——–
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה
שמעתי אומרים במ"ש בש"ס פ' ר' עקיבא בפ' ויתנצלו בני ישראל את עדים ומשה יקח את האהל שכל עדיי ישראל אשר נסתלקו זכה משה ונטלם וז"ש ומשה יקח את האהל לשון אור שלקח כל האורות מעדיי ישראל. ואמרו המקובלים דמשה בענותנותו לא רצה ליקחם לו לגמרי רק שמורים לישראל ובכל שבת מחזירין אותם לישראל והן הן נשמות יתירות לישראל וע"ז אנו אומרים ישמח משה במתנת חלקו כי אינו רוצה ליהנות מאחרים עכ"ד וז"ש ויקהל משה את כל עדת בני ישראל לשון עדי כי משה קבץ כל עדיי ישראל כמו שאמר ומשה יקח. אמנם נהג טובת עין ואמר לישראל וינחם אותם כי יש להם תקוה שיחזרו להם עדיים ע"י שמירת שבת ז"ש אלה הדברים וכו' וביום השביעי יהיה לכם קדש ותזכו בעדייכם וק"ל:
ואפשר לפרש יהיה לכם קדש שבת שבתון במ"ש סוף פ' תשא בקונטריס זה דיש הפרש רב בזמן שמירת שבת בין שוכני מזרח למערב וכיוצא וגם רובם אין זמנם בזמן ששובתים בשמים שהוא כפי זמן ג"ע הארץ שהוא תחת קו השוה וכתב הרדב"ז בתשובות החדשות סי' ע"ו דנמסרה שבת לכל א' מישראל כפי מקום ישיבתו עיין שם באורך וז"ש יהיה לכם קדש שהשבת מסורה לכם ואין לך אלא מקומך ושעתך וז"ש שבת מורה על השבת העיקרי בשמים ממעל שבתון הוא שבת קטן ע"ד איש אישון והוא שבת כפי המקום שעומד בו לה' אף שבתון שאינו זמן שבת עיקרי בשמים שיהיה כמה שעות שהם חול מ"מ הוא לה' כמו שאמר הרב פרשת דרכים דף נ"ד משם הרב מהר"ד זרחיה גוטה ז"ל שז"ש מעולם לא זזה שכינה מישראל אף בשבתות של חול ע"ש וז"ש שבת עיקרי וגם שבתון קטן לה' כל העושה בו בשבת בפי מקומו שהוא שבתון יומת. לא תבערו אש בכל מושבותכם כל אחד כפי מושב שלו מוזהר ודוק:
וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה, אֶת-כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל–וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם: אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם.
אפשר במה שנתבאר אצלנו במשנת על ג' דברים העולם עומד על הדין ועל האמת ועל השלום ופירשנו בעניותנו דע"י ג' אלה תשרה שכינה על הדין דכתיב בקרב אלהים ישפוט ונעשה שותף להקב"ה כביכול ועל האמת כי היא נקראת אמונה ועל השלום דלא תשרה אלא כשהם באחדות כמשז"ל והוא בא' אחד לא נאמר אלא באחד דאין השכינה שורה אלא כשהם באחדות וכמו שאמר הרב החסיד בס' חרדים ועז"א על ג' דברים העולם עומד כי עיקר גדול השראת שכינה ובמו"טב תלתא שכינה קדמא ואתיא. וזה פועל אדם השלם מבחר המין משה רבינו ע"ה דזה היה מחרת יה"כ כמו שפירש רש"י וגם בפ' יתרו פירש"י ויהי ממחרת וישב משה לשפוט את העם ממחרת יה"כ כי ברדתו מן השמים סליחה הוא דעביד ביום הכפורים נתן דעתו על ג' אלה משפט אמת שלום להשרות שכינה בישראל ביום הזה שהם מנוקים ונסלח להם ועת הזמיר הגיע לגרום השראת שכינה על ישראל. הא דרישא זה שבתו לכסא שופט צדק ומבקש לאמי"תו ובהכי הא תרתי משפט אמת כחדא שריין ואל השלשה סמוך ומשלי"ם גדול השלום והיו לאחדים וז"ש ויקהל משה כלומר כי אספן וכנסן ודיבר על לבם לב ולב שיהי' אחדות ביניהם שלום על ישראל:
לֹא-תְבַעֲרוּ אֵשׁ, בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם, בְּיוֹם, הַשַּׁבָּת.
