——–
דַּבֵּר אֶל-כָּל-עֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם–קְדֹשִׁים תִּהְיוּ: כִּי קָדוֹשׁ, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.
קדושים תהיו וכו'. מה כתיב למעלה ושמרתם את משמרתי ויש להבין הסמיכות וסדרן של כתובים. וראיתי בספר נדפס מחדש זה שמו כתנות אור להרב פנים מאירות בסדר היום שפירש במשז"ל עליונים שאין להם יצה"ר די להם בקדושה אחת תחתונים שיש יצה"ר ביניהם הלואי שיעמדו בשתי קדושות ויש לדקדק מה הם שתי קדושות וגם להבין מה שפירש"י אל תפנו אל האלילי' כלא הוא חשוב למה רמזה התורה כאן דבר זה ופי' הרב במ"ש ביבמות דף ך' איסור קדושה שניות קדש עצמך במותר לך ובדף כ"א יליף רב כהנא שניות מקרא ושמרתם את משמרתי דלא לפגע בערוה ולפ"ז אנו צריכים שתי קדושות האחת עריות והשנית שניות וזה מצד יצה"ר וז"ש ושמרתם את משמרתי דהיינו שתעשו איסור שניות וזהו קדושים תהיו שתי קדושות לפי שיש יצה"ר ביניכם כמשז"ל והלואי תעמדו בשתי קדושות דלא לפגעו בערוה וכשתהיו קדושים ופרושים מעריות ודאי בנים אשר יולדו מנשיכם הם בניכם ויתקיים איש אמו ואביו תראו דאי לאו אמו אומר' השקני מים ומשקה אביו ולפי האמת אינו אביו ואינו מקיים כבוד או"א ואת שבתותי תשמורו שבן כהן עובד עבודה ואי לאו הוא ממזר בן ישראל ומחלל שבת ועל ידי זה אל תפנו אל האלילים אף דכלא חשיב להתיר עריות ח"ו דעע"ז אף שיודע שאין בה ממש אבל במה שתהיו קדושים אל תפנו זה תורף דברי הרב הנז' בקיצור ונאים הדברים למי שאמרן:
ובזה אפשר לפ' מאמר רבותינו זכרונם לברכה בילקוט כאשר ידבק האזור וכו' נקרא קדוש וקראם קדושים ואף לעת"ל כל אחד יאמר לו קדוש שנאמר קדוש יאמר לו. ויש לדקדק מה הלשון אומר' ואף לעת"ל כל אחד יאמר לו קדוש ומאי רבותיה הלא גם עתה קדושים נקראים. והפשוט בזה הוא דעתה בכללות נקראי' קדושים אבל כל אחד לבדו הוא חלק מהקדושי' ואינו נקרא קדוש אבל לעת"ל כל אחד לבדו נקרא קדוש וכמו שאמר המפרשים אמנם על פי דברי הרב הנז' אפשר לומר דכך פירושן של דברים הקב"ה נקרא קדוש וחלק מכבודו כביכול וקראם קדושים תרי משמע כי לנו בעניותנו אצטריך לן תרי קדושות המצוות וסייגיהן כגון העריות האסורות מדינא ושניות מדברי סופרים מפני שיש בנו יצה"ר. ואף לעת"ל יעביר רוח הטומאה מן הארץ ויבוטל היצה"ר כמו שאמר לב בשר לב לעשות בשר ומאחר שכן סגי בקדושה אחת כמלאכים וז"ש ואף לעת"ל כל אחד יאמר לו קדוש קדושה אחת כמלאכים. וזהו שאמרו לרשב"י באדרא מאן קדוש ה' דא רשב"י דודאי רשב"י יותר ממלאך וקדוש יאמר לו והיינו דדייק במאמר הנז' ואף לעת"ל כל א' יאמר לו קדוש דבזמן הזה בני עליה הם מועטים שיצרם מסור בידם אינם צריכים כי אם קדושה אחת אף כי הם מחמירין על עצמם בעשר קדושות אבל לעת"ל כל א' קדוש יאמר לו ועיין בסמוך :
קדושים תהיו וכו'. פירשו כת הקודמין במשז"ל קדושים תהיו פרושים תהיו כל מקום שאתה מוצא קדושה אתה מוצא גדר ערוה. וכפ"ז א"ש דאמר רחמנא כאשר תפרשו מהעריות תקיימו איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו והענין דאם ח"ו אינם פרושי' במע' שכב אחד את אשת רעהו ונתעברה והיא תולה בבעלה והיה הבן אשר תלד ירא ומכבד לבעל אמו שסובר שהוא אביו ולאביו האמיתי אינו מכירו לאב ואינו ירא ממנו. ואם זו אשת כהן הולד סוברים שהוא כהן ועובד במקדש בשבת תמידין ומוספין והזבח פסול שהוא זר וחילל שבת וכל זה בא מחמת הזנות אך בהיותנו קדושים פרושים מעריות אז יתקיים איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו שלא יבא לביזוי אב ולא לחילול שבת עכ"ד. (אח"י כבר נכתב פי' כתנות אור בסמוך והמעתיק עוית). ואפשר לומר דסמיך מורא אב לשמירת שבת לומר דכשם שבשבת מוזהר שלא לדבר דברי חול וכיוצא כשם שהקב"ה שבת מדיבור כי בדבר ה' שמים נעשו וז"ש ואת שבתותי דייקא שאני שבתתי מדיבור תשמורו גם אתם לשבות גם מדיבור וכן הבן צריך לירא מאב ואם אפי' בדיבור שלא ידבר דיבור שאינו לפי כבודם וכ"כ הרמב"ם דארור המקל בכבוד אב ואם אפי' ברמיזה ע"ש:
כִּי-בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם, לְטַהֵר אֶתְכֶם: מִכֹּל, חַטֹּאתֵיכֶם, לִפְנֵי יְהוָה, תִּטְהָרוּ.
