——–
וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.
אפשר לומר במ"ש בבתרא דף קכ"א ההוא דאמר נכסי לסבתא ובתרא לירתאי הוה לה ברתא דנסיבא שכיבת בחיי בעלה ובחיי סבתא אתי בעל קתבע וכו' והגאונים והרז"ה גרסי ובתרא לירתא והקשה הרז"ה לגירסא זו מה לו לנותן לומר ובתרא לירתא פשיטא דיורשיה יורשים אותה ותירץ דאלו לא אמר ובתרא לירתא האי סבתא היתה יכולה למכור והשתא אסורה למכור ועוד כי בעלי חובות הזקנה היו גובים מהיורשים ועכשיו אינם גובים שאין היורשים שלה יורשים מכחה אלא מכח הנותן. וכתב הרב הגדול שארנו מהר"י זאב"י זלה"ה בדרשותיו סוף פר' בהר. דהא דקשיא ליה להרז"ה קשיא במתנת הארץ שנתן ה' לאברהם ואמר ונתתי לך ולזרעך אחריך דלמאי אצטריך לומר לזרעך אחריך אלא הקב"ה היתה כוונתו שזרעו של אברהם לא יירש מכחו אלא מכח הנותן ית' שמו וכל כוונתו שכל זרע ישראל יהיו אחוזים בארץ חפץ לז"א ולזרעך אחריך שכל זרעך בנים ובני בנים דור אחר דור יד כלם שוה ולא יהיה רשות לשום ישראל למכור וכו' עיין שם באורך:
ובזה נבא אל הביאור כי הנה בבכורים קי"ל קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי ודוקא ביובל שני אבל יובל ראשון שמנו ישראל דברי הכל מביא וקורא דלא סמכא דעתייהו כפירש"י בגיטין דף מ"ח. והרב פרי חדש ביאר דעת הרמב"ם בזה בחידושיו לגיטין שם על נכון ומה שתמה שם הרב פר"ח על הרב ברכת הזבח פ"ז דערכין במה שהבין כדברי הרמב"ם פי"א דשמיטה. גם הרב ברכת הזבח חזר בו וציוה לתקן ספרו כמו שאמר הרב פנים מאירות בסוף שיטת זבחים דברי הרב בה"ז בזה כהוייתן:
ולדעת רש"י נמצא דביובל שני שמנו ישראל מאז ואילך אחר יובל ראשון מי שהי' קונה קרקע לא היה מביא וקורא דעתיד לחזור ביובל וקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי וטעם מצות יובל לדעת הרב מהר"י זאבי הנזכר היינו משום דירשנו ארץ ישראל מכחו יתברך ולא מאבותינו כאמור. וזהו שקודם מצות בכורים השמיענו כזאת והוא הכתוב על הסדר אשר ה' אלהיך נותן לך נחלה דייקא דאין אתה נוחל אותה מכח אבותיך אלא מכחו יתברך שהוא נותן לך נחלה מכחו וירשת. והיתה כונתו שלא תמכור הארץ שירשת ומכירתך אינה מכירה רק עד היובל ואם כן ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך דוקא אשר ה' אלהיך נותן לך ולא ממה שקנית דאין לך אלא קנין פירות ולא נתנה לך ה' כי היא חוזרת לבעליה ביובל. והוא אומרו נותן לשון הוה דכל אדם מישראל היורש מאביו קרקע אינה מכחו אלא מכח ה' ונמצא שהוא נותן תדיר כי כל הזוכה בחלקת שדה אבותיו ה' נותן לו וכן לבנו וכן עד סוף כל הדורות והוא אומרו נותן לשון הווה כמדובר. וז"ש ויביאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת ופירש"י אל המקום הזה זה בית המקדש אל הארץ הזאת כמשמעו