פירש"י יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת וי"א לחלק יצאת וביבמות דף ו' פירש"י לחלק שלא תאמר אינו חייב סקילה עד שיחלל שבת בכל מלאכות לכך יצאת הבערה לחלק מה הבערה שהיא מיוחדת וחייב עליה כרת וסקילה בפ"ע אף כל וכו' והרא"ם בסדרין האריך בזה ובסוף דבריו כתב וז"ל וא"ת מנ"ל לר"י ור"נ לו' דקרא דלא תבערו וכו' הא אצטריך פ"ק דיבמות וסנהדרין מושבות דכתב רחמנא למה לי וכו' כבר תירצו התוס' דהוה מצי למכתב בלישנא אחריתי ולא הבנתי וכו' ושמא י"ל שכונת' שהיל"ל בכל מושבותיכם בלאו דלא תעשה כל מלאכה וכו' אך קשה דשילהי פ"ק דשבת במאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' עד סוף הלשון ע"ש וראיתי במכתב לאחד קדוש תמה עליו דאשתמיטתיה דברי התוס' פ' אחד דיני ממונות דף ל"ה ע"ב וז"ל וא"ת כוליה לשבת ולב"ד אתא ומנ"ל לר' יוסי וכו' וי"ל מדכתיב לא תבערו ולא כתיב לא תעשו מלאכה בכל מושבותכם דהוה דרשינן ב"ד וההיא דשבת אבל אתה עושה מלאכה במדורת בית המוקד עכ"ל הרי דמה שנסתפק בדברי התוס' וכתב ושמא י"ל הם דברי התוס' עצמם בפירוש וגם בתירוץ זה תירצו התוס' ההיא דמדורת בית המוקד:
והנה שמעתי מקשי' ומטו בה משם הרב מהר"א ברודא זלה"ה לפירש"י דיבמות הנז' דאמאי אצטריך הבערה הא מדכתיב וביום השמיני ימול ואמרו אפי' בשבת ש"מ דעל מלאכה אחת חייב דהא אצטריך למשרי שבת לגבי מילה וכן מקשים מדכתיב במועדו ודרשינן אפי' בשבת אפי' בטומאה ע"כ שמעתי. ולק"מ דאי לאו דכתיב הבערה הוה דרשינן ביום השמיני ובמועדו לדרשא אחרת והשתא דכתיב הבערה לחלק דרשינן להו להני קראי אפי' בשבת. והכי רגילי לשנויי התוס' והראשונים כמה קושיי כנודע. ועוד אפשר דהוה מצינן למי' דאצטריך וביום השבת לומר דאם כבר עשה הל"ח מלאכות ובמילה משלים הל"ט אימא דלא ימול שלא יתחייב שכבר בזה משלים הל"ט מלאכות להכי אתא קרא למשרי שימול בשבת ואינה מצטרפת לאותם שעשה כבר להתחייב. א"נ כי האף אמנם דהוה ס"ד דאינו חייב אלא על כל הל"ט מלאכות פשיטא דאפי' בחדא נמי איכא איסורא דאורייתא ומשו"ה אצטריך למשרי איסורא דאורייתא. א"נ דאתו קראי לחיובא שימול בשבת ויקריב התמיד בשבת ופשוט:
ויָּבֹאוּ, כָּל-אִישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂאוֹ לִבּוֹ; וְכֹל אֲשֶׁר נָדְבָה רוּחוֹ אֹתוֹ, הֵבִיאוּ אֶת-תְּרוּמַת יְהוָה לִמְלֶאכֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּלְכָל-עֲבֹדָתוֹ, וּלְבִגְדֵי, הַקֹּדֶשׁ. וַיָּבֹאוּ הָאֲנָשִׁים, עַל-הַנָּשִׁים; כֹּל נְדִיב לֵב, הֵבִיאוּ חָח וָנֶזֶם וְטַבַּעַת וְכוּמָז כָּל-כְּלִי זָהָב, וְכָל-אִישׁ, אֲשֶׁר הֵנִיף תְּנוּפַת זָהָב לַיהוָה.
