גמרא ע"ז דף כ"ה ע"א – חק לישראל

——–

לֹא תִּתְיַיחֵד אִשָּׁה עִמָּהֶן. בְּמַאי עַסְקֵינָן אִילֵימָא בְּחַד דְּכָוָותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל מִי שָׁרֵי וְהָתְנַן לֹא יִתְיַיחֵד אִישׁ אֶחָד עִם שְׁתֵּי נָשִׁים. אֶלָּא בִתְלָתָא דְּכַוָּותָהּ גַּבֵּי יִשְׂרָאֵל בִּפְּרוּצִים מִי שָׁרֵי. וְהָתְנַן אֲבָל אִשָּׁה אַחַת מִתְיַיחֶדֶת עִם שְׁנֵי אֲנָשִׁים וְאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל לֹא שָׁנוּ אֶלָּא בִכְּשֵׁרִים אֲבָל בִּפְּרוּצִים אֲפִילוּ עֲשָׂרָה נָמֵי לֹא מַעֲשֵׂה הָיָה וְהוֹצִיאוּהָ עֲשָׂרָה בְּמִטָּה. לֹא צְרִיכָא בְּאִשְׁתּוֹ עִמּוֹ נָכְרִי אֵין אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ אֲבָל יִשְׂרָאֵל אִשְׁתּוֹ מְשַׁמְרָתוֹ וְתֵיפוּק לֵיהּ מִשּׁוּם שְׁפִיכוּת דָּמִים אָמַר רַב יִרְמִיָה בְּאִשָּׁה חֲשׁוּבָה עַסְקֵינָן דְּמִרְתְּתֵי מִינָהּ. רַב אִידִי אָמַר אִשָּׁה כְלֵי זַיְינָהּ עָלֶיהָ מַאי בִינַיְיהוּ. אִיכָּא בִינַיְיהוּ אִשָּׁה חֲשׁוּבָה בֵּין הָאֲנָשִׁים וְשֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּבָה בֵּין הַנָּשִׁים. תַּנְיָא כַּוָּותֵיהּ דְּרַב אִידִי בַר אָבִין הָאִשָּׁה אַף עַל פִּי שֶׁהַשָּׁלוֹם עִמָּה לֹא תִתְיַחֵד עִמָּהֶן מִפְּנֵי שֶׁחֲשׁוּדִין עַל הָעֲרָיוֹת וְלֹא יִתְיַיחֵד אָדָם עִמָּהֶן. תָּנוּ רַבָּנָן יִשְׂרָאֵל שֶׁנִּזְדַמֵּן לוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים בַּדֶּרֶךְ טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּנוֹ שֶׁל רִבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אוֹמֵר בְּסַיִּיף טוֹפְלוֹ לִימִינוֹ בְּמַקֵּל טוֹפְלוֹ לִשְׂמֹאלוֹ. הָיוּ עוֹלִין בְּמַעֲלָה אוֹ יוֹרְדִין בִּירִידָה לֹא יְהֵא יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה וְעוֹבֵד גִּלּוּלִים לְמַעֲלָה אֶלָּא יִשְׂרָאֵל לְמַעֲלָה וְעוֹבֵד גִלּוּלִים לְמַטָּה. וְאַל יָשׁוּחַ לְפָנָיו שֶׁמָּא יָרוּץ אֶת גּוּלְגַּלְתּוֹ. שָׁאֲלוֹ לְהֵיכַן הוֹלֵךְ יַרְחִיב לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ כְּדֶרֶךְ שָׁעָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ לְעֵשָׂו הָרָשָׁע עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אַדֹנִי שְׂעִירָה וּכְתִיב וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכּוֹתָה. מַעֲשֵׂה בְתַלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא שֶׁהָיוּ הוֹלְכִים לִכְזִיב פָּגְעוּ בָּהֶן לִסְטִים אָמְרוּ לָהֶם לְאָן אַתֶּם הוֹלְכִים אָמְרוּ לָהֶם לְעַכּוֹ. כֵּיוַן שֶׁהִגִּיעוּ לִכְזִיב פִּירְשׁוּ אָמְרוּ לָהֶם מִי אַתֶּם. אָמְרוּ לָהֶן תַּלְמִידֵי רִבִּי עֲקִיבָא. אָמְרוּ לָהֶם אַשְׁרֵי רִבִּי עֲקִיבָא וְתַלְמִידָיו שֶׁלֹּא פָגַע בָּהֶן אָדָם רַע מֵעוֹלָם. רַב מְנַשִּׁי הֲוָה אָזִיל לְבֵי תוֹרְתָא פָּגְעוּ בֵּיהּ גַנְבֵי אָמְרוּ לֵיהּ לְאָן קָאַזְלָת אָמַר לָהֶן לְפוּמְבְּדִיתָא כִּי מָטָא לְבֵי תוֹרְתָא פָּרִישׁ. אָמְרוּ לֵיהּ תַּלְמִידוֹ דִיְהוּדָה רַמָּאי אַתְּ אָמַר לְהוּ יַדְעִיתוּ לֵיהּ יְהֵא רַעֲוָא דִילְהֲווּ אִינְשֵׁי בְשַׁמְתָּא אָזְלוּ עָבְדוּ גְנֵיבְתִי עֶשְׂרִין וְתַרְתִּין שְׁנִין וְלֹא אַצְלְחוּ כֵּיוַן דְּחָזוּ אָתוּ כוּלְהוּ תַּבְעֵי שַׁמְתַּיְיהוּ וַהֲווֹ בְהוּ חַד גִּירְדְנָא דְלֹא אָתָא לְשַׁרוּיֵי שַׁמְתֵּיהּ אַכְלֵיהּ אַרְיָא הַיְינוּ דְאַמְרֵי אִינְשִׁי גִירְדְנָא דְלָא טַיִּיזָן שַׁתָּא בָּצִיר מִשְּׁנֵי. תָּא חֲזֵי מַה בֵּין גַּנְבֵי בָבֶל לְלִסְטִים דְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל:

