ג. עוד מענין הכנעה ולב נשבר

——–

איתא במדרש: שאלו לחכמה: "חוטא מה ענשו?" אמרה: "חטאים תרדף רעה", כלומר: אין תקנה לחוטא אלא תרדפהו הרעה. שאלו לנבואה: "חוטא מה ענשו?" אמרה: "הנפש החוטאת היא תמות".

שאלו לתורה: "חוטא מה ענשו?" אמרה: "יביא אשם ויתכפר לו". שאלו להקב"ה: "חוטא מה ענשו?" אמר: "יעשה תשובה ויתכפר", הדא הוא דכתיב: "טוב וישר ה' על כן יורה חטאים בדרך".

מסביר המהר"ל מדרש זה על-פי משל: משל למלך בשר ודם שנתן לאחד כלי לשמור והכלי נשבר והוא מצטער על זה מאימת המלך ואינו יודע מה יעשה ומה ישיב למלך. הלך לחכם ושאלו מה יעשה. השיב לו אותו חכם: "חמור מאד מעשך ואיך תשיב למלך כלי שבור; אין זה מכבודו של מלך להשיב לו כלי שבור".

אותו אדם לא ידע מה יעשה ואמר בלבו: אלך ואשאל חכם אחר, שאולי זה הקודם לא יודע כל כך ולכך מחמיר עלי. הלך לשאול לחכם אחר שמקרב יותר למלכות ויודע יותר עניני מלכות ואמר לו: "נתן לי המלך כלי לשמור ונשבר". אמר לו אותו חכם השני: "מכיר אני את המלך, גדולתו ורוממותו; אין ראוי להביא כלי זה לפניו".

אמר אותו שומר: "אלך לאומן שעשה הכלי, אולי אפשר לתקנו ולהביאו למלך מתוקן?" הלך לאמן, אמר: "יש תקנה לחלק מהכלי, אבל לא לעשותו מושלם".

ראה שגם זה לא פתרון, החליט: "אני אלך למלך עצמו ואמר לו דברים כהויתן ואשר ירצה יעשה בי כרצונו. הלך למלך, אמר לו המלך: "אני משתמש גם בכלי שבור זה, ומה ששאלת לחכמים הקודמים ולא ענו לך כך – מפני כבודי אמרו לך שאין ראוי למלך להשתמש בכלי כזה, אולם הנהגתי בפועל היא כן להשתמש בכלים שבורים.

וזוהי כונת מדרש: שאלו לחכמה: "חוטא מה ענשו?" ואמרה שמצד החכמה ראויה רעה לבוא על החוטא, ואחר כך שאלו לנבואה שיותר קרובה לדעת את המלך: "חוטא מה ענשו?" אמרה, רק מיתה זוהי תקנתו כי אין כבוד המלך למי שחטא לו למחול בשום אופן.

אחר כך שאלו לתורה שהיא אומן שבה ברא ה' יתברך את עולמו, ולכך שאלו לתורה: "אדם, שקלקל את הבריאה שנבראה על-ידי התורה, מה תקנתו?" אמרה תורה: "יביא אשם ויתכפר לו", אולם יש דברים שמועיל קרבן ויש דברים שאינו מועיל, וזהו כדברי האמן שאפשר בתקון אבל לא בכל אפן.

וכששאלו להקב"ה, שהוא המלך עצמו, אמר: מאחר שהנך בא לפני בלב נשבר אני משתמש בך ומקבלך ואין לי עליך ולא כלום.

הרי כמה גדולה מעלת לב נשבר שמתקבל להקב"ה ברצון מה שהוא נגד החכמה, הנבואה והתורה.

וסוד גדול מגלה לנו "הזהר הקדוש" (פרשת "פינחס" דף רמ ע"א), שהנטמא בעוונותיו ממשיך עליו רוח טומאה. ומהו רוח הטומאה הנמשך. כלומר: במה הוא מתבטא בשלילתו על האדם? בגאוה – שנותן לו התרוממות וגסות רוח. ולכן השב בתשובה חיב לשבר את רוח הטומאה, זו השולטת עליו בסיבת עוונותיו, וזה על-ידי לב נשבר ונדכה – הפוך הגאוה. ובזה שוברו ומכניעו.

ומובא ב"זהר הקדוש" (תרגם ללשון הקודש): ר' אבא פתח: "זבחי אלקים רוח נשברה" וגו'. קרא זה העמידו שרצון הקב"ה הוא שאינו רוצה שאדם יביא קרבן על חטאו אלא רוצה רוח נשברה, ובני אדם אינם יודעים מה שאומרים. וכך שמעתי מן המאור הקדוש, כשאדם בא להטמא בעוונותיו, הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה, והרוח מתגאה על האדם ושולט עליו לכל רצונו. וצד הטומאה ההוא שהרוח נמשך ממנו, מתגבר בכחו ומתחזק ושולט עליו לרצונו. בא אדם ושולט עליו להטהר, מטהרין אותו מלמעלה. בזמן שהיה בית המקדש קיים, החוטא מקריב קרבנו, כל כפרה שלו תלויה עליו, עד שמתחרט ומשבר לאותו רוח מצד הטומאה שמשך עליו בחטאו בגאותו ומשפילו, וזו היא שבירה לאותה מדרגת הטומאה שהרוח נמשך ממנה. וכשנשבר אותו רוח הטומאה ומקריב קרבנו זה הוא קרבן המקובל ברצון כראוי. ואם אותו רוח הטומאה אינו נשבר, אין קרבנו כלום, והוא נמסר לכלבים, כי קרבן זה אינו של הקב"ה אלא של הכלבים. ומשום זה זבחי אלקים כראוי הוא רוח נשברה, שישבר אותו רוח הטומאה ולא ישלוט. ועל כן מי שמשברו כראוי, עליו כתוב: "רוח הולך ולא ישוב" – אותו איש יהיה בטוח שלא ישוב אליו לעולם. זהו שכתוב: "ולא ישוב". "לב נשבר ונדכה" – אדם זה שאינו מתגאה ואינו מתענג בתענוגי העולם, "אלקים לא תבזה" – כי הוא בכבוד אצלו ("זהר" פרשת "פינחס" רמ ע"א).

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
נר לרגלי

הרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5