——–
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; … וַיִּקְרְבוּ יְמֵי-יִשְׂרָאֵל, לָמוּת, וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף
אפשר לפרש במשז"ל למה פרשה זו סתומה שכאשר מת יעקב וכו' והקשה בס' כסף נבחר חדש דהרי הפרשה שכתוב בה סילוק יעקב אבינו עליו השלום היא פתוחה ותירץ משום הכי לא נסתמה הפרשה שכתוב בה סלוק יעקב אבינו עליו השלום דלפי האמת לא מת יעקב רק נעלם ועל ידי זה התחיל השעבוד עכ"ל. וכתוב בספר חידושי הגרשוני פ' ויצא דטעם דנשאר יעקב בחיים ומקיש הוא לזרעו כמשז"ל להורות שנקרא אל ולא חטא בשתי אחיות ואין לערער על זרעו עכ"ד ואמרו בירוש' על ארונות שבאו מח"ל לארץ דקרי בהו ותבואו ותטמאו וכו' והקשה הרב מהר"ש יפה מיעקב אבינו עליו השלום ותירץ ע"ש ולפי משז"ל דיעקב אבינו עליו השלום לא מת לק"מ ביעקב דהוא בחיים וח"ו לא שייך ויבואו וכו'. וכתב מהר"ם אלשיך ז"ל דבחינת יעקב ונשמה הקדושה המתיחסת ליעקב נשארת בקרבו קדוש וחיה יחיה ויעקב לא מת. אך נשמה הקדושה של ישראל נסתלקה עיין שם באורך. וכל האמור רמוז בכתוב ומקושר הכל בקשר אמיץ וזהו שרמז ויחי יעקב והפרשה סתומה שנסתלק אבינו והיה השעבוד. וכי תימא הרי הפרשה עצמה שבה רמוז סלוקו פתוחה. לז"א ויקרבו ימי ישראל למות דוקא בחינת ישראל הוא שנסתלקה אך יעקב לא מת ומ"ה היא פתוחה הפרשה שכתוב בה סילוקו דלפי האמת לא מת. וזה שנשאר בחיים מורה שנקרא אל ולא חטא בשתי אחיות וא"כ יוסף זרע קדש דאמו נשאת בהתר דלא שייך ביה איסור שתי אחיות ומאחר שכן ויקרא לבנו ליוסף שהוא בנו כשר וקדוש. ומשום הכי קרא ליוסף דוקא להורות שלא חטא דהרי נקרא אל וא"כ יוסף הוא זרעא מעלי' וזה סיבה שיוכל להביאו לארץ ואין כאן ח"ו משום ויבואו וכו' דלא מת וז"ש ויקרא לבנו המתייחס אליו קדוש כמוהו והוא בנו סתום ומי הוא יוסף ומ"ה כתיב לבנו ליוסף ולא כתיב לבנו יוסף להורות שהוא בנו סתם וזה מורה שלא חטא בשתי אחיות שנקרא אל ולא מת לכן ויאמר לו דוקא אל נא תקברני במצרים דאין כן ויבואו וכו' ושכבתי עם אבותי ועתה לא יבוש יעקב לשכב שם מפני שתי אחיות. ויאמר אנכי אעשה כדבריך כלומר לי נאה ויאה לעשות כן דזה אות לטובה שאני כשר ורצוי. וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלמה ולא חטא בשתי אחיות ויוסף זרעו בו למינהו כשר והגון. ואפשר ראש המטה תחילת מטתו של עולם הוא אדם הראשון וישתחו ישראל על שזכה ותיקן ראש המטה שהוא אדם הראשון שעתה נשלם תקונו דאאבינו עליו השלום תקן חטא ע"ז ויצחק אבינו עליו השלום חטא ש"ד והוא חטא ג"ע ועתה שיש מופת חותך שלא חטא בשתי אחיות שנקרא אל ויוסף כשר א"כ הנה אמת שתקן חטא ג"ע ונשלם תקון אדם הראשון ולכן השתחוה לה' שזכה להשלים תקון ראש המטה שהוא אדם הראשון כדבר האמור:
וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה.
שמעתי משם מורינו הרב שארינו כמהר"ר ישראל זאבי זלה"ה שפירש כי הנה מצאה החקירה מקום לנוח דיעקב אבינו עליו השלום אשר חשקה נפשו מאד בישיבת ארץ ישראל מדוע בושש ואשתהויי אשתהי כל כך שנים בארעא דמצרים. הלא טוב כי יתענג עם יוסף שנה או שנתים. וישא יעקב רגליו לשוב אל הארץ. והתירוץ לזה כי יצחק אבינו עליו השלום חי ק"פ שנים. ואכתי פשו שני טובא. וסבר יעקב אבינו עליו השלום כי הן בעודנו במספר הסמוך עשרה או ט"ו שנים קודם ק"פ יחזור לאיתנו לקבעיה קמא דין הוא הד"ר. ואולם אל על יקראוהו בהיותו בן קמ"ז ואנסו ליה עידניה. וזהו שאמר הכתוב ויחי יעקב בארץ מצרים טו"ב שנה והשתא יקשה על מה זה עכו"ב יעקב כל השנים הללו. ויהי כמשי"ב ויהי ימי יעקב קמ"ז ויקרבו וכו' וכל מי שנאמרה קריבה לא הגיע לימי אבותיו ונמצא שהיה אנוס ע"כ שמעתי. וגם אני בעניי בס' הקטן ראש דוד הלא מרא"ש בסדר דברתי שהיה יעקב אבינו עליו השלום אנוס וזה א' מהטעמים דשרי להוליכו לארץ ע"ש. ואולם עדיין צריכין אנו למודע"י כי הנה אמרו רבותינו זכרונם לברכה שיעקב אבינו עליו השלום נתן לדהע"ה כ"ח שנים מחייו וא"כ כבר ידע כי קרבה עת פקודתו והי"ל לבא אל הארץ בסוף ימיו כי אמרו רבותינו זכרונם לברכה על יצחק אבינו עליו השלום כשרצה לברך לבנו כי חמש שנים קודם פרק אב או פרק האם יש ספק שמא ימות וא"כ קמ"ז וכ"ח הם קע"ה וחמשה שנים קוד' זמן יצחק אבינו עליו השלום הם ק"פ כשני יצחק אבינו עליו השלום ומצאה החקירה מקום לנוח דאמאי לא הלך לארץ והרי לפי חשבון קרב זמן פטירתו כדבר האמור:
ואפשר לישב ונבין דברי רבינו בעה"ט בפרפראותיו שכתב ויהי ימי כל מי שנאמר בו ויהי ימי לא הגיע לימי אבותיו ויקרבו כל מי שנאמרה בו קריבה לא הגיע לימי אבותיו וצריך להבין תרתי למה לי. אמנם אפשר לומר דזה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה דחמש שנים קודם פטירת אביו ידאג שמא בא מועד לכל חי היינו דוקא כאשר יחיה כל שנותיו אז חמש שנים קודם יסתפק. אבל בנדון זה של יעקב אבינו עליו השלום שהוא ויתר מחייו כ"ח שנים לדהע"ה בזה לא נאמר דה' שנים קודם זמן אביו אפשר שיפטר מאחר דבצרי ליה שני טובא. ולכן יעקב אבינו עליו השלום סבר דהגם דנתן כ"ח שנה לדעתו לדוד הע"ה אכתי זמניה הוא עד שיהיה לו קנ"ב דכ"ח וקנ"ב הם ק"פ ואכתי פשו ה' שנים ועל כן אשתהויי אשתהי בארץ מצרים וז"ש ויחי יעקב וכו' וכי תימא אמאי נתעכב לז"א ויהי ימי יעקב שלא הגיע לימי אבותיו וסבר שיהי' חי ק"פ שנה כמו יצחק ועדיין יש שהות לעלות לארץ ישראל. ואם תאמר עדיין יקשה על יעקב דלא היה אנוס בזה כי מדעתו נתן כ"ח שנים לדהע"ה לז"א ויקרבו כל מי שנאמרה קריבה לא הגיע לימי אבותיו דמלבד הכ"ח שנים שנתן לדהע"ה עוד הוליד את חסר"ון שני כי עדיין היה צריך ה' שנים לק"פ שחי יצחק אבינו עליו השלום וזהו הכפל ויהי ימי ויקרבו דהיו שני חסרונות מתנת דוד וגם ה' שנים קודם. וטעם הדבר הוא שיעקב אבינו עליו השלום ימי חייו כשני אאבינו עליו השלום קע"ה שנה ונתן כ"ח ופשו קמ"ז:
אמנם אעיקרא דמילתא אשר חקר הרב מהרי"ז הנז' אינה חקירה למה נתעכב יעקב אבינו עליו השלום בארץ מצרים כ"ב שנה כי פי ה' דיבר ויוסף ישית ידו על עיניך א"כ מוכרח למות שם דיוסף הצדיק ע"ה אינו יכול לבא עמו לארץ ישראל. ועוד דהתחיל הגלות והשבטים והוא בראש היו צריכים לישב במצרים ונמצא שהיה אנוס ע"פ הדיבור לישב במצרים ודוק:
ומן האמור אפשר לומר רמז בפ' ויקרא לבנו ליוסף וכו' אל נא תקברני במצרים וכו' ויאמר השבעה לי וכו' ונקדים אשר ראיתי במכתב שחקר הרב הגדול שארנו מהר"י זאבי ז"ל דלדעת הרמב"ן שהמצות משפט אלהי הארץ והאבות לא קיימו בח"ל המצות וזהו טעם שנשא יעקב ב' אחיות. א"כ מאי אהני יעקב שהשביע ליוסף בח"ל וגם יוסף אמאי שמר שבועת פרעה שנשבע לו שלא יגלה שיודע לשון הקדש נוסף על ע' לשון וניחא ליה להרב ז"ל דכיון דיוסף ידע שלא ישוב עוד לארץ ישראל וישאר בח"ל קבל על עצמו לקיים המצות אף בח"ל עכ"ד הרב מהר"י זאבי ז"ל ובזה נבא אל הביאור שא"ל יעקב אבינו עליו השלום אל נא תקברני כונתו כי בעבור יוסף שישית ידו על עיניו הוא שלא הלך לארץ ישראל כמש"ל וא"כ ראוי לו שישתדל לקברו בארץ ישראל ויאמר אנכי אעשה לעצמי כדברך כי אינו יכול לחזור לארץ ישראל ומוכרח ליפטר במצרים ואצוה שיקברוני בארץ ועתה שא"ל בפיו שאינו יכול לחזור לארץ ישראל וכיון שכן מקיי' המצות בח"ל כמו שאמר הרב הנז' א"ל השבעה לי שמסתמא תקיים המצות בח"ל ועל זה אני משביעך:
האמנם אעיקרא חקירת הרב הגדול הנז' אינה חקירה דהגם דלא תשא אינה מכלל ז' מצות ב"נ היו מקיימין אותה הכשרים מב"נ והיו נוהגים לישבע ולקיים וכן אבימלך השביע לאברהם אבינו עליו השלום ויעקב לעשו וכיוצא דהוא דבר שהשכל מחייבו שלא לעבור נשבע בהשם את שבועתו ומה"ט נשבע יוסף וקיים כמו שהיו נוהגים כשרי א"ה ובמקום אחר כתבתי בזה ודוק:
שמְעוֹן וְלֵוִי, אַחִים–כְּלֵי חָמָס, מְכֵרֹתֵיהֶם.
