——–
וְאֵלֶּה, הַמִּשְׁפָּטִים, אֲשֶׁר תָּשִׂים, לִפְנֵיהֶם.
אמרו במדרש ואלה המשפטים הה"ד ועז מלך משפט אהב אמר משה לישראל הרי נתן לכם הקב"ה את תורתו אם אין אתם עושי' דינין הרי הוא נוטל תורתו שלא נתן הקב"ה לכם את תורתו אלא ע"מ שתעשו את הדינין וכו' עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה התורה לפניה דינין ואתה תחזה ואחריה דינין ואלה המשפטים משל למטרונה שהולכת הזין לפניה וכו'. ואפשר לרמוז במה שידוע מרבותינו זכרונם לברכה והמפרשים שהמלאכים היו רוצים התורה מדינא דבר מצרא ואמרו ז"ל כל הדן דין אמת נעשה שותף להקב"ה במעשה שמים וארץ וקי"ל דבשותף אין בו דינא דבר מצרא ולכן התורה שלנו ולא שייך טענת המלאכים לזכות מדינא דב"מ לפי שאנו דיינים דין אמת וכביבול נעשינו שותפים להקב"ה ובשותף אין בו דינא דב"מ וזה הטעם שהתורה מוקפת עם הדינין מצד אחד ואתה תחזה ומצד אחר ואלה המשפטים שם רמז דמצד הדינין זכינו בתורה דנעשינו שותפין ע"י הדין כביכול וזכינו בתורה ואין כאן טענ' דדב"מ וז"ש משה רבינו ע"ה לא נתן לכם את תורתו אלא ע"מ שתעשו את הדינין דעל ידי הדינין תזכו לתורה כאמור:
כִּי-תֵצֵא אֵשׁ וּמָצְאָה קֹצִים, וְנֶאֱכַל גָּדִישׁ, אוֹ הַקָּמָה, אוֹ הַשָּׂדֶה–שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם, הַמַּבְעִר אֶת-הַבְּעֵרָה.
אפשר לרמוז תוכחת מוסר על המחלקת כי הן כעון מהמחלקת נזק גדול בא או שח"ו יהיה סיבה לפטירת צדיק או איבוד ממון או איבוד לימוד. וז"ש כי תצא אש כאשר יתעורר מחלקת ויתחיל התחלה לבד תכף מזדמנים כתות הסט"א ודאי וזהו ומצאה קוצים ועי"ז ונאכל גדיש גורם מיתת צדיקים כמשז"ל על פסוק זה בבבא קמא דף ס' ע"א. או הקמה רמז לממון ע"ד ואת כל היקום שע"י המחלקת יהיה הפסד ממון מכמה אנפי. או השדה שהוא כינוי לתלמוד כמשז"ל שיתבטל הלימוד בשדה אשר ברכו ה'. והגם כי כל זה נמשך אחר כך ממילא לא תימא דמי שהתחיל במחלקת אין בו עון על כל הנמשך כי הוא לא שיער בהזקות הללו והו"ל כאונס לז"א שלם ישלם המבעיר את הבערה כי אנו יש לנו דין שומר ותחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב וזה כפל שלם ישלם הן על רוע מעלליו והן על הנמשך. רחמנא ליצלן:
אִם-בְּגַפּוֹ יָבֹא, בְּגַפּוֹ יֵצֵא; אִם-בַּעַל אִשָּׁה הוּא, וְיָצְאָה אִשְׁתּוֹ עִמּוֹ.
