——–
אֵלֶּה הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, בְּעֵבֶר, הַיַּרְדֵּן: בַּמִּדְבָּר בָּעֲרָבָה מוֹל סוּף בֵּין-פָּארָן וּבֵין-תֹּפֶל, וְלָבָן וַחֲצֵרֹת–וְדִי זָהָב.
אפשר לומר דרמז רמז להם כל החרבנות וגליות אשר עתידים לבא על ישראל בעונותיהם ואחר כך יגאלו גאולת עולם. וז"ש בעבר הירדן במדבר רמז להם גלות בני גד ובני ראובן אשר בעבר הירדן ראשונה יסעו בראש גולים ע"י סנחריב וזהו אלה הדברים כל דיבור קשה דברים קשים כגידים העתידים לבא עליהם. בעבר הירדן שיגלו בני גד ובני ראובן כמדובר במדבר גלות עשרת השבטים שנצתו כמדבר ארץ לא עבר בה איש והם כמי שנאבד במדבר כי לא ידענו מקומם שבתם וקימתם. בערבה רמז לגלות יאודה וחרבן הבית. מול סוף שאז סוף הכבוד. בין פארן ובין תפל רמז לבין המצרים כמו שפירש הרב כלי יקר בין פארן שמשם גזרת המרגלים שבכו ליל ט"ב ובין תפל שעשו העגל בי"ז בתמוז שנשתברו הלוחות כמו שפירש הרב הנזכר. ולבן רמז לבנין בית שני. וחצרות רמז לבנין בית שלישי שיבנה במהרה בימינו. ודי זהב שיהיו ישראל על גפי מרומי ההצלחות עד שיבלו שפתותיהם לומר די:
אלה הדברים אשר דיבר משה וכו'. אפשר לפרש דרך רמז הכונה בעבר הירדן כאשר ימות האדם ויעבור מנחל שוטף העה"ז הדומה לירדן בשאון גליו להורידו וז"ש בעבר הירדן אח"ז במדבר בערבה לקברות יובל. ולכן העצה היא מול סוף שתמיד האדם יהיה נגד עיניו סופו ותכליתו ויזכור לו יום המיתה. בין פארן פירוש בין יפרה וירבה מזלו שיצליח בעה"ז ובין תופל בין אם מזלו גרוע כמו טחי תפל כלומר בין בהיותו בטוב בין בהיותו ברע תמיד יהיה מול עיניו סוף האדם. ועי"ז ולבן יתלבן במעשיו וחצרות יהיה שקוד בחצרות אלהינו בתי כנסיות ובתי מדרשות. ויסתפק במועט וזהו ודי זהב שיהיה די בעיניו הזהב שיש לו. וכל כונתו יהיה לברר ניצוצות הקדושה אשר בסט"א וז"ש אחד עשר רמז לי"א סמני הקטרת לבררם עד נכון היום וז"ש אחד עשר יום. והבירור הוא מחרב הסט"א. דרך הר שעיר רמז לכונת נפילת אפים שישלח נפשו לברר שם בסט"א עד קדש ברנע כתרגומו ריקם גאה כלומר שכונתו להריק הסט"א שהוא גאה ולעשותו ריקם מניצוצות הקדושה וכל זה ישיג כשתמיד יזכור סופו אז יטהר מעשיו ויזכה לעה"ב:
או יאמר אלה הדברים אלה קשה והדברים קשים כמשז"ל. וכי תימא איך משה רבינו ע"ה עשה כזאת לז"א אשר דיבר משה אל כל ישראל שקולו היה הולך וחזק והיה נשמע לכל ישראל כמשז"ל וזה מופת כי מה' היתה זאת. וגם היה בדיבור ערב וברמז וזהו במדבר בערבה. וגם היה סמוך למיתתו וזהו מול סוף. ולא תימא שאין להוכיח רק סמוך למיתתו. לא כן הדבר אלא הכא שאני שהיה על העבר וז"ש בין פארן ובין תופל ולבן וחצרות במשז"ל והביאו רש"י ז"ל על המרגלים ועל המן וקרח. ומי גרם כל החטאות האלה ודי זהב העגל שאלולי חטא העגל לא היה להם עוד יצה"ר ולא היו באים לידי עונות. ומשום הכי הזכירו באחרונה לומר שהעגל היא סיבת כל העונות. וגם הזכירו סמוך לחצרות הרומז למחלקת קרח שגם הוא היה סיבת עונותיו העושר שמצא אוצרות יוסף ונתגאה בעשרו דומה לעון העגל אשר נעשה מרוב זהב כמשז"ל. ומתוך הדברים ישכילו שלא לרדוף אחר העושר כי מצינו בין רבים בין יחיד העושר גרם להם תקלות גדולות. ובכי האי גונא להוכיחם על העבר הוא שצריך שיהיה סמוך למיתתו כמו יעקב אבינו עליו השלום וכמשז"ל. אך אם רואה חטאות הצבור והיחיד שעושין אותם צריך להוכיח הרבה עד שיפרשו וכמו שכתבנו בעניותנו הלא מרא"ש בסד"ר דברתי וכמו שאמר בספר אמרי נועם ודוק היטב:
בענין המצות שנתחדשו במשנה תורה נשאל הרדב"ז היכן נאמרו אם נאמרו בסיני או בחורב באהל מועד למה לא אמרן משה מיד לבני ישראל כשאר מצות ולמה כבש אותם כל כך זמן ואם נאמרו בערבות מואב לא מצינו שם וידבר ה' אל משה דבר אל בני ישראל ולא ויאמר ה' אל משה וכן משמע שלא נתחדש בערבות מואב זולת הברית שנאמר אלה דברי הברית אשר יכרת ה' וגו':
והשיב הרדב"ז ז"ל בתשובה כתיבת יד וזה טופס דבריו. ראיתי להרמב"ן ז"ל בתחלת אלה הדברים שנתעורר על זה והעלה שהכל נאמר בסיני או באהל מועד בשנה ראשונה קודם המרגלים אבל לא נכתבו המצות בספרים הראשונים שידבר עם יוצאי מצרים כי אולי לא נהגו באותן המצות רק בארץ אעפ"י שהם חובת הגוף וכו' עכ"ל ודברי תימה הם בעיני שאם צוהו הקב"ה בהם דבר אל בני ישראל וכי כבש נבואתו מ' שנה ואם ציוה בהם אלא שא"ל שלא יאמר אותם להם אלא סמוך לכניסתם לארץ לא יצוה בהם אלא סמוך לכניסתם לארץ. וע"ק והלא שמיטה ויובל וכל המצות התלויות בזרע הארץ לא נהגו אלא בארץ ולמה נאמרו ליוצאי מצרים ועוד דרוב המצות אשר נתחדשו הם חובת הגוף ולמה לא נאמרו ליוצאי מצרים וגם מ"ש ז"ל מפני שאינן תדירות והלא באותן מצות שנאמרו יש כמה מצות דלא שכיחי טפי מהני ובאותן שנתחדשו איכא מצות דשכיחי תדיר כגון ואכל' ושבעת וברכת ולא תוסיף ולא תגרע הקם תקים עמו וכי מצות גרושין לא שכיחא והלא מעשים בכל יום ורוב מצות המחודשות הם דברים מצויים יותר מאותן שנאמרו ואני לא ירדתי לסוף דעתו ז"ל אבל מה שאני סובר שכל הפרשיות המחודשות בערבות מואב נאמרו וכל פרשה שנשנית משום דבר שנתחדש בה ואם תשאלני למה לא ציוה הקב"ה מצות אלו בסיני כשאר מצות ולמה לא תשאל על שבת ודינין דאמרי' במרה איפקוד ועל אותם שנאמרו באהל מועד למה לא נאמרו בסיני והשואל על זה שואל על רצונו והוא דבר שאין כח באדם להשיגו כי הוא ית' ורצונו הכל אחד ומש"ה אלה דברי הברית על התוכחות אשר צוה משה בערבו' מואב וכמה מצות מצינו שאמרן משה לישראל ולא נאמר בהם צו את ב"י או דבר אל ב"י אלא משה יושב ודורש והכל יודעים שהכל מפי הגבורה וכל המצות המחודשות אשר במשנה תורה הקדוש ברוך הוא אמרן למשה בערבות מואב ומשה אמרן לישראל בכלל שביאר להם המצות אשר כבר נאמרו וכל מה שנתחדש בהם מפי הקב"ה הוא ומשה לא חדש דבר מדעתו. ובמדרש ילמדנו אם לא ידעת בסיני אם לא שמעת בחורב גם מאז לא פתחה אזנך בערבות מואב משמע שבכל ג' מקומות הללו נצטוו מצוות. ובתחילת פ' אלה הדברים כתוב ויהי במ' שנה וכו' דיבר אל בני ישראל ככל אשר ציוה ה' אותו אליהם משמע שיש ציווים אל בני ישראל בשנת המ':
אלה הדברים וכו'. כתב רבינו יעקב בה"ט בפרפראותיו ר"ת ה' חומשי תורה בו"ווא גימט' אהי"ה ע"ש ואפשר לרמוז במ"ש בר"מ כי התורה שנתן לנו היא מבריאה ולכן התחילה באות בית וכ"כ רבינו האר"י זצ"ל. ואימא מקננא בכרסיא ושם אהיה הוא באימא ולכן נרמז בראשי ה' חומשי שם אהיה לרמוז שהתורה היא מבריאה. עוד כתב רבינו בעה"ט שסופי תיבות תחילת ה' חומשי תורה בראשית ואלה ויקרא וידבר אלה גי' יראת וגי' תורה וסופי תיבות אותיות ה' חומשי התורה ממיו"ל גימט' הוא אלהינו זה עכ"ד. [ואפשר לרמוז דסופי תיבות חמשה חומשי תורה גימט' ענו דלא נתנה התורה אלא בשביל הענוה וכמו שאמר בתנחומא פרשת עקב דלא בחר ה' בישראל כי אם בשביל הענוה דגם הגויים קוראים בשמו וגדול שמו בגוים ומקיימי מצות יותר אלא רוצה בישראל משום הענוה ע"ש כל המאמר באורך וזה רמז סופי תיבות ה' חומשי תורה גי' ענו כי זהו עיקר התורה. וזה אפשר רמז בראשית אותיות בשארית דלא נתנה תורה אלא בעבור הענוה. והתורה נקראת ראשית והוא אותיות