במדרש אחים הייתם לדינה ולא אחים ליוסף ויש לדקדק מה ענין יוסף לדינה ומה הוא החידוש בזה ומשמע שבהיותם אחים לדינה נראה שהיו ראוים להיות אחים ליוסף ולא היו כך ואיך יתחייב זה מזה. ואפשר במה שפירש יונתן בן עוזיאל פ' ויצא ושמיע קדם ה' צלותא דלאה ואתחלפו עובריא והוה יהיב יוסף במעהא דרחל ודינה במעהא דלאה ע"ב. וכ"כ מהרש"א באגדתיה פ' המפלת משם פענח רזא דהא דנהפכה דינה לבת היינו שהזכר שבבטן לאה ניתן בבטן רחל והנקבה שבבטן רחל ניתן בבטן לאה וכתב שכך מוכיחים דברי הפייט ע"ש. איכו השתא זוהי התמיה של יעקב אבינו עליו השלום דשמעון ולוי אשר הראו אחוה לדינה היה ראוי כי כה יעשו ביתר שאת ליוסף כי דינה היא היתה נקבה בבטן רחל אך נולדה מלאה ובעבור הלידה מסרו עצמן עליה. ואיך ליוסף שנוצר זכר בבטן לאה לא רחמו שהוא הוא אחיהם בן לאה רק אשר הן חליפות למו והיה ראוי שירחמו על יוסף יותר מדינה. ואפשר שזה שאמר הכתוב פ' וישב ויאמר יהודה אל אחיו וכו' כי אחינו בשרינו הוא וישמעו אחיו כי רמז להם כי הוא בן לאה ונוצר זכר בבטן אמם וזהו הכפל אחינו בשרינו הוא ממש בשרינו והיו לבשר אחד בלאה אמם וראוי לרחם עליו ביותר וישמעו אחיו שמעו והבינו נועם שיח יהודה למתקף ברחמי כי עיקרו מאמם לאה כאמור. וכבר בספרי הקטן ראש דוד הרחבתי הדיבור בעניותי בהקדמה זו היא נפלאת שרש פורה להבין כמה ענינים ומקראי קדש בס"ד. ובזה יובן מש"ה ותהר ותלד בן ותאמר אסף אלהים את חרפתי וחוץ מן הפשט ודברי רבותינו זכרונם לברכה אפשר לומר דהחרפה היתה שיאמרו העולם דיעקב אבינו עליו השלום פגע ח"ו באיסור שתי אחיות ורחל היתה אסורה לו דב"נ קני בביאה ולאה היא אשתו ורחל באיסור והגם דלפי האמת ודאי ידעה רחל דיעקב אבינו עליו השלום כדין עבד וח"ו שנכשל מ"מ מצד היותה עקרה היה חרפה לה כי יאמרו להחזיק טעותם שנשאת באיסור הראיתם כי עקרה היא ואלמלא שהיה אסורה במקום מצוה גדולה שמסרה הסימנים לאחותה שלא תתבייש לא הי"ל להיות עקרה אך זאת היתה אליה וקוץ בה דמסרה סימניה ונשאת באיסור ולכן היתה עקרה. והן עתה בנס המופלא הזה דאתחלפי עובריא הוא מופת חותך כי כבר רצה האלהי"ם בזיווגן דלא עביד ניסא לשקרי ולכן אמרה אסף אלהים את חרפתי כי זה אות לטובה שזיווגי כדין וחסד עשיתי עם אחותי:
הוריות דף ה' ע"ב. ור' יהודה ור' שמעון שבט אחד דאקרי קהל מנ"ל אמרי דכתיב ויעמוד יהושפט בקהל יהודה וירושלים נכח חצר בית ה' החדשה מאי חדשה א"ר יוחנן שחידשו דברים ואמרו טבול יום אל יכנס במחנה לויה מתקיף ליה רב אחא בר יעקב ממאי דילמא שאני ירושלים דהוה נמי בנימין אלא א"ר אחא בר יעקב דכתיב ויאמר אלי הנני מפרך והרביתיך ונתתיך לקהל עמים וכו'. מקשים אמאי אצטריך לאתויי הא דר' יוחנן שחידשו דברים וכו' והו"ל לתרץ בפשיטות מקרא ומה יוסיף כח לדבריו בהא דקאמר מאי חדשה וכו'. וראיתי בס' בנין אריאל שנדפס מחדש להרב הגאון מהר"ר שאול נר"ו אב"ד מאמשטרדם שכתב בסדר היום וז"ל ונראה לפרש דאי לאו דמייתי הך דרשה הוה מצינן לפרושי דהא דכתיב ויעמוד בקהל יהודה לאו למימרא דשבט יהודה לחוד נקרא קהל שמביא פר בהוראה אלא קרא לגופיה אתא לומר שעמד יהושפט בקהל של עשרה מישראל שהם נקראים צבור וכדאיתא פרק תמיד נשחט וכו' ולא בא הכתוב ללמדנו דין השבט כלל משו"ה מייתי הך דרשא דהחצר החדשה שחידשו בה דבר חדש ואמרינן פ"ק דכתובות ויקח בועז עשרה אנשים דהיא למדרש עמוני ולא עמונית שאין דורשין בכלה בפחות מעשרה כדא"ל שמואל לר"ח בגדתאה זיל ואייתי לי בי עשרה ואימא לך באנפייהו המזכה לעובר קנה והכי איתא בפ"ק דבתרא למדנו משם שהבא לדרוש ולדון בדבר החדש צריך שידרשנו בתוך עשר' וכיון שיהושפט בא לחדש דבר באותה שעה מילתא דפשיטא שהיו שם עשרה וא"כ לא הוה צריך קרא לאשמועינן שעמד יהושפט באותה שעה בתוך עשרה וא"כ למה נאמר בקהל יהודה אלא הא קמ"ל דשבט אחד איקרי קהל עכ"ל. ומאי דאייתי מפ"ק דכתובות שהבא לדרוש ולחדש צריך שידרשנו בתוך עשרה לאו שמא מתיא דאדרבא התם קאמר דאי ס"ד למדרש לא סגיא דלאו עשרה הרי דפשיטא להו דלמדרש לא בעי י'. אלא דבתר הכי תריץ יתיב דזימנין דלפרסומי מילתא מכניף עשרה כדשמואל דרצה לומר כי לא מראש בסתר דיבר כי הלכה רווחת בראש הומיות תקרא ואייתי בי עשרה ואמינא לך באפייהו וכו'. וה"ד לפעמים כי בעו לפרסומה. גם ההיא דפ"ק דבתרא דאמרי' אין פותחין בכלה פחות מעשרה אינה ענין לזה דהתם כי דריש רב מתיבתא בכלה דאתו רבנן למאות ולאלפים אמרי אין פותחין בכלה פחות מעשרה דהגם דעבידי דאתו טובא מ"מ פתיחתה דחכימי ורישי מתיבתי בעשרה וכדמוכח מההיא דפ"ק דבתרא כי מליך מר בריה דרב אשי דהתם איתאמרא. ומה דמות יערוך למאי דקמן. ותו אעיקרא מאי קאמר דאלמלא דרוש מאי חדשה וכו' הו"א דקרא לגופיה אתא למימר דעמד יהושפט בי עשרה. וכי רבותא הוי דהוו עשרה בהדי מלכא והלא כל ראש ושר רגילי גביה למעלה מעשרה ואמאי טרח וכתב לה קרא לאשמועינן דהוו עשרה בהדי יהושפט. ותו דהרי מפורש בענין שהיה עם רב מכל ערי יאודה אנשים ונשים וטף ואמאי אצטריך קרא להכי:
וראיתי בס' חק נתן להרב המובהק מר קשישא הוא רישא מאורות נת"ן נר"ו הנדפס מחדש בשיטתו שכתב דאיצטריכא ליה הא דמאי חדשה משום דאיכא למדחי דמאי ראיה מייתי מדברי קבלה דילמא הא דכתיב בקהל יהודה שלא בדקדוק הוא לכך מסיק מאי חדשה וכו' ר"ל דקרא דקאמר בקהל יהודה ע"כ בדקדוק הוא משום דקרא אתא לאשמועינן שחידשו ואשמועינן שזו הגזירה היתה בהסכמת קהל יהודה וכו' אע"ג דאמרינן אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב הצבור יכולין לעמוד בה כאן היתה בהסכמת קהל יהודה א"כ קרא כתיב קהל לקיים חידושם ושפיר איכא למילף דשבט א' איקרי קהל עכ"ל ומ"ש מאי ראיה מייתי מדברי קבלה במטו מיניה דמר אין זה ראיה רק גילוי מילתא ללמדנו דשבט א' איקרי קהל לגילויא בעלמא והכי אמרינן בכמה דוכתי דמדברי קבלה ילפינן לגילוי מילתא. ותו דמוכרח דהאי דקאמר מאי ראיה מייתי מדברי קבלה אגב שיטפיה דהא מסיק דילפינן מדברי קבלה. ואם כונתו דכיון דהוו דברי קבלה דילמא שלא בדקדוק לישר"י לן מר דאין לומר דדברי קבלה שלא בדקדוק הוו. ואם רצה לומר דשם קהל דקרי לשבט א' אינו בדקדוק דלאו להכי אתא א"כ מאי אהני הא דחידשו דברים דמוכח מינה דהוא בדקדוק דהיתה בהסכמת הקהל. נהי דאתא קרא לומר דהיא בהסכמת הצבור ומ"מ שם קהל לשם שבט אחד לאו דוקא דכל תורפיה דהיה בהסכמת צבור ומאי יליף מינה. ותו דאמאי אצטריך קרא לומר קהל הלא מפורש בכתוב שהיו כל יושבי ערי יאודה שם ובודאי שהיה בהסכמתם. ותו דאין צורך כלל לזה דודאי זוהי גזרה דרוב צבור יכולין לעמוד בה. ומ"ש עוד שם אליבא דר"מ דקהל יהודה איקרי קהל סתמא לא איקרי כן כתבתי בעניותי בשערי ואין להקשות בזה דבתר הכי כתיב קהל לחוד די"ל דאקרא קמא דקרי ליה קהל יהודה סמיך ודוחק:
ולמאי דאתאן עלה אפשר לומר דהיה מקום לדחות דדין תורה שבט א' לא איקרי קהל. ובהוראה הלכו אחר רוב יושבי ארץ ישראל כדאמרינן בריש מכילתין. אמנם כיון דבעת ההיא רוב ישראל היו עע"ז עם מלכי ישראל הוה אמינא דהיינו דאמר קרא חדשה שחידשו דברים ואמרו דעתה דשאר שבטי ישראל עע"ז לא יהיה דין קהל רק לשבט יהודה אבל כשישראל כלם או רובם כשרים אז שבט א' לא איקרי קהל וליכא ראיה מהכא. דלכי מטית לומר דקהל דאמר קרא הכא להוראת ב"ד אתא אמינא לך דהיינו דאמר חדשה שחידשו זה לפי השעה שהיו אינך עע"ז. אמטו להכי מייתי לדר' יוחנן דחדשה אתא לגזרה חדשה ממש דטבול יום וא"כ קהל דכתיב אינו חידוש לפי הזמן רק הוא האמ' לעולם דשבט א' איקרי קהל. וא"כ מוכרח לאתויי הא דדריש מאי חדשה לסתום פי הדוחה ודוק היטב:
בְּסֹדָם אַל-תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל-תֵּחַד כְּבֹדִי: כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ, וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ-שׁוֹר.
כי באפם הרגו איש. פירש"י לבני שכם שבעיניהם נחשבו כאיש אחד ואפשר לרמוז דתיבת אי"ש ראשי תיבות את יושבי שכם. והיה זה באפם כי היה יוצא תקלה גדולה וכמו שאמר להם עכרתוני להבאישני ביושב הארץ ועיין מה שכתבנו בעניותי לקמן אות י"ג ובספרי הקטן ראש דוד הלא מרא"ש בסד"ר דברתי:
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה, מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ; כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא, מִי יְקִימֶנּוּ
פירש"י דעל דוד נאמר ואפשר לרמוז דר"ת גור אריה יהודה עולה בגימטריא כמספר דוד. ועיין מ"ש בעניותי לקמן ובספרי הקטן ראש דוד בסייעתא דשמיא:
לֹא-יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה, וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו, עַד כִּי-יָבֹא שִׁילֹה, וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
יב"א שיל"ה. תיבות אלו החלו עולין במספר תיבת משיח בדקדוק כמו שאמרו רבותינו ז"ל. ותשובה נצחת השיב רב אחד בענין זה את כל ונכחת דברי חכמים בנחת:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.
פירש מז"ה כמה"ר יצחק בן הרב החסיד בעל חסד לאברהם זכרם לברכה שהכונה אל תראו כי התחת אלהים אני דאני מלך ולב מלך ביד ה' אל כל אשר יחפוץ יטנו ואיני בבחירתי לעשות לכם זולת אשר ירצה האלהים. ואתם שאין לבכם ביד ה' חשבתם עלי רעה מה שהייתי מוכיח אתכם. והראיה שהאלהים חשבה לטובה אותו התוכחת שהוכחתי לכם למען עשה כיום הזה להמליכני להחיות עם רב:
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף, אַל-תִּירָאוּ: כִּי הֲתַחַת אֱלֹהִים, אָנִי.
