——–
וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר.
אלף דויקרא זעירא וכתב הרב כלי יקר אלף מלשון ואאלפך חכמה שהלמדן צריך שיהיה עניו לכך האלף זעירא עכ"ד גם אני בעניותי אבחר דרכו ואפשר לרמוז על סדר הלימוד והלמדן בסגנון זה. הנה מיסוד דורשי רשומות רבותינו זכרונם לברכה והמפרשים נודע דכי כתיב וי"ו בפסוק איכא למדרש התיבה ההיא שני פעמים על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה ויתן לך אלהים יתן ויחזור ויתן וכן יש לדרוש מאי דקמן יקרא ויקרא כי הנה מנהג ישראל להתחיל ללמוד התינוק בפ' זו ויקרא כמו שאמר ברבה פ' צו אמר רבי אסי מפני מה התנוקות מתחילין בת"כ ואין מתחילין בבראשית אלא שהתינוקות טהורים והקרבנות טהורים וכו' ע"ש וכמו שאמר בס' הרוקח סימן רצ"ה ושאר גדולים ושם נתנו טעם. ולפי דרכנו אפשר לומר עוד דבהאי קרא רמוז גדרי ומעלות הלימוד זה יצא ראשונה. רמז יקרא ויקרא דצריך לחזור על לימודו כמה פעמים כמו שאמר הפוך בה והפוך בה דכלא בה. ואף דלומד תדיר קור"א אחר קור"א אל יחזיק טובה לעצמו רק יקבע בלבו דעם כל קריאתו וחזרתו עדין ויקר אינו אלא אקראי ושינ"ת עראי לפי חיובו וגם אלף זעירא רמז אף שהוא חכם מופלג כי כן אותיות אלף הוא פלא יהיה בעיניו כתינוק הקטון יהיה לאלף קורא לאלפין וידע נאמנה כי אפי' אלף שהיא תחילת האותיות לא ידע אנוש ערכה ועומק סתריה וכמו שאמר בזהר הקדוש ולכך היא זעירא כי עדין לא בא עד תכונתה על דרך שכתבו גורי האר"י זצ"ל יוצר אור ובורא חשך דלגבי דידן יצירה אור ובורא חשך ולא אתנו יודע ואין השג יד בבריאה ולו חש"ך ממנו וכן לאיש המופלא הזה עושה פלא עדיין אלפ"א מימיני' זעירא ותקטן לגבי דידיה כי לא עמד בסודה. וגם רמז שיהיה עניו ובכל חשקו וחריצותו לקרות ולשנות יהיה עניו זעיר שם. ואם כה יעשה לחזור על לימודו ויהיה כל עסקו בעיניו מועט ודרך אקראי ויהיה עניו. אז אל משה אין ספק שיזכה לניצוץ משה רבינו ע"ה כמו שאמר גורי האר"י ז"ל דכל חכם אמיתי ועניו יש בו ניצוץ משה רבינו ע"ה והיינו דקאמרי בש"ס משה שפיר קאמר עכ"ד וז"ש אל משה יזכה לניצוץ משה רבינו ע"ה. ובעסקו בתורה יהיה בעיניו כי היה דבר ה' אליו כי כל התורה שמותיו של הקב"ה ושכינה עמו ומאירה עיניו והרי הוא וידבר ה' אליו במה שעוסק בתורה וזהו מאהל מועד לאמר כלומר באמירה במדרש שהוא אהל מועד חשוב כאלו וידבר ה' אליו. ועי"ז שהוא עניו מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות וז"ש אדם כי יקריב מכם נחשב כאלו מכם היה הקרבן קרבן לה' דזבחי אלהים רוח נשברה וגם חשוב מן הבהמה וכו' דהעניו הוי כאלו הקריב כל הקרבנות ולע"א דיש לו דין רבים כמו שאמר אצלנו וכן פירשו המפרשים מ"ש ולא עוד אלא שאין תפלתו נמאסת דהוי כצבור דכתיב הן אל כביר לא ימאס וז"ש תקריבו את קרבנכם לשון רבים וברישא אמר אדם כי יקריב:
עוד יש לרמוז באלף זעירא דמי שהוא ראש א' המיוחד כמו האלף שהיא תחילת ענין ויסוד כל בנין והיא זעירא לרמוז להאיש הנלבב יקטין עצמו. עוד יש לרמוז מאן דאיהו רב איהו זעיר ומאן דאיהו זעיר איהו רב כמו שאמר בזהר פ' חיי שרה שהגידו לרשב"י במתיבתא דלעילא. וזה הרמז אלף מי שמחשיב עצמו ראש ותחילה לכל איהו זעירא דמאן דאיהו רב איהו זעיר ועתה שהיא זעירא היא אלף ראש לכל דמאן דאיהו זעיר איהו רב ואף דבכתיבה איהי זעירא בקריאה אינו ניכר קטנותה והרי היא כאלף רבתי:
ויקרא אל משה וידבר ה' אליו. אפשר לפרש שקרא לנשמה ששמה משה כי כל שם הוא רומז על בחינות הנשמה כפי מדרגתה ואחיזת' ושרשה. והדיבור היה אליו לנשמתו. ויש לצדד אליו לנשמתו וגופו שהיה זך ואחר זמן רב ראיתי לעיר וקדיש הרב הגדול מהר"ם זכות זלה"ה בהגהותיו (כתב יד) על זהר חדש שכתב דשמו היא נשמתו ועמ"ש פ' מטות:
וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה, וְנִסְלַח לוֹ, עַל-אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה, לְאַשְׁמָה בָהּ.
וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה
אפשר לרמוז במשז"ל דלא נזכר אהרן בפ' ויקרא בשביל העגל ואמר משה לפני הקב"ה אפשר בור שנואה ומימיה חביבין חלקת כבוד לעצים בשביל בניה' וכו' ולא תחלוק כבוד לאהרן בשביל בניו והקב"ה קיים דבריו ואמר צו את אהרן גם נודע משז"ל שאהרן היה נוטל העגל ופוחסו בפניהם ומראה להן שאין בו ממש וזה נחשב לו לחטא וא"ל משה רבינו מה עשה לך העם הזה כי הבאת עליו חטאה גדולה דהיו שוגגין ועשית אותם מזידין. גם כ' בעניותנו בס' הקטן ראש דוד במאמר על כל דבר פשע זה אהרן שהכונה דלקדושת אהרן הקב"ה דקדק עם חסידו ונחשב לו הכל פשע. גם ידוע שבקרבן ע"ז עולה קודמת לפי שבאה על המחשבה ומחשבת ע"ז היא כמעשה כדכתיב למען תפוש את ישראל בלבם כמו שאמר פ"ק דקדושין ולכן אף דבשאר קרבנות חטאת קודמת לעולה בקרבן ע"ז עולה קודמת לחטאת שהמחשבה כמעשה משא"כ בשאר חטא דמחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה ולזה חטאת קודמת לעולה. ועפ"ז נבא אל הביאור דבפ' ויקרא דלא נזכר אהרן נתן טעם בסופה ברמז וז"ש וכפר עליו הכהן כלומר הכהן הידוע הוא אהרן יכפר עליו כמו שאמר קח לך עגל לכפר על מעשה העגל ונסלח לו. ולא תסבור שפשע וחטא אהרן קדוש ה' ח"ו אך לפי קדושתו ויקר תפארת גדולת נשמתו כל דבר שהיה עושה נחשב לו פשע וז"ש על אחת מכל אשר יעשה כלומר כל דבר קטון אשר יעשה נחשב לו פשע וזהו לאשמה בה דמילתא זוטרתי לגביה גדולה היא אליו. ומשו"ה לא נזכר שמו בפרשה הזו. וידבר ה' אל משה לאמר בשביל אמירה אחת שא"ל משה חלקת כבוד לעצים וכו' לזה אמר צו את אהרן ואת בניו. וכ"ת מה היה חטאו לאמר בשביל מה שאמר לישראל דאין ממש בעגל ומשו"ה היה הקב"ה בכעס עמו ולא הוזכר בפרשה אבל בעגל עצמו לא חטא שהרי הקריב חטאת קודם לעולה ולא כע"ז דעולה קודמת וכמו שאמר הכתוב קרב אל המזבח ועשה את חטאתך ואת עולתך וז"ש תדע דלא חטא בעגל ח"ו שהרי זאת תורת העולה שהקריב אהרן היא העולה סתמית שבאה אחר חטאת א"כ לא חטא בע"ז רק חטאו באמירה שאמר לישראל כמשז"ל וכמו שרמז פה בתיבת לאמר כמדובר:
ויראה לפרש עוד זאת תורת העולה היא העולה במ"ש המפרשים דאשכחן דר' ישמעאל קרא והטה וכתב על פנקסו כשיבנה בה"מ אקריב חטאת שמנה ואמאי הוצרך לזה ותירצו דהקורא בתורה חשוב כקרבן כלפי חלק גבוה אבל חלק הכהנים אינו מועיל הקריאה ולכן צריך להקריב בפועל בעבור חלק הכהנים ועוד תירצו כי הן אמת שהקורא בתורת הקרבנות כאלו הקריב אך אינו נחשב כאלו הקריב מן המובחר וחלב מריאים זהו תורף דבריהם. ונפקא מינה בין שני התירוצים לעולה דכולה כליל דלתירוץ הראשון הקורא בתורת עולה הוא חשוב ממש כאלו הקריב בפועל דכיון דליכא בה חלק כהנים א"כ הקריאה עולה לחלק גבוה ואין צריכים להקריב בפועל. אבל לתירוץ שני עולה ושאר קרבנות שוו בשעוריהן דלא חשיב שהקריב מן המובחר. וז"ש תורת העולה שהעוסק בתורת עול' כמקריב עולה כמשז"ל ולא תימא שאינה מן המובחר אלא היא העולה ממש כמקריב בפועל שעיקר התירוץ הוא דבשאר קרבנות חלקם של כהנים אכתי פש גביה וא"כ עולה דכולה לגבוה סלקא הקריאה עולה ממש כמקריב עולה בפועל היא העולה כמות זה כן מות זה:
