——–
עֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי, תִּזַּל כַּטַּל אִמְרָתִי, כִּשְׂעִירִם עֲלֵי-דֶשֶׁא, וְכִרְבִיבִים עֲלֵי-עֵשֶׂב.
אפשר במשז"ל שכל א' מחויב להוציא לאור חלקו בתורה אשר קבל בהר סיני ובעון העגל נטמעו חלקי התורה בעוה"ר במצולות הקליפות וצריך לטרוח מאד להוציא לאור כל אשר קבל כפי שרש נשמתו. ואפשר שז"ש הכתוב אשרי אדם מצא חכמה שמצא שהחכמה שהקנו לו מן השמים שהיתה אבודה בקליפות ואדם יפיק תבונה שמוציא לאור ומבין דבר מתוך דבר והוא מפיק מהקליפות. ואפשר שז"ש אשרי שבא לכאן ותלמוד"ו בידו תלמודו דייקא הנוגע לו לשרשי נשמתו. וגם אמרו בזהר שמחוייב האדם לפרות ולרבות בתורה וז"ש יערוף כמטר לקחי כינוי לתורה שבכתב כמו שאמר כי לקח טוב נתתי לכם תזל כטל אמרתי כינוי לתורה שבעל פה כמו שאמר הרב שפתי כהן פ' וירא דאמירה כינוי לתורה שבעל פה והכונה יערוף כמטר יטיף כמטר לקחי שבכתב אמרתי תורה שבעל פה שצריך בכל יום לחדש בתורה שבכתב ותורה שבעל פה ויהיו החידושים חזקים בנויים על שדה תלמוד וז"ש כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב שיהיו הענינים חזקים ואמיתים. ונתן טעם שלימוד תורה דבר גדול כי שם ה' כל התורה שמותיו של הקב"ה אקרא אלמוד הבו גודל לאלהינו נמשכין מוחין דגדלות כמו שאמר רבינו האר"י ז"ל וכי תימא למה באים בסוד תוספת וגדולה כמו שפירש הרב האר"י ז"ל במשנת והלא במאמר א' יכול ליבראות ותירץ ליפרע וליתן שכר וכו' וז"ש כאן הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט ולתת שכר וליפרע לכן בא בסוד גדלות על דרך שפירש האר"י זצ"ל במשנה עיין שם באורך.
ומן האמור אפשר לפרש שזה כונת הכתוב כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו פי' כי לקח טוב נתתי לכם לשעבר לכל א' חלקו בה"ס. והוה מאי דהוה שנפלו ניצוצות התורה בקליפות הנה כי כן תורתי אל תעזובו שם במקום סט"א וטרחו להוציאה לאור:
הַלְיְהוָה, תִּגְמְלוּ-זֹאת עַם נָבָל, וְלֹא חָכָם:
אפשר במ"ש בזהר שח"ו הרשע נרגן מפריד אלוף ח"ו וז"ש הלה' תגמלו לשון גמולה דא מבעלה זאת כינוי לשכינה כי בעונותכם שלחה אמכם וח"ו נפרד' מדודה ור"ת הלה' תגמלו זאת גימטריא בית וסופי תיבות תהו שם רמז שגורמין גלות השכינה למקום התהו לברר כמו שאמר האר"י זצ"ל. עם נבל ולא ר"ת ענו שהתיקון הוא להיות עניו שיהיה מרכבה לשכינה ובענו' שמעביר על מדותיו מתכפרין עונותיו וממלא השמות שפגם בס"ת עם נבל ולא מל"א ועי"ז מיחד הדודים יחדיו ידובקו צדק ושלום נשקו:
זכור ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך פירש"י זכור ימות עולם לשעבר בינו שנות דור ודור לעתיד שאל אביך נביא עכ"ד ואפשר דהיינו דקאמר ויגדך דכל מקום שנאמר הגדה היא חכמה כמו שאמר בזהר וקאי למאי דסליק מיניה בינו שנות דור ודור לעתיד ועל זה אמר שאל אביך הנביא ויגד לך תעלומות חכמה לעתיד. זקניך ויאמרו לך לשעבר כנגד זכור ימות עולם:
כִּי שֵׁם יְהוָה, אֶקְרָא: הָבוּ גֹדֶל, לֵאלֹהֵינוּ.