אפשר במה שפירשו פ' ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה כי הן האדם שרואה עצמו בשלוה לא יגבה לבו ומרחוק יריח שמא יתהפך הגלגל ותדבקנו הרעה ח"ו וז"ש ביום טובה היה בטוב אכל הן בעודך בטובה ביום רעה ראה ותחשוב שמא יעביר כל טובו ויבואו ימי הרעה. וכן אמר יעקב אבינו עליו השלום ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים ופירשו בזהר אפי' רחמי אשוה לקבלי לדינא. וז"ש אל תיראו כי התחת אלהים אני תמיד אני חושב במדת הדין שמא מעשי ימנעו הטוב ממני וח"ו יבא עלי פורענות וירידה ומאחר שכן נכון לבכם בטוח כי תמיד ירא אנכי ממדת הדין ובודאי לא ארע לכם כי יגורתי פן תדבקני הרעה:
וְשָׁכַבְתִּי, עִם-אֲבֹתַי, וּנְשָׂאתַנִי מִמִּצְרַיִם, וּקְבַרְתַּנִי בִּקְבֻרָתָם
אמרו בנזיר דף ס"ה נוטלן ואת תפוסתן היכי דמי תפוסה אמר רב יהודה אמר קרא ונשאתני ממצרים טול עמי וכמה שיעור תפוסה פירש ר' אלעזר נוטל עפר תחוח וחופר בבתולה ג' אצבעות ופירש"י ממצרים מעפר מצרים טול עמי ומקשי' דהרי יעקב אבינו עליו השלום לא נקבר כלל אלא חנטוהו והוליכוהו תכף לחברון ושמעתי משם הרב מהר"ר אברהם גרשון זלה"ה שפירש דהכי קאמר קרא אל נא תקברני במצרים כלומר לא עכשיו תקברני במצרים לפי שעה ואח"כ תוציאני ותוליכני ושכבתי וכו' שאם אתה עושה כן אתה מוכרח ונשאתני ממצרים שתטול מעפר מצרים כמו שהוא הדין נוטל ואת תבוסתו וצריך שתקבור עפר ארץ טמאה עמי לכך אנכי מצוך אל נא תקברני במצרים כלל כדי שלא תצטרך לקחת מעפרה לתבוסה וזהו ילפותא דהש"ס ודוק. שוב ראיתי שהרב תי"ט פ"ט דנזיר משנה ג'. העיר בזה וכתב שהרמב"ם כתב שהוא אסמכתא. ומהר"ש חסיד בגיליון התי"ט ד"ח והרב קרבן העדה בתוס' יישבו. ומ"ש קול הרמ"ז לא נהירא ועיין בקול בוכים דף פ"ד ע"ב:
וראיתי בתוצאות חיים הנדפס מחדש סביב החומש דפוס אמשטרדם עם ג' תרגומים וכו' שפירש מאמר יוסף אנכי אעשה כדבריך במ"ש המפרשים שיעקב אבינו עליו השלום נקבר בארץ ישראל בשר ועצמות לפי שאביו ואמו נקברו בארץ ישראל ומאב ואם הבשר ועצמות ויוסף נקברו עצמותיו דאביו נקבר בארץ ישראל אך הבשר לא שאמו לא נקברה בארץ ומשה רבנו לא עצמות ולא בשר שאביו ואמו לא נקברו בארץ וז"ש אנכי אעשה כדבריך שאני רוצה לצוות שיקברו עצמותי ואם לא אקברך בארץ ישראל לא אזכה שעצמותי יקברו בארץ ישראל וזהו שתרגם יונתן ומן בגלל דהוא בריה לא שוי ידיה אלהן אמר אנא אעביד כפתגמך כלומר אני אצוה בני שיקברו עצמותי בארץ ישראל א"כ שבועה למה עכ"ד:
ואיני מבין דברי המפרשים הללו דהרי רחל אם יוסף נקברה בארץ ישראל סמוך לבית לחם והי"ל ליוסף ליקבר בשרו גם כן ועמ"ש הרא"ם בפרשתנו שהשיג על הרמב"ן. גם הכלל הזה של המפרשים לאו כללא הוא דהרי השבטים שיעקב ולאה נקברו בארץ ישראל והם נקברו עצמותיהם ועוד כמה יוצאי מצרים שנקברו אביהם ואמם במצרים והם נקברו בארץ ישראל אך לזה י"ל דהכלל אינו אלא כשמת בח"ל. ומה שפירש בדברי התרגום אינו מחוור. והפשוט דהכונה מן בגלל דהוא בריה מפני הכבוד לא שלח ידו וכן פירשו המפרשים בדבריו:
וַיְבָרְכֵם בַּיּוֹם הַהוּא, לֵאמוֹר, בְּךָ יְבָרֵךְ יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר, יְשִׂמְךָ אֱלֹהִים כְּאֶפְרַיִם וְכִמְנַשֶּׁה;
אפשר במ"ש בפסיקתא רבתי דף ד' ע"ב למה נתחזק ועמד וישב ר' אחא אמר כדי שלא יברך אותם מסב ויאמרו מתנת שכיב מרע היתה וברכותיו מתנת ש"מ ולא היה יודע מה עשה לכך נתחזק ועמד וישב שידעו שמתנותיו מתנות בריא עד כאן וז"ש ויברכם ביום ההוא לרמוז שהוא מתנת בריא שהדין הוא שזוכה תכף במתנה לאלתר וזהו ביום ההוא לאפוקי מתנת ש"מ דאם עמד חוזר. לאמר. כדין מתנה שצריך שתהיה מפורסמת וצריך שיאמר כתבוה בשוקא וחתמוה בברא דלא תיהוי כמתנת' טמירתא וזהו לאמר לאחרים שהיא מתנה מפורסמת:
וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם. … וַיֹּאמַר, אָנֹכִי אֶעֱשֶׂה כִדְבָרֶךָ.
אפשר לפרש במה שפי' הרב כתנות אור פ' שמיני מאז"ל פ"ק דתעניות יעקב אבינו לא מת במ"ש בזהר על פ' ונתתם לי אות אמת אות וי"ו דאיהי אות אמת והיא חיים ולכך יעקב אמת וחי ע"ש באורך. ואפשר לרמוז בזה כונת פ' הסדר ויקרא לבנו ליוסף דגם הוא בחינת יסוד וי"ו זעירא וגוף וברית חשבי' חד והוא יודע וי"ו רבתי אמת חיים וגם יסוד חי איקרי. ועשית עמדי חסד ואמ"ת רמז וי"ו אמת בחינתו שהוא חיים. אל נא תקברני וכו' בטענה שמח"ל לא יכון להוליך המת לארץ ישראל כמשז"ל על הנהו ארונות דסלקי לארץ ישראל וכו' אין זאת כי אני חי ושכבתי עם אבותי שכיבה בעלמא ומותר לך. ויאמר אנכי וי"ו זעירא ויסוד חי וידעתי אות ו' רבתי אמת ליעקב אעשה כדבריך:
עוד אפשר לרמוז במ"ש הרב הנז' דיעקב אבינו עליו השלום היתה נשמתו בקנה של אדם הראשון שלא נהנה מעץ הדעת ובזה פי' המאמר הנז' אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה ואח"כ אמר יעקב אבינו עליו השלום לא מת דשייך לזה דהקנה להוציא קול לבד ומשו"ה אין משיחין והוא הטעם דיעקב אבינו ע"ה לא מת זהת"ד ובזה אפשר לרמוז ויקרא לבנו ליוסף יוסף גימטרי' קנ"ה עם הכולל לרמוז שאינו מת יעקב מפני שהיה בקנה של אדם הראשון קנ"ה גימטריה יוסף. וז"ש אנכי ששם יוסף גימטריה קנ"ה ראוי שאני אעשה כדברי"ך רמז לו שהוא בחינת קנה שאינו כי אם לדבר ואין המות שולטת בך. ומה טוב ומה נעים בזה פי' הקול קול יעקב שנתייחס הקול ליעקב שהוא היה בחי' קנה אדם הראשון. וזה טעם גדולת הלימוד וכמו שאמר בזמן שהקול קול יעקב אין הידים ידי עשו כי ישראל כשקורין הוא בקנה והוא אבר שלא נפגם באדם הראשון וזה כח ותוקף הלימוד שלא היה בו פגם. וזה טעם חומר הלשון הרע ודיבור אסור כי בקנה לא היה פגם באדם הראשון וזה פוגם באבר שלא נפגם והוא עון פלילי ה' הטוב יכפר. וקרוב לזה אפשר במ"ש הרב החסיד מהר"א גאלנטי זלה"ה בס' קול בוכים דף צ"ד בסוד נעץ קנה בים כי קנה ס"מ בים שישאב וכו' ע"ש וזה חומר לשון הרע וכל דיבור אסור היוצא מהקנה ונותן כח לקנה פ' וכל קבל דנא הלימוד בקנה מבטלו וזהו כונת בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין ולזה בזכות לימוד התורה תהיה הגאולה ויתקיים גער חית קנה כמו שאמר בזהר הקדוש פ' פנחס ודוק היטב כי קצרתי:
וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת, אַל-נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה חסד עם דוד. מאמר זה שמעתיו מהרב הכולל מר קשישא כמהר"ר יצחק פורמיגינ"י זלה"ה והוא ז"ל היה מפרש דתנן פכ"ג דהמלך אינו יוצא אחר המטה וכתב מרן בכ"מ דזה דעת הרמב"ם וסמך במ"ש דאינו חולץ והרב הגדול מהר"ח אבואלעפיא כתב דשאני חליצה דהוי בידי משא"כ היציאה דשרי. ודרך דרש יש להכריע דיוצא אחרי המטה ממה שציוה יעקב אבינו עליו השלום דיוסף הצדיק לא ישא ארונו דהוא מלך ואפ"ה ציוהו יעקב אבינו עליו השלום שהוא ילך אחרי המטה כמו שאמר ונשאתני ממצרים וכן עשה יוסף הצדיק דהליכה אחר המטה שרי. והנה אז"ל כתיב להכרתו וכתיב להברותו בתחלה להכרותו דסברו שהוא ציוה להרוג אבנר וכשראו שהיה הולך אחר המטה ומקונן על אבנר נתפייסו וכתיב להברותו. ואם לא היה יוצא היו העם פוגעין בו. וז"ש ועשית עמדי חסד ונשאתני דתלך אחר המטה דזה אינו ביזוי ועשית חסד עם דוד כי בזה שיוצא אחר אבנר יתפייסו העם וכתיב להברותו ואם לא היה יוצא היה להכרותו וא"כ ביאתך אחר המטה חסד לדוד עכ"ד והוא חריף אף שיש להשיב עליו כמה תשובות. ולי הדיוט נראה דדהע"ה אדם הראשון נתן לו ע' שנה אך כשחטא נפגמו השנים והוצרכו אברהם אבינו עליו השלום ויעקב אבינו עליו השלום ויוסף לתת לו ע' שנה ואם יעקב היה נקבר במצרים יעשוהו ע"ז והיו נפגמים השנים שלו ושל יוסף שהוא היה סיבה ולא היה נשאר אלא ה' שנים לדוד לז"א ועשית עמדי חסד אל נא תקברני וכו' שלא יעשו ע"ז וזה חסד עם דוד שהשנים שלי ושלך שאנו נותנים לו יהיו מתוקנים וחיה יחיה. ובקשתי מאמר זה ולא מצאתיו ואחז"ר נדפס ס' אשד הנחלים והביאו דף ק"ז משם זית רענן ואבקשהו בזית רענן פי' ילקוט ולא נמצא ואחר כך ראיתי בס' שפתי כהן על התורה שכתב ועשית עמי לא נאמר אלא עם ד"י גימט' דוד ופירש שיתן לו ל"ז שנים וכו' ע"ש באורך ולפי דרכו יתישב במ"ש בעניותי ודוק'
כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ;
אפשר במאי דקי"ל דמלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול. אמנם אם חטא להדיוט ואחר כך זה ההדיוט נעשה מלך יכול למחול מסיבה שהחטא היה בהיותו הדיוט וכמו שאמר הרב פרשת דרכים בפ' שמעי כי היום אני מלך דלשעבר היתי הדיוט ע"ש וכן א' בירו' פ"ח דתרומות דילקוט חזירא בזינן דיקטילאנוס מלכא לא בזינן וז"ש שא נא פשע וכו' וכי תימא שאתה מלך ואין כבודו מחול לז"א כי רעה גמלוך לשעבר שלא הית מלך ולכן ועת"ה אף שעתה מלך שא נא ודוק:
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה, כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי–יֶתֶר שְׂאֵת, וְיֶתֶר עָז.
