——–
וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן, חֹתֵן מֹשֶׁה, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה, וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ:
וישמע יתרו. אז"ל ז' שמות נקראו לו יתר יתרו וכו'. ואפשר לתת טעם במ"ש משם האר"י זצ"ל דהיה גלגול קין וז"ש אני חותנך יתרו בא אליך ר"ת אחי כי משה היה הבל ולפי שקין כפר ואמר לית דין ולית דיין לכך עתה הוא תיקן למנות שופטים ואמר ואתה תחזה וצפורה היתה התאומה יתירה של הבל אשר בעבורה נחלקו ועתה נתנה למשה שהוא הבל שהיתה שלו זהו תורף דברי קדשו. ואפשר לרמוז דסופי תיבות אני חותנך יתרו בא הוא בגימטריא הבל כאלו אמר אחי הבל. ונקרא יתר על שם שיתר פרשה אחת בתורה ואתה תחזה כמשז"ל להורות כי תיקן אשר עות במה שכפר בגלגול קין ואמר לית דין ועתה מלבד שמודה יתר על כן השתדל במינוי דיינין. והוסיפו לו ויו על יתר ונקרא יתרו כי בקין כתיב וישם ה' לו אות ואז"ל אות ויו כמו שאמר שם בילקוט ראובני ולכן עתה שנתקן דין הוא שיזכה במה שהיה לו אות וי"ו ונקרא יתרו בתוספת וי"ו. ואחז"ר בא לידי ס' הגלגולים (כתב יד) מקובץ מגורי האר"י ז"ל וראיתי שם סוף פ' ל"ג שכתב וז"ס מ"ש וישם לקין אות אות ו' של יתרו וכו' עיין שם באורך א"נ למ"ד דקודם מתן תורה בא הנה הוא שמע הדברות וגם קבל תר"ו מצות כשנתגייר נוסף על ז' מצות בני נח שכלם הם תרי"ג ולכן כשנתגייר נקרא יתרו יוד שזכה ושמע עשרת הדברות. תרו על המצוות שקבל נוסף על ז' מצות בני נח שכלם הם תרי"ג. א"נ בתחלה נקרא יתר שם רמז דבגלגול קין עינו לא תשבע והיה רוצה ליקח כל היתר בין שלו בין של אחיו ונחלק על התאומה יתירה. אך אחר ששב לגמרי נקרא יתרו כלומר שאינו רוצה של אחרים כי אם יתרו יתרונו שלו דוקא:
ויְסַפֵּר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְפַרְעֹה וּלְמִצְרַיִם, עַל אוֹדֹת יִשְׂרָאֵל:
ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. אפשר לפרש במ"ש בס' מענה לשון דף ז"ך ע"ד דשר של מצרים היה מכניס בלב ודעת פרעה להרע לישראל והוא היה שלוחו להרע להם. ואין שליח לדבר עבירה והשליח חייב לכן לקה פרעה. וגם השר לקה דבדיני שמים המשלח חייב זהו תורף דבריו עיין שם באורך. ובהכי יש לפרש פ' קדש ישראל לה' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבא אליהם נאם ה'. כי הנה ישראל הם קדש ולענין מעילה יש שליח לדבר עבירה כמו שאמר ריש פ' האיש מקדש וכ"כ הרמב"ם פ"ז דמעילה דין ב'. ועמ"ש בשבות יעקב ח"ב סי' קע"ד ולענין תרומ' פשוט הוא ודאי דאין שלד"ע כמתבאר מדברי הרמב"ם פ"י מה' תרומות דין יו"ד. וז"ש קדש ישראל לה' דדינן כדין קדש דבמעילה יש שליח לד"ע והמשלח חייב. וגם הן ראשית תבואתו שדינן כתרומה ובתרומה אין שליח לד"ע והנהנה חייב. וא"כ ישראל הנוגע בהם חייב המשלח כמועל בקדש וגם השליח לוקה כדין תרומה דהשליח חייב וז"ש כל אוכליו בין השליח בין המשלח יאשמו לפי שישראל הם קדש ותרומה. ועוד רעה תבא אליהם נאם ה' הכל בידי שמים ובדיני שמים חייב המשלח ודוק היטב. ואפשר שז"ש הכתוב כי גר יהיה זרעך וכו' וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וגם אתא לרבות השר של מעלה עם הגוי וכי תימא המשלח פטור לז"א דן אנכי ובידי שמים המשלח גם כן חייב. וז"ש אשר עשה ה' לפרעה שהוא שליח ולמצרים הוא השר המשלח כלם לקו וכי תימא הא קי"ל אין שלד"ע לז"א על אודות ישראל שהם קדש ותרומה והשליח והמשלח שניהם חייבים אמטו להכי לקו פרעה ומצרים שהוא השר כמשז"ל על פסוק והנה מצרים נוסע אחריהם ועוד רמז באומרו אשר עשה ה' דבדיני שמים חייב המשלח:
מִזְבַּח אֲדָמָה, תַּעֲשֶׂה-לִּי, וְזָבַחְתָּ עָלָיו אֶת-עֹלֹתֶיךָ וְאֶת-שְׁלָמֶיךָ, אֶת-צֹאנְךָ וְאֶת-בְּקָרֶךָ;
