——–
זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.
אשר נאכל במצרים. יש לדקדק דהול"ל אשר אכלנו. ושמעתי משם הרב המופלא מהר"ח בכ"ר דוד אבואלעפיא זלה"ה במ"ש בתוספתא דגים וביצים וגבינה בכפרים אינם צריכים מחשבה פירוש שהוא מועט ובלי מחשבה הו"ל אוכל אבל בעיירות צריך מחשבה לפי שיש ריבוי בשר וז"ש זכרנו וכו' שהיינו צריכין לומר שנאכל לכדי שיחשב אוכל דהיה רבוי בשר וצריך מחשבה לאשוויי אוכל:
וְהָאסַפְסֻף אֲשֶׁר בְּקִרְבּוֹ, הִתְאַוּוּ תַּאֲוָה; וַיָּשֻׁבוּ וַיִּבְכּוּ, גַּם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיֹּאמְרוּ, מִי יַאֲכִלֵנוּ בָּשָׂר. זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים. וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל–בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.
אפשר לפרש שהיו מראים פנים שכונתם לשמים אבל התורה העידה עליהם שתשוקתם לא היה לתכלית טוב כמו שהם אומרים רק לצד היצר ותאוה גופני' וז"ש התאוו תאוה כלומר התאוו ולא תחשוב שהיה לטובה רק אינו אלא תאוה גופנית. וישובו ויבכו גם בני ישראל כלומר וישובו לדרכם הרעה גם בני ישראל שבו לסרחונם בדרך לא טוב. אבל אמירתם היתה מורה כי כל מעיינם לשם שמים וז"ש ויאמרו מי יאכילנו בשר שאנו רוצים לברר ניצוצות הקדושה ולהרויח ריוח גדול באכילת בשר שתכף מהבע"ח יבא למדרגת אדם וכמו שאמר רבינו האר"י זצ"ל בכונת אומרם ע"ה אסור לאכול בשר לפי שצריך כח גדול לזה אך הוא ריוח עצום וז"ש מי יאכילנו בשר כי אנחנו דור דעה ובתוכנו ה' ועתה יגדל נא כחנו לאכול בשר ולברר. זכרנו את הדגה שיש בה הרבה ניצוצות וכמה מיני נשמות אשר נאכל כלומר שבאכילתנו במצרים חנם מן המצות לא עשינו כלום ואותה האכילה לשוא היתה וצריך לאכלה פעם אחרת וז"ש אשר נאכל כי הניצוצות אשר היו שם עוד יבואו וצריך לאכלם עוד הפעם לבררם וז"ש אשר נאכל לעתיד שאותה האכילה לא היתה כלום ונ"ט שהיתה במצרים ערות הארץ חנם מן המצות. וכיוצא את הקישואים וכו' כי הירק יש בירור גדול וצריך טורח וכמו שאמר האר"י זצ"ל בכונת רב חסדא שאמר שלא היה אוכל ירק לרוב הטורח והריוח מועט. ואנו אכלנו במצרים בבלי דעת ולא עשינו כלום. ועתה נפשנו יבשה אין כל כלומר אין כאן בירור דהמן נבלע באברים ואין ברירה וכמו שאמר בס' עבודת הגפן בטעם שהמן נבלע באברי' דענין האכילה דניצוצות הקדושה שיש באכילה נבלעים בגוף וחלק הטומאה יוצאה לחוץ ואז"ל אין דבר טמא יורד מן השמים וא"כ המן כלו קדושה ולכך כלו נבלע באברי' עכ"ד וז"ש ועתה נפשנו תאותנו לברר יבשה אין כל שום בירור כי המן נבלע באברים זה היו מורים מן השפה ולחוץ דלש"ש אומרים. ולפי האמת דלבם לא נכון לכך נאמר עד אשר יצא מאפכ' והיה לכם לזרא שבמקום בירור ותהי להפך וז"ש לזרא כמו לזרה בה"א כמו שפירשו המפרשים והיינו לאשה זרה סט"א רחמנא ליצלן:
ועטרת ראשי אבא מאר"י זלה"ה בנימוקיו פי' משם הר' מהר"א ברודו זלה"ה אומר' ועתה נפשנו יבשה אין כל דמזון הנפש הוא בברכ' הנהנין דהגוף נהנה באכילה ושתיה והנפש הנאתה בברכות וזו היתה תרעומתן זכרנו את הדגה וכו' את הקשואין וכו' דעל הכל צריך ברכה פרטית ועתה נפשנו יבשה אין כל אינה נזונית לברך בשום דבר בלתי אל המן עינינו ותינח דטעמו נהפך אל כל מין שנרצה אבל בזה לא נתחייב לברך עכ"ד. והנה הגם שיש לפרש זה בדבריהם הן בעון תואנה היו מבקשים ואפשר שזה כונת הכתוב וינסו אל בלבבם לשאול אוכל לנפשם כלומר הטמון בלבם הוא נסיון ותואנה. אך בפיהם ירצו לשאול אוכל כלומר לברר כמש"ל ועוד לנפש"ם שרוצים מזון הנפש לברך ברכת המיני"ם על כל מין ברכתו ועוד וידברו באלהים וכו':
ואפשר לומר דרך הלציי במשז"ל דהמן לא היה משתנה לאבטחים וכיוצא כי הם נזק וז"ש ועתה נפשנו כלומר תאותנו יבשה דלא כל מה שאנו רוצים אנו טועמין במן וז"ש אין כל דכמה דברים אנו רוצים לטעום והמן אינו נהפך לטעם ההוא ואנו משועבדים למן וז"ש בלתי אל המן עינינו ואנו מסורים בידו אם רוצה נהפך לטעם ההוא ואם לאו לא:
הֶאָנֹכִי הָרִיתִי, אֵת כָּל-הָעָם הַזֶּה–אִם-אָנֹכִי, יְלִדְתִּיהוּ: כִּי-תֹאמַר אֵלַי שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ, כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת-הַיֹּנֵק, עַל הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתָּ לַאֲבֹתָיו.
כי תאמר אלי שאהו בחיקך וכו'. אפשר לפ' דהכונה דבמדבר הי"ל דבר קשה להנהיגם ואם תרצה שאנהיג' יהיה כאשר ישא האומן דמסתמא יש לפרנסו אף אני כי תאמר אלי שאהו בחיקך יהיה כאשר ישא האומן שיש בידו למלאות רצונו וזה יהיה על האדמה וכו' אבל הכא מאין לי בשר וכו'
ויָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.
וירץ הנער. בגימטריא גרשום היה המגיד בדקדוק כמו שפירש"י ז"ל:
ויָּרָץ הַנַּעַר, וַיַּגֵּד לְמֹשֶׁה וַיֹּאמַר: אֶלְדָּד וּמֵידָד, מִתְנַבְּאִים בַּמַּחֲנֶה.
אלדד ומידד מתנבאים במחנה. עמרם אבי משה פירש מאשתו ונשא אחרת והוליד ממנה אלדד ומידד. אל דד אל מדוד. ומידד מי דוד כלומר חלוף דוד. ובקונטריס ר' עמרם כתב מר' הלל שהיה בארץ ישראל וכתב אני הלל ראיתי קבר אלדד ומידד והיה כתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם. פי' התורה מהתוס' (כתב יד) הנז'. ואחר זמן הראו לי שכבר כתב זה בספר תולדות יצחק וז"ל קבלה ביד הנביאים הראשונים כי אלדד ומידד היו אחי משה מן האב שידע עמרם ממשה איסור עריות שעתידה תורה לאסור ופירש מיוכבד דודתו ולקח אשה אחרת והוליד אלו וכו' וזהו אל דד פירוש אין בו איסור דד שהיא דודתו. מידד וכי איסור דד יש בזה. ואמרו ששלח ר' הלל מא"י כתב לרב עמרם שראה קברם שכתוב עליהם אלדד ומידד אחי אהרן מן האב ולא מן האם עכ"ל. וזה הפך מ"ש במד"ר דאלדד הוא אלידד ן' כסלון שהוא מבנימין ומידד הוא קמואל בן שפטן לאפרים ולפי הקבלה הנז' ומה שראה ר' הלל על קברם הם לויים בני עמרם ועיין בפירו' רבינו אפרים בסוף הסדר מ"ש משם ר"י מאורלינש ומה שהקשה עליו ועוד יש להקשות ואין להאריך. ועמ"ש בתרגום המיוחס ליונתן ובשו"ת דברי יוסף סי' נ"ט ע"ש:
וַיֹּאמֶר לוֹ מֹשֶׁה, הַמְקַנֵּא אַתָּה לִי; וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים–כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.
