——–
וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ.
אפשר במ"ש עשה מצוה א' קנה לו סניגור אחד ונברא מכל מצוה מלאך וכמו שאמר בזהר ונקרא על שם המצוה כמו שפירשו המפרשים והוא מרבה פ' נשא בפ' למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שנקרא המלאך על שם הנזירות שנאמר בו איש כי יפליא וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם והיה עקב בסוף תשמעון למלאכים הנבראים על ידי המצות ונקראים על שמם וזהו תשמעון את המשפטים כלומר שישמעו המצות ודבר ידברו הם עם המצות וישמעו למאמר המצות כלומר למלאכים שנקראים על שם המצות. ושמרתם ועשיתם אותם דבשמירתם עושים אותם ממש שנבראים מלאכים. ושמר וכו':
ודרך רמז אפשר שרומז לענוה וזהו והיה עקב כמש"ה עקב ענוה וגם משמעות התיבה סוף פירוש המחשיב עצמו סוף כאלו אינו נבזה בעיניו שזוכה להיות עניו. בזה יזכה לתורה לכוין לאמיתה של תורה כמו שאמר מפני מה זכו ב"ה לקבוע הלכה כמותם מפני שהיו נוחין ועלובין וז"ש תשמעון את המשפטים האלה שתזכו להבין אותם. ועי"ז שתזכו לאסוקי שמעתא אליבא דהלכתא ועשיתם אותם כי הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם במ"ש פ' היה נוטל ודרך זה לקמן חזרתי וכתבתיו בהרחבה בס"ד:
ויתכן לפרש בהקדים חקירה אחת שחקרו כת הקודמין דלכאורה סמיכות הפרשיות סתרא"י נינהו דכתיב היום לעשותם ודרשו רבותינו זכרונם לברכה היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן דשכר מצות בהאי עלמא ליכא. ותוך כדי דיבור קאמר והיה עקב תשמעון וכו' ואהבך וכו' והם דברים הפכיי' סותרים זה לזה דהכא בתחילת הפרשה קבע שכר לעושי מצות בעה"ז וקשיא סיפא ארישא. ואפשר דמשז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא ומקרא מסייען היום לעשותם ומוכח למחר לקבל שכרן היינו שכר מעשה המצות אשר ציבור ויחיד עושים בפועל ובפרטות כל אחד הנה שכרו אתו חלף עבודתו משומר ובא לעוה"ב. אמנם יש שכר כולל על שקבלנו התורה על מנת לשומרה שהיה העולם מתמוטט נמוגים ארץ וכל יושביה אם לא היה קבלת התורה וכמשז"ל יום הששי שכל העולמות היו תלוים אם מקבלים ישראל התורה מוטב ואם לאו חוזר העולם לתהו ובהו ושכר זה מספיק לחיותנו כיום הזה וז"ש היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן וכי תאמרו מה נאכל בימי חלדנו לז"א והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם כלומר שמיעה על מנת לעשות דהיינו קבלת התורה זה השכר הכולל שבזה קיימתם העולם זה יועיל אשר ישמור את בריתו ואהבך וכו':
ורבותינו זכרונם לברכה אמרו בדברים רבה שמע ישראל מה ראה לומר כאן שמע ישראל רבנן אמרי למה"ד למלך שקדש מטרונא בשתי מרגליות ואבדה אחת מהם א"ל המלך אבדת אחת שמרי השנית כך קידש הקב"ה את ישראל בנעשה ונשמע אבדו נעשה שעשו העגל אמר להם משה שמרו נשמע הוי שמע ישראל עכ"ל המאמר בסדר היום ואפשר שזה רמז הפסוק והיה עקב תשמעון כלומר השכר הנשאר לכם הוא תשמעון דהיינו נשמע. ובמאמר הנזכר יש לדקדק דקאמר שהקב"ה קדש לישראל בשתי מרגליות נעשה ונשמע והרי נעשה ונשמע אמרו ישראל והקדושין הבעל נותן משלו ואפ' דקי"ל הילך מנה ואתקדש אני לך מקודשת אם הוא אדם חשוב בההיא הנאה דמקבל מינה שויא פרוטה ומקודשת וה"ה הכא שנתרצה אלהינו כביכול לקבל ממנו נעשה ונשמע ההיא הנאה שויא ממון רב והיא הקדושין:
והלא במאמ"ר אחת דיבר בס' יד אבישלום במה שפירשו המפרשים בנותן טעם למ"ש נעשה ונשמע דסברי גדול מי שאינו מצוה ועושה כי באמת אמרו גדול המצווה מצד יצה"ר שיצרו תוקפו במה שהוא מצווה וישראל בו בפרק עקורי"ם היו מיצה"ר ולדידהו חזר להיות גדול מי שאינו מצוה ועושה כי יצר סמוך אינו נראה ויעש בריחי"ם איעק"ר מפרקייהו והאי טעמא כי גדול המצוה מסיבת יצה"ר הנה שמענוה מיסוד רבותינו בעלי התוספות ז"ל במסכת קדושין פרק א' דף ל"א. והשתא הן בעון במעשה העגל חזר היצה"ר והדר דינא גדול המצווה וז"ש נעשה ונשמע הם שתי מרגליות חדא שהקדימו נעשה ר"ל קודם הציווי נקיים המצות דלדידן גדול מי שאינו מצווה וגם נעשה אחר הציווי קיום המצות וזהו ונשמע והם שתי מרגליות ובעגל חזר היצה"ר וא"כ גדול המצווה וא"כ אבדו כח נעשה דהשתא אי אפשר לומר נעשה תחילה כיון שיש להם יצה"ר וגדול המצוו' לכן אמר להם משה שמרו נשמע דעתה צריכים לשמוע תחילה ואחר כך לעשות זהו תורף דבריו עיין בספרו:
ועדיין צריכים אנו למודע"י כיצד הם שתי מרגליות דלפי דרך המפרש הנז' בו בפרק המרגלית היא נעשה לא נשמע שלא הי"ל יצה"ר וגדול מי שאינו מצווה. ועתה דאיכא יצה"ר המרגלית היא נשמע דגדול המצווה. ואפשר לקיים דרך הנז' במ"ש הריטב"א פ"ק דקידושין דטע' גדול המצווה היינו שהוא מקיים גזרת מלך ע"ש ואנן בדידן נימא דתרוייהו איתנהו דגדול המצווה משום דיצה"ר מפתהו ותוקפו ואי משום דמקיים גזרת מלך והן הן השתי מרגליות. נעשה אחת היתה דקודם הציווי נעשה ולצד שהיצה"ר תוקפו עתה נעשה איזה מצות טרם שמיעתן דלדידן דיש לנו מעלה זו דנעקר היצה"ר גדול מי שאינו מצווה וא"כ נעשה מקודם. אבל משום דיש צד טיבותא לשמוע הציווי שהוא מקיים גזרת מלך לז"א נשמע שנשמע מצוות אחרות ונקיימם כדי לזכות לקיים גזרת מלך ונמצאו בידם שתי מרגליות וכשעשו העגל אבדו נעשה כי עתה אין שום טעם לומר דגדול מי שאינו מצווה ובזה אפשר לפרש מסרה. נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקדש ונשמע פתגם המלך הכונה נעשה ונשמע ב' מרגליות. ואחר כך בעגל דיש יצה"ר יש מעלה לאיש ישראל שומע אמרי אל ונשמע קולו יתברך בבואו ישראל אל הקדש שכופה יצרו ובא אל הקדש לקיים המצות. ועוד ונשמע פתגם המלך שהוא מקיים גזרת מלך דהשתא איכא תרי טעמי להיות גדול המצוה כדאמרן:
וּמְשַׁלֵּם לְשֹׂנְאָיו אֶל-פָּנָיו, לְהַאֲבִידוֹ: לֹא יְאַחֵר לְשֹׂנְאוֹ, אֶל-פָּנָיו יְשַׁלֶּם-לוֹ. וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לַעֲשׂוֹתָם. וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם–וְשָׁמַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ, וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ; וּבֵרַךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר-אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ לָתֶת לָךְ.
הדקדוקים רבו והעיני בשר לו אמ"ת מרגיש. וכת הקודמין דרשוהו כמין חומר וכתוב בספר באתרא דלא ידעין ליה זאת היתה לי ארדוף אצי"ג אל עין הקורא דרך קצרה וכשרה והנה בא"ר. ומשלם לשנאיו לשון רבים רמז לרשע בן רשע ע"ד חכמי האמת דפירושו בגלגול שעבר והשתא מיירי במי שהוא רשע עתה וגם בגלגול הקוד' היה רשע והיינו דנקט שנאיו לשון רבים. אמנם עתה שבאו ימי השילום עתה אינו אלא אחד ומשום הכי קאמר ומשלם לשנאיו תרי עתה ובגלגול שעבר. משלם אל פניו להאבידו לשון יחיד לרשע הזה העומד היום. ואם הוא רשע בן צדיק כי בגלגול שעבר היה צדיק ובא להשלים איזו מצוה והוא רשע אז הוא רשע וטוב לו שמשלם לו זכיות שעשה בגלגול שעבר כדי שירש גהינם וכלפי זה לא יאחר לשנאו לשון יחיד דדוקא בגלגול זה הקדיח תבשילו ובגלגול שעבר היה צדיק לא יאחר לשלם לו זכיותיו של גלגול שעבר בעה"ז והיינו רשע וטוב לו רשע בן צדיק. ואם הוא צדיק עתה בן רשע שהיה רשע בגלגול שעבר הוא צדיק ורע לו צדיק בן רשע שמשלם לו עונותיו ויש לו עה"ב. וז"ש ושמרת וכו' לשון יחיד דעתה הוא צדיק אך בגלגול שעבר היה רשע לכן היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כי בעה"ז רע לו לשלם עונות גלגול שעבר. ואם הוא צדיק בן צדיק שהיה בגלגול הקודם צדיק ובא להשלים מצוה שחסרה לו וגם עתה הוא צדיק גמור אז הוא צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק. וכלפי סוג זה. אמר והיה עקב תשמעון לשון רבים כנגד גלגול שעבר וזה תשמעון וכו' אז ושמר ה"א בגלגול זה את הברית וכו' ואהבך וברכך וכו' בעה"ז כאמור (דע"ח. נ"ה):
ואפשר לרמוז כי כל התורה והמצוה הכל הוא ליחד קב"ה ושכינתיה בדחילו ורחימו וכאשר שגור בפי יראי ה' בטרם לימודם או עשית המצוה יאמר נא ישראל לשם יחוד קבה"ו בדחילו ורחימו וכו' ופירוש כללות הדברים ליחד אותיות השם המיוחד ליחד ו' עם ה' ולהמשיך אותיות י"ה והוא יחוד שלם כנודע לחכמי המדע וזה רמז ושמרת את המצוה ואת החקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם והכל בכונה והי"ה דהיינו יחוד קב"ה ושכינתיה שהם אותיות ו"ה בדחילו ורחימו י"ה והוא בעצם רמז נכון לעשותם והי"ה כי זה כל פרי קיום המצות ות"ת ליקבה"ו. וזה רמז פ' והיה אם שמע תשמעו אל מצותי שיהיה בכונת והי"ה. וכיוצא בשאר פסוקים כאלו. ואפשר שזה כונת רבותינו זכרונם לברכה באומרם אין והיה אלא לשון שמחה סוד שתו בהעלם כי בתיבת והיה רמז ליחד השכינה עם דודה כמדובר. והשכינה נקראת שמחה כידוע וכמו שאמר בזהר בשמחה דא כנסת ישראל ואמרו ועמה יפקון כמש"ה כי בשמחה תצאו ע"ש ואפשר דזה תקנו בתפלה ותעלנו בשמח"ה לארצנו כי בעבור השכינה נגאל. והיינו דרמזו אין והי"ה אלא לשון שמחה דשם אתה מוצא היחוד ואז אם הבני"ם שמח"ה. גם לשון גימט' שכינה עם הכולל:
א"נ אפשר במ"ש פ' היה נוטל הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם זה ת"ח דסלקא ליה שמעתתא אליבא דהלכתא. (וכבר לעיל כתבתי דרך זה והן עתה אחזור לכותבו בהרחבה ושינוי לטובה) וידוע דלא אפשר להגיע מדרגה זו אלא במדת הענוה וכמו שאמר פ"ק דערובין מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן מפני שהיו ענותנין. וכתב מרן בכללי הגמרא דיקשה לכאורה אטו בעבור הענוה מדה טובה יוקבע הלכה שלא כדין ח"ו ומה ענין הענוה לקבוע הלכה ותירץ דע"י הענוה מסתייעא מילתא לכוין האמת. ויראה הטעם במה שראיתי בלקוטי גורי האר"י זצ"ל משם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכים זצ"ל תלמיד הרב האר"י זצ"ל שפירש מ"ש בירא דשתית מיניה מיא לא תשדי ביה קלא שהכונה בירא היא השכינה באר מים חיים כי על ידה אנו נשפעים ושותים מי באר הקדוש לא תשדי ביה קל"א גימט' ס"מ שלא תחטא ותגרום שיאחז ח"ו. ולכך מזמור לא גבה לבי קבעו דהע"ה מזמור קל"א גימט' ענו"ה כי העניו ניצול מס"מ ואינו שולט בו זהו תורף דבריו. ובס' בת עין הביאו בשם רבינו האר"י זצ"ל והעיקר כמו שכתבתי. וידוע שהקושיות אשר בהלכה הם מכח הקלי' כמו שאמר האר"י זצ"ל. גם אמרו רבותינו זכרונם לברכה שהעניו מרכבה לשכינה כמו שאמר אני את דכא. וא"כ מובן היטב כי העניו שאין שולט בו הפ' ומזה נמשך שהוא מרכבה לשכינה דע"י הענוה לית בה משום משדי קל"א ח"ו. ומאחר שכן מכוין אל האמת כי אין כח בקלי' להטעותו בהלכה. יתן /יתר/ על כן כי השכינה שורה בו ורוח אלהים תלמדהו דעת וכיון שיש בו ענוה ועי"ז מסיק שמעתא אליבא דהלכתא מעתה הגיע לפרשת דרכים וניצול מכלם ואין חטא בא על ידו. [ועוד אפשר לומר דכל זה בלמוד תורה לשמה וכתב הרב האר"י זצ"ל דתורה לשמה היינו שיכוין לפרצופי לאה וכו' עיין שם באורך. ולמה נקראת ענוה כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל וא"כ מי שיש בו מדת הענוה נאחז בשב"ח מדת לאה ששם כונת תורה לשמה, ומשום הכי זוכה לאמתה של תורה]:
מעתה נבא לקראין והנה רבינו בעל הטורים בפרפראותיו רמז והיה עקב ענוה למד מן העקב הזה שהולך אחר הרגל דרך ענוה ולפיכך אינו נגף כמו אצבעות הרגלים עכ"ל ורבינו אפרים בפי' (כתב יד) כתב גם כן והיה עקב אין עקב אלא ענוה כדכתיב עקב ענוה יראת ה' עכ"ל וז"ש ושמרת את המצוה ואת החוקים וכו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם. כלמר לא יקשה בעיניכם מאן ספין ומאן רקיע לקיים המצוה החוקים ומשפטים כי יצר סמוך מתגרה יותר מדאי לז"א אשר אנכי מצוך היום כלומר שימו לב מה ראה הקב"ה שאני אצוך אין זה כי אם בעבור הענוה כי רוצה ה' נשברי לב ולזה אנכי שיש בי מדה זו מצוך לעשותם דע"י הענוה תזכו לעשותם וגם למחר ליטול שכרם תיכף שלא תבואו בגלגול כמו שאמר הר' זרע ברך ח"ג על ברכות דמי שהוא עניו באמת אינו בא בגלגול ע"ש ואני בעניי אסמכתיה אקרא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב דבפסוק זה רמוז ענין זה דאמרינן פ"ק דסוטה אמר חזקיה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ עשה עצמו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות וכו' ופירש"י כבשר שהוא רך וכו' ע"ש ובמה שכתבתי בעניותי בספרי הקטן ראש דוד דף קנ"ה ע"ד וזה רמז הפסוק ויזכור כי בשר המה שהם ענוים ושמו עצמם כבשר ועי"ז רוח הולך ולא ישוב בגלגול. כי ידוע דכל פסוק חוץ מפשטו רמוז כמה וכמה ענינים נכנסו לפרד"ס. ואפשר לרמוז ענין האמור בפסוק זה. ולפי האמור מצינו טוב טעם לענין זה שכתב הרב זרע ברך ח"ג משם המקובלים כי כיון שהעניו באמת ניצול מסט"א וכל גונדא דיליה וכל קבל דנא הוא מרכבה לשכינה אם ענותנותו אמיתית בנקל יתקן נפשו וינוח שלא יבא בגלגול. וז"ש אשר אנכי מצוך היום לעשותם ומוכן למחר שכרם וכמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה ורמוז בזה דאין בין העשיה וקבול שכר אלא פטירה מעה"ז וקרי ביה מחר ליטול שכרם מחר דיקא וכל זה והיה לשון שמחה שהוא השכינה כמשז"ל כלומר בסיוע השכינה וכיצד יהיה זה עקב הרומז לענוה במש"ה עקב ענוה יראת ה' וכמו שרמז רבינו בעה"ט כמש"ל וע"י הענוה יזכה להשראת שכינה שיהיה מרכבה ועי"ז למחר יטול שכר ולא יבא בגלגול. ועי"ז תשמעון את המשפטים שיכוין אל האמת ויבין המשפטים כהלכתן וזהו תשמעון לשון הבנה דע"י הענוה מסיק שמעתתא אליבא דהלכתא. ועי"ז הגיע לפרשת דרכים ניצול מכלם ויקיים המצות וז"ש ושמרתם ועשיתם אותם תהיה בטוח שתקיים המצות דהסט"א לא יש לו שליטה. ואדרבא אתה מרבבה לשכינה ותזכה לכל המעלות האלו וגם למחר ליטול שכרן ותנוח ולא תצטרך לבא לגלגול:
אַל-תֹּאמַר בִּלְבָבְךָ, בַּהֲדֹף יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֹתָם מִלְּפָנֶיךָ לֵאמֹר, בְּצִדְקָתִי הֱבִיאַנִי יְהוָה, לָרֶשֶׁת אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת: וּבְרִשְׁעַת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, יְהוָה מוֹרִישָׁם מִפָּנֶיךָ.
