——–
כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, לִפְקֻדֵיהֶם, וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר נַפְשׁוֹ לַיהוָה, בִּפְקֹד אֹתָם; וְלֹא-יִהְיֶה בָהֶם נֶגֶף, בִּפְקֹד אֹתָם.
ונתנו איש כפר נפשו לה'. רבינו בעל הטורים בפרפראותיו כתב ונתנו גם למפרע ונתנו כי מה שיתן יותן לו מאת ה'. ואפשר לרמוז במאי דתנן היו כעבדים המשמשים את הרב שלא ע"מ לקבל פרס. והתוס' פ"ק דר"ה רמו לה מירמא אדתניא התם האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיה בני או שאזכה לעה"ב ה"ז צדיק גמור. והרב מהר"ש פרימו פריק לה דמתני' איירי בגוף המצות אבל אם מוסיף בדבר שאינו חייב התוס' שרי לומר בשביל שאזכה לעה"ב ולחיי בני וכיוצא. דייקא נמי דקתני סלע זו לצדקה דכבר יצא י"ח צדקה כראוי לו והוא סול"ע סלע זו ע"מ וכו'. וזה רמז ונתנו ואם אחר ונתנו עוד יוסיפו ונתנו דבר שאינו חייב אז מצי למימר שאזכה לעה"ב וזהו איש כופר נפשו דבתוספת שרי:
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה: לֶךְ-רֵד–כִּי שִׁחֵת עַמְּךָ, אֲשֶׁר הֶעֱלֵיתָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
לך רד כי שחת עמך. פירש בדרוש שמואל שהשחיתו אותיות רד. דאל אחר ואחד ע"ש ובזה אפשר לרמוז פסוק (הושע יב',א') וִיהוּדָה, עֹד רָד עִם-אֵל, וְעִם-קְדוֹשִׁים, נֶאֱמָן.וק"ל:
וידבר ה' אל משה לך רד. אמרו רבותינו זכרונם לברכה שנתנדה מב"ד של מעלה. ויש לרמוז כי סופי תיבות אל משה לך רד כי גימט' נדוי. והמנודה אסור בת"ה וכביכול הנה נגע זה לכלל דרך משל למ"ש דמשה רבינו בחינת בעלה דמט'. וכעת רצון אמר לו לך עלה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ועיין מה שצדדתי בענין זה בספרי הקטן ראש דוד הלא מרא"ש בסדר דברתי:
וידבר ה' אל משה לך רד. פירש"י וידבר לשון קושי הוא כמו וידבר אתם קשות וכן פירש"י פ' וארא וידבר אלהים את משה דיבר אתו משפט על שהקשה לדבר ולומר למה הרעות וכתב הרא"ם שם וי"מ מוידבר הוא מפיק לה שדיבר עמו משפט מפני שוידבר הוא לשון קושי כמו שאמר רש"י פ' תשא בפ' לך רד כי כבר פרשתיו שם שהוא דיבור בלא אמירה אחריו עכ"ל וראיתי להרב יפה תואר ש"ר פ"ו שכתב וז"ל י"מ דמוידבר דרשינן הכי דלשון דבור משמע קשות וכבר דחה הרא"ם פירוש זה שאין לשון דיבור מורה על קושי אלא כשהוא דיבור בלא אמירה עכ"ל כנראה שהבין הרב ז"ל דמ"ש הרא"ם כי כבר פרשתיו הוא סתירה לי"מ ועמו הסליחה דאין הלשון מורה כן דהול"ל ואין זה נכון כי כבר פרשתיו וכו'. ותו דהרא"ם בסמוך הסכים דסבר רש"י כי וידבר אלהים את משה הוא דיבור אחד ושוב מתחיל ענין אחר ויאמר אליו אני יי' שהם שתי דברות והכריח זה מדלא כתיב וידבר אלהים אל משה לאמר ע"ש ולפ"ז הכא הוא דיבור בלתי אמירה אחריו כי ויאמר אליו אני ה' הוא ענין אחר וא"כ פי' י"מ ניתן ליאמר דמוידבר לשון קושי מפיק לה. ולכן פשוט בעיני דהרא"ם לא כוון לדחות הי"מ רק גלה דעתו דאין דבור קשה אלא בדליכא אמירה אחריו והכא יכול להתפרש היטב כדבעי למימר קמן ולא אצטריך לפרושי:
ותו יש להרגיש קצת דממרוצת דברי היפ"ת כאן מוכח דמסכים הולך לדעת הרא"ם דאין דבור קשה אלא כשלא תבא אמירה אחריו ובס' בראשית ריש פ' כ"א הקשה על הרא"ם ממכות דף י"א וקאמר על פסוק וידבר ה' אל יהושע לאמר שהו' דיבור קשה ומוכח שם דדעתו הפך הרא"ם ע"ש. ובש"ר פ' מ"ב סי' ג'. ביפ"ת יש ט"ס וצ"ל אף דכתיב אמירה בהדי דיבור ע"ש. ומשם מוכח דדעתו הפך הרא"ם ושם רמז למ"ש ביפ"ת בראשי' ע"ש. וגם מהרש"א באגדתיה שם במכות הקשה על הרא"ם מההיא דמכות ובאמת שהיא תמיהא רבה על הרא"ם:
ולפי חומר הנושא אפשר לבא לכלל ישו"ב והילך הסוגי' כמות שהיא אר"ח ב"ח מפני מה נאמרה פ' רוצחין בלשון עזה דכתיב וידבר ה' אל יהושע לאמר וכו' מפני שהן של תורה למימר' דכל דבור לשון קשה אין דכתיב דיבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות והתניא אין נדברו אלא לשון נחת וכן הוא אומר ידבר עמים תחתנו דבר לחוד ידבר לחוד. פליגי בה ר' יהודה ורבנן חד אמר מפני ששיהם וחד אמר מפני שהן של תורה וק"ק אמאי הש"ס לא מייתי האי פלוגתא דר' יהודה ורבנן סמוך למימרת ר"ח ב"ח. והדר לפרוך אכלהו למימרא דדבור לשון קשה דהא מ"ד מפני ששיהם ודאי דריש ליה לשון עזה ואידך דאמר מפני שהן של תורה מסתמא כרחב"ח ס"ל דהוי לשון עזה. לכן משמע ליה להרא"ם דסתמא דתלמודא לא סבר כרחב"ח אלא דדיבור בלא אמירה אחריו הוא קשה דוקא אך היכא דיש אמירה אחריו אינו קשה וזהו דעת ר' יהודה ורבנן דמ"ד מפני שהן של תורה אינו סובר שהוא עזה כלל אלא דנקט מעין דוגמת פרשיות התורה. ומ"ד מפני ששיהם לאו משום דסבר דכל דיבור לשון קשה אלא דהכא דוקא סבר דהוא לשון קשה משינוי הכתוב דבכל יהושע לא כתיב לשון דיבור אלא אמירה לחוד ומהך שינויא דריש הכא דוקא לשון קשה והטעם מפני ששיהם. ולהני תנאי ל"ק מנדברו לשון נחת דכיון דרוב הדברות אינן לשון עזה שפיר מצי למדרש נדברו כידבר. אך לרחב"ח דקאמר בהדיא לשון עזה מפני שהן של תור' קשיא ליה דמוכרח דהוא סבר בעלמ' דכל דיבור לשון קשה אף דכתיב אמירה בהדיא דאי לא תימא הכי אמאי קאמר דהכא לשון עזה אי מהשינוי דכתיב וידבר מאי דלא כתיב בכל הספר הרי טעמו ונימוקו עמו משו' דדמי לתורה והוא ניהו קאמר שהן של תורה אלא מוכרח דבעלמא הכי סבר דדיבור לחוד הוא קשה ומה"ט פריך דכיון דכל היכא דכתיב דיבור הוא קשה איך אמרו נדברו לשון נחת וליכא לאותוביה אלא עליה דוקא. ומיהו מפלוגתא דר' יהודה ורבנן לא מצי פריך ליה דאיהו יאמר דתרוייהו סברי כותיה דדבור קשה. ומיהו סתמא דתלמודא לא מפרש הכי בדעת ר' יהודה ורבנן וכדאמרן:
ומהרש"א בח"א שם דקדק בסוגיא הנזכרת אמאי לא פריך מקרא לבד ואצטרי' הבריתא אין נדברו וכו' ע"ש ובילקוט ביהושע לא הביא הבריתא אלא פריך מקרא והיא גירסא נכונה. תדע דהא בשבת דף ס"ג ר"ש בן לקיש אמר אין נדברו וכו' ומאי קמ"ל בריתא היא ודוחק לומר דלא שמיע ליה. ותו הש"ס אמאי לא קאמר עלה תניא נמי הכי:
עוד שמעתי מקשים על הרא"ם דהכא הסכים דמאי דכתיב וידבר אלהים אל משה הוא דיבור אחד ודיבור שני ויאמר אליו אני ה' וריש פ' אחרי כתב וז"ל וא"ת ולמה הוקשה להם פה ולא בפ' וארא דכתיב וידבר אלהים אל משה ואח"כ ויאמר אליו שפירושו כמו ויאמר אל משה והלא כמו שפירשו שם המפרשים וידבר על הכלל והאמירה על הפרט כמו וידבר ואחריו לאמר וכו' ע"ש הרי דקאמר דהוא דיבור אחד. ונראה לי לישב בדוחק דמה שהרא"ם החליט פה שהם שתי דברות היינו לרש"י שפיר' וידבר תשובת למה זה שלחתני ומרומיא דדברי רש"י אהדדי פירש כן אמנם לרבותינו זכרונם לברכה דדרוש הכל תשובת למה הרעות הכל דיבור אחד כמו שפי' המפרשים שהביא פ' אחרי והתם אדרבותינו זכרונם לברכה קאי ואמטו להכי לא דחה פירוש המפרשים ושקיל וטרי עלייהו ודוק:
וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
