דבר תורה על פרשת ויגש – מרן החיד"א

——–

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.

ויגש אליו יהודה. סופי תיבות שוה , רמז לו כי הוא שוה לו דפרעה מלך והוא משנהו גם יעקב אבינו עליו השלום מלך והוא משנהו כמשז"ל. א"נ עד"ה דיוסף יסוד והוא מלכות והעיקר הוא שיהיו שוין זו"ן יחדיו ידובקו צדק ושלום נשקו וז"ש אליו שהוא יסוד, יהודה שהוא מלכות, ור"ת (הגהה ראשי תיבות של ויגש איליו יהודה) גימטריא טוב שהוא יסוד ויהיו שוין והוא סופי תיבות שוה ואחר זמן ראיתי לרבינו בעל הטורים בפרפראותיו שכתב כמו שאמר בעניותנו דסופי תיבות שוה לרמוז שהוא שוה לו וכו' כנז'.

ועוד יש לרמוז כי סופי תיבות גימטריא איש הרומז ליסוד בחינת יוסף בחינת יסוד דדכורא כמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל:

וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי,

אפשר לרמוז במ"ש מז"ה בס' חסד לאברהם עין יעקב נהר י"ג דיהודה היה לו יתרון הדיבור על כל האדם וז"ש בי אדוני ידבר כלומר אני ראוי לדבר. והרב כלי חמדה דף ס"ב כתב דשמע מהרשב"א הלוי שיהודה הכיר שהוא יוסף וז"ש ב"י אדוני שאתה מכלל הי"ב שבטים ע"ש באורך. ובזה אפש' לומר שזה כונת רבותינו זכרונם לברכה במדבר רבה פ' י"ב אמר הקב"ה יהודה אתה השפלת עצמך מפני אחיך הקטון הימך וכו' דיהודה הרגיש שהוא יוסף וז"ש אתה השפלת עצמך שידעת שהוא אחיך הקטון והשפלת עצמך ולפ"ז נראה דמ"ש יהודה ואחיו מת היינו שהוא רשע דבחייהם קרויים מתים וא"ל העוד אבי כלומר שאבי בחיים ולא גליתי לו. דלזה לבד אני חי צדיק ולא יכלו לענות וכו' ודוק:

מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי, וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו כֹּה אָמַר בִּנְךָ יוֹסֵף, שָׂמַנִי אֱלֹהִים לְאָדוֹן לְכָל-מִצְרָיִם; רְדָה אֵלַי, אַל-תַּעֲמֹד.

בתחילת ההשקפה כמו הצע"ר עלה להבין פסוק זה הנמצא כזה בן חכם וצדיק כיוסף הצדיק לאביו שלח כזאת כלשון הזה שמני אלהים לאדון דזה נראה רמות רוחא וגבה מאד וכ"ש לומר לאביו והדברים ק"ו לבחיר שבאבות יסוד העולם ואיך יוסף הצדיק כה יאמר בתורת שליחות שמני אלה' לאדון ועוד רדה אלי אל תעמוד כאשר דבר ציוה לעבדו בלשון הרמנא ושלטן. ויראה בהקדים מה שפירש הרב אש דת בשם מר דודו פ' מקץ במשז"ל ויחרד יצחק חרדה גדולה שנכנסה גהינם ומה שיאטיה דגהינם אלא דאז"ל דה' הראה לאברהם מלכיות וגהינם ובירר מלכיות ובעת ברכת יצחק יעבדוך עמים ע' אומות וישתחוו לך לאומים עשו ואלופיו מעתה אין שעבוד מלכיות לזרע יעקב וחלקו גהינם ולכן נכנסה גהינם אחר הברכות והוסיף הרב אש דת דברכת יצחק נתקיימה ביוסף כמשז"ל יעבדוך עמים זה יוסף וכאשר נאבד יוסף מעתה ברכת יצחק צריכה להתקיים ויתעורר גהינם לז"א כי ארד אל בני אבל שאולה זהו תורף דבריו עיין בספרו הנהדר בארך. וז"ש יוסף כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים ובי נתקיים יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים ונמצא דעדיין שעבוד מלכיות לישראל וזרעם לינצל מגהינם מאחר דברכת יצחק לא היתה אלא ליוסף. והוא בעצם אמרי קדוש יוסף בסדר עליון שמני וכו' ובזה נתקיימה ברכת יצחק. ומאחר שכן עליכם מוטל שעבוד מלכיות לינצל מגיהנם וא"כ רדה אלי לגלות מצרים שהוא רד"ו כמנין רד"ה עם הכולל ונמצא דדברי אדונינו יוסף נצרכים ומוכרחים ובזה יבא על נכון המסרה רדה אלי רדה והשכבה את ערלים כלומר שמני אלהים וכו' ובי נתקיימה ברכת יצחק וא"כ רד"ה אלי בגלות להנצל מגהינם דכתיב ביה רדה והשכבה וכו' ועיין בבע"הט:

ועוד אפשר לרמוז דתרתי רמז לו יוסף הצדיק ליעקב אבינו עליו השלום באומרו רדה אלי חדא הא דאמרן וזאת שנית רדה גימטריה יצחק עם הכולל הכונה ברכת יצחק אלי וז"ש שמני אלהים לאדון לכל מצרים אשר כאן הן הנה היו ע' אומות ומאלופי עשו כי יצחק (גימטריא רד"ה) אלי כלומר ברכת יצחק אלי היה דבר יעבדוך עמים וכו' וא"כ רדה אלי בגלות כדאמרן כי זהו תאותך ועל זה בכית לקשה יום שנאבדתי ואמרת כי ארד אל בני וכו' וכמו שפי' הרב אש דת:

ובאופן אחר יש לרמוז במ"ש הרב עיר בנימין משם האר"י זצ"ל בסוטה סי' קפ"ו ביוסף נתעברה בו נשמת יצחק אבינו עליו השלום והבאתיו לעיל פרשת וישב הנה כי כן בכח יצחק אבינו עליו השלום יוסף יכול לצוות על יעקב אבינו עליו השלום דנשמת אביו מעוברת בו. ויעקב בן יצחק מחויב לקיים ציווי יוסף בעבור נשמת אביו אשר בקרבו וזה רמז לו באומרו רד"ה אלי רד"ה גימטריא יצחק עם הכולל כלומר אל ירע בעיניך אשר אנכי מצוך היום כי אביך יצחק בקרבי קדוש ואתה מחויב לקיים כבוד אב ואם וזה רמז יוסף בחכמתו באומרו רדה אלי להראות פנים מסבירות לאשר מצוה אותו:

ואף גם זאת אפשר רמז לו יראה בנחמה כי בזכות יצחק נגאלים כמשז"ל דיצחק נתרצה לתת ש' משמו וליקח תמורתה צ' לנכות משנות הגלות והבאתיו בעניותי בס' הקטן ראש דוד פרשת שלח. וזה רמז לו יוסף באומרו רד"ה אלי כלומר אל תחוש ליטמע בגלות כי בזכות יצחק נגאלים וזהו רד"ה גימטריא יצחק אלי השוכן בקרבי בזכותו אל תעמוד בגלות:

ורוח על פני יחלוף ברוח משפט וברוח בא"ר להבין האי קרא שמני אלהים לאדון לכל מצרים ועוד נחקור. מדוע נתקיימה ברכת יצחק אשר בירך ליעקב אבינו עליו השלום יעבדוך עמים ביוסף ולא באיש אחר. ועוד יש לחקור לפי דרך הרב אש דת דכשנאבד יוסף נצטער יעקב על גהינם דמוכרחה להתקיים ברכת יצחק יעבדוך עמים ואין כאן שעבוד מלכיות והדרא להו גהינם. והלא אם בהתקיים באיש א' ברכת יצחק אבינו עליו השלום פליט מגהינם וכמו שהוא עתה דנתקיימה ביוסף א"כ מה זה היה ליעקב אבינו עליו השלום אשר מיאן להתנחם הן לו יהי דמת יוסף תתקיים באיש אחר מזרעו וכל זרעו יהיו נכונים לשעבוד מלכיות. אמנם אפשר לישב הכל ונקדים מ"ש בספר קרבן שבת פ"ח סימן א' שאדם הראשון נתן לדוד ע' שנה והאבות שהי"ל נפש אדם הראשון אברהם יעקב יוסף השלימו הע' שנה ויוסף שהוא משופריה דאדם הראשון וויתר ל"ז ש' במקום יצחק ואם יוסף נאבד מן העו' היה מוכרח יעקב אבינו עליו השלום כי הוא שופריה דאדם הראשון לוותר משנותיו הכ"ח שכבר וויתר ונוסף עליהם הל"ז של יוסף שהם ס"ה וז"ש כי ארד אל בני אבל שאולה כלומר צריך למות מהר, ולכך עשה יעקב אבינו עליו השלום ליוסף כתונת פסים שהיה אור שאדם הראשון לבוש בו. דיעקב שופריה דאדם הראשון ועשו הוא נחש דבא בעקיפין על אדם הראשון ולכן נטל ממנו הברכות ולבוש אדם הראשון ונתן הכתנת ליוסף לבוש אדם הראשון דזיו איקונין של יוסף דומה לו והוא שופריה דאדם הראשון וז"ש כי בן זקונים הוא לו זיו איקונין שלו דומה לו. והשבטים סברו דיוסף אינו ראוי להיות מן השבטים דהוא משרש קליפה ויצא ירבעם ממנו לכן מכרו אותו כדי שיהא נאבד מן העולם זה תורף הקדמות הרב קרבן שבת מהזהר ומהרמ"ע ומהמפרשים ובזה פירש כמה ענינים ע"ש בספרו:

ובזה אפשר שזה טעם השבטים דכאשר בא יוסף אליהם טרם כל הפשיטו הכתנת מעליו דהם סברו דח"ו היה משרש קליפה ומהיכי תיתי שהוא נפש אדם הראשון וראוי ללבוש לבושו. וז"ש ליעקב אבינו עליו השלום אחר שטבלו הכתנת בד"ם לרמוז לו כי הוא סבר שהיה אדם הראשון אך במקום אדם נעשה דם חסר אלף ושלחו לומר הכר נא הכתנת בנך היא אם לא כלומר תא חזי מאי סליק ביה ועתה תכיר האמת הכתנת בנך היא כלומר אם היתה ראויה לו כתנת אדם הראשון אם לא כי עתה תכיר שלא היה ראוי לכתנת זו כי משורש נחש הוא וממנו יצא ירבעם. ויעקב אבינו עליו השלום במרירות יאנח ואמר כתנת בני אין ספק כי לו נאה ולו יאה אך העון גרם חיה רעה אכלתהו וכו':

ומעתה נחו שקטו חקירותנו דיעקב דהוא אדם הראשון לקח הברכות מהנחש עשו, ויוסף דהוא שופריה דאדם ראוי והגון שיתקיימו בו הברכות כי לו אדם הוא והברכות הללו ניטלו מהנחש עשו והיו לאדם הראשון ובכן נתקיימו באדם עצמו הוא יוסף ואם היה יוסף נאבד מן העולם לא היה אפשר שיתקיימו באיניש דעלמא כי הוא איש פרטי לא כן יוסף הצדיק כי יש בו נפש אדם הכולל הכל. ואפשר דז"ש יוסף לאביו כה אמר בנך יוסף מתיחס אליך כי כמוך זיו איקונין דומה בדומה ונפש אדם מאירה בו ולכן נתקיימה ברכת יעבדוך עמים כי שמני אלהים לאדון לכל מצרים וכאשר היתי אהיה נותן חלק יצחק לדוד ל"ז שנה וז"ש רד"ה אלי רדה גימטריא יצחק עם הכולל כלומר חלק הנוגע ליצחק אלי עלי ליתן. ולפי מה שאמרנו לעיל דנשמת יצחק נתעברה ביוסף ישנו בנותן טעם שנתן יוסף מה שהיה לו ליצחק אבינו עליו השלום לתת לדוד הע"ה ל"ז שנה לשל' מתנת אדם הראשון כי יצחק עצמו בו ביוסף שהוא נפש אדם וכחדא שריין:

וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה, וַיֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי, יְדַבֶּר-נָא עַבְדְּךָ דָבָר בְּאָזְנֵי אֲדֹנִי, וְאַל-יִחַר אַפְּךָ בְּעַבְדֶּךָ: כִּי כָמוֹךָ, כְּפַרְעֹה.

כי כמוך כפרעה. מה פרעה גוזר ואינו מקיים וכו' אנה מצינו שפרעה גזר ולא קיים י"ל שפרעה גזר שלא יכנס עבד בשררה ועתה נכנס יוסף. רבינו ישעיה הראשון בנמוקיו (כתב יד):

וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו, אֵת כָּל-דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם, וַיַּרְא אֶת-הָעֲגָלוֹת, אֲשֶׁר-שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ; וַתְּחִי, רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

וירא את העגלות. פירש המורה סימן מסר להם שהיה עוסק בפרשת עגלה ערופה כשפירש מאביו וא"ת מ"ש עגלה ערופה מכל התורה כלה י"ל כדאמרו בירושלמי כשיעקב שגר יוסף אצל אחיו היה יעקב מלוהו אמר יוסף אבא חזור בך שלא אענש על טרחך א"ל יעקב בזה עתידין בני ליכשל כשלא יעשו לויה לאכסנאי ויהרג עתידין להביא עגלה ערופה שנאמר ידינו לא שפכו וכו' וכי תעלה על דעתך וכו' על דבר זה נתכוין לעשות לו לויה ולימד לו באותה שעה ע"ע וז"ש וירא את העגלות. רבינו ישעיה הא' בנימוקיו (כתב יד):

וראיתי בס' דרוש שמואל פרשת בשלח שהקשה דיעקב ליוה ליוסף ואיך נזוק ותירץ שדעת יעקב אבינו ע"ה היה עד שכם והוא הלך לדותן עכ"ד אבל ראיתי להרב מעבר יבק בספר משחת קדש (כתב יד) שמביא סדר הלויה שליוה יעקב ליוסף מרבותינו זכרונם לברכה ולכך לא שלטו בו אחיו והרגוהו וניצול עכ"ד ובזה נתקיימו דברי רבינו ישעיה הנז':