אפשר לפרש דרמז הני חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש ותשובה עם כל אחד עבר על מ"ע לא זז משם עד שהם מוחלין לו. עבר על ל"ת תשובה ויה"כ מכפרים. עבר על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויה"כ ויסורין מכפרין עבר על חילול ה' תשובה ויה"כ ויסורין ומיתה מכפרין. וז"ש כי ביום הזה לא אמר כי היום הזה יכפר רק כי ביום הזה כלומר דבר מחוץ עם יום הזה והיינו התשובה ביום הזה עם יה"כ יכפר עליכם כפרה גמורה על ל"ת. לטהר אתכם רמז שאם עבר על כריתות ומיתות ב"ד צריך גם יסורין הממרקים וזהו לטהר לעתיד על ידי יסורין המטהרין. לפני ה' רמז שאם החטא חילול ה' אז אחר כל זה תטהרו לעתיד במיתה והיא גמר הכפרה:
וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר-יִמְשַׁח אֹתוֹ, וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת-יָדוֹ, לְכַהֵן, תַּחַת אָבִיו; וְלָבַשׁ אֶת-בִּגְדֵי הַבָּד, בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.
ימלא את ידו. הג' תיבות הללו עם שלש כוללים לשלשתן עולה במספר מימי יאשיהו ואילך כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה
(הגהה : ימי בית ראשון היה הכהן הגדול נמשח בשעת מינויו בשמן המשחה. מימי המלך יאשיהו ואילך ובזמן בית שני לא היה שמן המשחה, כי נגנז על ידי יאשיהו, ולכן היה הכהן הגדול מתחנך בלבישת שמונה בגדים, ארבעה בגדים יותר מכהן הדיוט. כהן כזה נקרא מרובה בבגדים. י.א)
אִישׁ אִישׁ, מִבֵּית יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז, בַּמַּחֲנֶה; אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וְאֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, לֹא הֱבִיאוֹ, לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה, לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה–דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא, דָּם שָׁפָךְ, וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא, מִקֶּרֶב עַמּוֹ. לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֶת-זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה, וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה אֶל-פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד, אֶל-הַכֹּהֵן;
איש איש מבני ישראל אשר ישחט וכו' ואל פתח אהל מועד לא הביאו להקריב קרבן לה' וכו' למען יביאו בני ישראל את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והביאום לה' אל פתח אהל מועד וכו' ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וכו'. ראיתי בנימוקי עטרת ראשי אבא מארי זלה"ה שפירש במ"ש הרמב"ם טעם לקרבנות כי ישראל היו אדוקים להקריב לע"ז והנה למונעם מכל וכל מהקרבנות אחר אשר הורגלו קשה הדבר לכן ציוה שהקרבנות יהיו לשם ה'. זהו תורף דברי הרמב"ם כפי מה שהביאו המפרשים בשמו וז"ש איש איש אשר ישחט וכו' וכי תימא מה כל החרדה הזו לז"א למען יביאו את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה כלומר טעם הקרבנות אעיקרא הוא לפי שהורגלו כבר בקרבנות וזהו למען יביאו את זבחיהם אשר הם זובחים על פני השדה והורגלו בהם והביאום לה' כי בזה שאני מצוה קרבנות הדבר בנקל ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים וק"ל עכ"ד אבא מארי זלה"ה אמנם ראיתי למהרימ"ט בדרשותיו ריש פ' ויקרא שעמד על דברי הרמב"ם הנז' ופירש דבריו באופן אחר ע"ש ונהירנ' דבזהר הקדוש ובמדרש רבה מפורש בהדיא כדברי הרמב"ם על פי פשטן:
אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה: אֲנִי, יְהוָה.