שארית שאין התורה ראשית מתקיימת אלא אם יהיה שארית כמשז"ל ולשאר עמו למי שמשים עצמו כשיריים. וזה רמז לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ידעום גי' ענוה עם הכולל כלומר בל ידעום בל ענוה לא ידעום מפני שלא יש ענוה. וזה רמז כי רוצה ה' בעמו יפאר ענוים כי מה שבחר בישראל הוא בעבור הענוה והענוים נקראים ארץ כמו שאמר רש"י בפי' קהלת ואם זכו לזה אז יפאר גימט' ארץ בעבור ארץ יפאר. וזה טעם שנתנה תורה בסיני וע"י משה רבינו העניו מאד. וזה טעם דהלכה כבית הלל מפני שהם ענוים ודוק כי קצרתי]. ואפשר לומר דר"ת גי' אהי"ה לרמוז שהתורה מבריאה כאמור וסופי תיבות יראת גימט' תורה וגימט' גמילות חסדים לומר דעתה שנתנה מבריאה צריך לבטל פ' ופ' במחשבה יראת ובדבור תורה ומעשה גמילות חסדים גם יראת תורה רמז לזו"ן יחוד קבה"ו וסופי תיבות ממיו"ל גימט' אדני ברבוע ותורה שבעל פה היא במ' שם אדני ליחד קבה"ו:
אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ, אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, אֲשֶׁר יוֹשֵׁב, בְּחֶשְׁבּוֹן–וְאֵת, עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן, אֲשֶׁר-יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת, בְּאֶדְרֶעִי.
פירש"י שם המלכות וכתב הרא"ם בספרי דאל"כ ובאדרעי מיבעי ליה עכ"ל. ושמעתי מקשים דבס' יהושע כתיב כמה זימני בעשתרות ובאדרעי ומוכח דאדרעי שם עיר ויראה דלק"מ דלעולם אדרעי היא עיר כדמוכח בס' יהושע וכן הוא לשון הספרי דבה מקום המלכות וז"ש רש"י שם המלכות בפתח כלומר דהמלכות היה בעיר אדרעי וכאן גילה הכתוב זה שלא אמר בעשתרות ובאדרעי דאי כתיב כך לא ידעינן אלא שהוא עיר אדרעי אבל מדכתיב באדרעי שמעינן דבאדרעי היה המלכות ולעולם היא עיר רק דהכתוב בחסרון הוי"ו גילה שאינה עיר בעלמא רק היא עיר המלוכה וז"ש היושב בעשתרות לשון חוזק ותוקף כמשז"ל שהעיר על גבי הר קשה ותקיף ולכך נקראת עשתרות אך לפנים היה אדרעי שהיה מקום המלכות ודוק:
וָאֲצַוֶּה, אֶת-שֹׁפְטֵיכֶם, בָּעֵת הַהִוא, לֵאמֹר: שָׁמֹעַ בֵּין-אֲחֵיכֶם וּשְׁפַטְתֶּם צֶדֶק, בֵּין-אִישׁ וּבֵין-אָחִיו וּבֵין גֵּרוֹ.
אפשר לרמוז מ"ש בח"מ סי' רנ"ג ש"מ שאמר נכסי לטוביה ובאו שני טוביה ת"ח קודם או שכן או קרוב. וז"ש לאמר שמוע בין אחיכם. אמירה שמשמעה בין אחיכם לאחד מהם ולא נודע למי. אז ושפטתם צדק. בין איש דהיינו צדיק וחכם כמשז"ל על פסוק כלם אנשים שאם האחד איש באנשים גברא בגוברין שהוא חשוב מצד חכמתו וצדקתו הוא קודם. ובין אחיו שאם האחד קרוב כמו שפירש"י על פסוק כי אנשים אחים אנחנו קרובים אף אנו נאמר בין אחיו ר"ל קרוב דאם האחד קרוב הוא קודם ובין גרו שכנו. כן נראה דרך אסמכתא ואני מסופק אם שמעתי קצת מזה:
ולדקדק תיבת בעת ההיא אפשר לומר במ"ש פרק קמא דברכות מהו דתימא דינא שלמא בעלמא הוא קמ"ל דינא נמי היינו תורה וזה רמז בעת ההיא לאמר כלומר לא תסברו דדינא שלמא בעלמא ותחושו על ביטול תורה אין זה כי בעת ההיא שתשפטו לאמר היינו אמירת תורה ממש:
ועוד אפשר לרמוז במשז"ל שהדיין בעת הדין יראה כאלו גהינם פתוחה תחתיו וכן ר"ת את שופטיכם בעת ההיא לאמר להב אש שישער להב אש גהינם שפתוחה תחתיו:
ואפשר לפרש במ"ש בח"מ סימן טו"ב צריך הדיין לשנות הטענות ומצדיק הדין בלבו ואחר כך חותכו וכתב הרב כנה"ג שבהוצאת הדיין הטענות בפיו מועיל לו לדעת משפט הדין ההוא וז"ש ואצוה את שופטיכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם כלומר תאמרו הנשמע בין אחיכם דהיינו טענות שלהם וז"ש לאמר שמוע שתאמרו אשר שמעתם כי זה מועיל ושפטתם צדק. וגם צריך שתחזרו הטענות לפני בע"ד שלא יחשדו שלא הבנתם כמו שאמר רבינו יהונתן הביאו תמים דעים סי' רי"ו וז"ש בין איש ובין אחיו ובין גרו כלומר אשר אמרתי לשנות הטענות אינו מספיק ביניכם רק צריך בין איש ובין אחיו שידעו שהבנתם הטענות. או ירצה ושפטתם צדק להצדיק הדין בלבכם ואחר כך תחתכוהו בין איש וכו':
ואצוה את שופטכם בעת ההיא לאמר שמוע בין אחיכם ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול תשמעון וכו'. אפשר במ"ש בשבועות דף ל' ע"א תני רב יוסף בצדק תשפוט עמיתך עם שאתך בתורה ובמצות השתדל לדונו יפה ופירש"י למישרי תיגריה וכתב הריטב"א בחי' שבועות שם בשם ר"ם הלוי דלצ"מ דשרינן תיגריה ברישא היינו אפי' פתחו בדינא וכדאמרינן בההוא עובדא דהוה דינא קמיה וסלקיה עכ"ד ומשמע דס"ל דאפי' לקרובו של חכם דינא הוא דאפילו פתחו דהוא מוקי ההיא דכתובות דף ק"ו בפתחו. ואין לומר דא"ה אמאי אסתתם טענתיה די"ל כמו שאמר הריטב"א שם דלפי האמת לא היה קרובו. הן אמת דדברי הריטב"א האלו נראים כסותרים למה שכתב בחי' כתובות כמו שאמר בעניותי בהגהות חדשות ח"מ סי' ט"ו. ובאמת שכל האחרונים צללו במים אדירים וגם אני בעניותי בברכי יוסף על לשון הריטב"א בכתובות ע"ש באורך. ועד אחרן נדפסו ס' חשק שלמה וס' אורים ותומים והאריכו ג"כ בזה ואין גם א' ראה דברי הריטב"א בשבועות כי עתה נדפס. ולפי שיטת ר"ם הלוי. אפשר לרמוז שמוע בין אחיכם אף דפתחו בדינא ושפטתם צדק כמו בצדק תשפוט את עמיתך דצריך להקדים לת"ח וז"ש בין איש שהוא צדיק כמשז"ל והוא אדון כמו איש סוכו וכיוצא והת"ח הוא אדון איש על העדה ולכך צריך להקדימו אפי' פתחו. ולא מיבעיא ת"ח אלא ובין אחיו כלומר קרובו כמו אנשים אחים אנחנו דקרובו של ת"ח יש לו קדימה אפי' פתחו ואחר כך בין גרו שאר העם. אבל כל שאינו ת"ח או קרובו לא תכירו פנים במשפט כקטון כגדול דמהכא דרשו להקדים דין שבא ראשון:
ובזה נבא להבין פ' איוב סימן כ"ט כי אזן שמעה ותאשרני עין ראתה ותעידני כי אמלט עני משוע ויתום ולא עוזר לו ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין צדק לבשתי וילבשני כמעיל וצניף משפטי עינים הייתי לעיור ורגלים לפסח אני וכו' ורבותינו זכרונם לברכה דרשו שאיוב נתן נפשו על הדינים והוא היה דיין ושוטר כמו שאמר בילקוט ע"פ ואשברה מתלעות עול וכו' הסמוך ע"ש ואפשר דאיוב הוה סבר כדעת רבותיו של הריטב"א שכתב שם בחי' שבועות דהא דת"ח קודם ה"ד כשלא פתחו בדינא ע"ש והרמב"ם כתב פכ"א דסנהדרין דדין יתום ואלמנה קודם לת"ח וכתבו הרב חוות יאיר סי' כ"א ומהר"ש פרימו בדרוש מסעי דסבר הר"מ דההיא דכתובות דף ק"ו גבי ר"נ דהוה דינ' דיתמי קמיה היינו שבא אפטרופוס ושוה לאיניש דעלמא. ולדעת רבותיו של הריטב"א כל אלו הקדימות הם בדלא פתחו בדינא. וז"ש אזן שמעה ותאשרני לראות מה שאני מדקדק בדינין ואמר כי אמלט עני משוע דפתח בדינא והוא צועק אין בזה דין קדימה ואני דנו ואמלטהו ואח"ז יתום ולא עוזר לו דאין לו אפט' והוא עצמו בא לדין הוא קודם אף לת"ח. ברכת אובד אבי היתום עלי תבא. ואחר היתום לב אלמנה ארנין. דהם קודמין לת"ח ודוקא הם לא אפוטרופוס ומורשה שלהם וכ"ז בדלא פתחו בדינא. ואח"ז צדק לבשתי דין ת"ח הרמוז בפ' בצדק תשפוט עמיתך. וילבשני כי הם דינים אמיתיים וצדיקים. ואח"ז אדין שאר העם עינים הייתי לעיור שהייתי מקיים פתח פיך לאילם ע"ד שכתוב בח"מ בסימן טו"ב:
גַּם-בִּי הִתְאַנַּף יְהוָה, בִּגְלַלְכֶם לֵאמֹר: גַּם-אַתָּה, לֹא-תָבֹא שָׁם.
