——–
וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת-מוֹצָאֵיהֶם, לְמַסְעֵיהֶם–עַל-פִּי יְהוָה; וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם, לְמוֹצָאֵיהֶם.
ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ע"פ ה' ואלה מסעיהם למוצאיהם. פירש מז"ה ז"ל בספרו בעלי ברית אברהם ע"ד משז"ל כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות כי עתידים ישראל שילכו במדבר ויעשו להם נסים כי"מ וזהו ויכתוב משה את מוצאיהם שיצאו מארץ מצרים ע"פ ה' וכי תימא למה נכתבו לז"א ואלה מסעיהם למוצאיהם כלומר אלה מסעיהם יהיו לעתיד למוצאיהם מן הגלות עכ"ד זלה"ה:
ואפשר עוד לפרש במה שנודע שהליכת ישראל במדבר היה לתקון גדול להכניע תוקף הסט"א אשר שם ולברר ניצוצי הקדושה אשר שם וכמו שפירש הרב הקדוש מהר"ר סלימאן ן' אוחנה ז"ל כי לתוקף הקליפות אשר במדבר שמם הוצרכו כל צבאות ה' ששים רבוא כלם ומשה ואהרן וארון הברית וז"ש ויאמר משה קומה ה' ויפוצו אויביך וכו' ומה אויבים היו להם בכל מסע שהיה משה רבינו ע"ה אומר כן אין זה כי אם על הקליפות וכחות הטומאה שהם אויבי ה' וכמו שתקנו ארץ מצרים שעשאוה כמצולה שאין בה דגים כן תקנו כל המדבר הגדול וז"ש אלה מסעי וכו' אשר יצאו מארץ מצרים ששם התחילו לתקן כן היה במסעות והוצרך שיהיה לצבאותם ביד משה ואהרן שיהיו כל צבאות ה' ומשה ואהרן לתקון הגדול הזה וזהו ע"פ ה' כי הוא יודע תעלומות כמה זמן צריך בכל מסע לתקנו עד כאן דברי הרב מהר"ר סלימאן זצ"ל ונקדים אשר שמעתי משם המקובלים דבקרוא איש יהודי בתורה נביאים וכתובים בעניני האומות וכיוצא מברר ניצוצות הקדושה וסמוכות שלהם מדברי הינוקא דאמר חזינא דעמון ומואב מתגרו בכו לפי שהיו עוסקים בעניני עמון ומואב ועל פי ההקדמות אלו נבא אל הביאור ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם ר"ל מוצאיהם שהיו מוציאים ומבררים ניצוצות הקדושה למסעיהם במסעות אלו על פי ה' כמו שאמר הרב הנז'. ואם כה יאמר האומר מאי דהוה הוה והאידנא למאי כתבינהו ואין זה נתינת טעם למה שאמר ויכתוב משה כי זה הוא טעם המסעות מעיקרן לא למ"ש ויכתוב משה לז"א ואלה מסעיהם למוצאיהם הכונה דע וראה ואלה מסעיהם שנכתבו למוצאיהם אחר כך בקריאתם להוציא ניצוצות הקדושה על ידי שקריאת הגבר מגעת במסעות דעל ידי הקריאה עוד יוציאו לאור ניצוצות הקדושה מהם ומהמונם. וממילא רוחא טעם לשבח על ויכתוב משה דאם איש ישראל בקריאתו מברר עאכ"ו משה רבינו ע"ה בכתיבתו דודאי משה כותב הוא המוציא לאור כמה ניצוצות הקדושה בכתיבתו ובכונתו:
ועוד אפשר לרמוז ולהרחיב הדברים ואלה מסעי בני ישראל סופי תיבות ילי שם קדוש מע"ב שמות וכתב רבינו האר"י זצ"ל כי הוא המעלה ניצוצות העשיה במ"ש בכונת אשירה לה' כי גמל עלי וכו'. אשר בזמירות. וז"ש אלה מסעי פסל את הראשונים בני אפרים שיצאו קודם זמנם והרגום כמשז"ל לז"א אלה מסעי אלה הם נחשבים מסעות לפי שהיו בני ישראל בכללותם. אשר יצאו מארץ מצרים ערות הארץ וזכו שהיו לצבאותם זרע קדש וזהו לצבאותם מתיחסים אליהם שלא היה בהם ג"ע אף שהיו במצרים ערות הארץ ומכאן נודע ערכם וערך גדולת נשמתם. ועל ידי זה ששמרו אות ברית קדש וגם היו ביד משה ואהרן המלמדים אותם דרכי ה' לזה עשו והצליחו במסעות לברר ניצוצות הקדושה ועל כן ראוים אלה ליקרות מסעי בין החניות בין המסעות כי כל תכליתם היה להסיע ולברר ניצוצות הקדושה וז"ש אלה מסעי הכל הם מסעו' שהסיעו ניצוצות הקדושה אשר היו מוטעמי'. מסיבת היותם בני ישראל בכללות וגם שזכו אשר יצאו מארץ מצרים ערות הארץ ותוקף הסט"א ועכ"ז יצאו לצבאותם דוקא שהיו גדורים בעריות גם אשו"ר נלוה עמם אושר תדירי ביד משה ואהרן כמדובר:
ואפשר לומר שירמוז שתכלית יציאתם לפני הזמן היה בעבור ריבויים כמשז"ל וכמבואר אצלנו בכמה דוכתי שריבוים השלים הזמן ועל כן זכו לרכוש גדול וזה היה טעם אשר לא גאלם ה' כי אם היה על ידי ה' היה השלל קדש כמו יריחו כמו שאמר רבני אשכנז. וגם אמרו ז"ל דאלו היו ת' שנה ממש במצרים לא היה עוד שעבוד מלכיות רק שהיו מוכרחים לצאת דאם לאו היו נטמעי' ח"ו כאשר כל ההקדמות האלו נתבארו בספרי הקטן ראש דוד ע"ש. ומינה דאם היו שוהים ת' שנה ממש במצרים תכף היו באים לארץ ישראל ולא אירע כל מאורעות קשות במסעות. וז"ש אלה מסעי כלומר סיבת המסעות האלו וגלגולן וצירופן גם שעבוד ד' מלכיות הנרמזים בר"ת אלה מסעי בני ישראל אדום מדי בבל יון כמו שאמר ילקוט ראובני משם הרמ"ע ז"ל לפי דרכו. הכל היה סיבה אשר יצאו מארץ מצרים לפני זמנם ונרמז באומרו אשר יצאו כלומר מעצמם הכונה טרם כלות זמנם ממש ת' שנה. וכי תימא וכי ח"ו הקב"ה לא קיים גזרתו. לז"א לצבאותם. כלומר היה מקום פטור מחמת צבאותם שהיו רבים ועשו כל מה שעושים ס' רבוא לבד בת' שנה וצדיק הוא וצדיק דינו. תדע ביד משה ואהרן שיצאו ע"י משה ואהרן כדי שיזכו ברכוש ואלו לא היה מן הדין לא היו לוקחים הרכוש. אבל עם כל זה אם ישבו ממש בפועל ת' שנה לא היו באים למסעות אלו וגלגוליהן ולד' מלכיות הנרמזות בר"ת כאמור. וכי תימא למה נכתבו אלה מסעי שיש בהם גנות ישראל לזה אמר ויכתוב משה וכו' והענין שכתב הרב החסיד מהר"ר אליעזר נחמן פואה זצ"ל בס' מדרש בחידוש פירוש ההגדה בפסק' מתחילה עע"ז דכשם שאמרו דאם אומרים שמועה מפיו שפתותיו דובבות בקבר כך כשמספרים בגנותו מצטער ויש לו כפרה ולזה שנינו ג' מלכים אין להם חלק לעוה"ב כי בספור זה וכיוצא היה להו כפרה עכ"ד כפי מה שמצאתי רמוז בזכרונותי:
ובזה נראה טוב טעם למ"ש ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמיהו דאם היינו מזכירים שמם אף לרעה היה להם איזה כפרה ואינם כדאים לזה. וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם שע"י כתיבה זו בס' התורה וקריאת ישראל הם מוציאין אותם לדור המדבר מאפלה לאורה ומיגון לשמחה שמתכפר להם חטאתם יום יום וזה היה תכלית הכתיבה וז"ש ויכתוב משה את מוצאיהם העיקר היה את מוצאיהם יציאתם מן החטא למסעיהם ממה שחטאו במסעות וזה היה ע"פ ה' דמשה רבינו לא היה רוצה לכתוב כמשז"ל שלא להזכיר גנות ישראל. ואלה מסעיהם מה שאירע כל זה להם למוצאיהם מסיבת צאתם ממצרים קודם זמנם כמדובר:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.