הנה עין אדם אמת מרגיש בכפל הכתובים ושינויים. ואפשר לפרש במה שנחלקו הפוסקים אי חשב לתת צדקה מחוייב לתת כקדשים דכתיב כל נדיב לב עולות. או שאני קדשים כמבואר בי"ד סי' רנ"ח וח"מ סי' רי"ב. וכתב הרב פרישה דאף למ"ד דצדקה כקדשים היינו דוקא אם גמר בלבו אך אם חשב ולא גמר בלב אינו חייב וז"ש כל איש אשר נשאו לבו דהיינו שנתעורר לבד ולא גמר וכל אשר נדבה רוחו וגמר בלב הביאו דאף דמי שנתעורר ולא גמר אינו חייב עכ"ז הביאו:
ואומרו ויבואו האנשים על הנשים כל נדיב לב הביאו אפשר במ"ש הרמב"ן והריטב"א בחי' קדושין דף ל"ו דמעיט התם כמה מילי נשים מדכתיב בני ישראל והקשו דהכתיב דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה וכתיב ויבואו האנשים על הנשים ותירצו דנדבה הוא ונשים נודרות דכתיב איש איש ומרבינן גוים וכ"ש נשים עכ"ד וז"ש ויבואו האנשים על הנשים וכי תימא נשים אימעיטו מדכתיב בני ישראל לז"א כל נדיב לב הביאו רמז תירוץ הרמב"ן והריטב"א דהכא נדבה ונשים נודרות. ומאחר דויבואו אנשים על הנשים וגילו דעתייהו דניחא להו לזה כל איש ואשה אשר נדב לבם הביאו דהגם דאין מקבלין מן הנשים אלא דבר מועט כמו שאמר בי"ד סי' רמ"ח הכא שאני דגלו דעתייהו דניחא להו והו"ל ככלך אצל יפות דתרומתו תרומה. וכיון דמה שקבלו מן הנשים היו סיבה האנשים דגלו דעתייהו דניחא להו דאי לא הוה אסור לקבל על כן הכל נקרא על שם הבעלים וז"ש הביאו בני ישראל שהם הבעלים כדאמרינן בני ישראל ולא בנות ישראל ונקרא הכל על שמם ודוק:
אֵלֶּה, הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה, לַעֲשֹׂת אֹתָם. שֵׁשֶׁת יָמִים, תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן, לַיהוָה
אפשר לפרש אלה ר"ל תולדות השמים והארץ כמו שאמר במדרש רבה בפרשתנו על פ' מי ברא אלה. והכונה אלה תולדות השמים והארץ היו על ידי הדברים אשר ציוה ה' לעשות אותם כי בדבר ה' שמים נעשו וז"ש ששת ימים ששת ימי בראשית תעשה מלאכה תעשה מאליה כי הוא אמר ויהי. ומזה תבינו וביום השביעי יהיה לכם קדש שבת שבתון שתי שביתות מדבור ומעשה שהרי הקב"ה כביכול אף שמלאכתו דיבור הכתיב בו מנוחה בשבת לכן גם אתם צריכים לשבות גם מדיבור וזהו שבת שבתון שבת ממעשה ושבתון קטון ע"ד אישון מדיבור. אבל אינם שוים בשעור' כי העושה בו מלאכה במעשה יומת ולא המדבר. ויומתק מ"ש יהיה לכם קדש שבת שבתון כי שבת קדש בחינת אבא מקום השתיקה ומזה נמשך שבת שבתון לשבות מדיבור. וז"ש במדרש דאימא דרשב"י משתעי' סגי וא"ל אימא שתוקי הכונה כי בשבת אימא היא בינה בגילוי ובה חכמה שתיקה וא"ש ההי"ב. לא תבערו אש בכל מושבותכם מושבות ושרשי הנפש באבי"ע כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל דהעשיה עולה ומתקשרים העולמות והע"ה פוגם אף באצילות וז"ש לא תבערו אש בכל מושבותיכם כל בחי' נר"ן הנשרשות כלם אחוזי אבי"ע:
או אפשר לרמוז ויאמר אליהם אלה הכונה עליהם כלומר בשביל ישראל נבראו תולדות השמים והארץ ובזכות התורה וז"ש הדברים אשר ציוה ה' שהם דברי תורה כמשז"ל ברבה. וכמו שאמר בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל:
וְהַמְּלָאכָה, הָיְתָה דַיָּם לְכָל-הַמְּלָאכָה–לַעֲשׂוֹת אֹתָהּ; וְהוֹתֵר.