כתב בס' אמרי נועם שכשישראל בגלות שכינה עמהם לכן אמר אם בגפו יבא לגלות תחת כנפי השכינה כשיוצאים מן הגלות יוצאים תחת כנפיו ז"ש אם בגפו יבא בגפו יצא אם בעל אשה הוא שהיא השכינה ויצאה אשתו עמו השכינה ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אשתי ורוצה לישאר בגלות ובשמדות בין אדום וישמעאל ורוצה לנהוג כמותם וכמעשיהם ובדרכי האמורי ואומר לא אצא חפשי והגישו אל האלהים השם יתברך יתנהג עמו במדת הדין אח"ך והגישו אל הדלת או אל המזוזה שבמזוזה כתיב ואהבת את ה' אלהיך כנגד מה שאמר אהבתי את אדוני מיד ורצע אדוניו את אזנו במרצע לפי שהמרצע הוא כלי לחבר הדברים זה בזה צונו הכתוב שירצע אזנו לפי שהוא קוצץ בנטיעות כי הכתוב אמר כי לי בני ישראל עבדים והוא רוצה להיות עבד לאחר עכ"ל. ואפשר להרחיב קצת הרמז הזה דהיינו שמשה ידבר אל שרי עם ועם מהאומות וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם של שרי האומות כי תקנה ע"ע שיבואו ישראל בגלות הזהרו שלא תעבירום על התורה רק גופם מסור בידכם לעבוד בגופם וז"ש שש שנים יעבוד שכל א' מישראל ששים שנה יעבוד במסים וכיוצא דמבן עשר רשאים לשעבדו אך ישאר בתורתו באופן כי בז' שהוא שנת ע' יצא לחפשי וימות ביחוד ה' ותורתו. אם בגפו יבא שהשכינה עמהם וזה אם הוא ודאי כמו אם תקריב מנחת בכורים וכיוצא שהוא ודאי שיבא לגלות בכנפי השכינה. וכשיגיע זמן בגפו יצא עם השכינה. ואם ישובו ישראל בתשו' ויזכו להתחבר עם השכינה ע"י התורה והמצות בגלותם עד שיקראו בעל אשה השכינה. אז יצאו קודם הזמן ויצאה אשתו עמו שהשכינה ג"כ תקדים לצאת עמהם. אם אדוניו שהם האומה ההיא יתן לו אשה שפחה כנענית שימשיך עליהם בפיתויים הסט"א וילדה לו בנים מעשים רעים כשיבא זמן גאולתם האשה וילדיה הסט"א והמעשים רעים תהיה לאדוניה האומה ושר שלה והוא יצא בגפו בכנפי השכינה כי בא מועד זמן יציאתם. ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני השר של האומה את אשתי הסט"א ואת בני ילדי פשע לא אצא חפשי. והגישו אדוניו אל האלהים השר עצמו מוכרח להגישו לפני האלהים מדת הדין כי אי אפשר לקנות עבד ה' ולא יצוייר ישראל שיכול לצאת מרשותו יתברך והשר עצמו ע"כ מוכרח למוסרו למדת הדין והוא השר עצמו ירצע את אזנו גי' דין וגי' אדני עם הכולל שהוא עבד ה' במרצע גימט' ת' שבצאתם לפני ת' שנה ממצרים גאלם ה' לעבודתו והגישו אל הדל"ת ה' אחד דל"ת דאחד כי לא אפשר לעבוד לזולתו. או אל המזוזה גי' ע' שבעים סנהדרין של מעלה. ושם אדוניו עצמו שהוא השר ירצע את אזנו במרצע שיקבל דין של מעלה ועבדו לעולם לה' כי ישראל אי אפשר לצאת מרשותו יתברך ח"ו ודוק:
מְכַשֵּׁפָה, לֹא תְחַיֶּה. כָּל-שֹׁכֵב עִם-בְּהֵמָה, מוֹת יוּמָת. זֹבֵחַ לָאֱלֹהִים, יָחֳרָם–בִּלְתִּי לַיהוָה, לְבַדּוֹ.
