——–
לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן-בִּנְךָ, אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם, וְאֶת-אֹתֹתַי, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי בָם; וִידַעְתֶּם, כִּי-אֲנִי יְהוָה.
את אשר התעללתי במצרים ואת אותותי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה'. אפשר לומר כי הנה ה' גזר וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי אמנם אפשר היה לקיים גזרתו במכה או שתי מכות. ועתה שבאו עליהם עשר מכות כנגד עשר אותיות מילוי שם המיוחד הוא החידוש וז"ש את אשר התעללתי במצרים וכי תימא כך גזרת ומאי רבותא לז"א ואת אותות יוד אשר שמתי בם כנגד מילוי השם כאמור כמו שאמר מהרח"ו ז"ל בדרשותיו (כתב יד) וז"ש וידעתם כי אני ה' דהשם כשהוא נכתב רחמים ליתן שכר והמילוי להעניש. וכמשז"ל כיוצא בזה אני ה' ליפרע וליתן שכר:
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, נְטֵה יָדְךָ עַל-הַשָּׁמַיִם, וִיהִי חֹשֶׁךְ, עַל-אֶרֶץ מִצְרָיִם; וְיָמֵשׁ, חֹשֶׁךְ.
אפשר לפרש במשז"ל דבחשך מתו רשעי ישראל. גם אז"ל דכל המכות ברגע קטן היו באות על ישראל ותכף היו נצולים אך הוצרכו לכך למען דעת תוקף המכות. וז"ש ויהי חשך וכו' והטעם וימש חשך ויוסרו הרשעים כי הם חשך ואפלה וכמשז"ל ולחשך קרא לילה אלו מעשיהם של רשעים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים בכל דייקא אף לישראל גזרה שוה. אך תכף ולכל בני ישראל היה אור דאין האור ניכר אלא מתוך החשך רק בשביל שידעו ישראל מה עצמו גבורות ה' וחוזק המכות הבאות על מצרים לכך כמו רגע החלו עולין על ישראל וכמו רגע מסתלקות. ובזה פירשו כת הקודמין פ' והסיר ה' ממך כל חולי דלעתיד המכות מחודשות הבאות על הגוים בתחילה הלא מזער כמעט רגע יבואו על ישראל ויסתלקו וזהו והסיר וכו' וזהו בחדשות ברם כל מדוי מצרים הרעים אשר ידעת דבמצרים אתם ידעתם עמקן וצערן לא ישימם בך כלל כי כבר ידעתם מאז הייתם במצרים עכ"ד בקיצור:
וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה, הוּא וְכָל-עֲבָדָיו וְכָל-מִצְרַיִם, וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם: כִּי-אֵין בַּיִת, אֲשֶׁר אֵין-שָׁם מֵת.
ויקם פרעה לילה יכול ביום ת"ל לילה. כך הוא מאמר רבותינו זכרונם לברכה והוא תמוה. ושמעתי משם מהר"ר אברהם דוד פאפו זלה"ה שפירש במ"ש שדרך מלכים לעמוד בג' שעות והוא זמן שכיבה וז"ש ויקם פרעה לילה יכול ביום שהיה בתחילת היום בזמן שעדיין המלכים שוכבים דלדידהו לילה וה"נ אמר קרא לילה לגבי פרעה שהיה מלך והיה קם בג' שעות. לז"א ת"ל לילה כלו' דכתיב ויקרא למשה ולאהרן לילה וכיון דלגבי משה ואהרן על כרחך לילה ממש דשכיבתם וקימתם ככל אדם גם ויקם פרעה לילה הוא לילה ממש ע"כ שמעתי. ואינו נראה בעיני דאם אמרו דהוא זמן שכיבה עד ג' שעות ביום לא אשכחן דנקרא לילה. שוב ראיתי פ"ק דברכות דאחר ע"ה קרי לילה ע"ש דף ח' ע"ב ובתוס' והרא"ש ומ"מ עד ג' שעות אחר שעה וחצי שיצא השמש אינו נח לומר לילה לכאורה. ולי יראה במשז"ל גבי שאול ויבואו אל האשה לילה וכי לילה היה אלא מתוך שהשע' אפלה להם נדמה להם ללילה ע"ש ובס' מקראי קדש דף נ"ב ע"ב מ"ש במאמר זה דשאול:
והשתא הכא דכל העם בכלל ופרט היו הולכים בחשך ואפלה כי אמרו כלנו מתים אפשר לפ' ויקם פרעה לילה דאף שהיה ביום קרי לילה מתוך שהשע' אפלה חשך וצלמות וז"ש יכול ביום ותיבת לילה תתפרש כמו ויבואו אל האשה לילה. לז"א ת"ל לילה דמדכתיב למשה ולאהרן לילה ולגבי משה ואהרן היה אור אורה ושמחה שמעינן דהוא ליל ממש. זה המאמר א"ל אחד חכם ופירוש הרב הנז' ואהימנותיהו סמכתי וכתוב בספר ואחר זמן רב בקשתי לשון המאמר הנז' ולא מצאתי אך ראיתי בתנחומא ויקם פרעה לילה יכול בג' שעות כדרך שהמלכים עומדים ת"ל לילה וקרוב לזה במכילתא ע"ש ודוק היטב ועמ"ש הרב זית רענן. ומ"מ מאי דאמרן הנה נכון לאומרו דרך דרש בפ' דלהכי כתיב לילה גבי משה ואהרן לגלות דלילה קמא כפשטה ולא משום שהשע' אפלה להם ודוק:
לֵיל שִׁמֻּרִים הוּא לַיהוָה, לְהוֹצִיאָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם: הוּא-הַלַּיְלָה הַזֶּה לַיהוָה, שִׁמֻּרִים לְכָל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם.
