——–
אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם: רָאשֵׁיכֶם שִׁבְטֵיכֶם, זִקְנֵיכֶם וְשֹׁטְרֵיכֶם, כֹּל, אִישׁ יִשְׂרָאֵל. לְמַעַן הָקִים-אֹתְךָ הַיּוֹם לוֹ לְעָם, וְהוּא יִהְיֶה-לְּךָ לֵאלֹהִים–כַּאֲשֶׁר, דִּבֶּר-לָךְ; וְכַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ, לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב.
אתם נצבים היום כלכם וכו' למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים כאשר דיבר לך וכאשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב. פירש"י ז"ל לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים חוץ ממ"ט שבתור' כהנים הוריקו פניהם ואמרו מי יוכל לעמוד באלה התחיל משה לפייסם אתם נצבים וכו' כיום הזה שהוא קיים וכו' ע"ש. ואפשר לפרש במ"ש בזהר והביאו ה' כתנות אור פ' יתרו דאומות העולם הם תחת השרים ומעביר השר בחטאתם ואחר כך האומה וכך היא המדה יפקוד ה' על צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה על האדמה אבל ישראל שהם עבדי ה' והם תחת רשותו יתב' דוקא א"כ כביכול יכול כמו שהוא חי וקיים גם אנחנו עמו וצאן מרעיתו קיימים ואי אפשר לעשות כליה בישראל ח"ו ע"ש באורך. ובזה אפשר לפרש פסוק ירמיה סי' נ"א הבל המה מעשה תעתועים בעת פקודתם יאבדו לא כאלה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא ושבט נחלתו ה' צבאות שמו. והוא מבואר כי כל הגוים הבל המה בעת פקודתם יאבדו כי שר צילם סר ויפקוד ה' על שרי עם ועם במרום. ואחרי כן המה יאבדו. לא כאלה חלק יעקב שהם תחת רשותו יתברך ואינם תחת שום שר כי הם שבט נחלתו וכשם שהוא קיים כך ישראל אי אפשר להם שיכלו ח"ו:
והוא הנרצה במאמר שמואל הנביא (שמואל א' סימן י"ב) כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם הכונה מבוארת כי לא יטוש ה' את עמו שיכלו כאשר כמה גויים וממלכות ספו תמו. בעבור שמו הגדול דשמו קיים וגם ישראל קיימין ונתן טעם לשבח כי הואיל ה' לעשות אתכם לו לעם ואי אפשר לאבד אומה אם לא שיאבד השר שלה מקודם ומאחר כי ברצונו רצה שנהיה לו לעם ולא נהיה תחת שום שר אלא תחת ממשלתו בפרטות וכללות אם כן הוא הטעם כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמו הגדול ולא יצוייר ח"ו לכלות את ישראל:
ובזה יתבאר מאמרם ז"ל ריש רות רבה אלהים אלהיך אנכי ר' יוחנן אמר דייך שאני פטרונך ור"ל אמר אף שאני פטרונך מה פטרוני מהני בדינא. דכונת רבי יוחנן אמר דייך שאני פטרונך דבר גדול דיבר דבהיות שאנו ישראל אין אנו תחת שום שר כי אם בצלו נחיה ואנחנו עם ה' זהו דבר גדול מאד מאד כי בזה אין לנו מציאות כליה ח"ו כמדובר וז"ש אלקים אלהיך אנכי דייך שאני פטרונך וזה לך עטרה שאין כמוה. ור"ל אמר זה מועיל שלא להיות כליה ח"ו אך אינו מועיל לינצל מן הדין ולבא במשפט על כל נעלם וז"ש אלקים אלהיך אנכי כלומר אלקים מדת הדין מתוחה נגד החוטאים אף שאלהיך אנכי דלא מהני היותי פטרונך לינצל מן הדין. וזהו שאמר הכתוב (יחזקאל ל"ו) ויחללו את שם קדשי באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו כי בהיותנו עמו ואנו קבועים בארצו יש חילול ה' ח"ו בזה דכיון דהוא חי וקים כן היו ראוים ישראל עמו לשבת בארצו. ולא ידעו ולא יבינו כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהינו מיסרנו ועוד נשוב אליו יתברך:
אמור מעתה כאשר ראה משה רבינו ע"ה לבן של ישראל ירא וחרד על התוכחות שמא יכלו ח"ו פתח בנחמה אתם נצבים היום כיום הזה שהוא קיים ולא יצוייר כליה בכם וסיים למען הקים אותך היום לו לעם והוא יהיה לך לאלהים וזהו נחמה גדולה כי כיון שאנחנו עמו ואין אנחנו תחת רשות שום שר כי אם עבדיו יתברך אם כן זה עיקר גדול למען דעת שלא יש מציאות כליה בישראל ח"ו ותנוח דעתם של ישראל אשר נצטערו בתוכחות. ופירש להם דודאי לא מפני שאנחנו עמו הותרה הרצועה ולית דין ולז"א פן יש בכם איש או אשה וכו' שאם הם יחידים או יחיד יכלה. ואם ציבור יבואו הקללות. אך אכתי חביבותיה גבייכו ושבת עד ה' אלהיך וכו' ושב ה' אלהיך וכו' כביכול כמשז"ל:
וְהָיָה בְּשָׁמְעוֹ אֶת-דִּבְרֵי הָאָלָה הַזֹּאת, וְהִתְבָּרֵךְ בִּלְבָבוֹ לֵאמֹר שָׁלוֹם יִהְיֶה-לִּי–כִּי בִּשְׁרִרוּת לִבִּי, אֵלֵךְ: לְמַעַן סְפוֹת הָרָוָה, אֶת-הַצְּמֵאָה. לֹא-יֹאבֶה יְהוָה, סְלֹחַ לוֹ–כִּי אָז יֶעְשַׁן אַף-יְהוָה וְקִנְאָתוֹ בָּאִישׁ הַהוּא, וְרָבְצָה בּוֹ כָּל-הָאָלָה הַכְּתוּבָה בַּסֵּפֶר הַזֶּה
כל העולם שואלין ודורשין איזה ס"ד היה לומר בשמעו דברי האלה שלום יהיה לי דלאו בשופטני עסקינן וצריך למצוא איזה סברה שיש מציאות לטעות בה. ואפשר במה ששנינו הנזיקין שמין להם בעידית ובעל חוב בבינונית וכתובת אשה בזבורית ואמרו בגמ' שם בגיטין דף מ"ט מפני מה אמרו בעל חוב בבינונית כדי שלא יראה אדם לחבירו שדה נאה דירה נאה ויאמר אקפוץ ואלונו כדי שאגבנו בחובי. והשתא לפי מ"ש שהחטאים הם חובות והדין הוא דבע"ח בבינונית לפ"ז כשנפרעין מן האדם על חטאתיו נפרעין מן הבינונית. והנה האדם עצמו הוא עדית ובניו ובני ביתו הם בינונית ונכסיו הם זבורית כי אין נכבד לאיש יותר מעצמו ואחריו בניו ואחריהם נכסיו וזהו הס"ד של הרשע שכאשר יהיו נפרעים מן השמים מחטאותיו על כל