——–
וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים, אֶל-מֹשֶׁה; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אֲנִי יְהוָה. ג וָאֵרָא, אֶל-אַבְרָהָם אֶל-יִצְחָק וְאֶל-יַעֲקֹב–בְּאֵל שַׁדָּי; וּשְׁמִי יְהוָה, לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם.
וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב וכו' את ארץ מגוריהם וכו'. כתב בס' אמרי נועם וארא גימט' יצחק כי הוא נתרצה לתת הש' משמו ישחק ולקח צ' ולכן נתקצר הגלות ולא ישבו כי אם רד"ו שנה עכ"ד ובעניותנו עמדנו על זה לעיל פ' וישב ובס' הקטן ראש דוד פ' שלח ע"ש. ונמצא בס' ברית מנוחה שכתב וז"ל פי החירות הוא מקום ממוסך בזו החיה אריה והוא של רחמים מבעוד שהוא סתום אין חירות לישראל ובעוד שהוא פתוח חירות לישראל ושם ראו צורת יצחק עומד עליו ומתחנן לפני בוראו על פדות בניו עכ"ל. ולפ"ז אתי שפיר שהקב"ה הזכיר יצחק ברמז ואר"א גימט' יצחק שהוא היה מתפלל על פדות ישראל מלבד שנתן משמו אות ש' ולקח צ'. ויתכן כי יצחק אבינו עליו השלום תמיד מתפלל עלינו גם על הגאולה העתידה וזה רמז נחמ"ו נחמ"ו גימטריה יצחק כי בזכותו ותפלתו יושיענו ה' וגם לעת"ל הוא מהפך בזכותנו כמו שאמר פ"ט דשבת. ומ"ש באל שדי זה רמוז בסופי תיבות אברהם יצחק יעקב מק"ב באתב"ש שדי וגם רמז למשה דנגלה לאבות ע"ה בבחינה שלו כי אל שד"י גימט' משה:
ולהבין אומרו וגם הקימותי את בריתי אתם וכו' את ארץ מגוריהם וכו' אפשר לומר סברא מחודשת לא שערנוה הן קדם כי בכמה דוכתי מקונטריסינו כתבנו דאם אר"י מוחזקת לא יתכן שהתחילו הת' שנה של גלות מצרים משנולד יצחק דרחמנא אמר בארץ לא להם וארץ ישראל מוחזקת. והן עתה לב נסב"ר דיש פנים לומר דהגלות מתחיל מלידת יצחק אבינו עליו השלום והגם דארץ ישראל מוחזקת כבר נודע דהחזקה היתה שיירשוה ישראל הבאים לארץ אבל האבות לא זכו בה בפועל והכנעני אז בארץ וא"כ יש לפרש כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ר"ל ארץ לא להם אלא לזרעם אחריהם שהאבות והשבטים לא זכו בפועל בארץ ישראל והיינו בארץ לא להם אלא מזרעם דאי לא הול"ל בארץ נכריה אבל ארץ לא להם היינו שאינה שלהם אלא של זרעם באי הארץ. וא"כ שפיר אפשר לומר דהגלות התחיל משנולד יצחק והאבות והשבטים גרים היו בארץ. אמנם התינח לחלק הגרות אבל האבות והשבטים לא הי"ל שעבוד ונתקיים במצרים. וזה אפשר כונת הכתוב וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען אלה תולדות יעקב יוסף וכו' דהכונה וישב יעקב בקש לישב בשלוה לאפוקי גלות מצרים מטעם בארץ מגורי אביו שאביו היה גר ונחשב מהגלות כי ארץ כנען היא ועדיין לא זכו בפועל האבות וזה נחשב לגלות. ולכן אלה תולדות יעקב יוסף קפץ עליו רוגזו של יוסף דהתינח דחלק הגרות סליק שפיר כי עדיין לא זכו בפועל. אבל עבדות צריך לקיים וצריך בארץ מצרים ששם היו ניצוצי אדם הראשון. וז"ש וארא אל אברהם וכו' וגם הקימותי את בריתי לתת להם ארץ כנען שזכו במתנת הארץ ועם כל זה נחשב התחלת הגלות מיצחק את ארץ מגוריהם אשר גרו בה כי לא זכו בפועל בארץ וארץ לא להם מתקריא כאמור. ואחר הגרות לחלק השעבוד באו מצרימה. וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם חלק השעבוד. ואזכור את בריתי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול כמו שפירש רש"י. ורבינו האר"י ז"ל פירש ברכוש גדול שיבררו כל ניצוצי הקדושה וז"ש אשר מצרים מעבידים חלק השעבוד והיינו שע"י חמר ולבנים יתבררו ניצוצות הקדושה. ואזכור את בריתי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול וכן הוות להו לברר כל ניצוצות הקדושה והוא הרכוש גדול ודוק והארך. וכבר נודע דהני מילי כמראה האופנים יסבו בלכתן כטעם לצ"ד זה. וזמנין לצד אחר והדרשה תדרש לכל אחת מהצדדין והסברות. שלוח הק"ן נוהג בארש בקנ"ה אחד כפתור ופרח. זיל לאידך גיסא בקנ"ה אחד כפתור ופרח וכפטיש יפוצץ אור נוצץ וה' אלהים אמת יפליא חסד ואמת לכוין אל האמת בתורת אמת כי"ר:
וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתָּם, לָתֵת לָהֶם אֶת-אֶרֶץ כְּנָעַן–אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם, אֲשֶׁר-גָּרוּ בָהּ.