ובזה אפשר לפרש פסוק זאת התורה לעולה למנחה ולחטאת וכו' ונקדים דהטור כתב דיקרא פרשת עולה ואח"כ פרשת חטאת והקשה הרב מגן אברהם סימן א' דהי"ל לקרות פ' חטאת קודם דחטאת קודמת לעולה ובס' מחנה ראובן דף מ"ה תירץ על פי תירוץ הנז' דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים ובקריאת פ' הקרבן חסר חלק הכהנים ולפי זה עולה מכפרת יותר דלית בה חלק כהנים ולכן בקריאה עולה קודמת שבקריאת פ' עולה מתכפר יותר ע"ש וז"ש זאת התורה כלומר אם תקרא בתורת הקרבנות אז העולה קודמת (שמכפרת הלימוד הרבה) [שבלימוד מתכפר יותר בעולה] דאין בה חלק לכהנים ולכן הסדר הוא עולה קודם וז"ש לעולה למנחה לחטאת וכו' דבלימוד יקרא עולה תחילה כאמור. [וחזה הוית בספר צמח דוד שבא לידינו מקרוב והוא להרב הגדול מהר"ר יוסף דוד זלה"ה פ' ויקרא דף רי"ג שפירש משז"ל העוסק בתורה אין צריך עולה וכו' דהכונה אין צריך עולה וכו' לכשיבנה בית המקדש ורבי ישמעאל מדת חסידות הוא ע"ש באורך וק"ק דהאמרינן ביומא דף פ' ע"א א"ר אלעזר האוכל חלב בזמן הזה צריך שיכתוב לו שיעור ופירש"י שמא יבנה בה"מ בימיו ויתחדש ב"ד ותתחדש הלכה וכו' ע"ש הרי דאמרו דצריך שיכתיב לו שיעור ומדברי הרב הנז' יראה הרואה דאף שיבנה בה"מ בימיו אין צריך דכבר נתכפר לו בתורה שקרא פ' חטאת, ומדברי רש"י שכתב שמא יבנה בה"מ בימיו וכו' נראה דאם מת פקע חיובו ולתחיית המתים פנים חדשות באו לכאן. אך מדברי רבינו האר"י זצ"ל מוכח בכמה דוכתי דאף אם מת צריך לתקן כל אשר חטא בגלגולים אחרים כנודע:]
בקרבן עולה ויורד שאלני נכבד אחד דכתיב ואם לא תשיג ידו יקריב שתי תורים אחד חטאת ואחד עולה מה טעם הצריך לעני עולה והלא חטאת הוא חייב שכן העשיר מביא כשבה או שעירה ולעני תיסגי בתור אחד לחטאת ותו לא. והשבתי לו דע כי אין בקרבנות טעם מספיק לפי קצורנו ולפי פשטן של דברים כי גם את הכל עלה בכב"ש כבשי דרחמנא ומסתרים שמו ואמור רבנן בנותן טעם לפי הפשט מן הבא בידם למען דעת כל עמי הארץ והן בעון חכמי הדור כעמא דארעא מי יתן והיה ידעון רצון הפשט האמיתי ודבר ה' היה יקר וכל רז אנס להו זולתי השרידים אשר ה' קורא. ומ"מ להוציאך חלק אי אפשר ויראה במה שאמרו ז"ל דהעשיר הוא קרוב לחטוא וכמו שפירשו בזהר הקדוש אשר נשיא יחטא דבכלם כתיב אם ובנשיא כתיב אשר דודאי הוא חוטא וא"כ יש צד זכות לעשיר דהטבע מחייב שיחטא. כל קבל דנא העני לב נשבר ורוח נמוכה הוא רחוק מהחטא וכשיחטא יש צד להחמיר בחטאתו על דרך שאמרו דל גאה אין הדעת סובלו אמטו להכי אם דל הוא ולא תשיג ידו ריבה בקרבנו אחד לחטאת ואחד לעולה להורות שחטאו קשה יותר מהעשיר. ומצינו בכהן משיח שלא הזכיר בקרבנו כל הקרב ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לפי שהוא אהוב ומיעט בסרחונו. ודכוותא להפך כשחטאתו הוא יותר קשה ריבה בקרבנו כולי האי ואולי יהיה לו כפרה ולעורר לבו שלא ישוב לכסלה ויזהר ויזדרז להתרחק מן החטא:
ועוד אפשר כי העני ראשית הגש להקריב קרבנו לבו הלך חשכים ומהרהר ואומר אלו היה לי הייתי מקריב שעירה או כשבה ויהרהר בלבו על מה עשה ה' ככה יחל"ש עני בעוניו ולרש אין כל היד ה' תקצר שאהיה עשיר כאחרים ומה חטאתי הלא בצל אל הייתי יותר מעשירי עם יחד עשירים שאננו ומבטלים מעבודתם עבודת ה' וכל כי הני מילי דברים שבלב אש תוקד כלפי מעלה חס ושלום על כן בא האלהים החפץ לזכות בריותיו וציוה שיביא עולה לכפר על הרהורי לבו על דלותו כי זאת העולה לכפר על הנמשך מהקרבת חטאתו הרהורי דברים נוסף על עיקר חטאו ודיבר הכתוב בהוה. ואף אם המצא עני ונכה רוח וחרד על דברו ולבו לב טהור. מ"מ הדבר סתום ואין אתנו יודע מחשבות אדם לכן מילתא פסיקתא גזר שכל דל יביא עולה וחטאת. ובדלי דלות הגם דשכיח יותר ויותר בסד"ר רע"ם להתרעם עלי דלותו. מ"מ לפי קושי עונייו לא יחשוב ה' לו עון על דברים שבלבו רש ונקל"ה קלוי באש צר"ה דעניותא:
וגם אני שמעתי באומרים בנותן טעם כי דל חלקו יקריב קרבנו עולה וחטאת דכיון דחטאת העוף אין למזבח אלא דמה ציוה ה' שיקריב עולה אלו דבריהם. ויש להרחיב טעם זה במשז"ל בעולת העוף שהיה קרב נוצתה שהוא ריח רע כדי שיהא המזבח שבע ומהודר בקרבן העני. והכי נמי אפשר לומר להפך ממש"ל כי להודיע חיבת העני כי הוא חלקו יתברך ומאנין תבירין דיליה וכתיב אני את דכא ושפל רוח לכן לפרסם חיבתו של עני כי הוא חלקו יתברך כי הגם שחטא הנה הוא נאחז בסבך העניות וכתיב יחלץ עוני בעונייו מדינה של גהינם לכן ציוה שיקריב עולה וכולה לגבוה סלקא וגם הנוצה לרמוז כי ריח רע שלו הוא ריח ניחח ואין דבר חוצץ בינו לשמים כביכול:
וקרוב להאמור אפשר לומר דשמא יחשוב העני דאין חטאתו חשוב כחטאת העשיר כי שיח ושיג לו לתת השעי"רה או כשב"ה לדבר ואחשיביה רחמנא לא כן הדל בדלותו בהגיע תור לחטאת ונמצא דמו אין חשוב בעיניו הד"ם כי יקריב ולא יהיה לו כפרה גמורה לזה ציוה ה' להקריב תור לעולה ויקריבו נוצתה עמה ויהיה נחת רוח לעני ומשם יבחין העני כי תו"ר האדם המע"לה גם ריח הנוצה מופת חותך כי רוצה ה' בקרבנו ונסלח לו. ועיין בריש פ' מחוסרי כפרה שאמרו לא מצינו חובה פחות משתי תורים. ואחר זמן רב בא לידי ס' פענח רזא וראיתי שחקר חקירה זו ותירץ התירוץ הנזכר כדי שיהיה למזבח גם כן שאם יהיה חטאת לא יהיה למזבח ואם יהיה עולה לא יהיה לכהנים ע"ש ובודאי דעולה לבד לא אפשר דצריך חטאת על חטא:
אָשָׁם, הוּא: אָשֹׁם אָשַׁם, לַיהוָה
עין רואה דלכאורה כל זה יתר ח"ו דכבר כתיב ונסלח לו והא תו למה לי וגם הכפל אינו מובן על שלישים. ואפשר במאי דקי"ל דאשם תלוי מבפר אם לא נודע לו שודאי חטא אך אם אחר שהקריב את אשמו אשם תלוי נתברר לו חטאו שודאי חטא לא נתכפר באשם תלוי וכפרתו תלויה עד שיקריב חטאת וז"ש ונסלח לו דאשם זה מכפר על הספק. אך אשם הוא כלומר אם אח"ך נתברר דאשם הוא דודאי חטא לא יעשה כלום בקרבן אשם תלוי ועדיין אשם אשם לה' וכפרה בעי:
או אפשר במה שפסק הרמב"ם דאשם תלוי בעינן הוקבע איסורא. וכתבנו במקום אחר דהוכרח הר"מ לפסוק כמ"ד דבעינן הוקבע משום דהוא סבר דספיקא דאוריתא לחומרא מדבריהם וא"כ מוכרח דאשם תלוי חייביה רחמנא מטעם איקבע איסורא וז"ש אשם הוא דע דאשם תלוי הוא דוקא היכא דהוקבע איסורא והוא אומרו אשם הוא אז אשם אשם לה' מדאוריתא דאם לא הוקבע איסורו אין החומרא לה' מדאוריתא רק מדבריהם וכדעת הרמב"ם. א"נ במ"ש הרמב"ם שם פ"ח דשגגות דאם אחר אכל החתיכה האחרת שניהם מביאין אשם תלוי ז"ש אשם הוא דיש שם איסור. אז דינא אשם אשם בתרי גברי לחייב השנים שאכלו כל אחד חתיכה אחת משתיהם:
או ירמוז מ"ש הרמב"ם דכשם שהידיעות מחלקות לחטאות כך מחלקות לאשמות ז"ש אשם הוא דכשיודע לו אז אשם אשם כל ידיעה מחלקת וחייב קרבן:
ואפשר לומר רמז תוכחת מוסר במ"ש הרב עוללות אפרים בפ' כי עונותי עברו ראשי כמש"א כבד יכבדו ממני דרוב חטאות הצבור והיחיד על עסקי ממון שמלות אכילה ר"ת מש"א וכו' ע"ש וזהו הרמז אשם הוא ר"ת אכילה שמלות ממון דאם האדם הולך אחר הני תלתא אשם אשם לה' והן הן שלשה פשעי ישראל. ואפשר עוד לרמוז אשם ר"ת אכילה שבועות מעור דהן הן היו לבני ישראל לאשמה וצריך זרוז ביותר להנצל וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים:
וְהוֹצִיא אֶת-הַפָּר, אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׂרַף אֹתוֹ, כַּאֲשֶׁר שָׂרַף אֵת הַפָּר הָרִאשׁוֹן: חַטַּאת הַקָּהָל, הוּא.
אֲשֶׁר נָשִׂיא, יֶחֱטָא; וְעָשָׂה אַחַת מִכָּל-מִצְו?ֹת יְהוָה אֱלֹהָיו אֲשֶׁר לֹא-תֵעָשֶׂינָה, בִּשְׁגָגָה–וְאָשֵׁם
חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא. אפשר במשז"ל אי רישא דעמא זכאה כל עמא זכאין וז"ש חטאת הקהל אם ראה תראה אשמת קהילה זה מופת אשר נשיא יחטא ורישא לאו זכאה דאי הוא זכאה גם קהלו היו צדיקים. או אפשר קרוב לזה במשז"ל פרנס לפי הדור וז"ש חטאת הקהל הוא אשר נשיא יחטא כי חטאת הצבור הן הנה היו גרמא אשר לפיהן ישיב פרנס כמוהו כמוהם אשר נשיא יחטא או אפשר במ"ש כי ה' במשפט יבא על זקני עמו ושריו על זקנים שלא מיחו בשרים שהגדול נתפס בעון הדור וז"ש חטאת הקהל וחטאתם חשוב כאלו אשר נשיא יחטא והוא נתפס עליהם רחמנא ליצלן:
וְסָמַךְ יָדוֹ, עַל רֹאשׁ הָעֹלָה; וְנִרְצָה לוֹ, לְכַפֵּר עָלָיו.