עם שתי נשים. שדעתן קלות ושתיהן תתרצנה לעבירה: בפרוצים מי שרי. ולמה ליה לתנא לאשמעינן נכרי הא אפי' ישראל דכוותייהו אסירי: והוציאו עשרה. פרוצים לאשת איש זונה במטה חוץ לעיר כעין קוברי מת שלא יבינו: באשתו. של כותי: ותיפוק ליה. בלא עבירה נמי לא תתיחד משום ש"ד: באשה חשובה. בין האנשים ובין הנשים אשה יפה וקרובה למלכות דמסתפי מינה ולא קטלי לה: כלי זיינה עליה. אע"פ דאינה חשובה אין הורג אותה אלא בא עליה: איכא בינייהו אשה חשובה בין האנשים. קרובה למלכות: ואינה חשובה בין הנשים. אינה יפה. לרבי ירמיה שריא ליחודי דמשום ש"ד ליכא דהא קרובה למלכות היא ומשום עריות נמי ליכא דמכוערת היא, לרב אידי דאמר סתם אשה כלי זיינה עליה אסורה ליחודי: שהשלום עמה. דודאי לא יהרגנה דהא כלי זיינה עליה: לא תתיחד כו'. והיינו כרב אידי. השלום עמה משמע היא נושאת את שלומה ואינה צריכה לשלום מלכות: טופלו לימינו. מחברו לכותי לימינו של ישראל שאם ירצה כותי להרגו ישלח ישראל יד ימינו ויאחוז בו: למעלה. בעליה ילך ישראל לפני הכותי ובירידה יוליך הכותי לפניו: לא ישחה. הישראל לפני הכותי ליטול כלום: שמא ירוץ. ירוצץ: נסע סכותה. ולא הלך עד שעיר: לעכו. רחוק מכזיב: בשמתא. לפי שהיה אדם גדול ושמתיה חיילא: גרדן דלא טייזן. עניו אין לו בושת פנים: גנבי דבבל. שפגעו בתלמידי ר"ע ספרו בשבחו ואע"פ שסתם לסטים פריצים מגנבים להודיעך שבחה של ארץ ישראל:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5