וגם הקימותי את בריתי אתם לתת להם את ארץ כנען את ארץ מגוריהם אשר גרו בה וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל אשר מצרים מעבידים אותם ואזכור את בריתי. אפשר לומר במשז"ל דמשה טען שעדיין לא נשלמו ת' שנה לזה הקדים כביכול כמערכה אל הדרוש להגיד למשה רבינו ע"ה דת' שנה נחשבים משנולד יצחק וז"ש את ארץ מגוריהם אשר גרו בה דהגרות התחיל משנולד יצחק וסבר נשלמו ת' שנה ולזה עת הזמיר הגיע וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל והגם כי נאקתם אינו על שום כונה טובה לגלות השכינה או שרוצים להיות פנוים לעבוד ה' רק כל צעקתם אשר מצרים מעבידים אותם עכ"ז שאינם כדאים ואזכור את בריתי עת לחננה כי בא מועד. או אפשר אשר מצרים דהם עבדי יוסף שהחיה אותם הם הם מעבידים אותם והם כפויי טובה ודין הוא שאשמע צעקתם. או ירצה כי עבודת פיתום ורעמסס הם מוטלות על המצריים לעבוד את מלכם והצריך למלכותם ולא די שהם אינם עובדים רק מעבידים אותם לישראל אשר לא עליהם תהיה משפט עבודה זו כי גרים הם. או יאמר דבאומרו שמעתי את נאקת בני ישראל מדת הדין תקטרג שאינם ראוים לגאולה כי הם עובדי ע"ז וכמו שטען שר של מצרים על ים סוף כמשז"ל. לז"א אשר מצרים הן ברשען מעבידים אותם לע"ז והם אגב אונסייהו על כרחם שלא בטובתם ופטורים וכמו שהשיב הוא יתב' לשר של מצרים כמשז"ל ומאחר שכן ואזכור את בריתי ואין מונע גאולתם:
וְגָאַלְתִּי אֶתְכֶם בִּזְרוֹעַ נְטוּיָה, וּבִשְׁפָטִים גְּדֹלִים.
וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים ולקחתי אתכם לי לעם וכו'. אפשר לומר קצת רמז ונקדים מ"ש הגהות מיימוניות סוף ה' חמץ י"מ טעם הסימנים ע"י התראה תחילה עד לא הכו כנים בלא התראה וכן ערוב דבר בהתראה ושחין בלא התראה ברד ארבה בהתראה וחשך בלא התראה וראב"ן פירש דצ"ך ע"י אהרן במטה עד"ש ע"י משה שלא במטה באח"ב ע"י משה במטה. ריב"א פירש דאות ג' של הסימן כנים חשך שחין כל אחד משמש עם חבירו כשהיו הבנים היו עמו חשך ושחין אלא כנים עיקר ותדע כי אלו המכות חשך הם משולבות ומעורות שלשתן. כל המחלה שחן אש"ר גימטריא דצך עדש באחב. זהו כנם תורף דברי ההגהות מיימוניות. ובס' ארחות חיים דף פ"ג דצך מכות הארץ עדש מכות מקריות באח מכות האויר ושתף בכורות שאין לה זוג והר יוסף בדום פירש שבשלישי' לא התרה כמו שאמר לקה ושנה אין מתרין בו זהו תורף דבריו:
ויש להעיר במ"ש הגהמי"י וארחות חיים דשתי מכות ראשונות היה מתרה והשלישית בלא התראה דהתינח טעם זה בג' מכות ראשונות אבל מאחר דכנים באו בלא התראה למה חזר להתרות בערוב ובדבר וברד וארבה הא לקה ושנה אין מתרין אותו כמו שאמר הוא עצמו ותיסגי דם צפרדע שהתרה בהם ולא שמעו ואחר כך כל שאר המכות יהיו בלא התראה. ואפ' לו' כי יען שההתראה צריכה להיות בפירוש על המיתה או מלקות לכן להיות המכות חלוקות תלתא בארעא ותלתא באוירא ותלתא מקריות כמו שאמר בארחות חיים לכך היה צריך התראה בפירוש לכל מין מכה והיינו דבמכות הארץ היתה התראה בשתים זו דם צפרדע אבל בשלישית לא התרה דלקה ושנה לאו בר התראה הוא. ואחר כך פנים חדשות באו ויאמר שנ"ו נשתנית המכה שהיא מקרית ועל מה נשתנה הותרו תרי זימני ואל השלשה לא בא כי השלישית ממין זה לא בעי התראה. והיה בהניח מין מכה זו והחלו עולין מכות האויר הא מילתא חדתא והתראה בעי לזה הותרו בשתים הראשונות ולא בשלישית. וא"כ שני הטעמים ביחד א"ש כמבואר:
ואפשר לומר בדרך אחר דמה שנמנעת ההתראה במכות חש"ך דהם כנים שחין חשך לאו מט' לקה ושנה אין מתרין בו דלא שייך הכא דכל מכה היא חלוקה ומשונה מחבירתה וכל מכה התראה בעיא כיון דהיא משונה וחלוקה מכה בפני עצמה. וגם נבין מ"ש ריב"א דכנים שחין חשך היו משמשות שלשתן בכל אחת מהן ובאמת צריך טעם מה נשתנו הני תלתא דאשתכחו כחדא משא"כ מכות אחרות ואפשר לומר דרך דרש כי בכנים נסרחה חכמתם של החרטומים ועל כרחם הודו אצבע אלהים היא ואמטו להכי דין הוא שילקו במכת כנים בכל ג' חלקי המכות. דהיינו במכות הארץ ובמכות המקריות ובמכות האויר ובשלשתן לקו בכנים להעיר' כי יחד כלם הם אצבע אלהים כמו הכנים וכלן שוות ורוח אחד להן. וטעם השחין שהיה משמש גם הוא בכל השלשה חלקי מכות הנז' היינו כי הוא טוב טעם על יציאת מצרים לפני זמנם כי השחין קשה לתשמיש וצריך פרישות דרך ארץ ולרמוז כי ה' גזר ועבדום וענו אותם ואין במשמעו אלא עינוי אחד והם ברשען עשו שני עינויים הראשון בחמר ובלבנים וכל עבודה קשה והשני פרישות דרך ארץ שהיו מפרישין אותם כדי שיוכלו לקום בהשכמה לעבודתם ולנים במקום העבודה חוץ מביתם ולא היו מניחים הנשים לטבול וגם גזרו כל הבן הילוד ומשו"ה פורשים עצמם וא"כ השתא דעינום שני עינויים