ואפשר עוד לומר דממ"ש לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה מוכח דכשעשו לו לויה אי אפשר שיהרג אף שהלך למקום אחר דאי אמרת דכשהלך למקום אחר לא תועיל לו הלויה ואפשר שיהרג מאי האי דקאמרי סנהדרין בעגלה ערופה לא ראינוהו ופטרנוהו בלא לויה דמשמע שאם היו עושים לו לויה לא היה נהרג והלא אם הלך למקום אחר היה נהרג ולאו מילתא פסיקתא היא אלא מוכח דבכל גונא מועלת הלויה שלא יהרג. ואף אם נאמר שיש חילוק דהיכא שלא הלך אלא למקום שליווהו לא יארע לו שום נזק והיכא שהלך למקום אחר אפשר שיוזק אודי לי מיהת דמשמע שהלויה תועיל שלא יהרגוהו וא"כ היא שעמדה ליוסף שלא הרגוהו אחיו. ואם נפשך לומר דסנהדרין כשעושים לויה מכוונים מספק זה לכל מקום שילך בכולל ואז ודאי תועיל אבל לעולם דאם עושים הלויה למקום אחד והולך למקום אחר לא תועיל כלל. א"כ ודאי יעקב אבינו עליו השלום כשליוה את יוסף לויה כללית עשה לו. וזהו ששלח יוסף להזכירו שעסקו בפרשת עגלה ערופה דממאמר הסנהדרין מוכח דהלויה תועיל לכל מקום שלא יהרג או שהיו מכוונים לויה כוללת וגם אתה כך כיוונת וא"כ ודאי לא יכלו להרגני והוא אות אמיתי ותחי רוח יעקב. ואפשר לרמוז כי תיבות יוסף לשאת אותו ותחי הראשי תיבות עם ד' אותיות גימטריא לויה וסופי תיבות לשאת אותו ותחי רוח למפרע חיות לרמוז דכשעשו לאדם לויה אף שאינה ביושר והיא למפרע כלומר אף שהלך לאחוריו אח"ך אינו נהרג ויש לו חיות. ואחר זמן ראיתי בזהר פ' ויגש דף ר"י ע"ב שאמרו שם יוסף כד אתפרש מאבוי בלא לויה ובלא אכילה אשתדר והוה מה דהוה ע"ש:

וַיִּפֹּל עַל-צַוְּארֵי בִנְיָמִן-אָחִיו, וַיֵּבְךְּ; וּבִנְיָמִן–בָּכָה, עַל-צַוָּארָיו.

פירש המורה שבכה על ב' מקדשים שעתידין להיות בחלקו של יוסף וסופן ליחרב ואינו כן דאמרינן פ"ק דמגילה אר"א יוסף בכה על ב' מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידין ליחרב ובנימין בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף וסופו ליחרב. רבינו ישעיה ז"ל ובנסחת רש"י דקמן כתוב כמו שאמר במגילה:

וּבְנֵי-דָן, חֻשִׁים.

פירש המורה ב' בנים היו לו מדכתיב בני ואינו כן דכתיב ובני פלוא אליאב וע"כ א' היה וכתיב נמי בד"ה ובני דן עוזא זה נמי ע"כ א' היה וה"נ אמרינן פרק מי שמת. רבינו ישעיה בנימוקיו ובנסחת רש"י שלפנינו ליתא להאי לישנא:

וְאֶת-הָעָם–הֶעֱבִיר אֹתוֹ, לֶעָרִים: מִקְצֵה גְבוּל-מִצְרַיִם, וְעַד-קָצֵהוּ.

אמר המורה שלא יהיו קורין לאחיו גולים ותימא שעדיין לא ירדו אחיו למצרים. נמוקי רבינו ישעיה הראשון ז"ל. וכתב שם בהגהה. תירץ ר' צדקיה בר אברהם שאף שלא ירדו אחיו למצרים עדין יודע היה יוסף ברוח הקודש שעתידין לירד למצרים לגור שם ולכך העביר העם לערים שלא יהיו קורין לאחיו גולים כמו שפירש המורה. וגם הרב אמר בפרשה של מעלה דלא הודיע יוסף לאביו שהוא חי שידע דע"י סיבה ירדו אחיו למצרים וישתחוו לו וא"ת מנין אנו יודעים שעדין לא ירדו אחיו למצרים הנה הפסוק מוכיח שאמר לאחיו כששלח עבור אביו כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ וכשמכרו מצרים את אדמתם היה בשנה שנית כמו שמוכיח בסוף הפ' אלמא קודם העביר העם לערים ואחר כך ירדו אחיו למצרים. ע"כ ההגהה:

וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי; וְלֹא-יָכְלוּ אֶחָיו לַעֲנוֹת אֹתוֹ, כִּי נִבְהֲלוּ מִפָּנָיו.