מכשפה לא תחיה כל שוכב וכו' זובח לאלהים וכו'. סמיכות פסוקים אלו פירש מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בספרו ברית אברהם על הכ"ד כי הנה במכשפים יש שני מינים בכללם שהיה עושה בלעם הקוסם דהיה עושה מעשה אישות באתונו. וגם עשה מזבחות לכחות עליונות והכל לצורכי שתופי כשפיו וז"ש מכשפה בכל מין כשוף לא תחיה וסמיך כל שוכב וכו' זובח וכו' דבשניהם עושים כשפים כמעשה בלעם הרשע עכ"ד:
ובמסרה מכשפה לא תחיה לא תחיה כל נשמה והחכמה תחיה בעליה ואפשר לפ' במעשה דשמעון ן' שטח שעשה כמה המצאות ללכוד שמנים מכשפות והרגן ביום אחד ופריך הש"ס דאין דנין שנים ביום אחד ומשני הוראת שעה היתה וז"ש מכשפה לא תחיה רמז דאחת אחת ידינוה וימיתוה וזהו מכשפה אחת אחת לא תחיה. וזימנין דמשכחת להוראת שעה לא תחיה כל נשמה כשמעון ן' שטח שהרגן כלן ביום אחד לכל המכשפות והיה הדבר מוכרח כי כמה המצאות עשה ללכדם וזהו והחכמה תחיה בעליה שברב חכמתו ניצול מהן ונפלו בידו:
ובאופן אחר אפשר דידוע דלאו דוקא מכשפה דה"ה מכשף אלא שדיבר הכתוב בהווה כמו שאמר מרבה נשים מרבה כשפים. וידוע דהסנהדרין היו יודעים כשפים כדי שידעו לדונם וגם לינצל מהם במ"ש בס' יוחסין דף ט' וכעובדא דריב"ח בירושלמי פרק ד' מיתות. וז"ש מכשפה לא תחיה ולאו דוקא מכשפה אלא ה"ה מכשף אחת דתו להמית וז"ש לא תחיה כל נשמה מכשפה או מכשף אידי ואידי במיתה. וכי תימא השתא דגם מכשף חייב מיתה הרי הסנהדרין יודעים כשפים לז"א והחכמה תחיה בעליה הם ידעו משום חכמה לדון המכשפים וגם לינצל מידם וזהו תחיה בעליה:
אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ–שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע.
כתב מז"ה מהר"א אזולאי זלה"ה בס' הנז' מכאן רמז דמי שלא זכה ליבנות מאשתו יקח אשה אחרת כי שארה כסותה ועונתה לא ר"ת שכול וקרי ביה אם אחר' יקח לו שכול כי מי שהוא שכול בנים צריך ליקח אחרת עכ"ד ז"ל:
וַעֲבַדְתֶּם, אֵת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וּבֵרַךְ אֶת-לַחְמְךָ, וְאֶת-מֵימֶיךָ; וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה, מִקִּרְבֶּךָ.
פירש עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה דד' חשובין כמת מצורע עני סומא ומי שאין לו בנים והשתא הכתוב מבטיח לעובדי ה' כי חיו יחיו ולית בהו חדא מהנך ד' דמי שיש לו אחת מהם הוא חשוב כמת וז"ש ועבדתם וכו' ועל כן תהיו בטוחים שתנצלו מכל הדברים אשר הם כמיתה. זה יצא ראשונה ובירך את לחמך ואת מימך בשופע רב ולא זו שלא תהי' עני החשוב כמת אלא ובירך וכו' ברכת ה' היא תעשיר והסירותי מחלה מקרבך ובכללן סומא ומצורע החשובים כמת. לא תהיה משכלה וכו' שיהיו לך בנים. ועי"ז את מספר ימיך אמלא שתקרא חי ולא מת בחיים עכ"ד זלה"ה:
ורבותינו זכרונם לברכה אמרו ובירך את לחמך וכו' אל תקרי ובירך אלא וברך ויראה בחקירת המפרשים דיעקב ועשו חלקו ועה"ז לעשו ועה"ב ליעקב וא"כ איך מצאנו ידינו ורגלינו ליהנות בעה"ז דכמה עשירים בישראל וכמה בינונים שלחנם מלא דשן. ואחד מן התירוצים הוא במ"ש ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם ל"ק כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה ולפ"ז קודם ברכה הוא לה' ומה יזכה עשו וזרעו כי לא חפץ בברכה לא כן זרע ישראל ברוכי מברכינן וע"י הברכה אנו קונים דה' נתן לבני אדם וז"ש אל תקרי ובירך אין אתה יכול לקרות ובירך את לחמך ואת מימך דהיינו בשופע רב עד אשר תקרא וברך כי על ידי הברכה משמיא מיהב יהבי והוא שלך ואין לעשו כלום כי לא חפץ בברכה ובמה יזכה בעה"ז הלא לה' הארץ ומלואה:
וְגֵר, לֹא תִלְחָץ; וְאַתֶּם, יְדַעְתֶּם אֶת-נֶפֶשׁ הַגֵּר–כִּי-גֵרִים הֱיִיתֶם, בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם.