פירש הרב כלי יקר שאיש אחד לא יתיחד עם הנשים ור"ל כל איש לא יתיחד ע"ש ולפי דרכו אפשר לרמוז מ"ש הרמב"ם דאפי' שני אנשים כשרים לא יתיחדו עם נשים דסבר דחומרת רב אינה מחסידות כמו שאמר ז"ל והכל רמוז בתורה וז"ש איש איש אפי' תרי וכשרי דאיש משמעותו צדיק ואמר איש איש אף שני אנשים צדיקים לא תקרבו במקום הראוי לגלות ערוה ופי' שלא תתיחדו כמו שפירש הרב הנז' אל כל שאר בשרו אפי' לקרובותיו ביחוד הראוי לגלות ערוה:
וְאֶל-אִשָּׁה, בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ–לֹא תִקְרַב, לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ.
יש לדקדק דהול"ל ואל אשה בנדתה לא תקרב ואפשר לומר שרמז לחומרת ר' זירא שהחמירו על עצמן שאפי' רואות טפת דם כחרדל וכו' וז"ש בנדת טומאתה דייקא שהיא רצתה שתהיה טמאה אפ"ה לא תקרב לפרוץ גדרה:
ויתכן שרמז דמותר להתיחד עמה ואין לחוש כיון דיש לו מתירין אח"ך וההוא מינא אמר איך מתיחד עם אשתו נדה דדמי לאש בנעורת והשיבו לו התורה העידה עלינו סוגה בשושנים וכו' וז"ש ואל אשה בנדת טומאתה תהיה בטוח לא תקרב ותוכל להתיחד עמה והטעם לגלות ערותה דיהיה לו שעת הכושר לעתיד לגלות ערותה בהתר:
או ירמוז ר"ת בנדת טומאתה לא תקרב תטב"ל כלומר דהגם דעבר זמן נדתה עידן ועידנין אין לה שעת הכושר עד אשר תטבול כמצותה כמו שאמרו רבותינו זכרונם לברכה:
ובאופן אחר אפשר שרמז מ"ש פ' ערבי פסחים דף קט"ז אשתך טבלה אל תזקק לילה הראשונה אמר רב ובנדה דאורייתא הואיל והוחזק מעיין פתוח דילמא משכה זיבה וזה רמז הכתוב לדינא דאורייתא לא תקרב אפילו תטבל ואפילו לילה ראשונה שבת שהוא תקר"ב בגימטריא אפ"ה לא תקרב והיינו לילה הראשונה הואיל והוחזק וכו':
ואפשר עוד שירמוז למ"ש התוס' פ"ק דשבת דף י"ג בעובדא דההוא תלמיד שהיו טובלין שתי טבילות אחת בסוף ימי ראיתה ואחת בסוף ימי ליבון וההוא תלמיד היה מקל קודם טבילת ימי לבון וא"ל אליהו זכור לטוב ברוך המקום שהרגו וזה רמז ואל אשה בנדת טומאתה לא תקרב אפילו תטבל כלומר בסוף ראיתה לא תקרב דעדין לא טבלה טבילה שניה. ואפשר לרמוז טמאתה הם אותיות את מטה לאפוקי ההוא תלמיד שהיה ישן עמה לכך רמז את מטה לא תקרב ולכן אמר אליהו ז"ל שלא נשא פנים לתורה לדרוש צירופי ומספר אותיות כיון שקרא ושנה ושמש כל צרכו ועל כן נענש:
לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ, וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ: אֲנִי, יְהוָה.
אפשר במשז"ל דכונ' דהע"ה ביום צוותו לשלמה המלך על שמעי ויואב היינו לתקן נפשם שיסבלו בעה"ז עונש המיתה ותשאר נפשם מתוקנ' לעוה"ב וזהו מדתו ית' שמיסר האדם ביסורין למרק עונותיו וישאר נקי וז"ש לא תקום ולא תטור וכו' ועכ"ז אשר אנכי מצוך לא תקום ולא תטור בדבר הנוגע לאהבת נפשו נקום ונטור לתקן וז"ש ואהבת לרעך כמוך שמצד אהבתך לתקן נפשו מותר ומצוה היא כי טוב ליסרו למרק עונותיו אני ה' דכביכול הוא יתברך מייסר לטובה לתקן אשר שיחת. וז"ש כל ת"ח שאינו נוקם ונוטר כנחש וכו' דאף במילי דידיה הוא חטא גדול וע"י התוכחת והיסורין נתקן:
וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח שְׁלָמִים, לַיהוָה–לִרְצֹנְכֶם, תִּזְבָּחֻהוּ.