יש לדקדק למה הוצרך לשאול עתה העוד אבי חי והלא בביאה זו כבר שאל השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ולמה חזר עתה לשואלם פעם אחרת והלא בפעם ראשונה ניכר יותר שאמת אמרו דבהיותם סוברים דיוסף איש זר ומושל נורא ודאי אמרו האמת. לא כן עתה בהתודע יוסף שאפשר לכבוד יוסף שלא יצטער אמרו שהוא חי. ושמעתי בשם הרב כמה"ר יוסף ן' גוי"א זלה"ה במ"ש ריש פסחים אייבו קיים אימא קיימת וכו' ויש מפרשי' בניחותא אלא שהוא הרגיש מדלא השיבו על שאלתו. ורש"י דחה פירוש זה דרב לא היה אומר שקר. ורבותינו זכרונם לברכה אמרו אביכם הזקן יצחק. והשתא אפשר דיוסף שאל על יצחק והם השיבו לו בניחותא שלום לעבדך לאבינו עודנו חי. ובשגם לא אמרו הזקן וכונתם על יעקב. מ"מ ידע יוסף דאביו חי אף שלא השיבו על שאלתו דכשאמרוהו בניחותא ודאי לא היו מדברים שקר וכמו שרש"י מטעם זה דחה פי' המפרשים הנז' גבי אייבו קיים וכו' שהוא בניחותא ויוסף על זה שלא היו מדברים שקר סמוך לבו לא ירא והחליט דיעקב חי. אבל עתה ששקרו ואמרו ואחיו מת א"ב אין ראיה ממ"ש שלום לעבדך לאבינו עודנו חי דכיון דלא השיבו על שאלתו אפשר שמת והם נתכונו להודיעו דיצחק מת ואה"נ דגם יעקב מת ולא חיישי לשקר. ולזה חזר ושאל העוד אבי חי. ולא יכלו לענות אותו דמה אסתפק ליה הא כבר אמרו זאת לפנים בעת בואם שהוא חי ואינם משקרים. כי נבהלו מפניו שאמרו שמת והוא חי מדבר ואם יאמרו דהכא שאני דמפני היראה עשו הוא חרפה להם ונבהלו מפניו ע"כ שמעתי:

ואפשר לומר כי הנה יעקב אבינו עליו השלום אמר להם לא ירד בני עמכם כי אחיו מת וכן יהודה אמר ואחיו מת. ואמרו פרק הבא על יבמתו ושאר דוכתי הות כשגגה היוצאה לפני השליט ונח נפשיה גם אמרו פרק הנושא גבי רבי חנינא בר חמא ישב בראש דכיון דר' קאמר הכי לא סגי דלא מליך דכתיב בצדיקי ותגזור אומר ויקם לך וכן מפני שאמר יעקב אבינו עליו השלום עם אשר תמצא אלהיך לא יחיה מתה רחל והגם שיש לחלק בין הנך לנדון זה. מ"מ יש לחוש משום ברית כרותה לשפתים ומשום הואי כשגגה וכו'. ואפשר שזה טעם יהודה דכיון דשמע דיעקב אבינו עליו השלום אמר אחיו מת חשב דודאי מת ולהכי גם הוא עתה אמר ואחיו מת. ואחר כך כשאמר אני יוסף העוד אבי חי לא יכלו לענות אותו כי נבהלו מפניו דיעקב אבינו עליו השלום אמר מת והוא חי. וזה כונת יוסף שאמר העוד אבי חי כלומר אלמלא שאבי חי ומסורת בידו שלא ימות א' מבניו בחייו כבר היה מת על ידי שאמר לו יהודה ואחיו מת לכן שאל העוד אבי חי לומר כי אין לו פחד וכן הם לא יצטערו כי בהיות אבי חי אין לחוש לדיבור זה. ואפשר דזה טעם יעקב אבינו עליו השלום דכתיב ויפג לבו כי לא האמין להם והטעם שיצא מפיו ואחיו מת וברית כרותה לשפתים וכשראה סימן העגלות ידע שהוא חי ומוכרח שהטעם שהמסורת שבידו שלא ימות בחייו אחד מבניו אלים טובא ונצח ברית כרותה לשפתים ולכן ותחי רוח יעקב ששמח הרבה דהמסורת חזק מאד ומפר ברית כרותה לשפתים ושרתה עליו רוח הקדש ותחי רוח יעקב ואפשר שחזר ואמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם וכו' הגם שאמר אני יוסף העוד אבי חי. לפייסם כי יוסף גימ' קנאה וכתב הרב יש"ר מקנדיא בסוף נובלות חכמה בס' כח ה' דמי ששמו יוסף עלול לקבל הזק מהקנאים כי יוסף גימטריא קנאה ע"ש וז"ש אני יוסף שמא גרים דגם שאני אחיכם מכרתם אותי ואין להאשימכם בזה ודוק:

וַיִּשְׁלָחֵנִי אֱלֹהִים לִפְנֵיכֶם, לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ, וּלְהַחֲיוֹת לָכֶם, לִפְלֵיטָה גְּדֹלָה. וְעַתָּה, לֹא-אַתֶּם שְׁלַחְתֶּם אֹתִי הֵנָּה, כִּי, הָאֱלֹהִים. … מַהֲרוּ, וַעֲלוּ אֶל-אָבִי,

אפשר לפרש מה שאמר וישלחני אלהים לפניכם רמז להם דנזדמנו לו מלאכים להביאו אצלם כמו שאמר וימצאהו האיש והנה תועה בשדה וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שהיה מלאך והוא היה הגורם שהלך אל אחיו ואם לא היה המלאך היה חוזר כשלא מצאם וא"כ מאת ה' היתה זאת ואין לכם להתעצב:

ועוד אפשר לומר במ"ש בזהר הקדוש דיען שאחיו שלטו בו ביוסף מתחילה ואח"כ הוא שלט במצרים וקנאם לעבדים ואח"כ מצרים שלטו בישראל. א"כ נמצא דישראל שנשתעבדו למצרים היו עבדים ליוסף דהמצריים עבדיו ומה שקנה עבד קנה רבו ויוסף עצמו נשתעבד לאחיו מקודם וא"כ כד דייקת שפיר אין כאן שעבוד לישראל ולזה יצאו ממצרים ואם לאו אזי מה היה לנו שהיו שולטים המצריים תוקף הסט"א והיינו עבדים ממש כל ימי עולם. וז"ש וישלחני אלהים לפניכם שהוא יתברך רצה שאתם תשלטו בי ותשתעבדו בי וזה היה הכנה לשום לכם שארית בארץ כלומר שתהיו שירים נבזים ועבדים בארץ הלזו אמנם מאחר שאתם שעבדתם אותי תצאו לאורה להחיות לכם לפליטה גדולה שתפליטו הקלי' כל הניצוצו' וזה ריוח גדול על דרך שפי' רבינו האר"י זצ"ל ברכוש גדול שיצאו בניצוצות הקדושה שהם הרכוש האמיתי וזהו ברכוש גדול עכ"ד וכן אפשר שכיוין יוסף באומרו אל אחיו לפליטה גדולה. ואמר ועתה לא אתם וכו' כלומר לצורך עכשיו אין אנו צריכים לזה רק נאמר לא אתם שלחתם וכו' מהרו ועלו וכו' רדה אלי וכו' וכלכלתי וכו' כלומר הטעם שאתם שלטתם בי סוד נכמס והוא לעתיד ועתה אין צורך להודיע לבני אדם שאתם שלחתם אותי ושלטתם בי כי האלהים לפניו נגלו כל תעלומות וזה תועלת להבא אך מה שאתם צריכים לומר הוא כי השלטני ה' ואני כאב לפרעה וכו' ועל כן מהרו ועלו אל אבי וכו' והדברים שתאמרו לו הוא כה אמר בנך יוסף וכו'. ואפשר לפרש במשז"ל בתנחומא צדיק מושל יראת אלהים זה יוסף שהיתה אשת פוטיפר מפתה אותו ושלט ביצרו א"ל הקב"ה לא שמעת לה חייך שאני ממליכך על מצרים וכו' ע"ש וכן אמרו בזהר הקדוש דהשומר ברית זוכה למלכות. ואמרו במדרש תדשא דמכל השבטים יצאו מלכים ושופטים חוץ משמעון מפני הזנו' ולמדנו דהמלכות הוא מופת חותך שיוסף הצדיק ע"ה שומר הברית וזהו שאמר כה אמר בנך יוסף בנך מתיחס אליך כי יעקב רומז לת"ת ויוסף ליסוד וגוף וברית חשבינן חד ועוד דיעקב אבינו עליו השלום תיקן ג"ע של אדם הראשון ושמר הברית וגם אני כמוך תקנתי היסוד קדוש והראיה שמני אלהים מדה"ד לאדון לכל מצרים ונעשיתי מלך והלא זה אות כי שמרתי אות ברית ולכך זכיתי למלכות ועל פי הדין המליכני כי כך היא המדה דמאן דנטיר ברית איהו מלכא:

ויתכן לרמוז דע"י מה שעמד בנסיון גרם לזיווג עליון יסוד ומ' ומשם הושפע לו הוד מלכות וז"ש כ"ה הרומז למ' אמ"ר מלשון ראוה מדברת שהוא רמז לזיווג כלומר מלכות זיווג בנך יוסף ועל כן שמני אלהים מלכות לאדון על יסוד ומלכות דקליפה שהכנעתים ושלטתי בם וזהו לכ"ל מצרי"ם ערות הארץ יסוד ומ' דקליפה:

ועפ"י הקדמתנו אפשר לפרש מש"ה רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו כלומר רב מסיבת היותו רב ומלך מלך זה יורה עוד יוסף בני חי כלומר עדין יוסף בני מתיחס אלי שומר הברית וזהו ח"י יסוד ולכן אלכה ואראנו כי ח"ו אם היה רשע אסור לראות פניו. ואפשר שז"ש ראה פניך לא פללתי כלומר לא חשבתי שתהיה צדיק ואוכל להסתכל בפניך ולא עוד אלא הראה אותי אלהים גם את זרעך כי רואה אני ברוח הקדש שאוכל לראות את זרעך שהם צדיקים ורשות נתונה לראותם. וזהו מ"ש לו השבטים ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא מושל בכל ארץ מצרים הכונה ויגידו לו לאמר הרומז לג"ע כמשז"ל ע"פ ויצו ה' אלהים על האדם לאמר כלומר בענין ג"ע עוד יוסף ח"י עדיין עומד בצדקו יעמד ח"י הרומז לשומר הברית והראיה וכי הוא מושל וכו' דמאן דנטיר ברית זכי למ', וזה אפשר לרמוז במסרה הרימותי קולי ואקרא הרימותי ידי הרימותי בחור מעם הכונה הרימותי קולי שאמרה אשת פוטיפר שקר ענתה כי אני הרימותי ידי רמז שנעץ עשר צפרניו ונסתלק מהחטא וה' אלהים אמת ההוא אמר הרימותי בחור מעם ומלך על מצרים כמשפט לשומר הברית דזוכה למלכות. וכת הקודמין פירשו בזה פ' זנתה תמר וכו' וכלפי זה השיבה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה מלכים כיוצא בו כמשז"ל ואם היה זנות לא היו בני זנונים זוכים למלכות עכ"ד ובזה אפשר לפרש פ' רות יתן ה' האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את בית ישראל ויהי ביתך כבית פרץ וכו' הכונה דברחל ולאה היה פקפוק משתי אחיות והמופת שלא היה שום נדנוד איסור שיצאו משתיהן מלכים כמו שפירשו המפרשים בכונת הפ' אני אל שדי פרה ורבה וכו' וכי תימא הלא על הראשונים אני מצטער שמא יאמרו שחטאתי בשתי אחיות לז"א ומלכים מחלציך יצאו עכ"ד והן הן דברי הזקנים לבועז בנשואי רות אשר לו ימנע טו"ב הגואל מטעם איסור מואבית ואמר פן אשחית נחלתי לז"א יתן ה' וכו' כרחל וכלאה שהיה בהם פקפוק ואנו רואים אשר בנו שתיהם ע"י מלכים ונביאים ואלו היה חטא ח"ו לא יצא מהם מלך. ויהי ביתך כבית פרץ שממנו מלכים יוצאים כמשז"ל אשר ילדה תמר והיה חשש וע"י שיצאו מלכים נתאמת שהיה לש"ש וכך רצה הקב"ה. גם עתה הזרע של רות יצאו ממנו מלכים ויכירו שהוא זיווג נאה:

עוד אפשר לרמוז באומרו רב עוד יוסף בני חי שכוין ברוח הקודש שימלוך שמנים שנה כמספר עו"ד והטעם בני חי שומר הברית שהוא ח"י וכן יסוד גימטריא פ' ועל שתקן יסוד מלך פ' שנים כמספר יסוד וכן השבטים אמרו לשון זה עוד יוסף חי וכי הוא מושל דנצנצה בהם רוה"ק שימלוך פ' כמנין יסוד וזהו עו"ד. ויתכן שכשא"ל יוסף גשו נא אלי ואז"ל דהראה להם שהוא מהול הכונה דהיסוד יש בו הויה מלגיו ושדי מלבר ואפשר דהשבטים היו מכירים שלא נפגם זאת החתום שדי מלבר והויה מלגיו ויש רמז כי גשו נא גימט' שדי והויה דמ"ה עם הכולל לומר ראו כי חתום בחותמו וז"ש והגדתם לאבי אין הגדה אלא חכמה את כל כבודי ואת כ"ל אשר ראיתם פי' כל הוא יסוד אשר ראיתם והכרתם כי חתום כדת ודוק היטב:

הרב כתנות אור פ' זו הקשה בענין נדוי העה"ב שנתנדה יהודה ואמר וחטאתי לאבי כל הימים ואמרו רבותינו זכרונם לברכה שאין לו הפרה הקשה דהטעם כתב מרן בב"י סימן רכ"ח דצריך שהמקום יתיר והרי נדוי בחלום בעי עשרה דחיישינן שמא נתנדה מב"ד של מעלה ומשום הכי בעי עשרה דכל בי עשרה שכינתא שריא וא"כ נדוי עה"ב יהיה לו התרה בעשרה וצ"ע עכ"ל ולק"מ דנדוי בחלום חיישינן שמא הוי מב"ד של מעלה דכמה בתי דינין למעלה אך אין החששא שנתנדה מפי הקב"ה ומשו"ה מהני עשרה דשכינתא שריא והשכינה מושל בב"ד של מעלה ויהיה לו התרה משא"כ נדוי העה"ב שהוא נדוי הנוגע למקום וצריך שהוא יתיר ולא מהני עשרה דהגם דשכינה שורה מי אמר שהשכינה מסכמת להתיר. א"נ שנדוי בחלום מוכח דמן השמים רוצים שיתירו לו דאי לא לא היה רואה זה בחלום אבל נדוי העה"ב שהוא נתנדה מעצמו לא יש שום גילוי דמן השמים רוצים שיתירו לו ולכך אין לו התרה. א"נ בנדוי בחלום הנדוי ספק דאפשר דאינו כלום וחלומות שוא ידברו וכיון שהוא ספק מהני עשרה דאת"ל ודאי השכינה תסכים בהתרה והוא מותר מס"ס אף שאפשר דלא חשיב ס"ס המתהפך הא כתבו האחרונים דלא בעינן. ותו דאף למ"ד דבעי מתהפך הכא אינו ספק שקול דעל הרוב אינו כלום כי חלומות הבל המה. ולחששא בעלמא יתירו לו עשרה. אבל הכא הנדוי ודאי שנתנדה לעה"ב ומשו"ה אין לו התרה דמי יימר שהשכינה תסכים בהתרה שמתירין לו עשרה זה נראה לי כעת ולא פניתי לחפש בספרים:

ורש"י כתב להיות מנודה בשני עולמות והרא"ם תמה דבב"ר לא אמרו אלא לעה"ב וכן העיר הרשב"ץ בתשובותיו ח"ב סי' ע"ב ושם תירץ בנותן טעם ליעקב אבינו ע"ה ולבנימין איך לא התירוהו ועיין עוד בח"ג סי' קפ"ב ובתשובה כתבתי בזה:

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.