אפשר בהקדמה ידועה מהמפרשים דלזכות לראות במפלת אויביו צריך שיהיה הנס בזכותו והראיה מלוט שאמרו לו אל תביט אחריך שהנס היה בזכות אברהם אבינו עליו השלום ותבט אשתו ותהי נציב מלח דלא היה בזכותה הנס ולכך נענשה ובזה פירשו כונת הכתוב ישמח צדיק כי חזה נקם וכו' ויאמר אדם אך פרי לצדיק כלומר דכאשר הצדיק רואה במפלת אויביו ניכר דהנס בזכותו ושמחה היא לו וז"ש ישמח צדיק כי חזה נקם ועיניו רואות מה פעל אל. [ואפשר לסיים הפסוק אך יש אלהים שופטים בארץ בהקדמה שכתבתי בסמוך דכשהנס נעשה על ידי שם המיוחד יוכל לראות אף שאינו בזכותו. והשתא כשאמר ויאמר אדם אך פרי לצדיק שהוא בזכותו לזה חזה נקם. יש לאומר שיאמר דאינו בזכותו והאי דחזי משום דהנס נעשה במדת רחמים בשם המיוחד. לז"א אך יש אלהים שופטים בארץ דניכר דמדת הדין פועלת ומוכרח דחזה נקם בזכותו ודוק]. וכל אדם יאמרו אך פרי לצדיק מוכרח שהוא בזכותו והוא פירות מעשיו דשכר מצות בהאי עלמא ליכא וזהו ויאמר אדם אך פרי לצדיק הנס בזכות פירות מעשיו כי הוא הרואה בשונאיו. אמנם אפשר שיראה הנס אף שאינו בזכותו אם הנס יהיה ע"י השם המיוחד הוי"ה כביכול אז הוא רחמים פשוטים והן בעל הנס מכיר בניסו ורואהו ואסמכוה אקרא ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי. ועתה ישראל כשרואין במפלת הכנעני עין בעין יראו את כל הישועה יסברו שהוא בזכותם מדזכו לראות במפלתם וז"ש אל תאמר בלבבך בהדוף אותם מלפניך כלומר בפניך לאמר בצדקתי וכו' אשר מפני מראית העין רואה בשונאיו יסברו שהוא בזכותם. ע"כ אמר יש סגולה אחרת לראות הנס כשהוא נעשה בשם הויה וז"ש כי ברשעת וכו' ה' כביכול מורישם מפניך וכיון שהוא המושיע גברו הרחמים ולכן מורישם מפניך דייקא ובזה אפשר לפרש פסוק פ' ואתחנן ויתן ה' אותות ומופתים וזה היה סיבה שהיו לעינינ"ו שנעשו בכח ה' המיוחד. וז"ש בפרשתנו וידעת היום כי ה' אלהיך הוא עובר לפניך וכו' יכניעם לפני"ך וק"ל:
וְעַתָּה, יִשְׂרָאֵל–מָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, שֹׁאֵל מֵעִמָּךְ: כִּי אִם-לְיִרְאָה אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו, וּלְאַהֲבָה אֹתוֹ, וְלַעֲבֹד אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ.
אפשר לפרש במשז"ל בפסוק זה הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים והטעם כדי שהאדם יהיה בחירי ברצון והיה שכרו כאשר מאליו ומעצמו יהיה ירא ה'. וז"ש ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך שהוא תלוי בך כי אם ליראה שאינה בידי שמים ולא תימא שזה ח"ו מבלתי יכולת ה' להטות לב האדם ח"ו רק זה הוא לטוב לך להטיבך באחריתך שיהיה לך שכר. תדע הן לה' אלהיך השמים וכו' ואיך אפשר דהיראה לא תהיה ח"ו בידו אלא כך גזרה חכמתו שיהיה מעמך לטוב לך:
אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תִּירָא, אֹתוֹ תַעֲבֹד; וּבוֹ תִדְבָּק, וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבֵעַ.