משה המקנא אתה לי ומי יתן. סופי תיבות גימטריה אלמי כמו שאמר בגולל אור דף ג' ע"א כי אלדד ומידד הוו תרי אלמי דבעי רבי רחמי עליהו פ"ק דחגיגה ע"ש. ור"ת ה' את רוחו גי' רבי עם הכולל:
וָאֶתְּנָה אֶת-הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לַעֲבֹד אֶת-עֲבֹדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד, וּלְכַפֵּר עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, נֶגֶף, בְּגֶשֶׁת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֶל-הַקֹּד
בפסוק זה כתוב ה' פעמים בני ישראל. ויראה לתת טעם לזה. ונקדים דאז"ל דלוי היה מעשר מבני יעקב אבינו עליו השלום ויש לחקור דיעקב אבינו עליו השלום אמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו וילפי רבותינו זכרונם לברכה מיניה חומש ולפי זה הי"ל להפריש שני בנים חומש העשרה כמו שהפריש בכל הנכסים. ועלה בדעתי לומר כי הנה אמת נכון דיעקב אבינו ע"ה הפריש שני שבטים לה' האחד לוי והב' יששכר דיששכר היה עוסק בתורה תדיר כידוע וגם אחר החרבן סיפר אלדד הדני דשבט יששכר עוסקים בתורה תדיר. ולפי שראה יעקב אבינו עליו השלום דיששכר נולד בדרך נס וכמשז"ל על פסוק בלילה הוא דהקב"ה סייע וכו' לכן בחר להקדישו ללמוד בתורה תדיר ולהורות הוראות בישראל ולזה היה מסוגל לעיון התורה יתר על הכל כמו שאמר מז"ה חס"ל עין יעקב נהר י"ג. ואפשר דלרמוז זה נכתב בפ' זה ה' פעמים בני ישראל לרמוז דלוי היה אחד מחמשה בני ישראל והוא חומש והיינו דאמרו ביומא דף כ"ב לא משכח' צורבא מרבנן דמורה אלא מלוי ויששכר תרין דאינון מוקדשים לתורה ואהניא קמרא דאבתיהו להורות כהלכה. ואחר זמן ראיתי בס' פענח רזא פ' ויצא שחקר חקירה זו ותירוצו לא הונח לי ע"ש:
וַיִּסְעוּ מֵהַר יְהוָה, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים; וַאֲרוֹן בְּרִית-יְהוָה נֹסֵעַ לִפְנֵיהֶם, דֶּרֶךְ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, לָתוּר לָהֶם, מְנוּחָה.