יש לרמוז מ"ש בתיקונים תיקון ס"ט דף קי"ג דפוס קושט' וז"ל ובגין דכד אתא נח לא בעא רחמי על מארי טופנא אתבייש לבתר ואמר ואם אין מחני נא מספרך עכ"ל ואפשר דמשה רבינו ע"ה מאי דבעא רחמי היה זה כדינו ומה דמסר עצמו ואמר מחני היה לתקן נח. ויש לרמוז כי תיבות מחני נא הם תיבות מנח אני והרב מגלה עמוקות רמז נחשת ואתה תצוה שם רמז גלגולי הבל. נח. שת ואתה. ע"ש באורך וכפ"ז יומתק מה שנרמז זה כאן כמשז"ל דלפי שאמר מחני נא לכך לא נזכר שמו בפי ואתה תצוה ולכן במערכה אל הדרוש נרמז שהוא נח כלומר דבעבורו אמר מחני ונתקיים בפ' זו אך להיות כי משה רבינו ע"ה כל כונתו לשמים אפי' דבר זה שלא נזכר פ' תצוה רצה הקב"ה להורות דגם זה אין קפידא ולהכי חבר פ' תרומה ותצוה בקשר אמיץ ברמז נח שת ואתה להורות כי פ' תצוה חלק מפ' תרומה היא וכבר נזכר בפ' תרומה הרבה וכתבנו קצת מזה לעיל פ' תצוה ע"ש ודוק:
זֶה יִתְּנוּ, כָּל-הָעֹבֵר עַל-הַפְּקֻדִים–מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל, בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ:
טעם למחצית השקל פירשו הראשונים להורות אחדות כי כל איש ישראל חייב לאהוב חבירו כאלו הם גוף אחד אי לזאת זה יתנו כל אחד מחצית השקל דהוא וחבירו היו לאחדים ובין שניהם שקל שלם ולכן העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט ועשיר ורש נפגשו אידי ואידי חד שיעורא עד כאן דבריהם. ואפשר להרחיב הענין כי מהשקלים לוקחים קרבנות צבור תמידין ומוספין הבאים לכפרת ישראל ורמז במחצית השקל כי הקרבנות אינם מכפרים אלא כשישראל הם באחדות אחד וכל איש יחשוב כאלו הוא וחבירו אחד והגם כי הוא עשיר וחבירו עני העושר והכבוד לבר מגופ' אך הנפש שהיא העיקר כשם שנפשו היא חלק אלוה ממעל גם נפש העני כמוהו וכלם בני אל חי ואם יש שנאת חינם ביניהם אף שיש בידם תורה ומצות דא עקא וזהו רמז הכתוב חלק לבם עת"ה יאשמו כלומר אם יש ביניהם שנאת חנם אפי' שבים בתשובה מעונות אחרים לא יועיל וז"ש חלק לבם עת"ה שהיא תשובה כמשז"ל בכמה דוכתי אין עתה אלא תשובה כלומר אף ששבו בתשובה כרמוז בתיבת עתה יאשמו דגדולה שנאת חנם המכרעת לתשובה מעונות אחרות. ושמעתי אומרים שזה כיונה אסתר שאמרה למרדכי לך כנוס את כל היהודים כלומר אמור להם דברי כבושים שיהיו כלם אחדות אחד וזהו לך כנוס אסיפת לבם כאחד את כל היהודים עד כאן שמעתי. ולפי דרכנו יומתק כי הנה אסתר רצתה שיתענו כי התענית במקום קרבן והקרבן אינו מועיל כי אם כשיהיו באחדות א' ולכן כמערכה אל הדרוש הקדימה לומר לך כנוס את כל היהודים שיהיו באחדות אחד ואחר זה וצומו עלי שהתענית במקום קרבן וכשיש אחדות יעלה קרבנם לריח ניחח ובזה ניחא דכשהיו מונין ישראל היו נמנין על ידי מחצית השקל דישראל נחשבים לגוף אחד והשכינה שורה בישראל כשהם באחדות וכמשז"ל על פסוק והוא באחד שכביכול הוא באחד כשהם באחדות אחד וביעקב נאמר ע' נפש דהכל נחשבים נפש אחת. והשתא על ידי המנין נראין נפרדים וחלוקים לזה נמנין במחצית השקל להורות דישראל הם באחדות ואף שנמנין זהו למראה עינים אך בצלם הכל אחד ובעת המנין עצמו דח"ו נראה פירוד היא על ידי מחצית השקל שמורה האחדות. ואפשר שלאחר שעשו העגל שטעו בטענת כי אמר אלהים אנכי ה' אלהיך לשון יחיד וכמו שאמר משה רבינו ע"ה לי ציוית להם לא צוית לכן בא אח"ך מצות מחצית השקל להורות שכלם נחשבים כאחד וז"ש לכפר על נפשותיכם כלומר על אשר עלה על לבכם כי אתם הרבים ועל זה סברתם כי אנכי בלשון יחיד נאמר ולא דיבר לכל ישראל וצריכים אתם לכפר על נפשותיכם על מה שהחזקתם נפשותיכם רבים כי לפי האמת נפש אחת אתם חשובים ולכן זה יתנו מחצית השקל להורות כי כל אחד פלגא דגופא עם חבירו:
ומן האמור יובן מאמרם ז"ל סוף ברכות ויאמר למלאך המשחית בעם רב טול הרב וכו' ובהשחית ראה ה' מאי ראה כסף הכפורים ראה הכונה כי הנה כתבו ז"ל דהא דמיתת הצדיק מכפר היינו מטעם דישראל כלם חשובים גוף אחד וכשהאדם חולה מקיזין זרועו ויתרפא וה"נ הצדיק זרוען של ישראל והוא מסתלק ומתכפרים ישראל ותעלה ארוכה ומרפא לכל הגוף. ובזה פירשו כת הקודמין גאלת בזרוע עמך שהקב"ה גואל ישראל בזרוע שהוא הצדיק נוטל הצדיק ומכפר על העם. והשתא דריש ויאמר למלאך המשחית בעם רב טול הרב שבהם וכך היא המדה שצדיק אחד מכפר על הדור ויקשה דהא דמכפר היינו כשישראל הם באחדות אז הצדיק מכפר דהגוף מתרפא והן מקי"ז מזרועו וכן הצדיק שהוא זרוען של ישראל והכא שהחטא היה שמנו ישראל א"כ מהמנין מוכח שהם נפרדים וכשהם בפירודא הצדיק אינו מכפר לז"א ובהשחית ראה ה' כסף כפורים שעשו מחצית השקל לצורך קרבנות צבור וגילו בזה שהם באחדות וא"כ הצדיק מכפר וזה שנמנו לא עלה על לבם שבזה יהיו נפרדים ושוגגים היו והראיה כסף הכפורים שעשו לקרבנו' מקודם וא"כ דין הוא שהצדיק יכפר:
ואפשר למתק ענין הנז"ל דכל אחד מישראל נותן מחצית השקל ובין שניהם שק"ל גימטריא נפש וא"כ מחצית השקל הוא חצי נפש להורות דשניהם נפש אחד:
והנה ראיתי כתוב משם הרב ברכת שמואל דמחצית השקל בא לכפר חצי גלות מצרים שהוא ת"ל שנה ולא היו אלא רט"ו וזהו מחצית שק"ל גימטריא ת"ל גם נפש גימטריא ת"ל וזהו לכפר על נפשותיכם ע"כ מ"ך. ויש להרחיב הענין כי נודע מגורי האר"י זצ"ל כי גלות מצרים לתקן ניצוצות קרי דאדם הראשון ולכך היו ת"ל שנה גי' נפ"ש כי על ידי הקרי נפש הוא חובל ובשעת מתן תורה היו ברום המעלות והלוחות הראשונות היו חרות ממלאך המות חירות משעבוד מלכיות וכשחטאו בעגל חזרו לכמות שהיו ונמצאו חייבים רט"ו שנה גלות מצרים על כן נתן להם מחצית השקל לכפר חצי הגלות רט"ו שנים שהוא מחצית שק"ל ת"ל:
ובזה יובן מאמרם ז"ל פ"ק דבתרא א"ר אבהו אמר משה לפני הקב"ה במה תרום קרן ישראל א"ל בכי תשא שהכונה כי אחר העגל היה משה ירא וחרד על שעבוד מצרים שמה שהרויחו במתן תורה וזכו למקום החירות נאבד מהם ומה יעשו בחצי גלות מצרים שהם חייבים וזהו ששאל משה רעיא מהימנא כרועה עדרו במה תרום קרן ישראל שיהיו בני חרי ולא יעבור עוד נוגש מצד חצי גלות מצרים והשיבו ה' בכי תשא כי מחצית השקל רט"ו מכפר על רט"ו שנים של גלות מצרים:
עוד אפשר לומר במ"ש בספר תוצאות חיים חדש שדקדק דמאחר דאדני המשכן נעשו מחצאי שקלים שנמנו כאן א"כ היה הדבר מוכרח ומאי קאמר כי תשא ופירש רש"י כשתחפוץ וכו' הו"ל לומר בלשון חיוב שימנם לצורך אדני המשכן ותריץ יתיב דאם היה בצווי שיתנדבו מחצית השקל לצורך המשכן היה קצת בושה וזלזול לישראל לחייבם לכפר העגל לכן באהבת ישראל אמר כי תשא כשתחפוץ וכו' ע"ש והכונה דנדבת המשכן אינו מגיע בושה לישראל דלא חייבם רק אשר ידבנו ולא מתורת חיוב ולכן לא ניכר כ"כ דמוכרחים בשביל העגל מאחר דתלה הדבר ברצונם ואם לא התנדבו לא חטאו וזה שאל משה רבינו במה תרום קרן ישראל שיתפרסם שאתה רוצה בכבודם א"ל בכי תשא כלומר ממה שאני אומר בלשון כי תשא ולא לשון חיוב יכירו וידעו שאני חפץ ביקרם שלא יהיה להם סרך זלזול ודוק:
וְאַתָּה דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לֵאמֹר, אַךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַי, תִּשְׁמֹרוּ: כִּי אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם, לְדֹרֹתֵיכֶם–לָדַעַת, כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם.