מאז"ל בתנחומא בסדר היום. אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל למה שאני הוא שהתרתי אותה וכן הוא אומר ביום ההוא נשאתי את ידי עכ"ל וצריך ביאור אומרו שאני הוא שהתרתי אותה ואפשר שיובן במ"ש הרב ווי העמודים לביטול טענת א"ה שאומרים לסטים אתם שכבשתם ארץ ז' עממין במאי דקי"ל כל האמור בפרשת מלך מלך מותר בו וכתיב שדותכם יקח ונתן לעבדיו ולזה לקח ארץ ישראל ונתנה לנו עבדיו זהו תורף דבריו וז"ש חביבה עלי ארץ ישראל למה שאני מדין מלך התרתי אותה שנטלתיה מז' עממין ונתתיה לכם שאתם עבדי ואם לאו היתה אסורה משום גזל שאברהם אבינו עליו השלום לא קנה אותה וכמשז"ל בילקוט שלח ר' אחא הגדול פתח יבש חציר וכו' למלך שהי"ל אוהב וכו' ע"ש ומייתי ראיה מדכתיב ביחזקאל סי' ך' ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות ואז"ל אלמלא שנשבע הקב"ה לא היתה מדה"ד נותנת שיגאלו ישראל וכו' ופירשנו בעניותנו בס' הקטן ראש דוד פ' וארא עפ"י דברי מהריב"ל והרב מש"ל פ"א דמכירה עיין שם באורך ודקדקנו לשון רבותינו זכרונם לברכה אלמלא שאסר הקב"ה עצמו בשבועה ע"ש וז"ש ביום ההוא נשאתי ידי להם לאפוקי כל הנז' דהשבועה היתה בימי אברהם אבינו עליו השלום וכפ"ז אמר אלמלא אסר הקב"ה את עצמו בשבועה וכו' לכן אמר ביום ההוא דייק' נשאתי נשבעתי להם כדעת ר' ברכיה גאלת בזרוע עמך בטרוניא כמו שאמר בעניותנו בס' הקטן שם דף מ"ו ע"ד. ואפשר שז"ש במאמר תנחומא הנז' שאני התרתי אותה כלומר שלפי הדין לא היתה שלהם שאינם צדיקים אלא שאני התרתי אותה ממדת טובי עד"ש גאלת בזרוע עמך בטרוניא ודוק היטב:
אֵלֶּה מַסְעֵי בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם–לְצִבְאֹתָם: בְּיַד-מֹשֶׁה, וְאַהֲרֹן.
במדבר רבה סדר היום והקריתם לכם ערים זש"ה טוב וישר. אפשר דק"ל מאי והקריתם דמשמע לשון קריאה ומה קול הקריאה הומה לזה דרש בפסוק טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך ואז"ל דמקלט מקלט היה כתוב בפרשת דרכים וז"ש יורה חטאים בדרך כי אמר ויהי הוא ציוה שיכתב מקלט מקלט להורות הדרך לרוצח הבורח והיינו כשהרג בשוגג וזהו יורה חטאים שוגגים בדרך ממש מורה מקום להורות הדרך להורגי' בשוגג וזהו שכתוב בתורה והקריתם לכם ערים שיהיו נקראים בדרך בדרך לכתוב מקלט מקלט. והוא רצון בעל המאמר שאמר זש"ה טוב וישר וכו' דהני תרי קראי כחדא שריין לקרוא הדרך לרוצחים כי גברו רחמיו יתברך הטוב והישר:
אֵלֶּה שְׁמוֹת הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר-יִנְחֲלוּ לָכֶם אֶת-הָאָרֶץ: לְמַטֵּה יְהוּדָה, כָּלֵב בֶּן-יְפֻנֶּה. וּלְמַטֵּה בְּנֵי שִׁמְעוֹן, שְׁמוּאֵל בֶּן-עַמִּיהוּד. לְמַטֵּה בִנְיָמִן, אֱלִידָד בֶּן-כִּסְלוֹן.