פירש"י את ה' אלהיך תירא ותעבוד לו ותדבק בו ולאחר שיהיו בך כל המדות וכו'. ומקשים דבסוף הפרשה על פסוק ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו פירש"י אפשר לומר כן והלא אש אוכלה הוא אלא הדבק בת"ח וכו' ואמאי לא פירש כן מקודם על ובו תדבק ואדרבה מריהטא דלישנא שכתב ותעבוד ותדבק משמע כ"י בשכינה וק' והלא אש אוכלה הוא והיה נראה דהכא כתיב אותו תעבוד ובו תדבק ואפשר דהכונה תדבק במחשבתך דבקות גמור בשעת עבודה דהכי כתיב אותו תעבוד ובו תדבק והכונה לפנות לבו מעסק העה"ז בשעת עבודה ומחשבתו תהיה דבוקה בו וז"ש רש"י ותעבוד לו ותדבק בו. אבל בקרא דכתיב ללכת בכל דרכיו דהיינו לרחם על הבריות ולגמול חסד עם כל אדם בעסקיו ובצרותיו וא"כ כיון דללכת בכל דרכיו מיירי בעסקי העה"ז לא א"ש ולדבקה בו. דאם נאמר דלדבקה בו נמשך אחר ללכת בכל דרכיו לא א"ש כשהוא קובר מתים באמבוהה וכן לרפאות חולים וביקורים וגמילות חסדים לישראל בכל עסק שלהם שיהיה דבק בו וזהו שאמר רש"י ולדבקה בו אפשר לומר כן כלומר דאס נמשך אחר ללכת בכל דרכיו לא אפשר בעסקי העולם. ואם נאמר ולדבקה בו הוא נפרד והלא אש אוכלה וכו' אלא דקשה על זה ממ"ש סוף כתובות וממ"ש רש"י פ' ראה ושם פ' ראה נכתוב בזה בס"ד:
את ה' אלהיך תירא וכו'. אמרו בגמרא בכמה דוכתי דנחמיה העמסוני היה דורש כל אתים שבתורה כיון שהגיע את ה' אלהיך תירא פירש וכו' עד שבא ר"ע ולמד את ה"א תירא לרבות ת"ח ובירושלמי פ"ט דברכות באגדה זו יש שינוי גדול מהבבלי ע"ש. ומקשים בגמרין והלא מקמי את ה' אלהיך תירא כתיב ועבדתם את ה"א ואהבת את ה"א למען תירא את ה"א ומה הוה דריש בהנך שלא פירש ואם הוה דריש להו כדמוכח ממ"ש כיון שהגיע את ה"א תירא פירש דמשמע מריש ועד כען דריש לכלהו אותה הדרשא ידרוש בהאי קרא נמי. וכד הוינא טליא שמעתי משם מורינו הרב מהר"י זאבי זלה"ה שתירץ דיש לחלק כשהפסוק הקדים הפעולה דהיינו העבודה או יראה או אהבה להיכא דכתיב הפעולה בסוף דהיכא דכתיב מקודם אמרינן שדי עבודה וכיוצא אאת שדי על תיבת ה' והא כדאיתא והא כדאיתא ואולם כי כתיב הפעולה לבסוף משמע השואה גמורה וסמוכות שלו ממ"ש פ"ק דקדושין דף י"ז בהענקה דלר"מ מעניק חמש מכל מין ומין שהם ט"ו סלעים ומפרש בגמרא דיליף ריקם ריקם מבכור. ואימא חמשה סלעים מכלהו אי כתיב ריקם לבסוף כדקאמרת השתא דכתיב ריקם ברישא שדי ריקם אצאן שדי ריקם אגרן שדי ריקם איקב. וה"נ נחמיה העמסוני בקרא ואהבת את ה"א דריש לרבות ת"ח אלא דכיון דכתיב הפעולה קודם אני אומר שדי אהבה את"ח דמרבינן מאת שדי אהבה לה' כביכול והא כדאיתא והא כדאיתא וכן באינך קראי אמנם בהגיע תור פ' את ה"א תירא דהפעולה בסוף פירש דמשמע השואה עד שבא ר"ע ודריש לרבות ת"ח ובצד מה איכא דמות צד השואה דתנן מורא רבך כמורא שמים זהת"ד ואחר שנים רבות זרח השמש ספרא רבא דאוריתא מעשה ידי אדם הגדול וכתוב בדרשותיו ריש פ' וירא ע"ש:
ואנכי איש צעיר מאז הימים הייתי רומז זה בפ' סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם והוא קצת הלציי וז"ש סוף דבר ר"ל כשתבא הדבר בסוף שהוא הפעולה וזהו סוף דבר כשיהיה בסוף דבר שהוא הפעולה. אז הכל נשמע השואה אחת לכל משא"כ כשהדבר הוא קודם אז אני אומר שדי לאת שדי לה' כ"י והא כדאיתיה והא כדאיתיה אמנם כשהוא בסוף הוא השואה וזהו הכל נשמע ר"ל באופן אחד והשואה אחת. ועם כל זה כתיב את האלהים ירא דהפעולה בסוף ודרשינן לרבות ת"ח ומזה תשכיל תקף מורא רבך שהיא כמורא שמים ודוק היטב:
וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.
