——–
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.
והוא יושב ממלי. פירש הרב הקדוש מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה רמז נאה ממל"י ר"ת מואב מעבר לירדן ירחו ע"ש בסוף ספר קרנים. ואוסיף קצת כי הנה כסה את עין הארץ פירשו ז"ל דהרגו סיחון ועוג ואמר והוא יש"ב ממל"י ר"ת יושב שקט בערבות מואב מעבר לירדן ירחו:
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל-הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי-עַמּוֹ–לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי.
לקרוא לו לאמר. אפשר לומר דרך הלציי דציוה בלק להני סבי דבהתא לקרא לו לאמר שכאשר יגיעו אליו לקרוא לו כלומר יקראו בשמו בלעם שמורה דיש בו כח לבלע ולהשחית וז"ש לקרוא לו לאמר הכונה שיקראו בשמו לאמר שיפרשו שום שיש לו דמורה השחתה וראוי הוא למשחית כשמו כן הוא:
עַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ:
לכה ארה לי את העם הזה. אפשר במ"ש הרב משאת בנימין סימן צ"ז דגוי בגוי מצי משוי שליח ואפ' דז"ש לכה אתה גוי ארה לי שהוא גוי דיש שליחות לגוי עם גוי והשיב בלעם לא אוכל לעבור את פי ה' כלומר אף דמצי משוי שליח מ"מ אין שליח לדבר עבירה ונמצא בי העון ולא אוכל לעבור ועמ"ש הרב משנה למלך פ"ב דשלוחין ומהרימ"ט ח"מ סימן ק' ומהריק"ש סי' קפ"ח. והרב מהר"א נבון זלה"ה בספרו הנדפס חדש ממש ה' שלוחין סי' י"ד הביא מהמדרש דבגוים לא אמרינן אין שליח לדבר עבירה וכפ"ז קשה ע"ד מהרימ"ט בתשו' הנז' ע"ש ודוק:
ועוד יראה בפלוגתא דרבינא ורב סמא פ"ק דמציעא דחצר בעל כרחיה מותיב ביה או דלאו בר חיובא וכתב הרב מופת הדור מהרח"א בעץ החיים פר' שמות משם הרב מהר"ר דוד גרשון זלה"ה דמלך דמי לחצר ושולחו חייב ע"ש וז"ש לכה ארה לי דייקא לי שאני מלך ואני מכריח' דבאופן זה המשלח חייב. והשיב לא אוכל לעבור את פי ה' דהעיקר תלוי אם השליח בר חיובא דאז השליח חייב. זה כתבתי בילדותי. ואחר זמן רב נדפס ס' שארית יעקב. והן עתה כרגע נראה לי דמייתי תשובת מהרימ"ט הנזכר ומקשה עלה מהמדרש שהביאו הרב פרשת דרכים בדרך האתרים. אך מה שהקשה עליו מסוגית ע"ז דף נ"ג דקאמר מדפלחו ישראל לעגל וכו' וכן ראיתי שהקשה בספרו ארעא דרבנן דף ו' עיין שם באורך לק"מ דנראה ברור דהוא אשגרת לישן בעלמא ולאו מדין שליחות אתי עלה הש"ס דמאן שויינהו שלוחי ובמקום אחר הארכתי קצת בזה:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא.