אלה שמות האנשים אשר ינחלו וכו' למטה יהודה כלב בן יפונה ולמטה בני שמעון שמואל בן עמיהוד למטה בנימין אלידד בן כסלון. הנה בג' אלה לא אמר נשיא ובכל האחרים אמר נשיא. [מצאתי בספר רבינו אפרים (כתב יד) שהביא תשובת רבינו נסים גאון בשלימות וראיתי להעתי'. להיות דובב שפתי ישנים ולזכות את הרבים וז"ל במגילת סתרים. וששאלת מה שנאמר פ' אלה מסעי למטה יהודה כלב למטה שמעון שמואל ולמטה בנימין אלידד וכו' בכל האחרים הזכיר נשיא ובאלו הג' לא הזכיר נשיא, תשובה, כבר ידוע כי כלב מן המרגלים היה ושם נאמר למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם ונשאר כלב מן המרגלים לכך לא הוצרך לקרותו נשיא שנית. ולענין שמעון יש לומר שתי תשובות. ראשונה לפי שהוצרכו אלו הנשיאים כדי לחלוק הארץ וחלק בני שמעון הי' עם חלק בני יהודה וכו' לכך לא הוצרך לומר נשיא. והשנית מחמת אותה עבירה דזמרי שהי' נשיא בית אב לשמעוני לא זכה ליקרא כאן נשיא וטעם זה יש לומר בשבט בנימין לפי שהי' גלוי וידוע לפניו מה שעתיד להיות בפלגש בגבעה בשבט בנימין לכך לא זכה להקרות נשיא. ועוד טעם אחר ראיתי במדרש כי אלידד הוא חבירו של מידד שנשארו שניהם במחנה והוא אלידד בן כסלון והואיל שנתקיים בנו שנתנבא לא רצה לקרותו נשיא:
ודע כי חזרתי על מנין השבטים ומצאתי שנמנו בתורה בט"ו מקומות ולא מצאתי שבנימין נמנה שלישי אלא בכאן, ואפשר כי מפני טעם שהזכרנו הקדימו, ועוד טעם אחר כי מצינו בספר יהושע לבני אהרן הכהן מכלל ערי הלויים י"ג ערים והוציאום משבט יהודה ושמעון ובנימין כמו שנאמר ויתנו בני ישראל מנחלתם על פי ד' את הערים האלה ומגרשיהם ויהיו לבני אהרן הכהן מן הלויים ממטה יהודה וממטה שמעון וממטה בנימין בגורל ערים שלש עשרה ולכך סמך כאן בנימין ליהודה ושמעון וכמו שלא הזכיר לאלו השנים נשיאים מטעם שהזכרתי לא הוצרך להזכיר נשיא לשבט בנימין לפי שנתחברו יחד בנתינת הי"ג ערים. ועוד יתכן לומר שהקדים בנימין לפי שנעשה אושפיזכן לגבורה שנאמר ובין כתפיו שכן עכ"ל מגילת סתרים לרבינו נסים גאון:
והנה הני טעמי דיהודה שנודע שכלב הי' נשיא ובנימין שאלידד נביא ועדיף מתואר נשיא וכן הטעם האחרון שנתחבר בנתינת י"ג ערים הם טעמים קצת חלושים. אבל אפשר דיען שמדת רחמים לכסות מומי בני אדם וחפץ בכבוד בריותיו וק"ו בכבוד שבט ישראל, לכן כיון דשמעון מן הדין היה למנוע ממנו תואר נשיא מטעם זמרי רצה הקב"ה שגם יהודה ובנימין לפני שמעון ואחריו לא יכתב בהם נשיא מהטעמים של שבח האמורים הגם שאינם טעמים חזקים כדי שלא יתבייש שבט שמעון דגם יהודה ובנימין לא נכתב בהם נשיא כמו שמעון ודוק היטב]. וכתב בס' אמרי נועם משם רב נסים גאון דהטעם דכלב כבר היה נשיא משנים קדמוניות בשלוח המרגלים וא"צ לאומרו. ושמעון מטעם שנשיא שלו חטא. ואלידד הוא אלדד וזכה לנבואה ונביא עדיף מנשיא עכ"ד ובזה אפשר לישב עוד דקדוק אחד ששאלו לי דבכלם כתיב בני חוץ מיהודה ובנימין. ועל פי האמור אפשר דבמקום שאמר נשיא צודק תיבת בני שיאמר למטה בני דן נשיא בוקי וכו' וכן על זה הדרך דהיה נשיא על בני דן וכן כלם. אך במקום דלא כתיב נשיא אין צורך לומר בני רק למטה יהודה כלב ר"ל משבט יהודה נבחר כלב אך כי כתיב נשיא יצדק לומר למטה בני שבט פ' נשיא וכי הנשיא הוא על בני השבט. ומאחר דביהודה ובנימין לא כתיב נשיא מטעם הנז' לכך לא כתיב בני. ולהיות כי שמעון מה שלא נזכר נשיא בו אינו לשבח כיהודה ובנימין לכך הכתוב אמר למטה בני שמעון שהוא לשון דצודק לומר עליו נשיא וחיסרו להודיע דמה שלא נכתב נשיא בו אינו לשבח כיהודה ובנימין. ודוק בסוף פ' במדבר דכתיב נשיא וכתב בני. ועד"ז פ' בהעלותך דכתיב ועל צבא כתב בני אך פ' שלח דהיה לשלחם למרגלים לא כתיב בני וק"ל וה' יאיר עינינו בתורתו תורתו חיים:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
ויסעו מרעמסס. שתים היו אחת בנויה ואחת בנו ישראל. נימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה (כתב יד):
ולא תקחו כופר לנוס וכו' פירוש לא תקחו כופר למי שנתחייב הריגה להניסו לעיר מקלטו אלא תהרגוהו. רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה (כתב יד):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5