יש לדקדק אמאי הכניס בין הדבקים בתוך ענין המרגלים מה שגזר עליו על מי מריבה שהרי אח"ך חזר לענין המרגלים דכתיב וטפכם אשר אמרתם וכו' ועוד איך קאמר בגללכם והרי היתה הגזרה בעבור מי מריבה וזה אפשר לישב דנקל היה לכפר לו ה' על חטא מי מריבה לולא שבשבילם לא כיפר לו וכמו שאמר ויתעבר ה' בי למענכם ולא שמע אלי. והפשוט בזה הוא לפי שאמר אם יראה איש באנשים הוצרך לומר זולתי כלב ולו אתן את הארץ ואם אחר זה היה אומר וטפכם אשר אמרתם היה גריעות ליהושע. ולתת כבוד ליהושע הוצרך לומר גם בי התאנף וכו' יהושע בן נון העומד לפניך וכו':
ויותר נראה לומר כמו שאמר בעניותינו בס' הקטן ראש דוד ס' קרח משם רבני ירושלים ת"ו בכונת פ' פ' שלח בגזרת המרגלים ופגריכם אתם יפלו במדבר וכו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה וכו' במדבר הזה יתמו ושם ימותו שהכוונה שמוסב למשה ואהרן אשר אליהם היה הדיבור אמר ופגרכם אתם משה ואהרן יפלו וכו' אם לא זאת אעשה שגם אתם תסתלקו במדבר. א"כ תהיה הגזרה במדבר הזה יתמו בעה"ז ושם ימותו לעוה"ב אבל עי"ז שאתם תהיו עמהם הם באים לעת"ל זה תורף הדברים בקיצור ע"ש באורך ונמצא דבגזרת המרגלים שם ממש נגזר על משה רבינו להסתלק במדבר כדי שלא יתקיים בדור המדבר במדבר יתמו ושם ימותו וז"ש גם בי התאנף ה' בגללכם לאמר כלו' בשביל אמירה אחת דהיינו ושם ימותו לעה"ב שלא יתקיים בגללכם התאנף נראה ככועס במי מריבה אבל העיקר בלבד היה בגללכם לאמר בעבור אמירת ושם ימותו גזר גם אתה לרבות אהרן לא תבוא שם ונמצא דיפה דיבר הכתוב ובזמנו דיבר כמבואר ודוק היטב:
יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.
אפשר לפרש במשז"ל שכפה עלינו ההר כגיגית ואמר אם ישראל מקבלים התורה מוטב וכו' וכתבו המפרשים דמזה נולדה טיבותא שמעמד ה"ס היה כמו חופה והלוחות לקדושין וכיון שהיה באונס הו"ל כדין אונס שמשפטו לא יוכל שלחה כל ימיו ולכן אף שהרבינו לפשוע מ"מ לו אנחנו עמו וצאן מרעיתו כי כביכול לא יוכל לשלחנו. מעתה משה רבינו אחרי שהזכיר לישראל כל אשר הרבו אשמה במדבר בערבה וכו' שהכל רמז לחטאתם. כה אמר משה רבינו ע"ה לתת טעם ולנחם ישראל ההוא אמר ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב כלו' בחורב ממש שכפה עלינו הר חורב לאמר שאמר אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא וכו' והוא על דרך שפירש הרב המובהק כמהר"י קונקי זלה"ה לדרכו הבאתיו בס' הקטן ראש דוד פ' עקב בס"ד. רב לכם שבת בהר הזה הרבה לכם גדולה בהר הזה כמו שפירשו רבותינו זכרונם לברכה לדרכם הביאו רש"י ז"ל כלומר רב לכם יקר תפארת וגדולה שבת בהר הזה לישב בתחתית ההר שהיה כופה ההר עליכם משום דהו"ל אונס ולא יוכל שלחה כל ימיו. גם אתם שהרביתם כמה פשעים כמו שרמזתי עם כל זה אין דבר חוצץ פנו וסעו וכו' ראה נתתי לפניכם וכו':
וָאֹמַר, אֲלֵכֶם: לֹא-תַעַרְצוּן וְלֹא-תִירְאוּן, מֵהֶם יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ לִפְנֵיכֶם, הוּא יִלָּחֵם לָכֶם .