ולכאורה יפלא דהענין היה להפך כי בתחלה זכו בארץ ישראל ולבסוף דוד הע"ה קנה המזבח מארונה ושלמה הע"ה בנה הבית והול"ל ויתן לנו את הארץ הזאת ויביאנו אל המקום הזה. ומשם הרב מהר"י מולכו ז"ל שמעתי שפי' במ"ש בתרגום המיוחס ליונתן פ' בא ע"פ ואשא אתכ' על כנפי נשרי' שהביאם ממצרי' לבה"מ לאכול הפסח וז"ש ויוציאנו ה' ממצרים ואז ויביאנו אל המקום הזה זה בה"מ ואחר כך ויתן לנו את הארץ הזאת עכ"ד ודפח"ח ועיין בעץ החיים. [ומ"ש הרב המפורסם הודינו והדרינו מהררי"ק נר"ו בספרו המשובח שבח פסח דף כ"ה ע"ג וז"ל ואף דאיכא מ"ד שיוצאי מצרים הלכו על כנפי נשרים בליל שמורים בירושלים לאכול הפסח עכ"ז אין הפסוק מובן דהא הכא מיירי בבה"מ לא בירושלים עכ"ל. לא זכר שר דברי התרגום יונתן ע"פ ואשא אתכם על כנפי נשרים שכתב ואובלית יתכון לאתר בית מוקדשא למעבד תמן פסחא ועפ"ז פירש הרב הגדול מהרח"א בעץ החיים הפסוק הזה ע"ש וכן פירש הרב החסיד מהר"י מולכו בדרשותיו (כתב יד) כמו שהבאתי לפנים. ומש"כ הרב שבח פסח לישב הפ' ע"פ הנש"ר וסיים דקי"ל אין אדם אוסר דבר שאינו שלו כאן הרב נר"ו העלים עין מסוגית ע"ז דף נ"ג דמדפלחו העגל וכו' אמנם לקמן דף ל"ז ע"ג הביאה ומצדד בה. וגם אני בעניותי יש לי אריכות דברים בזה. ומ"ש עוד הרב נר"ו שם דף ל"ז ע"ד דבביטול מותר אף לגבוה מסוגית אבני המזבח וכו' הר"ן כתב דליתא לההיא וביטול אינו מועיל לגבוה ובמקום אחר הארכתי בעניותי בס"ד]:
ולדרכנו אפשר שרצה לרמוז שה' נותן לכל יורש מאביו קרקע שיהיה מכחו יתב' ולכן לרמז זה הקדים בה"מ למתנת הארץ לומר שמתנת הארץ היא בכל עת אחר כמה שנים שנבנה הבה"מ קרינן ביה ויתן לנו את הארץ הזאת כי מכחו אנו זוכים ולא מכח ירושת אב וז"ש ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתת לי ממש כאמור:
וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ–וּלְבֵיתֶךָ: אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ.
יש לפרש בהקדמה ששמעתי שהשלמות הוא שדבר הכולל חלקים רבים חלק כחלק כל אחד בפני עצמו יהיה שלם וטוב ולא די בזה אלא בהצמדם יחד כל החלקים החיבור יהיה נאה ושלם ומבלעדי זה אינו שלמות עד כאן ההקדמה ששמעתי. וכן בטובות האדם כל טובה שתקרא טובה צריך שתהיה טובה בשלימות ולא שתהיה איזה חלק חסר או רע וגם בחיבור כל הטובות יהיה חיבורם טוב ונעים. וז"ש רבותינו זכרונם לברכה ארורים הרשעים שאין טובתם שלימה כי אפילו טובה יחידית אשר עושים בהיותה באה מכחם שהם חסרים גם טובתם אי אפשר להיות שלמה וכיון שרשעותם וחסרונם הוא הגורם להכי שוי נפשייהו בארור ואמור רבנן ארורים הרשעים שאין טובתם שלמה:
וכלפי זה דיבר הכתוב בענין ושמחת בכל הטוב כלומר לא מיבעיא שכל טובה הבאה ממנו יתברך שלמה. אלא גם זאת שבחיבור כל הטובות החיבור יהיה נחמד מאד וז"ש ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך כלומר שכבר נתן כל טובה נפרדת שלמה והחידוש הוא תגיל ותשמח בכל הטוב בכללות כל הטובות כי גם חיבורם נאה ויאה וז"ש רבותינו זכרונם לברכה בילקוט ושמחת בכל מיני שמחות:
או יאמר במה ששמעתי הקדמה מפי זקני שער משם המקובלים [ותמצא הקדמה זו בילקוט ראובני פ' ויקרא ועיין עוד שם בפ' וירא ע"ש] ויסודה מרבותינו זכרונם לברכה והיא כי כל דבר אשר האדם שואל מאתו יתברך בנים עושר גדול אורך ימים וכיוצא תכף הוא ברחמיו משפיע שפע קדוש הראוי למלאות שאלת האדם ההוא כרב רחמיו שבהשתלשלות השפע ההוא דרך עולמות העליונים ברדתו לעה"ז יתגשם ויהיה הדבר ההוא ששאל האדם ההוא. אמנם בשמים יש ב"ד בצד צפון הממונים על זה ברשותו יתברך והם רואים אם האדם ההוא ראוי לטובה הזו מצד מעשיו מניחין השפע לעבור וישתלשל וירד על ראש צדיק. אך אם אינו ראוי הב"ד מעכבין אותו שם. וזהו להראות בפועל לכל צבאי צבאות אשר בשמים כי ה' מטובו כבר נותן כל השאלות אך מעשי הבריות מעכבין ולעת"ל כל זה השפע ניתן לצדיקים יראי אלהים וז"ש מה רב טובך אשר צפנת ליריאך אשר צפנת רמז דרב טוב המעוכב ביד ב"ד שבצד צפון רב מאד יהיה ליריאך ע"כ שמעתי:
ואפשר שזה כונת האמור באברהם אבינו ע"ה וה' בירך את אברהם בכל ואז"ל כל מקום שנאמר וה' הוא וב"ד ודבר פלא השמיענו הכתוב כי כל אשר נתן ה' לאברהם בין מצד שאלותיו או שנגזר עליו מרחמי ה' כי אינו מקפח שכר כל בריה וכ"ש אברהם אבינו עליו השלום אשר הודיע אלהותו יתברך בעולם ומילא העולם חסד. ובא הכתוב לומר כי כל השפע אשר השפיע ה' לאברהם אבינו עליו השלום לא נתעכב שום דבר בב"ד אשר מצד צפון כי הב"ד המה ראו שאברהם אבינו עליו השלום ראוי לזה וכל השפע נשתלשל והגיע עדיו וז"ש וה' הוא וב"ד ברך את אברהם בכל כלומר בכל השפע הנשפע מה' לשמו לא היה ב"ד מעכב והכל בא וז"ש וה' הוא וב"ד:
ואפשר שבזכות מצות הבכורים אשר יתן האדם בשמחה ובטוב לבב והוא לכהנים מהפך מדה"ד למדת רחמים כדכתיב לקמן במעשר השקיפה וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה השקפה לטובה שמתנות עניים הופכת מדה"ד למדת רחמים. וכן הכתוב מבשרו שאם יעשה מצות הבכורים כתקנה כל השפע אשר השפיע ה' לשמו יבא אליו וזה שאמר ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלהיך כי כל הטוב אשר נתן ה' ונתעכב עתה ע"י מצוה זו כמאמרה יבא אליך ושמחת בכל הטוב. ובילקוט דרשו ושמחת בכל הטוב בזכות המעשרות ואתי שפיר לדרכנו דבמעשרות מצינו שמדה"ד נהפכת למדת רחמים כאמור:
וְהוֹתִרְךָ יְהוָה לְטוֹבָה, בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתֶךָ–עַל, הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֶיךָ, לָתֶת לָךְ.
