופן זה במשז"ל והביטו אחרי משה כמ"ד לגנאי חמו הדין שקי וכו' וז"ש ותבט עיני בשורי באותם שהיו מביטים בי לגנאי. בקמים עלי רמז לר"ן איש דכתיב ויקומו לפני משה שקמו לחלוק. מרעים רמז לקרח דתן ואבירם. תשמענה אזני שהיו מתגלגלים ויורדים לפי הארץ. ואז צדיק כתמר יפרח רמז לאהרן שהוא כהן גדול ונתפרסם. ושם רמז בסופי תיבות קרח שיהיה לו תקון כמו שאמר האר"י זצ"ל. וכי תימא איך יתכן שיהיה לו הצלה ותקון לז"א שתולים בבית ה' רמז לבניו דמקום נתבצר להם בגהנם ועלו וזכו לרוח הקדש בחצרות אלהינו יפריחו עוד ינובון וכו' דשנים ורעננים יהיו שיצא מהם שמואל הנביא ועי"ז יתוקן קרח וזה רמז הסופי תיבות צדיק כתמר יפרח קרח שיתוקן באחרית הימים. להגיד כי ישר ה' דהרהור תשובת בניו הועיל להם ולאביהם בסוף צורי ולא עולתה בו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שחנה התפללה עליהם מוריד שאול ויעל. וכבר כתבנו בעניותנו בס' הקטן דברים אחדים במאמרם ז"ל שאמרו בני קרח מי שיעלה את השערים יעלה את אבא משם הרב הגדול מהר"א רוזאניס הזקן דאיכא ספיקא בהא דכתיב ויאבדו מתוך הקהל אם היא אבדה לגמרי אך מהשערים דכתיב אבד ושבר והיינו כאבידה המתבקשת למדנו דגם ויאבדו כן ואני בעניי הוספתי במאי דאתמר באגדה דחנה התפללה ולא היו מאמינים עדת קרח עד שבא לידו שער בה"מ שנטבע ע"ש באורך ועתה ראיתי במדרש רבה בסדרין דאתמר התם ריב"ב אומר יש להם חלק דכתיב ויאבדו מתוך הקהל בדוד הוא אומר תעיתי כשה אובד בקש עבדך מה אבידה האמורה בדוד עתידה להתבקש וכו' ע"ש הרי דגבי ויאבדו גופיה אתמר נמי. ואפשר לרמוז דר"ת מוריד שאול ויעל הוא משה עם הכולל לרמוז דח"ו אין זה סותר נבואת משה דגם ויאבדו הוא כאבידה המתבקשת. וכלפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דבזכות שמואל ינצל אפשר דתיבות מוריד שאול ויעל. הם האותיות צירוף תיבות ירדו ושמואל יעל דוק ותשכח והוא רמז נכון:

ומעתה נבא למסרה מטהו יפרח על אהרן כי הוא כהן גדול ועליו אמר משה רבינו ע"ה במזמוריו צדיק כתמר יפרח כמו שפירשנו ושם רמז סופי תיבות קרח דינצל כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל והיינו דנתקבלה תשובת בניו וגם מה שהן אומרים משה אמת ותורתו אמת והן בדאין כמו שאמר פרק הספינה וזה רמז יפרח כשושנה הנדרש על התשובה כמו שאמר בילקוט. ויהיה זה בימי המשיח דכתיב ביה יפרח בימיו צדיק כמו שאמר רבינו בעה"ט לפי דרכו ע"ש:

אמנם צריך להבין הא דכתיב מטהו יפרח דהכתיב ויוצא פרח ויצץ ציץ ויגמול שקדים והול"ל מטהו יגמול שקדים ובזה היה נכלל הכל. לא כן עתה דכתיב מטהו יפרח שומע אני דליכא אלא פרח. ומצאתי לרבינו אפרים בפירושו שכתב וז"ל ויוצא פרח מה צריך והלא כבר נאמר והנה פרח נ"ל כי אמרו בלבם שמא משה לקח מטה אחר אותו שכבר פרח וכתב עליו שם אהרן ואותו מטה יבש של אהרן עודנו שם ידע הקב"ה מה שבלבם ועשה נס בתוך נס והוציא מטה אהרן פרחים אחרים לפניהם שלא היו מתחילה ויצץ ציץ מחדש ויגמול שקדים לעיניהם ואז הודו שנאמר ויראו ויקחו כלומר ראו כל אותו הנס הגדול שנעשה במטה אהרן אז ויקחו עד כאן לשונו ובזה מיושב. דאלמלא מחשבתם אשר חשבו להסתפק שמשה רבינו עליו השלום עשה בערמה לא היה צריך לכל זה והוה סגי מה שנמצא כי הנה פרח מטה אהרן. ומשו"ה הקב"ה לא אמר אלא מטהו יפרח כי בזה היה מספיק. אלא דאח"ך בוחן לבות ידע אשר בלבם והגדיל הנס ויוצא פרח ויצץ ויגמול. וכן ראיתי לרשב"ם בפירושו שכתב וז"ל לפי הפשט נראה כשהוציאו משה מצאו שפרח ולא יותר כדכתיב והנה פרח מטה אהרן אבל אח"ך ויצץ ציץ לעיני כל ישראל ואחרי כן ויגמול שקדים שאלו כן היה הענין תחילה הנה לא היתה נראית לא הפריחה ולא הניצה וגם לא הי"ל לכתוב והנה פרח אלא והנה גמל שקדים מטה אהרן לבית לוי עכ"ל. ולפי דרכו הול"ל שהוציא עוד פרחים כמו שאמר רבינו אפרים דאי לא ויוצא פרח למה לי הא כבר נאמר והנה פרח אמנם ראיתי בתרגום המיוחס ליונתן ן' עוזיאל שכתוב וז"ל והא ייעא חוטר אהרן לבית לוי ואפיק לבלובין ואניץ ניצין ביה בליליא גמר ועביד לוזין עכ"ל מוכח שהכל היה בלילה:

ועוד אפשר לומר במאי דכתיב מטהו יפרח במ"ש פ' הוציאו לו דף נ"ב שנגנז מקלו של אהרן בשקדיה ופרחיה וכתב הריטב"א פירוש שאעפ"י שכתוב ויגמול שקדים נשארו שם מקצת פרחיה כמות שהיו להגדיל הנס וכן פירש ר"י עכ"ל וכן כתבו תוס' ישנים וז"ל תמהני למה מזכיר ופרחיה והלא גמל שקדים ונראה כי מקצת הפרחים נשארו שלא גמלו שקדים ונשארו פרחים עכ"ל וכפי זה אפשר דהיינו דקאמר מטהו יפרח לרמוז דהפרחים נשארו תמיד להגדיל הנס כמו שאמר התוספות והריטב"א כמדובר:

ובענין מ"ש הכתוב ואת שם אהרן תכתוב וכו' ראיתי לרבינו אפרים בפירושו (כתב יד) שכתב וז"ל תכתוב על מטהו ואת שם אהרן נ"ל שהיה על כל מטה ומטה כתוב שם השבט ושם אהרן ועל שבט לוי היה כתוב אהרן לבד בדי שלא ליתן פתחון פה לבעל הדין לחלוק ולומר אלו היה שמי כתוב אצל אהרן היה פורח מטה שלי כמותו לכן היה עם כל אחד ואחד להראות שאין להם שותפות עם אהרן בכהונה עכ"ל והוא חידוש גדול אם קבלה נקבל:

זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.

פירש המורה נתקנא על נשיאותו של אלצפן וכו' ותימא דהא לא חלק אלא על הכהונה דכתיב ובקשתם גם כהונה וי"ל קרח ערום היה ואמר בלבו אם מערער עליו הרבה ערעורים יקבץ ישראל אחריו ויעזרוהו אלא אערער תחילה על הכהונה ועי"כ אערער על הנשיאות:

ויפול על פניו פירש המורה שכבר זה סרחון ד' ומשמע שרצה להתפלל עליהם והרי בסוף הענין קללם דכתיב ואם בריאה יברא וכו' וי"ל דעל ישראל היה בלבו להתפלל אם ימשכו אחריו אבל קרח ועדתו מקמי הכי קללן (ע"כ מנימוקי רי"ד זלה"ה):

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5