גמרא סנהדרין דף פ"א ע"א – חק לישראל

——–

נִדּוֹן בַחֲמוּרָה. פְּשִׁיטָא אֶלָּא אִיתְגוּרֵי אִיתְגוּר. אָמַר רָבָא הָכָא בְמָאי עַסְקִינָן כְּגוֹן שֶׁעָבַר עֲבֵירָה קַלָּה וְנִגְמַר דִּינוֹ עַל עֲבֵירָה קַלָּה וְחָזַר וְעָבַר עֲבֵירָה חֲמוּרָה. סַלְקָא דַעְתָּךְ אֲמֵינָא כֵּיוָן דְּנִגְמַר דִּינוֹ לַעֲבֵירָה קַלָּה הָאי גַּבְרָא קְטִילָא הוּא קָא מַשְׁמַע לָן. בָּעָא מִינֵיה אַבּוּהָ דְרַב יוֹסֵף בַר חָמָא מֵרַבָּה בַר נָתָן מְנָא הַא מִילְתָא דְאָמוּר רַבָּנָן מִי שֶׁנִּתְחַיֵּיב בְכָל מִיתוֹת בֵּית דִּין נִדּוֹן בַּחֲמוּרָה דִּכְתִיב (יחזקאל י"ח) וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם אֶל הֶהָרִים אָכַל וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו. וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם בְּסַיִיף. אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִמֵּא זוּ אֵשֶׁת אִישׁ בְּחֶנֶק. וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה בִּסְקִילָה וּכְתִיב (שם) מוֹת יוּמָת דָּמָיו בּוֹ יִהְיֶה בִּסְקִילָה. מַתְקִיף לָהּ רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אֵימָא כֻּלְּהוּ בִסְקִילָה וְהוֹלִיד בֵּן פָּרִיץ שׁוֹפֵךְ דַּם זֶה בֵּן סוֹרֵר וּמוֹרֶה דְבִסְקִילָה וְאֵשֶׁת רֵעֵהוּ טִימֵא זוּ נַעֲרָה הַמְּאוֹרָסָה דְבִסְקִילָה וְאֶל הַגִּילוּלִים נָשָׂא עֵינָיו זוּ עֲבוֹדָה זָרָה דְבִסְקִילָה. אִם כֵּן מָאי קָא מַשְׁמַע לָן יְחֶזְקֵאל דִּילְמָא תּוֹרָה קָא מְהַדָּר אִם כֵּן אִיבְּעֵי לֵיהּ לְהַדּוּרִי כִי הֵיכִי דְאֲהַדְרָא משֶה רַבֵּינוּ. דָרַשׁ רַב אַחָא בְּרִבִּי חֲנִינָא מָאי דִּכְתִיב (שם) אֶל הֶהָרִים לֹא אָכַל. שֶׁלֹּא אָכַל בִּזְכוּת אֲבוֹתָיו וְעֵינָיו לֹא נָשָׂא אֶל גִּילוּלֵי בֵית יִשְׂרָאֵל שֶׁלֹּא הָלַךְ בְקוֹמָה זְקוּפָה וְאֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ לֹא טִמֵּא שֶׁלֹּא יָרַד לְאוּמָנוּת חֲבֵירוֹ וְאֶל אִשָּׁה נִדָּה לֹא קָרָב שֶׁלֹּא נֶהֱנֶה מִקּוּפָּה שֶׁל צְדָקָה וּכְתִיב (שם) צַדִּיק הוּא חָיֹה יִחְיֶה כְּשֶׁהָיָה רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַגִיעַ לְמִקְרָא הַזֶּה הָיָה בּוֹכֶה וְאָמַר מַאן דְּעָבִיד לְכֻּלְּהוּ הוּא דְחַיֵי בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אָמַר לֵיהּ רִבִּי עֲקִיבָא אֶלָּא מֵעַתָּה (ויקרא י"ח) אַל תִּטָּמְאוּ בְכָל אֵלֶּה הָכִי נָמֵי בְכוּלְהוּ אִין בְחָדָא מִינַיְיהוּ לֹא. אֶלָּא בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה הָכָא נָמֵי בְאֶחָד מִכָּל אֵלֶּה:

פשיטא. דבחמורה נידון שהרי אף בה נתחייב דהיכי סליק אדעתין לידון בקלה: וכי אתגורי אתגור. במה שעבר שתי עבירות אלו לא עבר אלא על החמורה היה נידון בה ועכשיו שהוסיף לעבור עמה עבירה אחרת נידון בקלה: אמר רבא. ודאי אי מקמי דאתא לקמן עבידינהו לתרוייהו לא אצטריך לאשמעינן כי אצטריך למתנייהו כגון דנגמר דינו תחלה לקלה סד"א וכו': מנא הא מלתא וכו'. ואע"ג דנגמר דינו לקלה: בסקילה. דכל דמיהם בם בסקילה דהיא חמורה ואי דלא נגמר דינו קודם לכן לא אצטריך קרא לאשמעינן: בן סורר ומורה. וקרי ליה שופך דם ע"ש שסופו לשפוך כדאמרינן שעומד בפרשת דרכים וכו': דאהדריה משה. במשנה תורה: אל ההרים לא אכל. סופיה דקרא צדיק הוא חיה יחיה לו' זה צדיק גמור וע"כ משום דלא עבר הני לאו צדיק הוא אם עבר עבירות אחרות אלא לאו כמשמעותיה מדרש: אל ההרים לא אכל. שלא נצטרך לזכות אבותיו מתוך שהוא חסיד: שלא נהנה מקופה של צדקה. שהוא דבר גנאי לאדם הגון:

——–

לעילוי נשמת ולזכות כל עם ישראל החיים והמתים

האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו.

בפרט לזכות נשמות משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, רבנו נחמן בן פייגא אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת.

ותיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם.

בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' פנחס ראובן שליט"א ול ר' שגיב מחפוד שליט"א
ול- J. Alan Groves Center – תחת תנאי רשיון CC-2.5
לפי רישיון  Creative Commons-CC-2.5