פירש רבינו מהרח"ו ז"ל בדרשותיו (כתב יד) וז"ל הנה משה רבינו ע"ה באומרו השירה אשר יש בה נבואות רבות לעת"ל בגלות האחרון הזה בעו"ה כי הכל נרמז בשירה זו וז"ש כי שם ה' אקרא היא השכינה המסתלקת ומתרחקת למעלה כשישראל אינן זכאין וכמו שאמר רומה על השמים אלהים ואני אקראנה להורידה למטה להיות עמכם בגלות להצילכם גם אתם הבו גודל לאלהינו כנודע מפ' תנו עז לאלהי' וצריך אני שגם אתם תעזרוני בכך וכמשז"ל ע"פ וידי משה כבדים כל זמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה וכו' עכ"ל הרב ז"ל בקיצור. ולפי דרכו אפשר לומר במ"ש מהר"א מונסון ז"ל דכשהשכינה שורה בישראל האדם ירא לחטוא כי הנשמה חלק אלוה ממעל ואע"ג דאיהו לא חזי מ"מ נשמתיה חזי וז"ש כי שם ה' אקרא שתרד בארץ ותשרה בכם דין גרמ"א שאתם הבו גודל לאלהינו דמתוך שהיא שורה בכם רפואות תעלה לעוררכם ליראת ה' ומזה בא הבו גודל לאלהינו:
מְצָאֵהוּ בְּאֶרֶץ מִדְבָּר, וּבְתֹהוּ יְלֵל יְשִׁמֹן;
וכי תימא למה הוצרך לכל הטורח בזה במדבר וענני כבוד וכו' הלא טוב שישארו ישראל במצרים מלכים כי כבר ספו תמו רבם ככלם על הים ולא תשאר פרסה והיתה הארץ ומלואה לישראל ולא יצטרכו לכל זה הטורח וכל הנסים והנפלאות. לזה אמר ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר. כי מצרים ח"ל ומקום סט"א ערות הארץ וכל הדר בח"ל דומה כמי שאין לו אלוה. כל קבל דנא ארץ ישראל אדמת קדש וז"ש ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר כי בארץ ישראל אין שולט שום שר כלל והיא לה' לבדו ומשו"ה אצטריך כולי האי וכמו שפי' הרב המופלא ח"ק מהר"ח בן עטר ז"ל בפ' אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים ע"ש. ועדין יש לחקור למה עכבם במדבר זמן ארוך כזה. ורבותינו זכרונם לברכה נתנו טעם לדבר כי כאשר שמעו הכנענים שיצאו ממצרים לבא לרשת את הארץ עמדו והשחיתו הארץ וקצצו כל האילנות וכו' וכשנתעכבו חזרו והשביחו הארץ ובזה פירש הרב כנסת הגדולה פסוק תעו במדבר בישימון דרך והסיב' שנתעכבו היא עיר מושב לא מצאו שאם באו תכף לא היו מוצאים ישוב עכ"ד וז"ש ירכיבהו על במותי ארץ ויאכל תנובות שדי כלומר טעם איחור ועיכוב כל זמן ארוך הזה היה כי רצה ברחמיו ירכיבהו וכו' ויאכל וכו' זאת היתה סב"ת עשויה והיה העכוב למישור שימצאהו הארץ יושבת שאנן מושבחת ומפוארת לאכול מפריה ולשבוע מטובה:
וַיִּשְׁמַן יְשֻׁרוּן וַיִּבְעָט.