פירש רבינו אפרים בפי' (כתב יד) וכי תזבחו זבח שלמים כשתזבחו יצה"ר לעשות שלום ביניכם לבין אביכם שבשמים. לרצונכם לדעתכם תזבחוהו כמו שאמר יפה מרדות אחת בלבו של אדם וכו' ביום זבחיכם יאכל פירות בעה"ז וממחרת לעה"ב. והנותר אם אינו עושה תשובה. ביום השלישי דכתיב ביום הג' יקימנו באש ישרף ואשם לא תכבה. ואם האכל יאכל ביום ג' באש גהינם ישרף. פגול הוא לא ירצה גהינם כלה וכו' ואין לך פגול מזה שיהיה מדרך כף רגל הצדיקים. ואוכליו השד והמזיק עונו ישא גם הוא עתיד ליתן דין ביום הגדול עכ"ד:
ואפשר לפרש בסגנון זה וכי תזבחו היצה"ר כמו שאמר זובח תודה יכבדנני ואריב"ל כל הזובח יצרו ומתודה עליו כאלו כבדו להקב"ה בב' עולמות זהו זבח שלמים כמו שאמר בס' בנין שלמה והבאתיו בסוף ס' הקטן פתח עינים דכל מחלקת כאן בארץ רוש"ו מגיע השמימה ששם המקטרגים ג"כ עושים מלחמה וכל א' מזכיר עונות שכנגדו וכיוצא וזה נוגע לה' כי מדתו לרחם וזה צער השמים כי מדת הטוב להטיב ומפני הקטרוג ושאלת דין אינו משפיע ועצר את השמים וכשיש שלום כביכול הוי כמשים שלום למעלה כמש"ה שלום יעשה לי וזהו זבח שלמים לה' שיש לו נ"ר כביכול. לרצונכם הוא היצה"ר שהוא בעל תאוה ורצון גופני וז"ש לרצונכם שהוא היצה"ר תזבחוהו תעשו היצה"ר טוב ביום וכו' והנותר ממנו מה שנשאר מזוהמת היצר ביום הג' לעתיד ישרף כמו שאמר מהרא"ג דנשאר אל משם היצה"ר. פגול אותיות לגוף שהלך אחר הגוף נעשה פגול לא ירצה והשאר כמו שאמר הרב ז"ל ודוק היטב:
מִפְּנֵי שֵׂיבָה תָּקוּם, וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן; וְיָרֵאתָ מֵּאֱלֹהֶיךָ, אֲנִי יְהוָה.
אפשר לרמוז דהת"ח הוא בסוד ז"א וז"ש רבותינו זכרונם לברכה אין זקן אלא מי שקנה חכמה דז"א באים לו המוחין מחכמה בסוד תוספת וזהו מי שקנה חכמה רמז דבאים לו מוחין דאבא בתוך מוחין דאימא הנקרא מ"י בסוד ן' שערי בינה וז"ש אין זקן אלא מ"י שקנה חכמ"ה דז"א באין לו מוחי או"א וקנה אותם. וזה רמז והדרת פנ"י זק"ן כי פנים של תיבת זקן כלומר האותיות הקודמות לאותיות זק"ן הם וצ"ם גי' קו"ל שרומז תמיד לז"א כמו שאמר במאורי אור להרמ"ף. או אפשר דלפעמים גם מ' נקראת קול כמו שאמר שם כי היא בחינת המילוי ומלויי עסמ"ב עם עשר אותיות גי' קל"ח והוא חקל תפוחין ע"ש וקו"ל עם ג' אותיות גי' חקל עם הכולל וא"כ זהו והדרת פני זקן ואמרו רבותינו זכרונם לברכה כל המקבל פני זקן כאלו מקבל פני שכינה הכונה דפנים של זקן הוא גי' קול גי' חק"ל וא"ש כאלו מקבל פני שכינה. ועוד אפשר כי הת"ח ע"י ת"ת לשמה מחזירים פב"פ ופניה לו היו וא"ש כאלו מקבל פני שכינה כי הוא המיחדם פב"פ על ידי עסק התורה וא"ש ההי"ב:
וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת-מִשְׁפָּטַי, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה אֹתָם הָאָדָם וָחַי בָּהֶם: אֲנִי, יְהוָה.