אפשר לומר במשז"ל יבנה בית ויטע כרם וישא אשה כמו שאמר פרק משוח מלחמה. עוד אמרו פרק אלו נאמרין דף ל"ד גבי אבשלום שהלך להביא כבשים מחברון איידי דקלישא ארעא שמין ורעי קנינא ואפשר שז"ש והותירך ה' לטובה ומפליא לעשות יתר גדול מאד לטובה חדא שכל כך יתרבה השפע שלא תצטרך להכין הכנה דרב"ה בית וכרם ואח"כ לישא אשה כי כל כך הוא השפע דאף דאין בית אלא אשה ברישא זרועיה תצמיח והדר תכין פרנסה כרם ובית כי אין לחשוב על המזונות כלל וזה רמז פרי בטנך ברישא והדר פרי בהמתך ופרי אדמתך כי אין עניות במקום עשירות ואין לחשוב בהכנות. וזאת שנית תתברך באלהי אמן בפרי בהמתך ופרי אדמתך ויהי לנס שתתברך ברכת הארץ השמנה היא תוציא צמחה פירו' ופירי פירו' וגם פרי בהמתך בהדי כבש"י דשנים ושמנים וזה חוץ לטבע דדוקא ארעא דקלישא עבדא רעיא. ואתה לא כן זכית בשתיהן. ובזה אפשר לפרש הכתוב בישעיה סי' ל' ונתן מטר ארצך אשר תזרע את האדמה ולחם תבואות האדמה והיה דשן ושמן יראה מקנך ביום ההוא כר נרחב. והוא מבואר אשר דבר גדול דיבר הנביא מאש"ר שמנה לחמו. וגם מקנה קנינו ירעו כר נרחב ושתים זו היו לנס:
וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בִּעַרְתִּי הַקֹּדֶשׁ מִן-הַבַּיִת, וְגַם נְתַתִּיו לַלֵּוִי וְלַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה, כְּכָל-מִצְוָתְךָ, אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי: לֹא-עָבַרְתִּי מִמִּצְו?ֹתֶיךָ, וְלֹא שָׁכָחְתִּי. שָׁמַעְתִּי, בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהָי–עָשִׂיתִי, כְּכֹל אֲשֶׁר צִוִּיתָנִי.
יש להבין דבסוף הול"ל לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי. ותו אומרו עשיתי ככל אשר ציויתני הול"ל עשיתי כל אשר ציויתני ומהו ככל בכף הדמיון ואפשר לומר דבר פשוט דבשלמא ברישא דקרא דמאמר לא עברתי ממצותיך היינו שלא הפרשתי ממין על שאינו מינו ולא מן החדש על הישן כמו שפירש"י יכול לומר ולא שכחתי דהוי מילתא דמצי אמר וטעין בריא. ומה גם למה שפירש"י ולא שכחתי מלברכך על הפרשת המעשרות הוא דבר ודאי אצלו. אך בסיפיה דקרא דקאי אלא בערתי ממנו בטמא ליכא למימר ולא שכחתי דאינו בריא שבהעלם נטמא והוא לא ידע:
ודרך דרש אפשר דאיכא מאן דאמר דשכחה הוי אונס כמו שנראה ממהרש"ך ח"ב סי' ר' ומקור ברוך סי' נ"ב. ולדעת מהר"ם מינץ שכחה הוי שוגג ע"ש סי' ק'. והיינו רבותיה דאמר לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי כלומר לא מיבעיא לעבור בשאט נפש דהוי פשיעה גמורה ודאי לא עברתי ממצותיך. ועוד זאת יתירה דהגם דשכחה הוי שוגג ואונס למ"ד אני נזדרזתי ביותר ולא שכחתי:
ואשר אמר עשיתי ככל אשר צויתני. אפשר דהטעם משום דמצותיו יתברך נראה מעין דוגמת מעשים אשר יעשה האדם אמנם ראשם בשמים להאיר אורים גדולים בעולמות העליונים הפלא ופלא ומי יבין סוד ה' ומי גבר יוכל לומר דבעשות מצוה ידע לכוין עומקה ורומא וסודותיה לא נפל דבר ואף גם זאת בדקדוקיה וסדרה לכן לא אמר עשיתי כל אשר ציויתני דמאן גבר בכלא מצי למימר כי עשה מצוה כתקנה בכל מכל ובגדר האהבה ויראה ושמחה דבעי למעבד לז"א עשיתי ככל אשר ציויתני מעין דוגמא למצותיך הא ודאי עבידנא תבנית ואופן המצוה:
בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.