וגר לא תלחץ ואתם ידעתם את נפש הגר כי גרים הייתם בארץ מצרים ושש שנים תזרע את ארצך וכו' ששת ימים תעשה מעשיך וכו'. אפשר לפרש בהקדים מה שפירש רבנו האר"י זלה"ה בכונת הפ' כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם שהכונה שהמשעבדים לא יהיו בארצם וכן המצריים היו גולים כי יוסף הצדיק ע"ה העבירם מעיר לעיר כדי שלא יקראו לאחיו גולים כמשז"ל וז"ש ואתם ידעתם וכו' אתם ממש הדור הזה ידעתם את נפש הגר כמה צער מגיע לו כי גרים הייתם בארץ מצרים שהם עצמם היו גרים וגלו מעיר לעיר ועכ"ז אתם ידעתם כמה קשה הלחץ לגר כ"ש שיקשה לגר המתגייר ואתם לבטח בארצכם וזהו לכם. אכן לדורות הבאים אשר לא ידעו נפש הגר אני מצוה השמיטה ושש שנים תזרע וכו' שהשמיטה בכללה להורות כי גרים אנחנו והארץ של הקב"ה וא"ב גר לא תלחץ שלפי האמת גם אתה גר בארץ שהארץ של הקב"ה כנראה מהשמיטה. והגם שזהו נלמד מהשמיטה עיקר הטעם כמו שאמר הרמב"ן שחיבב השבעיות וז"ש ששת ימים תעשה מעשך וביום הז' תשבות וכן השמיטה כשבת וכדברי הרמב"ן:
ובאופן אחר אפשר לומר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דטעם גלות מצרים לברר ניצוצי הקדושה וע"י העבודה קשה וינצלו את מצרים. וגר שנתגייר ג"כ הוא בירור מהאומה ההיא כנודע וז"ש ואתם ידעתם את נפ"ש הגר דייקא נפ"ש ממש אותו ניצוץ קדוש שיש באומה ובשר ההוא הוא מתברר כי גרים הייתם בארץ מצרים. וכמה סבלתם לברר ניצוצי הקדושה:
אִם-אַחֶרֶת, יִקַּח-לוֹ–שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ, לֹא יִגְרָע.
שארה כסותה וענתה לא יגרע. ענתה חסר ו' שלא ישמש בו' ימי החול כן כתב בס' מנחה בלולה. ודרך אסמכתא נשי"ם בצ"יון איזה רמזים דאפשר עוד לרמוז דכתיב ו' בראש וענתה שם רמז דמלבד חסרון ו' הרומז לששת ימי החול עוד צריך בליל שבת שיעברו ו' שעות של לילה ויהיה אחר חצות במ"ש בזהר והאר"י זצ"ל. עוד רמז דאם היא ארצויי ארצה קמיה אף בחול מחוייב לפוקדה כמו שאמר הפוסקים והיא עונתה האמיתית התלויה בה ובצערה. וזהו הרמז אף דחסר ו' לחסרון ו' ימי החול. מ"מ יש חיוב גם בו' ימי החול וזהו ו' אשר בראש היכא שהיא מראה סימנין וארצויי ארצה קמיה. וכן שמעתי מגברא רבא אחד קדוש מגדולי הדור זלה"ה דכאשר היא מראה סימן וארצויי ארצה לפום דינא הוא עונתה האמיתית למאן דאפשר ליה. גם רמז לליל טבילה דחייב בששת ימי החול נמי והוא עונתה דמשתוקקת וזהו רמז נמי באות ו' בראש על דרך האמור. גם רמז דעונתה הוא בעת היחוד למעלה כגון בשבת ור"ח ולכן ו' בראש ה' בסוף רמז לזו"ן. גם רמז דאם יהיה משבת לשבת כרמוז בחסרון ו' כמו שאמר מנחה בלולה לא יגרע כחו ולא יהיה לו נזק ואדרבה טוב לו והיו הדברים דרך אסמכתא:
וְלֹא-תַעֲלֶה בְמַעֲלֹת, עַל-מִזְבְּחִי: אֲשֶׁר לֹא-תִגָּלֶה עֶרְוָתְךָ, עָלָיו.