אפשר במ"ש פ"ק דחגיגה את ה' האמרת היום וכו' אמר הקב"ה לישראל אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם אף אני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם וכתבו בתוספות אמרו במדרש שלשה מעידין זה על זה ישראל ושבת והקב"ה הקב"ה ושבת מעידין על ישראל שהם יחידים באומות ישראל ושבת מעידין על הקב"ה שהוא אחד הקב"ה וישראל מעידין על השבת שהוא יום מנוחה וכו' ע"ש ופירשו המפרשים דהוקשה לתוס' במ"ש דישראל והקב"ה מעידין זה על זה דהרי איכא למיחש לגומלין ח"ו וכמו שאמר פ"ד דדמאי ותירצו דאיתא במדרש ג' מעידין זה על זה והשתא כל דאיכא תלתא לא חיישינן לגומלין עד כאן דבריהם ז"ל. וז"ש את שבתותי תשמורו כי אות היא ביני וביניכם כלומר דהשבת העד יעיד בנו עלי ועליכם והשתא לדעת כי אני ה' מקדשכם שאני יכול להעיד עליכם כמש"ה וה' האמירך וכו' ולהיותך עם קדוש דכיון דיש שבת הו"ל תלתא ולא חיישינן לגומלין וזהו לדעת כל עמי הארץ שלא יחושו לגומלין כי אני ה' מקדשכם:
אך את שבתותי תשמרו כי אות היא ביני וביניכם. אפשר לרמוז במ"ש הרי"ף פ' ארבע מיתות דגריס מה לעדים זוממים שכן באיה ופירש דזימנין דעדים אומרים איה שהוא אין בלשון ארמי ובאותיות איה אין צורך להקצת שפתים שהם אותיות הגרון וז"ש בה"א בראם דלומר הא אין צריך הקצת שפתים לרמוז שהקב"ה ברא העולם בלי יגיעה כלל עכ"ד הרי"ף. ומזה מבואר דאף מאותיות שאין בהם הקצת שפתים כביכול שבת ולכן יש ליזהר מאד מאד בדיבור. ואפשר שזה רמז אך את שבתותי תרי דיבור ומעשה כשם ששבת יתברך מדיבור ולא סגי מדיבור אלא אף מאותיות שאין בהם הקצת שפתים כגון איה שבת וזה רמז כי אות הי"א ביני וביניכם כלומר הלא תדעו שבתותי עד היכן חומרתם כי אות הי"א אף אותיות אי"ה שאין בהם הקצת שפתים אני שובת וזהו כי אות היא ביני וביניכם וז"ש ושמרתם את השבת כי קדש הי"א לכם כלומר ושמרתם שמירה מעולה כי קדש היא אף אותיות אי"ה צריך לקדשם שלא יהיה דברו בהם דרך חול כשם שהוא יתברך שבת גם מזה:
וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-הַשַּׁבָּת, כִּי קֹדֶשׁ הִוא, לָכֶם
ר"ש בן מנסיא אומר לכם שבת מסורה ואין אתם מסורים לשבת ע"כ מאמר רבותינו זכרונם לברכה במכילתא. והפשוט הוא מה שפירשו בזה דפקוח נפש דוחה שבת וז"ש לכם שבת מסורה לכם לדעתכם שאלו יש פקוח נפש מחללין עליו את השבת ואין אתם מסורים לשבת ע"כ דבריהם:
ואפשר לפרש במשז"ל החדש הזה לכם ראש חדשים ומועדים הוא ביד ישראל אתם אפי' אנוסים אפי' תועים אפי' מזידים ויש לרמוז זה בתיבת את"ם ר"ת אנוסים תועים מזידים אפ"ה אשר תקראו אתם והם אותיות אמת דהכל ביד סנהדרין ודבריהם אמת וכמו שאמר בירושלמי אני ואתם נלך לב"ד של מטה לראות יום שקובעין בני. משא"כ שבת דמאיליו ומעצמו בא. ופירשנו דמשו"ה פתח הקב"ה לישראל במצות החדש הזה לכם כי הוא יסוד הדת ופנת יקרת שיש צד לעבוד ע"ז בטענת אם אין הקב"ה חפץ בע"ז למה אינו מבטלה דמעשה שמים עדיף על כן זה יצא ראשונה תחילת דיבר החדש הזה לכם להורות דמעשה אדם עדיף דכל צבא השמים ממתינים לקדוש החדש של סנהדרין. וכתבנו בספר הקטן ראש דוד פ' מקץ דמהשבת נמי מוכח דמעשה אדם עדיף שהרי כמה אותות בשמים ובארץ להבדיל בין החול ובין השבת ואפ"ה רצה הקב"ה שישראל ישמרו השבת דמעשה אדם אשר בעפר יסודו עדיף ואפ' שז"ש לכם שבת מסורה כלומר לא תימא דר"ח ומועדים מסורים לכם דמעשה אדם עדיף אבל שבת ממילא אתיא ואין מהשבת הוכחה דמעשה אדם עדיף וכדאמרינן מקדש השבת אבל בר"ח ומועד אמרינן מקדש ישראל ור"ח מקדש ישראל והזמנים לז"א אין זאת אלא לכם שבת מסורה ומינה נמי מוכח דמעשה אדם עדיף כי כמה ענינים נוראים והבדלים שונים יש בשמים ובארץ משבת לחול ואפ"ה רוצה ה' שישראל ישמרו שבת וא"כ לכם שבת מסורה דמעשה אדם עדיף ואין אתם מסורים לשבת דממילא קא אתיא דמעשה שמים עדיף דאדרבה ממאי דחזינן דהגם דממילא אתיא נצטויתם השבת מוכח דלכם שבת מסורה ומעשה אדם עדיף:
ויתכן עוד לפרש בחקירת כת הקודמין בעצם יום השבת אשר יש חילוק רב בין שוכני מזרח לשוכני מערב דשעה שהוא שבת לזה הוא חול לזה ובאיים הרחוקים יש יותר ויותר הפרש כנודע ויש לדעת על איזה מקום סומכין בשמים ממעל לעשות יום השבת והעלו בזה שהמקום האמיתי הוא ירושלים שהיא אמצע העולם כמו שאמר הרב פרשת דרכים דרוש כ"ג דף נ"ד עיין שם באורך. ונמצא לפי זה דכל אדם אינו חייב לשבות אלא כפי מקומו ואף שלפי האמת בשמים שניכר השבת בדברים מופלאים ועליו"ת מרווחים אינו שבת כפי מקום שהוא עומד אשר בשמים ישבתו כזמן ירושלים כמו שאמר הרב פרשת דרכים מ"מ איש ישראל לא חייבתו תורה אלא כפי מקומו. הן אמת דלפי קיצורי נראה דגבול השבת בשמים הוא כפי ערך גן עדן הארץ שהוא תחת קו השוה שתמיד בקיץ ובחורף י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה על דרך שכתב רבינו מהרמ"ק זצ"ל בפירוש הזהר לענין תיקון חצות וכן הוא לענין שבת. ולכל הדברות הנה אמת נכון דאיש ישראל אינו מחויב לשמור השבת בזמנו האמיתי בשמים רק אין לו אלא מקומו ושעתו וז"ש לכם שבת מסורה דלכל אחד נמסרה שבת כפי ישיבתו ולא עוד אלא כי אדם אחד עצמו ישנה זמן השבת דבהיותו במזרח שובת כזמן שהוא שם ואם ילך למערב משנה זמן שבת וכ"כ בפירוש רבינו הרדב"ז בתשובות החדשות סי' ע"ו בענין זה כי השבת נמסרה לכל א' מישראל כפי המקום אשר ימצא ע"ש וז"ש לכם שבת מסורה דכל אחד עושה כמקומו ואין אתם מסורים לשבת שתעשו כפי זמן השבת וז"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא לכם כפי זמן ישיבתכם לכם דייקא וק"ל:
וְעַתָּה, אִם-תִּשָּׂא חַטָּאתָם; וְאִם-אַיִן–מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ.
שמעתי משם הרב הגדול מהר"א יצחקי זלה"ה שפי' במשז"ל דכשישראל חוטאים נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם וז"ש משה רבינו ע"ה ועתה אם תשא חטאתם כלומר שחטאתם הוא בגדר כפרה מחני לכפר עליהם שכך היא המדה נוטל צדיק ומכפר וכה תעשה ליטול אותי לכפרתם ואם גדל עונם שאינם ראוים לכפרה ואתה רוצה לכלותם גם כן מחני שאיני רוצה לראות מיתתם ושיעור הכתוב ועתה אם תשא חטאתם ואם אין כלומר בין אם תשא חטאתם בין אם לא תשא בין כך ובין כך מחני. ושמעתי מעטרת ראשי אבא מאר"י זלה"ה שהיה אומר לפי דרך הרב הנזכ' שכונת ה' שאמר למשה רבינו ע"ה מי אשר חטא לי אמחנו מספרי היינו דמדה זו דנוטל צדיק א' ומכפר היא בישראל לבד יען דכל ישראל כאיש אחד ודומה למקיז הזרוע כמו שאמר בזהר דהצדיק זרוען של ישראל אבל בגוים איש בעונו ימות וכמו שאמר מהרימ"ט בביאור הפ' ידין בגוים מלא גויות וז"ש הקב"ה למשה הן לא צדקת אענך מי אשר חטא לי אמחנו מספרי דכיון שחטאו בעגל א"כ יצאו מכלל ישראל ועל כן כל החוטא יומת ולא שייך בהו נוטל צדיק א' ומכפר אלו דבריו זלה"ה:
ויש לפרש בסגנון אחר שכונת משה רבינו הכי ועתה היא תשובה כמשז"ל על כמה כתובים דתיבת ועתה היא תשובה כד"א ועתה ישראל מה ה' אלהיך כידוע. ואיכא פלוגתא אם תשובה מועלת לע"ז כמו שאמר בספר סמיכת חכמים. ואמרו פ"ק דע"ז על פ' אם בחוקותי אין אם אלא לשון בקשה ובזה נבא אל הביאור דמשה רבינו ע"ה אמר לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה ועתה אעלה אל ה' אולי אכפרה בעד חטאתכם. וישב משה אל ה' ויאמר אנא חטא העם הזה חטאה גדולה ויעשו להם אלהי זהב ועתה אם תשא חטאתם וכו' דבתחילה אמר לישראל אתם חטאתם חטאה גדולה בע"ז שהוא חמור מאד. ועתה חזרו בתשובה. ואני אעלה אל ה' אולי וכו' שהוא ספק אף דשבתם אי תשובה מועלת. והיינו דקאמר לפני ה' אנא חטא וכו' כלומר ידעתי כי גדול החטא הזה ויש למדת הדין לומר שלא יש תשובה. אבל ועתה אם הכונה כיון דשבו כרמוז בתיבת ועתה אם לשון בקשה תשא חטאתם ואם אין שאין