ג. במצות שבת טעמנו טעם טוב שהטעים לנו את כל המצוות האחרות

——–

ויש להבין, מה נשתנתה מצות השבת שניתנה לנו ללא מבחן ונסיון אם נרצה או לא, אלא נצטווינו עליה קודם לכל המצוות שלהם היתה דרושה אמירת "נעשה ונשמע".

ובאר בספר "סדורו של שבת" (מחבר "באר מים חיים" על התורה):

ושזאת להורות מעלת השבת העולה על כולנה, ובהיות שרצה ה' להטעים לנו מנופת צוף מצוותיו, נתן לנו את מצות השבת שנטעם טעמה, ובהטעים ה' לנו מצות השבת השקולה כנגד כל התורה, הרי שבזה טעמנו טעם כל התורה, כי הרי דוקא במצוה זו בחר ה' להטעים לנו ולא במצוה אחרת, כי במצוה זו נכללת כל התורה כולה, ובטעמה – הרי שהטעים ה' לנו טעם כל התורה כולה, ובכדי שממנה יבוא לנו סיוע לומר "נעשה ונשמע" גם על ייתר מצוותיו יתברך.

משל לאחד שהיה לו הרבה מיני רפואות למכור, ובמקום אשר הוא יושב שמה לא מצא קונים לסחורתו שיהיו נצרכים לרפואות אלו. ושמע שיש מדינה אחת בכרכי הים הרחוקה למאד שאין שם כלל ממיני הרפואות, אשר על כן יש שם בעלי מומין מרובין וחליים רעים למאד. ואמר: אלך לי אל המדינה הזאת, ושם אוכל למכור מהם הרבה וביוקר גדול. וכן עשה, שבא לו אל המדינה הלז עם המיני רפואות, וכאשר ישב שם יום או יומיים, והנה אין קול אליו לשאול על הרפואות, כי לא ידעו מעת הווסדם במדינה הזאת אם יש בעולם כלל מיני רפואות להחיות ולרפאות את המום או החולי שנחלה. כסבורין הן: אם יקרה לאדם מקרה רעה, איזה הזק גוף או חולי, כך יהיה נשאר ואין תרופה למכתו. וגם כשהאיש הזה מכריז בשווקים וברחובות: מאן בעי סמא דחיי? מאן בעי סמא דחיי? ואין קול ואין קשב. הכל עבור רוב התרחקות מדינתם ממדינות אשר הרפואות גדלות שמה, ועל כן מעולם לא שמו לבם ליקח רפואה להם לרפאות נפשם, כי לא ראו מימיהם הסרת החולאים על ידי הרפואה. מה עשה אותו אדם? ראה איש אחד עובר לפניו, אשר רבו עליו תחלואי הגוף עד למאוד ממומים רבים וחולאים נאמנים, לקח את האיש הלז וריפא אותו מאחד מתחלואיו בחינם, רק למען הראות תועלת הרפואות. והיה כראות החולה שנתרפא על אחד ממומיו ונשתנה ממה שהיה מקדם קדמתה, שכר אותו אותו חולה בהון רב לרפאותו על כל תחלואיו, וממילא רצו ובאו אליו מבני המדינה הצריכין רפואה, ונתעשר למאד. והנה האיש הראשון הרויח יותר מכולם, שריפא אותו תחילה בחינם ולא בשכר.

וכן הוא ממש ויותר מזה בענין תורתנו הקדושה, שכל מיני רפואות והצלות וגאולות הכל הוא בתורה, וכמאמר הקרא (משלי ד, כב): "כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא", ואומר (שם ח, לה): "כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מה"'. וכל מיני ברכות של כל העולמות, עליונים ותחתונים, הכל הוא בהתורה, ככתוב (ויקרא כו): "אם בחוקותי תלכו" וגו', "ונתתי גשמיכם בעתם" וגו', כל הברכות שמונה והולך שם.