רבותינו זכרונם לברכה דרשו הפסוק על יהוא כאשר עיניך תחזינה בילקוט מלכים ע"ש (הגהה: ילקוט שמעוני מלכים ב פרק ט. "אמרו עליו על יהוא בן נמשי אדם ירא שמים היה ולא הלך אחרי עגלי ירבעם כייון שבא לידי גדולה קלקל במעשיו עליו הוא אומר וישמן ישורון ויבעט" י.א) ואפשר לרמוז כי ראשי תיבות וישמן ישורון ויבעט גמטריה יהוא:
וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו.
אפשר במשז"ל ג' שותפין באדם אב ואם והקב"ה ועמ"ש הרב אש דת פ' ואתחנן במחלקת הרמב"ם והמרדכי אם עבר על תנאי השותפות אם נתבטל השותפות וע"פ המחלקת הנזכר פירשנו בעניותנו בספרי הקטן דברים אחדים דרוש א' פסוק זה. אמנם עתה נאמר באופן אחר. דהנה אב ואם מתעסקים בבן ללמדו דרכי ה' ואם מתרשלים והבן עובר עבירה ואינם מוחים הם משנים ממנהג הישר. והנה במשנה מהמנהג דעת הרמב"ם דאם הסכים השותף מחל וכתב מהרשד"ם דשתיקה כהודאה אך כתב מהר"ם מפאדבה הביאו הרב כנה"ג מהדורא בתרא ח"מ סימן קל"ח דלא אמרינן כהודאה אלא כשהנזק מבורר אבל אי לא הוא ממתין לראות איך יפול דבר והרב מהרימ"ט בתשובה הזכירה הרב משנה למלך חילק בין המקומות דאמרינן שתיקה כהודאה דמיא חילוק נאה ע"ש. ודעת הסמ"ע והרב פרח מטה אהרן ח"א סימן פ"ה והרב זרע אברהם ח"מ סימן י"ח דשתיקה לאו בהודאה. ונראה דהכא לא בעי מחאה ואנו דנים אם מסכים בשתיקה או לא וכשיש גילוי דשתיקתו לאו הסכמה אף דלא מיחה סגי וחייב השותף. וז"ש וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו שאביהם אינם מדריכים אותם בדרך ישר והם שותפים ומשנים מהטוב וה' שותק. וכי תימא שתיקה כהודאה דמיא ומחל. ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם דאפשר שישובו ובזה לא אמרו שתיקה כהודאה והוא חילוק מהר"ם מפאדובה ממש. ועוד זה אינו סברא כלל שאני מסכים דהרי הם קנאוני בלא אל וכו'. ועוד כעסוני נגד רצוני להכעיס ובזה ודאי חייבים ואני אקניאם וכו':
ועוד אפשר לומר בסגנון אחר דפשיעה בבעלים איכא למ"ד דאף בשותפין פטור וכתבו הרב שפתי כהן ח"מ סימן קע"ו והרב פרח מטה אהרן ח"א סימן פ"ו דאינו חייב כי אם באעסוק אני היום ואתה למחר אבל בלאו הכי הוי פשיעה בבעלים ופטור. ולא נאמר פשיעה בבעלים ופטור כשעובר על התנאי ע"ש ובתשובת מהרימ"ט הביאה הרב כנה"ג שם. וזה שאמר וירא ה' וינאץ מכעס בניו ובנותיו ובודאי בכגון זו לא הסכים ולא שייך שתיקה כהודאה דמיא ודאי ומה גם לצד עילא'. אך עדיין יש לדון לפיטור' מטעם פשיעה בבעלים לז"א ויאמר אסתירה פני מהם דהוי דוגמא לתעסוק היום ואני למחר דחייב. ואין בהם תבונה דבתנאי לא נאמר פשיעה בבעלים דמתנין על הולד בצאתו מרחם תהי צדיק ואל תהי רשע וכו' וכתיב ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם אני ודוק היטב כי קצרתי:
ולפי פשוטו אפשר לומר בכונת אסתירה פני וכו' שהכונה אסתירה פני פנים של זעם מהם אראה מה אחריתם אם יעשו טובה. וכי תימא מאי רבותא כך היא המדה שהב"ה רואה הטובה שעתידין לעשות כמשז"ל. לז"א כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם כי הם מתהפכים לכמה גוונין עושים טובה ורעות וטובה וכן עזה"ד ועם כל זה שלפני נגלה הכל אני רואה בטובה ולא במה שעתידין לחטוא אחר כך:
אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה, מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא, וְאֵין מִיָּדִי, מַצִּיל.