אפשר לפרש במ"ש מז"ה בעל חסד לאברהם הביאו הדרשן המופלא בעל עמודיה שבעה עמוד ד' תורת משה סי' כ"ג דהמים גם כן יש בהם דכר ונוקבא וכל פירות האדמה אינם צריכים למים זכרים וגם ע"י מים נקבות מוציאין פירותיהם חוץ מן החטה שהוא מזון וכל פירות האילן בעלי גאוה ואינם מוציאים פירות אלא על ידי מים זכרים חוץ מן אתרוג שאינו מתגאה ונאכל כלו וארץ ישראל שותה ממים זכרים אפי' בחרבנה לפי שהיא בתכלית הטהרה וארץ מצרים בתכלית הטומאה ערות הארץ ולא היתה ראויה ליזון כי אם מנילוס שהם מים נקבות ובזכות אאבינו עליו השלום שהתפלל על ישמעאל לו ישמעאל יחיה לפניך כי הניזון ממים נקבות חייו אינם חיים והשיבו ה' הנה ברכתי אותו והברכה כי בתקופת תמוז בכל שנה הקב"ה מטיל טיפה אחת כמו כדור ממים זכרים לתוך נילוס והיא כמו שאור לעיסה ונעשים כל מי נילוס מים זכרים ואינם צריכים לגשמים ושר ישמעאל הוא רהב שר של מצרים זהו תורף דבריו:
ועל פי זה אפשר לתת טעם למה ששנינו בירך על פירות האילן בפה"א יצא ועל פירות הארץ בפה"ע לא יצא כי הנה פירות האילן הם גדלים ממים זכרים ומים נקבות ולכך אם בירך בפה"א שרומז לנקבה יצא אך על פירות הארץ אם בירך בפה"ע לא יצא דעץ רמז לדכורא ופירות הארץ גדלות במיין נוקבין. וגם זה טעם ר' יהודה שסבר דחטה היא כמו פירות האילן דחטה אף שהיא פירות הארץ נשתנה שאינו גדל כי אם ממיין דכורין. גם חטה גי' כ"ב כמו שיתבאר. ויש לרמוז כי נילוס גימטריא נקבה עם הכולל שנילוס הוא מיין נוקבין. ולכן מלך יוסף על נילוס כי יוסף גימטריא נילוס. ועוד יש לרמוז כי יוסף גי' נקבה עם הכולל דיוסף בחינת יסוד. וגם יוסף גימטריא ציון ובזהר פ' ויחי דף רמ"ח יברכך ה' מציון דמיניה נפקין ברכאן לאשקאה לגינתא ובזה יבא על נכון משז"ל באגדתא דבראשית פרק ס"ז כל מה שאירע ליוסף אירע לציון והאריכו מאד בזה עיין שם באורך כי יוסף גי' ציון והוא בחינת יסוד כיוסף ודוק היטב. ועוד יומתק הענין בהקדמה שכתבתי בשמחת הרגל בפי' האגדה דף מ"ב דשר מצרים הוא בחי' נקבה עיין שם באורך ובזה יתישב דנילוס גי' נקבה והוא מיין נוקבין כי כן שר מצרים בחי' נקבה ולזה מלך יוסף גי' נקבה והוא יסוד:
ועוד יש לרמוז כפי הקדמתנו דהקב"ה אמר לאברהם אבינו עליו השלום על ישמעאל וברכתי אותו רמז לו שיבואו למצרים מיין דכורין כי ברכה גימטריא זכר. ובזה אפשר להבין מ"ש פ"ב דבתרא דבזמן שישראל שרויין על אדמתם ועושים רצונו של מקום באים הגשמים מאוצר טוב. כי טוב הוא יסוד שם רמז שבא לארץ ישראל מיין דכורין בגשמים. ואז"ל פ"ק דתעניות הנותן מטר על פני ארץ זו ארץ ישראל ושולח מים על פני חוצות ח"ל ויש לרמוז כי מטר גי' זכ"ר ונוסף כ"ב רמז לכ"ב אותיות וזהו שאמר קראין ארץ הרים הרים רומז לדכורין וגבעות רומז לנוקבין כמשז"ל כלומר דשם יש בחינות דכר ונוקבא למטר השמים כלומר מיין דכורין כי הוא בסוד ואתה תשמע השמים דכורא תשתה מים דיש בה מיין דכורין. וגם מטר גימטריא ז"כר כ"ב אותיות. וז"ש ועצר את השמים מיין דכורין ולא יהיה מט"ר שלא יבואו גשמים מאוצר טוב כמו שאמר הרב פרשת דרכים ז"ל דף מ"ח ע"א. ועוד יש לרמוז כי הטפה יורדת בנילוס בתמוז כי בתיבת תמוז יש בו אותיות מתו שהוא גימטריא פישון כמו שאמר הרב עמודיה שבעה שם להורות על זמן שאין טיפת מ"ד ירדת שהם מתים. ונוסף ז' רמז על טיפת זכר שבא ונעשה תמוז מלשון חימום שמתחממין מ"ן ופרים ורבים וזהו תמוז מלשון מבכות את התמוז:
והיינו טעמא שנשתבחה ארץ ישראל בחטה ופירות האילן כי כל זה גדל ממ"ד ובארץ ישראל הגשמים מאוצר טו"ב מ"ד וז"ש הכתוב בפרשה כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר ארץ חטה וכו' ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה וכו' הכונה עיינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר רמז לדכר ונוקבא שהמים יש בהם מיין דכורין ונוקבין ועי"ז ארץ חטה וכו' וגפן ותאנה וכו' דכיון דמצד עצמה הגשמים באים מדכר ונוקבא החיטה ופירות האילן שגדלים ממ"ד הם משובחים. ארץ אשר לא במסכנות מלשון סכנה תאכל בה לחם כמו ארץ אחרת שאנשיה מתים מסיבה שלא יש מ"ד ואם יש הוא דבר מועט לא כן ארץ כנען לא תחסר כל בחינת יסוד ב"ה נוקבא ולכן בא מטר מאוצר טוב כאמור ולא יש סכנה וכמו שאמר למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה:
וזהו שאמר הכתוב ונתתי גשמ"כם דייקא שהם בחינת דכר ונוקבא כמשפט גשמי א"י מאוצר טוב וזהו גשמכ"ם הראוים לארצכם בעתם בלילי שבתות שיש למעלה זיווג וזהו לתת מט"ר ארצ"כם בעתו ודוק היטב. ולפי מ"ש מז"ה דארץ ישראל אפי' בחרבנה שותה ממים זכרים כפי זה צ"ל דמשז"ל דבזמן ששרוים על אדמתם ועושים רש"מ שותה מאוצר טוב הוא בחינה יותר עליונה אבל לעולם מה שכתבנו בעניותנו ניתן ליאמר דאוצר טוב רמז ליסוד מיין דכורין אלא שבחרבנה נחית דרגא דלגבי המעלה העליונה שזוכה בבנינה חשיב כאלו אין הגשמים בחרבנה מאוצר טוב ודוק:
וְשָׁמַרְתָּ אֶת-הַמִּצְוָה וְאֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–לַעֲשׂוֹתָם. וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה,
אפשר לפרש במה שהקשו הראשונים דפ"ק דקדושין בעבד עברי אמרינן חלה שלש ועבד שלש אינו חייב להשלים ואלו פ' האומנין אמרו דהיכא דאניס שכיר לא יהיב ליה אלא שכר שלפני האונס. ורבו התירוצים בזה התוס' ז"ל תירצו דעבד עברי גופו קנוי וכל היכא דחלה ברשותיה חלה אבל שכיר דאינו גופו קנוי כל דלא שלים עבידתיה לא יטול אלא מאי דעבד. ומהר"ם ז"ל תירץ דשאני ע"ע שכבר קבל שכרו משא"כ גבי פועל דעדין לא קבל שכרו. והרא"ש ז"ל תירץ דבע"ע איירי דחלה שלש ועבד שלש וכיון דאחר חוליו קבלו בעל הבית מסתמא מחל אבל גבי שכיר וקבלן החולי היה בסוף וליכא הוכחה דמחיל. והריטב"א ז"ל תירץ דשאני פועל דהשכירו למלאכה זו על דבר ידוע וכשלא עשאו אף אם נאנס אין לו אלא מעשהו אבל עבד עברי דנשתעבד לעשות כל מלאכת בעל הבית נסתחפה שדהו. ואפשר לרמוז כל התירוצים הנז' בקראין ושמרת את המצוה ואת החקים והמשפטים רמז בזה לתירוץ הריטב"א דע"ע נשתעבד לעשות כל מלאכת בעל הבית ומ"ה אינו חייב להשלים וזה ירמוז דאיש ישראל משועבד לשמור מצות וחקים ומשפטים הרבה מאד כי רבו תרי"ג מצות ודקדוקיהן וענפיהן ודמי לע"ע דנשתעבד לעשות כל מלאכות. ואמר אשר אנכי לצד עילאה ימלל אנכי ה' שגופנו ונפשנו קנוים לו כי הוא אדון הכל יתברך שמו ורמז תירוץ התוס' דע"ע גופו קנוי וכל היכא דחלה ברשותיה חלה. ולפי שני חילוקים הללו דהתוס' והריטב"א אם נאנסו ביסורין וכיוצא מבלתי יכולת לקיים המצות תורה יוצאה כי אין נגרע משכרן. וקרא להכי הוא דאתא ואמר היום לעשותם כלומר אף דגוף קנוי והוא לכל מלאכות עכ"ז היום לעשותם צריך לעשות בפועל והאונס מפסיד השכר. והטעם כחילוק מהר"ם שהוא העיקר דשאני ע"ע שקבל כבר את שכרו אבל אתם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ולכן צריך היום לעשותם כפועל ולא מהני גוף קנוי ולכל מלאכות לקבל שכר אם נאנס. אמנם אם זכיתם שבסוף ימיכם תעבדו את ה' והאונס קדם אז מסתברא כהרא"ש דמקבל שכר האונס ואין נגרע דמסתמא מחל וז"ש והיה עקב תשמעון וכו' כלומר אף שהעיקר כתירוץ מהר"ם מ"מ ה"ד אם נאנס בסוף אבל אם עבד בסוף אין מנכה לו בשביל האונס והיה עקב בסוף כמשז"ל תשמעון את המשפטים שתזכו דבאחרית ימיכם תשמעון והאונס קדם אז ושמר ה' אלהיך לך את הברית ואת החסד אשר נשבע לאבותיכם להצילכם מגהינם ולירש ג"ע בשלימות כאלו קיימתם הכל בכל ימיכם וזה אות שמחל על האונס ואהבך וגם בעה"ז וברכך וכו':
כִּי תֹאמַר בִּלְבָבְךָ, רַבִּים הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִמֶּנִּי; אֵיכָה אוּכַל, לְהוֹרִישָׁם. לֹא תִירָא, מֵהֶם: זָכֹר תִּזְכֹּר, אֵת אֲשֶׁר-עָשָׂה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְפַרְעֹה, וּלְכָל-מִצְרָיִם.
אפשר לפרש במה שנודע שע"י עונות ישראל ניתן כח לסט"א ח"ו וכמשז"ל לא נתמלאה צור אלא מחרבנה של ירושלים דמחרבנה וגזר דין הנעשה ע"י עונות ניתן כח לסט"א ונתמלאה צור. והכא דור דעה ידעו את כל אשר עשו אבותיהם במדבר ועי"ז נשארו מ' שנה במדבר וניתן ח"ו כח לסט"א וז"ש כי תאמר בלבבך בב' יצריך דגם מצד יצה"ט יש פתחון פה לומר רבים הגוים האלה וגדל כחם ויש להם יתרון ממני מצדי מסיבת עונותי על כן גדלו. וזהו רמז הפסוק ולא יוכל לדון עם שתקיף ממנו כלומר שהוא תקיף מסיבתו שהוא הגורם שאויבו יהיה תקיף וזהו ממנו. ובהכי אתי שפיר דכתיב שהתקיף ממנו וקרי שתקיף כלומר שהתקיף נעשה תקיף מה שלא היה ועתה התקיף ממנו מסיבתו. וז"ש איכה אוכל להורישם דכיון שהגדולה שלהם נמשכת ממני מצד עונותי איכה אוכל להורישם. לז"א לא תירא מהם זכור תזכור זכור שבמצרים היו עע"ז גוי מקרב גוי וגם תזכור שעם כל זה שגדלו ונתחזקו מצד עונותיכם עם כל זה גברו רחמיו ועשה לפרעה ולמצרים המסות הגדולות וכו' כן יעשה לכל העמים וכו' אף שהרבו מכח עונותיכם. עכ"ז יהמו רחמיו להשליכם ולאבדם ע"ד שעשה לפרעה ולמצרים:
כי תאמר בלבבך רבים הגויים האלה וכו'. כתוב במוסרי הרב של"ה שנדפסו בחומש עשרה שליטי' ותוצאות חיים דאין צורך למ"ש רש"י דתיבת כי על כרחך לשון דילמא אלא הוא כפשוטו והכונה אם תאמר בלבבך ותודה על האמת שמצד הטבע לא תוכל לכבשם כי רבים הם אלא בעזר אלהי אז לא תירא מהם כי אלהים יהיה בעזרך אבל כשתאמר כחי ועוצם ידי אז תירא מהם וכו' ע"ש ונראה דטעם רש"י דלא הונח לו בזה הפירוש דכפי זה אמאי הוצרך לומר זכור תזכור את אשר עשה ה' אלהיך לפרעה וכו' כן יעשה וכו' והלא הם מודים דבעזר אלהי יכולים להורישם ודוק:
וְשַׂמְתֶּם אֶת-דְּבָרַי אֵלֶּה, עַל-לְבַבְכֶם וְעַל-נַפְשְׁכֶם; וּקְשַׁרְתֶּם אֹתָם לְאוֹת עַל-יֶדְכֶם, וְהָיוּ לְטוֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם.