פנים הוא ניצול שהוא העדית ואין הדין ליפרע מהעדית. וז"ש והתברך בלבבו לאמר שלום יהיה לי דייקא שאם גזרת עילאה יפרע מבניו ונכסיו אבל הוא עצמו יהיה לו שלום. ועל זה אמר לא יאבה ה' סלוח לו דייקא כי אם אמרו בע"ח בבינונית אמרו לגבי בני אדם שמא יראה לו שדה נאה ודירה נאה וכו' וזה לא שייך לצד עילאה וא"כ חוב זה דינו ליפרע מהעדית ובו היה מתחיל. ועוד כי אז יעשן אף ה' וכו' כי הוא מזיק ופוגם למעלה ח"ו ומעורר הדין והנזקין שמין להם בעדית ולכן ורבצה בו דייקא כדין מזיק ליפרע מהעדית:
וְאָמְרוּ, כָּל-הַגּוֹיִם, עַל-מֶה עָשָׂה יְהוָה כָּכָה, לָאָרֶץ הַזֹּאת; מֶה חֳרִי הָאַף הַגָּדוֹל, הַזֶּה. וְאָמְרוּ–עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ, אֶת-בְּרִית יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתָם
אפשר במ"ש ארץ חיים פי' תהלים מרבותינו זכרונם לברכה במזמור ז"ך קודם שברא ה' עולמו היו אותיות אלפא ביתא במילואן והאלף כתובה אף בלתי למ"ד וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד ונעשה אלף וכשמבטלים תורה מסתלקת למ"ד ונשאר אף עכ"ד ואפשר שז"ש מה חרי האף הגדול הזה דכבר הקדוש ב"ה ראה שאין העולם מתקיים באף והטיל למ"ד. לז"א על אשר עזבו את ברית ה' וכו' שבטלו התורה ולכן נסתלקה הלמ"ד ונשאר אף וזהו חרי האף הגדול ולרמז זה כתיב וישליכם והלמ"ד גדולה להורות כי בעבור הלמ"ד שסילקו נהפך וישליכם כי הלמ"ד גדולה וכשיש לימוד היה נשקט האף אבל בביטול הלימוד חרה אף וישליכם וכו'
הנִּסְתָּרֹת–לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם–לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
והנגלות לנו ולבנינו עד עולם. בספר תורה יש נקודות והרב כתנות אור בפרשה הביא מאמר אבות דר"ן דאמר עזרא אם יבא אליהו ויאמר מפני מה כתבתי אומר לו כבר נקדתי עליהם ואם יאמר לי יפה כתבת אעבור הנקודה ופירשה הרב ז"ל ע"פ סוגית סנהדרין דף מ"ג ע"ש באורך ובס' אמרי נועם בפ' זה כתוב בפירוש קצת כמו שפירש הרב:
ומדברי הרב הנז' משמע דהא דקאמר עזרא היינו על נקודות אלה לבד אך לכאורה נראה מאבות דר"ן דעל כל הנקודות קאמר וכן כתב בפי' אבות דר"ן הנדפס מחדש וכן משמע קצת בפסקי תוספת מנחות אות רי"א. אך מס' אמרי נועם והערוך ערך נקד משמע קצת דעל נקודה זו דעל לנו ולבנינו וע' קאמר. ובפסקי תוס' ואמרי נועם כתבו אם יבא משה במקום אם יבא אליהו שכתוב באבות דר"ן ומדבר רבה פ"ג:
הנִּסְתָּרֹת–לַיהוָה, אֱלֹהֵינוּ; וְהַנִּגְלֹת לָנוּ וּלְבָנֵינוּ, עַד-עוֹלָם–לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.