תשובה לע"ז מחני נא ואל אראה ברעתם. ועוד אפשר לפרש בסגנון אחר בשינוי קצת לפי פשוטו אם תשא חטאתם בדרך בקשה לפי רחמיך ואם אין שאין אתה רוצה מחני נא לכפר עליהם כי כן דרך רחמיך נוטל צדיק אחד ומכפר עליהם. ועוד אפשר לפרש דרך הרב מהר"א יצחקי הנז' בשינוי כל דהו כסגנון זה והוא דיש שני פירושים על פ' מפני הרעה נאסף הצדיק או מפני הרעה שלא תבא והוא לכפרה או בעידן רתחא וגרמו העונות כל כך ועתידה הרעה לבא עליהם נאסף הצדיק מפני הרעה העתידה לבא. וז"ש אם תשא חטאתם לשון בקשה ופי' מפני הרעה שהיה לה לבא ולא תבא דהצדיק כפרה על הדור ואם אין הפירוש מפני הרעה נאסף הצדיק שהוא כפרה אלא הפירוש מפני הרעה העתידה לבא א"כ מחני נא ואל אראה ברעתם וממ"נ רצה להסתלק ומי לנו גדול ממשה אשר מסר עצמו לפליטת בית ישראל:
זְכֹר לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיִשְׂרָאֵל עֲבָדֶיךָ, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לָהֶם בָּךְ, וַתְּדַבֵּר אֲלֵהֶם, אַרְבֶּה אֶת-זַרְעֲכֶם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמָיִם
שמות רבה פ' מ"ד. זכור לאברהם למה מזכיר כאן ג' אבות אמרי רבנן אמר משה אם שריפה הם חייבים זכור לאברהם שנתן נפשו לכבשן האש לישרף על שמך ותצא שריפתו לשריפת בניו. ואם הריגה הם חייבים זכור ליצחק אביהם שפשט צוארו על גבי המזבח לישחט על שמך ותצא הריגתו להריגת בניו ואם גלות הם חייבים זכור ליעקב אביהם שגלה מבית אביו לחרן ויצאו אלו באלו הוי זכור לאברהם ליצחק ולישראל עכ"ל. שמעתי מהבן יקיר לי אור עיני החכם השלם כמה"ר אברהם נר"ו שפי' דישראל במעשה העגל חטאו בע"ז ג"ע ש"ד והאבות תקנו אדם הראשון מע"ז ג"ע ש"ד ולכך אמר זכור לאברהם ליצחק ולישראל שכבר תקנו אלו העונות עצמם עכ"ד הי"ו ואפשר להמתיק הדבר כי בהר סיני נתכפר לגמרי חטא אדם הראשון ובעגל חזר לקלקולו. וחטא אדם הראשון לפי גדולת נשמתו הוא פגם גדול. ואפשר שעתה בעגל נתעורר חטא אדם הראשון. ולזה קאמר בלשון ספק אם נתחייבו כלומר אם הגיע הפגם גם לאדם הראשון וחייבין שריפה זכור מטובך הגדול לאברהם שנתן נפשו ויועיל גם לחטא ישראל וכן ליצחק ולישראל תיהני זכותיהו גם לזה והוא דרך בקשה:
וכי תאמר בלבבך כפי הקדמת רבינו האר"י זצ"ל דהאבות תקנו לאדם הראשון א"כ מאי קאמר משה רבינו ע"ה זכור לאברהם וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם נתחייבו שריפה וכו' הרי מעשה אבות לפעולות אד"ם הראשון ועל זה באו לתקן. ואיך יועיל עתה זכותם הא כבר מעשיהם כפרו חטא אדם הראשון ולא יעלו לכאן ולכאן. הא ל"ק כי אברהם אבינו עליו השלום קבל סקילה נמי כמו שביארנו בעניותנו לעיל פ' ויצא שהשליכוהו לאור על ידי גלגל הנקרא טראבוק"ו. ועוד קבל הרג שהתנדב לישחט לעולה כמו שאמר בילקו' האזינו דז"ש קח נא את בנך וגם את יחידך שהוא נשמתך וסבר וקביל. ונמצא אברהם אבינו עליו השלום קבל סקילה שריפה הרג לכפר הוא לבדו על ע"ז ג"ע ש"ד. ויצחק קבל הרג וכהו עיניו והיה כלוא בבית יסורין קשים ממיתה. ונימול לח' כי זה מספיק לתקן פגם אדם הראשון על ע"ז ג"ע ש"ד. ויעקב קבל גלו' ויסורין קשים וחנק שהיה מסוכן לטבוע בנהר כמש"ל פ' ויצא וכל ימיו בצער ושמר אות ברית פ"ד שנה דכתיב כחי וראשית אוני ובודאי מספיק לכפר הוא לבדו על ע"ז ג"ע ש"ד של אדם הראשון. וזו היתה כונת משה רבינו ע"ה לעורר רחמים ואמר זכור לאברהם וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה אם נתחייבו וכו' כלומר דה' יתב' יודע דביתר מעשיהם הספיקו לכפר לאדם הראשון ואכתי פשו שריפה שקבל אברהם והריגה יצחק וגלות יעקב כלומר דיתר על כן כל אשר עברו יהיה תקון לאדם הראשון. ואלו לתיקון ישראל:
וַיִּשְׁמַע הָעָם, אֶת-הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה–וַיִּתְאַבָּלוּ; וְלֹא-שָׁתוּ אִישׁ עֶדְיוֹ, עָלָיו.