מסרה. והמלאכה לא ליום ולא ליומים והמלאכה היתה גדולה והמלאכה היתה דים. אפשר לפרש במשז"ל מה ראו נשיאים להקריב בתחילה אלא שנתעצלו במלאכת המשכן שאמרו יתנדבו ישראל בתחילה ומה שחסר נשלים ובשני בקרים הביאו הכל ונשארו הם בלא נדבה והיו הם מצטערים עד שמן השמים הביאו להם העננים אבני שהם וכו' וז"ש והמלאכה לא ליום ולא ליומים כלומר מלאכת הקרבנות לא ליום ולא ליומים ואם כן יקשה מה ראו הנשיאים למהר להתנדב קרבנות לז"א משום שהם סברו דמלאכת המשכן המלאכה היתה גדולה וישראל לא יתנדבו למחצה ואז ישלימו ותהי להפך והמלאכה היתה דיים לעשות אותה והותר ולכן ראו להתנדב בתחילה הקרבנות:
או יאמר במשז"ל דליום הדין שואלים לאדם עסקת בתורה פלפלת בחכמה ואם למד מקרא משנה וכו' עד מעשה מרכבה ושיעור קומה וישתומם האדם כי אף גדולי הדורות הללו לא יגיעו לשליש ולרביע. אמנם כתבו ז"ל דאם האדם עוסק בתורה תדיר במקום שלבו חפץ יצא י"ח וז"ש והמלאכה היתה גדולה מלאכת התורה ארוכה מארץ מדה ורחבה מני ים ומה נעשה כי יקום אל וכי יפקוד מה נשיבנו. לז"א והמלאכה לא ליום ולא ליומים כלומר אם ישקוד על לימודו יום יום ועושה תורתו קבע ולא ליום ולא ליומים כי אם תדיר אז והמלאכה היתה דים ויוצא ידי חובתו:
וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, רְאוּ קָרָא יְהוָה בְּשֵׁם, בְּצַלְאֵל בֶּן-אוּרִי בֶן-חוּר, לְמַטֵּה יְהוּדָה.
תנחומא ילמדנו רבינו עד כמה מטפל בכלאים אפי' הן ק' וכו' עיין שם באורך ויש להבין מה ענין כלאים לכאן. ואפשר במ"ש בתנחומא פ' בראשית דמנחת קין היה פשתן ולכך נצטוינו בכלאים שלא לערב מנחת חוטא עם מנחת זכאי והשתא להורות שנתכפר להם עון העגל נבחר בצלאל שהוא בן בנו של חור הנהרג על ק"ה בעגל ובצלאל היה עיקר עשיית המשכן מנדבת ישראל ואם ח"ו לא נתכפרו לא היה מתערב זרע חור במשכן על דרך שלא יתערב מנחת חוטא וזכאי בכלאים וז"ש שהכלאים אפי' הן ק' בגדים שכל כך חמור הכלאים והכא זרע חור נטפל עמהם ש"מ שנמחל להם העון וזהו שאמר הכתוב ראו קרא ה' בשם בצלאל כלומר הביטו וראו בעין השכל אשר קרא ה' בשם בצלאל בן אורי בן חור והתבוננו כי זה אות לטובה שנמחל לכם עון העגל ועון חור והוא ראי"ה מהימנא לישב דעת ישראל:
וּלְהוֹרֹת, נָתַן בְּלִבּוֹ: הוּא, וְאָהֳלִיאָב בֶּן-אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה-דָן
מסרה. ולהורות את בני ישראל ולהורות נתן בלבו אפשר דרמז לדיין שישוה בעלי הדין בכל דבר כקטון כגדול וז"ש ולהורות את בני ישראל מי שהגיע להוראה ישוה הבעל דין כמו שהשוה הכתוב ולהורות נתן בלבו הוא ואהליאב והשוה בצלאל מיאודה לאהליאב דאתי מדן וכמו שפירש"י שע"ז נאמר ולא ניכר שוע לפני דל. א"נ אפשר דרמז דחייב להורות כשאין בעיר גדול ממנו וז"ש ולהורות את בני ישראל חייב להורות היכא דלהורו' נתן בלבו דייקא שאין בעיר כמותו. א"נ רמז דצריך להצדיק בלב ואחר כך לחתוך אותו וז"ש ולהורות נתן בלבו שכבר הצדיק הדין בלבו ואחר כך ולהורות את ב"י:
וְכָל-חֲכַם-לֵב, בָּכֶם, יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ, אֵת כָּל-אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה.