ויסעו מהר ה' וכו'. אז"ל שסרו מהר ה' כתנוק הבורח וכו' ואפשר במ"ש הרב כלי יקר בפ' נוסעים אנחנו דהליכה העתקת הרגלים ונשארה עדין מחשבתו במקום שהלך משם אך נסיעה מכל וכל העתקת הגוף והמחשבה ע"ש וז"ש ויסעו מהר ה' דישראל העתיקו עצמם ומחשבתם מהר סיני כי יש להם מודעא. וארון ברית ה' נוסע לפניהם להביאם לארץ לתור להם מנוחה לנפשם דע"י ביאת הארץ בטלה מודעא כמו שאמר הרשב"א הובא בעין יעקב פרק אר"ע. ואומרו וענן ה' וכו' אפשר לרמוז על פי זה כי כשהאדם יפנה מחשבתו מטרדת הבני אדם תשרה עליו שכינה וז"ש הם נסעו מהר סיני. אך לזכות להשראת השכינה ושיהיה מוקף מחסד עליון אדרבא צריך נסיעה מהעה"ז ומטרדותיו להעתיק מחשבתו מהכל וז"ש וענן ה' עליהם רמז לכבוד השראת שכינה יומם חסד חסדים כנודע אימתי יזכו לזה בנסעם גופם ומחשבתם מן המחנה כלו' מענייני העוה"ז ואנשיו ויהיה שעשועים לידבק בו אז תשרה עליו שכינה וחסד יסובבנו. והרב כלי יקר על פסוק זה כתב דסמוך לתיבת המחנה יש נו"ן מהופכת רמז לדג שפונה ליבשה ופורש מן המים מיד מת וכן ישראל הפורש מן התורה ולבו אל המחנה וכו' ע"ש באורך ולי ההדיוט אפשר לומר בטעם ב' נונין הפוכות כמו שאמר מהר"ש אסטרפולי ז"ל דיש קליפה משכחת הלימוד נקראת ריב ושם כד"ת מבטלה עכ"ד וכשנלמוד לשמה נקרא רב"י שאינו שולט רי"ב. ושני נון גימטריא רבי והם שסרו שני נון הפוכות כי במקום רבי שלטה קליפת רי"ב והמבטל קליפה זו שם כד"ת רמוז בסופי תיבות ה' דרך שלשת תכד (ועם הכו' ורמוז שם תכ"ה) [ועוד רמז אשר עם הכולל גימט' שם תכ"ה שהוא טוב להצלה. נמשך לזה אפשר לרמוז בפ' דרשתי את ה' וענני סופי תיבות גי' תכ"ד עם הכולל שדרש לבטל קליפת ריב ומכל מגורותי הצילני כי נתבטלה הקליפה. וזה רמז ויברך דוד את סופי תיבות תכ"ד שכתב מהר"ש מאסטרפולי שהוא גימט' משיח בן דוד ועל זה כיון לברך שיוצא ממנו משיח. העוד לנו בחסד עליון פטורי ציצים ופרחים ורמזים בפסוקים אלו והמה בכתובים בליקוטי בס"ד] שהוא טוב להצלה בדרך ודוק כי קצרתי:
הֲצֹאן וּבָקָר יִשָּׁחֵט לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם; אִם אֶת-כָּל-דְּגֵי הַיָּם יֵאָסֵף לָהֶם, וּמָצָא לָהֶם.
הצאן ובקר ישחט להם וכו'. ודאי יודע היה משה רבינו שיש כח ביד הקב"ה להספיק אלא ה"ק אתה אסרת להם בשר תאוה כי אם על ידי הקרבה ואין כאן אלא ג' כהנים אהרן ובניו וא"כ המורם יבא לידי נותר שלא יספיקו לאכול הכל. אם את כל דגי הים בניחותא ומצא להם דאין צריכים שחיטה. ויאמר היד ה' תקצר שאתן בשר ולא יצטרך הקרבה וזהי השליו שאין מביאין ממנו קרבן. פי' התורה מרבותינו בעלי התוס' (כתב יד) ושוב ראיתי שכ"כ בס' פענח רזא:
וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד–מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה.