אִישׁ אִישׁ אֶל-כָּל-שְׁאֵר בְּשָׂרוֹ, לֹא תִקְרְבוּ לְגַלּוֹת עֶרְוָה: אֲנִי, יְהוָה.
אפשר במ"ש הראשונים דאם היה מתקשה לאשתו ואנסוהו לבא אל הערוה אינו מחוייב למסור עצמו כאשר עיניך תחזינה במרן בית יוסף י"ד סימן זק"ן ובים של שלמה פרק הבא על יבמתו סימן ג' אלא במציאות זה יעבור ואל יהרג. עיין בדברי קדשם בחון בהם וחקור בהם וזה אפשר ירמוז הכתוב איש איש אל כל שאר בשרו דהיינו שהכין עצמו אל שאר בשרו לאשתו והוא מוקשה עכ"ז אם מכריחים אותו לערוה לא תקרבו לגלות ערוה בטענת שהוא מוקשה ומכריחים אותו. ומ"מ כתיב בסמוך אשר יעשה אות' האדם וחי בהם דאם יהיה סכנת מיתה בכגון זו וחי בהם ולא שימות בהם:
וְלֹא-תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם, בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ, כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת-הַגּוֹי, אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם.
אפשר לפרש במ"ש פ' רבי עקיבא מכאן מודעא רבא לאוריתא והדור קבלוה בימי אחשורוש והקשה הרשב"א דאם כן למה נענשו ותירץ דהמודע' היתה טרם שנכנסו לארץ אבל כשנכנסו לארץ פקע המודעא דארץ ישראל נתנה על כך כמש"ה ויתן להם ארצות גויים בעבור ישמרו חקיו וכשגלו חזרה המודע' (ופרעה) [והדור קבלוה] בימי אסתר עכ"ד והקשה עליו הרב מופת הדור מהרח"א זלה"ה בריש ס' מקראי קדש דא"כ איך נתחייבו מיתה בבית ראשון וכו' ע"ש ואני בעניי בקונטריס דברים אחדים דף (קי"ד) [קמ"ה ע"ג] תרצתי דכיון דקבלו התורה ועברו עליה נתחייבו מיתה ומ"ש הרשב"א וכשגלו וכו' לא הוצרך לפרש דודאי זה מרחמיו ית' לשים שארית לישראל והגלם ע"ש וז"ש ולא תקיא הארץ וכו' לא תסברו דארץ ישראל נתנה לכם בעבור שתשמרו מצותיו וכשעברתם תקיא הארץ אתכם כדס"ד של הרב מהרח"א דכיון שעברו על דת גם המתנה של ארץ ישראל בטלה ויגלו לא כי דדינא הוא כי כל אשר יעשה וכו' ונכרתו הנפשות העושות דכיון דקבלו עליהם ונתרצו לשמור חקיו במתנת הארץ ועברו נתחייבו מיתה ונכרתו הנפשות העושות. אלא דמתוקף רחמיו אלו הן הגולין ושפך חמתו על עצים ואבנים לפליטת בית ישראל:
זֶה מנימוקי רַבֵּינוּ יְשַׁעְיָה הָרִאשׁוֹן זלה"ה.
לא תלך רכיל לא תיכול קורצין יש לפרש קורצין לשון שחיטה כמו קרץ מצפון בא וכמו קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו כי המלשין את חבירו כאלו שוחטו ואוכל בשרו:
בקורת תהיה. שמעתי כמו בנות מלכי' ביקרותך כלומר שפחה היא לפיכך אין בה מיתה. לא תעוננו. נ"ל דדוקא ע"י שדים אסור אבל על ידי כוכבים ומזלות מותר. (אח"י בזהר הקדוש מוכח דגם ע"י ככבים ומזלות אסור גמור) מות יומת הנואף והנואפת והא דאמרינן נאמנ' אשה על בעלה לומר גרשתני חזקה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה דוקא קודם שנתבעה בב"ד אבל לאחר שנתבעה בב"ד מעיזה. דלאצולי נפשה מכוונה:
ולא תקיא הארץ אתכם פירוש לא די בהקאה כאשר קאה את הגוי אלא בכרת. ע"כ מנימוקי רבינו ישעיה הראשון מטראני ז"ל:
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' יובל איבגי שליט"א
פני דוד – על התורה
פנים לתורה רמזים פירושים הערות על התורה כסדר הפרשיות
מרן החיד"א – רבינו חיים יוסף דוד אזולאי זלה"ה
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5