וכל חכם לב בכם. ר"ת בחול לרמוז כי אין מלאכת המשכן דוחה את השבת כמו שאמר פ"ק דיבמות:
וַיַּרְא מֹשֶׁה אֶת-כָּל-הַמְּלָאכָה, וְהִנֵּה עָשׂוּ אֹתָהּ–כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה, כֵּן עָשׂוּ; וַיְבָרֶךְ אֹתָם, מֹשֶׁה.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה מה ברכה ברכם יה"ר שתשרה שכינה במעשה ידיכם ויהי נועם וכו' אפשר דכל הדברים צריכים מחשבה ודיבור ומעשה להיות הענין בתכלית השלמות ומשה רבינו ע"ה ראה באספקלריא של קדש דיש כמה אנשים שלא עשו בכונה הראויה וז"ש וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה דוקא בענין המעשה כן עשו כמצו' ה' אך איכא בינייהו שאינו בכונה הראויה לזה ברכם שתשרה שכינה במעשה ידיכם דייקא אף שהיה מעשה בלי כונה ויהי נועם וכו' ומעשה ידינו כוננה אתה עלינו כאלו עשוי בכונה הראויה ואחר שכבר הוא מתוקן מעשה ידינו כוננהו לעילא כמו שאמר בזהר הקדוש:
ויעש ויעש דכתיב בכל הענין אפשר דהוי כלפי משה רבינו ע"ה דלמשה ציוה ועשית ועשי' והאומנים שלוחי משה רבינו ע"ה לכך כ' ויעש כלומר משה ע"י שליחות לאומנים. א"נ במשז"ל דכל מלאכה נעשית מאליה רק שהם מתחילים להכי כתיב ויעש ויעש לרמוז להקב"ה כביכול דהוא עשה הכל:
אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְׁכָּן מִשְׁכַּן הָעֵדֻת, אֲשֶׁר פֻּקַּד עַל-פִּי מֹשֶׁה: עֲבֹדַת, הַלְוִיִּם, בְּיַד אִיתָמָר, בֶּן-אַהֲרֹן הַכֹּהֵן.
רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) כתב על פי גימט' קץ. ואפשר לומר במ"ש בזהר חדש דהגאולה העתידה ב"ב היא בזכות משה רבינו ע"ה והוא תבע יקרא דאוריתא ובזכותו נגאל עיין שם באורך וזה פשט הכתוב זכרו תורת משה עבדי וכו' הנה אנכי שולח לכם את אליהו הנביא וכו' דביאת אליהו הנביא זכור לטוב לבשר הגאולה תלוי בעסק התורה. והיינו דכתיב גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. ופירשו רבותינו זכרונם לברכה שנגאלים בזכות המשניות ולשון יתנו מלשון לימוד ולשון תנן התם וכבר נודע כי משנה הוא משה ן' כמו שאמר האר"י זצ"ל. וגם מתני"תין גימט' תת"קס נגד מ' יום ומ' לילה שעמד משה במרום לקבל התורה וכתב רבינו אפרים בפירושו (כתב יד) סוף תשא וז"ל מ' יום ומ' לילה תת"קס שעות גימט' תלי תלים כי מסר לו הקב"ה באותם מ' יום על כל קוץ וקוץ שבתורה תלי תלים של טעמים ואין אדם יכול לחדש דבר על התורה אם לא נמסר הכל למשה ולא ניתנו ליכתב כדי לגדל עטרה לכל צדיק וצדיק שבדור שמגלין לו מן השמים רזי תורה ונכתבים ונקראים על שמו וכלם רועה אחד אמרן. וכתב הרב רבינו אלעזר מגרמיזא זלה"ה שכל מי שמגלין לו רזי תורה מן השמים ואינו כותבו עתיד ליתן עליו את הדין עכ"ל רבינו אפרים זלה"ה. א"כ למדנו שמ' יום ומ' לילה הם תת"קס שעות. ויצדק שם מתניתין למשנה עיקר תורה שבעל פה שקבלה משה רבינו במ' יום ומ' לילה שהם תת"קס שעות. ואפשר דא' מהטעמים של מ' יום ומ' לילה הוא שבהם תת"קס שעות להכניע לילי"ת במח"לת שהוא גימטריא תת"קס. וזה טעם שהמשניות מבטלים יצה"ר דיש בהם כח להכניע הנז'. וגם בזכות המשניות מתקרבת הגאולה שיוכנעו הנז' ואמר גם כי יתנו בגוים ר"ל אף אם יהיו בגוים בח"ל וישראל שבח"ל עע"ז בטהרה שהם תחת השרים והתורה והמצוה עולים דרך רשות השר והוא נהנה עם כל זה בזכות לימודם כשיהיה בתשובה וזהו עתה כמשז"ל אין עתה אלא תשובה. אקבצם והיינו בזכות משה רבינו ע"ה:
וזה רמז אלה פקודי המשכן משכן ר"ל חסרונות בית ראשון ובית שני והתקון העדות זאת התורה אשר פוקד על פי משה ובזה נגאל והוא ק"ץ הרמוז בתיבות על פי על פי משה דבזכותו תהי' גאולה שלימה ונקומה ונעלה בית אל לראות בטוב ה' בארץ חיים:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5