ראיתי למהר"י זיין (בכתב יד) משם רבו הרב כמה"ר יצחק אריפול שפירש דמי שהוא שרוי בצער ותקיף ליה עלמא ביגון ואנחה ומת אינו נקרא מיתה אלא חיים שנח מצרותיו אבל היושב בשלוה ומת נקרא מיתה. ויעקב אבינו עליו השלום שהיה בצער גדול על אבידת יוסף ע"ה אם מת באותן ימי צער לא חשיב מיתה אלא חיים. ועתה שזכה וראה יוסף חי ומלך מכאן ואילך כשימות יקרא מיתה וז"ש אמותה הפעם וכו' ר"ל זה הפעם אחרי ראותי פניך יקרא מיתה כי שלותי ושמחתי בראייתך משא"כ קודם בהיותי בצער המיתה בו בפרק לא שמה מיתה אלא חיים:

וּלְבִנְיָמִן נָתַן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת כֶּסֶף, וְחָמֵשׁ חֲלִפֹת שְׂמָלֹת. … וּלְאָבִיו שָׁלַח כְּזֹאת, עֲשָׂרָה חֲמֹרִים, נֹשְׂאִים, מִטּוּב מִצְרָיִם

פירש"י כחשבון הזה ומהו החשבון עשרה חמורים. והוא צריך ביאור. ושמעתי במשז"ל דאם היו סאתים בסלע מותר לצאת מארץ ישראל לח"ל ומשאוי חמור הוא לתך ט"ו סאין. ועשרה חמורים הם ק"ן סאים וסאתים בסלע הם ע"ה סלעים והם ש' דינרין. וז"ש ולבנימין נתן ש' כסף דהיינו ש' דינרין ולאביו שלח בזאת כחשבון הזה ש' דינרין הם עשרה חמורים הנושאין ק"ן סאין וא"כ הם סאתים בסלע ומותר לצאת מארץ ישראל ע"כ שמעתי ודוק היטב שקצרתי ואני בעניי נ"ל לרמוז דבנימין הוא אחד מד' שמתו בעטיו של נחש ויוסף הצדיק ראה ברוח הקדש מעלתו ולכך נתן לו ש' כסף כי יצ"ר גימטרי' ש' והוא עשה יצה"ר טוב ולכן נתן ש' כסף שהוא חסד שעשה היצ"ה טוב וה' חליפות כנגד חלוקא דרבנן בנר נח"י שזכה לפי בחינתו ומדרגתו שידוע שכל א' כלול מכל הבחינות ודוק היטב:

וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל-יוֹסֵף, אָמוּתָה הַפָּעַם, אַחֲרֵי רְאוֹתִי אֶת-פָּנֶיךָ, כִּי עוֹדְךָ חָי.

אפשר לפרש דאמרו רבותינו זכרונם לברכה דמסורת היתה בידו דאם ח"ו ימות בן אחד בחייו ילך לגהינם. והנה כתב מהר"ם אלשיך זלה"ה בביאור משז"ל יעקב אבינו לא מת דהי"ל ב' נשמות גדולות יעקב ישראל וכשנזכר מיתה לא נזכר אלא ישראל ויקרבו ימי ישראל למות וכיוצא והענין כי נשמת יעקב נשארה בו והמיתה היה שנשמת ישראל נסתלקה עיין שם באורך ואם ח"ו היה מת יוסף או נטמע בעריות כי זו נמי מיתת הנפש וח"ו היה יעקב הולך לגהינם ודאי היה מת גם בחי' יעקב אבל עתה נשארה בחי' נשמת יעקב וז"ש אמותה הפעם דימות בחי' ישראל אחרי ראותי את פניך שאתה בחיים וגם עודך ח"י צדיק שומר הברית הנקרא חי דאם לאו היה צריך שתי מיתות בחי' ישראל ובחינת יעקב:

ובזה אפשר לומר שהוא רמז הפסוק לעיל ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה ויאמר יעקב יעקב ויאמר הנני וכו' ואנכי אעלך גם עלה ויש לדקדק דפתח בישראל וסיים ביעקב ועוד כפל יעקב יעקב וכפל אעלך גם עלה ורבותינו זכרונם לברכה כבר פירשו בו. ולדרכנו אפשר דז"ש לו ה' יעקב יעקב כלומר נשמת יעקב תשאר קיימת וזהו יעקב בעודך בעה"ז יעקב אחר שתסתלק יעקב לא ימות ותשאר נשמת יעקב בך וזהו ואנכי אעלך לגוף גם עלה לנשמת יעקב הנשארת אחר סילוק מהעה"ז. ואפשר דזהו סמיכות הפרשיות מאד ויחי יעקב בלי הפסק לרמוז דנשמת יעקב תדיר בחיים מאד זה מות כמשז"ל ע"פ והנה טוב מאד וזהו מאד רמז למות וגם אחר המות ויחי יעקב דנשמת יעקב נשארה:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה

פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5