דבר תורה על פרשת וילך – מרן החיד"א

——–

וַיֵּלֶךְ, מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר אֶת-הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל.

אמרו רבותינו זכרונם לברכה אין וילך אלא תוכחה שנאמר לכו חזו מפעלות אלהי'. וכתבו המפרשים משם רבינו בחיי שהלך אצל כל אהל ואהל מישראל. והנה שתים זו שזלזל ח"ו בכבודו ללכת אצל כל אחד אף דהיה מלך ואין כבודו מחול. וגם שרצה להוכיח לכל אחד בפרטות. הסיבה הוא שהיה ביום סילוקו וניטלה מלכותו כי אין שלטון ביום המות. וגם ירש המלכות יהושע ולא נשאר זמן להוכיחם כי עיקר התוכחת היא בעת יציאתו מהעה"ז. וזה כונת הכתוב וילך שהלך והוכיח כמשז"ל וכמו שאמר רבינו בחיי שהלך אצל כל אהל ואהל מישראל וזה שאמר וידבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל דברי תוכחות. וכי תאמרו מה זה היה לזלזל כל כך בכבודי ולהוכיח כל אחד בפרטות ביום אחד ומה כל החרדה הזו. לז"א בן מאה ועשרים שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי ולא נשאר זמן להוכיח. לא אוכל עוד לצאת ולבא וניטלה ממני המלכות ואין כאן זלזול במלכותי כי ניטלה וניתנה ליהושע כמו שפירש רש"י. זה למדתי מתוך דברי המפרשים אך הרחבתי הדברים לישבן. ואתה תחזה מ"ש בעניותנו בספר הקטן ראש דוד בסוף פ' דברים ושתי דרכים בין מה שפירש שם הרב כתנות אור ובין מה שפירשתי אנכי איש צעיר עיין שם באורך יכולים להתפרש בפ' וילך משה וכו' בן מאה ועשרים וכו' על דרך שפירשנו פ' אלה הדברים:

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום לא אוכל עוד לצאת ולבא. פירש"י לפי שה' אמר אלי לא תעבור. הרב כתנות אור האריך בפירוש דברי רש"י ותורף דבריו דדרשת היום מלאו ימי ושנותי שהקב"ה ממלא שנותיהן של צדיקים מיום אל יום ומחדש לחדש הכא לא שייכא אלא לדעת רבנן פ' החולץ דזכה מוסיפין לו דמשמע לא אוכל לצאת ולבא לפי שה' אמר אלי לא תעבור ולולי הגזרה היה מוסיף כרבנן. וז"ש רש"י לפי קצת נסחאות היום מלאו וכו' וה' אמר אלי לפי וקאי על לא אוכל זהו תורף דבריו עיין שם באורך וברוחב:

ואפשר לפרש הכל גם כדעת ר"ע שם פ' החולץ דסבר זכה משלימין לו לא זכה פוחתין לו במ"ש התוספות שהקשו לר"ע ממ"ש פ"ק דחגיגה דשני נספ' בלא משפט יהבו ליה לצורבא מרבנן דהוא מעביר אמיליה והרי דיש כאן תוספת שנים ותירצו התוספות דהנהו שני היו כבר קצובים בעולם ואין זה נקרא תוספת אלא שנים חדשים דעדיין לא נגזרו כלל. והנה משה רבינו עניו מאד ואף לרבי עקיבא היה אפשר להוסיף לו מאיזה שנים של נספה בלא משפט אלא שגזר עליו לא תעבור וז"ש בן ק"ך שנה אנכי היום היום מלאו ימי ושנותי לא אוכל עוד לצאת ולבא וכי תימא פשיטא ומאי למימרא ודאי דזכה משלימין לו ותוספת ליכא אף אם זכה וזה דבר פשוט כיון שמלאו ימיו ושנותיו לא יוכל צאת ובא. לז"א וה' אמר אל"י דייקא שאני מעביר על מדותי לא תעבור ואם לאו הייתי זוכה בשנים שכבר נגזרו והיו נספים בלא משפט והיינו אליבא דכ"ע ובזה נתרצו קושיות הרא"ם ומהרש"א שהביא שם הרב כתנות אור. ואפ' לסיים הכתוב במ"ש בס' אהבת יהונתן פ' חיי שרה בטעם משז"ל הרבנות מקברת בעליה דאי אפשר להוסיף ימיו כיון דבא זמן המושל אחריו ואין מלכות נוגעת בחבירתה עכ"ד ולפי דרך האמור בכתוב הזה שאלמלא הגזרה היה מוסיף ימיו לזה סיים יהושע הוא עובר וכו' והגיע זמנו ואי אפשר להוסיף ימי לכן בן ק"ך שנה אנכי היום היום מלאו וכו':