מאמרם ז"ל ברבה. כשא"ל הקב"ה מי האנשים האלה היה לו לומר רבש"ע הכל גלוי לפניך וכו' א"ל הקב"ה הואיל וכך אתה מדבר לא תאור את העם. ואיכא למידק דלפום ריהט' נראה דאם היה אומר רבש"ע הכל גלוי וכו' היה נותן לו רשות שיקללם ח"ו וזה לא יתכן. ואפשר במשז"ל הנני הולך לעמי הריני כשאר עמי שנסתלק הקב"ה מעליו ומוכח דירד ממדרגתו ולא יועיל עוד לכלום וז"ש לא תאור את העם את ריבה לכל העולם לכל מי שיהיה לא יועיל עוד לכלום וזהו לא תאור את העם ריבה לכל מי שיהיה עוד לא יוכל לקלל. ועתה ניחא במדרש הלז דאם היה משיב כהוגן עמד טעמו בו לקלל הגויים והיה אומר לו לא תאור את ישראל אבל עתה שהשיב כך א"ל לא תאור את העם שניטלה תפארתו ובטל כחו לגמרי:
הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי–אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ
הנה העם היוצא ממצרים ויכס את עין הארץ עתה לכה קבה לי וכו'. הרב כלי יקר זלה"ה פירש היוצא דעדין לא יצא לגמרי שתדיר אומר נתנה ראש ונשובה מצרימה עכ"ד ז"ל. ואפשר להרחיב הדברים במשז"ל דהיו רשעים שלא היו רוצים לצאת ממצרים ומתו בחשך. וזה רצה הרשע ברשעתו בלעם לומר הנה העם שאינם מהוגנים היוצא ממצרים שעדין הן ברשען אף כי לשעבר ויכס את עין הארץ שהם היו גרמא להביא החשך במצרים כדי שימותו הרשעים. והניחו יתרם כיוצא בהם שכל שעה אומרים הדרן עלן לארעא דמצרי' לעם סרבן כזה עתה לכה קבה לי. ואומרו בלק מלך מואב שלח אלי הנה העם וכו' יש בו קצת הרגש דה' אמר מי האנשים האלה עמך והו"ל להשיב שלוחי בלק לאמר הנה העם וכו' ואפשר דאותו רשע נסתפק אם הדברים כפשטן או רצונו דאין אלה כדאי שישבו עמו וק"ו ללכת עמהם כי הוא היה בעיניו גדול יתר מאד. ועל זה השיב תשובה שתועיל לשני הצדדים שאם כונתו לומר שאין כבודו לילך עמהם ע"ז השיב מלך מואב שלח אלי כלומר הוא מלך גדול והוא המשלח ומה איכפת לי בהם וזה כבודי לילך אצל המלך. ואם הדברים כפשטן גם תשובתו תשובה מובנת. וז"ש בלק אל נא תמנע מהלוך אלי כלומר אין לך להשגיח בשלוחים רק עיניך לנכח יביטו שאני המשלח וז"ש מהלוך אלי. והשלוחים אמרו מאן בלעם הלוך עמנו. אף שהוא אמר מאן ה'. דהכירו בו דשקר ענה שאם היתה הסיבה מאת ה' בעבור שהם אינם ראוים היה לו לומר לבלעם בעוד זקני מדין שם שילך כי הם היו גדולים. ולכן הסכימו שאין הדבר מאת ה' רק מאן בלעם הלוך עמנו הוא מצד גאותו וזדונו:
לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב, וּבֶן-אָדָם וְיִתְנֶחָם; הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה, וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה.
לא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם. רש"י פירש דכבר נשבע להביאם לארץ וכו'. ואפשר במאי דקי"ל דהאומר לתת מתנה מועטת לחבירו וחזר בו הוא מחוסר אמנה דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב כמו שפירש"י במציעא דף מ"ט. ומתנה מרובה מותר דלא סמכה דעתיה ואם רבים אמרו לתת מתנה מרובה יש בו משום מחוסרי אמנה כמבואר בח"מ סי' ר"ד ז"ש לא איש אל ויכזב שיחזור מלתת הארץ לישראל כמו שפירש"י וזהו ויכזב דהחוזר בו מחוסר תואר לא ידברו כזב. וכי תימא מתנת הארץ מתנה מרובה ומותר לחזור בו. לז"א ובן אדם ויתנחם כלומר וכי דינו כבן אדם יחיד שיוכל להתנחם. והרי אם רבים אינם יכולים ק"ו לו יתברך וזהו ובן אדם יחידי ויתנחם:
לֹא-הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל ה' אלהיו עמו ותרועת מלך בו. אפשר במ"ש גדולים נמוכי הרוח לפני הקב"ה שמעלה עליהם כאלו הקריבו כל הקרבנות ואמרו שהעניו מרכבה לשכינה כמו שאמר אני את דכא ויש סברא דאין אדם עושה עון אם לא קדם לו חטא. ולפי זה אם האדם עניו תכף מתכפר החטא דהענוה שבו מזבח כפרה בכל עת ובכל מקום ואופן וא"כ החטא והכפרה כמעט באים בבת אחת וכיון שהחטא סר כרגע אינו בא לידי עון. ולדעת זה אפשר לפרש הכתוב לא הביט און ביעקב שאינו מדקדק בחטאתם שתכף מתכפרים והיו כלא היו ועל כן לא ראה עמל בישראל שהוא לשון עבירה כמו שפירש"י שאינם באים לידי עבירה וזהו לא ראה כלל דהבטה היא יותר מראיה כי החטא אין אדם צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא ואפשר לבא לכלל ראיה אך לא הבטה כי תכף מתכפר. אך המזיד לא ראה עמל כלל. ונתן טעם ה' אלהיו עמו הם ענוים והם מרכבה לשכינה כמו שאמר אני את דכא ולזה מתכפר חטאתם בענוה ואינם באים לידי עון. ומעיקרא אינם באים לידי חטא על ידי שחיבתו של הקב"ה בהם והוא אומרו ותרועת מלך בו וכמו שתרגם אנקלוס ושכינת מלכהון ביניהון ועל ידי השראת שכינה מועיל שלא לחטוא כמו שכתבו הראשונים:
ובזה נבא לפרש עוד פסוקים מהפרשה ויקח בלק את בלעם ראש הפעור וכו' וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל וישת אל המדבר פניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים וישא משלו ויאמר נאם וכו' ונאם הגבר שתום העין וכו' מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל. ונקדים הקדמה ידועה שמדת הקב"ה לדון באשר הוא שם אך הקשו המפרשים מבן סורר ומורה שנדון על שם סופו ויש מי שתירץ דשאני בן סורר ומורה אשר בא ממקור משחת מיפת תואר דכשבא מביאה שלא כהוגן נדון על שם סופו. והנה אז"ל דבלעם ובלק בלכתם ילכו אל המקום אשר עתידין לחטוא והיינו טעמא דבלק הביאו אל ראש הפעור. לכן בלעם שת אל המדבר פניו לראות אם יש זנות ביניהם וילדי זנונים בקרבם אז בהיות שעתידין לחטוא בפעור אפשר שידונו קצתן הבאים מביאות שלא כהוגן על שם סופן וירא את ישראל שוכן לשבטיו צנועים ספונים וחשובים מיוחסים ולכן ותהי עליו רוח אלהים היא השכינה כמו שכתבו התוספות בבתרא דף ס' והוא דעת ס' הזהר. א"כ ודאי הבל יפצה בלק שעתידין לחטוא כי הן לו יהי שיחטאו הרי מדתו של הקב"ה לדון באשר הוא שם למי שהוא מיוחס ולכן ברכן. והרב ש"ך עה"ת פירש מה טובו שהן עצמן משכן להקב"ה וכן אמר הנביא היכל ה' המה ופירש מה טובו לשון אור עיין שם באורך. וכבר ידוע דמלבד השראת השכינה במשכן והמקדש עוד השכינה שורה על הצדיקים ובזה פירשו כת הקודמין שזו היתה תפלת שלמה המלך ע"ה כאשר בנה בה"מ יהי ה' אלהינו עמנו וכו' כמו שכתבנו בעניותנו במקום אחר. וז"ש מה טובו אהליך יעקב שהשראת שכינה באהלי צדיקים וגם משכנותיך ישראל שיש השראת שכינה גם במשכן ומה טובו חוזר לשניהם ומתוק האור וזה שבח גדול דהשראת שכינה מעוררת ליראה וזהו אצלנו משז"ל וה' עמו שכינה עמו וחטא בא על ידו דכיון דהוא כלי מוכן להשראת שכינה אי אפשר לחטוא:
ואומרו נאם הגבר שתום העין פירש רבינו ישעיה הראשון בנימוקיו (כתב יד) וז"ל וישא בלעם את עיניו וכתיב שתום העין עד שלא הרהר לקלל את ישראל היו לו שתי עינים משהרהר לקללם נסתמא עינו עכ"ל והרב כלי יקר פירש שנסתמית עינו לפי שהיה רוצה לשים עין הרע על ישראל ע"ש ואפשר לומר דרך הלצה במ"ש הרב מהר"ר נפתלי כ"ץ בשיטתו לברכו' משם המקובלים דאי אפשר לשים עין הרע אם לא כשסוגר עין אחת ע"ש שהוא פירש משם מז"ה בפסוק זה לפי דרכו לך נא ראה דף מ"ז ע"ג. וממנו נקח לתת טעם למה שנסמית עינו דרך הלציי ע"פ הקדמתו ולא על פי פירושו כי הנה הוא חשב לשים עין הרע על ישראל והיה חושב לסגור עין אחת לפעול פעולת העין הרע לכן נסתמא לרמוז לו כי אף אם הוא סמו"י מן העין לא יוכל להטיל עין הרע כי השכינה שורה עליהם. כאלו אמרו לו אין צורך לסגור העין הרי זו היא סימ"ת עין וראה אם תוכל להרע להם בעין הרע:
וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל, בַּשִּׁטִּים; וַיָּחֶל הָעָם, לִזְנוֹת אֶל-בְּנוֹת מוֹאָב.
וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב. אפשר לפרש במשז"ל גזרו על פתן משום יינן ועל יינן משום בנותיהם ואמרו בזהר דשיטים הוא מקום מוכן לזנות וגם בנות מואב עיקרן באו מזנות בנות לוט. והשתא אפשר לומר דבהיות הני תרתי דהמקום גורם הזנות. וגם בנות מואב הן בעצמן אעיקרייהו קיימי בנות לוט לכן לא נצרך בענין אמצעיים כי היכי דבעי בעלמא פתן ויינן וכיוצא רק הכא תכף ומיד בלי אמצעיים פגעו בזנות וז"ש וישב ישראל בשיטים מקום רע ותגבורת יצר זונה דין גרמא ויחל העם התחילו מן המאוחר אל הקודם לזנות בלי אמצעיים להיות המקום גורם. ועוד בה אל בנות מואב חוטר מגזע מעשה זר של בנות לוט וגם בנות מואב שהיא פתחה בזנות וגם קראתו מואב בחוצפה זה וזה גורם כי ההתחלה היתה בגוף הזנות כמו שאמר ויחל העם. אחר זמן הראוני בהגהת מדרש רבה הנדפס מחדש באמשטרדם ש' תקל"ז שכתב משם הרב שער אפרים לפרש ויח"ל לזנות בתחלה תכף בלי פתן ויינן דהוא עבירה גדולה לכך נקט ויחל כי לעון גדול יחשב ע"ש שש אנכי שכיונתי במקצת לדעת הגדול אך בעניותינו נתננו טעם לשינוי זה לאהדורי אזכות ישראל. ואפשר עוד לומר במ"ש ברבה דיש או' דבלעם צוה להם שלא ישקום יין שלא יהיו נדונים כשכורים וז"ש ויהל העם לזנות שהתחילו תכף בזנות והיינו לאפושי רתחא על בלעם ורמוז כי סופי תיבות וישב ישראל בשיטים ויחל העם גימטריא בלעם שמעצתו היתה זאת:
וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, מֶה עָשִׂיתָ לִי: לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ.
ויאמר בלק אל בלעם לקוב אויבי לקחתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. אפשר לפרש במ"ש פרק המפקיד דף ל"ט דמרי בר איסק אתא ליה אחא ממדינת הים וא"ל זיל אייתי סהדי דלאו אחוך הוא משום דמסתפו לאסהודי כי אחיך הוא דגברא אלמא את וכי תימא אתו ומסהדי בשקרא תרתי לא עבדי לכבוש עדותם שהוא אחיך ועוד להעיד להפך כל כי הא לא עבדי. וז"ש בלק לבלעם הן לו יהי כי ירא אלהים אתה ולא תחפוץ לקללם שאינו רצונו ית' מ"מ מפני היראה תיסגי שלא לקלל כי התם לכבוש עדותם דאחיו הוא. אבל למעבד איפכא לא אפשר. כמו שעשית לברכם אלא ודאי דלהקניטני אתה מכוין ובלב שלם אתה רוצה לברכם ולהקניטני אתה מברכם בפני ומי יודע בינך לבין עצמך כמה ברכות אתה מברכם וז"ש לקוב אויבי קראתיך אבל מה שלא קללת יש לדונך לכף זכות אבל והנה ברכת ברך הכפל לומר שזה מלב ונפש ובודאי כי שלא בפני גם כן תברכם וז"ש והנה ברכת ברך בכפל. זה שלש פעמים דבתלתא ודאי הוי חזקה לכולי עלמא. ובלעם השיבו לא אוכל לעשות טובה או רעה מלבי כלומר רעה כאשר עם לבבי אשר ידבר ה' אותו אדבר דהברכות לא מאתי הנה כי מהאלהים:
מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל; תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ.
מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל. אפשר במשז"ל אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף וז"ש מי מנה עפר מי ידע חשבון הגלות שישראל הם לעפר ונראין לעיני כל האומות יעקב שמחזיקים את כלם יעקב רמאים והולכי דרך עקומה בתורתם ובכל. לז"א ומספר פי' חשבון זה תלוי את רובע ישראל רביעיותיהן כמשז"ל עד שיכלו כל הנשמות. ור"ת מי מנה עפר יעקב עמים פי' שהוא מפוזר בין העמים ועל ידי זה יתוספו גרים לברר וסופי תיבות מי מנה עפר יעקב ומספר בירו"ר עם הכולל. גם סופי תיבות מי מנה עפר יעקב ירבה שעי"ז ירבה שיתוספו גרים. וסופי תיבות הכל הוא לעת בירור עם הכו' שבעת שיתברר הכל יבא גואל:
וַיִּחַר-אַף בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, וַיִּסְפֹּק אֶת-כַּפָּיו; וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל-בִּלְעָם, לָקֹב אֹיְבַי קְרָאתִיךָ, וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ, זֶה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וְעַתָּה, בְּרַח-לְךָ אֶל-מְקוֹמֶךָ; אָמַרְתִּי כַּבֵּד אֲכַבֶּדְךָ, וְהִנֵּה מְנָעֲךָ יְהוָה מִכָּבוֹד. וַיֹּאמֶר בִּלְעָם, אֶל-בָּלָק: הֲלֹא, גַּם אֶל-מַלְאָכֶיךָ אֲשֶׁר-שָׁלַחְתָּ אֵלַי–דִּבַּרְתִּי לֵאמֹר. אִם-יִתֶּן-לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ, כֶּסֶף וְזָהָב–לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת-פִּי יְהוָה, לַעֲשׂוֹת טוֹבָה אוֹ רָעָה מִלִּבִּי: אֲשֶׁר-יְדַבֵּר יְהוָה, אֹתוֹ אֲדַבֵּר
מברכך ברוך ואוררך ארור ויחר אף בלק אל בלעם ויספוק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דברתי לאמר אם יתן וכו' לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מלבי אשר ידבר ה' אותו אדבר. הדקדוקים רבו. ויראה עם מ"ש פ"ק דמ"ק ר' יאודה בן גרים ור' יונתן בן עכמאי וכו' א"ל רשב"י לבריה זיל לגבייהו דלברכוך א"ל יהא רעוא דתזרע ולא תחצד וכו' ורשב"י פירשם לטובה ע"ש ונמצא דיש קללה שתפתר לטובה והיא ברכה עצומה כהני בר(כתב יד) דרבנן שהיו נראות קללות ח"ו והם ברכה גדולה. ודון מינה דמשכחת לה אחד חכם הוא יברך והדברים נראים ברכות ותחת כבודם אמרי"ם המאררים והנה עד עתה אף שהיה מתרעם בלק על בלעם מ"מ היה ספק אצלו דבהיות בלעם שונא גמור לישראל וגם הוא חכם להרע יתכן שכל ברכותיו יש להם פתרון לקללה והיה מסתיר הדברים והוא עתיד לפרש לו כל מה שאמר שכיוין לקללה. אך עתה שאמר מברכך ברוך ואורריך ארור גילה דעתו כי ברכותיו ברכות ממש ופיו ולבו שוין לכן עתה חרה אפו ויספוק כפיו ויאמר בלק לקוב אויבי קראתיך והנה ברכת בפה ברך בלב זה ג"פ דמוכרח דכל ג"פ כן הוא כי פיך ולבך שוים. דמאחר שאמרת אורריך ארור לא אפשר שתקלל עצמך ועתה ברח לך אל מקומך כלומר אחת דתך להמית בחרב כמשפט מורד במלכות וזהו ברח אותיות חרב כאלו אמר ועתה חרב לך ולכן ברח לך פן יפגעך בחרב. והשיב לו בלעם לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה. או רעה מלבי כלומר איני יכול לחשוב רעה בלבי כי בוחן לבות הוא:
וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא, וַיַּקְרֵב אֶל-אֶחָיו אֶת-הַמִּדְיָנִית, לְעֵינֵי מֹשֶׁה, וּלְעֵינֵי כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל; וְהֵמָּה בֹכִים, פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