שמעתי במ"ש בסנהדרין דף ל"ט דא"ל ההוא מינא לרבן גמליאל הנוטע אזן היוצר עין ח"ו שתי רשויות וא"ל ובשעת מיתה כלן נתפייסו וז"ש אני אני הוא ואין אלהים עמדי והראיה דאמית ואחיה מוחץ ורופא ואין מידי מציל ואי ס"ד תרי היאך אפשר שתמיד כלן יתפייסו אלא מוכרח אני אני הוא ואין אלהים עמדי ע"כ שמעתי:
ואפשר לפרש אני אמית לסט"א ואחיה לניצוצות הקדושה הנטמעים שם. וכי תימא מעיקרא מאי סבר שהיה כח לסט"א לטרוף טרף אדם אכל היא הנשמה הקדושה והתורה והמצות. לז"א מחצתי ואני ארפא כל זה בעבור שיהיה שכר ועונש מחצתי לרשעים לפרוע עונותיהם ואני ארפא אם ישובו. ואין מידי מציל דבסוף הסט"א לוקה חיל בלע ויקיאנו מבטנו יורישנו אל כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעולם. ואתם בני אדם אינכם יכולים לסבול דחייכם קצרים. אמנם חי אנכי לעולם והכל גלוי לפני אשר יהיה באחרית הימים:
ועוד אפשר לפרש מחצתי ואני ארפא במ"ש בח"מ סי' ת"ך דהחובל לא מצי לומר לנחבל אני ארפאך והטעם אמרו בש"ס דדמי עליה כאריה וזה בין אדם לחבירו אבל ח"ו לצד עילאה מי פתי העז איש רשע לומר כן דאי לא מתרצה הנחבל להתרפאת ממנו תצא רוחו הוא ימות באין מרפא וז"ש מחצתי ואני ארפא אף שאני מחצתי אני עצמי ארפא ולא שייך דמי עלי כארי' דאין מידי מציל. ובזה יתבאר פ' ירמיה סימן י"ו רפאני ה' וארפא וכו' כי תהלתי אתה במ"ש מרן בב"י והרב פרישה שם דיש טעם אחר דאסיא דמגן מגן שויא ושייך נמי להיכא שאומר החובל אני ארפאך וזה שאמר רפאני ה' וח"ו לא שייך אסיא דמגן אלא וארפא כי רפואתך רפואה. וכי תימא איכא טעם דמי עלי כאריא ארבא לז"א כי תהלתי אתה וח"ו לומר כלפי מעלה הכי ותהי להפך כי תהלתי אתה:
וַיָּבֹא מֹשֶׁה, וַיְדַבֵּר אֶת-כָּל-דִּבְרֵי הַשִּׁירָה-הַזֹּאת–בְּאָזְנֵי הָעָם: הוּא, וְהוֹשֵׁעַ בִּן-נוּן.