ובזה אפשר לרמוז פ' פ' בראשית בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ודרשו רבותינו זכרונם לברכה בשגם גי' משה שחי ק"ך שנה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה פ"ק דסוטה אין תפלתו של אדם נשמעת אא"כ משים לבו כבשר שנאמר יבא כל בשר להשתחוות ופירש"י כבשר שהוא רך ולא כאבן שהוא קשה להשתחוות אותם שהם בשר יבואו ויתפללו כי הם נשמעים אבל גסי הרוח לא יבואו עכ"ל הא למדת דבשר כינוי לעניו וז"ש בשגם הוא בשר אף דמשה רבינו הרמוז בגימטריא בשגם והתיבה נדרשת כמשמעה אף שהוא בשר ר"ל עניו מיוחד בענוה מכל האדם ואליו יאתה ליקרא עניו לפי שדומה לשמש ואפ"ה היה עניו כמש"ל פ' חיי שרה ונכון להשתבח בענוה וז"ש הוא בשר כלומר הוא מיוחד בענוה. והיה ראוי גם לדעת ר"ע שיזכה בשנים הקצובים לנספה בלא משפט בשביל דמעביר אמיליה עכ"ז והיו ימיו ק"ך שנה:

הַקְהֵל אֶת-הָעָם, הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְגֵרְךָ, אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ–לְמַעַן יִשְׁמְעוּ וּלְמַעַן יִלְמְדוּ, וְיָרְאוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם, וְשָׁמְרוּ לַעֲשׂוֹת, אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת.

הקהל את העם וכו'. מצות הקהל היא שהמלך קורא כדתנן פ"ז דסוטה. לא נמצא רמז בתורה ועמ"ש רש"י שם. והרב תי"ט כתב דכתיב תקרא וקאי ליהושע שהיה מלך. אך יש לגמגם קצת דכתיב במקום אשר יבחר ומשמע בבית המקדש ויהושע לא קרא בבית המקדש. ומדברי החינוך נראה שלא היה תלוי בבית המקדש. וראיתי בסמ"ג עשין ר"ל שכתב דדבר זה מהנביאים למדנו דכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויקרא באזניהם את כל דברי הברית:

וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם, וְהָיָה לֶאֱכֹל, וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת, וְצָרוֹת;

ומצאוהו רעות רבות וצרות וכו'. בספר לב אריה פירש משם גדול אחד שיש בקללות שבמשנה תורה אותיות תרע"ו כמנין רעות וכנגדן הזכיר כ"ו פעמים השם בקללות הנזכרות שגם כן עולה גי' תרע"ו למתק ולהפך הקללות וזהו כונת הכתוב רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה' ר"ל רבות רעו"ת צדיק זה משה רבינו ע"ה אמר כמנין רעות אבל מכלם יצילנו ה' כנגדן אמר כ"ו פעמים ה' ובזה פירש הרב לב אריה מ"ש על כי אין אלהי בקרבי שנסתלק שם ה' שמהפך הקללות על כן באו הקללות תרע"ו כמנין רעו"ת ודפח"ח. אך מה שפירש שם בזה פ' בראשית וירא ה' כי רבות רעות האדם ר"ל תרע"ו קללות והאריך בזה. אין הפסוק כן רק רבה רעת האדם:

ואפשר לומר רמז בפ' רבות רעות צדיק הנז' קצת בסגנון אחר במ"ש בס' דרוש שמואל פרש' נצבים דאיתא כ"ו שמות שבתפלת י"ח להגן מכ"ו שמות שבתוכחות ובזה פירש מאז"ל שהיו ישראל מתיראים מהתוכחות לכך אמר אתם נצבים הכונה כשתעמדו בתפלת י"ח לפני ה' אלהיכם נצולים דכ"ו אזכרות שבתפלה להגן מהתוכחות עכ"ד ויש להרחיב הדברים דכ"ו אזכרות שבתפלה שהם גימטריא תרע"ו הם מגינים על הקללות שיש בהם תרע"ו אותיות ולכך כתיב בתוכחות כ"ו פעמים השם לרמוז שמי שיכוין בכ"ו אזכרות שבתפלה נצול מהקללות שכ"ו אזכרות גימטריא תרע"ו מגינים מהקללות שיש בהם תרע"ו אותיות ובזה אפ' לומר בפ' הנזכר בהמשך הכתובים צעקו וה' שמע ומכל צרותם הצילם קרוב ה' לנשברי לב ואת דכאי רוח יושיע רבות רעות צדיק ומכלם יצילנו ה'. הכונה צעקו וכו' שהתפללו לה' ומכל צרותם הצילם דכ"ו אזכרות שבתפלת י"ח שהתפללו מגינים. וזה דוקא כשמתפללים בהכנעה וכמשז"ל דאין תפלה נשמעת אא"כ משים עצמו כבשר וכיוצא וז"ש קרוב ה' לנשברי לב. רבות רעו"ת שהם אותיות שבקללות צדיק באות על הצדיק ומכלם יצילנו ה' שהזכיר בתפלה דכ"ו הויות שבתפלה מצילים מהקללות:

ויש לרמוז זה גם בקראין בסגנון זה ומצאוהו רעות רבות שהם ק' תוכחות צ"ח הכתובות וגם כל חולי וכל מכה שהם שתים צרות זו לזו כמו שאמר הרב כתנות אור פרשת נצבים ע"ש שיש בכל תרע"ו אותיות כי השתים ג"כ רמוזות בפ' גם כל חולי וכו' ומצאוהו רעות רמז לק' קללות שיש תרע"ו אותיות ואמר על כי אין אלהי בקרבי כלומר שלא התפללתי עבודה שבלב זו תפלה מצאוני הרעות האלה שאם הייתי מתפלל הכ"ו אזכרות היו מגינות לבטל הקללות כנזכרות:

ויתישב בזה מ"ש הרב כתנות אור שתקנו ק' ברכות לבטל ק' קללות וגם אני בעניותי כתבתי כן לעיל שהברכות מגינות לבטל הקללות ולהצילם מגהנם ע"ש ציצים ופרחים לתורה ועתה אפשר לומר כי יען בקללות כתוב כ"ו פעמים שם המיוחד למתק ולהפך הקללות תקנו מאה ברכות שיזכיר השם המיוחד כי בזה ינצל מהק' קללות. ואפשר כי מאה ברכות עם ב' כוללים לשתי התיבות גימטריא תרע"ו שבמאה ברכות ינצל מהקללות שבהם תרע"ו אותיות ולעומת קללות יהיו ברכות:

ומן האמור אפשר לרמוז בתהלים מז' מ' כי אפפו עלי רעות עד אין מספר וכו' רצה ה' להצילני ה' לעזרתי חושה. הכונה שהגם שבקללות יש מספר צ"ח כתיב גם כל חלי וכל מכה וכו' ולכך יש תרע"ו אותיות שהוא רעו"ת לומר שמלבד אלה יבואו רעות וז"ש אפפו עלי רעו"ת שהם הקללות שיש בהם תרע"ו אותיות. ולא עוד אלא כי עתה היו עד אין מספר כי הכל רמוז בקללות תרע"ו אותיות שהוא רעות. רצה ה' שכתוב בקללות כ"ו הויות גימטריא תרע"ו להגין וא"כ אני מתפלל רצה להצילני ה'. וכ"ו הויות עם הכולל גי' עזרת ששמו הגדול עוזר להציל וז"ש ה' לעזרתי חושה. וזה רמז הבה לנו עזר"ת מצר שהקללות שהם תרע"ו יהפכו עזרת בכח שמו וזהו עזרת מצר במקום רעות יהיה עזרת וז"ש לולי ה' עזרת"ה לי וכו'. ואעיקרא יש לרמוז שלכך יש בקללות תרע"ו אותיות לומר דאם יש אחדות ביניהם זה הכולל אחד מצטרף עה /עם/ תרע"ו ונעשה עזר"ת להגין עליהם. וגם רמז דשמו הגדול שהוא גימטריא תרע"ו הוא עזרת ישראל:

ואפשר לרמוז עוד בקראין על משחיתים הנבראים מז"ל וקרי אשר הן היו בעוכריו להטרידו ולשבר כליו ולהצר לבו כמו שאמר חכמי המדע וז"ש ועזבני והפר ברית"י אשר כרתי אתו דייקא שהרבה חלליו בז"ל וכיוצא וחרה אפי בו וכו' ומצאוהו רעו"ת רבות הם המשחיתים הנבראים מזרעו הנקרא רע כמו שאמר ויהי ער ר"ע ועל כן כינה המשחיתים רעו"ת רבות וצרות על דרך שפירש האר"י ז"ל כי רבה רע"ת האד"ם וכן יתפרש כאן רעות רבות וצרו' כי הם צוררות לאדם כאמור. ואמר ביום ההוא יתודה ויאמר הלא על כי אין אלהי בקרבי כלומר דאות ברית חתום בחותמא דמלכא שדי מלבר והויה מלגאו וקלקל ופגם בהם ודחה שמות הקדש והוא אומרו על כי אין אלהי בקרבי והוא וידוי כמשפטו. אכן זה לא יספיק למחות המשחיתים רק צריך סיגופים ויסורין להמיתם וז"ש הסתר אסתיר עדין ישנו בהסתר פנים על כל הרע"ה אשר עש"ה המשחיתים אשר נבראו על ידו כי פנה אל אלהים אחרים וטמא את הקדש וברא משחיתים לחבל וזהו הרע"ה אשר עשה וזה צריך מירוק על כן הסתר אסתיר פני:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5