והמה בוכים פתח אהל מועד. כתוב בתרגום יונתן ואינון בכיין וקריין שמע וצריך ביאור ואפשר במה שראיתי בחיבור (כתב יד) לתלמידי רבינו יהודה החסיד זצ"ל מאשר קבלו מרבם הנז' כי עון במילוי גי' רמ"ח וק"ש רמ"ח תיבות מבטל יצה"ר עכ"ל והנה עתה כי ישראל חטאו בשיטים ובפרהסיא זמרי עשה מה שעשה והיה עון מלא ושלטה סט"א בישראל לזה קרו ק"ש שהוא מבטל יצה"ר והוא כל קבל עון מלא שמספרו רמ"ח:
וַיַּרְא, אֶת-עֲמָלֵק, וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ, וַיֹּאמַר: רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק, וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד.
ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד. אפשר במה שיש לחקור דמאחר שעמלק היה ראשית מדון וכביכול אין השם שלם ואין הכסא שלם עד שימחה עמלק. מי מעכב שלא ימחה עמלק זה כמה אלף שנים. והתי' פשוט במ"ש המפרשים דשר עמלק הוא ס"מ וכשיפול השר יפול גם הוא וזה תלוי בקרבת אלהים ותשובה שלימה ונפש זכה וטהורה ומשום הכי אשתהויי אשתהי ועל כן נצטוינו זכירת עמלק להעיר נרדמים כי בנו הדבר תלוי וז"ש ראשית גוים אשר מלאו לבו ללכת בתוך האש ולילחם בנו. וכי תימא מ"ט דאכתי ישנו לצר הצורר ולא נמחה שמו. לז"א ואחריתו עדי אובד לא אמר ואחריתו אובד וכיוצא לרמוז עדי שיאבד שרו. ור"ת ראשית גוים עמלק גער וכמשז"ל גערת גוים זה עמלק וסופי תיבות תמק:
מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל.
מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל. אפשר לרמוז במה שפירשו הראשונים ויבן לו בית בעה"ב ולמקנהו העה"ז עשה סוכות עראי וז"ש מה טובו אהלך יעקב בעה"ז שאתה עושה כל עניניך הכא בעלמא דין אהלים כאהל רועי כי הוא עולם עראי ומה טובו אהליך כלומר מה נעמו מחשבותיך לעשות עניני העה"ז אהלים דרך עראי. משכנותיך לעה"ב ישראל ישר עם אל נגש ונהנה מזיו השכינה כנחלים נטיו נהרי דאפרסמא דכיא כגנות עלי נה"ר מיוסדים על אורות עליונים בסוד ונהר יוצא מעדן כאהלים נטע ה' ריחין דבוסמין דגנתא דעדן כארזים עלי מים קרי ביה בהרזי"ם רזי עולם שיגלו לו שם:
ועוד אפשר לרמוז בהקדמת הרש"ף שיש השראת שכינה בצדיקים וגם בבית המקדש ובזה פי' ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ופ' יהי ה' אלהינו עמנו. וז"ש מה טובו אהלך לשון ולשמש שם אהל שהוא אורה וז"ש מה טובו אהלך כלומר אורות שלך יעקב שאורות השכינה מתנוצצי' קהלת יעקב. וגם משכנותיך ישראל שם השראת שכינה ומה עצמו ראשיהם לזכות בתרתי שהצדיקים הן הן המרכבה כביכול וגם המשכן כבוד ה' מלא. וכבר כתוב זה לעיל אות ז' קצת בסגנון אחר ע"ש:
ובנמוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה כתב משם מהר"ם גאלנטי הזקן הרב המוסמך זלה"ה שפירש עם הדין דאין להגביה הבתים יותר מבית הכנסת אך אם הם משופעים גגות הבתים שרי. והכא דדור המדבר היו בעלי קומה והמשכן אורכו עשר אמות אורך הקרש ודאי היו גבוהים מהמשכן והרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה בפירוש דמשה רבינו ע"ה היה אורך עשר אמות ודכוותיה מסתמא מיהוה הוו וא"כ צריך שאהליהם גבוהים ממשכן ולפי הדין אסור. אמנם אם הם משופעים שרי וז"ש מה טובו אהליך אהלים ממש משכנותיך המשכן. וכי תימא מה טובה היא שהאהלים גבוהים לז"א כנחלים נטיו שהם משופעות ובהכי שרי:
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-בִּלְעָם, לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם; לֹא תָאֹר אֶת-הָעָם, כִּי בָרוּךְ הוּא.