אפשר לפרש במ"ש פ"ק דמגילה האי מאן דמבעית אע"ג דאיהו לא חזי מזליה חזי מאי תקנתיה יקרא ק"ש. וז"ש לא תערצון ולא תיראון מהם פי' לא תשתברו ומחמת זה תיראו מהם דמזליכו חזי אין זאת דהתקנה למאן דמבעי' הוא לקרא ק"ש והכא יש לכם להחזיק לב כי ה' אלהיכם וכו' הוא ילחם לכם. ולא עוד אלא שתזכו לראות בשנאיכם ואף שאין לכם זכות מטעם שה' המושיע וכשהנס נעשה בשמו הגדול מהני לראו' במפלת אויביו וכמו שאמר הראשונים בפ' ויושע ה' וכו' וירא ישראל את מצרים וכו' וז"ש ככל אשר עשה אתכם במצרים לעיניכם דייקא שראיתם במפלתם להיות שהישועה היתה בשם ה' גם עתה ה' אלהיכם הוא ילחם לכם לעיניכ"ם ואין לכם לירא מהם כלל:
וְהָעַוִּים הַיֹּשְׁבִים בַּחֲצֵרִים, עַד-עַזָּה–כַּפְתֹּרִים הַיֹּצְאִים מִכַּפְתֹּר, הִשְׁמִידֻם וַיֵּשְׁבוּ תַחְתָּם.
קוּמוּ סְּעוּ, וְעִבְרוּ אֶת-נַחַל אַרְנֹן–רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ אֶת-סִיחֹן מֶלֶךְ-חֶשְׁבּוֹן הָאֱמֹרִי וְאֶת-אַרְצוֹ, הָחֵל רָשׁ; וְהִתְגָּר בּוֹ, מִלְחָמָה.
שמעתי מהרב כמהר"ר חיים פיפאני זלה"ה משם הרב מהר"ר אהרן ששון זלה"ה בעל קונטריס הן ישלח. במשז"ל בילקוט נח כפתורים הם ננסין ואמרו בבכורות ננס לא ישא ננסת שיוצא מהן אצבעי ואמרו בחולין דף ס' שנקראו עוים שכל הרואה אותם אוחזתו עוית. והנה כפתורים היוצאים מכפתור משמע שכפתורים עצמן נשאו זכריהם לנקבותיהם וכלם מכפתור והם ננסין האבות והאמהות והמורם מהם הם יותר ננסים כמו שאמר יוצא מהם אצבעי. והנה שם סיחון היה מבהיל את העולם שהיה אחד ענק תקיף ומצויין בגבורה ודרך טבע היה לישראל קצת יראה. ע"כ אמר והעוים המה הגבורים שהרואה אותם אוחזתו עוית ופירש"י רתת וחלחלה. וכן היו יושבים בחצרים שהם עיירות בלי חומה שזה סימן לגבורתם כמשז"ל דסימן זה מסר משה רבינו ע"ה למרגלים באומרו הבמחנים אם במבצרים. ואחר כל השבח הזה הנה כפתורים היוצאים מכפתור שהם ננסים בני ננסים פחותי הערך נבזים ושפלי' השמידום וישבו תחתם. אם כן נתפרסם כי לא לגבורים המלחמה כי אם הכל מאתו יתברך ולמאן דיצבי יתנינה א"כ קומו סעו ועברו את נחל ארנון ולא תפחדו כלל שאין הדבר תלוי בחוזק וגבורה ראה נתתי בידך וכו' ע"כ שמעתי:
ולפי זה מתוק מדבש לשון הרשב"ם בפירושו וז"ל כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם אף אתם תדעו כי הקב"ה ינחילכם את אשר נשבע לאבותיכם עכ"ל ויש לדקדק אטו עד האידנא לא ידענו כמה מלחמות שהיו בעולם כי יחזק גוי על אחר ויקח את כל ארצו דאתא קרא לאשמועינן הא דכפתורים. אמנם עפ"י האמור הנה נכון כי האף אמנם גוי בגוי עשו מלחמה ואחד ינצח מ"מ הגבור וכן העשיר שיש ספק בידו להשכיר כמה חיילות הוא נוצח. והכא פחד ישראל דסיחון היה גבור ועריץ והם לא יוכלו עמו. לז"א כפתורים ננסים השמידו את העוים שהיו גבורים מאד וזו ראיה שהכל ברצונו יתברך גם אתם תדעו כי הקב"ה ינחילכם וכו' ודרך רמז אפשר לרמוז במ"ש נתן עיניו בו ועשאו גל של עצמות ואמרו רבותינו זכרונם לברכה זכה נוטל חלקו וחלק חבירו בג"ע וזה רמז והעוים כינוי לרשעים שהם עושי עול ועושר שלא במשפט היושבים בחצרים שמזלם חזק ויושבים יש להם ישוב בחצרים רבים משכנות מבטחים ועליות מרווחים עד עזה עד יום מותם כמו שאמר כי עזה כמות. הנה בכל תוקף מזלם דקיימא להו שעתא כפתורים היוצאים מכפתור שהם ת"ח כמו שאמר בשבת דף קמ"ה יציץ ופרח ישראל אלו ת"ח שעושים ציצים ופרחים לתורה וזהו כפתורים שהם הת"ח היוצאים מכפתור מהתורה שהיא נקראת שושנה כמו שאמר בפתח עינים השמידום יש בח בת"ח להשמידם לעשותם גל של עצמות וישבו תחתם דנוטלין חלקם בג"ע:
ודרך דרש אפשר במ"ש בסנהדרין דף נ"ט גויים לאו בני כיבוש נינהו והקשה הרב מהר"י הכהן זלה"ה דהא אמרי' עמון ומואב טהרו בסיחון ואי לאו בני כבוש נינהו לא קנו הארץ והיא של עמון ומואב וכיצד קנאוה ישראל ותירץ הרב דשאני עמון ומואב דאמרו בחולין דף ס' אמר הקב"ה ליתי סיחון וכו' וכן אמרו ליתו כפתורים וכו' וא"כ כה אמר ה' דסיחון יקנה אותה וכן כפתורים יקנו ארץ עוים וא"כ הני נפקי מכללא וקנו בכיבוש זהת"ד. ועפ"י דבריו אפשר שזה היה ויכוח מלך עמון עם יפתח בשופטים סי' י"א דמלך עמון שאל ארץ עמון שלקחו מסיחון והיה טעמו דכיון דישראל באו ולקחו ארץ כנען מהאמוריים שמע מינה דגויים לאו בני כיבוש נינהו ואף שהאמוריים לקחוה בכבוש לא קנו ולזה באו ישראל והוציאוה מידם דאעיקרא עמדו בארץ לא להם. וא"כ לפ"ז גם סיחון לא קנה ארץ עמון ואתם הוזהרתם שלא להתגרות בעמון ולא ליקח ארצו זהו טענת עמון. ויפתח סידר טענותיו ומסיק ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את האמורי מפני עמו ישראל ואתה תירשנו. כלומר ענין סיחון לא דמי לשאר כיבוש דסיחון היה ע"פ ה' שיקח ארץ עמון ומואב כדי שנקחם אנחנו מידו:
ובזה נבא לקראין דלפום מאי דאמרן אלמלא שהקב"ה גזר כך דסיחון יקנה בכבוש לא מצאנו ידינו ורגלינו לרשת את ארצו כי היא ארץ עמון ומואב. ומשום דאין אדם נאמן על ידי עצמו אז יאמרו בגויים גם סיחון לא קנה בכבוש והנה הוא ככל הגויים וגזל ביד ישראל אי לזאת קדים עלי אר"ש אתא קרא ואמר והעוים וכו' כפתורים וכו' וזה דבר פלא דליתו כפתורים וליפקו מעוים בהיות כפתורים ננסים והעוים חרדה ילבישו כל אדם חזו בם מי שמע כזאת בן ננ"ס רמי תיגרא באחד ענ"ק ויאמר השמד ודאי כל השומע יעיד כי הן מפלאות תמים דעים להכשיר הארץ לישראל. ולכן קומו סעו וכו' ראה נתתי בידך את סיחון וכו' מאת ה' היתה זאת דעמון ומואב טהרו בסיחון וכבוש סיחון ע"פ ה' וקנו והיה לאות הכפתורים דניכר שהוא מעשה שמים בעבור ישראל כדאמרן. ועוד זאת אעשה היום הזה אחל וכו' שעמדה חמה למשה רבינו ביום מלחמת סיחון כמו שפירש"י לחד נסחא וזה אות לטובה כי הכל מהקב"ה דלא עביד ניסא לשקרי וכך גזר ה' וסיחון קנה ולכן עמון ומואב טיהרו בסיחון:
ומכלל הדברים אמורים נתישבה קושית הרב נחלת יעקב סדר זה דהוא פירש דא' מז' אומות לקח הארץ מיד כפתורים וישראל לקחו מהאמוריים והקשה דא"כ אמאי אצטריך דכפתורים ליפקו מעוים תיסגי דהאמוריים יקחו מהעוים ותו דקרא אמאי אצטריך לומר דכפתורים אפיקו מעוים לימא דא' מז' עממין לקחו מהעוים וכו' ע"ש ודרך דרש אפשר דהוצרכו כפתורים ליקח מהעוים לפרסם דהוא מעשה שמים ויהי לנס ומוכרח שהוא משום ישראל וכדי שידעו הכל דאם א' מאמוריים לקח לא היה ניכר כי כה אמר ה' להכשיר הארץ לישראל ומשו"ה הכתוב מספר ענין הכפתורים אף לפי שיטתו דישראל לקחו מז' עממין ודוק:
בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, בְּאֶרֶץ מוֹאָב, הוֹאִיל מֹשֶׁה, בֵּאֵר אֶת-הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר.