ליל שמורים הוא לה'. אמרו רבותינו זכרונם לברכה שאותה הלילה היתה מאירה כשמש בתקופת תמוז. ופירשו המפרשים ז"ל במשז"ל אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה דכתיב ויקרא אלהים יום ולחשך קרא לילה והיינו דקשיתיה דאיך כתיב הוא הלילה הזה לה' ומיחד שמו על הרעה ח"ו לז"א שהלילה הזו היתה מאירה כשמש ונאה לכתוב לומר הוא הלילה הזה לה' כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום. ועפ"ז שמעתי אומרים ומטו בה משם הר' מופת הדור כמהר"ח אלפאנדארי זלה"ה שזהו כונת הכתוב לך יום אף לך לילה אתה הכינות מאור ושמש כלומר לך יום היום מתיחס אליך כדכתיב ויקרא אלהים לאור יום לא כן הלילה שהוא חשך כתיב ולחשך קרא לילה. אבל מצינו אף לך לילה שלילה אחת מתיחסת אליך כמו שאמר הוא הלילה הזה לה'. וכי תימא מה זה שיצאת מן הכלל ליל ט"ו בניסן במצרים ומה נשתנה הלילה הזו לז"א אתה הכינות מאור ושמש טעם כעיקר יש שאותה הלילה הכינות מאור ושמש והיתה מאירה כשמש ומשו"ה כתיב ליל שמורים הוא לה' הוא הלילה הזה לה' ע"כ שמעתי ואחז"ר מצאתיו בס' דת ודין משם המפרשים:
ואשר אני אחזה בנותן טעם מדוע עשה ה' ככה ויאר את הלילה כצאת השמש בגבורתו הוא בהקדים מה שפירש הרב עמודיה שבעה בריש ספרו מאמר הכתוב וידעת היום והשבות אל לבבך וכו' דמהשמש יש להכריע נגד ג' סברות האפיקורסים כי מהשמש ניכר שיש מניע כמו שהאדם יודע שהולך שיש לו מניע כך מהשמש ניכר שיש לו מניע וזהו וידעת היום הוא השמש. והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל וזה נגד כת ארסטו שכופרים בעיקר. וכנגד הכת האומרת שאינו משגיח בתחתונים השמש מכחישם שבראו להאיר על הארץ וזהו ועל הארץ מתחת שהוא משגיח על הארץ. וכנגד האומרים פועל הטוב אינו פועל הרע השמש מנגדם כי השמש מיבש הלח ומתיך הקשה והן פעולות הפכיות אלא שמשתנה כפי המקבלים וכן הוא כביכול שאין רע יורד מלמעלה אך הוא רע מצד המקבלים וז"ש אין עוד עיין שם באורך. ולכן האלהים עשה שיראו מלפניו ובצאת ישראל ממצרים האיר ממזר"ח שמש וליל פסח הוציא חמה להאיר על הארץ בלילה ההיא נדדה חשכה ליאודים היתה אורה לעוררן שיהיו לטוטפות בין עיניהם השמש יצא על הארץ המכחיש ג' אמונות כוזבות למען ישמעו ולמען ילמדו כי ה' הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד. וזה אפשר רמז אומרם פני משה כפני חמה דמשה רבינו ע"ה היה מלמד דעת נגד ג' דעות נפסדות הנז' ולכן נדמה כפני חמה דהשמש מאמת דג' אמונות הנז' הבל המה. ועד"ז פירש הרב הנז' מאז"ל מרגלית טובה היתה תלויה בצוארו של אאבינו עליו השלום שהיה קורא בגרון וכל חולה הנפש היה מתרפא ואחר כך תלאה בגלגל חמה דהשמש יוכיח כל דבריו עיין שם באורך:
ואפשר להרחיב פירוש הכתוב לך יום וכו' הנז' על פי זה והכתובים הנמשכים. ואלהים מלכי מקדם נגד הכופרים בעיקר פועל ישועות דהישועה טובה לזה ורעה לזה א"כ הכל אחד רק שהענין משתנה מצד המקבלים נגד האומרים פועל הטוב אינו פועל הרע. בקרב הארץ נגד האומרים שאינו משגיח בתחתונים. והראיה אתה פוררת וכו' שהם מכות אשר הוכה פרעה והמצריים וקריעת ים סוף וכבר כתבו דאי ארסטו היה נמצא במצרים היה מודה בחידוש העולם ודאי ולכן הזכיר נסים אלו דהן הן עדים נאמנים כי ה' הוא האלהים. ואמר לך יום השמש שעשית הוא מגיד האמת. אף לך לילה ליל יצ"מ היא מגדת אמיתת אלהותו. ונ"ט אתה הכינות מאור ושמש שניכר שיש לו מניע אתה הצבת כל גבולות ארץ שאתה משגיח בתחתונים קיץ וחורף אתה יצרתם והם הפכיים כי משתנה מצד המקבלים זכור זאת אויב חרף ה' ועם נבל נאצו שמך באמונות רעות ודוק:
וַיְהִי, כִּי-הִקְשָׁה פַרְעֹה לְשַׁלְּחֵנוּ, וַיַּהֲרֹג יְהוָה כָּל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר אָדָם וְעַד-בְּכוֹר בְּהֵמָה;
אפשר לפרש בהקדים חקירה אחת דמאחר שהבכורות מתו במצרים כמשז"ל ועפ"ז יש נוהגות להתענות הנקבות בכורתות בע"פ אמאי לא ציוה ה' בפדיון כי אם לזכרים והלא אפי' בכור בהמה קדש ופטר חמור. ויראה במ"ש בס' יערות דבש דף ט"ז דע' נפש יעקב נגד ע' שרים וע' שרים כלן דכורין חוץ משר מצרים נקבה לסוסתי ברכבי וכו' וכנגדו יוכבד שנולדה במצרים נגד השר של מצרים ולכן ציוה הבת תחיון נגד שרו ומיוכב' שהיתה נגד שרו נולד משה ר' ע"ה לבטלו ולכן מתו הנקבות בכורתות עיין שם באורך ואפשר דהנקבות בכורתות ומי שהיו מצריות מתו רמז לשר מצרים נקבה הפך כל הבת תחיון. אכן בכורתות שאר אומות שהיו במצרים לרוב לא מתו כי אם הזכרים וז"ש ש"ר פי"ח ראשית אונים אפי' נקבה שהיא טפה ראשונה מתה והיינו באהלי חם המצריות לבד ויך כל בכור זכר במצרים אפי' משאר אומות. ולכן ישראל שהיו אורחים ולא מבני מצרים דינם כשאר אומו' והי"ל למות הזכרי' דוקא וה' הצילם לכן הפדיון אינו אלא לזכרים ומנהג הבכורתות בע"פ רפוי. וז"ש מה זאת דאין פדיון כי אם לזכרים והשיב ויהרוג ה' כל בכור משאר אומות הזכרים דוקא וישראל כשאר אומות ודוק כי קצרתי:
הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, רֹאשׁ חֳדָשִׁים: רִאשׁוֹן הוּא לָכֶם, לְחָדְשֵׁי הַשָּׁנָה.
אפשר לתת טעם למה שפתח הקב"ה בריש מצוות התורה שנצטוו ישראל במצוה זו והוא כמעט תחילת התורה ובודאי יש כמה טעמים בדבר וכבר זאת לפנים פירשנו בעניותינו בזה בס"ד. גם נבין מאמרם ז"ל בש"ר החדש הזה לכם לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו ואינו מובן. ויראה במ"ש הרב הקדוש המקובל המאור הגדול מהר"ר שמשון מאסטרפולי זלה"ה בביאור מ"ש בשבת דף קמ"ז ע"ב ר"א בן ערך אקלע (לפרגות' ודיומסת) אימשיך בתרייהו איעקר תלמודי' כי הדר אתא קם למקרי בספרא בעא למקרי החדש הזה לכם אמר החרש היה לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודי' דיש קליפה להשכיח הלימוד שמה רי"ב ויש לה חיילות תר"ה כמנין אדר"ת שער וכתוב על מצח משיח בן דוד כד"ת לבטלה כמו שכתבו המקובלים ופירש הרב הנז' דר' אלעזר בן ערך שלט בו קליפה זו ולכך קרא החרש היה לבם וטעה ושינה לקרות באותיות ריב וגם החרש היה לבם גי' תר"ה שהם חיילותיה אך החדש הזה לכם גימט' כד"ת שהוא המבטלה והוא טעה וקר' החרש היה לבם כי נלכד ששלט בו הקליפה וחיילותיה. ומשיח בן דוד גימט' כד"ת זהו בירור דברי הרב מהר"ש הנזכר ובילקוט ראובני תולדות הביא דברי הרב הנז' ויש שם טעו'. גם נדפס זה בליקוטים שבסוף ס' קרנים עם פי' דן ידין וגם יש שם קצת טעות. ומ"ש שם ובילקוט ראובני דר"א חלש ואתפח בש"ס לא הוזכר שהלה. והאמת שבהקדמה שהביא כתב דקליפה זו שולט' בת"ח בחוליים. ועמ"ש בילקוט קהלת סי' ז' על פסוק כי העושק יהולל חכם:
ועל פי הקדמה מפוארה הלזו יש לרמוז דמהאי טעמא קורין רב"י למוסמך לבטל קליפת רי"ב המשכחת וזה שם תור"ה כי תר"ה הם חיילות הקליפה המשכח' והשכחה מסטרא אחרא דאיקרי מות לכן באה אות ו' באמצע ונעשה תורה דאות ו' חיים כמו שאמר בזהר ע"פ ונתתם לי אות אמת לכך ו' בתוך תרה ונעשה תורה. ומשו"ה היה התחלת התור' והמצות החדש הזה לכם גי' כדת ששם זה מבטל קליפת השכחה. וז"ש במדרש החדש הזה לכם לקיים מה שנאמר בי מלכים ימלוכו כלומר שהתורה אמרה בי מלכים ימלוכו מאן מלכי רבנן והיא תגן מהקליפה הנז' ולכן רמז בתחיל' המצוו' שנצטוו ישראל החדש הזה לכם סופי תיבות משה והג' תיבות גימט' כד"ת השם המבטל קליפה זו בזכות משה. א"נ יען כי כל ישע וחפץ הוא ביאת המשיח לכן החדש הזה לכם גימטריא משיח בן דוד וגם שהוא רמז לירח כירח יכון עולם ומשו"ה נרמז בתחילת התורה שהוא החדש. ואפשר להרחיב זה בהקדמה ידועה דיציאת מצרים לפני זמנם גרם שעבוד ד' מלכיות וגליות לכן תחילת דיבר ה' לישראל באמצעות משה רבינו ע"ה ביום צוותו את בני ישראל היה החדש הזה לכם לישב לבם כי יבא משיח בן דוד לגאול גאולה שלימה ומראש מקדם גדולה הבטחה הבטיחנו הוא יתברך וסופי תיבות משה כי בזכותו נגאל בגלות ד' כמו שאמר בז"ח:
ומה נעים בזה מאמרם ז"ל בפסיקתא רבתי פ' החדש דף כ"ח ע"ד וז"ל החדש הזה לכם ר' ברכי' בשם ר' יודן בר' שמעון אמר הקב"ה לישראל בני חידוש גאולה יש לכם כאן לעתיד לבא עכ"ל וכמעט אינו מובן דאיה הוא חידוש גאולה לעתיד והיבא רמיזא אמנם על פי האמור הנה אמת נכון כי בתיבות החדש הזה לכם שהם גימט' משיח בן דוד נרמז גאולה לעתיד והוא חידוש גאולה לעתיד. וגם כי בניסן נגאלו ובניסן עתיד ליגאל על ידי המשיח. וגם סופי תיבות משה דזכותו עומדת לעד והגואל ראשון הוא הגואל האחרון. ועל פי הקדמה הנז' אפשר לפרש פ' זכריה סי' י"ג ולא ילבשו עוד אדרת שער למען כח"ש אותיות שכח רמז דתר"ה חיילו' כמנין אדרת מזומנים להשכיח התורה וסופי תיבות ולא ילבשו עוד אדרת שער גימט' תורה הכונה דיזכו שלא יתלבשו בחיילות הקליפה לשכוח התורה. ובסוף הקדמת זרע ברך על ברכות כתב כי הנוטל שחד קליפת רי"ב מחשיך עיניו ואינו מכוין לאמת וזהו ר"ת ראשיה בשחד ישפוטו ע"ש ואחז"ר מצאתי בס' זקוקין דנורא דף ח' ע"ד שמביא דברי מהר"ש הנזכר והאריך בזה ע"ש. ואפשר לומר עוד במאמר הנזכר דקאמר חידוש גאולה וכו' במ"ש בזהר חדש דלע"ל הגאולה בזכות התורה והגואל משה רבינו ע"ה ע"ש ולרמוז זה כיונו כי החדש הזה לכם הוא בגימט' תכד והוא דתך וסופי תיבות החדש הזה לכם הוא משה רמז דגאולה העתידה יהיה סיבה דתך ומשה דבזכותם יבא משיח וגם גימט' של החדש הזה לכם הוא משיח בן דוד והרי יש כאן חידוש גאולה לעת"ל שרמוז תורה משה משיח.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיהוָה הִכָּה כָל-בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל-כִּסְאוֹ, עַד בְּכוֹר הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבּוֹר; וְכֹל, בְּכוֹר בְּהֵמָה.