ראובן בכורי אתה כחי. סופי תיבות היין רמז לחטא אדם הראשון שהיה ביין דהוא תיקן חלק ג"ע של אדם הראשון אשר חטא על היין וז"ש כחי וראשית אוני שלא ראה קרי מימיו ונזהר מאד לתקן אדם הראשון וז"ש כחי בך הראתי כחי שכבשתי יצרי כי אתה ראשית אוני. פחז כמים ירמוז על ששאל עבר הירדן אל תותר דלא יש בה קדושה ואין אוירה מחכים כארץ ישראל וזהו אל תותר לא יהיה לך יתרונות שיש לאחיך וגם שהוא יגלה תחילה:
ראובן בכורי אתה כחי וראשית אוני. מקשים למ"ד תאומות נולדו עם כל שבט איך יובן אומרו בכורי כחי וראשית אוני דהוו תרתי דסתרן דהרי פירש"י גבי יעקב ועשו משל לשפופרת שפיה קצרה דכאשר יתן שני אבנים הנכנסת ראשונה יצא אחרונה וכן יעקב ועשו שנולדו בשליא אחת יעקב הנוצר ראשונה יצא אחרונה. ולפ"ז ראובן והתאומה הנוצרים בשיליא אחת אם ראובן ראשי' אונו תצא התאומה קודם ראובן וא"כ ראובן אינו בכור וכי תימא ראובן בכור הוא והוא היה פטר רחם א"כ התאומה הנולדה אחריו היתה ראשית אונים ואיך יתקיימו שתיהם. ושמעתי תירוץ שמצאו כתוב בספר דכשהתאומים זכרים נוצרים בשיליא אחת אבל כשהאחד זכר ואחד נקבה כל אחת יש לו שיליא לעצמו ובזה א"ש דדברי רש"י הנז' הם בנוצרים בשיליא אחת אבל הכא שהיו שתים הקדימה שליית ראובן לצאת והיה לו כח לדחות התאומה כיון שהי' שליא בפני עצמה עכ"ד. ואני ראיתי במפרשים דהיה נס גבי יעקב ועשו שנוצרו בשיליא אחת כי דרך התאומים כל אחד נוצר בשיליא לבדו. וכפ"ז מעיקרא קושיא ליתא:
שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרותיהם דגזלו הרציחה מעשו והם הרגו אנשי שכם על הגזל והוו תרתי דסתרן ור"ת שוא כחם כלומר כילו כחם לשוא בענין שכם ויוסף וזמרי ואמרו רבותינו זכרונם לברכה בסנהדרין דף ק"ט בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים ובקהלם אל תחד כבודי זו עדת קרח ואפשר לומר במ"ש המפרשים דענין המרגלים היה שסברו דארץ ישראל אינה מוחזקת ושלחו להחזיק בה גם כתב מורינו הרב שארנו מהר"י זאבי זלה"ה דדתן ואבירם פחים טמנו למשה רבינו באומרם אף לא אל ארץ זח"ו הביאותנו וכו' להשיגו דאיך היה מקריב מנחה ונסכים מתבואת הגוים שבארץ ישראל ע"ש באורך וכל זה שקר דארץ ישראל מוחזקת כנודע מגלות מצרים ומבנות צלפחד כמו שאמר בעניותנו במקומו. וזה אשר כיוין יעקב אבינו עליו השלום לומר בסודם וכו' דאין הכונה בפשעם של מרגלים ועדת קרח דהא מהיכא תיתי דיזכר שם ישראל אבינו הקדוש ח"ו בהם. אלא כונתו אף בדברים אשר למראה עינים יש צדדים שהם אמרי יושר כגון שלוח המרגלים בטענה להחזיק. ועדת קרח נמצא בהם גרגיר אחד דלכאורה טוב שערערו איך קרבים מנכסי גויים אף על הטוב הנראה מהם אמר יעקב אבינו עליו השלום בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים אשר סו"ד שתו הצער"ה דמהיכא תיתי דארץ ישראל אינה מוחזקת והלא אבינו אברהם קנאה ולזה הוצרכו לגלות בארץ לא להם וזה סוד ושבר בגבולם ועל כן בסוד המרגלים אל תבא נפשי ובקהלם של עדת קרח אף במה שנראה טוב דיצאו לטעון על הנסכים אל תחד כבודי דשקר ענו:
יהודה אתה יודוך וכו' גור אריה יהודה וכו' אפשר לפרש במשז"ל מפני מה נענש שאול לפי שמחל על כבודו ולכן דהע"ה לא היה מוחל כי עין לו ראתה אשר לקה שאול בזה ולכן אף בתחילתו הן בעודנו רדוף ונדחה היה רוצה להרוג נבל דפקר עם עבדיו כדי שלא יסתלק מהמלכות וז"ש גור אריה שדרשוהו רבותינו זכרונם לברכה על דוד הכונה גור אף כשהיה גור בתחילת משיחתו אריה שלא מחל לנבל וה"ט מטרף מסיבה שראה טרף שנטרפה שעה לשאול בשביל שמחל על כן דמיונו כאריה. ובזה בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא במלכותו מי יקימנו מאחר ששמר טכסיסי המלכות:
א"נ גור אריה שלטון וזהו גור כמו שתרגם אנקלוס בתחילת ימי שאול ואח"כ אריה מלך כמו שפירש"י ומחסידותו לא הרג שאול אף שהיה רודף וז"ש מטרף בני עלית כלומר מהריגת שאול בני עלית נסתלקת שאמרת מי שלח ידו וכל הזמן ההוא כרע רבץ כאריה ולא אריה ממש שלא הי"ל דין מלך כמו שאמר אביגיל וכלביא אח"ך בימי אבשלום שלא הי"ל דין מלך וזהו וכלביא ולא לביא שהיה מתכפר בשעירה כהדיוט ועי"ז נמחל כשחזר למלכות כמו שביאר באורך הרב פרשת דרכים ע"ש וא"כ מי יקימנו דכבר נמחל ולשוא שקד שבע בן בכרי. ואומרו כבס ביין לבושו אפשר לפרש ע"ד שאמרו חמרא וריחני פקחין ועי"ז שנתפקח בירר הלכותיו ושמועותיו ונתחוור חלוקא דרבנן שלו וז"ש כבס ביין לבושו חלוקא דרבנן כתלג חיור על ידי שהיין עשאו פקח לברר ולחוורי אפי פנים לתורה. ובדם ענבים סותו שהיה מסית לריעיו וכמו שאמר קנאת סופרים תרבה חכמה. ואתלהיטו אנפוי בחדוא דאורייתא וזהו חכלילי עינים מיין מסיבת היין. ומתון ומסיק בירור ההלכה לבנה ומחוורת ולבן שינים מחלב:
זבולון לחוף ימים ישכון אפשר במשז"ל דהמחזיק ביד הת"ח יושב במחיצת הת"ח ויודע תורה וז"ש לחוף ימים רמז לתורה שבכתב ובע"פ שנמשלו למים ומים עמוקים כמי הים ישכון לעתיד במחיצת הת"ח וזהו לחוף ימים. וזוכה לזה כי בעה"ז והוא לחוף אניות להספיק ליששכר על כן ישכון לבטח לעתיד במחיצת הת"ח בישיבה של מעלה והיינו לחוף ימים כאמור. ועוד אפשר לרמוז על המחזיק ביד הת"ח ומפריש מנכסיו קרן קיימת שיאכל מפירותיו דאף שמת המחזיק כל תורה שלומד החכם יש לו חלק בה כיון שניזון מממונו וז"ש שמח זבולון בצאתך מהעה"ז עוד תוסיף לשמוח שאתה עושה חדשות גם אחר מיתה ואת עלית על כל ונ"ט ויששכר באהלך כי אהלו נחשב שלך כי הוא ניזון מממונך ובית תלמודו ואהלו אהלך הוא:
יששכר חמור גרם וכו' אפשר דרמז דמשבט יששכר מסקי שמעתא אליבא דהלכתא כמו שאמר פ"ב דיומא ולזה דימה לחמור שעצמותיו ברורין כמו שאמר בב"ר כך שמועותיו והלכותיו חמורות וברורות. ועוד לו רובץ בין המשפתים ג' שורות ת"ח כמו שאמר שם בב"ר ועל ידי זה טפי מעלי כמו שאמר ומתלמידי יותר מכלם. ועוד אפשר במ"ש בזוהר חדש על פסוק לי עצה ותושיה אני בינה לי גבורה כי הלא מראש בהיותו תלמיד התורה תושיה מתשת כחו וזהו לי עצה כשאני מקבל עצה שאני תלמיד הלמד מרבי אז היא תושיה אך כשכבר אני בינה שנתחכמתי אז לי גבורה דחכמת אדם תאיר פניו עכ"ד וז"ש יששכר חמור גרם לסבול עול תורה המתשת כחו ונקראת תושיה וזה בהיותו רובץ בין המשפתים כשהוא תלמיד ואח"כ וירא מנוחה כי טוב כמו שאמר אני בינה לי גבורה. ודרך הלציי אפשר לומר במ"ש הפוסקים דמי שאין תורתו אומנתו אינו פטור מהמס וזה רמז יששכר החכם אף שבתחילה סבל עול תורה כחמור רובץ בין המשפתים שערים המצויינים בהלכה אם אח"כ וירא מנוחה שביטל תורה ואת הארץ כי נעמה ועסקו בסחורה ואין תורתו אומנתו אז ויהי למס בפרו"ע פרעו"ת מנדה בלו והלך. או ירצה במ"ש המפרשים דאף דהעה"ז לעשו אנו זוכים בו מכח התורה דאלמלא התורה העולם חוזר לתהו ובהו וזכו ישראל ע"ד המציל מזוטו של ים ומשלילותו של נהר הרי אלו שלו וז"ש יששכר חמור גרם וכו' שנתעסק בתורה בכל כחו לכן וירא מנוחה כי טוב כי אין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה ואת הארץ כי נעמה דזוכה לעושר וכבוד בעה"ז גם כן. ועם כל זה לא לבו הלך אחר תפנוקי העה"ז ויט שכמו לסבול עול תורה ויהי למס עובד את ה' ומספיק הוראות לישראל. ואפשר עוד לרמוז מ"ש פ"ק דע"ז דלגמרא מחד רבא עדיף דלא לפגום לישני ולסברא מכמה רבוואתא טפי מעלי וז"ש יששכר חמור גרם סובל בעול התורה לגירסא וזהו גרם אותיות גמר דלא פגים לישניה אלא הלכותיו בלשון ברור כמו חמור שעצמותיו ברורין כמשז"ל. ואחרי כן לסברא רובץ בין המשפתים בפתחי שערים מכמה רבוואתא וזהו בין המשפתים לשון רבים דלסברא כרע רבץ באות נפשו שאפה רוח חכמה אל אשר יהיה שמה הרוח מכמה חכמים. ואפשר עוד כי חמור גימטריה רנ"ה עם הכולל שם רמז לרמ"ח מ"ע דאורייתא וז' דרבנן אשר בלימוד דיני המצות נחשב כאלו עשאם וז"ש יששכר חמור גימטריה רנ"ה שהם העשין דאורייתא ודרבנן הוא מקיים בלימוד וזהו גרם אותיות גמר שעל ידי הלימוד נחשב לו כמעשה. ועוד ירמוז למ"ש עונתן של ת"ח מע"ש לע"ש לפי שהם טרודים בתורה בימות החול וכתב הר"ן פ' אעפ"י דטעם דלא תנן עונת ת"ח לפי שלפעמים יתחדש לו דבר לעיין ומוכרח לעסוק בדין ופטור. ועל דרך האמת זיווגא דרבנן בעידן חדוותא יחוד הדודים למעלה וז"ש יששכר וכו' רובץ וכו' כי קבל עול תורה לעסו"ק אהב. וירא מנוחה רומז לשבת יום מנוחה כלומר לקיים פו"ר יום מנוחה והטעם כי טוב רמז ליסוד ואת הארץ הכלה העליונה כי נעמה. ועם כל זה אם יארע לו ענין מחודש בתורה ויט שכמו לסבול אף בליל שבת לעסוק בתורה כמו שאמר הר"ן. ולא עוד אלא שאינו רוצה ליהנות בכבוד תורה גדל פרע חלק במס עם הקהל וזהו ויהי למס עובד:
דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל יהי דן נחש עלי דרך וכו' רבותינו זכרונם לברכה פירשוהו על שמשון ולפי דרכם דרך הקדש אפשר לפרש במ"ש פ"ב דר"ה ויאמר אל העם ה' אשר עשה את משה ואת אהרן וכו' וישלח את ירובעל ואת בדן ואת יפתח ואת שמואל ירובעל זה גדעון בדן זה שמשון ושקל הכתוב ג' קלי עולם כג' חמורי עולם לומר לך ירובעל בדורו כמשה בדורו בדן בדורו כאהרן בדורו יפתח בדורו כשמואל בדורו ללמדך שאפי' קל שבקלים ונתמנה פרנס על הציבור הרי הוא כאביר שבאבירים וז"ש דן רמז לשמשון דאתי מדן ידין עמו בדורו והרי הוא כאחד שבטי ישראל כמיוחד בכל שבטי ישראל דבדן בדורו כאהרן בדורו. יהי דן שמשון דאתי מדן נחש עלי דרך נעשה נחש לפלשתים עלי דרך גבר רמז לאשתו שניתנה למרעהו ועי"ז שפיפון עלי ארח שאינו דרך כבושה רומז לשדות ששלח אש על ידי השועלים בשדות ואח"כ הולך ורב לנקום מהפלשתים הנושך וכו'. ובעת שנקרו פלשתים אמר לישועתך וכו' והענין במה ששמעתי משם הרב המקובל מהר"ר יוסף פאיימיטה ז"ל אב"ד באנקונה כי כשהישועה היא מצד רחמיו יתברך היא ישועה אחת וכשהיא מצד הדין נחשבת שתי ישועות וזהו כונת הכתוב מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שם המיוחד שהוא רחמים מצד רחמיו ואז היא ישועת ישראל ישועה אחת וזהו אומרו במזמור י"ד מי יתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' שבות עמו. אך במזמור נ"ג אמר מי יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו דכשזוכים בזכותם לעשות הישועה אז היא ישועות תרתי וזה שאמר ישועות ישראל בשוב אלהים מדת הדין ע"כ שמעתי. ואפשר להרחיב הדבר דבכל ישועה יש ישועה לישראל וישועה לשכינה כביכול בכלל ובפרט כדתנן כשאדם מצטער כביכול שכינה מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' והשתא דכשהישועה היא מצד רחמיו יתברך נחשבת ישועה אחת כי ח"ו ישראל אינם ראוים רק להושיע השכינה כביכול היתה זאת הישועה וממילא נושע ישראל וכמש"ה כי לא יטוש ה' את עמו בעבור שמ"ו הגדול כמש"ה לא לנו ה' לא לנו כי לשמ"ך תן כבוד ולכן ישועת ה' שהיה מצד רחמיו ואין כאן אלא ישועה אחת לשכינה ומינה נמשך לישראל. אך אם ישראל זוכים אז הם שתי ישועות ישועת השכינה כביכול וישועת ישראל כי שניהם נושעים בדין. ועתה שמשון שידע כי חטא ואין הישועה בזכותו אמר לישועתך בשביל צער השכינה לישועת"ך דייקא כי הישועה שלי נמשכת מזה קויתי ה' מדת רחמים:
גד גדוד יגודנו והוא יגוד עקב פירש רשב"ם גדוד יגודנו שישראל היו הולכים אחריו כגדוד שלו ואפשר עם מה שפירש הגאון החסיד הרב של"ה ששמע מזולתו בפ' ויתא ראשי עם צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל שמשבח גד בחסידות שעשה לפנים משורת הדין כי מצד הדין לא היו מחויבים לילך החלוץ בראש רק ילכו למלחמה בשוה עם ישראל כמו שאמר משה רבינו ע"ה האחיכם יבואו למלחמה וכו' והיה די להם מצד המשפט לילך עם ישראל אבל גד הוסיף ועשה בדרך צדקה שהיו הולכים בראש ובזה עשו מעין דוגמא של מעלה וה' הולך לפניהם וזהו שאמר הכתוב צדקת ה' עשה עכ"ד ואחר זמן רב בא לידי ס' הנחמד כלי יקר להגאון מהר"ר שלמה אפרים זלה"ה וראיתי שפירש כן בהרחבה בפסוקים ע"ש ואפשר שזהו שאמר יעקב אבינו עליו השלום גד לא די שקיים תנאו לילך עם ישראל אלא שהלך בראש ונמצאו כל ישראל כאלו הם גדוד שלו כמו שאמר רשב"ם. ואף גם זאת והוא יגוד עקב שמשה רבינו לא בקש אלא שישבו עד אשר נכבשה הארץ והם ישבו עד כבוש וחילוק כמו שפירש"י פ' מטות על פסוק והיוצא מפיכם תעשו וזהו והוא יגוד עקב כלומר שאחר כבוש שנשאר גדודו לבדו נתאחר וזהו והוא יגוד עקב. ונראה להרחיב הדברים כי הנה במעשה זה דבני גוב"ר יש ח"ו צד פקפוק דבאים לעזור להם למלחמה וזה ח"ו פגם כי הלא ה' הולך לפניהם ומה צורך למלחמה וראיתי בס' תוצאות חיים חדש שהאריך בזה וכתב שאם ישבו עד התנחל זה יורה כאלו ישראל צריכים להם שהוא סוף המלחמה ויהיה פגם אבל אם ילכו לאחר כבוש נודע שסיבת הליכתם היה כמו שאמר ולמה תניאון ולכן אמר להם משה רבינו ע"ה אם את הדבר הזה תעשון מיעוט רק זה שתעברו חלוצים עד ונכבשה הארץ קצת כבוש ואחר תשובו מיד שאם לא תשובו עד התנחל מיחזי כיוהרא שישראל צריכים לכם לעזור והייתם נקיים שאם תשובו מיד תהיו נקיים מה' שלא יהיה בכם גאוה והאריך בזה. ולפי דרכו אין זה יוהרא לבד רק פגם גדול כלפי מעלה שח"ו צריכים הם לעזור אטו הקצר קצרה ידו מפדות ח"ו וכמו שאמר הוא עצמו. ועוד שהם ישבו אחר כבוש וחילוק כמו שפירש"י שמשה רבינו א"ל והיוצא מפיכם תעשו שישבו עד אחר התנחל וכן מוכיחים הכתובים בס' יהושע ונמצא לדבריו שעשו הפך מצות משה רבינו ע"ה מלבד שבפי' הכתוב הוא הפך רש"י בפ' והיוצא מפיכם ונפל הבנין ועוד דאחר כבוש אין חששא שיהיו לעזרה ושצריכים להם כי כל הגוים ספו תמו ונכבשה הארץ אותה שחילקו. על כן נראה לומר להפך דאם היו חוזרים אחר כיבוש היה פקפוק שאין בטחונם בה' רק בוטחים על בשר זרועם כי הם גבורים והם וישראל נלכדים. והאמת שטעם משה רבינו ע"ה לא היה אלא כדפירש ולמה תניאון וכמו שאמר בס' הנז' אבל לא נצרכו לעזר ולהועיל ח"ו כי ה' אתם והכל מאתו יתברך ולה' הישועה לא לגבורים המלחמה. ונמצא דהיה מקום פקפוק בזה ח"ו ובפרט שהיו הולכים בראש המלחמה והתיקון לזה הוא שישבו עד אחר חילוק דאז נראה כי לא באו לעזרה בעבור גבורתם רק לצוותא בעלמא ולישב דעתם והראיה דאחר כבוש דאין צורך למלחמה נתעכבו עוד ז' שנים. ולפ"ז אלו הם דברי משה רבינו ע"ה שא"ל אם תעשון וכו' ונכבשה וכו' ואחר תשובו והייתם נקיים מה' ומישראל דאין כאן שום נזק מלקיחת הארץ הזאת שגם דנקיים אתם מה' כי הוא יודע תעלומות שאינו משום שנסתפקתם ביכלתו ח"ו לתת להם הארץ רק כי רצונם ארץ מקנה. אבל מישראל אם תשארו פה אין אתם נקיים כי תניאון את לבם שיסברו שאתם יראים ומסופקים אם כביכול יגרש את האמורי אבל במה שתהיו עד כבוש כבר אתם נקיים מה' ומישראל מצד זה. אבל מכל מקום עדיין יש ס"ד שהלכתם לעזור כאלו הייתם בוטחים בגבורתכם והוא פגם להם ולישראל מצד אחר לכן והיוצא מפיכם תעשו כמו שפירש"י וז"ל והיוצא מפיכם תעשו לגבוה שקבלתם עליכם לעבור למלחמה עד כבוש וחילוק שמשה לא בקש אלא ונכבשה ואחר תשובו והם קבלו עליהם עד התנחל הרי הוסיפו להתעכב ז' שחילקו וכן עשו עכ"ל ותיבת לגבוה אינה מובנת כל כך והיא מיותרת אמנם על פי דרכנו א"ש לגבוה כלומר מוכרחים לצורך גבוה שלא יהיה פקפוק ח"ו ביכולתו כי מצד הנזק דלמה תניאון כבר הוסר אבל אם תשובו אחר כבוש עדיין יש איזה פקפוק כלפי מעלה ולכן תשבו עד התנחל כי זה מופת דלא הייתם אלא לצוותא ולראות בטובת אחיכם. וז"ש יעקב אבינו עליו השלום גדוד יגודנו שיעברו בראש ונמצאו כל ישראל שהם גדודם שלהם כאמור. וכי תימא יש בטובה זו רינון שזה מורה שבוטחים על גבורתם ולא על ה' ח"ו ולז"א והוא יגוד הוא יהיה בגדודיו כלומר שלא יהיו ישראל כמו גדוד שלו שלא יש עוד מלחמה וישאר בעקב עד סוף כבוש וחילוק ומעתה אין לפקפק עוד כדאמרן:
מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני מלך אפשר במה שפירש"י פ' וזאת הברכה שנותן לאחיו שמן והם נותנין לו תבואה וזהו רצוי אחיו שנותן להם שמן וז"ש שמנה לחמו ויש לו תבואה הרבה מסיבת והוא יתן מעדני מלך שמן אנפיקנון שמעדן הבשר ועי"ז מריצין לו תבואה ושמנה לחמו. ואפשר לרמוז כי אותיות שמנה הוא השמן כי ארצו היתה עושה שמן הרבה. או ירצה במ"ש ברוך מבנים אשר ופירשו כת הקודמין שבנותיו הם נאות ויפות והם דורקטי וזה שכתב רש"י בספרי אין לך שנתברך בבנים כאשר ואיני יודע כיצד כי הן דורקטי זהת"ד בקיצור ויראה שזהו טעם שנשאות בנותיו לכהנים גדולים ומלכים דבמוט"ב תלתא נאות ויפות ודורקטי ויולדות הוא פלא והיינו דקאמר מאשר שמנה לחמ"ו הרומז לאשה כידוע והוא יתן מעדני מלך שיתן בנותיו להתעדן בהן המלכים. וז"ש באשרי בי אשרוני בנות כל הנשים יתנו יקר לאשר כי בנותיו חשובות ביותר והנה היא לאה מטרפולין נותנין לה את השבח:
נפתלי אילה שלוחה הנותן אמרי שפר פירש"י על דבורה וברק שאמרו שירה ובפ"ק דסוכה פירש"י דברק משבט נפתלי. ואפשר לפרש הכתוב על דבורה והכתוב העיד עליה ששפטה את ישראל כגבור בתורה. וצדדנו בס' הקטן ראש דוד פ' בשלח דכאשר היתה שופטת ישראל פירשה מבעלה כמהר"ם שפירש מאביו וז"ש נפתלי ממך יצא אילה רמז לאשה דבורה. והיא שלוחה כלומר שנשתלחה מבעלה ופירשה והטעם הנותן אמרי שפר שהיתה כזכר לתת אמרי שפר ולהורות הוראות בישראל. או אפשר במה שהק' הראשונים דאשה פסולה לדון ותירצו דהיה על פי הדיבור. א"נ שהיתה מלמדת לדיינים והם אומרים וז"ש אילה שלוחה כלומר מן השמים שלוחה לדון ועפ"י הדיבור הנותן אמרי שפר. או ירמוז שהדיין היה איש רק שהיה מלמדתו וזהו אילה שלוחה ללמד שמכחה הוא הנותן אמרי שפר הוא איש הביני"ם הדן לישראל. א"נ עם היותה נקבה אילה עם כל זה ותשר דבורה כזכר הנותן אמרי שפר שבח והדר וליכא משום קול באשה ערוה דאימתא שכינה עילוייהו כמו שפירשנו בעניותנו פ' אנכי לה' אנכי אשירה. או ירצה רמז למ"ש רבינו האר"י זצ"ל דיש ילדים רצים ומתנועעים כי השקט לא יוכלו ומהירים וזריזים ביותר וכל קבל דנא יש ילדים כבדים עצלנים מאד והטעם כי הילד אשר רובו מבחינת הזכר הוא קל בטבעו והילד אשר לו חלק גדול מאמו כבד מאד ונפתלי היה לו דבר מועט מאמו ולכן הי' קל מאד עכ"ד כפי הרשום בזכרוני. וזה רמז כי ר"ת אילה שלוחה הנותן אמרי שפר הוא אשה אש כלומר חלק יסוד אש לבד היה לו לבדו מאמו ולא זולת כי השאר מאביו ולכן היה קל מאד כי מעט אשר היה לו מאמו ואף זה חלק יסוד האש:
בן פורת יוסף וכו' אפשר לפרש במה שנתבאר אצלנו הקדמה כוללת מהרב פרשת דרכים ומהמפרשים דהשבטים ויוסף היו חולקים אם האבות דינם כישראל לגמרי או דינם כבן נח להחמיר כי השבטים סברו דדין ישראל לגמרי יש להם ומשו"ה אוכלין בעודה מפרכסת וכו' והדין עמם כי גוי אינו קונה בחזקה ואברהם אבינו עליו השלום קנה ארץ ישראל בחזקה וזה סיבת גלות מצרים שלא נשתעבדו בארץ כנען לפי שהיא שלהם ורחמנא אמר בארץ לא להם וגם יוסף בראותו כי בשלשתן לקה חזר מסברתו ומסר עצמו על ק"ה ולא חטא באשת אדוניו אף שהיתה רוצה להורגו כי ישראל מצווה על קדוש ה' הן כל אלה הקדמות נלקטות מספרן של צדיקים. ועפ"ז נבא לבאר סדרן של כתובים הללו בס"ד בן פורת יוסף הוא היה לו חן כמו שפירש"י ועוד היה מסלסל בשערו וכו' שיהיה נראה יפה ביותר בן פורת עלי עין שאחר שהוא בעל חן עוד הוסיף ויתן חינו להיות נאה יפה אף נעים עלי עין. ודין גרמ"א ענין אדונתו כי בא לדרכי מות ועמד בצדקו. וכי תימא א"כ איך מסר עצמו על ק"ה הלא הוא סבר שיש להם דין ב"נ ומתחייב בנפשו למ"ד. לז"א בנות צעדה עלי שור רמז לבנות צלפחד כמשז"ל במדרש כלומר דמבנות צלפחד מוכח דארץ ישראל מוחזקת שנטלו חלק בכורה כמו שאמר בש"ס פ' יש נוחלין וכמו שאמר הרי"ף והרא"ש במשנת ושהיה בכור ב' חלקים וכמו שאמר הרמב"ם בפירוש המשנה והשתא מבנות צלפחד איפשיט דארץ ישראל מוחזקת וקנה אברהם אבינו עליו השלום הארץ בחזקה שדין ישראל יש לו דגוי אינו קונה בחזקה וזהו האמת. אך וימררוהו ורובו אחיו שחלקו עמו שהוא הי' סובר להפך ולקה ונמסר בידם וישטמוהו בעלי חיצים ומזה הוכיח דהלכה כמותם דדין ישראל יש להם ולכן מסר עצמו על ק"ה ותשב באיתן קשתו שלא חטא באשת אדוניו כדין ישראל דיהרג ואל יעבור ויפוזו זרועי ידיו שיצאו עשר טיפין על שהוציא דיבה על עשר אחיו אבד הוא עשרה בנים שהיו עתידין לצאת ממנו י"ב שבטים. משם רועה מזה נמשך שהיה רועה אבן אבהן ובנין שפרנס ישראל שבאו לגלות מצרים כי אין יכולים להשתעבד בארץ כנען שהיא מוחזקת ויש להם דין ישראל וזהו שסיים ישראל כלומר משם רועה אבהן ובנין וכל זה ישרא"ל מופת חותך שיש להם דין ישראל כאמור:
ורש"י ז"ל פרש ותשב באיתן קשתו נתישבה בחוזק וכו' וצריך לדעת מה פירוש נתישבה בחוזק כפי שיטת רבותינו זכרונם לברכה שדרשהו על כבישת יצרו באשת אדוניו כדפירש"י אח"כ שהרי כתיב ויפוזו שיצאו מצפרניו. ואף דשערי תשובה המה פתיחות יראה בהקדמה מחודשת שראיתי שכתב הרב הקדוש מהרח"ו זצ"ל בדרשותיו (כתב יד) פ' וישב דבאותה שעה נעקרו י"ב טיפין ממוחו והעשרה יצאו מצפרני ידיו והשתי טיפות נשארו במתניו עד שלקח אסנת והוליד מנשה ואפרים עכ"ד והוא פלא שנשארו שם י"ב שנה שהיה בבית האסורים. ויתכן כי זהו רמז הכתוב וליוסף יולד שני בנים דהול"ל ויולד יוסף שני בנים אבל רמז כי שלעבר היו במתניו כמה שנים וזהו וליוסף בהיותו יוסף לבדו בלי אשה יולד שני בנים שיצאו ממוחו ונשארו במתניו ואח"ז ילדה לו אסנת הב' בנים הנז'. ואפשר שז"ש ותשב באיתן קשתו שנתישבה בחוזק שהשני טיפות נתחזקו וישבו במתניו דהא ויפוזו זרועי ידיו עשרה טיפין דוקא והשתים נשארו שם וסופי תיבות ותשב באיתן קשתו ויפוזו זרועי הוא ובני"ו הכונה ותשב באיתן קשתו שיצאו עשרה טיפין כאומרו ויפוזו. ובניו. כלומר בניו ג"כ היו באותן טיפות ונשארו כמדובר:
בנימין זאב יטרף וכו' אפשר במ"ש הרב המאירי ז"ל בפסקיו להוריות פ"ג בטעם שאמרו רבותינו זכרונם לברכה אלמלא אתה שאול והוא דוד אבדתי כמה דוד מפניו כי הקב"ה גזר שהמלכות יהיה משבט יהודה אכן כששאלו מלך ישראל עדיין לא הי' משבט יהודה ראוי ולכך נתמנה שאול כמו פקיד לפי שעה וזה שמו אשר יקראו שאול כי המלכות היתה בהשאלה אצלו ולכך בדבר קטון נסתלקה המלכות ממנו ושבה והיתה לדוד הע"ה משבט יהודה שכן ראוי להיות חוזר לשבט יהודה. אמנם דוד הע"ה שהוא היה העיקר ומלכותו בשרש ונז"ר משרשיו יפרה אי לזאת גם כשחטא מלכותא לא העדיו מיניה כי הוא מלך עיקרי זהת"ד וז"ש בנימין זאב יטרף וכמו שרבותינו זכרונם לברכה דרשוהו בשאול דאתי מבנימין וזהו זאב יטרף שחטף המלכות בחטיפה כי לא היה ראוי לזה. וזהו הטעם בבקר יאכל עד דדוקא בבקר הוא שיזכה ואחר זה תחזור המלכות ליהודה:
ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי.
פירש"י שכם הוא הבכורה וכו' אשר לקחתי מיד האמורי עשו שעשה מעשה אמורי ד"א שהיה צד את אביו באמרי פיו עכ"ל ואפשר במ"ש אמרי נועם פ' תולדות שאברהם היה לו חרב שחקוק בו שם המפורש ונתנו ליצחק ויצחק נתנו ליעקב ועשו כשהוצרך להלחם עם נמרוד מכר בכורתו ליעקב בשביל אותו חרב שהיה שוה ממון הרבה והלחם והעדשים שנתן לו לא היה אלא לקיים המכר בדרך העולם שכשעושים סחורה נותנין זה לזה ב' ג' פעמים מיין לקיים המקח וז"ש לו יצחק ועל חרבך תחיה עכ"ד ועפ"ז אפשר שז"ש אשר לקחתי מיד האמורי עשו בחרבי ממש כאמור:
וידגו לרוב.
גימטריא עם ב' כוללים לשתי התיבות. ס' רבוא. ובס' דרוש שמואל פי' במ"ש המקובלים ששאבו דגים בכדיהם שמגולגלים בהם נשמות כדי שיהיו ס' רבוא וז"ש וידגו ר"ל מכח דגים לרוב באו למנין ס' רבוא עכ"ל ובמאי דכתיבנא בעניותין יבא אל נכון:
ועוד אפשר לרמוז לרו"ב בגימט' רחל שבזכות שיוסף שרבב קומתו על אמו שלא יראנה עשו לכך אינו שולט עין הרע בזרעא דיוסף כמשז"ל וזה רמז וידגו כדגים ולא ישלוט בהם עה"ר וזה מטעם רחל גימטריה לרוב דיוסף שרבב קומתו לכסותה:
כי עלית משכבי אביך.
מסרה ג' עלית מטרף בני עלית עלית למרום והדין אפשר במשז"ל יחי ראובן במעשה יוסף ואל ימות במעשה בלהה ולכל הדברות והדרכים אשר נאמרו במאמר זה היה הצלה לראובן בזכות מה שהציל ליוסף וז"ש כי עלית מעשה בלהה אך בעבור אשר מטרף בני עלית והצלת יוסף תזכה דמשה רבינו הנאמר עליו עלית למרום הוא יצילך ודוק:
וַיָּבֹאוּ עַד-גֹּרֶן הָאָטָד, אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסְפְּדוּ-שָׁם, מִסְפֵּד גָּדוֹל וְכָבֵד מְאֹד; וַיַּעַשׂ לְאָבִיו אֵבֶל, שִׁבְעַת יָמִים.
בזהר דף ר"ן ע"ב אמר ר"ש הכא רמיז שלטנותא דמצראי דאתעדי גרן האטד דא ממנא שלטנותא דמצראי דאתעדי מקמי שלטנותא דישראל דהא חמו גורן כד"א מלובשים בגדים בגורן ועל דא ויספדו שם מספד גדול וכבד מאד ע"כ קרא שמה אבל מצרים דודאי ממצרים הוה עכ"ל ודורש עד מלשון הסרה כמו שפירש"י פ' חקת פ' עד דיבון ע"ש וגרן מלשון מלכות שיוסר שר מצרים ויתבטל ממשלתם כמבואר. ואפשר שז"ש ויספדו שם מספד גדו"ל כלומר הספד של הגדול ממנא דילהון. ואפשר לרמוז כי תיבות עד גרן האטד גרן גימט' משה עם הכולל שיהיה זה על יד משה. ושם בזהר דף רמ"ט ע"א דרשו אט"ד גימטריה יד כד"א וירא ישראל את היד הגדולה כיון דמטו לאתר דא חמו גבוראן דנפקי מהאי אטד וכו' ע"ש. ואפשר לרמוז מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דיניקת מצרים ושרי פרעה מג' אלהים המתפשטים בגרון כי ג' אלהים גימטריה גרון וע"י התפשטותם אל מדרגות רבות יוצאים השמרים ונקראים אלהים אחרי"ם גימטריה גרון ע"ש בשער הכונו' דרוש א' של פסח ותיב' גרן בקריאתה היא גורן קרי ביה גרון וזה עד גורן דהוסר יניקתם מג' אלהים שבגרון שהוא גימט' אלהים. ומזה לקו וזהו האטד היד הגדולה. ועל כן נק' אבל מצרים ואמרו אבל כבד זה למצרים ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהראו באצבע ואמרו אבל כבד זה למצרים כמו שאמר בבראשית רבה פרשה ק' ואפשר שהכונה לרמוז כמה לקו באצבע עשר מכו' ועל הים ן' מכות שהם ששים וכן אבל כבד גימטריה ס' עם הכולל:
וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, רְאֹה פָנֶיךָ לֹא פִלָּלְתִּי; וְהִנֵּה הֶרְאָה אֹתִי אֱלֹהִים, גַּם אֶת-זַרְעֶךָ.