אשר לא תגלה ערותך עליו ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. אפשר לרמוז במה שפירש"י דיש ללמוד ק"ו מאשר ציונו יוצרנו יתברך שמו אשר לא תגלה ערותך עליו שהקפיד על בזיון אבנים ומשם ללמוד ק"ו שלא לבזות חבירו העשוי בצלם אלהים ומה אבנים שאין בהם דעת להקפיד על בזיונן אמרה תורה הואיל ויש בהם צורך לא תנהוג בהם מנהג בזיון חבירך שהוא בדמות יוצרך ומקפיד על בזיונו עאכ"ו. והיינו דסמיך ליה ואלה המשפטים כדבעינן למימר קמן בס"ד:
ואימא רישא כי אפשר להסמיך זה בפ' ישעיה סימן כ"ו כי כאשר משפטיך לארץ צדק למדו יושבי תבל יוחן רשע בל למד צדק בארץ נכוחות יעול ובל יראה גאות ה'. ואקדים אשר שמעתי מעטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שהיה מפרש בכתובים הללו שני דרכים אחד משם הרב המובהק ח"ק מהר"י הכהן ז"ל איש ירושלים ואחד מדידיה. הרב הנזכר היה מפרש במ"ש בערכין דף ט"ו תניא אר"א בן פרטא בא וראה כמה גדול כח לשון הרע ממרגלים ומה המוציא ש"ר על עצים ואבנים כך המוציא ש"ר על חבירו עאכ"ו ממאי דילמא משום דר"ח בר פפא דדבר גדול דברו המרגלים כי חזק הוא ממנו כביכול אפי' בעה"ב אינו יכול להוציא כליו משם אלא אמר רבא אר"ל אמר קרא וימותו מוציאי דבת הארץ על דיבת הארץ. וז"ש כי כאשר משפטיך לארץ באשר ראינו משפטיך במרגלים בעבור הארץ והוציאו דבתה משם צדק למדו יושבי תבל שיש ק"ו אם לעצים והאבנים כך על חבירו עאכ"ו וכל הרואה ושומע יצדיק עצמו. והשתא קאמר הנביא התינח השתא דיש לנו ממי ללמוד אבל הם המרגלים למה לא נאמרה בהם חנינה דעדין לא ידעו דהמדבר על עצים ואבנים חוטא וז"ש יוחן רשע אלו המרגלים כל א' יוחן בל למד צדק דעדיין לא למד זה ולכן בארץ נכוחות יעול ודיבר לה"ר על הארץ ואמאי נענש. לז"א ובל יראה גאות ה' שאמרו כי חזק הוא ממנו כביכול ועל זה נתחייבו אך הכתוב מודיענו דנטפל להם דהוציאו דבת הארץ ובעבור זה היו חייבים מיתה ללמד לדורות אבל הם בעצמם היה מקום לחוס עליהם דהם שוגגים אבל דא עקא כי חזק הוא ממנו שאמרו והיינו ובל יראה גאות ה':