תאור יואר לא תאור את העם ונשיא בעמך לא תאור. כן הוא במסרה. ואפשר במה ששמעתי משם גדול אחד שפירש לכה ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני דבלק ידע את כל תוקף גדולת דוד המלך ע"ה ושיעשה משפטים במואב. והוא יצא מזרע בלק. ע"כ בקש מבלעם שיקלל אותו שיכלה זרעו ולא יצא דוד וז"ש ארה לי דייקא קלל אותי כי עצום הוא ממני דישראל עצמו מאד מסיבתי שמזרעי תצא רות וממנה דוד הע"ה עכ"ד. וז"ש לא תאור את העם לכללות ישראל וכן לא תקלל לבלק וז"ש ונשיא בעמך שהוא בלק לא תאור כמו שאמר:
וַיִּפְתַּח יְהוָה, אֶת-פִּי הָאָתוֹן; וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ, כִּי הִכִּיתַנִי, זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים.
(א) כי הכיתני זה שלוש רגלים. שאלוני למה נכתב שלוש בויו. והשבתי דודאי אין אות בתורה שאין בה כמה ענינים פרד"ס והתורה שכתבה ויו זו כמה רמזים יהיו בה כידוע ואפשר לומר דאמרו רבותינו זכרונם לברכה שאמרה אתה הולך לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים ופ' ראה כתוב שלוש פעמים בשנה מלא להכי כתיב בתורה הכא נמי שלוש מלא לרמוז לההוא דשלוש פעמים:
(ב) א"נ אמרו רבותינו זכרונם לברכה וישם ה' לקין אות. אות ו' דהוא חיים והיינו דשאלה רחב ונתתם לי אות אמת סימנ' דחיי בעאת מיניהו כמו שאמר בזהר הקדוש. ואפשר דמשו"ה כתיב לפעמים יעקוב מלא וי"ו להודיע דיעקב אבינו עליו השלום לא מת ומשו"ה כתיב בו' אות חיים. וזה נרמז בתורה הכא שלוש מלא ו' כי לא יוכל להזיקם כי עמם מקור חיים:
(ג) וירמוז כי ישראל אחוזים בת"ת שהיא ו' של הוי"ה וגדלה מעלתם ותוקפם וכמו שאמר רשב"י ויתן אותם אלהים ברקיע השמי"ם כי נשמ"ה של ישראל עליונה ובגימט' השמי"ם:
(ד) ועוד רמז הכתוב כי תיבת שלוש הוא צירוף לשוש שהקב"ה שמח במפלת אויבי ישראל והקמים עליהם המה יאבדו ויש שמחה בפמליא של מעלה:
(ה) ויתכן דשלש ו' הם ט' רמז דהני תלת זמני חטא הרשע במחשבה דיבור ומעשה ונחשב לו תשעה עונות וביום הפקודה יפקד גם על הני ט' יתר על חובותיו וכשפיו הרבים:
(ו) גם הוי"ו יתירה הלזו חי"ה הרומז"ת ששה דברים שאמרה האתון כמו שכתב רבינו יעקב בעל הטורים בפרפראותיו עיין בדברי קדשו והיו למאורות. ועוד טעמים אחרים כתבתי בעניותי במקום אחר בס"ד:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5