גמרא שבועות דף מה ע"א – חק לישראל

——–

כָּל הַנִּשְׁבָּעִין שֶׁבַּתּוֹרָה נִשְׁבָּעִין וְלֹא מְשַׁלְּמִין מְנָא לָן דְּאָמַר קְרָא (שמות כ) וְלָקַח בְּעָלָיו וְלֹא יְשַׁלֵּם מִי שֶׁעָלָיו לְשַׁלֵּם לוֹ שְׁבוּעָה. וְאֵלּוּ נִשְׁבָּעִין וְנוֹטְלִין וְכוּלִי מַאי שְׁנָא שָׂכִיר דְּתַקִּינוּ לֵהּ רַבָּנָן דְּמִשְׁתַּבַּע וְשָׁקִיל. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן הֲלָכוֹת הָנֵי הִלְכְתָא נִינְהוּ אֶלָּא אֵימָא תַּקָּנוֹת גְּדוֹלוֹת שָׁנוּ כָּאן גְּדוֹלוֹת מִכְּלָל דְּאִיכָּא קְטַנּוֹת אֶלָּא אָמַר רַב נַחְמָן, אָמַר שְׁמוּאֵל: תַּקָּנוֹת קְבוּעוֹת שָׁנוּ כָּאן עַקְרוּהָ רַבָּנָן לִשְׁבוּעָה מִבַּעַל הַבַּיִת וְשַׁדְיוּהָ אֲשָׂכִיר מִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו. וּמִשּׁוּם כְּדֵי חַיָּיו דְּשָׂכִיר קַנְסִינָן לֵהּ לְבַעַל הַבַּיִת בַּעַל הַבַּיִת גּוּפֵהּ נִיחָא לֵהּ דְלִשְׁתַּבַּע שָׂכִיר וְשָׁקִיל כִּי הֵיכִי דְּאִיתְגְּרוּן לֵהּ פּוֹעֲלִין, אַדְּרַבָּא שָׂכִיר נִיחָא לֵהּ דְּלִישְׁתַּבַּע בַּעַל הַבַּיִת וְנִפְטַר כִּי הֵיכִי דְּלִיגְרֵיהּ בַּעַל הַבַּיִת. בַּעַל הַבַּיִת עַל כָּרְחֵהּ אֲגַר. שָׂכִיר נָמֵי עַל כָּרְחֵהּ מִיתְגַר. אֶלָּא בַּעַל הַבַּיִת טָרוּד בְּפוֹעֲלָיו הוּא וְלִיתִיב לֵהּ בְּלֹא שְׁבוּעָה כְּדֵי לְהָפִיס דַּעְתּוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת. וְלִיתִיב לֵהּ בְּעֵדִים טְרִיחָא לֵהּ מִלְּתָא. וְלִיתִיב לֵהּ מֵעִקָּרָא שְׁנֵיהֶן רוֹצִין בַּהֲקָפָה. אִי הָכִי אֲפִלּוּ קָצַץ נָמֵי אֲלָמָה תַּנְיָא אוּמָן אוֹמֵר שְׁתַּיִם קָצַצְתָּ לִי וַהֲלָה אוֹמֵר לֹא קָצַצְתִּי לָךְ אֶלָּא אַחַת הַמּוֹצִיא מֵחֲבֵרוֹ עָלָיו הָרְאָיָה. קְצִיצָה וַדַּאי מִדְכַּר דָּכִיר לֵהּ אִי הָכִי אֲפִלּוּ עָבַר זְמַן נָמֵי אֲלָמָה תַּנְיָא עָבַר זְמַנּוֹ וְלֹא נָתַן לוֹ הֲרֵי זֶה אֵינוֹ נִשְׁבַּע וְנוֹטֵל. חֲזָקָה אֵין בַּעַל הַבַּיִת עוֹבֵר בְּבַל תָּלִין. וְהַאֲמַרְתָּ בַּעַל הַבַּיִת טְרִיד בְּפוֹעֲלָיו הוּא הָנֵי מִילֵי מִקָּמֵי דְלִמְטֵי זְמַן חִיוּבָא הוּא כִּי מָטֵי זְמַן חִיוּבָא רָמֵי אֲנַפְשֵׁהּ וּמִדְכַּר:

ולקח בעליו. רישא דקרא שבועת ה' תהיה בין שניהם ולקח בעליו את השבוע' ולא ישלם הנתבע שום כלום: הני הילכתא נינהו. בתמיה וכי הלכה למשה מסיני הם: ומשום כדי חייו וכו'. בתמיה: כי היכי דליתגרו להו פועלים. שאם ישבע הוא ויפסידו פועלים לא ימצא עוד פועלים למלאכתו שיגורו ממנו שהוא כופר בשכר פועליו: כי היכי דליגריה בעה"ב. שלא יחשדוהו בתובע שכרו אחר שקבלו: בעה"ב על כרחי' אגר. פועלים כשהוא צריך להם: שכיר נמי על כרחיה מיתגר. שהוא צריך למזונות: טרוד בפועליו הוא. שנותן שכר לכמה פועלים וכסבור שנתן לזה: וליתיב ליה בעדים. יתקנו חכמים שלא יתן אדם שכר לפועליו אלא בעדים ולא יבא לידי שבועה: וליתיב ליה מעיקרא. ליתקון רבנן שיתן אדם לפועליו שכרו שחרי' עד שלא יתחילו במלאכה ואם תבע בערב לא יטול כלום ולא תהא שם שבועה: שניהם רוצים בהקפה. בעה"ב פעמים שאין מצויו' לו מעות שחרית ופועל שלא יוציא המעות עד הלילה לפרנסתו: אי הכי. דמשום טירדא דבעה"ב שקליה לשבועה מיניה: אפילו קצץ נמי. אפי' נחלקו על הקציצה ליהמנוה לשכור בשבועה: המוציא מחברו. היינו אומן: עליו הראיה. צריך להביא עדים ולא יהא נאמן בשבועה: אי הכי. דבעל הבית טרוד ושמא שכח אפילו תבעו שכיר לאחר שעבר זמן גבייתי המפורש בב"מ פרק המקבל שכיר יום גובה כל הלילה שכיר לילה גובה כל היום לישבע נמי שכיר ולישקול:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5