תיסגי בחצי הזמן. ועוד אחרת היתה טעמא רבתי שאז"ל שהיו משעבדין אותם בלילות וה' לא ציוה ובא חשבון לילות כימים יוצאין בגרעון שני גזרתם ונתבאר אצלנו כי זה טעם למכת חשך אשר הלכו חשכים לשעבד גם בלילה ולכן לילה ויום החלו עולין במספר שני ימים ולכן היה הגלות לחצאין. וזה פירש הרב מהר"ר העשל ז"ל קץ שם לחשך כי קץ שנה החסרים מת' שם לחשך בעבור אשר שעבדו בהם בחשך בלילות עכ"ד ושם לשון שומה כמשז"ל ע"פ ושם דרך אראנו בישע אלהים ומשו"ה היו משמשות מכות שחין חשך בכל חלקי המכות במכות הארץ ובמכות המקריות ובמכות האויר להורות טעם המכות וזמן גאולתם כי בא מועד וכך א"ל הקב"ה לאברהם אבינו עליו השלום דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ונמצא כי שחין חשך עיקר גדול להורות טעם אשר הוכו וטעם יציאתם וטעם רכוש גדול ולכן באו שלש על שלש חלקי המכות ומשמשו' לתת טעם לשלשה ענינים. ולכן שלשה נפלאו בלי התראה כי הם היו נצרכות מאד ומוכרחות על כל פנים להגיד שהכל בגזרתו יתברך כמו הכנים שהם מורים אצבע אלהים היא וטעם כי הגיע זמנם לידון בגזרת דן אנכי והגיע זמן יציאתם והגיע זמן לקיחת' רכוש גדול ובזה נתקשרו כל טעמי הגהמי"י וא"ח שהיו המכות בארץ ובאויר ומקריות ושלא התרה בשלישיות ושהיו משמשות כנים שחין חשך כאחד הכל בקשר אמיץ. ועפ"ז אפשר לרמוז בפסוקים וגם אני שמעתי את נאקת בני ישראל מעינוי אשר גזרתי אשר מצרים מעבידים אותם עינוי חדש זו פרישות דרך ארץ וזה גורם שהגיע הזמן כאמור ואזכור בריתי שאמרתי וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי כמו שפי' רש"י שכבר הגיע הזמן. לכן אמור לב"י והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים הוא עינוים פרישות ד"א והצלתי אתכם מעבודתם היא גזרת גלות וגאלתי אתכם בזרוע נטויה רמז למכת הכנים שניכר בה שהיא אצבע אלהים ובשפטים גדולים תרתי משמע רמז לשחין וחשך שהיו משמשין בכל חלקי המכות להורות שעינום שני עינוים ושעבדום בלילות ועי"ז בא זמן דן אנכי וזמן יציאתם וזמן רכוש גדול. ובארחות חיים כתב שהדבר היה משמש עם כל המכות כמשז"ל. ואפשר דהיינו להורות דבידי שמים אדם לוקה ומשלם:
ומ"ש בהגמי"י כי דצ"ך עד"ש באח"ב גימט' אשר וזהו כל המחלה אשר וכו' אפשר לרמוז כי אשר רמז לאם הבנים דבה חירו דכלא אשר מטעם זה אמרו בזהר דהוזכרו חמשים פעמים יצ"מ בתורה להורות על ן' שערי בינה דמשם נגאלו ויומתק מאד לפ"ז שהמכות דצך עדש באחב גימטריה אש"ר שהוא רמז לבינה מקום החירות וז"ש אש"ר הוצאתיך מארץ מצרים אשר רומז לבינה וגם למנין המכות דצך עדש באחב והרשב"ץ בפירוש ההגדה כתב כי כשנצרף חשבון ר"י הגלילי ור"ע ור"א במכות יעלו ת"ק כמנין דצך עדש באחב עם הכולל ע"ש. ואפשר כי זה היה כונת ר' יאודה שנתן בהם סימנין דצך עדש באחב לעורר שהם גימטריה אש"ר מקום החירות דמסטרא דיובלא נפקי כאמור. ועוד יש לרמוז כי אש"ר גימטריא משה יוסף דבזכות יוסף הצדיק אשר היה עבד ובזכות משה רבינו יצאו ולקו מצרים תק"א מכות כמנין אש"ר ונתגלת אם הבנים חירו דכלא הרומז אש"ר ודוק:
וְשַׂמְתִּי פְדֻת, בֵּין עַמִּי וּבֵין עַמֶּךָ; לְמָחָר יִהְיֶה, הָאֹת הַזֶּה.