איש עדיו עליו. במתג ורסן עדיו לבלום. וצבי עדיו לגאון שמהו. כן הוא במסרה ומייתי לה רבינו בעל הטורים ואפשר לפרש ולא שתו איש עדיו שאבדו כמו שאמר ויתנצלו בני ישראל את עדיים. ואמרו פ' ר' עקיבא שבאו ק"ך רבוא מלאכי חבלה ופרקום וזה רמז במתג ורסן על ב' מלאכי חבלה לכל א' עדיו לבלום לסתום מהאורות של העדי שפרקום. ואלו העדיים נטלם משה רבינו ע"ה כמו שאמר שם פ' ר' עקיבא וז"ש וצבי עדיו לגאון שמהו למשה רבינו גאון ישראל כמש"ה ומשה יקח את האהל לשון אור וכמו שמפורש שם בש"ס ותיבת שמהו הוא ומשה לרמוז לפ' ומשה יקח את האהל. ועוד אפשר לומר דמ"ש לגאון שמהו בא ללמד דרב מופלג בדורו זוכה כשמץ מנהו. והוא דרבינו האר"י זצ"ל לימדנו דמשה רבינו ע"ה מחזיר' בכל שבת לישראל וז"ס הנשמה יתירה בשבת. וז"ש ישמח משה במתנת חלקו וכו' כידוע:
והנה ברעיא מהימנא אמרו דהת"ח בחול יש לו נשמה יתירה של הבעל בית בשבת. ויש לחקור דהרי בחול הם ממשה רבינו ע"ה ואיך הת"ח זוכה לזה. ואפשר להבין פשר דבר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל דחכם גדול דפקיע שמיה יש לו ניצוץ ממשה רבינו ע"ה והיינו מאי דקאמר בש"ס משה שפיר קאמר. ומעתה יבא הכל על נכון דהת"ח גדול יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ובעבור זה יושפע לו הארה בנפשו שתהיה לו נפש יתירה הבאה בשבת לבעל הבית. וזה רמז המסרה וצבי עדיו לגאון שמהו אם יהיה חכם מופלג יהיה לו חלק בכתרים אלו אף בחול כי בקרבו אור בו ניצוץ משה רבינו ע"ה ודוק היטב:
ויֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, כְּתָב-לְךָ אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה: כִּי עַל-פִּי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, כָּרַתִּי אִתְּךָ בְּרִית–וְאֶת-יִשְׂרָאֵל.
כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית וכו'. כתב רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) כי על פי הדברים גימ' תלמו"ד. ברית גימטריא תלמידי חכמים. וכתוב יושר דברי אמת סופי תיבות ברית וסמיך ליה דברי חכמים. ברית גימטריא דברי סופרים. עכ"ל ולמדתי מדבריו לומר פרפרת אחת במ"ש סוף פ"ק דר"ה בקש קהלת להיות כמשה וכו' יצאת ב"ק ואמרה וכתוב יושר דברי אמת וכו' רמז לו דסופי תיבות וכתוב יושר דברי אמת ברית והוא מקלקל ברית בנשים נכריו' ועל כן לא יזכה למעלות ודוק ועיין מ"ש בעניותנו עוד בזה בקונטרס זה לקמן פ' חקת אות י"ב בס"ד:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
כי ששת ימים עשה ה' וכו'. ופ' ואתחנן כתיב ויוציאך ה' אלהיך משם על כן ציוך ה' אלהיך לעשות את יום השבת י"ל דהכי פירושו מפני דהוציאך לחירות ע"כ יש לו דין לצוות לך נימוקי רבינו ישעיה ז"ל. ועמ"ש בעניותנו לקמן פ' ואתחנן בס"ד אות ד' ע"ש:
כתיב הראני נא את כבודך וכתיב ויסתר משה פניו. יש לומר אז היה ירא מהביט שלא היה סומך על עצמו אבל כאן כבר נהג עם השכינה וסמך בצדקתו. נמוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני ז"ל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5