מזבח אדמה תעשה לי וכו' וסמיכות ואלה המשפטים. אפשר לומר דרך רמז דמצינו שמי שהוא עניו מעה"כ כאלו הקריב קרבנות וגם מי שעוסק בתורה כמשז"ל בסוף מנחות ואמרו פ"ק דסוטה כל מי שיש בו גסות הרוח כאלו בא על כל העריות. וז"ש מזבח אדמה תעשה לי שתזבח יצרך ותהיה עניו כאדמת עפר ואז וזבחת עליו את עולותיך וכו' דהעניו כאלו הקריב כל הקרבנות כמו שאמר ריב"ל פ"ק דסוטה ושאר דוכתי. וא"צ לא מקדש ולא כהן. אלא בכל מקום אשר אזכיר את שמי וקרבנות אלו כשרים בכל מקום ובכל זמן. אבא אליך כמו שאמר אני את דכא. וברכתיך. ואם מזבח אבנים תעשה לי דהיינו שתקבע ללמוד מקרא משנה וכו' כמשז"ל ע"פ שם הבדולח ואבן השהם. לא תבנה אתהן גזית שלא יהיה בנינך באבני קדש הללו דרך כריתה להלבין פני חביריך וכיוצא. כי חרבך הנפת עליה שאם נשתמש' מעט מהסט"א כמניף החרב תכף נתחללה. ולא די זה שלא יהיה שום דבר הכורת בינך ובין הקדושה כגון הלבנת פנים וכיוצא. אלא ולא תעלה במעלות על מזבחי לא תתגאה בזבח זה ע"י עסק התורה. כי המתגאה כאלו בא על כל העריות וז"ש אשר לא תגלה ערותך עליו בשביל מחשב' גסות הרוח. וגם כשלא יהיה לך גאוה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. יהיו משפטי אמת כאשר צוה ה'. ואם לאו לא יהיו משפטים אלא תעתועים כי ע"י הגאוה חכמתו מסתלקת ונכשל בדבר המשפט לכן לא תעלה במעלות וכו':
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה, לְחֹתְנוֹ: כִּי-יָבֹא אֵלַי הָעָם, לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים.
מכילתא שאל יאודה איש כפר עכו את ר"ג מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם ואם לאו מה יאמר כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר. וצריך ביאור. ואפשר דכונת יתרו לומר למשה רבינו שהיה מזלזל בכבודן של ישראל והוא יושב וכלם עומדים כי האף אמנם בעלי דינין בעמידה ודיינים בישיבה תיסגי דהבע"ד לחודייהו על עומדם יעמודו וכל ישראל ישבו. וז"ש מדוע אתה דוקא יושב לבדך ובל העם אף שאינן נדונין יצאו נצבים. והיינו דשאל ר' יאודה איש כפר עכו מה ראה משה לומר כי יבא אלי העם כלומר מה תשובה היא זו והיא גופא שאל על העם הבאים דמדוע קמו עמדו. ותריץ כשהוא אומר לדרוש אלהים יפה אמר כלומר תשובה נצחת השיבו דכלן באים ללמוד תורה וזהו לדרוש אלהים וכמו שתרגם אונקלוס למתבע אולפן וכתב הרמב"ם דבראשונה הרב יושב והתלמידים עומדים וכיון שהם באים ללמוד תורה דינם בעמידה. ובכללם כי יהיה להם דבר בא אלי וכו' ושפטתי וכו' והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו והם לומדים תורה הכל בכלל ופרט ולכן הכל בעמידה:
ואפשר לומר בפסוק כי יהיה להם דבר וכו' דרך אסמכתא במ"ש מהריב"ל ח"ג סימן צ"ז דחכם שכתב פסק על נדון אחד ששאלו ממנו וזיכה את הזכאי וחייב את החייב לפי דעתו בראיות שהביא. ואחר אשר שלח הפסק למקום שאירע הנדון. אחר באו בעלי הדבר עצמן בגופן שלהם לדון לפניו העלה הרב ז"ל דמותר לדונם. ועוד כתב הרב שם סימן קי"ו דפוסק שפסק דין אחד ולשונו משתמע לתרי אנפי נאמן לפרש דבריו להגיד דעתו בפי' מה שכתב ע"ש. והני תרי פסקי דהרב ז"ל יש מהאחרונים שחלקו עליו כנודע. ולפי דברי הרב אפשר לרמוז דז"ש כי יהיה להם דבר בא אלי שכבר בא בתורת שאלה אשר שאלוני אם אירע כך וכך מה דינו וגליתי דעתי לשואל. עם כל זה אם באו בעלי הדין עצמן לפני אחר כך ושפטתי בין איש ובין רעהו דמותר לדון לבעלי הדבר אחר שגילה דעתו בפסק כמו שכתב הרב מהריב"ל ודלא כמי שחולק וכן הסכימו רבנן בתראי כמהריב"ל. ואם במה שפסקתי יפול ספק כי הלשון שאמרתי וכתבתי משתמע לתרי אנפי והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו לבאר דברי אשר דברתי כדעת מהריב"ל ז"ל:
וַיּוֹצֵא מֹשֶׁה אֶת-הָעָם לִקְרַאת הָאֱלֹהִים, מִן-הַמַּחֲנֶה; וַיִּתְיַצְּבוּ, בְּתַחְתִּית הָהָר.