כתב הרב כלי יקר ידו אחת במשמע ובשעיר המשתלח כתיב וסמך אהרן את שתי ידיו והרמב"ן פירש דגם סמיכות העולה בשתי ידים ומה אעשה כי ידו אחת במשמע והקרוב אלי וכו' על כן בעולה הבאה על הרהור הלב די בסמיכת יד אחת וכו' עכ"ל ואשתמיטיתיה הא דתנן במנחות דף צ"ב על הראש בשתי ידים ואמרו התם בש"ס בכל מקום שנאמר ידו בסמיכה דבהמה בשתי ידים מדכתיב וסמך אהרן את שתי ידיו דכתיב ידו וכתב שתי:
מדרש רבה ריש פ' צו חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם שהגפן והזית אינם נדלקים במערכה וכו'. ואפשר לומר במ"ש הרב החסיד מר זקנינו בס' חסד לאברהם דף ל"ט ע"ד עין יעקב נהר ז"ך דבחטא אדם הראשון נפגם הכל. ובזמן שבית המקדש קיים האדם נתקן ע"י הוידוי והבהמה ע"י הקרבן עצמו והצומח על ידי עצי המערכה והמנחות והנסכים והדומם על ידי המלח עכ"ל ובזה אפשר לתת טעם למה ששנינו בתמיד באלו רגילים במורביות של תאנה כי עץ הדעת למ"ד היה תאנה וא"כ היה פגם גדול בתאנה ולכך רגילי במורביות תאנה וכפעם בפעם מעצים אחרים. וגפן וזית היו נתקנים בנסכים שקרבים על המזבח וז"ש חלקת כבוד לעצים בשביל בניהם שהם נתקנים על ידם הגפן והזית ביוצא מהם וריח נור לא עדת בהון וכן אהרן יתוקן על ידי בניו דברא מזכה אבא:
צַו אֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו לֵאמֹר, זֹאת תּוֹרַת הָעֹלָה: הִוא הָעֹלָה עַל מוֹקְדָה עַל-הַמִּזְבֵּחַ כָּל-הַלַּיְלָה, עַד-הַבֹּקֶר, וְאֵשׁ הַמִּזְבֵּחַ, תּוּקַד בּוֹ.
זאת תורת העולה וכו'. אמרו במדרש רבא נימוס היה וקלוסין הוא שכל המתגאה נדון באש. ואפשר לפרש הכתוב באופן זה כי ידוע דהגאוה באה מיסוד האש וכמו שאמר הרב הקדוש מהרח"ו ז"ל בשערי קדושה. וידוע דהקטיגור הנברא מהעבירה הוא עצמו תובע דין ומקטרג תדיר עד שנגזר הדין והוא עצמו עושה גזרת הדין כמש"ה ותמוגגנו ביד עונינו וכמשז"ל וז"ש זאת תורת כלומר נימוס העולה הגאוה שהאדם מתעלה בגאותו היא העולה על מוקדה כלומר הגאוה עצמה היא שורפתו על מוקדה כלומר הקטיגור הנברא מעון הגאוה הוא עצמו יפרע ממנו ועיין מ"ש בעניותי בקונטרס כסא דוד דרוש י"ד בסייעתא דשמיא:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
מנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני זלה"ה. ויקרא אל משה פירש המורה יכול ישמעו לקול הקריאה ת"ל קול לו קול אליו בהלכה קמיתא דיומא מוכיח שהיו שומעין לקול הקריאה דהכי אמרינן התם ויקרא אל משה וכי כל ישראל עומדין ולא בא הכתוב אלא לחלוק כבוד למשה מתיבי קול לו קול אליו משה שמע וכל ישראל לא שומעין ל"ק הא בסיני הא באהל מועד ואב"א ל"ק הא בקריאה הא בדיבור פירוש דיבור לא שמעו קריאה שמעו:
אשם הוא פירש המורה אשם להביא איל שפחה חרופה שיהיה איל בן שתי שנים הכתיב בשפחה איל סתם וסתם איל בן שנתים דבן שנה נקרא כבש י"ל דאשם אצטריך שני סלעים כדנפקא לן מאשם מעילות דוי"ו מוסיף על ענין ראשון וילמד מעליון כדאיתא פ' איזהו מקומן. ע"כ מנימוקי רי"ד ז"ל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5