כתב רבינו שמשון בגימטריאות הובאו בספר שפתי כהן עה"ת סוף סדר זה הואיל אותיות אליהו שעתיד אליהו לבאר התורה כמו שביאר משה עכ"ל. ואפשר להרחיב הדבר במ"ש בס' הגלגולים שסידר מהר"ש ויטאל בהקדמה ל"ו בפ' אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן ר"ת אליהו חי והענין כמו שאמר בר"מ כי משה רבינו רבן של ישראל והמתורגמן שלו אהרן. ובאחרית הימים בדורו של משיח יבא משה בגלגול וילמד תורה לישראל ויהיה ערל שפתים והמתורגמן שלו אז יהיה אליהו שהוא חי וקיים וז"ש אם ללצים כאשר יצטרך משה למתורגמן הנה אליהו חי הוא יליץ ויהיה מתורגמן שלו עכ"ל וזה רמז הואיל משה דאליהו יהיה מתורגמן למשה לבאר התורה. ואפשר עוד לרמוז במ"ש בזהר חדש דגאולה העתידה ב"ב היא בזכות משה והוא תבע יקרא דאוריתא וזה רמז אליהו משה יבואו בדור אחרון לבאר התורה כאשר נתעסק בלימודה וזהו לאמר דבזכות התורה יהיה הגאולה להיות שהגאולה בעבור משה רבינו והוא תבע יקרא דאורייתא וכמו שאמר גם כי יתנו בגוים וכמשז"ל ודוק:
יְהוָה אֱלֹהֵינוּ דִּבֶּר אֵלֵינוּ, בְּחֹרֵב לֵאמֹר: רַב-לָכֶם שֶׁבֶת, בָּהָר הַזֶּה.
רב לכם שבת. כתב מהר"ש בגימט' הנז' אלו לא נתן לנו אלא מצות שבת דיינו עכ"ל וכפי רמז זה שרמז רבינו שמשון ז"ל אפשר לומר ה' אלהינו דיבר אלינו בחרב לאמר רב לכם שבת בהר הזה במ"ש המקובלים בפ' ויתנצלו בני ישראל את עדיים מהר חורב ומשה יקח את האהל כי יען משה רבינו לקח אלף אורות וכשנאמר לו לך רד לא נשאר לו אלא אחד מאלף וז"ס אות א' זעירא דויקרא ונמצא דהפסיד בעבור ישראל לכן לקח כל האורות של ישראל ובשבת מחזירין למשה כל אלף אורות ואז נותן עדיים של ישראל וז"ס נשמה יתירה זהת"ד וזה רמז ה' אלהינו דיבר אלינו בחורב דיבור קשה הורד עדייך מעליך אך לאמר יש אמירה רכה רב לכם שבת דבשבת תזכו לעדי הנז':
הַיּוֹם הַזֶּה, אָחֵל תֵּת פַּחְדְּךָ וְיִרְאָתְךָ, עַל-פְּנֵי הָעַמִּים, תַּחַת כָּל-הַשָּׁמָיִם–אֲשֶׁר יִשְׁמְעוּן שִׁמְעֲךָ, וְרָגְזוּ וְחָלוּ מִפָּנֶיךָ.
רבותינו זכרונם לברכה אמרו שעמדה חמה למשה רבינו כמו שעמדה ליהושע. ויש לחקור מדוע לא נכתב אלא ברמז וביהושע נכתב בפירוש גדול באר היטב. ונראה דכיון דמשה רבינו ע"ה בחינת שמש כמו שאמר פני משה כפני חמה אינו כל כך נס שהשמש ישמע לו וידום. אבל יהושע שהוא למטה מהשמש כמו שאמר פני יהושע כפני לבנה זהו שבח גדול ששלט על השמש שהוא למעלה מבחינתו. ובמ"ש אחל תת פחדך ויראתך אפשר בהקדמה ששמעתי מהרב הגדול מהר"י הכהן זלה"ה עמ"ש בשבת פרק ר' עקיבא ארץ יראה ושקטה בתחילה יראה ולבסוף שקטה דבעלי ההגיון אמרו דהסדר הוא יראה בתחילה וכשתעבור היראה נשאר פחד ואחר כך גם הפחד יעבור והיתה הרוחה ושקיטה והיינו דקשיא ליה דהכתוב אומר יראה ושקטה ואחר היראה לא תכון השקיטה כי בנתים איכא פחד ותירץ דנקט התחילה והסוף זהת"ד וכפ"ז דבר גדול דיבר אחל תת פחדך ויראתך כי בתחילה הפחד קל ואחר כך היראה גדולה וישארו תמיד ביראה הגדולה הפך הסדר דבתחילה יראה ואחר כך פחד ואחר כך השקט אבל הכא פחד קל ובמקום שיעבור הפחד ישארו במורא. וזהו שאמר הכתוב פחדכם ומוראכם וכו'. והענין הוא במ"ש התוס' במ"ש מטפס ועולה מטפס ויורד דבאומרו מטפס ועולה שמענו שירד ואשמועינן דיכול לירד ולעלות כמה זמני ע"ש וגם הכא קאמר אחל תת פחדך ובזה נכלל שכבר הי"ל יראה גדולה. ומאותה היראה באו לפחד שהוא יותר קל אבל אחר הפחד לא היה השקט כמנהג רק חזרו ליראה הגדולה ונשארו בה וזה חידוש שלא כסדר. וכן יתפרש פחדכם ומוראכם והרי הוא כמבו"אר ועיין מה שפירש"י בענין אחר ודוק:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5