ואבא מארי זלה"ה היה מפרש במשז"ל לא נחרבה ירושלם אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ואמרו פ"ק דסנהדרין ויהי דוד עושה משפט וצדקה איזהו משפט שיש בו צדקה זו פשרה וז"ש כי כאשר משפטיך לארץ הידועה זו ירושלים שנחרבה בשביל שהעמידו דבריהם על דין תורה צדק דהיינו פשרה ע"ד משפט וצדקה למדו יושבי תבל דלא לבד צריך ליזהר במשפט רק ליזהר לעשות פשרה. והשתא קאמר תינח השתא אבל יוחן רשע בל למד צדק שלא ידע ענין הפשרה אטו בארץ נכוחות מחמת שהעמידו דבריהם על ד"ת וזהו נכוחות לזה נחשב יעול ונחרבה ירושלים. והשיב ובל יראה גאות ה' והם מלבד זה חטאו בע"ז ג"ע וש"ד ולזה נתחייבו דאי לאו על הפשרה היו שוגגין עד כאן שמעתי מאבא מארי זלה"ה:
ובמתלמד מדבריהם אפשר לפרש ע"פ הקדמתינו וז"ש כאשר משפטיך לארץ שנתת התור' וראינו משפטיך לארץ על האבנים ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה וכו' שהקפיד הכתוב על האבנים שלא לבזותן אף שאין מכוין לזה צדק למדו יושבי תבל להצדיק עצמם שלא לבזות חבריהם מק"ו. אמנם יש לשאול יוחן רשע בל למד צדק מי שלא למד ולא הבין יוחן לז"א ובל יראה גאות ה' אף שלא למד חייב כי בצלם אלהים עשה את האדם והי"ל לכבד חבירו שהוא בצלם אלהים וזהו ובל יראה גאות ה' וכי אינו רואה שהוא בצלם אלהים כביכול וע"ז מתחייב.
ונהירנא כד הוינא טליא שראיתי להרב המובהק הוא רישא מר קשישא כמהר"ר אליעזר נחום זלה"ה בפירוש המכילתא אשר לו (כתב יד) שכתב שרבי' הגדול מהר"י רוזאניס זלה"ה הקשה דאמרי' מעלה היתה לפני המנורה שעליה הכהן עומד ומטיב ומ"ש ממזבח דכתיב ולא תעלה במעלות על מזבחי ותיתי בק"ו למנורה והוא ז"ל תירץ דהאמרו במכילתא אשר לא תגלה ערותך עליו אי אתה פוסע פסיעה גסה אבל אתה פוסע בהיכל ובק"ק שהיה בדין וכו' ע"ש ולזה לפני המנורה שהוא בהיכל שרי עכ"ד:
ואפשר לרמוז דהגם דמהכא שמעינן שלא לבזות חבירו מק"ו מ"מ אם הוא לעבודת ה' להוכיחו ולאפרושי מאיסורא שרי ע"פ התנאים הנצרכים לתוכחת וזהו הרמז דלהיכל ולק"ק שרי וכן בחבירו אם הוא לדבר מצוה ואפרושי מאיסורא מצוה. וז"ש אשר לא תגלה ערותך עליו אבל אתה פוסע בהיכל וק"ק ואלה המשפטים אלה שאמרו דסליק מנייהו תשים לפניהם כי עין בעין יראו אם על האבנים הקפיד הכתוב כ"ש לחבירו וה"ד לדבר הרשות אבל לדבר מצוה שרי כמדובר:
אִם-יָקוּם וְהִתְהַלֵּךְ בַּחוּץ, עַל-מִשְׁעַנְתּוֹ–וְנִקָּה הַמַּכֶּה: רַק שִׁבְתּוֹ יִתֵּן, וְרַפֹּא יְרַפֵּא.