ושמתי פדת וכו' למחר יהיה האות הזה. אפשר לומר דרך רמז פדת חסר שיש אחריה שעבוד שהגאולה ע"י בשר ודם. למחר שהוא רמז לגאולה עתידה יהיה האות הזה כלומר אות ו' החסר יהיה פדות מלא בוי"ו כי הוא על ידו יתברך ואין אחריה שעבוד כמשז"ל על פ' ישראל נושע בה' תשועת עולמים. וזכ"ה לה' הישועה על עמך ברכתך סלה:
מסרה. ושמתי פדות בין עמי ובין עמך וכו' פדות שלח לעמו והרבה עמו פדות. וממדב"ר קדמו"ת אפשר לפרש קראין ושמתי פדת וכו' דכתיב פדת חסר במ"ש בזהר הקדוש דבמצרים זכו ישראל למצה שיש בה אות ה' הרומזת לשכינה ובצאת ישראל ממצרים עלו וזכו לבחינת דכורא אות ו' ואז נצטוו מצוה שיש בה ו"ה שהם קבה"ו. וזה טעם דכתיב ושמתי פדת חסר ו' דידוע כי השכינה בחינת ד' ולכך כשהיו במצרים לא זכו אלא לבחינת השכינה הרומזת לאות ד' ולכן נכתב פדת לבד על דרך מצה שלא יש בה אות ו' הרומז לקב"ה. ואח"כ נכתב פדות מלא ד"ו שהוא רומז לקבה"ו על דרך אשר זכינו למצוה כדבר האמור:
ואפשר שזה הטעם משז"ל דיעקוב מלא ו' ה' פעמים ואליהו נכתב איזה פעם אליה כי יעקב לקח ו' של אליהו למשכון שיבא עם המשיח לגאול ישראל. ואפשר לרמוז דשם אליהו גימט' שם בן שהוא במ'. וזהו אליהו אליה ו' שרמז למ' מתרפקת על דודה וכל מעייניה כי יהיה אליה ו' ויהיה יחוד קב"ה ושכינתיה. וע"פ האמור כי פדות מלא הוא רומז לקבה"ו לכך לקה יעקב אבינו עליו השלום אות ו' ה' פעמים עד שיבא פדות מלא ו' יהא מונח עד שיבא אליהו עם מלך המשיח ותפרה ישע גאולת ישראל והרבה עמו דייקא פדות מלא:
ואתהלכה ברחבה דידוע כי הפלוני' היא מתגרה בישראל בגליות ושמדות וכשנגאל בכח קבה"ו יהיה לה פירוד וזהו פדות כי ת"פ גימט' לילית. ואגב אפשר לרמוז כי אם אדם נושא אשה כשרה נמלט ממנה והאשה נקראת לחם. ואם עברו ך' שנה ולא נשא במקום לחם מתדבק בפ"ת גימט' הפ' כנז' ואפשר שזה רמז מ"ש פ"ק דקדושין כיון שעברו עשרים שנה ולא נשא אשה תפח עצמותיו שהוא קשור בחטא ומתדבק בפ' וזהו תפח ת"פ גי' פ' ואות ח' כשמה חטא. ואם נשא אשה שאינה הוגנת מתדבק בפת וזה רמז על פת לחם אם האשה לחם היא מסט"א פ"ת ודאי יפשע גבר מרעה אל רעה יצא:
נחזור לעניננו דכאשר יהיה גאולה לישראל הוא פדות כי בין ת"פ גימט' פ' יש דו יחוד קב"ה [ושכינתיה ד' הרומז למ' ו' ת"ת] וזה על דרך שגילו בחלום חזיון אשר חזה הרב הגדול מהר"ר אברהם ז"ל שנת שע"ה בסוד קדו"ש דהכוונה להפריד ת' איש דעשו דסט"א הרמוזים באותיות ק"ש בהניח בנתים ד"ו שרומז לקבה"ו והארכתי בזה במקומו ורמזתיו לעיל פ' תולדות בענין הבארות ע"ש ואנו נאמר דכשנעשה נס והצלה לישראל יהיה פדות דו בין ת"פ שהיא הפ' להפריד ולהגן על ישראל. ויען במצרים עדיין לא זכו כי אם לבחינת השכינה לכך נכתב ושמתי פדת חסר כי ד' בחי' השכינה מפרדת. ומיהו קרינן פדות כי בכח יש ד"ו שיזכו לימים עוד. ואחר כך שיצאו ישראל ממצרים פדות שלח לעמו מלא דו באמצע דביצ"מ זכו לאות ו' דכורא גם כן. ובהיות שהישועה היתה ע"י בשר ודם היה גלות אחר על דרך מה שהגידו בחלום להרב הנז' דאחר קדוש היה גלות ואחר כך קדוש בבית ב' והיה גלות וקדוש ג' בבית ג' מלא כל הארץ כבודו. וכן אחר פדות שלח לעמו היה גלות ואחר כך בבית ג' והרבה עמו שיהיה ע"י יתברך פדות מלא וקיים:
וְהַדָּגָה אֲשֶׁר-בַּיְאֹר תָּמוּת, וּבָאַשׁ הַיְאֹר; וְנִלְאוּ מִצְרַיִם, לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן-הַיְאֹר.