הראשונים פירשו במשז"ל סימן לעבירה הדרוקן מאי תקנתיה ישתה כוס עיקרין וזה שכתוב ראה פניך בהוייתן פנים מאירות לא פללתי דחשבתי שנלכדת בעבירה ועתה ראיתי כי צדיק אתה ופניך צורתם יזהירו. וכי תימא אכתי יש לחוש דשתית כוס עיקרין וחזרו פניך למראיתן לא אפשר כי הראה אותי אלהים את זרעך ואלו שתית לא הולדת אלו דבריהם ז"ל ויש דוחין דדילמא הוליד ואח"כ שתה כוס עיקרים ע"כ שמעתי. ולי נראה לקיים דברי הראשונים במ"ש הרמב"ן דמ"ש לו יעקב אבינו עליו השלום ומולדתך אשר הולדת אחריהם כתרגומו נתקיים. או שמא דאחר הרעב היו לו בנים וז"ש גם את זרעך לרבות אשר הוליד אחר שבא יעקב או דצפה ברוח הקדש שיוליד וז"ש והנה הראה אותי אלהים דאנכי הרואה שתוליד ומוכרח שלא שתית כוס עיקרין:
ואפשר לרמוז במה שכתבנו בעניותנו לעיל פרשת וישב דיוסף הצדיק להורות שלא פגם בריתו לא נולדו לו בנות. דאם ח"ו היה פוגם היו נולדות לו רבות בנות כמשז"ל ע"פ ויהי כי החל האדם לרוב ובנות יולדו להם. ובזה אפשר שז"ש ראה פניך לא פללתי לחזות בנועם פנים מאירות דסימן לעבירה הדרוקן. ולא אפשר שהולדת ואח"כ שתית כוס עיקרין וחזרו פניך כבתחילה. לא היא דא"כ היית מוליד נקבות כמשפט פוגם הברית והנה הראה אותי אלהים גם את זרעך בנים זכרים והיה לאות כי צדיק אתה. או אפשר לומר דיעקב אבינו עליו השלום היה בקי בחכמת הפרצוף לז"א והנה הראה אותי אלהים שראיתי פניך והראני אלהים בחכמה שחנני כי לא חטאת. גם את זרעך מסתכל הייתי כי הם צדיקים ואין בכם חטא:
ועטרת ראשי מר זקני מהר"ר ישעיה ז"ל הי' מפרש והנה הראה אותי אלהים שנראה לו דיוקנו של יעקב אביו ולא חטא כמשז"ל וז"ש והנה הראה אותי אלהים שראית דמות דיוקנו וזה הצילך ע"כ שמעתי משמו זלה"ה:
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן; בָּנוֹת, צָעֲדָה עֲלֵי-שׁוּר.
בן פורת יוסף בן פורת עלי עין. ר"ת גימטריא שדי כי שם שדי הוא ביסוד. וכיון שהוא שמר יסוד ולא נתן עיניו במה שאינו שלו לזה נתברך שאין עה"ר שולט בו ולכן בן פורת וכו' גימטריא שדי כנז' והכי אמרו בברכות פ"ג דף ך' עין שלא רצתה לזון ממה שאין שלו אין יצה"ר שולט בו ואפשר לרמוז עלי עין ר"ל על עשו הרמוז בע' תלויה דיכרסמנה חזיר מיער כי יוסף שטנו של עשו. א"נ עלי עין רמז לאותיות הקודמות לאותיות עין שהם סטן. דכל עין הרע מסטרא אחרא והוא בן פורת ואין לו פחד מסטן שהם אותיות עלי אותיות עין. א"נ עין גימטריה ס"מ עם הכולל והוא בן פורת ועיין לקמן אות כ"ט. ועמ"ש בעניותי בס' הקטן פתח עינים ח"א דף ח' ע"ד בס"ד:
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף, בֵּן פֹּרָת עֲלֵי-עָיִן;
אפשר במ"ש רבותינו זכרונם לברכה כי בנות מלכים מבקשות לראות פני יוסף ולא תלה עיניו לאחת מהן לפיכך זכה וירש ב' עולמים. וז"ש בן פורת יוסף בעה"ז בן פורת בעה"ב וזהו עלי עין שלא תלה עיניו בנות צעדה על בנות מלכים שכל אחת צעדה וכו' כמשז"ל:
א"נ במ"ש הרב צדה לדרך להרב באר שבע דעין של יכרסמנה חזיר מיער תלוי' וקטנה שרומז לעש"ו ונשאר רמ"י ובזכות עי"ן גדולה ומיושבת של שמע ישראל ימחה עשו ע' מיער וגם רמ"י וזהו שאמר הכתוב כי עי"ן בעי"ן יראו בשוב ה' ציון זהת"ד ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כי יוסף שטנו של עשו וז"ש בן פורת יוסף כשנולד תכף היה בן פורת שתכף רצה יעקב אבינו עליו השלום לילך מלבן שכבר נולד שטנו של עשו. ואח"ז בן פורת שנתגדל ונתקדש שעמד בנסיון ובכן זו כחו עלי עין כלומר עשו הרמוז בעין דמיער כדבר האמור. ועיין לעיל אות כ"א. ונרחיב הדברים במ"ש הרב קב הישר בסוף הספר דאות ע' דמיער היא רומזת לעשו שבו תלוים ע' אומות וצפו בן אליפז הוא הקליפה ראשונה של ע' אומות ובאה מחמת חטא אדם הראשון ומחטא אדם הראשון נעשה מא' ע' כתנות עור במקום אור ע"ש באריכות. גם נתבאר לעיל פ' וישב דיוסף היה בחי' אדם הראשון ובו נתקיימה ברכת יצחק יעבדוך עמים ע' אומות וישתחוו לך לאומים עשו ואלופיו כמשז"ל. ולפי האמור אפשר טוב טעם למה ששבה יוסף הצדיק לצפו בן אליפז ואביזריה והיה בעינויים קשים אצל יוסף הצדיק כל ימיו של יוסף ככתוב בספר הישר באורך דכיון דהוא היה בחינת אדם הראשון וזו הקליפה של צפו באה מחטא אדם הראשון והיא ראשונה לע' אומות והוא בצדקו תקן איזה בחי' באדם הראשון ונתברך שישלוט בע' אומות ועשו לכן נפל שדוד צפו וסיעתו ביד יוסף וז"ש בן פורת יוסף שעמד בצדקו ועמד בנסיון מופלא לכן בן פורת עלי עי"ן שבעים אומות ועינה לצפו קליפה ראשונה שבע' אומות ור"ת בן פורת יוסף בן פורת עם ב' כוללים גימטריה צפו ששלט עליו וכל ימי חיי יוסף היה מוכנע מרור כורך ודוק כי קצרתי:
ואתה תחזה שם בספר קב הישר שבכלל דבריו אמר מר כי אדם הראשון אכל חטה גימטריא כ"ב אותיות ופגם בהוד מדה ח' ושמנה פעמים כ"ב גימטריא קע"ו כמנין צפו זהו תורף דבריו ע"ש באורך וברוחב ועל פי זה אפשר לומר דדוד המלך ע"ה שהיה גלגול אדם הראשון משורר ששיע"ר ברוח חכמתו לשורר האלפא ביתא כב אותיות בתמניא אפי גימטריא קע"ו לתקן פגם אדם הראשון ולבטל קליפת צפו גימטריא קע"ו. ועוד לנו בעניותנו פרפרת אחרת בזה כמו שאמר במ"א בס"ד:
מדרש רבה ויבואו עד גורן האטד
אמר ר' שמואל בר נחמני חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד אלא אלו הכנענים וכו' ע"ש דקדק עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה מאי קאמר חזרנו על כל המקרא. והרי כתוב זה יספיק כאן נמצא וכאן היה. ופירש הוא ז"ל דמצינו דהכתוב פה ציין וטרח וכתב גרן האטד אשר בעבר הירדן ומדהוצרך לציין כי אטד זה הוא בעבר הירדן מוכח דאיכא אטד אחר וכדי להודיע המקום דעסיק ביה ציין ואמר אשר בעבר הירדן ולכך קאמר חזרנו על כל המקרא ולא מצינו מקום ששמו אטד כלומר מקום אחר ששמו אטד כדי שיצטרך לציין זה אלא לדרשא אתי אלו כנענים וכו' עכ"ד:
ויישם בארן במצרים וסמיך ליה ואלה שמות.
ואפשר במשז"ל במדרשים וגם בזהר חדש בכמה דוכתי דגלות מצרים היה בעבור מכירת יוסף ובזה אפשר לרמוז בפסוק אבל אשמים אנחנו על אחינו כי תיבות אנחנ"ו ע"ל גימטריא רט"ו והיינו דישבו במצרים רד"ו ועוד חמשה מלידת מנשה הם רט"ו כמו שאמר פר"א דישבו רט"ו שנה וזה רמז ראובן אבל אשמים על מכירתו ועל זה ישב ישראל רט"ו שנה בגלות כמנין אנחנ"ו ע"ל. וזהו הסמיכות ויישם בארון במצרים מאחר שהיה כך בשביל שנמכר למצרים ועי"ז נתגלגל הדבר שמת שם ויישם בארון במצרים עי"כ ואלה שמות בני ישראל הבאים ר"ת שביה דנתחייבו גלות השבטים ובניהם:
א"נ במ"ש בזהר דאין לשים בארון רק השומר אות ברית כתקנו ואמרו רבותינו זכרונם לברכה דישראל היו גדורים בעריות ושם י"ה מעיד עליהם כי אחת היתה ופרסמה הכתוב ולכך נתוסף ה' ליוסף ונקרא יהוסף שם יה בתחילתו וזהו הסמיכות ויישם בארון לפי ששמר אות ברית ואלה שמות וי"ו מוסיף דגם ישראל בכללותם שמרו אות ברית:
ואפשר לרמוז ביוד יתירה מתיבת ויישם וכבר בזהר הקדוש הנה נדרש על דרך האמת. ואנן יד עניי אימא ביה מילתא דכבר נודע דעשר טפין אזדריקו מיוסף ורמז שגם בעבור העשרה טפין שהם יוד תיקן יוסף במה שנוגע לבחינתו רק דהטיפין באו בעשרה הרוגי מלוכה כמה דמסיק מהרח"ו ז"ל והבאתיו לעיל פ' מקץ ע"ש ולכך נכתב יו"ד יתירה לומר דגם לעשר טיפין עשה יוסף איזה תיקון למה שנוגע לבחינתו ושפיר נאה ליה כי ארון גימטריא נזר. בפתח מלשון נזורו אחור וכמ"ד דבא לעשות מלאכתו ממש ונזר לאחוריו וכבש יצרו החזק והגדול לפי גודלו. וזה שפעל פעולת צדי"ק כי נז"ר לאחור דין גרמא ליה הוד מלכות כמו שאמר בזהר הקדוש ובמדרש תנחומא זוכה נז"ר כתר מלכות. ובפטירתו זכה ויישם בארון שהוא גימטריא נזר גם כן:
ויש לרמוז תוכחות מוסר החי יתן אל לבו אף אם זכה נזר הן בעודנו חי ושמים לו זכ"ו כתר תורה או כתר מלכות או כתר כהונה או זכה במעמד שלשתן והי"ל נזר ידע נאמנה כי לימים עוד נזר נעשה ארון וישאוהו במוט בשנים בעוד קברת ארץ וסוף אדם למות. ולאיש אשר אלה לו במה יתגאה את הנזר ואת העדות ופתאום יבא אידו ואין שלטון ביום המות כי נזר נהפך ארו"ן. אך אם היה חסיד וקדוש בחייו הגם שניתן בארון יתענג בעה"ב ויקשרו לו כתר את הנזר ואת העדות על שקיים התורה. וזה רמז ויישם בארון. וזהו דוקא במצרים שהיה גופו אך בגן עדן במקום ארון היה לו נזר והוא גימטריא בנה"ר רמז לנהרי' אפרסמא דכיא ונפשו לו חיה בבני עליה:
והנה לפי מסקנת מהרח"ו הנז' דעשרה הרוגי מלוכה היו עשרה טיפין והשבטים באו בעיבור כמשז"ל והוא ז"ל כתב דראובן אמר הילד איננו ואני אנה אני בא ר"ת אל נקמות ה' אל נקמות הופיע על עשרה הרוגי מלוכה ולפי הנז' היינו שבאו בעיבור. ואפשר דאם יוסף לא מחל להם היו באים י' שבטים בגלגול ממש ובהיות שמחל סגי להו עיבור ואפשר שז"ש כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך ר"ל אנ"א ר"ת אל נקמות אדני כלומר שאם לא תמחול יבואו ממש בגלגול ולכך תמחול כדי שיספיק בעיבור לבד ורמז בר"ת שא נא פשע נפש כי נפשם תבא בעבור אם ימחול להם. ויבך יוסף בדברם והבכיה עליו כי מעתה העשרה הרוגי מלוכה ממש יהיו העשרה טפין והם יבואו בעיבור:
ואפשר לרמוז במ"ש ויצוו אל יוסף לאמר אביך ציוה לפני מותו וכו'