אפשר דקאמר בחצי בפתח הלילה בהא הדעת לרמוז משז"ל על פסוק ויחלק עליהם לילה דליל ט"ו ניסן בחצות הראשון נעשה נס לאברהם אבינו עליו השלום והחציו נשאר למכת בכורות וזהו בחצי הלילה הנודעת ומצויינת לנס. ואברהם אבינו עליו השלום שעשה היצה"ר טוב והי' חסיד גדול בגודל צדקותיו וכשרון פעולותיו מהפך מדת הדין למדת רחמים וכמו שפירשנו בעניותינו פ' וה' בירך את אברהם בכל דכל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו כביכול וממדת הדין עצמו נתברך בכל. ולכן חצות הראשון אף דהוא תגבורת הדינין לגבי אברהם אבינו עליו השלום הכל רחמים ונעשה לו בו נס. אך ישראל דהיו גוי מקרב גוי היה הנס בחצו' השני שהוא עת רצון כמו שאמר ביבמו' דף ע"ב דעת רצון מילתא היא אגוני מגנא. ולגבי הבכורות אף דהיה עת רצון נהפך לדין קשה דרשעים מהפכים מדת הדין למד' רחמי' וז"ש וה' הכה כל בכור וה' הוא ובית דינו.
במדרש כשאמר משה לפרעה בפני מי אתה מתירא א"ל פרעה מפני שהוא בכור
א"ל משה אלא אמור הרי אתם בני חורין הרי אתם ברשותכ'. והרב כתנות אור בסדר היום פירש דלשון שחרור שאמר לו בעל פה אינו כלום כמבוא' בי"ד סימן רס"ז וכתב הרב"ח שם דבשכיב מרע מהני אם אמר לו בע"פ לדע' הרמ"ה וכתב מרן דלדעת הרמ"ה ש"מ שאמר לעבדו לשון שחרור אף שאם עמד חוזר מ"מ בה שעתא קנה גופו. ובח"מ סי' ר"ן מבואר דמסוכן ויוצא בקולר דינו כמצוה מחמת מיתה וכיון שפרעה היה מסוכן שהי' בכור הלשון מועיל בעל פה וכבר קנו ישראל גופן מיד ואינו יכול לשעבדם זהו תורף דבריו עיין שם באורך. ולפום ריהטא לא דמי למסוכן ויוצא בקולר דחושב שהוא מת ודאי אבל הכא פרעה משחרר את ישראל כדי שלא ימות. והרי זה דומה לדין סיקריקון בגיטין דף נ"ה ובח"מ סי' רל"ו ומבואר בש"ס דלתקנה ראשונה קנה לגמרי. והכא נמי כיון שהיה בכור והי' מעותד למות היה משחרר ישראל כדי שלא ימות כאומר שא קרקע והניחני דלתקנה ראשונה קנה לגמרי ולכאורה נראה דבאופן זה נמי אין צריך גט שחרור וצריך חיפוש:
כִּי כָּל-אֹכֵל חָמֵץ, וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִיִּשְׂרָאֵל–מִיּוֹם הָרִאשֹׁן, עַד-יוֹם הַשְּׁבִעִי.
יש לדקדק דהול"ל כי כל אוכל חמץ מיום הראשון עד יום השביעי ונכרת' וגו'. ושמעתי משם הרב מהר"ר יהודה הכהן זלה"ה איש ירושלים תו' שפיר' במ"ש במסכ' שמחות זקן בן פ' שנה שאכל חמץ מי מודיענו שמת בכרת אלא המת לשלשה מת בהכרת נמצא דאף כי לא שייך ביה כרת דשני מ"מ איכא כרת דיומי וז"ש כי כל אוכל חמץ ונכרתה. וכי תימא מאי אמרת כי כל אוכל חמץ הא משכחת אוכל חמץ ואינו נכרת כגון שאכל זקן לע' או פ' שנה לז"א מיום הראשון עד השביעי דע שעדיין יש כרת דיומי מיום הראשון עד יום שביעי דלפי זמן חולייו ניכר אם הוא מיתה חטופה או כרת וכיוצא ובהכי מדוקד' דכתיב בסוף מיום הראשון עד יום השביעי. ועוד שמעתי מאהובינו הרב כמהר"א ישראל נר"ו בפשט הכתוב לא לישב הדקדוק הנז' במה דקי"ל דחמץ משש ולמעלה אע"ג דאסור מדאורייתא אינו חייב כרת וז"ש ונכרתה מיום הראשון עד יום השביעי לאפוקי בי"ד משש שעו' ולמעלה דאינו חייב כרת:
וַיּוּשַׁב אֶת-מֹשֶׁה וְאֶת-אַהֲרֹן, אֶל-פַּרְעֹה, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, לְכוּ עִבְדוּ אֶת-יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם; מִי וָמִי, הַהֹלְכִים.