שמעתי משם הרב המובהק גדול בדורו שקדן בתורה כמהר"ר יהוסף קונקי זלה"ה שפירש במ"ש רבותינו זכרונם לברכה דלא נכתבו שכר מצות כי אם בכבוד או"א שהיא חמורה ובשלוח הקן שהיא קלה והשכר הנכתב שוה למען ייטב לך והארכת ימים. וז"ש הנסתרות לה' אלהינו כי הוא יודע שכרן של מצות. והנגלות הם שתים אחת לנו שהוא שלוח הקן והשנית לבנינו כבוד או"א והם חמורה שבחמורות וקלה שבקלות ונכתב שכר שוה. והטעם לעשות את כל דברי התורה הזאת כי כיון ששכר המצות נעלם ומצינו שלוח הקן שוה שכרה הנכתב לכבוד או"א זה יחייב לעשות את כל דברי התורה הזאת שאין אנו יודעין מתן שכרן של מצות וצריך לקיים כלם:
וראיתי בפירוש החומש (כתב יד) מיוחס לרבו' בעלי התוספות ז"ל שכתוב שם. במסורה הגדולה שנינו דבעי על נקודה זו דלנו ולבנינו למאי אתא ומשני שכך אמר עזרא הסופר כשכתב התורה אם יבא משה רבי' וישאל למה כתבת זה אומר לו לכך נקדתי עליהם ואם אומר יפה כתבת אעבור הנקודה משמע שמתוך שהיה מסופק בנגלות אם הם לנו ולבנינו קודם שעברו ישראל את הירדן אם לאו לפיכך נקד עליהם ומכאן קצת ראיה לכותבים פסוק בלא שרטוט שנוקדין על ב' תיבות קודם שיכתבו לשלישי' לפי שנקודה כמחק מדקאמר עזרא לפיכך נקדתי עליהם והוי כאלו לא כתבתים עכ"ל ועמ"ש אות ג' בס"ד:
פֶּן-יֵשׁ בָּכֶם אִישׁ אוֹ-אִשָּׁה אוֹ מִשְׁפָּחָה אוֹ-שֵׁבֶט, אֲשֶׁר לְבָבוֹ פֹנֶה הַיּוֹם מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ, לָלֶכֶת לַעֲבֹד, אֶת-אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם הָהֵם:
כד הוינא טליא שמעתי מי שפירש הא דקאמר אשר לבבו פונה היום עם תשובת מהרד"ך בית י"ז חדר י"ג שהקשה בהא דאמרינן מכאן מודעא רבא לאורייתא דהא אמרו פ"ד דנדרים נודרים להרגים וכו' ומוקי לה תלמודא דאמר יאסרו כל פירות שבעולם עלי אם אינם של בית המלך והיינו באומר בלבו היום ומוציא בשפתיו סתם ואף דהוי דברים שבלב אונס שאני ומוכח מהך סוגיא דאם לא אמר בלבו היום השבועה קיימת והכא שישראל לא הרהרו שום תנאי בלבם הרי שבועתם קיימת ותי' דהתם האנס אינו יודע מה שבלבו ולזה צריך שיאמר בלבו היום דאי לאו השבועה ברצון אם לא הרהר שום תנאי אבל בקבלת התורה שהאונס היה על פי המקום היודע ובוחן לבות לא הוו מצו לבטל השבועה בלבם ואנוסים היו הן בפה הן בלב וז"ש אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו מסיבה שהאונס היה עם ה' ולכן לא חשב בלב היום עד כאן שמעתי ולא ידעתי כיצד היה מישב הכתובים בזה. ועתה נראה לי לישב הדברים ולפרש הכתובים ומיני ומיניה יתקלס עילאה. כי הנה בשמעו דברי האלה אמר יאמר איש זה הלא אנו אנוסים ומה מקום לאלה הזו. ולכן הוא בשטותו יחשוב בשמעו דברי האלה ללכת לעבוד ע"ז דמאחר שאינו יכול לומר בלבו היום כי הוא יודע מה שבלבו לכן אינו מקיים השבועה אפילו ליום ולשעה והוא אנוס בלב ופה כמו שאמר מהרד"ך. אבל הא תינח אם לא יחשוב שום דבר כלל כמו שעשו ישראל דלא חשבו היום דוקא לקיים השבועה מיראתם כאמור ולזה סגרו