——–
בעלי מומים – הגם שמן הדין כהן שיש לו מום בפניו או בידיו אינו נושא כפיו, מפני שהציבור מסתכל בו ומסיח דעתו מהברכה, מכל מקום היום שהמנהג לשלשל הטלית על הפנים והידיים, אפילו יש לו כמה מומים, ישא כפיו. וכן מי שיש לו מום ברגליו והוא עם גרביים, ישא כפיו. (קכח סעיפים ל, לא. ו שלח)
אם נקטעה כף ידו של הכהן, לא יעלה לברכת כהנים. כי אף שלא ניכר הדבר כשמתעטף בטלית, מכל מקום הברכה צריכה להיות בנשיאות כפיים, ואין לו כף. (ו שלט)
תחבושת – הנמצאת על ידו ואצבעותיו, הרי זה נושא כפיו. שאין דין חציצה בזה. (ו שמא)
קטטר – חולה הזקוק לקטטר, ואינו מרגיש כשמי רגליו נוטפים ממנו, רשאי לישא כפיו, ובלבד שיהיו בגדיו העליונים נקיים, ולא יהא נודף ממנו ריח רע. (ו שנד)
לא מדקדק במצוות – כתב הרמב"ם (נשיאת כפים פט"ו ה"ו): כהן שאינו מדקדק במצוות או שמרננים אחריו או שאין משאו ומתנו בצדק, הרי זה נושא כפיו, ואין מונעים אותו, לפי שזו מצות עשה על כל כהן וכהן, ואין אומרים לאדם רשע, הוסף רֶשַׁע והימנע מן המצוות. ואל תתמה ותאמר, ומה תועיל ברכת הדיוט זה? שאין קבלת הברכה תלויה בכהנים אלא בהקב"ה, שנאמר: "ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם", הכהנים עושים מצוותם שנצטוו בה, והקב"ה ברחמיו מברך את ישראל כחפצו.
מחלל שבת בפרהסיא [כגון שנוסע ברכב בשבת] – לכתחילה לא יעלה לדוכן. ואולם, בזמנינו שרבים לא מודעים לחומרת עוון חילול שבת, יש להעלים עין ממנו אף כשעולה לבדו בלי כהנים אחרים, ואדרבה מצוה לקרבו, וגדול השלום. (ו שמג)
גרושה – כהן שנשא אשה שאסורה להינשא לו, כגון שהיא גרושה, לא ישא כפיו. ואין נוהגים בו קדושת כהן אפילו לקרוא בתורה ראשון. ואפילו גירשה או מתה, הרי הוא פסול, עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהן. (קכח מ)
החלל [כהן שנשא גרושה, אזי כל זרעו אחריו נקראים חללים] – הפסיד את כהונתו, והרי הוא כישראל, ומותר לו לישא גרושה וליטמא למתים, שנאמר (ויקרא כא א): "אמור אל הכהנים בני אהרן", אף על פי שהם בני אהרן, אבל צריך שיהיו בכהונתם, ולכן אינו נושא כפיו כלל. (שלחן ערוך אבן העזר סימן ז סעיף כ. ו שנא)
רוצח – כהן שהרג נפש אפילו בשוגג, לא ישא כפיו אף שעשה תשובה, שנאמר (ישעיה א טו): "וּבְפָרִשְׂכֶם כַּפֵּיכֶם, אַעְלִים עֵינַי מִכֶּם… יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ". לפיכך כהן שגרם ברכבו לתאונה קטלנית אפילו בשוגג, וכל שכן אם נהג ברשלנות, כגון שנסע במהירות מופרזת או שלא ציית לתמרור עצור וגרם לאיבוד נפש מישראל, אינו נושא כפיו לעולם, ואפילו אם עלה, יֵרֵד, כי ברכתו לבטלה. ובני אשכנז מקילים אם היה בשוגג ועשה תשובה. ולכל הדעות אם היה אנוס לגמרי, כגון שנהג בזהירות ופתאום קפץ ילד לרגלי המכונית, ועשה תשובה, רשאי לישא כפיו. (ו שמו, שמז)