מי ומי ההולכים. כתב רבינו בעל הטורים בפרפראותיו שאין נמלטים במדבר אלא שנים יהושע וכלב ע"ש. ולפי דבריו נתנב' משה רבינו ע"ה והשיב בנערינו ובזקנינו נלך כמשז"ל בבתרא דלא נגזרה על פחות מבן עשרים ולא יותר מבן ששים וז"ש בנערינו פחות מבן עשרים ובזקנינו יותר על ס' נלך. והנבואה דברה בפי משה רבינו ע"ה על דרך משז"ל על תביאמו ותטעמו וכיוצא.
וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, וּטְבַלְתֶּם בַּדָּם אֲשֶׁר-בַּסַּף, וְהִגַּעְתֶּם אֶל-הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל-שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת, מִן-הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף;
ולקחתם אגודת אזוב ולקחתם גם את זה ולקחתם לכם ביום הראשון ולקחת' מפרי הארץ ולקחתם ארון האלהים ולקחת' את החרם. ששה ולקחתם הללו הם במסרה. ואפשר לרמוז בהקדים חקירה אחת נושנת היא דאמרו רבותינו זכרונם לברכה דיעקב ועשו חלקו העולמות והעה"ז נטל עשו והעה"ב ליעקב אבינו עליו השלום איכו השתא מצאה החקירה כי הן עוד היום יש עשירי עם בני ישראל אוכלים למעדנים ואף השמל' שש וארגמן לבושם ונשותיהם יותר מהם תכשיטיהן ומלבושיה' שרים ושרות. והתשובה לזה הנה שמענוה מהר' שפ"ר דכל העולם היה תלוי אם יקבלו ישראל את התורה מוטב ואם לאו הארץ היתה תהו וא"כ ישראל בקבלת התורה העמידו העול' וזכו בו כמו שאמר המציל משלילותו של נהר ומזוטו של ים הרי אלו שלו עכ"ד. ומעין דוגמא ההש"ב אשיב במ"ש בחולין דף פ"ט דהענוים מקיימין העולם שנאמר תולה ארץ על בלימה וכתיב מתחת זרועות עולם ע"ש ונמצא דהענוים מקיימין העולם כי הענוים מצוקי ארץ וישת עליהם תבל ומאחר שהם מקיימין העולם ואם לאו נמוגים ארץ וכל יושביה זכו גם בעה"ז כמציל מזוטו של ים וכו' גם כתב הרב זרע ברך ח"ג כי מי שהוא עניו אינו בא בגלגול ואני בעניי אסמכתיה אקרא ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב כי רש"י פירש פ"ק דסוטה במ"ש משים עצמו כבשר שהוא רך ועניו ע"ש וז"ש ויזכור כי בשר המה שהם ענוים בש"ר להם ממצוקותיהם דכאי רוח. לכן אינם באים בגלגול רוח הולך ולא ישוב כי בפטירתם תנוח הרוח קנה מקומו ולא ישוב בגלגול:
ויש לי הצעיר לתת טעם לזה כי העניו באמת מעלה עליו כאלו הקריב כל הקרבנות כמו שאמר ריב"ל פ"ק דסוטה ואמרו שם דהשכינה עמו ואז"ל אפשר דשכינה עמו ובא לידי חטא וא"כ העניו אינו חוטא. ואת"ל שחטא מתכפר לו בענוה כמו שהקריב כל הקרבנות כלם וזהו לענין הלאוין. ולעשין כיון שהוא מקיים העולם כמשז"ל דין הוא שיהיה לו חלק במצות שכל בני דורו מרויחי' קיום העולם בעבורו ונשלם גם בעשין. ואם כן אין צריך לבא בגלגול. עוד כתבו משם הרב החסיד מהר"ר אברהם הלוי ברוכי' זלה"ה שמזמור לא גבה לבי הוא מזמור קל"א גימט' ס"מ שמי שהוא עניו אינו שולט בו. וידוע שאמרו רבותינו זכרונם לברכה על לקיחת אזוב למטהר שישפיל עצמו כאזוב. וזה רמז המסרה ולקחתם אגודת אזוב שתהיו ענוים ושפלים כאזוב. אז תזכו לב' עולמות שאתם מקיימין העולם ואין פחד מטענת עשו וז"ש ולקחתם גם את זה ר"ל העולם הזה מלבד העוה"ב. וגם תנוחו בעה"ב ולא תבואו בגלגול וז"ש ולקחתם לכם את כל אשר לכם מתורה ומצות ביום הראשון שתצאו מהעה"ז תזכו לקנות מקומכם ולא תבואו בגלגול ולקחתם מפרי הארץ המיוחדת על דרך שדרשו בת"כ הארץ המיוחדת על ארץ ישראל ואף אנו נאמר הארץ העליונה ארץ החיים אשר שם הקב"ה בחסדו זורע המצות והצדקות כמו שאמר בשוחר טוב ותזכו בפירות מלבד גופי תורה ומצות. ולקחתם ארון האלהים דכיון דלא בא לידי חטא ואם חטא מתכפר א"כ הוא שומר הברית ויכול ליכנס בארון כמו שאמר בזהר הקדוש על פסוק ויישם בארון ע"ש באורך והעניו דשכינה עמו יזכה לארון האלהים. גם ולקחתם את החרם כי כאשר הם בעה"ז אין ס"מ שולט עליהם וז"ש ולקחתם את החרם כאלו אתם שולטים בו כי סגולת הענוה גדולה מאד בכל הענינים האלה ויותר מהמה ודוק הטב:
הַיּוֹם, אַתֶּם יֹצְאִים, בְּחֹדֶשׁ, הָאָבִיב.