לבם שלא לחשוב כלום כי יראת ה' שהוא מכיר המחשבות עליהם. אבל זה הטפש שחשב בעת השבועה ללכת לעבוד ע"ז ולא אמר היום אין לו שחר דאם חש לומר היום מאימת המקום איך יחשוב ללכת לעע"ז. וז"ש אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו שלא חשב היום מסיבת היותו עם ה' אלהינו היודע ומבין מה שבלב. והוא בסכלותו חשב לעבוד ולא ירא אלהים שידע מה שבלבו וכמו רגע תפיס חבלא בתרי רישי והתברך בלבבו ש' יהיה לי כי הוא אנוס ודאי זר מעשהו כי בשגעון ינהג לא יאבה ה' סלוח לו. ורבצה בו כל האלה הכתוב"ה כלומר דאף אם לא חשב לעע"ז הנה האונס שטענו ישראל היה על תורה שבעל פה אבל על תורה שבכתב אמרו נעשה ונשמע ועל זה לא כפה ההר כגיגית כי ברצונם קבלו תורה שבכתב כמו שאמרו בתנחומא פ' נח ולזה ורבצה בו כל האלה הכתובה דתורה שבכתב קבלו ברצון וזה שמע שהיה באונס ולא ידע מה היה האונס ולא די זה אלא שחשב בלבו ללכת לעע"ז ולכן והבדילו ה' לרעה כי אין יחס במודעא של ישראל שהיא על תורה שבעל פה ואף על זה לא חשבו להפך רק לבם סגור מכל מחשבה:
ואפשר לומר עוד במה שראיתי בס' יערות דבש שנדפס חדש מהר' מהר"ר יהונתן ונזדמן לי לשעה וראיתי בדף י' ע"ג שפירש פ' נאם פשע לרשע בקרב לבי וכו' דיש כת פריצים ופוקרים המתפלספים בדעות משונות וחשבו כי עיקר המצות הוא תכליתן ואין צורך לקיים במעשה כגון ציצית הוא לזכור המצות וא"כ אם יש מי שזוכר המצות א"צ לציצית ושמירת שבת היינו להורות כי בו שבת צור עולמים והמודה בזה כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי אין צורך לשמור שבת כלל כי התכלית כבר הוא מודה וכיוצא בכל שאר המצות והם אפקורוסים ובחשכה יתהלכו כי המצות צריך לקיים במחשבה דהיינו כוונת המצוה כל אחד לפי שיעורו ובזה הוא בחינת בן ולעשות המצוה בפועל והוא בחינת עבד וז"ש נאם פשע לרשע ומה היא אמירתו בקרב לבי דהיינו לזכור המצות בלב הוא העיקר ובזה די ואין צורך להעשות בפועל. וזה אין פחד אלהים לנגד עיניו כי הוא אמר ויהי הוא ציוה לעשות המצות גם במעשה ובשתים עלתה לו לאיש ישראל כונה ומעשה. זהו תורף דברי הרב הנז':
וזה אפשר שהוא כונת הכתובים פן יש בכם איש או אשה אשר לבבו פונה היום מעם ה' אלהינו לבבו דייקא בין יצה"ר ובין יצה"ט שהוא סובר שעיקר המצות הוא לכוין בלב ובזה די ואין צריך מעשה ולכן לבבו דגם יצר טוב שלא חושב ללכת לעבוד ע"ז במעשה דכיון שבלבו הוא מאמין באחדותו ית' זהו העיקר ואם עושה מעשה לעע"ז אינו כלו' דמעשה אדם הוא הבל וריק ותיסגי ליה בכונת הלב שזר מעשהו ואינו אמת מה שעושה פן יש בכם שרש פורה ראש ולענה דאין צריך לקיים מצות בפועל כי הרוחני הוא הלב ובמה נחשב מעשה האדם כי החומר כלא חשיב אם יעשה טוב או רע וזה שרש פורה ראש לעקור תחומין דאוריתא. והיה בשמעו את דברי האלה הזאת והתברך בלבבו לאמר בצד טוב ורע שלו שלום יהיה לו כי בשרירות לבו ילך בהרהור לבו כמו שאמר אנקלוס או במראית לבו כמו שפירש"י כלומר שעיקר הוא הלב שהוא לחשוב מחשבות אלהיות כי השכל והמחשבה הוא רוחני וזה די אף כי יהיו עושות רע כל היום אינו כלום. לא יאבה ה' סלוח לו וכו' כי המעשה הוא עיקר הגדול וצריך שתים זו ואיך יחשוב בלב מה שעושה בפועל להפך ורבצה בו כל האלה וכו' כי כפר בכל התורה ונשא את עונו:
ובזה אפשר לפרש פ' פ' וילך וחרה אפי בו ביום ההוא וכו' ומצאוהו רעות רבות וצרות ואמר ביום ההוא הלא על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה כי פנה אל אלהים אחרים והוו בה קמאי דמאחר ששב בת' ואמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה שמסיבת שסילק הוא יתברך השגחתו באו עליו כל הרעות איך אחר זה אמר ה' ואנכי הסתר וכו'. ועל פי האמור יובן כי בתחילה היה עובר על התורה בכונה ובמעשה ושתים רעות עשה. וכראות כי מצאוהו רעות רבות התשובה שעשה הוא כי בא עליו כל זה מסיבת שגם בקרבו לא ירא אלהים אך אם בלבו היה עושה המצות כגון להאמין ביחודו ושהוא ברא שמים וארץ וינח ביום הז' וכיוצא בזה יצא ידי חובתו אף אם במעשה מחלל שבת ועע"ז אינו כלום כי העיקר הוא השכל והמחשבה שהם רוחניות. אך מעשה איש הוא כלא היה מעשה חומר עכור וז"ש ואמר על כי אין אלהי בקרבי מצאוני הרעות האלה כלומר שחטאתי בלבי שאם בלבי היתי מקיים המצות ולא חשבתי כפירה בלב לא היה מקום לרעות כי העיקר הוא המחשבה והמעשה כלא חשיב ואם כן זה אפיקורוסות חדש לכפור בתורה ולעשות במעשה כל התועבות כי הוא סובר דלבא על העריות ולחלל שבת ולהשתחוות במעשה לעבוד ע"ז אינו כלום. ועל זה אמר ואנכי הסתר אסתיר כפול על הכונה ועל המעשה על כל הרעה אשר עשה במעשה דזה שרש פורה ראש ולענה וכפירת התורה במעשה כי פנה אל אלהים אחרים כי העיקר לשמור ולעשות לשמור בלב ובכונה ולעשות במעשה:
וַיַּשְׁלִכֵם אֶל-אֶרֶץ אַחֶרֶת, כַּיּוֹם הַזֶּה.
וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה. הלמד גדולה ועמש"ל אות ב'. ואפשר עוד לומר לרמוז מ"ש בס' החסידים סי' קנ"ח דנקרא למד ע"ש לימוד היראה ולמ"ד גדולה מכל אותיות כי לימוד היראה גדול מהכל עיין שם באורך. ולפי שחסר להם יראת ה' לכך גלו ולכך בתיבת וישליכם הלמד גדולה רמז שטעם שהשליכ' בעבו' שלא השגיחו בלמד גדולה דיראת ה' גדול מהכל. א"נ אפשר במ"ש גם יתנו בגוים עתה אקבצם ואז"ל שהגאולה תקרב בעבור לימוד התורה. ולכך וישליכם הלמד גדולה כי שם אל ארץ אחרת ישתדלו בלימוד הרומז ללמד ויהיה התלמוד גדול שכמה מצות תלויות בארץ ואז יתקיים כיום הזה מאפיל ומאיר כך ישראל יאיר לנו בעה"ז. ואפשר לפי דברי ס' חסידים הנזכר כי למ"ד גי' דע את אלהי אביך. דע מה למעלה ממך וכו'. ואם חטא שובה ע"ד ה' אלהיך כי הוא ע"ד הוא דיין. ואפשר עוד לומר בהקדים משז"ל צדקה עשה הקב"ה שהקדים גלות יכניהו שהלכו החרש והמסגר והרביצו תורה ואם לאו ח"ו היתה משתכחת תורה וז"ש וישליכם אל ארץ אחרת ועכ"ז הלמד גדולה שנשאר הלימוד בחרש והמסגר שגלו מקודם ואף דוישליכם קרי ביה וישכילם ע"י החרש והמסגר:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5