פירש"י אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות הניחו תפילין עשו מזוזות כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו וכן הוא אומר הציבי לך ציונים עכ"ל וקשה דחובת הגוף הן וחייבים לקיימן בכל מקום וי"ל שמא מאונס וגזרות השמדות יפרקו עול ולכן הזהירם שלא יפרקו עול כדי שלא יהיו חדשות כשיחזרו וזו בשורה לחזרה אגב האזהרה. זה תורף דברי הרדב"ז זצ"ל בתשובותיו (כתב יד) סי' ב' אלפים קנ"ד +עיין בס' דברי אליהו עה"ת להגר"א מווילנא זי"ע שתירץ וז"ל:
וי"ל שטעות המעתיקים לשון רש"י ז"ל בזה כי הי' כתוב ברש"י ישן ר"ת ה"ת ע"מ וחשבו כי זה היא פירושו ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות משום דכתיב בתריה וקשרתם אותם לאות על ידכם וכו' וכתבתם על מזוזות ביתך ובשעריך, לזאת חשבו דהר"ת הוא ה'ניחו ת'פילין ע'שו מ'זוזות, ובאמת הר"ת הוא ה'פרישו ת'רומות ע'שרו מ'עשרות וא"ש כי הן חיבות קרקע ובאמת הן פטורין בחו"ל אך מחמת שלא יהיו חדשים כשתחזרו לארץ ישראל. ודפח"ח. (ח. צ: ע.)+
ויראה לפרש בכתוב במה שכתבנו בעניותנו בקונט' שמחת הרגל בלימודי פסח דף י"ב כי שעבוד ד' מלכיות הוא שארית גזרת מעמד בין הבתרים ושמ"ד גימט' ד' פעמים אלהים ות"ח שיש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ניצול משמ"ד בכח מש"ה רבינו המתנוצץ בו ע"ש באורך. וז"ש ואבדתם מהרה וכו' שיגלו. ולהנצל משמד ושמתם את דברי אלה על לבבכם שהם דברי תורה וסופי תיבות ושמתם את דברי אלה הוא מית"ה כי אין ד"ת מתקיימים אלא במי שממית עצמו עליהם ובודאי אם כה תעשו תזכו לניצוץ מש"ה ותנצלו משמ"ד:
וָאֶתְנַפַּל לִפְנֵי יְהוָה כָּרִאשֹׁנָה, אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה–לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי, וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:
ואתנפל לפני ה' כראשונה מ' יום ומ' לילה לחם לא אכלתי ומים לא שתיתי על כל חטאתכם אשר חטאתם וכו'. פשטיה דקרא דעל כל חטאתכם וכו' אתפלה קאי. אמנם אפשר לפרש דקאי ממש אדסמיך ליה והוא במה ששמעתי משם הרמ"ע מפאנו זצ"ל שכתב דלפי חשבון ימי ההפסקה של השבוע אם מתחשב הפסקת מ' יום ולילה כמשה רבינו ע"ה יבא חשבון ברור שעשה תענית בעד כל ישראל שמגיע תענית על כל א' עכ"ד ששמעתי. ובזה א"ש מ' יום וכו' על כל חטאתכם וכו' כי ממש התענה בעד כל א' מישראל וכמו שאמר הרמ"ע זלה"ה:
וְהָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ–אֶרֶץ הָרִים, וּבְקָעֹת; לִמְטַר הַשָּׁמַיִם, תִּשְׁתֶּה-מָּיִם.
למטר השמים תשתה מים. יש לדקדק דהול"ל למטר השמים שותה מים. ושמעתי משם הרב הכולל כמהר"ר שלמה עבדאלה זלה"ה שפירש במעשה נקדימון בן גוריון שבאו עולי רגלים לירושלים והיו בצער על המים ולקח בהלואה י"ב עינות מים עד יום פ' אם יבא מטר ויתמלאו הרי טוב ואם לאו יתן לו כ"כ כסף וזהב וכו'. וזה רמז למטר השמים שירד לימים עוד תשתה מים שתקח בהלואה ותשתה על סמך מטר שיבא. ודפח"ח:
אֶרֶץ, אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל-בָּהּ לֶחֶם–לֹא-תֶחְסַר כֹּל, בָּהּ; אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל, וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת.
ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. שמעתי בקטנותי משם חכמי קשטילי' דבר פשוט כי הנה העני מרוד אוכל לחם לבדו כי אין לו לפתן ולמלאות נפשו כי ירעב אוכל לחמו. אמנם בארץ ישראל יהיה שפע רב בכל ועוד זאת יתירה כי הלחם יהיה כל כך מוטעם מאד שאין צריך לפתן. וז"ש ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם ר"ל לבדו ואינו מעניות דהרי לא תחסר כל בה. אבל יהיה הלחם מוטעם מאד ותאכלו לחם לבד. נמשך לזה אפשר לפרש ואכלתם לחמכם לשבע במ"ש פ"ק דמגילה כי נפקנא מבי מר הוה שבענא קריבו לי שתין צעי וכו' רווחא לבסימא שכיחא ע"ש וזהו המעלה שאתם שבעים וכ"כ יהיה מוטעם הלחם שיכולים לאכלו על השבע כמו רווחא לבסימא שכיחא וזהו ואכלתם לחמכם לשבע:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5