ג. העיקר המביא את האדם לשלימות, כאשר מסתלקת ממנו הבהירות והצרה והחשכה אופפתו, ועם כל זה מחזיק בתומתו, רק אז משלים הוא את עצמו ואת בניינו השלם לעולם הבא – "עולם הבא נקנה ביסורים"

——–

הדברים דלהלן הינם יסוד גדול במשמעותו של ניסיון שמתנסה האדם באיזה ניסיון שיהיה:

אין כל יום דומה לחבירו בעבודת האדם את קונו; פעמים מוצא בה טעם, ופעמים לא תערב לחיכו. יש וכאילו סלולה דרכו לפניו ושגורה תפילתו בפיו, ויש אשר דרכו נראית חסומה ובקושי יביא עצמו אליה. יום אחד רואה הוא את חובתו בראיה והכרה ברורה ויודע ומבין את עניין עבודתו, וביום שני מעורפלת השקפתו ואין הדברים נראים לפניו כתמול שלשום, חובתו אינה מובנת ועניינה נעלם ממנו.

בהגדרה כללית ניתן להגדיר עליות וירידות אלו ב"אור" ו"חושך". במצב בהירות, בו מוצא האדם את דרכו פתוחה – מחשבתו זכה וברורה, וידיו ורגליו רצות מאליהן יוצאות לפעלן ולעבודתן – הרי אור מאיר את דרכו וכל מעשיו באור הם נעשים. מאידך, במצב טשטוש, בו אינו מוצא ידיו ורגליו, מחשבותיו אינן סדורות וכל נתיבתו עלתה קמשונים, הרי מצבו מצב של חושך, מחפש את האור ואיננו, כי ענן וערפל אפפוהו.

לפי ההשקפה האנושית יחשב מצב של אור יותר משל חושך, ולא רק בגלל שבשעת עבודתו מלווהו רגש נעימות וחביבות ובקלות נרתם הוא אליה, אלא גם משום שלאחריה יראה את מלאכתו עשויה ונגמרת במידה מספיקה. מה שאין כן במצב של העדר האור – גם בשעת מעשה תכבד עליו העבודה, ומתנהלת לאיטה לרגל החושך הסובבו, וגם לאחר מעשה דומה עליו שאין עבודתו רצויה ואינה מספקת את בעליה.

אולם מצד ההשקפה – כביכול – האלוקית, פני הדברים הינם בצורה הפוכה. כאשר נמצא האדם בדרך מוארת לפניו ויודע לפני מי הוא עומד, ומלכו מלך העולם מתראה לפני עיניו, וחובתו לקראתו יתברך ברורה וצלולה – אין ריבותא בעבודתו, כי מיהו אשר יראה את אדונו עומד לפניו ולא יעבדנו עבודת עבד נאמן?!

במה יגדל ערך העבודה לפני האדון? רק כאשר נכבה האור מלפניו וחושך מכסה את עין הארץ, מוכה הוא בסנוורים ואין עינו מבחינה בנוכחות ה' הניצב עליו, דומה עליו שה' עזבו ורחוק מישועתו דברי שאגתו, ומן המיצר הזה קורא הוא אל ה', כי חוגר את עצמו ומתאזר באמונה פשוטה, ואף שנעדרה ראייתו ממנו, מצייר הוא באמונתו את פני אדונו ועורך לפניו את מעשיו בעיוורון מוחלט, ומצליח – ולו במידה מסויימת – לגשש כעיוור באפילה ובכל זאת למצוא את דרכו, ובברכיים כושלות שורך את עצמו אליה עד שתיעשה עבודתו – היא העבודה החביבה והרצויה לפניו כביכול כמוצא שלל רב.

הוא הנקרא ניסיון. והוא – כי כאשר מעשיו של אדם מוצאים חן במרום, וברצות ה' דרכו, עולה ברצונו יתברך להעמידו לפני מבחן; האם עבודתו נערכת בשלימות הנודעת לה רק בגלל האור המאיר לפניו, או האם גם בהעדר האור ממנו ידע וייטיב לאחוז בכיסא כבודו יתברך ולכוון את מעשי ידיו אליו גם בחושך.

בכדי לנסותו בזאת, מסלקים את האור מאתו עד שאין ה' נראה לפניו, ודרכו חבויה ונעלמה. דווקא במצב זה על האדם לדעת, כי עבודתו העתידה ליעשות, תתפאר ותתרומם ותתנשא מעל לכל עבודותיו הקודמות שנעשו מתוך בהירות וצלילות.

וכאשר יתגבר ויתחזק באמונה פשוטה על ההעלם המוצאו, ויצליח לעשות את המוטל עליו חרף הערפל המכסהו – מעתה ייוודע כי ירא אלקים הוא, ולא חשך את עבודתו ומלאכתו מאת אדונו, ובזה ירצה ה' את מעשהו, כי אחרת אין משמעות לנסיון.

דברים אלו מתומצתים בדברי ספר "עבודת ישראל", וזה לשונו: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב, יד). ותרגום ירושלמי פירש: "אתה הוא ה' דחמי ולא מתחמי". והביאור הוא, דהנה בשעת הניסיון, כשמנסה הקדוש ברוך הוא את האדם בדבר, מסתמא בזה הרגע כביכול מסתיר קדושתו וממעט השגת האדם אשר היה לו מקודם, כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הניסיון כמקודם – לא היה נחשב לכלום, ובוודאי אין תימה מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרוד בו והוא רואהו. אמנם עניין הניסיון – שמסתלק בהירות האדם, והרי הוא בא לידי ניסיון, וכובש יצרו באמונתו ומתחזק לשוב לבוראו, אז הוא נקרא עומד בניסיון. ולפי זה, מסתמא, כאשר האלקים ניסה את אברהם בדבר העקידה אחר שאמר לו "קח נא את בנך", מסתמא נסתלק ממנו בהירותו ודביקותו, לנסות אותו אם יעמוד בצדקתו כנ"ל. (עלים לתרופה)

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5