רבינו בעל הטורים ז"ל בפרפראותיו רמז דהפסוק מתחיל באלף ומסיים באלף לומר דהיסורין נאמנים בשליחותם ואפשר במ"ש בע"ז לבי ולבך ידעי דע"ז אין בה ממש ואזלי כי מתברי ואתו כי מצמדי והשיב דנאמנים הם בשליחותם ומטי זימניה להתרפאות וכו' ע"ש ובזה שמעתי משם הרב החסיד מהר"י פייאמיטה ז"ל שזה כונת הפסו' רופאי אליל כלכם כלומר הרופאים הללו הגם שיתרפ' החולה לא מחכמת' רק היינו כמו אותם שהולכים לבית עכו"ם ומתרפאים שהגיע זמנם להתרפאות כן אלו הרופאים שאע"פ שהחולים הם מתרפאים היינו שהגיע זמנם כמו הולכי לע"ז וז"ש רופאי אליל כלכם כמו הע"ז. וזה הרמז אם יקום והתהלך בחוץ כלומר אם ילך לע"ז שהיא חוץ לקדושה עלמא דפרודא סט"א על משענתו שהוא נשען בע"ז ונקה המכה כלומר היסור המכה בו נקה ששבת וחדל מלהכותו וזה היה דוקא רק שבתו במה שיושב בבית ע"ז. דע ורפא כבר נגזר שיתרפא ביום זה ולכך ירפא שלא לכפור באמונתו שהיסורים הם נאמנים כמו שאמר בש"ס ובא האות רמז הרב הטורים שהיסורים נאמנים בשליחותם ודוק:
וְאִם-גָּנֹב יִגָּנֵב, מֵעִמּוֹ–יְשַׁלֵּם, לִבְעָלָיו. אִם-טָרֹף יִטָּרֵף, יְבִאֵהוּ עֵד: הַטְּרֵפָה, לֹא יְשַׁלֵּם.
אפשר להסמיך כאן רמז דאם גנב מגוי והוא ר"ת ואם גנוב יגנב גוי והכא קאמר ואם גנוב שתגנוב מהגוי יגנב דהשר של האומה ההיא גונב מן הקדושה כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל וצריך הגנב לשלם לבעליו הוא השי"ת על שגרם דשר א"ה גנב מהקדושה. אם טרוף המצות מהסט"א עבירה גוררת עבירה יטרף עוד. והתיקון הוא שישוב בתשובה ויעיד עליו ה' שלא יחזור לחטוא כלל כמו שאמר הרמב"ם ה' תשובה וז"ש יביאהו עד להשי"ת והוא ברחמיו יוציא טרפו שטרף הסט"א ולכן זה שחזר בתשובה הטריפה לא ישלם ונרצה עונו:
אִם-מָאֵן יְמָאֵן אָבִיהָ, לְתִתָּהּ לוֹ–כֶּסֶף יִשְׁקֹל, כְּמֹהַר הַבְּתוּלֹת.
כמהר הבתולות. שאלוני לפרש מ"ש בדעת זקנים דף מ"ה ע"א ור' משה אמר כי כמוהר עולה מאתים זוז יותר אחד ויש אם למקרא עכ"ל שאינו מובן. והשבתי שנראה שצ"ל וה"ר משה אמר כי כמוהר עולה ר' זוזים יתר אחד ויש אם למקרא כצ"ל והדבר פשוט כי כמוה עולה ע"א במנין זוזים שעולה ע' ואין להקפיד על א' יתר כנודע. והר' מאתים ואע"פ שלא יש ו' בתיבת כמהר מ"מ יש אם למקרא והקריאה היא בוי"ו ופשוט.
וְכִי-יִמְכֹּר אִישׁ אֶת-בִּתּוֹ, לְאָמָה–לֹא תֵצֵא, כְּצֵאת הָעֲבָדִים.