במ"ש רבינו שמשון ז"ל בגימטריאות שלו הובאו בס' שפתי כהן על התורה סוף פ' ואתחנן ואתם הדבקים דבקים בגימטריא יוסף שהיה דבק ביוצרו וישראל נקראו על שמו עכ"ל ויש להרחיב דברי קדשו כי ידוע כי תכלית ביאת האדם לעה"ז הוא לעשות החומר צורה ולזכך החומר חוזר לצור"ו ולכן יוסף גימטריא דבקים לשון רבים כי הוא בצדקו אומר לדבק החומר והצורה והיו לאחדים בידו דבקים בה'. ואפשר שלכן הוסיף לו הקב"ה ה' בשמו כדכתיב עדות ביהוסף שמו כי יהוסף גימטריא הדבקים בהא הדעת לומר כי כבר רצה האלהים ויוכח כי גופו הקדוש ונפשו העליונה ניכרין ונודעים לכל צבא השמים וקראו בשמותם הדבקים הידועים. ושם יוסף יצדק כי אין שיעור לדבקות ואשר זכה לידבק בה' כל יום מוסיף דבקות. ואפשר שזה רמז ויצוו אל יוסף לאמר רמז נמי יוסף לאמר שיזכירוהו משם יוסף דגימטריא דבקים שהוא דבק בה' וא"כ שא נא לפשע עבדי אלהי אביך שאם האב מת אלהי ישראל קיים לעד ולעולמי עולמים ית' שמו ואתה דבק בו. ויאמר אליהם יוסף אל תיראו כי התחת אלהים אני קיים דבריהם כי הוא נאה לשמו והוא דבק בה' וזהו דבקים גימטריא של שמו כי תמיד תנא וצייר שהוא תחת אלהים דבק עמו ושואב שפע לזכך נפשו וגופו תדיר:
ויש לחקור ממ"נ אם השבטים כבר שאלו מחילה מיוסף הצדיק והוא מחל להם. כבר נודע צדקתו ומחילתו מחילה שרירא וקיימת. ואמאי חרדה נפלה עליהם והוצרכו לשלוח משם אביו מה שלא הי' ואם לא שאלו ממנו מחילה יש לשאול מדוע ככה עשו ונשתהו טו"ב שנה. ותו פשע אחיך וחטאתם תרתי דסתרי. ואפשר דהדין הוא דמי אשר חטא לחבירו יפייס אותו. אמנם דרך העולם בזה דתרי אינשי דעלמא שחטא אחד לחבירו מבקש ממנו ואומר נעניתי לך או עשיתי לך כך וכך מחול לי. אמנם אם שני שרים וסגנים מן הפרתמים יחטא האחד לרעהו. הפיוס הוא שהחוטא נכנע קצת להשר שכנגדו ביום הראות בו י"תר חוב"ב וכבוד עשה לו ובזה מתפייס העלוב וראשונות לא תזכרנה כלל. ומעשים בכל יום מכל הקור"ה בין השרים והגדולים. והכא השבטים שהיו גדולים כה עשו דהראו לו הכנעה ואהבה וכבדוהו בכל טכסיסי כבוד מיום שנתודע אליהם ועד כל זמן שיעקב אבינו עליו השלום לעיניהם קיים וסברו דכבר נתפייס ובודאי מחלם ומה גם שבהודעו היה מדבר על לבם. אך עתה כי הדור מקבורת אביהם המה ראו אשר יוסף הסתיר פניו מהם כמשז"ל אז נבהלו ודימו דיוסף נקיט בלביה דלא שאלו מחילה בפירוש ועשו עצמן גדולים ומעלתם שוה לו ותיסגי בראית פנים מסבירות ולשון חיבה. וכן לא יעשה לפי תקף החטא וגם יוסף בסדר המדרגה כי הוא מלך. ולכן אמרו משם אביהם אנא שא נא לפשע אחיך עיקר הדבר שמכרוהו. וחטאתם שסברו שהם שקולים במעלה כי כמוך כמוהם ולא שאלו מחילה בפירוש כי זה חטא נוסף על הפשע העיקרי. ויבך יוסף דחשדוהו שהוא הקפיד בזה ומחזיק עצמו לגדול מהם הרבה:
וכלפי מ"ש הרב כלי יקר דבחזרתם למצרים חזר הרעב ויראה ורעד יבא בם מפני זלעפות רעב ולכן א"ל יוסף אני אכלכל אתכם וטפכם ע"ש באורך. אפשר דרמזו לו באומרם הננו לך לעבדים מתוך צרה בדיחותא דעבד עברי האדון חייב במזונותיו. והשיבם התחת אלהים אני דפרנס הקב"ה ממנה אותו כמשז"ל וא"כ מוכרח הוא לפרנסם ולא יהיו חרפת רעב בגוים כי ה' חפץ להטיבם וז"ש התחת אלהים אני כלומר הוא בכבודו שמני אלהים לאדון ולפרנס ולכן בטחו בה' ואתם חשבתם וכו' אלהים חשבה לטובה וכו' וגלגל זכות זה על ידיכם בבלי דעת. וראוי הוא לרחם עליכם אנכי אכלכל וכו' ודוק:
וַיִּקְרָא יַעֲקֹב, אֶל-בָּנָיו; וַיֹּאמֶר, הֵאָסְפוּ וְאַגִּידָה לָכֶם, אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָא אֶתְכֶם, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.
אמרו במדרש ר' יודן אמר ויקרא יעקב לאל להיות עם בניו ור' פנחס אמר זמנו לבניו א"ר אבון עשאו אפטרופוס על בניו. אפשר דקשיא להו דהול"ל ויקרא יעקב לבניו ולכן דרשוהו מר כדאית ליה ומר כדא"ל ור' יודן סבר שהתפלל שיהיה עם בניו וישרה שכינתו בהם. ור' פנחס לא ניחא ליה בהכי דהכל לפי מעשיו של אדם. אלא זמנו לבנו שהזהיר לבניו שתמיד יהיה בעיניהם כאלו מזומן להם עד"ש דוד המלך ע"ה שויתי ה' לנגדי תמיד. ור' אבון סבר שעשאו אפטרופוס על בניו שהסט"א לא תעשוק תורתם ומצותם וניצוצי קדושתם וה' כביכול יהיה כאפט' להציל עשוק ויברר וישביח מקחם שהם התורה והמצות. וע"פ דברי ר' אבון יומתק משז"ל על פסוק ועתה שא נא פשע עבדי אלהי אביך אם אביהם מת אלוהו קיים ויצדק מאד שעשאו אפטרופוס עליהם ודוק:
דָּן, יָדִין עַמּוֹ–כְּאַחַד, שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
פירש"י כל ישראל יהיו כאחד עמו ואת כלם ידין ועל שמשון נבא נבואה זו ועוד יש לפרשה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטים הוא דוד שבא מיהודה עכ"ל. וצריך לדעת מאי איכא בין שני הפירושים. ושמעתי מהבן יקיר לי אור עיני הרב כמה"ר ישעיה נר"ו שפירש במ"ש ביומא דף כ"ב לא משכחת צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי או מיששכר. וקשיא להו לרבנן בתראי דהרי דוד הע"ה דאתי מיהודה והלכה כמותו בכל מקום. ומשני רבנן תרי שינויי ראשון הוא דמאי דאמר רבא היינו דלא משכחת צורבא מרבנן דהיינו בחור כמו שפירש"י פ"ק דתעניות ות"ח בחור לא משכחת דיורה אלא מלוי ויששכר אמנם אם הוא גדול גם משאר שבטים יכול להיות שיורה כהוגן. א"נ דהא דקאמר לא משבחת הוא כולל לכל ת"ח בין בחור בין בא בימים. ודוד המלך ע"ה שאני שהיה מלך והמלך יש לו סגולה זו והוד מלכות להורות כדין עכ"ד. ובהא פליגי הני פירושים דרש"י דפירוש א' סבר דדוקא בצורבא מרבנן נאמר אבל בגדול כל השבטים שוים שיכול להיות מורה הוראה וז"ש ואת כלם ידין כי הגון וראוי שמשון שהיה גדול לדון כלם כי שיח וכי שיג לו. והפירוש שני סבר דקטון וגדול אידי ואידי חד שיעורא ושאני דוד הע"ה דהיה מלך וז"ש דן ידין כא' שהוא דהע"ה כלומר דגם שמשון היה גדול ליהודים דומה למלך שמכוין אל האמת כמו דוד הע"ה עכ"ד הבן יקיר לי נר"ו:
ואפשר לומר בהקדים מ"ש פ"ב דסנהדרין דמלך לא דן ולא דנין אותו ואמר רב יוסף ל"ש אלא במלכי ישראל משום מעשה דינאי אבל מלכי בית דוד עליהם אמר הכתוב כה אמר ה' דינו לבקר משפט. ופשטן של דברים דהא דמלכי ישראל הוא גזרה מדרבנן משום מעשה שהי'. אך הרב מהר"ש אלגאזי בס' רצוף אהבה וס' גופי הלכות כתב דהוי מדברי קבלה אלא שלא הבינו הכתוב עד מעשה שהיה ע"ש באורך ונמצא דהוי מדאורייתא רק דאסמכיה אקרא דדברי קבלה כדאמרינן בעלמא. והשתא פירוש ראשון סבר כפשט הש"ס והפוסקים דהוי מדרבנן משום מעשה שהיה ומדינא מלכי ישראל דן ודנין אותו וז"ש רש"י כל ישראל יהיו עמו ואת כלם ידין דאפי' מלך ישראל מדינא דן ודנין אותו אלא דממעשה דינאי גזור רבנן ובשמשון הגם דגדול כחו כמלך ידין הכל לפי שדנין אותו. אך הפי' אחר סבר דגם מדאורייתא במלכי ישראל לא דן ולא דנין אותו אלא דשמשון היה כדוד המלך שדן ודנין לפי שהיה נכנע לדת כדוד הע"ה:
בִּנְיָמִין זְאֵב יִטְרָף, בַּבֹּקֶר יֹאכַל עַד; וְלָעֶרֶב, יְחַלֵּק שָׁלָל.
אפשר במ"ש הרב הקדוש מהר"א גאלנטי זלה"ה בספר קול בוכים דעל ידי שהשבטים השתחוו לעשו נתחזק מה שנפג' הירך כי הם לא ידעו דיעקב אבינו עליו השלום השתחווה לשכינה. ועי"ז דבר ה' היה יקר עד שבא שאול הע"ה דאתי מבנימין דלא השתחוה לעשו ונתקן הירך והיו נביאים רבים. וכשהיה ענין עמלק חזר הפגם וכו' ומרדכי תקן במה שלא השתחוה להמן והוא איש ימיני וכו' ע"ש באריכות גדול אמרות טהורות יערפו טל אורות מהזהר הקדוש והרמ"ק רבו ז"ל ואפשר שזה רמז בנימין זאב יטרף כי בנימין לא השתחוה לעשו ועי"ז יצא ממנו שאול זאב יטרף שחטף הירך כמו זאב הטורף כן שאול חטף הירך וז"ש בבקר יאכל עד בתחלת בקרן של ישראל כמו שפירש רש"י וסופי תיבות בבקר יאכל גימטריא ירך. והגם שאח"ך קלקל בענין עמלק לערב מרדכי דאתי מבנימין יתקן ויהרג המן ואת כל ביתו יחלק שלק /שלל/ כמו שפירש רש"י וזה היה יסוד המעלה לבנין בית שני ולעבוד עבודת ה' אלהים חיים:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון ז"ל. ישימך אלהים כאפרים וכמנשה פי' לפיכך כשמלין הנער אומרים לו יהיה אח לז' וגם לח' לז' זה אפרים שהוא ז' לדגלים ולח' זה מנשה שהיה ח' לדגלים (עיין בתרגום יב"ע):
הקבצו ושמעו וכו' למה רצה יעקב אבינו לגלות לבניו את הקץ אמר יעקב אבינו בני הם צדיקים שאין בשמותיהם ח"ט שאין בהם חטא א"ל הקב"ה כשם שאינך מוצא בהם ח"ט כך לא תמצא בהם ק"ץ:
כחי וראשית אוני פירש המורה שזה היה טפה ראשונה תימא וכי מטיפה ראשונה נתעברה לאה והלא בתולה היתה ואין אשה מתעברת מביאה ראשונה. ויש בירושלמי שכל האמהות מיעכו באצבע. ע"כ נימוקי רבינו ישעיה זלה"ה) ובתוס' יבמות דף ע"ו כתבו כן שלאה מיעכה באצבע דומיא דתמר כמו שאמר בסנהדרין ע"ש אבל לא הזכירו הא דהירושלמי ולפי הפשט אפשר דזהו הסימנים שמסר יעקב לרחל והיא מסרתם ללאה כמשז"ל ובס' דעת זקנים כתוב דהסימנים היו נדה חלה הדלקה אבל אינו מתישב דאין שייכים לליל הנשואין ברם יתכן דלמדה למעך אז כדי שיהא טיפה ראשונה הבן הבכור וכו'. ברם מז"ה בס' חסד לאברהם לימדנו מה הם הסימנים שמסר יעקב לרחל ע"ש והדברים עתיקים בקדושת הזיווג לך נא ראה:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5