והאיש משה ענו מאד. ענו חסר יוד לומר ענו בכל אבריו עין נון וו גי' רמ"ח. פי' התוס' הנז' (כתב יד). ואפשר לרמוז כי ענו גי' אחורים דשם אדני לרמוז שהעניו מרכבה לשכינה כמשז"ל ואפשר דרמז דהעניו שכינתא לקמיה שהוא מעלה גדולה כמש"ה אחרי ה' אלהיכם תלכו. ועניו ביוד גימט' קול רמז שנשמע קולו בתפלתו כמו שאמר על רבי עקיבא דנענה שהיה מעביר על מדותיו. [ואפשר לרמוז כי ענו אותיות עון כי המעביר על מדותיו מעבירים עון שעשה כמו שאמר רבא מדכתיב נשא עון ועובר על פשע למי נושע עון למי שעובר על פשע. וגם ר"ת נושא עון ועובר הוא ענו. גם כתבנו לקמן לפנים פ' שלח. דהעניו שם י"ה עזרו ומגינו ע"ש (באות י"ד). ויש לרמוז משה ענו מאד סופי תיבות גי' י"ה. ועוד כי משה רבינו ע"ה הי' אחוז למעלה. ועוד יש לרמוז כי ענו גימט' אחורים דשם אדני כמו שאמר לפנים וכשיבואו מוחין מצד אבא יהי' זיווג קול ודיבור כמו שאמר רשב"י בסוד אחותי בת אבי ותהי לי לאשה וזה רמז עניו ביוד גימטריא קול הרומז לז"א ויתיחדו קול ודיבור וזה רמז מאד אותיות אדם ודוק כי קצרתי וא"ש ההי"ב]:
וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר: אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ.
אל נא רפא נא לה. אפשר לרמוז דר"ת נא רפא נא נר"ן נפש רוח נשמה כיוין להמשיך אל חסד על נר"ן שלה לתקן הפגם וזהו אל נר"ן לה:
וּמִי יִתֵּן כָּל-עַם יְהוָה, נְבִיאִים–כִּי-יִתֵּן יְהוָה אֶת-רוּחוֹ, עֲלֵיהֶם.
(א) מי יתן כל עם ה' נביאים. כי יתן ה' את רוחו עליהם הראשונים פירשו דניחא ליה דכלם יהיו נביאים רק דלא יהיו כע' זקנים דכתיב ואצלתי מן הרוח אשר עליך רק שהוא ית' יתן כביכול מרוח"ו דייקא עליהם עכ"ד. והלב מהסס בזה דהרי אמרו רבותינו זכרונם לברכה משל לנר שמדליקין ממנו כמה נרות ואינו חסר כלום ולמה הקפיד משה רבינו ע"ה שלא יאצל מן הרוח אשר עליו. ותו דאין זה מקביל לענותנותו הגדולה:
(ב) ואפשר לומר דאדרבה זהו מענותנותו הנפלאה וכונתו דלא יצטרכו אליו כע' זקנים שהאציל מן הרוח שלו רק יעדיף מטובו שיקבלו שפעם מה' מבלי אמצעי ויתן ה' רוחו עליהם ולמה זה יאצל מן הרוח אשר עליו כי יתן ה' את רוחו ולא יצטרכו לו כלל והוא לטובתם דוקא:
(ג) או יתכן דהכונה לומר דהשתא הע' זקנים היו צריכים כמו צנור שעל ידו יבא אליהם רוה"ק להתנבאות ולכן ה' האציל מרוחי. ואולם אם כל עם ה' אלה יהיו נביאים אז לא יצטרך צנור ובלי צנור יתן ה' רוחו עליהם דהשפע בא ברבוי מופלג לכל העם:
(ד) ועוד אפשר דבים זכו כלם לנבואה ואפי' שפחה וכמו שאמר רבותינו זכרונם לברכה ראתה שפחה על הים וכו'. וז"ש מי יתן כל עם ה' נביאים כמו שכבר היה בקריעת ים סוף אך לא יהיה אפילו שפחה אלא על עם ה' לבד כי יתן את רוחו מעין דוגמא שהיה בקריעת ים סוף:
(ה) א"נ אפשר במ"ש רבינו בצלאל בליקוטיו פ"ב דחגיגה משם רבינו אליעזר מגרמיזא ודברתי על הנביאים אל הנביאים אינו אומר אלא שהקב"ה אומר למלאכים תראו המראה הזו לנביא וזהו ודברתי למלאכים על הנביאים להראותם עכ"ל וכלפי זה אמר כי יתן ה' רוחו עליהם בלי מלאך אמצעי שיתרבה השפע והנבואה כל כך. ועל פי דברי רבינו מהר"א הנז' יובן היטב מש"ה פה אל פה אדבר בו שהוא מיוחד למעלה זו. משא"כ שאר נביאים דהנבואה על ידי מלאך ודוק:
וְהַמָּן, כִּזְרַע-גַּד הוּא; וְעֵינוֹ, כְּעֵין הַבְּדֹלַח.