בשמות רבה על הסדר בפ' וכי ימכור איש את בתו לאמה. אמרו עשרה שבטים מרדו בהקב"ה ובטלו את התורה וכו' הביא עליהם הזבוב שנאמר ישרק ה' לזבוב וכו' ע"ש אפשר לומר במ"ש בס' קרנים דיש קליפה שנקראת זבוב ליפרע ממי שפוגם ביסוד ועל ידי התורה הקדושה מכניע קליפה זו ע"ש ובפירוש דן ידין מהרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה. ונראה דהעוסק בתורה ניצול מיצה"ר שעיקרו יצרא דעבירה וכמשז"ל אמר הקב"ה בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין וכמו שאמר פ"ק דע"ז נכפייה ליצרין דכתיב מזמה תשמור עליך. ומאחר שבתורה כופה יצרא דזנות ממילא נכנעת הקליפה השולטת בפוגם הברית. וז"ש דע"י שבטלו התורה הביא עליהם הזבוב רמז לקליפת הזבוב דאם היו עוסקים בתורה מכניעים קליפה זו וניצולים ממנה ודוק כי קצרתי:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
והאלהים אנה לידו. במה הכתוב מדבר בב' בני אדם וכו' וא"ת ויפול עליו ודרשי מיניה דוקא אם הרג דרך ירידה גולה אבל בדרך עליה פטור י"ל דהכי קאמר זה שהרג שוגג עולה בסולם ובירידתו נופל על זה. ועוד קשה שההורג מזיד חייב מיתה בסייף ואמרו אף שד' מיתות בטלו דין ד"מ לא בטלו והיאך זה בסקילה על ידי שנופל עליו י"ל שזה שנופל עליו היה תופס סכין בידו והרגו בסכין:
למה נכתב וגונב בין ומכה אביו למקלל אביו שמעתי טעם בדבר תחילה כתיב וכי יזיד שההורג חייב מיתה ולאחר מיכן כתי' מכה אביו דאפי' לא הרגו חייב ואחר כך כתיב וגונב שאינו לא הורג ולא מכה ואפ"ה חייב ואחר כך כתיב ומקלל שבדיבור בעלמא חייב. הגהה. ואני צדקיה שמעתי שעל כן נכתב וגונב בין ומכה ומקלל לפי שהגונב נפש גורם לאדם שמכה אביו ומקללו היאך הרי שגנב תינוק קטן ונתגדל נמצא שאינו מכיר אביו ואמו ובא ומתקוטט עמהם ומקללם ומכה אותם מפי מורי רבי רבינו נתן בר' מנחם זצ"ל:
וכי יכה איש את עין עבדו וכו' מה נשתנו שן ועין מכל האברים שמעתי לפי שנתקלל כנען להיות עבד עבדים על ידי שן המסייע ללשון להגיד וע"י עין ראה שנאמר וירא חם וכו':
והמת יהיה לו לניזק מק' בב"ק והלא אם יש למזיק נבלות יכול לפרוע נזקו מהם דכתיב כסף ישיב לבעליו לרבות שוה כסף ואפי' סובין נבילה דידיה מבעי' ומשני לא נצרכה אלא לפחת נבילה:
אם כופר יושת עליו פירש המורה אם זה אינו תלוי וכו' ותימה דהא אמרינן לעיל ואם מזבח אבנים וכו' ר"ש אומר כל אם ואם שבמקרא רשות חוץ מג' ולמה לא מנה זה וי"ל דהנהו ג' יש מצוה לעושה אותם אבל זה כך דינו שיתן פדיון נפשו ואין זה מצוה:
והיה כי יצעק אלי ושמעתי כי חנון אני ובמקום אחר נאמר כי אם צעק יצעק אלי שמע אשמע צעקתו וכתיב בתריה וחרה אפי וכו' ק' צעקה אצעקה. פי' נראה לי דהאי צעקה לשון תפלה היא בעדו לטובה שהוא קנה המשכון והוא מחזירו לעני כסות לילה בלילה וכסות יום ביום דייקא נמי דכתי' ושמעתי כי חנון אני והיינו דשייך חנינה דאי לרעה מאי חנינה איכא. ועי"ל דהכא גבי חזרת משכון לא שייך ביה חרון מאחר שקונה משכון דאטו משום שאינו מחזירה חרה אפו אבל בעני יתום ואלמנה ע"ז ודאי חרה בו אף ועושה רושם ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה המז"ל):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5