אפשר לומר דרך רמז במשז"ל דבזכות השכינה יצאנו ממצרים דהשכינה השלימה (כתב יד) המנין. גם ידוע דבזכות האבות נגאלו כמשז"ל ונלוה עמהם זכות השבטים כמו שאמר בת"כ ע"פ וזכרתי להם ברית ראשונים ועיין בפירש"י ורשב"ם ובמטה היו חקוקים שמות השבטים. וזה רמז היום אתם יוצאים ר"ל לפני הזמן דאכתי פשו טובא להשלים ת' שנה. ודין גרמא האביב. ה' רומזת לשכינה אות ה' שבשם. אב מספר ג' רמז לג' אבות. י"ב שנים עשר שבטים. ועוד רמז תיבת האביב עם הכולל גימט' אהיה רומז לבינה דבה חירו דכלא ומשם נתעורר גאולת יצ"מ ועל כן הוזכר חמישים פעמים יצ"מ בתורה כמו שאמר בזוהר הקדוש. ומשער הן' תהיה הגאולה העתידה כמשז"ל דביצ"מ היתה ממ"ט שערי בינה וכמו שאמר הרב הגאון מהר"א מקראקא בס' מעשה רקח. וזה אפשר רמז כי תיבת הגאולה גימט' ן' שמשם תהיה הגאולה העתידה ואפשר זה רמז כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות ן' פלאות במהרה בימינו. [וחזה הוית בנימוקי רבינו אליעזר מגרמייזא (כתב יד) כי בשמות האבות והשבטים יש ס"ג אותיות כנגד ג"פ אהיה. ולדרכנו שם רמז ס"ג היא הוי"ה דס"ג הרומזת לבינה כי בזכות האבות והשבטים היתה יצ"מ מסטרא דיובלא בינה שם ס"ג ודוק]
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
א) (אות זה מנימוקי רי"ר ז"ל). ואחריו לא יהיה כן. פירש המורה אותו שהיה בימי יואל דכתיב כמוהו לא נהיה מעולם ממינין הרבה היה אבל זה של משה ממין א' ותימה שהרי מצינו אותו של משה נמי הרבה מינין היו שנאמר בתהלים ויתן לחסיל יבולם ויגיעם לארבה וגפנם לחנמל אלמא שהיו הרבה מינין וי"ל מה שבמשה אומר ואחריו לא יהיה כן באותו מקום במצרים אבל לא בכל העולם וגם מ"ש ביואל באותו מקום בארץ ישראל (אח"י עמ"ש הרא"ם):
הגהה. בחצו' הלילה בחצת כתיב חסר וי"ו כי וי"ו שעות עברו (ואית) דאמר בחץ ת' שנה שחצה הקב"ה ת' שנה ודילג קץ אמר הקב"ה מי שאין לו בנים חשוב כמת ואברהם ושרה חיו ק"ץ בלא זרע וחשב מי שהי"ל זרע (אח"י עיין בס' הקטן ראש דוד פ' שלח עיין שם באורך מאמרי רבותינו זכרונם לברכה בזה ומ"ש בעניותי שם):
ויאמר ה' אל משה כחצות הלילה פי' המורה בעומדו לפני פרעה נאמר לו ותימה שהרי לפנים פירש המורה ויאמר ה' אל משה בארץ מצרים חוץ לכרך או אינו אלא בתוך הכרך ת"ל כצאתי את העיר ומה תפלה קלה לא התפלל בתוך הכרך דיבור חמור לכ"ש וי"ל דה"ג בפירש"י בעומדו לפני פרעה אמרה לו דמשמע משה אמרה לפרעה ולא נאמרה לו באותה שעה דהא לא נדבר עמו בתוך הכרך. הגהה. נמצא בפירושי הצרפתים שזה א' מג' מקומות שנדבר עמו בטומאה (אח"י הרא"ם הביא מאמרם ז"ל שדיבר בתוך פלטין פרעה לכבוד משה וא"צ למחוק הספרים):
וירדו כל עבדיך אלה אלי פירש המורה שחלק כבוד למלכות ותימה דאמרינן בע"פ ויצא משה בחרי אף מלמד שסטרו ויצא וכן נמי במדרש השכם:
ואם ימעט הבית מהיות משה. מסכת פסחים דרשינן מהכא מכאן שאין הפסח נאכל אלא למנוייו ותימה מאי דאמרי בהגדה מאן דצריך ייתי ויפסח ואע"ג דלא אימנו בהדיהו וי"ל ששחטו ע"מ כן. ועוד תימה דהתנן בגיטין הריני שוחט הפסח על מי שיעלה מכם לירושלים:
מן הכבשים ומן העזים ובמשנה תורה כתיב וזבחת פסח לה' אלהיך צאן ובקר י"ל כדדרשינן צאן לפסח ובקר לשלמים:
אל תאכלו ממנו נא פירש המורה שאינו צלוי כל צרכו קורהו נא בלשון ערבי. ובשל מבושל באזהרת אל תאכלו וכך פירושו אם אכלו נא עובר בב' לאוין בלאו דלא תאכלו ובלאו דכי אם צלי אש כמו כן אם אכלו מבושל עובר בשני לאוין. וא"ת הרי אמור פ' אמור גבי כ"ג והוא אשה בבתוליה יקח אלמנה וגרושה וחללה זונה ומוכח בהלכה דאם נשא אשה אלמנה וגרושה או חללה אינו עובר אלא על לאו ועשה ואמאי ונימא דאם נשא אחת מהן יעבור בשני לאוין ונימא אלמנה לא יקח ולא יקח כי אם בתולה מעמיו כדאמרי' הכא וי"ל התם בפירוש אמר הבורא יקח אבל הכא אינו אומר יאכל כדאמר התם יקח:
ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה וכו' ועברתי אני ולא מלאך ותימה והכתיב ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף אלמא מלאך הוא ועוד כתיב וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים וי"ל שהבכורות הכה הוא בעצמו אבל השאר המלאך המשחית:
מה העבודה הזאת לכם ולא לו ודרשינן מינה דהיינו שאלת רשע משום דשאיל ואמר לכם ולא אמר לנו ותימה והא אמרינן פ' ואתחנן כי ישאלך בנך מחר לאמר וכו' אשר ציוה ה"א אתכם וי"ל התם כלל עצמו בשאלתו שאמר ה' אלהינו אבל הרשע לא כלל ואמר אותנו אלא שאל ואמר לכם ועוד אני תמיהה דרשע שואל מה העבודה הזאת לכם והוא עונה לו אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן מאי קא בעי ליה ומאי קמהדר ליה וי"ל אע"ג דהאי איניש רשע הוא בחכמה שואל מפני שרואה שאנו אוכלים מן הפסח והחגיגה. והפסח אחר אכילת החגיגה לשבענו ובעבור כן הוא שואל הלא עיקר הוא הפסח ולמה אנו שבעים מהחגיגה ולא מן הפסח שהוא עיקר ומשו"ה צ"ל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן ובעבור זה אוכלים שלמי חגיגה תחילה ואחר כך הפסח (אח"י ראה זה חדש דגירסת הרב אין מפטירין וכו' תשובה לשאלת רשע ופי' הרב יתכן בשאלת חכם לגירסתנו):
כי גורשו ממצרים וכו' ותימא והלא פסח היה ולא היו רשאין לאכול חמץ והיאך תולה הטעם מפני שלא יכלו להתמהמה הא אם היו יכולים להתמהמה היו אוכלים הלא ז' ימים אסורים לאכול חמץ וי"ל שפסח מצרים לא היה אלא יום אחד והם לא החמיצו בצקם לצדה לדרך בעבור שגורשו (אח"י עמ"ש בס' הקטן דברים אחדים באורך):
והביאך ה' אל הארץ תלה הכתוב עבודה זו בביאתם לארץ שלא נתחייבו במדבר אלא פסח שעשו בשנה שניה. ובפ' בהעלותך פי' המורה שנתחייבו כדכתיב בחדש הראשון ופרשה שבראש הס' לא נאמרה עד אייר ולמדנו שאין מוקדם ומאוחר בתורה ולמה לא פתח בזו מפני שהיא גנותן של ישראל שכל מ' שנה שהיו ישראל במדבר לא עשו אלא פסח זה בלבד משמע כי נתחייבו שלא עשו והכא אמר שלא נתחייבו וי"ל תנאי פליגי בדבר זה בפסחים חד אמר נתחייבו וחד אמר לא נתחייבו וזה יבא כמ"ד לא נתחייבו ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה הנז"ל (אח"י עמ"ש התוס' יבמות ריש דף ע"ב):
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5