והנה ה' – נותן התורה – אמר למשה להשיב תשובה למלאכי השרת כשבקשו לתת להם התורה בשמים, כמאמר הכתוב (תהלים ח, ב): "אשר תנה הודך על השמים". והשיב להם משה: מה צורך לכם בתורה, וכי קינאה יש ביניכם? יצר הרע יש ביניכם? וכו', כמו שאמרו (שבת פח ע"ב ופט ע"א), וכלומר: אין אתם צריכים לה. והוא, על כי אין בהם פגעים רעים ומקרים רעים, ועומדים תמיד לפני בוראם יתברך שמו, והשפע הראוי להם הוא תמידי.

רק התחתונים, עבור התרחקותם מאור פני המלך, נצרכים להאיר אליהם על ידי התורה, להחיות נפשם ולהעמידם על תיקון בריאתם, ושיוכלו על ידי התורה לעמוד נגד היצר הרע. על כן אמר ועשה להוריד התורה לארץ, שעל ידה יזכו לברכת כל, וּלְזַכּוּת הנפש, ולתבלין נגד היצר הרע, ולהתדבק בבוראם על ידיה.

אולם בצאת ישראל ממצרים, מקום הטומאה וערוות הארץ, חש הקדוש ברוך הוא: אולי, חס ושלום, מאחר שאינם יודעים את התורה בטוב ערכה ובמתק נופת צוף טעמה והכי נכלל בה כל טוב העולם הזה והעולם הבא, ימאנו מלקבלה. וכאשר כן היה בשאר כל האומות, בבוא הקדוש ברוך הוא על הר סיני וזרח משעיר למו והופיע מהר פארן, שחיזר את התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבלה, כמו שאמרו (בע"ז ב ע"ב), כי לא נתנו לב לדעת ולהבין ערכה, אשר יקרה היא מפנינים וכל מטעמי ומעדני עולם לא ישוו בה. מה עשה מלכנו ובוראנו ברוך הוא וברוך שמו, החפץ בתקנתנו ומשתוקק לגדולתנו ולטובתנו, ולמען הקים את דברו הטוב אשר נשבע לאבותינו? תפס ולקח מצות השבת מכל מצוות התורה ונתן לנו, וציוונו עליה במרה קודם בואו להר סיני. ואנחנו זכינו לזו המצוה, במה ששמרנו את השבת במצרים.

ואחר שקיימנו מצוה זו, טעמנו וראינו בנועם מצוה הזאת כי טוב ה' במצוותיו, והכי נחמדים מזהב ופז רב ומתוקים מדבש, ומה נמלצו אמרותיו לחיך. ומזה הקישו לכל דברי ה' ומצוותיו, שודאי הושוו זה לזה בצוף נועם מתיקות אורם הבהיר, אשר בודאי כל חפצי הגוף וחפצי כל העולם לא ישוו למי שזוכה לטעום בנפשו חשיקת אור המצוה וענן ה' החופף על האדם על ידי עשיית מצוותיו באהבה. וטעימת טעם הלז טעמו כל ישראל בשבת הראשונה, כמאמר רבותינו ז"ל (ספרי שלח קיג; ילקוט שלח תשמט): לא שמרו ישראל אלא שבת ראשונה, כלומר, וכתוצאה מכך טעמו וראו מתיקות כל התורה, כדוגמת החולה שתחילה נתרפא בחינם לצורך ידיעת תועליות הרפואות, ולאחר מכן בשמחה רכשם אף בממון רב. לכן אחר שנתן לנו את השבת – קרבנו לפני הר סיני, וענו כולם פה אחד ואמרו: "כל אשר דיבר ה' נעשה" (שמות יט, ח), בגודל אהבה.

עד כאן מדברי הרב "סידורו של שבת".

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בים דרך – בראשית

אמונה ובטחון
הרה"ג יעקב ישראל לוגאסי שליט"א

לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5