ויתיצבו בתחתית ההר. פירש"י שנתלש ההר ממקומו ונכפה עליהם ההר כגיגית ויש לחקור לפי מ"ש הרב העשל דתבור וכרמל נפסלו משום שנעקרו ממקומם וכל הר עבדו ע"ז ואין נעבד במחובר ואלו שנעקרו נפסלו לא כן ה"ס וכתבנו' בעניו' בזה בקונטרסי' הקטן ראש דוד פ' ויצא ע"ש א"כ השתא קשה דהר סיני נמי נתלש ממקומו. וי"ל דשאני הר סיני דהואיל ואשתרי אשתרי ובזה אפשר לפרש מאמרם ז"ל למה תרצדון הרים גבנונים תרצו דין עם סיני וכו' והוינן בה מה משפט הי"ל עם סיני ועיין שם בראש דוד מה שפירשנו בעניותנו בס"ד. ולפי האמור אפשר לומר דזהו הדין שהיה להם לתבור וכרמל דגם הר סיני נתלש ותו אינו מחובר וכמוהו כמוהם וכלם פסולין ומה נשתנה הר סיני לזכות. ויאמר ה' כלכם בעלי מומין דאיברא אתם פסולין דנעבד בתלוש פסול ודאי. אבל הר סיני חמד כבר לשבתו וירד ה' על ה"ס והואיל ואשתרי אשתרי. וכפ"ז מה שבאו תבור וכרמל היה בעת שנתלש ה"ס. אמנם רבותינו זכרונם לברכה במדרש ב"ר אמר דה"ס מעולם לא עבדו שם ע"ז ודוק:
אָנֹכִי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים: לֹא-יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים, עַל-פָּנָי.
אפשר בהקדמה שכתבנו בכמה מקומות משם א' קדוש דבמעמד בין הבתרים נתנה הארץ ע"מ השעבוד בארץ לא להם ובמילה נתנה הארץ ע"מ שיקבלו אלהותו ית' והו"ל כשני שטרות היוצאים על שדה א' דאי בעי בהאי גבי ואי בעי בהאי גבי ויען לא יכלו להשתעבד כל ת' שנה דח"ו היו נכנסים ממ"ט ש"ט לשערי הן' ולא היה עוד תקומה לכן קיים שטר המילה ע"מ שיקבלו אלהותו ולא יהיה שעבוד זהו תורף ההקדמה בקיצור וז"ש אנכי ה' אלהיך ואתם מחויבים לקבל אלהותי בשטר המילה ונ"ט אשר הוצאתיך מארץ מצרים ע"מ כן פדיתיך כמשז"ל כלומר דנתבטל שטר בין הבתרים. ותפסתם שטר המילה לקבל אלהותי וא"כ לא יהיה לך אלהים אחרים וכו'. לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא כי זהו מכלל קבלת אלהותו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שנזדעזע העולם והקשו המפרשים למה נזדעזע העולם בלא תשא. והדבר מבואר על פי מ"ש בזהר שהנשבע לשקר גורם שימחק השם אשר על פני תהום שלא יעלה וכל העולם בסכנה שיעלה התהום וישטוף הכל עד שהקב"ה רמיז לחד ממנא וחקיק אתוון כמלקדמין וכו' ע"ש פ' יתרו דף צ"א ע"ב ומשו"ה א"ש דכשאמר לא תשא נזדעזע העולם משום דע"י שבועת שקר העולם בסכנה לחזור לתהו ובהו:
כי לא ינקה וכו' פי' הר' מהר"ש פרימו ז"ל ברמזיו ריש סדר היום למסקנ' דהש"ס פ"ו דשבועות דשאר עבירות נמי ברשעי משפחה ורשעי עלמא מענישין נמי אלא דאיכא הפרש בין דין חמור או קל וכן בשבועה ע"ש באורך בש"ס ההפרש אם כן אם יחטא איש איזה חטא ויענשו על ידי רשעי דורו ושב האיש מרעתו ואותם האחרים לא שתו על לב לשוב הו"א דלא תקובל תשובתו עד אשר ישוב חרון אף ממשפחתו אשר הוא היה בעוכרם או אפשר שהם חזרו והוא לא חזר זהו מדת רחמיו מי"ג מדות ונקה לשבים העון עצמו ואינו מנקה לאותם שאינם שבים אעפ"י שהשב עצמו נמחק ממנו אותו העון של אותו שאינו שב אבל בשבועה אינו מנקה אף לשבים עד שישובו גם משפחתו כיון שהוא כדינו ממש וכו' עיין שם באורך:
ועל פי זה אפשר לפרש מאז"ל בראשית רבה פכ"ב ויצא קין ר' חמא בשם ר"ח בר יצחק יצא שמח וכו' פגע בו אדם הראשון א"ל מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון מטפח על פניו ואמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע וכו' ע"ש ובס' הקטן ראש דוד פרשת במדבר פירשנו בעניותינו מאמר זה ולפי האמור אפשר דאדם הראשון הוא ממשפחתו ולא עשה תשובה וס"ד דאדם הראשון דצריך שישובו כלם להיות התשובה מקובלת כי לא ידע מדת רחמים ונקה לשבים בשאר עבירות ולזה אמר כך היא כחה של תשובה דאף שאני ממשפחתו ולא שבתי יתקבל הוא וזה מדת רחמים א' מי"ג מדות:
אמנם בחילוק שבועה משאר עבירות אפשר לצדד דלעולם אם הנשבע בעצמו שב תשובה שלימה מתקבל וקרינן ביה ונקה שאין לך דבר העומד בפני תשובה. אך אם בני משפחתו שבו והוא לא שב אם הוא בשאר עבירות מנקה לשבים אף שהעובר לא שב אבל אם הוא בשבועה ובני משפחתו שבו לא ינקה כיון דהנשבע לא שב. וז"ש כי לא ינקה ה' את אשר ישא את שמו לא נאמר אשר נשא את שמו אלא ישא להורות דלא עשה תשובה ועומד במרדו ולכן אם שבו בני משפחתו לא ינקה את אשר ישא את לרבות בני משפחתו אף ששבו כל זמן שהוא לא שב. וכי תימא איך מועיל תשובה אף בשאר עבירות דממ"ש כי לא ינקה בשבועה מכלל דבשאר עבירות התשובה מועלת יותר ונקה. וגם בשבועה יש תשובה אלא דבעי שישובו גם ממשפחתו להרב מהר"ש הנז' ולדידי עד שישוב הנשבע וא"כ תשובה מועלת ואיך יתכן תשובה לחוטא לפני ממ"ה הקב"ה. לז"א זכור את יום השבת וכו' ומזה תשכיל כי אתה במדרגת בן להשתמש בשרביטו של מלך דכביכול הכתיב וינח ביום הז' וציוך לנוח כמוהו כביכול א"כ אתה בן ואב שמחל על כבודו כבודו מחול. ולא יעלה על לב אם אביך אוהבך מאד והוא מוחל לך שלא תכבדנו דכבודו מחול לא היא אלא כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך והא ודאי אם אין אתה מכבד הפסדת דהגם כי לענין עונש בני אדם פטור אתה מ"מ הסגולה של מצות כבוד שהיא אורך ימים תפסיד. והא דאמרן שהתשובה מהני ה"ד בעבירות שבין אדם למקום אך לא תרצח דלא יכופר כי אם בדם שופכו. לא תנאף דאין תשובה לבא על אשת איש כמו שאמר בפסקי תוספות דחגיגה. ועוד שאר עבירות שבין אדם לחבירו לא סגי בתשובה עד שיפייסנו. במעשה לא תגנוב. בדיבור לא תענה. במחשבה לא תחמוד דמשעה שחמד בלבו עבר:
זָכוֹר אֶת-יוֹם הַשַּׁבָּת, לְקַדְּשׁוֹ
זכור את יום השבת לקדשו. ר"ת זה אלי רמז דשומר שבת מקיים האלהות שמאמין שהוא ברא העולם. ור"ת את יום השבת לקדשו ששת ימים גימט' אנוש עם הכולל רמז משז"ל השומר שבת אפי' עע"ז כאנוש מוחלים לו. וזה רמז תש"ב אנו"ש תשב אותיות שבת אהניא לאנו"ש אף דעע"ז כאנוש ככתוב באורך במ"א:
ורבינו אפרים ז"ל בביאורו על התורה (כתב יד) כתב את יום השבת לקדשו ר"ת אליה שבזכות שבת תזכו לביאת אליה עכ"ד וכן אמרו בויקרא רבה פ"ג אין ישראל נגאלין עד שישמרו שבת. וכן ראיתי לגורי האר"י זצ"ל שכתבו גאות לבש הוא צירוף גואל שבת דבזכות שבת יבא גואל. וראיתי לרבינו אלעזר מגרמיזא ז"ל בסדרין שכתב שמור את יום השבת לקדשו ר"ת אילה היא מ' וזהו את לרבות אילה ע"כ וע"פ הזהר הקדוש דשמור הוי כנגד מ' י"ל בסגנון זה שמור והוא בחינת אילה. ובפסוק זכור את יום השבת לקדשו דזכור בחי' דכורא י"ל כמו שאמר הרב רבינו מהר"א הנז' ודוק הטב ואין להאריך והי"ע:
במדבר רבה פ"ב
אמרו במדבר רבה פ"ב. הביאני אל בית היין למרתף גדול של יין זה סיני ולמדנו משה תורה שנדרשת מ"ט פנים ודג"לו עלי אהבה עכ"ל אפשר לומר במ"ש הריטב"א בחידושיו פ"ק דערובין גבי מ"ש שם בש"ס אלו ואלו דברי אלהים חיים והלכה כבית הלל ואינו מובן איך יתכן לומר על שתי סברות חלוקות ונגדיות אלו ואלו דברי אלהים חיים וכבר חתרו המפרשים להשיב ולא יכולו כי אם בדוחקים. אמנם רבני צרפת השיבו דודאי הדברים כפשוטן וה' הראה אל משה פנים מ"ט טהור והראהו מ"ט שאינו טהור ועל זה טען משה רבינו ע"ה הלכה כדברי מי וא"ל הלכה מסורה ביד חכמי הדור עכ"ד וז"ש הביאני אל בית היין לסיני ודג"לו שיש מ"ט פנים כמנין ודג"לו. עלי אהבה כי עתה יאהבני אישי שההלכה מסורה ביד חכמי הדור מאהבתו וחמלתו:
ועוד יראה בהקדמה שוגר"ת ומשוג"רת דהמלאכים היו רוצים ליקח התורה משום דינא דבר מצרא ותו אתו עלה מטעם עני המהפך בחררה ונטלה אחר נקרא רשע. והנה לטענה ראשונה כתבו ז"ל דאינה טענה שכתוב בס' אסיפת זקנים דבבן לא שייך מילתא דבר מצרא וישראל נקראו בנים למקום. וטענה ב' דהו"ל עני המהפך הרי כתבו מהרש"ל סי' ל"ו ומהר"ם אלשיך סי' ס"ז דאם בעל החררה מעצמו נתן לשני יכול השני לקבל ואין לראשון שום טענה אין אומר ואין דברים. והנה נודע דדגלי השבטים היו רומזים כביכול מעין דוגמא של מעלה ומזה נתפרסם שיש לנו דין בנים ואנו משתמשים בשרביטו של מלך דהוא אבינו כמו שאמר בספר הקטן ראש דוד פ' במדבר. וז"ש הביאני הקב"ה בחסדו אל בית היין זה סיני וכיון שהוא מעצמו הביאני אין שום טענה למה"ש מדין עני המהפך כי בעל התורה משכני מעצמו והביאני אל בית היין. וכי תימא אכתי איכא משום דינא דבר מצרא לז"א ודגלו עלי אהבה אנחנו יש לנו דין בנים משו"ה ציונו בדגלים באהבתו ובחמלתו ולגבי בן ליכא דינא דבר מצרא:
ואפשר לרמוז מ"ש בזהר הקדוש והרב הקדוש האר"י זצ"ל דהתורה הקדושה שיש לנו היא מבחי' בריאה ולכך התחילה בב' כי א' אצילות וב' בריאה ואימא מקננא בכרסי' וכתב מהרח"ו ז"ל (בכתב יד) דלכך ל"ב אלהים במעשה בראשית שהם בבינה נגד לב נתיבות חכמה שהם ל"ב הויות באבא וזה רמז הביאני אל בית בריאה והוא מלבוש לאצילות וז"ש בית היין כי היין רמז אל אצילות וזהו בית היין מלבוש ליין וסופי תיבות ודגלו עלי אהבה גימט' כ"א שהוא מספר אהי"ה הרומז בבינה כידוע:
ואם תסתכל עיניך תראינה כי ר"ת הביאני אל בית היין הוא אהבה רמז שהתורה מראה אהבה ברמז גדול ולכן בא בר"ת כמשל הסבא קדישא מבת מלך וכו' ע"ש באורך ולכן צריך לטרוח הרבה וללון בעמקה של הלכה וזהו הרמז שסופי תיבות תלין להיות משביע עצמו מדברי תורה ולן בעומקה של הלכה:
ואי בעית אימא ר"ת אהבה כי הן בעון חולל"נו והיה איבה בעצת הנחש ומעמד הר סיני לקבל התורה היה לתקן עולם ומאיבה יהיה אהבה כמו שהאריך בזה עיר וקדיש הרב המקובל מהר"ן שפירא בעל מצת שמורים ז"ל בדרשותיו (כתב יד) וכתבנו דבריו במקום אחר באורך בס"ד וזה רמז הביאני אל בית היין זה סיני לבטל איבה ולעורר אהבה:
ויתכן כי בא בר"ת אהבה וסופי תיבות תלין בו תרמוז מ"ש הרב הגדול מהר"י מטראני שכל העה"ז אנו עם ה' כדין ארוסין ובית המקדש היה בחצר דידה. ולעת"ל יהיו נשואין והיתה ירושלים ובית המקדש ב"ב חצר דידיה כמש"ה ושמתי כדכד וכו' וכל גבולך לאבני חפץ ובהמ"ק מעשה ידי יוצר כביכול על כן בא דברו הביאני אל בית היין שהוא מעמד ה"ס ואז הוא אהבה לבד כמשפט לאוהבי חתן וכלה. ובסוף יהיו נשואין ועל כן בא בסופי תיבות תלין כי זה יהיה בסוף כמדובר:
וכלפי טענת המלאכים שהיו רוצים לזכות בתורה כתבו המפרשים דודאי המלאכים חפצם לזכות בתורה בחלק הסוד כי חלק הפשט לא שייך בהו. ומשו"ה אין טענתם טענה כי ישראל שייכי בפשט ובסוד ודינא הוא דאם המוכר אית ליה טיבותא בלוקח טפי מהמצרן תנתק ותמוש טענה דב"מ. והנה היין הוא רומז לסוד התורה יינא דמנטר' והפשט הוא בית היין שהיין גנוז בתוכו וז"ש הביאני אל בית היין דהיינו הפשט. ועי"ז ודגלו עלי אהבה לאפוקי מה"ש דלא זכו כי לא שייכי אל בית היין בפשטי התורה:
וטמון באש דת מטמין ברמז אשר כביכול ברוב ענותנותו אמר כי ראיתי בבניו לי מלך ופירשו (כתב יד) עלי מלך במ"ש הרב כלי יקר ובזה פירש מהרח"א האחרון מה מצאו אבותיכם בי עול כי רחקו מעלי שלא רצו בי אף שאני אמרתי עלי מלך כביכול עכ"ד וזה רמז ודגלו עלי שאמר עלי מלך מצד אהבה רבה:
וכבר נודע דע"י הענוה נעשה מרכבה לשכינה וה' עמו ולא יבא לידי חטא ומאיר עיניו ומכוין לאמיתה של תורה כמו שביארנו בעניותנו בכמה דוכתי וז"ש הביאני אל בית היין מרתף גדול זה סיני כמו שאמר ריש במדבר רבה והיינו סיני שהוא שפל על ידי משה רבינו ע"ה עניו וז"ש הביאני המלך חדריו בעומקא דדינא ועמק הלכה וזה שנסתכלתי אל בית היין זה סיני ומשם למדתי הענוה והביאני לכוין האמת ודגלו עלי אהבה שמצילני מן החטא ואכוין אל האמת:
והרב מהר"ח כהן פירש דמ"ש ע' פנים לתורה היינו לפרש כל הפרשה. אך לפרש פסוק כלו או מקצתו או ר"ת וסופי תיבות וכיוצא אין קץ. וז"ש הביאני אל בית היין יין גימט' ע' דהיינו ע' פנים לתורה. ודגלו ודילוגו כמשז"ל דהיינו קצת פסוק או ר"ת שמדלג ומצרף אות מכל תיבה עלי אהבה דורש ורומז מאהבת התורה דכלא בה:
ורמז ר"ת ודגלו עלי אהבה גימט' עז שהתורה נקראת עז ולא ניתנה אלא לישראל שהם עז שבאומות ויכולים לקבלה ולא תימא שהוא לגריעותא אלא הוא אהבה שהוא בחסדיו נתן בנו כח ויכולת לקבל התורה הקדושה אש דת:
ומן האמור לעיל לפי קצת הקדמו' נבא להבין מאמרם ז"ל בילקוט חבקוק (ועיין ויקרא רבא פי"ג) ארשב"י מדד הקב"ה את כל האומות ולא מצא אומה שהיתה ראויה לקבל התורה אלא ישראל מדד הקב"ה את כל הדורות ולא מצא דור שיהיה ראוי לקבל התורה אלא דור המדבר. מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה. מדד הקב"ה את כל העיירות ולא מצא עיר שראויה שיבנה בית המקדש בה אלא ירושלם. מדד הקב"ה את כל ההרים ולא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני. מדד הקב"ה בכל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל עכ"ל וכל חלוקות אלו צריכות ביאור:
ואפשר לפרש דמ"ש לא מצא אומה ראויה לקבל התורה אלא ישראל הטעם כי התורה אש וצריך כח לקבלה וישראל עז שבאומות כמו שאמר בסמוך משמא דגמרא פ' אין צדין והם דוקא יכולים לקבלה והשתא אתי שפיר מ"ש דמדד כל האומות ולא מצא אומה ראויה לקבל התורה אלא ישראל:
ומ"ש מדד כל הדורות וכו' אלא דור המדבר אפשר במ"ש רבינו האר"י זצ"ל שנשמת כל אותו הדור מהדעת מבחינת משה רבינו ע"ה והוא בחינה עליונה דור המדבר. ולכן נקרא דור דעה. ומשו"ה הם ראוים לקבל התורה היא הדעת:
ונבא לחלוקת מדד כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה. אפשר בהא דתנן פ"ג דע"ז אין לך כל הר וגבעה שלא עבדו שם ע"ז והקשו התוס' משם הירושלמי דאיך נבנה בית הבחירה על גבי הר ותירצו ע"פ נביא. והרב מהר"א רוזאניס ז"ל האחרון תירץ שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דכאשר ברא אבן השתיה כביכול התפלל עליה יה"ר שיכבשו רחמי וכו' ואמרו בזהר הקדוש דכל מקום ששרתה קדושה אין רשות לסט"א לבא שם וא"כ כיון דבעת בריאת העולם (כתב יד) התפלל על אבן שתיה היא קדושת עולם ואין סט"א יכולה לבא שם וכמו שאמר בעניותינו משם הרב הנזכר בכמה דוכתי והיינו דקאמר במאמרין דמדד הקב"ה כל ההרים ולא מצא הר שראוי שתשרה שכינה אלא הר המוריה כי כל ההרים אשר במעד"ר יעד"רון ועבדו בהם ע"ז ונפסלו לגבוה וכמו שאמר במגילה דאמר הקב"ה לתבור וכרמל דהם בעלי מומין וכו'. אבל הר המוריה אין רשות לסט"א שם וכדבר האמור:
ולהבין חלוקת מדד כל העיירות וכו' אלא ירושלים וכו' אפשר כי שם הקדוש של ירושלים יר"ו גימטרי' גבורה שלם שממותק' וראויה לזיווג ולכן אברהם אבינו עליו השלום שהוא חסד קראה ירא"ה. גימט' גבור' ובבחינתו שהוא חסד ממתק' וז"ש ה' יראה ה' רחמים למתק יראה גבורה. ושם בן נח קראה של"ם להמשיך לה מש"ע נהורין. וא"כ זאת העיר ראוי' לבנין בית המקדש שהוא ליחד קבה"ו וז"ש מדד כל הערים ולא מצא עיר שראויה לבנות בה בית המקדש אלא ירושלם:
והרי הוא כמבוא"ר מ"ש מדד כל ההרים ולא מצא שתנתן עליו תורה אלא הר סיני כי עיקר התורה הוא להיות עניו ובזה תתקיים התורה ויכוין אל האמת וזה כל פרי התורה להבינה על בורייה על דבר אמת וזה לא יכון אלא בענוה וגם שהתורה לא תתקיים אלא במי שהוא טהור וכבר כתבו חכמי המוסר דהעונות הם כצואה וכמו שאמר צואת בנות ציון והחוטא הוא מלא צואה הסט"א וכשם שאסור ללמוד במקום שיש צואה כך החוטא אסור ללמוד וזהו אצלי ההדיוט רמז הפ' רחצו הזכו וכו' למדו היטב. ומי שיש לו ענוה כאלו הקריב כל הקרבנות ומתכפרין חטאתיו ויכול ללמוד. והכל הקדמות מרבותינו זכרונם לברכה והמפר' כידוע. ונמצא כי ללמוד תורה צריך להיות עניו מכל הטעמים הנאמרים באמת ויותר מהמה כתבנו בעניותינו בקונטריסנו בס"ד. ומעתה נתבאר באר הטב מ"ש מדד כל ההרים ולא מצא אלא הר סיני שראוי שנתן תורה עליו כי ידוע שהענוה נלמד מסיני. וכן סיני גימטריא ענוה ומשם ילמדו לומדי תורה הענוה שהניח הקב"ה כל ההרים והשרה שכינתו על הר סיני שהוא שפל:
אתאן לסיפא מ"ש מדד הקב"ה את כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל כי כל הארצות חלקם הקב"ה לשרי א"ה. וארץ ישראל נתעלית בחלקו ית'. ולכן בני אל חי העם אשר בחר לו יה והם חלקו ראוי' להיות בארץ שהיא חלקו יתברך. וגם דארץ ישראל היא בחינת מ' ובאי הארץ היו בבחינה העליונה זו דמלכותא קדיש' כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל והשתא א"ש מאי דקאמר דלא מצא ארץ ראויה להנתן לישראל כארץ ישראל:
ובאופן אחר נבאר חלוקות אלו בסגנון קרוב להאמור והיו לאחדים. אימא רישא מדד הקב"ה ולא מצא אומה ראוי' לקבל תורה אלא ישראל. הכונה כי תושב"כ בחינת הקב"ה ותורה שבעל פה היא בחינת שכינתיה כמבואר בזהר הקדוש ובכתבי הקדש לרבינו האר"י זלה"ה וישראל קדושים כתיב בהו בנים אתם לה' אלהיכם פירוש קב"ה ושכינתיה וראוים לקבל תורה שבכתב ותורה שבעל פה הרומזים לקב"ה ושכינתיה. וחדא מגו חדא אתה תשמע דמה"ש יצאו עוררין דהיו רוצים התורה ואתו עלה מדינ' דב"מ וכלפי ישראל לא זכו כי הם בנים ולגבי בן ליכא דינא דב"מ כמו שאמר הראשונים. הלכך לא מצא אומה שהיא ראויה לקבל תורה אלא ישראל:
אמר עוד מדד הדורות וכו' אלא דור המדבר. וה"ט בהקדמ' רבינו האר"י זצ"ל כי כבר נבררה ונצרפה נשמתם על ידי דור המבול ודור הפלגה וסדום ומצריים והם נקיים וזכים ויחן שם ישראל מבוררים וזכים ובמעט קט ובנקל במעמד הר סיני נתקנו ונצרפו צירוף אחר צירוף ובכן לא מצא דור שיהא ראוי לקבל התורה אלא דור המדבר כי לו נאה ולו יאה אימר"א יאי תורה בעידנא למשה היה למנה:
אלך לי אל הר המר כי הוא אמר לא מצא הר שתשרה עליו שכינה אלא הר המוריה אפ' במשז"ל דבעבור אברהם אבינו עליו השלום נברא העולם וזהו שאמר הכתוב אלה תולדות השמים והארץ בהבראם קרי ביה באברהם. ואמרו ז"ל בשיר השירים רבה הר המר זה אברהם מה מר זה מפיח ריחו באש כך אברהם אבינו עליו השלום הושלך לאש באור כשדים והפיח ריחו בתורה ומצות ע"י האש ואפשר דבחר בהר המוריה לכבוד אברהם שנמשל למר ושם היתה העקידה איכו השתא ליעול מ"ר בריש' והן השכינה שורה בהר המוריה:
ודבר הלמד מענינו ועמד על כנו כי לא מצא עיר שראויה לבנות בית המקדש אלא ירושלים והיה טעמו ונימוקו עמו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה כי ירושלים של מטה מכוונת כנגד ירושלים של מעלה. ובא האות כי ירושלם גימט' שערי"ו וז"ש בשעריך ירושלם כעיר שחברה לה למעלה בשמים. ומשו"ה ששם עלו שבטים שבטי יה עדות לישראל. ואפי' בשעת חרבנה כתיב הזאת העיר שיאמרו כלילת יופי שיאמרו לעתיד ובכלל צרה נחמה תבנה ותכונן עיר האלהים סלה כי היא מכוונת לירושלים של מעלה:
ובא ללמד כי לא מצא הר שתנתן עליו תורה אלא הר סיני כי סיני גי' חמשה הויות כנגד ת"ת נהי"ם דבהם רומזים תורה נביאים וכתובים כאשר כתב רבינו האר"י זצ"ל ונמצא ההר הטוב הזה זה סיני ראוי והגון שתנתן עליו התורה לפקוח עינים עורות והיו למאורות כי עי"ן גימט' חמשה הויות כמספר סיני:
ויוסף לקח שמדד כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל והטעם מבואר במה שכתבו גורי האר"י זצ"ל דארץ ישראל היא בחינת רחל מלכותא קדישא ואנחנו בני מלכים בני רחל אמנו נבא אל חדר הורתנו ודוק הטב וא"ש ההי"ב:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
אחר שלוחיה ותימא היאך החזירה והלא כהן היה והגט פוסל בכהונה וי"ל שעל תנאי גרשה:
וישתחו וישק לו וישאלו איש לרעהו לשלום פי' המורה איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה עניו מאד ותימא והרי יתרו נקרא איש שנאמר ויואל משה לשבת את האיש וי"ל שכל אדם נקרא איש אבל גבי משה נכתב איש אצל שמו כדכתיב משה איש האלהים והאיש משה עניו מאד אבל גבי יתרו לא כתב איש אצל שמו אלא ויואל משה לשבת את האיש. הגהה. ור' צדקיה בר' אברהם מצא שיתרו לא נקרא איש אלא האיש אבל משה נקרא איש כדכתיב איש האלהים (אח"י עמ"ש הרא"ם והרב כנה"ג בסוף א"ח בלשונות רש"י והרא"ם עיין שם באורך) נבול תבול גם אתה גם העם הזה כתוב בפירושים לרבות אהרן וחור ותימא והרי חור מת כדאמרינן פ' תשא. ושמעתי דל"ג חור אלא כדאמרינן במכילתא גם אתה זה משה גם זה אהרן העם הזה אלו ע' זקנים. ועוד תימא היאך היו יודעים לדון שעדיין לא למדו תורה שהרי ממחרת יה"כ היה זה כי ביה"כ ירד מן ההר וכי באותו יום למד תורה לאהרן וע' זקנים וי"ל דהכל דרש והוא לבדו היה דן ומלמד כמו שנאמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו:
שרי אלפים ושרי מאות כתיב בברייתא נמצאו דייני ישראל שש רבוא וח' אלפים ות"ר ותימא כי שרי אלפים ת' ושרי מאות ששה אלפים שרי חמשים י"ב אלף שרי עשרות ס' אלף ויחסרו מן המנין של ס' רבא כשתסיר כל אלו וי"ל שלא היו השרים ממנין שבטי ישראל מן המנין של ס' רבא אלא משבט לוי ומן הזקנים יותר מששים שנה שלא היו נכללין בס' רבא (עמ"ש הרא"ם):
לא תגע בו יד כי סקל יסקל או ירה יירה לפי פשוטו מאחר שאינכם רשאים להתקרב בהם לא הותר לכם להתקרב וללקחו משם למות אלא ממקום שאתם עומדין תמיתוהו או בסקילה או בחץ:
והר סיני עשן כלו ותימא דהאמרינן בשילהי פ"ק דיומא ה' דברים נאמרו באש של שמים רבוצה כארי ברה כחמה יש בה ממש ואוכלת לחים ויבשים ואינה מעלה עשן י"ל כדי ליראם היה זה העשן:
ועושה חסד לאלפים ובמדת פורענות אומר על רביעים לפי שמדה טובה מרובה על מדת פורענות על אחד ת"ק והקשה ר"ת כי במדה טובה כתיב ורדפו מכם ה' מאה וק' מכם רבבה ירדפו ובמדת פורענות כתיב איכה ירדוף א' אלף הרי מצינו שמדת פורענות מרובה על א' ן' ותירץ ר"ת דהיינו רבותא דבמדה טובה נאמר ונפלו אויביכם לפניכם לחרב ובמדת פורענות המנוסה היא כמו עלה נדף. ותימא עוד היאך אמר נוצר חסד לאלפים והרי אמר שומר הברית לאוהביו ולשומרי מצותיו לאלף דור וי"ל כאן שעושים מאהבה כאן שעושים מיראה לאותם שעושים מיראה לאלף דור לעושים מאהבה לאלפים: [יש להעיר דמדברי רבינו ישעיה נראה דמר ניהו מותיב לה ואיהו מפרק לה ותורה דיליה והרי תלמוד ערוך פ' כשם דף ל"א ע"ש]:
לא תגנוב טועין דמתרגמין לא תיגנוב דהא בגונב נפשות הכתוב מדבר דדבר הלמד מענינו ולא תגנובו מדבר בגונב ממון לפיכך יש לתרגם לא תגנוב נפש:
מזבח אדמה פירש המורה שממלאין חללו אדמה בעת חנייתן ותימה דהכתיב בעת הנסיעה ודשנו את המזבח ואם היו משליכין העפר מה צריך לדישון והנכון מחובר באדמה: ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה המז"ל):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5