והדגה אשר ביאור מתה. אמרו בש"ר פ"ט והדגה אשר ביאור מתה אמר ר' אבין הלוי בר' ממכת הדם העשירו ישראל וכו' וכשהיה לוקח מישראל בדמים היה שותה מים מכאן העשירו ישראל. ופי' הרב מהר"ר הירץ הביאו בס' אסיפת חכמים דיש לפרש שהמים נהפכו לדם ממש. ולישראל נהפך מים. או יש לומר דהמים היו מים ולמצרי היו נהפכים לדם. ומדכתיב והדגה אשר ביאור יתר יש להכריע דהמים היו מים ולמצרי נהפך לדם ועל זה יקשה דמצרים רבים וישראל מועטים לגבייהו הו"ל לעשות דם ונהפך לישראל מים. לזה בא לתרץ דממכת הדם העשירו ישראל ואסור ליהנות ממעשה נסים ולכן המים מים ונהפך למצרי לדם זהו תורף דבריו. ולא נהירא דמקרא מלא דיבר הכתוב והיו דם ויהפכו כל המים לדם ופשט הכתובים שנהפכו והיו דם:
אמנם אפשר לומר ונקדים מ"ש במנחת יהודה משם רבינו בכור שור דהמים לפי שעה נהפכו לדם דוקא דכתיב והדגה אשר ביאור תמות ובאש היאור ונלאו מצרים לשתות מים מן היאור נראה דעיקר המכה לא הי' אלא בשביל הסרחון. וסברא הוא דאי משום מראית דם לא יניחו לשתות מים. ועוד דכתיב ויעשו כן וכבר היו דם עכ"ד עיין שם באורך. ולשון הכתוב והיו דם וגם מדברי רבותינו זכרונם לברכה מוכח שנעשו דם ממש וטעמן דם הפך הרב הנז'. ותו דכתיב על מימי מצרים וכו' ואפי' הקיתונות ולמאי נפקא מינה אם עיקר המכה היה משום סרחון דוקא. ואפשר שר' אבין הלוי להכי הוא דאתא וז"ש והדגה אשר ביאור מתה לא תסבור דלא היה אלא בשביל סרחון והדם לא היה אלא לפי שעה דע כי ממכת הדם העשירו ישראל כי מצרי וישראל בבית אחד הגיגית מלאה מים למצרי דם ולישראל מים תן לי מעט וכו' וכשהיה לוקח בדמים וכו' ומזה תשמע שהיה דם ממש ובלא סרחון לא יכלו לשתות והכתוב מודיע דמלבד הד"ם כי יקריב סר"ח העודף ומשום הכי אסמכיה לפ' והדגה אשר ביאור. ובלקוטי כתבתי באופן אחר לחלק בין אסטנסים של מצרים שהיו קונים הדם ובין המון העם ע"ש ודוק היטב:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
(אות זה מנימוקי רבינו ישעיה הראשון זלה"ה. ושמי ה' לא נודעתי להם. לפי פשוטו שמי הכתוב בי"ה ככתבו לא הודעתי להם אלא בקריאתו אעפ"י שנגלה לאברהם ואמר אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים י"ל בא"ד אמר לו אלא שמשה רבינו כתבו בי"ה וכן א"ל הקב"ה למשה זה לעלם לעלם חסר שיהא נעלם ומכוסה ולך אני מגלה אותו ולא לכלם:
ושני חיי קהת וכו' ושני חיי עמרם וכו' פירש המורה מחשבון זה אנו למדים על מושב בני ישראל ת"ל שנה שאמר הכתוב ולא במצרים לבדה אלא מיום שנולד יצחק שהרי קהת מיורדי מצרים היה וק"ל דאכתי אנו צריכין לחשבון ל' שנה ואין לומר שהיו מזמן בין הבתרים דהתם לא אשכחן אלא כ"ה שהרי בצאת אברהם מחרן כתיב ואברהם בן ע"ה שנה בצאתו מחרן ואמר המורה שמאז נגזרה גזרת בין הבתרים א"כ עד ק' שנולד יצחק הם כ"ה וחסר ה'. ובסדר עולם אמר שני פעמים יצא אברהם מחרן ובראשונה היה בן שבעים:
ויעשו גם הם חרטומי מצרים בלטיהם ותימה לי אנא מצאו מים לעשות כן והכתיב ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים י"ל מן המים שחפרו סביבות היאור כדי לשתות מאותם עשו כדכתיב ויחפרו כל מצרים סביבות היאור מים לשתות:
התפאר עלי למתי אעתיר לך פירש המורה אעתיר לך היום על הכרתת הצפרדעים דודאי תרצה שיכרתו ותראה אם אשלים דברי למועד שתקבע לי ולבסוף שאמר למחר כלומר למחר יכרתו הצפרדעים ותימה אמאי לא אמר היום או מיד תסירם מעלי ולמה הוא רוצה להמתין ולסבול צערם עד למחר וי"ל ה"פ משה אמר לפרעה למתי תרצה שאעתיר לך והוא אמר היום כדפירש המורה ועוד א"ל הנה אני מתפלל עליך היום ואתה אימתי תשלח את העם וא"ל למחר אשלחם:
את כל מגפותי פי' המורה מלמד שמכת בכורות שקולה כנגד כל המכות ואינו כן אלא ט"ס שהרי לא היה אז באותה מכה כי אם ברד והיאך קורא אותה מכת בכורות אלא טעות הוא וכצ"ל מכת בצורת ומכת ברד קורא בצורת:
והפשתה והשעורה נוכתה תימא איך נמצאת שעורה בטבת והלא מתמוז באו להם המכות וכל מכה ומכה היתה בחדש שלה צא וחשוב שלא ירד הברד אלא בטבת וברד מכה ז' היא כר' יהודה דנתן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב וא"כ היאך נמצאו והלא בדוחק מקריבין העומר י"ו בניסן ולפעמים הוצרכו לעבר השנה מפני אביב וי"ל דבתהלים משמע דסדר מכת הברד לא היתה אלא בפסח ואין זה נכון דמדאצטריך ר' יהודה לתת בהם סימנים ש"מ אין סדורן אלא דצך עדש באחב ולא כדאיתנהו בתהלים דהא פליג על ר' יהודה. הגהה. תמיה לי אני צדקיה בר' אברהם כיון דקי"ל דכל מכה היתה בחדש שלה ג' שבועות היה מתרה בו ושבוע א' משמש המכה שכן מצינו בהם וימלא שבעת ימים וכו' א"כ מאחר שכשהיתה המכה באה מיד היה שולח פרעה לקרא למשה והיה מתפלל להקב"ה והמכה היתה הולכת מיד היאך שמשה המכה ז' ימים וי"ל שמשה היה מתחבא מפני פרעה עד יום הששי של המכה או עד יום ז' שלא יאמר לו פרעה שיתפלל בעבורו. ועוד תימה למה היה מטריח למשה להתפלל עבורו והלא היה רואה שלא היתה מתעכבת יותר מז' ימים. נ"ל צדקיה שלא מצינו בפירוש ששהתה שום מכה ז' ימים אלא מכת הדם וגם מכת חשך פי' רש"י ג' וג' לכך היה שולח פרעה למשה שיתפלל עבורו כדי שלא תאחר המכה עליו ומיד שהיה משה מתפלל היתה הולכת המכה ומכת הדם שלא התפלל שהתה ז' ימים או י"ל דרש הוא ואין משיבין על דברי אגדה: ומורי ר' יהודה אחי שני תירץ זה אינו תימה כלל שפרעה לא היה יודע אם משמשת המכה זמן קבוע בעבור שהיה רואה שע"י תפלת משה מתבטלת והיה סבור שאם לא על ידי משה לא היתה הולכת כלל. ע"כ מנימוקי רי"ר זלה"ה) ועיין בתשובות הרדב"ז הנדפסות סימן תתי"ג:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5