אפשר לתת טעם שכתב הושע וחיסר יוד משמו כמו שאמר בסוף ערכין על פסוק נחמיה סימן ח' וישבו בסוכות כי לא עשו מימי ישוע בן נון דבעו רחמי איצר' דע"ז ובטלוה והיינו דקפיד קרא עילוי דיהושע דבכל דוכתא כתיב יהושע והכא כתיב ישוע בשלמא משה לא בעא רחמי דלא ה"ל זכותא דארץ ישראל אלא יהושע דה"ל זכותא דארץ ישראל אמאי לא בעי רחמי עד כאן והנה אי הוה בעי רחמי יהושע על יצרא דע"ז לא נחרב הבי' ולא גלו ישראל וכמו שהאריך הרב פרשת דרכים ע"ש באורך. והכא כל דברי השירה הזו בעוה"ר נתקיימה בעבור שעבדו ע"ז ומתוך עון ע"ז דחמיר עבירה גוררת עבירה ונלכדו בשאר עבירות אבל אי הוה יהושע מבטל יצרא דע"ז לא נתקיים בישראל כל דברי השירה ומי גרם שיתקיימו יהושע דלא בעי רחמי איצרא דע"ז ולכן הכא דכתיב שאמרו משה ויהושע השירה הזאת חיסר אות יוד משמו של יהושע כי הוא גרם ח"ו לכל הרעות האלה. וכמו שהכתוב בנחמי' חיסר אות משמו על רזא דנא ליכא מידי דלא רמיז באוריתא והכא נמי הכתוב חיסר אות משמו כי הוא היה קצת גרמא לכל השירה שתתקיים כדבר האמור:
וחזיתיה למהרש"א בחידושי אגדות שם שכתב וז"ל וקאמר דיהושע נמי היה לו לבקש רחמים על כך בזכות ארץ ישראל ולא עשה כן ולכך נפחת לו היו"ד שהוסיף לו משה בבקשתו רחמים עליו יה יושיעך מעצת המרגלים בזכותה דארץ ישראל עכ"ל ודברים ככתבן אינם מובנים דהא מבואר דמה שפחת הוא אות ה"א דכתיב ישוע. ומ"מ ממנו נקח לדרכנו בהאי קרא דכתיב הוא והושע דפיחת היוד שהיא הנוספת בלכתו לארץ ישראל עתה מטעם דלא בעא רחמי לבטולי יצרא דע"ז נפחתה לו היוד עצמה שהוסיף לו לדבר בשבח ארץ ישראל ועתה שהיה יכול בתפלתו להתמיד ישוב ארץ ישראל ולא עשה נגרע' ממנו. ובקרא דנחמיה כיון דאיירי בבנין בית שני חיסר ה' נגד ה' דברים שנחסרו בבית ב' והוא גרם לזה שאם היה מבטל יצר ע"ז לא נחרב הבית:
כִּי לֹא-דָבָר רֵק הוּא, מִכֶּם–כִּי-הוּא, חַיֵּיכֶם; וּבַדָּבָר הַזֶּה, תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ.
אמרו רבותינו זכרונם לברכה ואם רק הוא מכם אפשר דהכונה כי התורה היא רוחנית ונתלבשה בסיפורים אלו על ידי העגל וז"ש ואם רק הוא מה שנראה רק ונתלבשה באופן זה הסיבה היה מכם שעשיתם העגל. ואומרו כי הוא חייכם ובדבר הזה וכו' אפשר במ"ש התוס' פ"ק דקדושין בסוגית מ"ע שהזמן גרמא לחד שינויא דקרא דכי היא חייך הוא על המצות. לכן עתה דכתיב כי הוא חייכם פירש דמיירי בתורה וז"ש ובדבר הזה כלומר בדיבור התורה דהיינו בלימודה תאריכו ימים. ולפי פשוטו אפשר לומר במ"ש פתח פומך קרי כי היכי דתוריך חיי וכתיב כי חיים הם למוצאיהם למוציאם בפה וז"ש ובדבר הזה אשר תדברו תאריכו ימים דצריך לדבר בדברי תורה כמדובר:
בְּהַנְחֵל עֶלְיוֹן גּוֹיִם, בְּהַפְרִידוֹ בְּנֵי אָדָם. כִּי חֵלֶק יְהוָה, עַמּוֹ:
אפשר במ"ש לקט יוסף ערך גרים דלמ"ד גורל קנה איך אנו מקבלים גרים דה' הקנה האומה ההיא לשר שלה וקנה על ידי גורל והגר מפקנא לית ליה מרשותו. ותירץ דהגורל היה על ישראל לבד תחת מי יהיו ויצאו לחלקו יתברך אבל שאר האומות נתנם ה' ברצונו כל אומה לשר אחד עיין שם באורך וזהו שאמר הכתוב בהנחל עליון גוים כל אומה לשר שלה ואימתי היה זה בהפרידו בני אדם בדור הפלג' יצב גבולות עמים האומות למספר בני ישראל שהם ע' ולא תימא שזכו בגורל שרי האומות וא"כ יש לפקפק על הגרים הבאים ששר האומה ההיא שממנה בא הגר קנה האומה ההי' בגורל ואיך עתה יצא מרשותו. לז"א כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו כלומר הגורל היה לברר ישראל תהת רשות מי הוא ויצא לחלקו יתברך וז"ש יעקב חבל נחלתו בו היה הגורל אבל שאר אומות נתנם ה' ברצונו וזהו שאמרתי בהנחל עליון גוים שהוא מרצונם נתנם:
ומהר"ד חזן זלה"ה תירץ דאף אי נימא דגם השרים זכו בגורל הרי קי"ל כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וא"כ מצו הגרים לצאת מרשות השר לעבודת המלך מלכו של עולם ובזה אפשר מאמרם ז"ל בפסחים דף פ"ז שאמר הושע להקב"ה רבש"ע כל העולם שלך הוא העבירם באומה אחרת הכונה דהכל שלך שאתה ממ"ה כל האמור בפ' מלך מלך מותר בו וטול האומה הישרה בעיניך ואין לשר אומה ההיא לפקפק ובעת ההיא ידום וק"ל:
יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחִי,
אפשר לפרש במה שפירש בס' זקן אהרן דף צ"ט הוי כל צמא לכו למים דנקט הוי דיש טיבותא שהתורה כמים דמוכנת ומזומנת לכל כמים ומצד אחר הוי ואבוי שהיא מצויה ומוכנת כמים ואין עוסקים בה ע"ש וז"ש יערוף כמטר לקחי שהתורה נמשלה למים מטר שהוא חיים לעולם תזל כטל דלא מעצר כן התורה מצויה. ומצד אחר נקט יערוף שהוא לשון הריגה כמו שאמר פ"ק דתעניות כלומר שמצד שנמשלה למים מטר וטל המצויים יש הוי והריגה למי שיכול לעסוק ואינו עוסק כיון שהיא מצויה כמים:
אֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל, צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא.
אפשר לפרש במ"ש רבותינו זכרונם לברכה בשוחר טוב על פסוק בצאת ישראל ממצרים אמר ר' פנחס הכהן בר חמא רקיע ששמו ערבות הקב"ה זורע מעשיהם של צדיקים עליו והוא עושה פירות וכתב הרב מהר"י דוד בס' יקרא דשכבי דרוש ו' דף י"א דלרשעים אינו זורע מעשיהם הטובים שהוא נותנם להם בעה"ז והביא שם שכתב הרא"ש הביאו מרן הב"י ח"מ סי' פ"א ראובן תבע לשמעון ריוח החוב שהתנה פטור דהוי דברים וכתב מור"ם סי' רצ"ב דהמשתמש בפקדון והריוח א"צ לשלם מהריוח למפקיד ע"ש. וז"ש אל אמונה דאף דאינו חייב לתת פירות לצדיקים על דרך שכתב מור"ם וגם אם אמר הוי דברים כמו שאמר הרא"ש מ"מ הוא אל אמונה וח"ו אינו בסוג נושא ונותן בדברים שאמרו במציעא דף מ"ט דאם חזר מחוסר אמנה ח"ו. וה' אלהים אמת אלהים חיים ומלך עולם הוא אל אמונה. ואם נפשך לומר למה מע"ט של רשעים אינו זורע לז"א ואין עול צדיק וישר הוא שהרשע הוא רוצה העה"ז ועל פי מדותיו משלם לו בעה"ז וא"כ לא נשאר לזרוע כי אוכל עולמו בחייו קמא קמא וירם קרן וא"כ מהיכן יאכל פירות לז"א צדיק וישר הוא:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5