ועינו כעין הבדולח. שם הבדולח ואבן השהם. כן הוא במסרה. ואפשר במשז"ל שם הבדולח ואבן השהם מקרא משנה וכו' ואמרו רבותינו זכרונם לברכה לא נתנה תורה אלא לאוכלי המן שהיו פנויים מצרכי אכילה ומלבושם ולבם נכון לקבל התורה בכל לב וז"ש ועינו כעין הבדולח דכתיב במן. ועל ידי אכילת המן שלא הי"ל מחשבות על עסקי לגימה וגלימא יכלו לקבל תורה שם הבדולח מקרא משנה וכו'
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
א) אל מול פני המנורה. פירש המורה הוא קנה האמצעי ותימה דאם כן ששת הנרות מיבעי ליה ולפי פשוטו פני המנורה היינו השלחן והזהירו שיפנה פי הנרות כנגד השלחן כמנורה המאירה בשלחן מלכים. וי"א כי המנורה עשויה מול ופנים כמין גבהים היו לה והיינו מול כמו עשה לך מול ופנים ואותן הנרות היו מטלטלין ובא הכתוב לומר שיאירו אל מול ולא לפנים נמוקי רבינו ישעיה הראשון (כתב יד):
ב) יאירו ז' הנרות. אמר המורה שעל ו' קנים ג' מזרחיים פונים למול האמצעי ולמה כדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך משמע מדבריו דמזרח ומערב היתה עומדת המנורה. ותימא לפי גרסא [זו] דהא פלוגתא היא במנחות פ' שתי הלחם דאמרי' התם ת"ר מזרח ומערב היו עומדין דברי רבי ר"א בר' שמעון אומר צפון ודרום ותניא אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות מלמד שהיו מצדדין את פניהם כלפי נר מערבי ומערבי כלפי שכינה. א"ר נתן מכאן שהאמצעי משובח ועל כרחך האי מצדדין לא יבא אלא אליבא דר' אלעזר דאמר צפון ודרום קיימי דכלהו הוו לפני ה' ומשו"ה אצטריך ליה לו' דמצדד ליה אצדודי כלהו כלפי האמצעי שהוא המערבי כלפי מערב וטעם דמצדדי שלא יאמרו לאורה הוא צריך אלא לרבי דאמר מזרח ומערב היו מונחין לית ליה צדוד שהרי כלן היו פונים לצפון ואין א' מהם פונה למערב שיוכלו לומר כי לאורה הוא צריך והמערבי היה סמוך לפרכת משו"ה נ"ל לגרוס ג' שבצפון וג' שבדרום פונים למול האמצעי נמוקי רבינו ישעיה ז"ל:
ג) והלויים יסמכו. ותימא דהתנן כל קרבנות צבור אין טעונים סמיכה י"ל דהוראת שעה היתה כמו שהיתה הוראת שעה על שהביאו פר לחטאת והביאו שעיר נמוקי רבינו ישעיה ז"ל:
ד) בחדש הא'. פירש המורה למה לא פתח בזו מפני גנותן של ישראל ותימה דבפ' בא תלה הכתוב עבודה זו מביאתן לארץ ואילך וא"כ מאי גנות איכא וי"ל מפני חטא העגל לא נשבה רוח צפונית ולא מלו הילודים במדבר כדאמרינן בהערל ולכך לא נתחייבו במדבר דמילת בנו מעכב' על האדם והיינו גנות נמוקי רבינו ישעיה ז"ל. (אח"י עדין הקושיא במקומה דלא נצטוו אלא בארץ ונראה דכונת הרב דהיינו גנות דכי היכי שעשו זה הפסח עפ"י הדיבור ה"נ היה מצוה ה' שיעשו אחרים והיינו גנותן והנכון כמו שאמר הרא"ם ע"ש ובתוס' יבמות ריש דף ע"ב וע' בחי' הרשב"א שם ודוק:
ה) מי יאכילנו בשר. ותימה והרי היה להם השליו משנה ראשונה כדכתיב פ' בשלח וי"ל אותו השליו פסק נרי"ה ז"ל. (בגליון הגהה מהרב שבולי הלקט) צדקיה בר' אברהם פירש עבור כל כונתם להכעיס היה כי בהמות הרבה היה להם ועוד הי"ל לבקש בשר בבקשה לא בלשון תרעומת. נמוקי רי"ד ז"ל. (אח"י התו' בערכין דף ט"ו ע"ב כתבו כדברי רבינו ישעיה שהראשון פסק וכתבו כן משם ר' יוסי קרא. ופענח רזא בשם רבינו בכור שור כתב שזהו השליו המוזכר פ' בשלח רק דאיידי דאיירי שם במן נקט נמי שליו ע"ש. והרמב"ן פ' בשלח כתב דהשליו הראשון לא היה לשובע וכו' ומהר"י אבוהב בפירושו דחה דבריו ע"ש באורך והחזקוני בסדרין כתב כדברי ר' יוסי קרא ורבינו ישעיה ע"ש ועמ"ש הרב ידי משה פירוש המדרש סדר במדבר ודבריו קשים כמו שהק' עליהם בנחמד למראה הנדפס בדפוס חדש סביב למדרש ע"ש באורך):
ו) היד ה' תקצר. פירש המורה הם היו שואלים בשר ודגים אמרו מי יאכילנו בשר והקב"ה אמר בשר אתן להם ואפטר מהתרעומת השיבו משה הצאן ובקר ישחט להם כלום תצא מהתרעומת על ידי בשר לבד והלא הם מזכירין דגים ואם את כל דגי הים יאסף להם יאמרו בשר בקשנו ואיך תצא מן התרעומת על ידי בשר לבד השיבו הקב"ה היד ה' תקצר ליתן בשר שיש בו טעם בשר וטעם דג עתה תראה ויגז שלוים עופות מן הרקק נבראו הרי שיש בהם טעם בשר וטעם דג הרי שפייסם בבשר לבד. נמוקי רי"ד ז"ל:
ז) פה אל פה אדבר בו. פירש המורה פה אל פה אמרתי לו לפרוש מהאשה שנאמר ואתה פה עמוד עמדי ותימא דהא אמרינן ג' דברים עשה משה מדעתו והסכים הקב"ה על ידו ואחת מהן פירש מן האשה וי"ל לאחר שפירש הסכים על ידו וציוהו והכי משמע קרא ואתה שכבשת מעצמך להיות פה יפה עשית וא"כ עמוד עמדי והיינו הציווי. נמוקי רי"ד. (אח"י עמ"ש התוס' בע"ז דף כ"ד ריש ע"ב ע"ש):
ח) אל נא תהי כמת אל נא רפא נא לה. פירש המורה אם אינך רופאה בתחילה מי יסגירנה וכהן אין בעולם וז"ש אשר בצאתו מרחם אמו. רבינו יצחק היה אומר טעם בדבר דאמרינן עובר אין לו טהרה עולמית ואהרן כך אמר שאם לא תרפאנה לא אתה ולא אני שאיני כדאי הרי כעובר בצאתו מרחם אמו שאני קרוב שיצאנו מרחם אחד. נמוקי רבינו ישעיה הראשון ז"ל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5