חיילים – שהשתתפו בקרבות של מערכות ישראל נגד האויבים והרגו בחיילי האויב, אין ספק שהם כשרים לנשיאת כפים, מאחר שמלחמות ה' נלחמו, להושיע את ישראל מיד צריהם, תחזקנה ידיהם ושכרם כפול מן השמים. (ו שמח)
בית האבל – כהנים המתפללים בבית האבל, נושאים כפיהם בין בחול בין בשבת. אך האבל עצמו, נהגו שלא נושא כפיו. מפני שהברכה צריכה להיות כשהוא שרוי בשמחה וטוב לב, שכן מצינו ביצחק אבינו שאמר: "הָבִיאָה לִּי צַיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים וְאֹכֵלָה, וַאֲבָרֶכְכָה…" שלאחר שיאכל וישתה תהיה נפשו שמחה עליו ויברכו (שבלי הלקט). ומכל מקום בשבת שבתוך השבעה, אם אין כהן אחר אלא האבל, ישא כפיו, שלא יראה כאבלות בשבת בפרהסיא. (חזו"ע אבלות ח"ג ח. ו שעא)
קודם שיקרא הש"צ "כהנים", יצא האבל לחוץ, בין בחול בין בשבת, כדי שלא יעבור איסור שקראו לו לעלות ואינו עולה. וכן פסק מרן (סימן קכח סעיף מג): "אחר שבעת ימי אבלות, נושא כפיו. ובתוך שבעת ימי אבילות, יצא מבית הכנסת בשעה שקורא "כהנים". (חזו"ע שם)
כהן רווק – נושא כפיו. (סימן קכח סעיף מד) והבא מחוץ לארץ ממקום שנהגו שלא לישא, עליו לנהוג כמנהג ארץ ישראל לישא כפיו, ולא יאבד מצוה יקרה וחשובה זו. (ו רנא)
קטנים – מחנכים את הקטנים לעלות לדוכן עם הגדולים, אבל קטן לבד לא ישא כפיו. ואם יש כהן אחד גדול ואחד קטן, לא יקרא השליח ציבור "כהנים". (ו רמט)
——–
לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים
לזכות הרב המחבר
האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.
בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.
ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל מחבר
סדר היום בהלכה ובאגדה
כסלו התשע"ג
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5
ו א שָׁנוּ חֲכָמִים בִּלְשׁוֹן הַמִּשְׁנָה, בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בָּהֶם וּבְמִשְׁנָתָם: רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר כָּל הָעוֹסֵק…
ה א בַּעֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת נִבְרָא הָעוֹלָם. וּמַה תַּלְמוּד לוֹמַר, וַהֲלֹא בְמַאֲמָר אֶחָד יָכוֹל לְהִבָּרְאוֹת, אֶלָּא…
ד א בֶּן זוֹמָא אוֹמֵר, אֵיזֶהוּ חָכָם, הַלּוֹמֵד מִכָּל אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קיט) מִכָּל מְלַמְּדַי…
ג א עֲקַבְיָא בֶן מַהֲלַלְאֵל אוֹמֵר, הִסְתַּכֵּל בִּשְׁלשָׁה דְבָרִים וְאִי אַתָּה בָא לִידֵי עֲבֵרָה. דַּע…
ב א רַבִּי אוֹמֵר, אֵיזוֹהִי דֶרֶךְ יְשָׁרָה שֶׁיָּבֹר לוֹ הָאָדָם, כֹּל שֶׁהִיא תִפְאֶרֶת לְעוֹשֶׂיהָ וְתִפְאֶרֶת…
א א משֶׁה קִבֵּל תּוֹרָה מִסִּינַי, וּמְסָרָהּ לִיהוֹשֻׁעַ, וִיהוֹשֻׁעַ לִזְקֵנִים, וּזְקֵנִים לִנְבִיאִים, וּנְבִיאִים מְסָרוּהָ לְאַנְשֵׁי…