פירש"י מה ביאתך לעולם בלא חטא וכו' ודקדק הרא"ם כפי דרשה זו מאי קאמר בקללה דבשלמא ארור אתה בצאתך בצאתו לעולם תינח. אלא ארור אתה בבאך בביאתו לעולם אמאי והרי עדיין לא חטא. ואפשר בעובדא דפ' יה"כ דההיא עוברה דארחה ואלחישו לה ולא אילחשא ונפיק שבתי אוצר פירי וקרו עליה זורו רשעים מרחם ונמצא דאשכחן מרחם נקרא רשע ושפיר קרינן ביה ארור אתה בבאך. אי נמי אפשר כלפי משז"ל פ' המפלת דבבטן מלמדין אותו כל התורה כלה ומשביעין אותו תהיה צדיק ואל תהי רשע והשתא כי הרשיע הרבה נמצא דהוא ארור בבואו למפרע דעבר על השבועה. או אפשר לפי מ"ש מהרח"ו זצ"ל דהיצה"ר הוא תערובת רע כפי נפשו ע"ש בשערי קדושה באורך והרשע הרע שלו מרובה והגם כי במעשיו יטהר גבר ואפשר לעשות היצה"ר טוב. מ"מ בעת ביאתו הוא ארור דרובו רע ושפיר קרי ביה ארור בבואו:
ואפשר לרמוז ברוך אתה בבאך נוטריקון בית אשה כלים דג' אלה כשהן נאים מרחיבין דעתו של אדם כמשז"ל הנה כי כן יבורך גבר בברוך אתה בבית אשה כלים במעמד שלשתן תתברך בהדרן ונויין שעשועים יום יום וזאת הברכה להרחבת דעת והשקט מבוכת תאות החומר:
וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו?ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם–וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.
ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ. בילקוט ירמיה סי' רפ"ט נמשלו ישראל לזית זית רענן יפה פרי תואר וכו' שכל המשקין מתערבין אלו באלו והשמן אין מתערב עמהם שנאמר לא תתחתן בם וישראל עולים למעלה שנאמר ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ עכ"ל ועיין במדרש רבה בסדר היום ושמעתי משם מורינו הרב המופלא סבא דמשפטים כמהר"י הכהן זלה"ה שהיה מדקדק דלכאורה מ"ש וישראל עולים למעלה יתר. ותו כיון שנמשלו לשמן אמאי בעי קרא אחרינא דקאמר שנאמר ונתנך. ותו יש לדקדק בפסוק דהול"ל ונתנך ה' עליון לכל גויי הארץ. ופי' הרב ז"ל במאי דתנן מס' טבול יום פ"ב שמן שהוא צף על גבי היין ונגע טבול יום בשמן לא פסל אלא השמן ר' יוחנן בן נורי אומר שניהם חיבור זה לזה. נמצא דלר' יוחנן בן נורי אפי' שהשמן צף קרי להו מחוברין. ולדידיה הגם דישראל מדמי להו לשמן שאינם מתערבין יש לומר דמ"מ מחוברין מקרו לז"א וישראל עולים למעלה כלומר אין בהם חיבור דקי"ל כת"ק וישראל לבדם עולין ולא מקרו מחוברין ולזה הוצרך ראיה ומפיק לה מקרא ונתנך ה' עליון על כל גויי הארץ דהול"ל עליון לכל גויי הארץ ומאי אצטריך לומר על אלא רמז דהוא צף כשמן ואינו מחובר עם א"ה וז"ש עליון ע"ל להורות דמלבד שהוא עליון יש לו מעלה אחרת שאינו מחובר וז"ש עליון על ודוק הטב:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
לא נתתי ממנו למת. פירש המורה לקנות לו ארון ותכריכין ותימה דהא אמרינן פ' הערל א"ר סימאי מנין לגוף שנטמא שמותר לסוכו בשמן של מעשר שני שנאמר ולא נתתי ממנו למת הא לחי דומיא דמת נתתי איזהו דבר השוה בחיים ובמתים הוי אומר זו סיכה ומקשה ואימא לקנות לו ארון ותכריכין אמר רב הונא בריה דרב יהושע ממנו מגופו דהיינו סיכה שעושה מגוף המעשר אלמא דלאו בארון ותכריכין משתעי קרא. וי"ל הא פליגי ר' סימאי ורבנן דר' סימאי אמר סיכה מותרת וקרא להתיר סיכה הוא דאתא ורבנן סברי סיכה אסורה וה"ק קרא לא מיבעיא לחי דלא נתתי דלאו מצוה היא אלא אף למת דהיא מצוה לא נתתי והיינו לקנות לו ארון ותכריכין שלא ניתן מעשר ב' כי אם לאכילה ושתיה והמורה אמר כרבנן. רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה בנימוקיו על החומש (כתב יד). ועמ"ש הרא"ם וס' פענח רזא:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5